אור ברסלב
שות בית יצחק יו"ד ח"ב › סימן נ

שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש

יו"ד ח"ב · סימן נ

סימן מט

ב"ה פשעמישל "ברכת אהבה" לפ"ק:

לכבוד ה"ה הרב הגאון החריף ובקי בכל חדרי תורה החסיד כקש"ת מ' אלימלך שמעון האבד"ק חיראב (זצלה"ה):

ע"ד השאלה ((מסימן הקודם) בנידון השו"ב שהרבה בה"ב חתמו א"ע שלא לאכול משחיטתו, והורתי להם שיוכלו לשאול על נדרם והעירני כת"ה ביען שמבואר בהמכתב בסופו שהנדר הוא ע"ד רבים. ורבים מוחין בפירוש אם רשאים ג"כ להתירו:

א תשובה לדעתי אותן שכבר עברו על נדרן יוכלו להתיר אף אם הנשארים מוחים. דבב"י סי' קכ"ח צידד לומר דל"מ מחאתן הואיל והוה דבר מצוה. אך שמביא דברי תשו' הריב"ש סי' תקי"א דמהני מה שמוחין בפירוש. ובבית מאיר הקשה ע"ז מש"ס דמכות דמסיק דלא משכחת ביטלו הואיל ולדבר מצוה יש היתר לנדרו. והרי משכחת בביטלו אם מוחין בפירוש. ומה שתירץ דלאו איהו קמבטל אך הרבים מוחים יש לפקפק דכיון דהוא נדר שביד אחרים למחות מלשאול עלי' איהו קמבטל, מיהו קושי' זו יש לתרץ דלא מקרי ביטלו שיחייב מלקות. דדילמא האחרים יתרצו אח"כ אף שכבר אמרו שאינם מרוצים. אמנם לדעתי נראה פשוט דבגונא דש"ס שבאם לא ישאל על נדרו יתחייב מלקות על מה שגירש את האנוסה כופין את האנשים שנדר ע"ד שיאמרו שהם מרוצים כדי שלא יתחייב מלקות כמו דאמרינן בכתובות מ' ע"א. דמשו"ה אין עשה דלו תהי' לאשה דוחה את שאינה ראויה לבא בישראל. משום דאי אמרה לא בעינא ליתא לעשה כלל וכ' השימ"ק דכופין אותה לומר איני רוצה ה"ה בנ"ד כשהוא להיפך דהוא יעבור בל"ת כופין את האנשים שנדר ע"ד שיאמרו אנו רוצים ואף דשם הטעם שהיא ג"כ תעבור בל"ת ומ"ה כופין אותה כבר כתבתי בתשובה דזה דוקא בנשים שאינם בכלל ערבות כמ"ש הרא"ש בברכות כ' אבל באנשים דשייכים בכלל ערבות בלא"ה כופין ומיושב קו' הבית מאיר (וע' בספרי חא"ח סי' ח"י אות ח' מדין ערבות בנשים) מיהו לרש"י שפי' במכות ט"ז שהדירה ברבים שמצא לה עון שהדירה וע' מ"ש בספרי לא"ח סי' י"ח אות י"ז לפרש שיצא בה דבר מכוער דל"ה רק דרבנן שאסור לגרש האנוסה עיי"ש.. א"כ י"ל דבכה"ג אין כופין הרבים המוחין בההיתר ודוק:

ב ומעתה ה"ה היכא שמקצתן עברו על הנדר ודאי כופין האחרים שנדר ע"ד שיתרצו ולא יהי' הנודר בעונש כמ"ש המל"מ דמה"ט מיקרי דבר מצוה ואינו דומה למ"ש בתשו' הריב"ש דיכולים למחות. דשם ל"ה מצוה גמורה דמה לי אם זה יהי' סופר דמתא או אחר אבל היכי דאם לא יתירו יהי' להנודר עונש ודאי כופין אותן שיתרצו. רק לדעתי אפי' אין בידינו לכופן יכולין להתיר בכה"ג. ואפי' מוחין בפירוש. ואף הריב"ש מודה. דבאמת הי' לנו לומר מכח אומדנא דבודאי לא נדר ע"ד שלא יוכל להתיר אם יבא לידי איסור. והרי מה"ט דעת הב"י דל"מ מחאה דבתחלה ודאי הי' הרבים מרוצין אך יצרם תקפם אך שוב מביא בשם הריב"ש דמהני מחאה ושם לא הי' דבר עבירה ול"ה אומדנא כל כך משא"כ בגוונא דגמרא דמכות או בנ"ד היכי שמקצתן עברו גם הריב"ש מודה ומ"מ לדינא צריך להתיישב בנדר גמור אם יכולין לסמוך ע"ז אבל בנ"ד שלא הי' רק חתימה ורבים מקילין יכולין לסמוך ע"ז ע"כ אותן שעברו לדעתי יכולין להתיר ול"מ מחיית הרוב מנין ובנין אמנם אף לאותן שעדיין לא עברו דל"ש היתר הנ"ל י"ל דאין כונת הנודרים על רוב מנין ובנין מהחותמים אך רוב מנין ובנין מהעיר ואף שיש ספק מ"מ יש לצרף לס"ס שיטת הב"י עיקר דל"מ מחאה לדבר מצוה ע' תשו' דברי ריבות סי' רל"ג מביא ג"כ דמסתברא כהב"י דאפי' עומד וצוח דלא ניחא לי' בהיתר הוה היתר ואת"ל כמסקנת הב"י שמא כונת הכותב על רוב מנין ובנין מהעיר ובנ"ד דהוה חתימה לבד ודאי יש לצרף כל הסניפין להיתר:

ג וכל מה שמצאתי בזה לכנוס בכחא דהיתרא הוא לפי שראיתי בתשו' דברי ריבות שהובא לפני לפי שעה סי' רל"ג הביא תשו' מיימוני שכ' ומזה הטעם נראה שיש למצוא תקנה להיות הפרה לנדרו כמו לדבר מצוה כי ידוע וברור לנו שא"א לו לעמוד כל ימיו וא"א שלא יכשול כמה פעמים וזה הדבר מצוה שאם לא יפירוהו יבא לידי מכשול עון עיי"ש שהאריך בכמה ענינים הדומה לזה וביחוד בנ"ד שכמה אנשים כבר נכשלו מהראוי להזדקק להיתרן. וע' בס' נדרי זריזין ח"ב בקונטרס כנוי נדרים סי' רכ"ח אות א' דהיכי דנדר על דעת רבים והרבים מוחין מלהתיר והמה נוגעין בדבר יכול להתיר ויש לפלפל עליו ואקצר:

והנני ידידו:

תוכן העניינים

שות בית יצחק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה