שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש
יו"ד ח"ב · סימן נו
ב"ה:
פרעמישלא תרנ"ד לפ"ק:
נשאלתי באחד שיש לו בן למול בשבת והזמין שני מוהלים אחד למילה ואחד לפריעה ולא בא האחר לפריעה והיודע למול איננו יודע לפרוע אם מותר למול בשבת והפריעה תהיה אחר שבת וכן בחול אם אין לו מוחל לפריעה אם ימול בזמנו ואח"כ יעשה פריעה:
א תשובה בש"ס אמרינן מל ולא פרע כאלו לא מל ולפ"ז נראה לכאורה דאין לדחות שבת בשביל המילה לבד דהוה חלול שבת ולא עשה מצוה. אך י"ל דהא דנקיט במשנה כאלו לא מל ל"ה ממש כלא מל וכבר האריך זקני ח"ץ סי' ע"ז להוכיח דכ' הדמיון ל"ה ממש כגוף הדבר כמו שהוכיח ממה שאמרו כל יתר כנטול דמי וכש"כ היכא דכתיב כאלו ל"ה ממש כאותו דבר דאמרו בב"מ נ"ח כל המלבין פני חבירו כאלו שופך דמים ואפ"ה כ' תוס' עירובין ט"ז דאשפיכת דמים נגעים אין מכפרין רק אמלבין פני חבירו וכ"כ שם בגילוי עריות ע"ש ע"כ אין ראי' ממשנה דל"ה כמל ממש. וכן צע"ג לפ"ז על הח"ס סי' רמ"ט שכ' דאיכא כרת בפריעה כיון דכרת כתיב בצווי הקב"ה לאברהם ולא ניתנה פריעת מילה לאאע"ה ומצות פריעה נאמרה ליהושע נהי דהוא מהלכה למשה מסיני מנ"ל כרת. (ואף דבירושלמי פר"א דשבת מבואר דענוש כרת י"ל דהירושלמי כשטתי' ביבמות דיליף מהמול ימול דניתן פריעה לאאע"ה כמ"ש בשירי קרבן שם) ואי דאמרינן מל ולא פרע כאלו לא מל כבר כתבתי דלשון כאלו ל"ה ממש. ואמנם מדברי הנימוקי יוסף פ"ב דב"מ נראה דהוה כמקיים חצי מצוה דהקשה למ"ל טעמא דכהן אין משיב אבידה בבית הקברות משום דאין עשה דוחה לתו"ע ת"ל דל"ה בעידנא כמו מילה בצרעת וכ' והרנב"ר תירץ דהכא נמי בשעה דעבר אלאו קיים העשה כמו מילה בצרעת דהא מתעסק הוא במצות השבה בשעת עקירת הלאו ואעפ"י שלא נגמרה מה בכך. גם מצות מילה לא נגמרה עד שפרע דקיי"ל מל ולא פרע כאלו לא מל וכו' אבל הרב ר' יהוסף ז"ל כ' דיכולים לומר דלא דמי' למילה דמילה כל מה שנעשה בה הוא גוף המצוה ואם לא גמרה לא נעשית אלא חצי המצוה כמו אם לא הטיל ציצית אלא בשתי כנפי' אבל גבי השבת אבידה עיקר מצוה היא ההשבה בבית בעלים והשאר הוה כעין מכשירי מצוה עיי"ש הרי מבואר דמילה בלא פריעה הוה רק חצי מצוה א"כ י"ל דאינו דוחה שבת רק כל המצוה אבל חצי המצוה אינו דוחה שבת כדאמרינן בשבת קל"ג אם לא הילקט ענוש כרת ומשני רב אשי לעולם אומן וכגון דאתי בה"ש ואמרו לי' לא מספקי ועביד ולא אסתפקא ואשתכח דחבורה הוא דעביד וענוש כרת הרי אע"ג דעביד פלגא דמצוה חייב כרת וכן הוא בלא הספיק לעשות הפריעה כמ"ש המאירי בשבת שם ומ"ש במאירי ומתורת מקלקל אין אתה פוטרו שהרי מתקן הוא מה שעשה וכונת דבריו דהרי עכ"פ עשה קצת תיקון וכ"כ בשאג"א ס"ס נ"ב ודו"ק: ב והנה ביש"ש פ"ח דיבמות אות ג' כ' דמל ולא פרע אפי' חצי מצוה לא עביד והפלא שלא הרגיש בדברי הנ"י שהבאתי אך שמא ס"ל כרנב"ר דמל ולא פרע לא עביד מצוה והמילה ל"ה רק הכשר מצוה וע' בתשו' תפארת צבי א"ח ס"ז סמך על יש"ש בזה. והנה בשאג"א סי' מ"ט כ' ג"כ דמל ולא פרע חייב חטאת וצ"ע דהרי לא ניתנה פריעת מילה לאאע"ה רק דהוא הלמ"מ כמ"ש תוס' יבמות ע"א ע"ב ואין לוקין על הלכה כמ"ש בירושלמי נזיר פ"ט ה"א א"ר ינאי אין לוקין על הלכה. (והובא לעיל סי' מ"ג באריכות) וכ"כ הפמ"ג בריש פתיחה כוללת בא"ח ובשושנת העמקים סוף כלל א'. וכן קשה על ח"ס הנ"ל שכ' דחייב כרת אם לא פרע. וכן קשה לרמב"ן שכ' ביבמות ע"א דמשה רבינו לא צוה על הפריעה רק בסוף מ' שנה. ומה"ט אכלו שלמים במדבר משום דאז לא נצטוו עדיין על הפריעה והא דמילה דוחה שבת ודאי נאמר בתחלה א"כ איך עונשין על הלמ"מ וצ"ל כמ"ש בשושנת העמקים הנ"ל דהא דעונשין על שיעורין הואיל שעיקר הדבר מפורש בתורה ה"ה במילה שעיקר המצוה מפורש בתורה והפריע' נתוספה על השיעור שפיר חייב כרת וחטאת אם מל ולא פרע. ועכ"פ לפ"ז מבואר דאם אין לו מוהל על הפריעה ודאי אין למול בשבת דחצי מצוה אינו דוחה שבת אך בחול י"ל דיקיים חצי מצוה בזמנה עכ"פ והפריעה יעשה למחר אך הברכה לא יברך דנראה דהלכה נאמרה בפירוש שיהי' כאלו לא מל ואף להכניסו בבריתו אין לברך אמנם יש סברא כיון שאינו מקיים המצוה בהמיל' בלא הפריע' למה יצער להתינוק ויצטרך לצערו פעם שנית ע"כ ימתין וירא' למצוא פורע וימולו אז:
ג' שוב ראיתי בנובי"ת א"ח סי' כ"ב שתמה על מהרש"ל שכ' דמל ולא פרע לא קיים המצוה כלל דא"כ אמאי מלו דור המדבר כמ"ש בפרקי דר"א כיון שלא פרעו ומה הועילו במילה. וכונת דבריו אף די"ל דבמדבר לא נצטוו על הפריעה מ"ע הרי התוס' כ' ביבמות ע"א ד"ה מ"ט שנצטוו על הפריעה ולא פרעו ומה"ט היו ערלים ולא אכלו בקדשים א"כ למה מלו א"ע. ובחנם תמה על דבריו ביד שאול סי' רס"ו סוף אות י"ג והנה הנוב"י כ' דדוקא בלא פרע כלל לא קיים כלל המצוה אבל בפרע אח"כ הותחל המצוה למפרע משעת החיתוך ולדבריו נ"ל נהי דבשבת ודאי אין למול דפלגא דמצוה אינה דוחה שבת כמו שהוכחתי מגמ' מ"מ בחול אם אין לו פורע ימול לקיים המצוה בזמנו אם אח"כ יפרע ואולי יוכל לברך ג"כ כיון שאח"כ ודאי יפרע אך כיון דתליא הדבר במחלוקת שבין הנ"י ורנב"ר כמ"ש המגיה לא יברך מ"מ כיון שראיות נוב"י חזקות י"ל דימול עכ"פ ועדיין צ"ע ועי' מ"ש בספרי לא"ח סי' ל"ו סוף אות ב' בישוב קושיא איך פריעה דוחה שבת והלא ל"ה עשה שלפני הדיבור עיי"ש:
ד והנה בתנחומא פ' לך לך מבואר דאברהם אבינו נימול ע"י עקיצת עקרב. וזה תמוה איך קיים מצות מיל' ע"י עקרב והלא בעינן המל ימול ואפי' לר' יוסי דס"ל מילה בנכרי כשרה מ"מ ע"י עקרב פסול' כמו בנטילת ידים דהלכ' דע"י קוף פסולה וע"י נכרי כשר ושמא ס"ל לתנחומא כת"ק דר"י פ"א דידים דנט"י ע"י קוף כשרה וס"ל כר"י דמילה בנכרי כשרה. ועי' בא"ח סי' קנ"ט ס' י"ב ובמג"א שם ס"ק י"ב שכ' דה"ט דשחיטת קוף פסולה משום דהיא מדאורייתא לא ס"ל לתנחומא רק שחיטת קוף פסולה משום דשחיטת נכרי פסולה משא"כ במילה ס"ל מילה בנכרי כשרה ודו"ק: