שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש
יו"ד ח"ב · סימן מב
ב"ה:
פרעמישלא תרנ"ג. שלום וברכה וכ"ט להרב החריף ובקי מ' פנחס העמערלינג נ"י:
מיערסלאב:
ע"ד השאלה במקוה ששאבו להכשירו וידוע שנפל לתוכו ג' לוגין מים שאובים ונתנו לתוכו יין ומי צבע ונשתנה מראיתו ובשביל היין לבדו לא הי' נעשה שינוי בהמקוה רק בצירוף המי צבע והנה מי צבע אינו פוסל המקוה בשינוי מראה וה"ה שאינו מכשיר בשינוי מראה שלא יפסול המקוה בשאובין ויין פוסל בשינוי מראה ולעומת זה אם נשתנה המראה אינו נפסל בשאובין ואם חוזר למראה מים נכשר. על כן שאלת באם נשתנה מחמת יין וצבע מה דינו:
א תשובה מה שכ' להקשות אהא דמי צבע אינו פוסל את המקוה בשינוי מראה רק משום מים שאובין פוסל בג' לוגין כמבואר במשנה פ"ז מ"ג דמקוואות והלא הוא איבעי' בב"ק אי חזותא מילתא הוא ואם חזותא מילתא הוא גם מי צבע יפסול בשינוי מראה הנה התוי"ט כ' הטעם שאינו פוסל בשינוי מראה משום דאין בהם כי אם שריית סימנים וכ"כ הראב"ד הובא בב"י והכוונה דהסממנים לא נשארו שם. ואף שהר"ש כ' הטעם משום דצבעי לית בי' מששא ואם כיון לדברי תויו"ט הי' לו לומר משום דלית בי' ממשא דציבעא. מ"מ נראה כונתו ג"כ דמצבעא לית בי' ממשא וחסר מ' מראש תיבת דצבעא וצ"ל דמצבעא. עכ"פ נראה דהאיבעי' דב"ק אי חזותא מילתא דוקא ביש ממשות הסממני' בהחזותא כדאמרינן שם כגון שגזל צמר וסממנים ודם שנבלע בבגד אבל חזותא הנעשה משריית סממנים ודאי חזותא לאו מילתא ומה שאמר בגמ' מכות ג' הטעם שמי צבעא איקרי זה הטעם דפוסל משום שאובים אבל מה שאינו פוסל משום שינוי מראה הטעם דאין בו סממנים רק שהמים נשרו בסממנים וחזותא כזו לאו מילתא לכ"ע (שוב ראיתי שגם אתה כתבת כן) והכי מוכח בירושלמי רפ"ג דערלה דאמר ר' יוחנן סממנים בסממנים בטילין במאתים מי צבעים במי צבעים בטילים ברוב וכן פוסק הרמב"ם וע"כ הטעם משום דאין במי צביעה ממשות איסור ול"א ט"כ רק באיסור אכיל' דחיך אוכל יטעם כמ"ש הר"ן סוף ע"ז ופרמ"ג או"ח סי' תמ"ב בפתיחה. ולא בהנאה ואינו אסור בהנאה רק מדרבנן ולכן בטל ברוב וא"צ למאתים: ב ומירושלמי זה קשה לי על תוס' ב"ק ק"א ד"ה ולא יצבע שהקשו לר' יהושע דאין סופגין ארבעי' רק היוצא מזתים וענבים ולא היוצא משאר פירות איך יאסר לצבוע במשקיהו מן התורה וכש"כ במים שנשרו בהם הקליפין ותירצו בתי' הראשון דאין אסור מן התורה אלא לצבוע בממשות של עפרורית הקליפין ומדרבנן אסור בכל ענין ובתי' ב' כתבו דפרי דערלה דוקא גמר מבכורים ואימעט משקה דידהו אבל שומר לפרידליכא למילף מבכורים לא אימעט משקה דידהו ול"ש שלא יהי' טפל חמור מן העיקר עיי"ש. א"כ בשלמא לתירוץ א' ניחא דמי צבע בטל ברוב דל"ה רק מדרבנן אבל לתי' ב' גם מי צבע שבלעו הצבע אסור מדאורייתא כמו משקה היוצא ואמאי מי צבע בטל ברוב וצ"ע. אך יש לחלק בין משקה היוצא ע"י סחיטה דאסור מדאור' ובין מים שבלעו מהצבע דל"ה רק טעם ובאיסור הנאה ל"א ט"כ דלא כמ"ש בחו"ד סי' ק"ה דטעם הוה כמו משקה היוצא ועמ"ש בח"ר סי' קי"ז ולפמ"ש בספרי ליו"ד ח"ר סי' קי"ז אות ח' דגוף הדין אם משקה היוצא מקליפי ערלה אסור מדאורייתא תליא בפלוגתא בפסחים כ"ד דאם הטעם דר' יהושע משום דל"ה כדרך הנאתן כדס"ל לר' זירא א"כ בקליפי ערלה דאין חזי אלא לצבוע הוה זאת דרך הנאתן וכן הבאתי שם בשם הפנ"י אבל לתירוץ אביי משום דל"ה רק זיעא בעלמא גם בקליפי ערלה אינו אסור היוצא מהם רק מדרבנן א"כ תירוץ הא' מתוס' קאי לתירוץ אביי ותי' הב' קאי לר' זירא אף שמשמעות דברי התוס' לא כן הוא מ"מ הדין ודאי תליא במחלוקת א"כ דברי ירושלמי קאי למסקנת הגמ' דפסחים דל"ה רק זיעא וע' בפנ"י בקונטרס חדש ע"כ מי צבע ל"ה רק מדרבנן ומ"ה בטל ברוב וע' בספרי הנ"ל דבר נחמד לישב דברי התוס' נדה ח' ע"ב. וע' בסי' ק"ב פוסק הרמ"א כשאין שם ממשו של איסור בטל אף דשיל"מ וטו"ז תמה עליו ולפענ"ד ראי' מירושלמי הנ"ל דאף דערלה בטילה במאתים מ"מ מי צבע שאין שם ממשות של איסור בטל ברוב וה"ה לשאר דברי' שאינן בטילין ושמא יש לחלק בין הנאסר במשהו ובין דברים שבטילין במאתים וכן אין ללמוד איסור אכילה דשייך בי' טעם כעיקר ובין איסור הנאה וצבע דל"א בי' טכ"ע ומ"ה לא חשיב כממש כמש"ל בשם הר"ן סוף ע"ז:
ג והנה בגוף הדין דמי צבע שכתבתי דאין בו רק שריית סממנין והסממנים אינם שם וכן מ"ש הראב"ד הובא בב"י אם שרה סממנין במקוה לא פסלו המקוה מיירי שלא כתש הסממנין אבל אם כתש הסממני' גופי' או סחטן והוציא מהם משקה י"ל שפוסלין בשינוי מראה. אמנם ראיתי בראש יוסף חולין ק"ו דסממנים גופי' אין פוסלין בשינוי מראה ונ"ל דדין זה תליא בב' טעמי הגמ' שבת קמ"ד ע"ב בתרדין שסחטן פוסלין את המקוה דלטעם כיון דאחשבינהו הו"ל משקה ל"ש בצבע אבל לטעם ר"פ משום שאין עושין מקוה לכתחלה מ"ה פוסל בשינוי ה"ה בסוחט מקליפים ומצבעים דל"ה מים ואין עושין מקוה פוסל מקוה בשינוי מראה, והב"ח בסי' ר"א פוסק כר"פ וע' בטו"ז א"ח סי' ש"כ ואין ראי' ממי צבעים דהוה מים בעלמא משא"כ משקה הנסחט מצבע ודו"ק. וראיתי בתשו' דברי חיים ח"ב סי' ק"ב שכ' דאם גוף הדבר נמחה מה שמשנה המים פוסל ומבואר דבכה"ג אף צבע פוסל וזה דלא כראש יוסף אבל לפמ"ש נכונים דבריו ומ"מ בדברי הר"ש יש לפרש כפשטי' וס"ל דצבע גופי' אין פוסל מקוה ופליג ר"ש ותויו"ט בפלוגתא דראש יוסף וד"ח ודוק:
ד והנה בגוף הדין כתבת דכיון דכ' הר"ן בתשובה סי' ע' דאם חזותא מלתא הוה כגופו של איסור ואין להתיר משום זוז"ג ואם חזותא לאו מילתא הוה רק כגורם והיכא דאיכא ב' גורמים וחזותא מותר משום זוז"ג וכיון דהוא בעי' דלא איפשטא א"כ בנ"ד י"ל שמא חזותא מילתא ול"ה זוז"ג דהיין גוף איסור ונפסל המקוה משום שינוי מראה והוכשרו השאובים ואח"כ כשישתנה למראה מים ויהי' מ' סאה הוכשרה המקוה אך שיש לומר אח"כ כשנתמלא המ' סאה ועדיין יהי' שינוי מראה נימא להיפך שמא חזותא לאו מילתא ול"ה שינוי מראה דהו"ל זוז"ג וכשרה המקוה אף בשינוי וכיון דאתה בא להקל מתחלה שמא חזותא מילתא ואח"כ אתה בא להקל להיפך הו"ל תרי קולא דסתרי אהדדי ובכה"ג ל"א ספיקא דרבנן לקולא. אמנם כיון דבדשיל"מ ל"א ספיקא דרבנן לקולא כמ"ש הרדב"ז בס' יקר תפארת ישראל פ"ה דנדרים (וא"צ להביא בשם הרדב"ז דהרי כן מבואר בביצה ד' עיי"ש ברש"י) א"כ כיון דלענין שלא יפסל בשינוי מראה יש תקנה שימלא בכתף אם יש בו מ' סאה עד שיחזור למראה מים והו"ל דשיל"מ ואין להקל מספק שמא חזותא לאו מילתא. ע"כ שפיר יש להקל לענין מים שאובים שנפסל בתחלה שמא חזותא מילתא והו"ל שינוי מראה ולא פסול משום שאובים דהו"ל ספיקא דרבנן אלה תוכן דבריך בקצרה הנה בפשיטות ל"ה ספיקא דסתרי אהדדי דאיך נימא אח"כ כשנתמלא שמא חזותא לאו מילתא והו"ל זוז"ג ול"ה שינוי מראה א"כ פסול משום שאובין וממנ"פ פסול. וגם בלא"ה מה שמדמה לדברי הר"ן בתשובה אין הדמיון טוב דבהך דתשו' הר"ן שמשחו המנעלים בצבע שחור ובחומץ שאסור בהנאה אם אמרינן חזותא מילתא הוא הוה גוף האיסור ואין להתיר משום זוז"ג אף דכל החזותא לא בא מאיסור הנאה כיון שמקצת חזותא בא מאיסור הנאה אסור להנות מזה. משא"כ במקוה אף אם חזותא מלתא הוא כיון שהיין לא עשה שינוי בהמים אין לפסול. משום שנתן היין לשם והמי צבע הוא מים בעלמא ואין מצטרף ובמה תפסול משום שינוי מראה ואם היין עשה שינוי במקצת ודאי בלא מי צבע הוה שינוי מראה כמבואר בב"י דכל שנשתנה במקצת ממה שהיתה נפסל ומה שכ' דאם חזותא מילתא גם מי צבע פוסל משום שינוי מראה זה אינו דהרי אם נעשה מאלי' שינוי מראה כשר וה"ה אם נעשה ע"י מי צבע דהוה כמים הואיל ואין ממשא של צבע בו:
ה גם מ"ש דאם חזותא לאו מילתא הוה זוז"ג לפמ"ש לעיל דמי צבע דאינו פוסל בשינוי מראה דוקא כשאין בהם ממשות הצבע א"כ אף שאין ביין לבד כדי לשנות המראה מ"מ עיקר השינוי מראה בא מיין דהוא ממשות ולא ממי הצבע ול"ה מי הצבע רק מסייע ול"ה זוז"ג ואף דבדין זוז"ג אף אם גורם אחד הרבה וגורם אחד מיעוט הוה זוז"ג כגון שהי' שאור של תרומה יותר משל חולין כל שאינו יכול לחמץ בלי החולין ל"ה החולין רק מסייע ומוכח מסתימת לשון הגמ' וכן כ' הטו"ז ביו"ד ס"ס פ"ז דאם לקח חלב מעט מהקרוש מ"מ הוה זוז"ג. מ"מ י"ל דמי צבע אין גורם צביעא להמים רק שנתערב במים כיון שאין בו ממשות משא"כ היין הוא עושה שינוי בשאר המים שמצבע אותו (ואף לפמ"ש בספרי ח"ר סי' ק"א אות ז' בשם הרשב"א דלח בלח אינו מטעים השאר רק שמערב מ"מ מוכח משאר פוסקים שגם מטעים וכן משנה מראה המים שעמו) ואין הגורמין שוין ול"ה זוז"ג וכ"כ תוס' ע"ז מ"ט. גדולה מזה כ' הריטב"א עירובין כ"ט דאפי' תמד משהחמיץ דאינו פוסל משום שאובין אבל המים שבו אם יש בו ג' לוגין פוסל משום שאובין ואינו דומה ליין דחמרא מזיגא איקרי ואף המים שבו' אינו פוסל בג' לוגין משום שאובים הגם דלא הובא דעה זו בש"ע מ"מ זה ודאי דמי צבע אין עושה פעולה בשאר המים ומ"ה ל"ה זוז"ג. על כן עיקר הגורם היין ומ"מ בלא"ה לא הוכשרה המקוה מהשאובין ולא פסולה משום שינוי מראה כיון שהיין לא עשה שינוי ואם אח"כ נבעו עד מ' סאה ונשתנה למראה המים אסורה דמים שאובין שנפלו בתחלה לא הוכשרו שהיין לא עשה שינוי כנ"ל כן נ"ל:
ו ודע דמה שכתבתי דבזוז"ג אף אם גורם איסור מרובה מגורם היתר מותר זה חידוש גדול. ולפענד"נ לשיטת הר"ן בע"ז ספ"ג דזוז"ג מטעם ביטול כי היכי דכי איתא לאיסורא בעינא בטל חד בתרי כל היכי דליכא טעמא הכי נמי היתר הבא מכח גרמת איסור. כל היכא שאיסור והיתר גרם לו הרי הוא כאילו נתבטל איסור זה עיי"ש וכתבתי בספרי לאו"ח סי' ס"ח אות ז' דגורם בטל בגורם השני חד בחד וכן פי' באבני מילואים בתשו' סי' ו' ואנכי הארכתי בטעם הדבר. ולפ"ז אם השאור של תרומה יותר משל חולין דבודאי הגורם יותר ל"ש ביטול דהמיעוט אינו מבטל הרוב וכבר כתבתי דלא משמע כן רק דאפי' האיסור מרובה יותר על כן ודאי כונת הר"ן דכיון דאין באיסור בכח לעשות כל הגורם אין בכח האיסור לאסרו רק שלא תאמר דהגורם היתר מסייע לאיסור והו"ל כאילו נעשה כל הגורם באיסור, ע"כ אמר הר"ן דכיון שאיסור והיתר גרם הרי האיסור כמאן דליתא ונתבטל כיון שאין בכחו לאסור. וע"כ קאמר הר"ן שאם ההיתר אפשר להעשות איסור כגון בילדה שסיבכה באילן העשוי לסייג ולקורות כיון שאלו נמלך חייב בערלה ההיתר מסייע להאיסור והוה כאלו האיסור כל הגורם וכיוצא בזה אמרינן בירושלמי פ"ג דערלה לגי' הפני משה אם יש בהאיסור כדי לצבוע אפי' את רואה את ההיתר כמי שאינו הרי יש בהאיסור כדי לצבוע ואם אין בהאיסור כדי לצבוע אפי' את רואה את ההיתר כמי שאינו (כלומר שלא תצטרפו לא לאיסור ולא להיתר). הרי אין בהאיסור כדי לצבוע וממילא מותר. אמנם באמת מלשון הר"ן לא משמע כן רק דגורם איסור בטל בגורם היתר והק"ל מדאיצטריך ביטול איך בטל הרוב במיעוט ע"כ נ"ל הנה הסברא שכתבתי דבזוז"ג חד בחד בטל כמ"ש האבני מילואים הוא תמוה איך מהני ביטול חד בחד. ומ"ש בספרי הסברא דגורם ל"ה רק מדרבנן כמ"ש הר"ן ספ"ג דע"ז דפת שאפה בעצי ערלה ל"ה רק מדרבנן ומ"ה מהני הולכת הנאה לים וכן מחמץ ומתבל ל"ה רק מדרבנן ומ"ה בטל חד בחד כעין שכ' הש"ך בסי' ק"ט בשם א"ז דאיסור דרבנן בטל חד בחד וס"ל לר"ן דבגורם כ"ע מודה. אמנם כעת ראיתי דזה ליתא דודאי פירות הגדילין בעצי נטיעה והוברך אסורין מדאורייתא דילפינן מקרא בר"ה ט'. וכן קשיא הא דולד טריפה ס"ל לר' יהושע דקרב לגבי מזבח משום זוז"ג כדאמרינן בבכורות ז'. והרי גורם זה ודאי אסור מדאו' דכל היוצא מן הטמא טמא מדאורייתא ומ"מ מותר ואיך שייך בטול חד בחד. וכן טהור שנולד מן הטהור ועיבורו מן הטמא לר"א שם בבכורות. ואף דהחו"ד כ' בסי' פ"א דאין אסור היוצא מן הטמא רק דבר המתמצה מגופו אבל דבר הנולד בתוכו ל"ש כל היוצא מטמא ובעי קרא מיוחד מ"מ מודה דאסור מדאורייתא ולד הנולד מטמא מקרא דבת היענה או מקרא דכל מפרסת פרסה דדרשינן בפסיקתא פ' שמיני לרבות טהור הנולד מן טמא שהוא טמא הובא ברי"ט אלגזי בכורות ה' ע"ב ד"ה גמרא מנהני מילי דת"ר אך את זה לא תאכלו עיי"ש. ואמאי בטל חד בחד. ועי' בספרי ח"ר סי' ס"א אות ז' ושם באות ט"ז כתבתי דמה"ט אנן פסקינן בולד טרפה זוז"ג: ז על כן נ"ל דהר"ן לאו כללי כייל דבכל מקום זוז"ג מטעם ביטול. רק בילדה שסיבכה בזקנה דהזקנה רוב לנגד הילדה בטל ברוב דרוב הגורם היתר הוא וכן בגורם דשאור של תרומה דל"ה רק מדרבנן בטל חד בחד. אמנם בולד טרפה. ל"מ ביטול חד בחד ומודה הר"ן דשם לאו מטעם ביטול הוא רק דזוז"ג מותר דר' יהושע קאמר שם בבכורות לכתוב קרא שור כשב ועז כשבים ועזים למ"ל ש"מ עד שיהא אביו כבש ואמו כבשה וקמ"ל דהכא זוז"ג אסור וילפינן מדאיצטריך קרא מכלל דבעלמא זוז"ג מותר. וערלה אין ללמוד מטרפה דהוא איסור הנאה. ולכן הוצרך לומר דשם זוז"ג מטעם ביטול, אמנם כ"ז דוחק אך שמא כונת הר"ן כיון דבגורם היכא שאין בו לבד כדי לפעול הפעולה ל"ה רק מדרבנן ע"כ בטל חד בחד וזה י"ל גם בערלה ובולד טרפה כיון דאין בהגורם איסור לבד להוליד או להצמיח פירות. ולדאתאן עלה מה שכתבת דיין ומי צבע הוה זוז"ג עיין מהרש"א בסוטה מ"ג ע"ב דמבריך אילן בירק כיון דלאו בת מינה לא בטל לגבי' וה"ה בזוז"ג י"ל כן למ"ש הר"ן דזוז"ג מטעם ביטול. וע' בבית אפרים חא"ח סי' נ"ו פלפול עצום בזה:
ח והנה אשר פירשת דברי רש"י במכות ג' שכ' אהא דאמר רב ג' לוגין מים שנפל לתוכן קורטב יין ומראיהן כמראה יין לא פסלוהו זיל בתר חזותא ויין אינו פוסל את המקוה ופסול מקוה במים שאובים מדרבנן ומאי בעי רש"י בזה וכ' דרש"י רצה לתת טעם למה אזלינן בתר חזותא, והלא הוא איבעיא דלא איפשטא, ע"כ פירש, דמים שאובים מדרבנן ולענין שלא לפסול מדרבנן אמרינין שמא חזותא מלתא הוא, אמנם זה לא נהירא לי דמקוה נפסל בשינוי מראה ולא תליא כלל בהאיבעיא דב"ק, דדוקא לענין ערלה והנאה ושאר איסורי' מיבעיא לי' אבל לענין מקוה ילפינן בת"כ מקרא מקוה מים משמע (ומשמע כולו מים) ולא מקוה כל משקים, כולם פרט לכשנפל לתוכו מי כבשים ושינוי מראה ולר"מ אף מי צבעים ולר"י מי צבעים אין פוסלין והפלא שהכ"מ פ"ז ה"ח כ' דליכא מאן דפליג אר' יוסי והרי מבואר דר"מ פליג, וכבר הרגיש בספר לחם ושמלה והביא מזה ראי' להתוי"ט וקצ"ע בזה בעירובין כ"ט דאמר ר"ז א"ש שכר מערב בו ופוסל המקוה בג' לוגין ומקשה פשיטא וכי מה בין זה למי צבע דתנן ר"י אומר מי צבע פוסלין בג' לוגין דלמא קמ"ל הלכה כר' יוסי דלא כר"מ, וצ"ל דהכי מקשה אי רוצה להשמיענו דלא כר"מ הי' לו לאשמעינן במי צבע גופה] ובזבחים ע"ט מבואר. אמרו רבנן בחזותא, ופרש"י כגון מקוה, ועוד דאם נשתנה המים ע"י מי פירות אפי' במקצת פסול, ואם נשתנה מחמת עצמו חזותא אינה פוסל ע"כ לא תליא דין מקוה בהאיבעיא בב"ק ומה שנ"ל בדברי רש"י דבגמ' שם מקשינין, והאמר ר"ח הורידו את המקוה. ומשני, הא רבנן, ורב דאמר כר' יוחנן בן נורי, והי' קשה לרש"י למה פוסק רב כדברי יחיד הא רבנן פליגי ע"כ כ' ופסול המקוה במים שאובים מדרבנן היא וע"כ סמך בדרבנן אדברי יחיד, עוד אפשר לומר דרש"י ס"ל דשינוי מראה לא פוסל רק מדרבנן כדמשמע מלשון הראב"ד בספר בעל הנפש, והי' קשה לרש"י אמאי כיון דנשתנה המים אינו פוסל משום שאובים, והרי שינוי מראה ל"ה רק מדרבנן ע"כ כ' דשאובים ל"ה רק מדרבנן והם אמרו והם אמרו ודוק:
מ והנה הבאתי לעיל דברי הריטב"א עירובין כ"ט דאף תמד משהחמיץ. דוקא באין בו ג' לוגין רק בצירוף התמד אבל אם יש בו ג' לוגין מים פוסל משום שאובים ודווקא יין אינו פוסל דחמרא מזיגא איקרי ולדבריו נ"ל דאף אם יש ג' לוגין מים ונפל לתוכו חלב פוסל משום שאובים דל"ש הטעם דחמרא מזיגא ולפי דבריו יתישב לגירסת הגמ' ג' לוגין מים שנפל לתוכו קורטב יין ומראהו כמראה יין ונפלו להמקוה לא פסלוהו וכן ג' לוגין מים חסר קורטב שנפל לתוכו קורטב חלב, ומראהו כמראה מים ונפל למקוה לא פסלוהו. אמאי נקט ברישא יין ובסיפא חלב והיא קושי' רש"י במכות ריש דף ג'. להריטב"א דברי המשנה מזוקקים דבג' לוגין מים דוקא יין אינו פוסל דחמרא מזיגא איקרי. אבל חלב פוסל. ובסיפא דג' לוגין חסר קורטב נקט חלב לרבותא דאפי' בחלב פליג ר"י בן נורי. ולגירסא דגרס ברישא חסר קורטב נקט ברישא יין לרבותא דאפי' ביין דוקא חסר קורטב. ובסיפא רבותא דאפי' בחלב פליג ריב"נ ודוק:
י והנה התוס' חולין כ"ו ד"ה בשהחמיץ כתבו. דאפי' ג' לוגין כשר בתמד היכא דאיכא טעם יין. אפי' למאן דתני חסר קורטב ברישא הא ג' לוגין פסלי דוקא היכא דליכא אלא חזותא. אבל ביש בו טעם יין אינו פוסל. הרי דאמרינן טעם כעיקר לענין מקוה עוד כ' התוס' שם ד"ה וטעמא. וחזותא בעינן דלר"י בן נורי יין לבן שנפל אפי' מזוג בג' לוגין מים אינו פוסל. אע"ג שמראהו מים. הואיל וטעמו יין, וצ"ל דאע"ג דל"א ט"כ לענין מקוה כעין שכ' התוס' בכורות כ"ב דל"א ט"כ לענין טומאה והארכתי בזה במ"א מ"מ כיון דטעמו יין אינו פוסל מטעם שאובים. ואף דאין מברכין ב"פ הגפן כמ"ש התוס' בב"ב צ"ו לענין ברכה שאני כמ"ש ברמ"א משא"כ לשאר דברים כגון לענין יי"נ דינו כיין וכן לענין מקוה ג"כ דינו כיין. ומהתוס' ד"ה וטעמא משמע דזה דוקא לריב"נ. אך מתוס' ד"ה בשהחמיץ משמע דגם לרבנן הדין כן. וע' בספרי יו"ד ח"ר סי' קט"ו דדין זה אי אמרינן ט"כ שלא באיסור אכילה תליא בפלוגתא דאביי ורבא. ובסי' קל"ט אות ב' כתבתי דהא דפליגי ר"מ ור"י עם ר' יוסי ור"ש בפ"ג דטבול יום מ"ד בעיסה שנדמעה או שנתחמצה בשאור של תרומה אם נפסלת בטבול יום פליגי אי אמרינן ט"כ לענין טומאה עיי"ש. והנה בירושלמי תרומות ספ"י הקשה אהא דמי כבשין. ומי שלקות של תרומה אסורין לזרים ממשנה דמקוואות פ"ז דמי כבשים ומי שלקות פוסל בג' לוגין דחשיב כמים, ומשני כאן ברכין כאן בקשין. ור"י בר בון משני נותנין טעם לתרומה ואין נותנין טעם למקוה. ופי' הר"ש פ"ז דמקוואות מ"ב דבמקוה לא תליא בנתינת טעם. ואח"כ מייתי סוגיא דחולין כ"ה ע"ב וכ' וצריך לדקדק שלא תקשי ממסקנא דהירושלמי לפי טעמו דהתם. וקיצר בדבריו. ושמא כוונתו דריב"נ תרתי בעי. טעמא וחזותא. ואם טעמו יין. אעפ"י שאינו מראה יין אינו פוסל המקוה הרי דאפילו במקוה אזלינן ג"כ בתר טעמא. ולפמ"ש בספרי דיש מחלוקת אם אמרינן ט"כ לענין פסול טבול יום. ולדעת ר"מ ור"י אפי' היכא דל"ש חיך אוכל יטעם. אמרינין ט"כ בזה הדין תליא ב' תירוצי הירושלמי. דלתי' הראשון ס"ל כמ"ד דאמרינן ט"כ אף שלא באיסור אכילה. ולתי' הב' ל"א ט"כ רק באיסור אכילה ואין תימא אם ריב"נ ס"ל דאמרינין ט"כ אף שלא באיסור אכילה אך י"ל דהתוס' בחולין הנ"ל ס"ל דוקא ביין תליא בהטעם דמקרי חמרא מזוגא. וע' בספר דברי חיים פ"ז דמקוואות מה שמפלפל בזה. ודע דמ"ש הרמ"א באו"ח ר"ס ר"ב אם נתערב יין בשכר אם הרוב שכר מברך שהכל דוקא בשכר שיש לו טעם של עצמו משא"כ במים שנתערב ביין כיון שמים אין לו טעם של עצמו כמ"ש הטו"ז שם סי' ר"ה סק"ה לא אזלינין בתר רוב (וכ"כ הטו"ז סי' ר"ב ס"ק ט'. ועמ"ש בספרי לאו"ח סי' ב' אות ד' וט"ס שם סי' ר"פ וצ"ל סי' ר"ה): יא והנה החריף מ' יצחק שטובענהויז נ"י העירני שי"ל אף לשיטת הקרית ספר דשינוי מראה פסול מדאורייתא דוקא אם נשתנה למראה יין גמור או למראה חלב גמור. אבל אם נשתנה במקצת שכ' הראב"ד דפסול כיון שנשתנה ממראה מים שהי' בתחלה והובא בב"י ובש"ך סק"ו זה לכ"ע מדרבנן. דהרי כ' התוס' בזבחים ע"ז ע"ב ד"ה רואין. דהא דמבואר שם אם יש בו מראה דם כשר לזריקה דוקא מראית דם גמור ולא חזותא בעלמא עד שנעשה דוחה ה"ה אם שינוי מראה פסול מדאורייתא. וילפינין מדכתיב במים ולא ביין ולא בשאר משקין. בעי' דוקא שינוי גמור אך מדרבנן פסול בשינוי מקצת ובזה מיושבין דברי רש"י במכות בג' לוגין מים שנפל לתוכן קורטב יין וכו' לא פסלוהו וכ' רש"י ופסול מקוה במים שאובין מדרבנן היא ומה בעי רש"י בזה וי"ל דהנה רב אמר ומראיהן כמראה יין. ומדכתיב כף הדמיון משמע דלאו ממש מראה יין כמ"ש זקני הח"ץ סי' ע"ז לענין כל יתר כנטול דמי. דכ' הדמיון מורה ע"ז. וקשי' לרש"י כיון דשינוי מראה כה"ג ל"ה פסול דאורייתא ושאובין הוה דאורייתא. איך יכשרו השאובין ע"י שינוי מראה. ע"כ כ' רש"י דשאובים דרבנן. וכיון דשינוי מראה במקצת פסול מדרבנן הם אמרו והם אמרו ובזה מיושבין דברי הרמ"א סי' ר"א סעיף כ"ט דמבואר שם במקוה חסר שנפל שם יין ונשתנה מראהו ונפל שם ג' לוגין מים שאובים, אין פוסלין אותה. ואמאי לא קמ"ל רבותא יותר בנפל ג' לוגין מים שאובים. ואח"כ נפל שם יין ושינה מראהו לא פסול משום שאובים רק משום שינוי מראה. ואם נתוסף מים ע"י גשמים. ויש מראה מים להמקוה כשרה. דהרי כן נוהגין להכשיר מקוה מחשש ג' לוגין מים שאובין לשנות המראה וכבר נתקשה בזה רב אחד בספר שיורי טהרה להגאון רש"ק סי' ל"ה אמנם להנ"ל ניחא דאם נפל יין בתחלה אף אם לא נשתנה ממש למראה יין פסל משום שינוי מראה. ואם נפל אח"כ שאובים שוב לא פסלו משום שאובים אבל אם נפל בתחלה דנפסל משום שאובים שיצא אח"כ מתורת שאובים בעי' דוקא לכתחל' שינוי מראה ממש ויפה העיר והנה לדינא אם נפל ודאי ג' לוגין מים שאובים בתחלה ובא להכשיר משינוי מראה יש לחוש לסברא הנ"ל ובעי דוקא שינוי מראה ממש. אך אם ספק שיש ג' לוגין יש להכשיר אף אם אינו שינוי מראה ממש מ"מ יש לראות שיהי' שינוי ממש להכשיר לכתחלה, והנה מה ששאלנו בדברי הברטנורא פ"ז מ"ג ממקואות שכ' בנפל למקוה יין או מוחל ושינה מראהו פסול כיצד יעשה ימתין עד שירדו גשמים וכ' הר"ע והר"ש דלמלא בכתף א"א משום דבחסר עסקינן שהוא נפסל משום ג' לוגין. וע"ז קשה כיון שהמקוה בשינוי מראה לא נפסל בשאובים כמבואר ברמ"א שהובא לעיל ומ"ה מוכרחים אנו לתרץ, דנהי דאם נפל שאובים לא פסול מ"מ להטיל לכתחלה שאובים חיישינן שמא ל"ה שינוי מראה ממש אמנם כונת הר"ע והר"ש פשוט. דאם ימלא בכתף וע"י המים יחזור למראה מים שוב פסול משום שאובים משא"כ בדין הרמ"א ע"י השאובים לא נשתנה למראה מים וז"ב: יב והנה הערני הרב הנ"ל בדברי הגמ' שבת קמ"ד ע"ב דמשני ר"פ דמ"ה תרדין שסחטן פוסלין בשינוי מראה משום דהוה דבר שאין עושין ממנו מקוה לכתחלה. מהו הלשון לכתחלה וכי בדיעבד כשר ועוד אמאי לא אמר רבא שם גבי מוהל היוצא מזתים לכתחל' והוא דקדוק עצום. וכן ברמב"ם פ"ז ממקואות ה"א איתא כל דבר שאין עושין מקוה לכתחלה פוסל בשינוי מראה, ונראה הכונה דהנה במי פירות כשר בנטל סאה ונתן סאה עד רובו כדאמרינין ביבמות פ"ב מ"מ לכתחלה אין להטיל מי פירות דאין מבטלין לכתחלה. על כן פוסל בשינוי מראה. אף באיכא רוב מים. ודעת תוס' בזבחים ע"ח ע"ב ד"ה דביין ל"מ רוב בנטל סאה ונתן סאה רק בשאר מי פירות עי"ש. אמנם מתוס' זבחים כ"ב ד"ה נתן סאה כשר שכתבו והכא גבי טבילה מכשרינין במזוג משמע דגם ביין כשר והרמב"ם יסבור ג"כ כתוס' זבחים כ"ב. ומ"ה כ' וכל דבר שאין עושין מקוה לכתחלה פוסל בשינוי מראה כיצד היין והחלב והדם וכו' ואף דאנן מתירין לכתחלה להשליך מים שאובים למקוה שלימה וליטול סאה וליתן סאה דוקא במים שאובים דהוא מטעם זריעה משא"כ במי פירות דל"מ זריעה, רק מטעם ביטול אסור לבטל לכתחלה. ואף דזה מדרבנן מ"מ שינוי מראה ג"כ מדרבנן כמ"ש הראב"ד. ורבא אולי יסבור דשינוי מראה מדאוריי' או יסבור דל"ש בזה אין מבטלין איסור לכתחלה דל"ה איסור. ולכן לא קאמר לשון זה רק דאין עושין מקוה הכונה דאין טבילה עולה במי פירות כן נ"ל לחומר הנושא:
יג והנה לענין דינא היכי שיש חשש שמא נשאר ג' לוגין שאובים נלפענ"ד לכתחלה ליתן לתוך המקוה יין אדום וישתנה מראיתו דלכתחלה יש לחוש לדברי הריטב"א דבשאר משקין אם יש ג' לוגין חוץ המשקה פוסל משום שאובים וכש"כ שאינו מכשיר השאובין דמעיקרא רק ביין להריטב"א אינו פוסל. ואף דאין הלכה כהריטב"א. מ"מ כיון דשיטת ר"ת בספר הישר דבתחלה פוסל ג' לוגין שאובין מדאו'. א"כ בבא להכשיר מקוה וחושש שמא נשאר ג' לוגין שאובין זה הוה בתחלה. ויש לכתחלה להכשיר שיהי' כשר אף לשיטת הריטב"א מ"מ במקום שאין יין מצוי יש להכשיר בחלב או בדם דאין הלכה כהריטב"א. אמנם להכשיר במשקה שקורין בל"א בארשט לא נהירא דאינו דומה לתמד שהחמיץ דתמד נעשה מגרעיני יין. משא"כ מה שנעשה מראטהע ריבען ל"ה מי פירות. ואף דאם יסחוט הריבין ויעשה מזה משקה פוסלין משום שינוי מראה ולא משום שאובין כמו דאמרינין בתרדין שסחטן בשבת קמ"ד (והראני הרב החריף מ' צבי ג"פ נ"י שהתניא בלוח ברכת הנהנין שלו פי' תרדין בורקי""ס שהוא רויטע ריבין וע' פמ"ג יו"ד ר"ס צ"ו שכ' תרדין לא ידענא מאי ניהו ודברי התניא צ"ע מנ"ל הא) מ"מ המים שבבארשט פוסלין משום שאובים כמו שכר שפוסל כדאיתא בעירובין כ"ט. ואף דלענין הברכה יש חילוק בין שכר לבארשט דבשכר מברכינן שהכל, ובבארשט נראה מדברי הטו"ז סי' ר"ב ס"ק ט' שמברך בורא פרי האדמה מ"מ שם הטעם דבשכר אין נרגש טעם השעורים שעושים ממנם שכר. משא"כ במיא דסלקי או בבארשט מראטהע ריבען וזה דוקא לענין הברכה אבל לענין מקוה דלא תליא בנתינת טעם י"ל דבארשט דומה לשכר. ועוד דהפרמ"ג סי' ר"ב סוף ס"ק יוד כ' דאף שראוי לברך ב"פ האדמה מ"מ העולם סומכין על המג"א סי' ר"ה. ומברכין שהכל ע"כ לדעתי דמי לשכר ואין להכשיר מקוה בבארשט דלא כמ"ש בשירי טהרה סי' י"ד. והנה לענין אם מקרי מי פירות לענין שאינו מחמיץ לענין שכר נסתפק המג"א סי' תס"ב אם מחמיץ. אך לשיטת זקני הח"ץ סי' ק"מ דיין העשוי מצמוקים ומים מחמיץ י"ל דשכר ומשקה שקורין מי דבש (בל"א מע"ד) ג"כ מחמיץ ובארשט נלפע"ד לכל הדיעות מחמיץ. וע' פמ"ג סי' תס"ז במשבצות ס"ק י"ח דאפפעל טראנק יש לו דין מים וה"ה בארשט לפ"ד ואף די"ל דעפיל טראנק אינו מבושל משא"כ בבארשט מבושל כמו שמחלק זקני הח"ץ לענין יין שרף מ"מ לדעתי אין חילוק. ותפוחי אדמה (ערדעפפעל) שמרסקין ומטגנין בשומן בלי מים נלפע"ד שאינו מחמיץ. ואף דמתרדין שסחטן דאינם פוסלים משום שאובים כדאמרינין בשבת קמ"ד אין ראי' ממקוה לחימוץ דשם הטעם שאין עושין מקוה בתחלה מזה מ"מ נראה בפשיטות דהו"ל מי פירות ואין מחמיץ ודוק. ואף דבתשו' מהר"מ לובלין סי' ע"א הובא במג"א סי' תס"ז ס"ק ל"ג נראה דחטה המונחת בחבית של כרוב מחמיץ ומאי בין כרוב לתפוחי אדמה אמנם כבר כתב בפמ"ג תס"ז בא"א ס"ק כ"ה דמהר"ם לובלין מיירי שיש מים בציר דאי לא הוה אלא ציר לחוד אעפ"י שיש בו מלח שלנו מ"מ מעט מלח ונשתנה צורתו אינו מחמיץ. ומבואר דכרוב לחודי' ודאי אינו מחמיץ. וה"ה תפוחי אדמה בלא מים ואף דתפוחי אדמה מובלעים במים ששאבו מהאדמה מ"מ בימי החורף כשמונחין בבור נתיבש. ואינו דומה למה דאמרינן במכשירין רפ"ג שק מלא פירות על גב הנהר ושאבו. כל ששאבו הר"ז בכי יתן דבודאי בשעה ששאבו נכשרו לקבל טומאה משא"כ כשנתיבש המים ל"ה רק מי פירות ואין מחמיצין אמנם כשעושין חרעמזליך מתפוחי אדמה מבושלין שבלעו מים בשעת הבישול נלפע"ד שיש לחוש שמחמיצין דהו"ל מי פירות עם מים ועדיין צ"ע:
יד והנה הבאת בשם אביך ידידי הרב הגדול מ':
יצחק צבי נ"י מו"ץ:
מיערסלאב דאע"ג דמקוה נפסל בשינוי מראה מ"מ אם נפל דם דגים ונשתנה מראה לא נפסל דכל שהוא מבריאת המים מטבילין בו ומטבילין בעינו של דג כמבואר בזבחים כ"ב ובש"ע סי' ר"א סעיף ל"ג אך שהקשה מבכורות כ"ב דאמרינין שם הלוקח ציר מעם הארץ משיקו במים וטהור ממנ"פ אי רובו מיא מהני השקה אי רובו ציר ציר לאו בר קבולי טומאה משמע אי ציר בר קבול טומאה ל"מ השקה והרי ציר דגים הוה מבריאת המים ומטבילין בו ואמאי ל"מ השקה אך י"ל דזה תליא במחלוקת במ"ז פ"ו דמקואות דס"ל לת"ק כל שיעמוד כשפופרת הנוד ממעט ורשב"ג אומר כל שהוא מבריות המים טהור ומ"ה אינו ממעט. ות"ק ס"ל דאף דגים ממעטין. וס"ל אין מטבילין אך אנן פסקינין בסעיף נ"ב כת"ק דממעט ובסעיף ל"ג דמטבילין בעינו של דג. וע"כ דגם לת"ק מטבילין ולפ"ז אמאי ל"מ השקה ותירץ דלדברי הרא"ה הובא בריטב"א ריש מכות דממעין למקוה ל"מ השקה משום דהו"ל ב' מינים כש"כ מדג למים ל"מ השקה ע"כ. הנה רש"י כ' בבכורות כ"ב ד"ה משום הנך מיעוטא דמים דמקבלי טומאה והשקה ל"מ להו הואיל ורובה ציר ובאוכל לא סלקא השקה. וע"כ ס"ל לרש"י דציר דגים אין מטבילין בו כמו דל"מ השקה והנה כן מוכח מהרא"ש שהרי אהא דמבואר במ"ב פ"ג דמקואות אבל שאר המשקין ומי פירות והציר פעמי' מעלין פעמי' אין מעלין פי' הרא"ש וציר היוצא מן הדגים וזה תמוה דהרי כל שהוא מבריית המים טהור כדאי' במ"ז פ"ו דמקואות ומבואר בזבחים כ"ב דמטבילין בעינו של דג. א"כ ציר דגים תמיד מעלה שהרי הוא כמים ולא מי פירות על כן נראה כמ"ש תוי"ט מ"ז פ"ו דמקואות ד"ה רשבג"א דהרא"ש והטור דס"ל דדבר הבא מבריית המי' ממעט בשפופרת כת"ק דרשב"ג ס"ל דאין טובלין ואין נוטלין בעינו של דג עיי"ש דלא כמחבר. ולפ"ז פי' הרא"ש משנה דציר בציר דגים ומוקי למשנה זו כת"ק דרשב"ג ומ"ה חשיב לה מי פירות אך לפ"ז יסברו הרא"ש והטור דשומן דגים אינו מחמיץ לפמ"ש נובי"ת חא"ח סי' נ"ז דמה שנחשב מים לענין מקוה גם לענין חמץ נחשב וממילא שומן דגים שמטבילין נחשב כמים לענין חמץ עכ"ל ולפמ"ש אין כן דעת הרא"ש. אמנם יש לומר דציר דגים כיון שיוצא ע"י מליחה מהדג הוה כאוכל כנראה מלשון רש"י בבכורות שהובא לעיל ומ"ה הוה כמי פירות ול"מ השקה וה"ה שאין מטבילין וה"ה לענין חמץ אינו מחמץ משא"כ שומן של דג הוה כמים. ולכאורה י"ל דדוקא במי עינו של דג מטבילין כידוע שיש בעין מים וכן משמע קצת בהראב"ד בספר בעל הנפש שכ' וז"ל ולא עוד אפי' מי עינו של דג הרי הם כמים ומטבילין בהם מחטין וצינורין כשהם בתוך המקוה. משא"כ בציר של דג אך בזבחים כ"ב לא משמע כן דמקשה אלא למעוטי יבחושין אדומים מאי אריא משלי' אפי' בעיניהו נמי וכו' דאפי' ב"א מטבילין בעינו של דג ואס"ד דדוקא במים שבעין מטבילין מה מקשה. הן אמת דבלא"ה קשה לתויו"ט דת"ק ס"ל אין מטבילין בעינו של דג מה מקשה דילמא קאי לת"ק דאין מטבילין ומ"מ משלים. ושמא ת"ק ס"ל ג"כ אינו משלים כמו שממעט:
טו ודע דהא דמטבילין בעינו של דג אף דכל הדגים בחזקת טמאים כמבואר במ"ג דמכשירין פ"ו ואיך יטביל בדבר המקבל טומאה והא הוי' ע"י טהרה בעינן צ"ל שהדג לא יצא לחוץ מהמים לאחר שמת ובמחובר לא הוכשר והא דכל הדגים בחזקת טמאים וכ' הרע"ב לפי שהם מוכשרים במים היינו שסתמא הדגים נכשרו במים תלושים שבחביות לאחר שמתו לב"ה כמבואר בפ"ג דעוקצין מ"ח ודוק:
והנני ידידו:
בשולי המכתב ראיתי בתשו' שואל ומשיב מהדורא ג' ח"ב סי' כ"ז שהביא בשם גדול אחד דמקוה צריך לנקותה בכלי קש ותבן וכ' אולי כונת הגדול דכלי תבן וקש אף שאינם נקובים טהורים דאין שם כלי עליהם ובאמת לא מצאתי בפירוש רק כלי גללים אבנים ואדמה כמ"ש פ"י מכלים וכפי הנראה כל שלא כתוב בתורה. הוה דינם ככלי גללים ואדמה. עכ"ל ותמהני שלא הביא משנה מפורשת פי"ז דכלים מחצלת הקש ושפופרת הקש ר"ע מטמא וריב"נ מטהר והובא בשבת ס"ו. וכ' רש"י דפליגי אי קש הוה ככלי עץ. ותוס' כ' ד"ה כוורת בתי' הראשון דקש חשיב של עץ ובתי' הב' כ' דטומאה דרבנן הוא. והנה הלכה כר"ע וכן פוסק הרמב"ם. הרי מבואר דכלי קש טמאים. והוא פלא. ודע שי"ל מה שתוס' כתבו בתחלה דקש חשיב של עץ כדאמרינן פרי עץ שאכל אדם הראשון חטה היתה ושוב כתבו א"נ הך טומאה דרבנן הוא הא דחזרו מתי' הראשון י"ל דקשה בגמ' שם דאמר ר"ה מאן הודו לו ר"מ ואם נאמר דבשל קש טמא משום דפרי שאכל אדם הראשון חטה היתה א"כ איך הודו לו ר"מ. והרי ר"מ ס"ל בברכות מ' וסנהדרין ע' אילן שאכל אדם הראשון גפן הי' והקשה כן הרב החריף ובקי מ':
משה יעקב פעלדשטיין דיין מפה"ק על כן י"ל דמטעם זה חזרו וכתבו דטמא מדרבנן. וזה לגירסא דידן אבל לפי המבואר במדרש רבה פט"ו דר"מ אומר חטים הי' שפיר י"ל כתירץ ראשון. וטמא מדאורייתא. וע' מהרש"א ופנ"י שם אך במדרש שם אמרו אפשר חטים וכו' והכתיב עץ א"ל מתמרות הי' כארזי לבנון א"כ משמע דסתם תבן לא מיקרי עץ ודוק. ודע דר' יהודה ס"ל בברכות חטה היתה וסתם ר"י הוא ר' יהודה ברבי אילעי כמ"ש רש"י ביצה כ"ו ובמדרש הנ"ל מבואר דר"י בר' אלעי ס"ל ענבים הי' וע' הגהות רש"ש לשבת סי' מ"ה שהביא מדברי הת"כ ראי' דקש בכלל עצים דבפ' ויקרא אמרו ושרף אותו על עצים באש מה ת"ל שיכול שאינו כשר אלא בעצים כשרים למערכה ת"ל עצים לרבות כל דמשמע עצים אפי' בקש הרי דקש בכלל עצים ועיי"ש מה שמפלפל בזה. אך לדעתי אין ראי' משרפה דהרי בעי קרא באש ולא בסיד רותח והרי זה ודאי לאו עץ. ע"כ כיון דכתיב ושרף הוא בכל דבר. כדאיתא בפסחים ע"ה ודוק: