אור ברסלב
שות בית יצחק יו"ד ח"ב › סימן מט

שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש

יו"ד ח"ב · סימן מט

סימן מח

ב"ה פרעמישלא תרל"ה לפ"ק:

לכבוד הרב הה"ג החריף ובקי ע' ישעי' זלמן אבד"ק אוסטריק זצ"ל: ע"ד שאלתו אודות השו"ב השני אשר מקצת בעה"ב מנו אותו באמרם שטובים השנים מן האחד. וגם לאשר שנתרבתה השחיטה ממה שהי' בעת שנתקבל השו"ב הראשון והרב הסכים ע"ז והצד השני לא רצו אותו וחתמו הרבה בעה"ב לאסור שחיטתו עליהם אח"כ בראות הרב דמתא שרבים מהחותמים אוכלים עכ"ז משחיטתו כי א"א להזהר ורבים מוכרחים לאכול כי הדבר נוגע לפרנסתם וגם יש תקוה שאם יתירו שבועתן ילכו ב' שוחטים למקולין וישגיחו זע"ז וגם נצמח מזה השלום בעיר מה שהופרע כעת וע"כ רוצה להתיר להם שבועתן וכפי אשר זכר הרב לא הי' נכתב בהכתב אך שאסרו עצמם ע"ד הרב ואמנם מקצתן יאמרו שבהכתב הי' נכתב בזה"ל שמקבלים עליהם באיסור גמור ובנדר עד"ר שלא יאכלו משחיטת השו"ב השני משום דבר הצריך שחיטה ויהי' שחיטתו אסורה עלינו כנבילה ובשר פיגול וכו' אם לא כאשר יסע השוחט הראשון מהעיר ויהי' אז הסכמת רוב מנין ורוב בנין והסכמת הרב אז יהי' מותר לנו לאכול משחיטתו אבל כ"ז שיהי' השו"ב הראשון פ"ק האיסור והנדר הנ"ל בתוקפו ובחזקתו ע"ד הרב ועפ"י רוב מנין ורוב בנין ע"כ ישאל אם יוכל להתיר הכתב הנ"ל לאותן האנשים שרוצים להתיר עצמם:

א תשובה הנה לאותן האנשים שכבר עברו הדבר פשוטו שיכול להתיר אף שנדרו עד"ר כמבואר במל"מ פ"ו דשבועות הלכה ה' בשם תשו' הרשב"א ודברי הרשב"א מובאים ג"כ בתומים סי' ע"ג ס"ק ו'. ואף די"ל דהרשב"א ס"ל דבמה שכבר עבר ג"כ יש תקנה ע"י שאלה ולכן ס"ל דיש להתיר דהוה דבר מצוה להצילו מעונשו ובאמת הפוסקים חולקים ע"ז דבזמנינו דאין לנו מלקות וקרבן באכלה כולה אין נשאלין ול"מ שאלה להציל מעונש. וכן הוכיח הבית מאיר סי' קכ"ח ס' כ' מתוס' גיטין ל"ה במה שהקשו וידירוה שלא תאכל ככר זה ותאכל לאלתר בפנינו עיי"ש. מ"מ היכא שיש לנדר משך זמן בודאי מהני שאלה כיון דל"ה אכלה כולה מהני שאלה אף לעבר ואין חולק על הרשב"א. אמנם גם לאותן אנשים שלא עברו יש להתיר דהוה דבר מצוה כיון שעל ידי כן ילכו ב' שוחטים למקולין וטובים השנים מן הא' כמבואר בח"ס יו"ד סי' י"ג דמנהג ותיקין היא ואף מצוה עיי"ש ואם יצמח השלום בעיר ודאי הוה דבר מצוה כמבואר בבאר היטב ס"ק מ"ה בשם כה"ג שלא ישתלשלו קטטות ומריבות מיקרי דבר מצוה:

ב והנה מה שמבואר בלשון הכתב אם לא בהסכמת השו"ב הראשון והסכמת רוב מנין וכו' לא מיקרי על דעת רוב מנין ורוב בנין כי זה אינו אלא תנאי בהנדר. אך מה שמבואר בסוף שהנדר בתקפו ובחזקתו ע"ד הרב ועפ"י רוב מנין ורוב בנין בזה י"ל ג"כ דלא מיקרי ע"ד רוב מנין ורוב בנין דהרי לא נכתב ע"ד רוב מנין וכו' אף שהנדר נעשה ע"ד הרב ונעשה עפ"י רוב מנין ורוב בנין אבל לא על דעתם אך על דעת הרב בעצמו. ומ"מ כיון שיש להסתפק בלשון הכתב יש לברר אם רוב מנין מהעיר נמצאו עתה שמרוצים להשוחט הזה בצירוף עם אותן אנשים שכבר עברו והתירו א"ע אז יש להתיר בודאי אך אולי עוד לא נמצאו רוב בנין הנה בסי' רכ"ח סעיף מ' לדעת המחבר אם נשבע שלא יוכל להלות כ"א ברשות שמעון ולוי מותר להלות ברשות א' מהם. ה"ה בנ"ד הסכמת רוב מנין או הסכמת הרב סגי. אך הטו"ז חולק עליו הואיל דהיא ספיקא דאורייתא. וזקני הח"צ סי' ד' מתרץ דברי המחבר והש"ך בסי' רט"ז ס"ק כ"ב כתב דבנדרים הולכין אחר לשון בני אדם ובעי הסכמת שניהם, מ"מ י"ל דזה דוקא בשבועה ונדר גמור משא"כ בנ"ד דל"ה רק נדר בכתב ולא כתבו בעצמם הכתב רק חתמו א"ע ולרוב הפוסקים ל"מ מידי דאף שקראו מקצתם הכתב לא כונו בהקריאה לאסור ע"ע והחתימה לאו כלום. אך הח"ס סי' רכ"ו החמיר בשם תשו' מהרשד"ם סי' פ' ומשמע שם דחומרא בעלמא היא הואיל ולא הוציא שבועה מפיו ע"כ בכה"ג יש לסמוך ע"ד המחבר. (וע' מזה בספרי ח"ר סי' ו' סוף אות י"ב הבאתי דברי הריטב"א דדוקא במניעה כגון בל"ת ס"ל לר' יונתן משמע א' בפני עצמו אבל בעשיי' ס"ל לר' יונתן ג"כ דוקא שניהם כא' מ"מ לשון נדר ע"ד חבירו ל"ה עשי' ותליא בפלוגתא) ודו"ק:

ג וכ"ז לא נצרכה אלא להעדפה דבאמת כמו דבעד"ר מתירין לדבר מצוה כן מתירין על רוב בנין ורוב מנין ודוקא בשרוב בנין מוחין ל"ש היתר זה ובקהלתו רחוק שרוב בנין ימחו דמה איכפת להו. ע"כ הדבר פשוט דמי שחתמו א"ע יכולין להתיר עצמם אך הדבר בחוץ שישאלו לפני ג' שאינם מבני העיר כפשטות לשון הש"ע סי' רכ"ח סעיף ל' וגם לפ"מ דמשמע מהש"ך ס"ק נ"ב בשם מ"ע' דהמתירין אין להם להיות נוגעין בדבר ע"כ שייך יותר שלא יהי' המתירין מבני העיר ויראה שילכו ב' השוחטים להבדיקה כי זה עיקר הדבר מצוה:

וע"ד אשר השוחט הראשון רוצה לשחוט בלי קוויטעל של כת"ה חלילה לו להיות גזלן וחמסן ולקפח פרנסתו אשר הוקצב לו מהקהל ואם השוחט יעבור ע"ז הרשות בידו להעבירו מאומנתו ולאוסרו:

ד והנה בלשון הכתב שנכתב בו שיהי' שחיטתו אסורה עלינו כנבלה ובשר פיגול הנה זה הוה מתפיס בדבר האסור ובדבר הנדור דנבלה דבר האסור ובשר פיגול דבר הנדור. ומתפיס בדבר האסור ל"ה נדר ומתפיס בשניהם יחד צ"ע כי לא מצאתי מבואר. הנה לדעת הראנ"ח הובא במ"ל פ"א דנדרים דאומר הרי את אסורה עלי כאימא כיון שהזכיר תחלה איסור כבר חל הנדר, ה"ה בנ"ד שמבואר לשון אסורה עלינו אלא אפי' אם לא נאמר לשון איסור רק שהותפס בדבר הנדור תחלה ואח"כ דבר האסור כגון שאמר כבשר פיגול וכגבלה מהני הגדר. אמנם אם אמר כנבלה וכבשר פיגול י"ל דל"מ וכן לשיטת המח"א ה' נדרים סי' י"א שחולק על המהראנ"ח. צ"ע אף אם הוזכר בתחלה דבר הנדור ואח"כ דבר האסור אם מהני הנדר והנה ברא"ש נדרים ט' מבואר דאם אמר כנדרי כשרים ככר זה קונם עלי לא אמר כלום. דמה שתולה בכשרים בטל את הקונם ומשמע דוקא בהקדים כנדרי כשרים אבל באומר ככר זה קונם עלי כנדרי כשרים כבר חל הנדר. אך י"ל דבכה"ג תליא פלוגתא דמהראנ"ח הנ"ל ומ"מ לכאורה יש ללמוד דאם אמר כנבלה וכבשו פיגול דל"מ אמנם יש לחלק דבאומר כנדרי כשרים כיון דכשרים לא נדרר מה שתולה בכשרים בטל את הקונם משא"כ במתפיס בדבר האסור נהי דל"מ דבריו מ"מ לא בטל דבריו שהתפיס אח"כ בדבר הנדור. ולכאורה תולה דין זה בפלוגתא דלר"מ דס"ל תמורה כ"ה באומר תמורת עולה תמורת שלמים תפוס לשון הראשון ה"ה בהתפיס בשני דברים בתחילת דבריו הוא נתפס ולר' יוסי דס"ל אף בגמר דבריו אדם נתפס מהני הנדר אף בהקדים בתחלה דבר האסור. ולפ"ז באומר הרי את אסורה כאימא כהך דהראנ"ח לכ"ע אסור אך לפ"ז בהך דכנדרי כשרים באומר כנדרי כשרים קונם ככר זה למה דאמרי' בנדרים ט' אפי' תימא ר"מ עיי"ש י"ל דר"מ כשיטתי' דתפוס לשון ראשון ומ"ה לא אמר כלום אך לדידן דפסקינן כרבי יוסי הי' לנו לומר דמהני הנדר. ושמא יש לחלק. ולדינא נ"ל דמהני הנדר. כיון דפסקינין כרבי יוסי (וע' בספרי ב"י חיו"ד ח"ר סי' ב' אות י"ז הבאתי דברי הריטב"א נדרים רפ"ב דבשבועה מהני מתפיס בדבר האסור. ועיי"ש מה שהקשיתי על זה ותירצתי דבריו וכיון דבשבועה מהני מתפיס בדבר האסור עכ"פ י"ל דבנדר לא בטל נה שהתפיס בדבר אסור את הנדר שהתפיס בדבר הנדור והרב המאה"ג מ' נתן העבענשטרייט אבד"ק זאמושטס מו"ץ דפה הביא ראי' מנדרים י"ד ע"ב דנודר בתורה לא אמר כלום דדעתי' אגוילי במה שכתוב בה דבריו קיימין (דדעתי' אאזכרות) בה ובמה שכתוב בה דבריו קיימין וכ' הר"ן דכיון דאמר בה כבר הזכיר הגוילין וכי אמר במה שכתוב בה על כרחך דעתי' אאזכרות אפי' בדמנתא על ארעא עיי"ש. הרי דמתפיס בגוילין דל"ה דבר הנדור ומתפיס באזכרות דהוי דבר הנדור מהני וה"ה מתפיס בדבר אסור ובדבר הנדור מהני. אך קשה מה מקשה בגמ' שם קתני במה שכתוב בה דבריו קיימין בה ובמה שכתוב בה צריך למימר. והרי היא רבותא גדולה דס"ד דוקא במתפיס בדבר הנדור מהני אבל במתפיס בדבר שאינו נדור ובדבר הנדור ל"מ כמו באומר כנדרי כשרים קונם ככר זה עלי. ומזה משמע דהדין פשוט ול"ה אפי' רבותא ודוק. והרבה יש לפלפל בזה ואקצר):

והנני ידידו:

תוכן העניינים

שות בית יצחק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה