אור ברסלב
שות בית יצחק יו"ד ח"ב › סימן מב

שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש

יו"ד ח"ב · סימן מב

סימן מב

שייך להלכות נדה:

ב"ה:

פרעמישלא תרנ"ג:

להרב החריף ובקי מוה' יחיאל לעהרער נ"י מבאביב:

בדבר השאלה באשה שראתה דם ג"פ מחמת תשמיש ולא בדקה:

מקודם אם יש איזה דרך להתירה לבעלה:

א תשובה ראיתי דברי פלפולו מבאר שיטת ראשונים ואחרונים בענין זה ונחזי אנן מה דקמן הנה דעת הראב"ד בספר בעה"נ שער הספירה דראי' קמייתא לאו ממנינא ומ"ה תני בברייתא הרואה דם מ"ת משמשת פעם ראשונה ושני' ושלישית. וכ' מזה להוכיח דאפי' באשה שאין לה וסת א"צ בדיקה לפני תשמיש ע"כ ראי' ראשונה אינה מן המנין דתלינן שראתה מקודם וכן נראה דעת המנ"י וסיים בצ"ע על הש"ך בס"ק ב' שכ' ג"פ עם הראשון והס"ט סי' קפ"ז ס"ק ב' פוסק כהש"ך וסותר דברי הפוסקים המתירים והנה בגוף הסברא דמצרפין ראי' ראשונה ולא תלינן שראתה מקודם שכ' כת"ה בשם פוסקים דמוקמינן אחזקת טהרה ותלינין הראי' באיחור הזמן וע"כ ראתה בשעת התשמיש ולא מקודם צ"ע דהרי רוב נשים אינן רואות מ"ת כמ"ש הב"י ר"ס קפ"ז ואם ראתה ב"פ עדיין לא יצאה מהרוב דמקרה הוא אך בראית ג"פ יצאה מהרוב א"כ הרי רוב עדיף מחזקה ונוקמא האשה ברובא דראי' ראשונה ראתה מקודם ולא נתחזקה בג"פ ואין לומר בזה דמוקמינן אחזקה ואמרינן השתא ראתה הוה חזקת הגוף ועדיף כמו רוב כמ"ש בשב שמעתתא ש"א פט"ו דכתבתי בספרי ליו"ד (ע' לעיל סי' כ"ד באמצע אות ל"ח) דראית נדה ל"ה שינוי הגוף כמו נגעים ול"ה רק חזקת טהרה ולא חזקת הגוף. וגם אין לומר דכיון דרוב דמים באים בהרגשה כמ"ש הרמב"ם דחזקת דמים באי' בהרגשה, והוא חזקה מחמת רוב א"כ אם אתה אומר שראתה מקודם תשמיש ראתה בלא הרגשה ואם בשעת תשמיש ראתה י"ל דארגשה ותלתה בהרגשת שמש. ע"כ תלינן בראי' בשעת תשמיש דא"כ כשהטילה מי רגלים קודם תשמיש דיש לתלות ההרגשה במי רגלים שוב ראי' ראשונה אינה מן המנין דתלינן הדם שבא מקודם ולא מצינו שחילקו הפוסקים בכך ועוד יש סברא לתלות שראתה קודם התשמיש דאז ראתה בלא הרגשה ועומדת בחזקת טהרה מדאורייתא משא"כ בראתה מ"ת דתלינן בהרגשת שמש דטמאה מדאורייתא וכבר כתבתי בתשובה דסברת מהרי"ט ח"א סי' מ"א דהיכי דטמאה מדרבנן איתרע חזקתה מן התורה צ"ע כמ"ש הש"ש ש"ו פי"ח אך לעומת חזקה זו יש רוב דרוב דמים באים בהרגשה. אך מ"ש לעיל דבהטילה מי רגלים מאי איכא למימר עדיין צ"ע ונ"ל בזה הנה האשכול ה' נדה אות מ"ח והובא קצת בדברי כת"ה כ' ויש מי שאומר מדקתני נשאת וראתה דם מ"ת משמשת פעם ראשונה שני' ושלישית דקמייתה אינה ממנינה דכיון דלבעלה ל"ב בדיקה קודם תשמיש ואפשר שהי' הדם מעיקרא בבית החיצון וכו' וליתא לענ"ד דקתני נמי נשאית לאחר וראתה מ"ת משמשת פעם אב"ג והתם ודאי ראי' ראשונה מן המנין דהא נמי קודם תשמיש הא עם השני רמי עלה לבדוק וכו', ואפ"ה קתני בההוא לישנא אלמא לאו הוכחה ואני אומר דהן אמת דבגמ' מוכח להיפך מי"א הנ"ל דמדקתני בתרווייהו בחד לישנא מכלל דראי' ראשונה ממנינה:

אמנם אם לדין יש לדחות ההוכחה לפמ"ש רש"י שם דכל הבריי' רשב"ג הוא ולשטת התוס' חולין י"א ובכורות כ' ס"ל לרשב"ג דחיישינן למיעוטי דלא כמ"ש תוס' ע"ז ר"פ כל הצלמים א"כ לרשב"ג לשטתי' ודאי ראי' ראשונה מן המנין דמוקמינן האשה בחזקת טהרה ומאחרין יציאת הדם. ואי דאיכא רוב להיפך דמוקמינן האשה בחזקת שלא יצאה מהרוב דראי' ראשונה קודם הרי רשב"ג חייש למעוטי ולדידי' רוב לא עדיף מחזקה ע"כ לשטתי' ראי' ראשונה מן המנין אמנם לדידן דפסקינן דרוב עדיף מחזקה ע"כ לדידן ראי' ראשונה לאו ממנינה מטעם הנ"ל. (וע' לעיל סי' ט' אות ד' מ"ש לענין זה דרשב"ג כשטתי' ודו"ק) עוד אפשר לומר בפשיטות דהנה יש כאן ספק אם ראי' ראשונה מן המנין וכיון דרוב נשים אינן רואות מ"ת ע"כ מקילין מספק אמנם לרשב"ג דחייש למעוטי אין להקל מספק ע"כ ס"ל לרשב"ג דראי' ראשונה מן המנין אמנם בתשובה אחרת (ע' לעיל סי' ט' אות ד') הקשיתי על הב"י שהקש' מאי מהני בדיקת שפופרת הלא לא כל אצבעות שוות ותי' דל"א זאת להחמיר רק להקל משום דרוב נשים אין רואות מ"ת וקשי' דהרי כל הברייתא רשב"ג והוא חייש למעוטא ומאי מהני לדידי' בדיקה. ותירצתי דיש רוב וחזקה דמוקמינן האשה בחזקת היתר וברוב וחזקה ל"ח רשב"ג למעוטא א"כ גם בנ"ד לא היה לרשב"ג לחוש למעוטי נגד חזקת היתר ומדס"ל דראיה ראשונה מן המנין ה"ה לדידן:

ב והנה בעניותי נראה לי להוכיח דיש בזה פלוגתא דתנאי אם ראיה ראשונה מן המנין דהתוס' בנדה ס"ו ד"ה ונאמנת חלקו על רש"י שכתב דרישא רשב"ג דס"ל בג' זימני הוה חזקה ומ"ה בג"פ מ"ת אסורה לבעלה דלרבי בב' פעמים אסורה ותוס' כתבו דבזה רבי מודה דהוה כוסת ע"י שום או פלפלין דמודה רבי ודברי התוס' צ"ע דבירושלמי יבמות פ' הבא על יבמתו מבואר כדברי רש"י לכאורה וכבר תמה בזה בבית אפרים ס' מ"ז וקצת הרגיש בפני משה ןז"ל ירושלמי נבעלת ורואה דם נבעלת. ורואה דם אית תנא תני שניה תבעול שלישית לא תבעול אית תנא תני שלישית תבעול רביעית לא תבעול הוון בעי מימר מאן דאמר שלישית לא תבעול כמ"ד שלישית אין לה כתובה (בנושא אשה ולא ילדה) מאן דאמר שלישית תבעול וכו' כמ"ד שלישית יש לה כתובה ופירש הפני משה דהיא פלוגתא בין רבי ורשב"ג אם בתרי זמני הוה חזקה הרי מבואר כדברי רש"י דלרבי שלישית לא תבעל. ונ"ל לישב דהתוס' יפרשו בירושלמי שניה תבעל חוץ מביאה ראשונה שלישית לא תבעל חוץ מביאה ראשונה דס"ל להאי תנא ביאה ראשונה מן המנין. ותני שלישית תבעל ומשמע חוץ מביאה ראשונה. ומשני מאן דמצרף ראיה ראשונה דלא תלינן שראתה קודם ביאה רק דתלינן בנתחזקה למפרע בדם מח"ת משום דס"ל לשלישי אין לה כתובה ול"א בשעת נשואין ראויה היתה לילד רק עתה היא דאכחשא דתולין החזקה למפרע מ"ה מצרף ביאה ראשונה ג"כ ומאן דלא מצרף ראיה ראשונה דאמרינן עדיין לא נתחזקה משום דס"ל דלשלישי יש לה כתובה דבשעת נשואין עדיין לא נתחזקה ואמרינן עתה היא דאיתכחשא ומ"ה יש לה כתובה ונמצא דהירושלמי אינו סותר לתוס' ועיין תוס' יבמות ס"ה דבממון מודה רבי דבעי ג' זימנא וע' בספרי לאו"ח ס"ס נ"ח מה שתמהתי על דבריהם והארכתי בזה מ"מ אף לפירושו בירושלמי כיון דקיי"ל משלישי אין לה כתובה ה"ה דמצרפין ראי' ראשונה וכדברי הש"ך דלא כמנ"י דאין מצטרפין. ע"כ אין להקל להתירה לבעלה, אך ע"י בדיקת שפופרת נראה להתירה לבעלה הראשון דכבר כתב רמ"א סעיף ג' דהיכא דהרגישה צער וכאב בשעת תשמיש לכ"ע יש לסמוך על הבדיקה בבעל הראשון והטעם דיש עוד סניף להתיר וה"ה היכא שלא בדקה לפני תשמיש דיש סניף שלא להצטרף ראיה ראשונה לכ"ע מהני בדיקה. ובזה מיושב הא דאמרינן בגמרא ראתה דם מחמת תשמיש משמשת פעם אב"ג דקמ"ל דאח"כ אסורה לבעלה ראשון אפילו בבדיקה. משא"כ במשמשת א"ב חוץ מביאה ראשונה מותרת לבעלה בבדיקה עכ"פ: ג ובלא"ה כתבתי בתשובה (עיין סי' ו' אות ד') דנ"ל דרש"י לא החמיר דאינו מועיל בבדיקה לבעל ראשון רק לרשב"ג דהרי הקשה ב"י מה מהני בדיקת שפופרת הלא אין כל האצבעות שוות ותירץ כיון דרוב נשים אין רואות מחמת תשמיש מקלינן וקשיא לרשב"ג דחייש למיעוטא למה מהני בדיקת שפופרת וצ"ל כיון דאיכא רוב וחזקה מהני בדיקת שפופרת דחזקת טהרה מסייע. ולכן כתב רש"י כיון דאיכא ספק כרת חיישינן והכונה דרש"י כתב חולין קל"ד דבאיסור כרת ל"מ חזקה ע"כ לא סמכינן אבדיקה וזה דוקא לרשב"ג דל"מ רוב רק רוב וחזקה אבל לדידן מהני הבדיקה לבעלה הראשון. מ"מ בנ"ד ודאי מהני בדיקה לבעלה הראשון וכן תוכל לסמוך אבדיקה שכתב בס"ט ובאמונת שמואל להכניס כיס כעין אצבע ואם תמצא בצדדים מותרת וכשתמצא באמצע עוד יש לבדוק בשפופרת כמבואר בפוסקים. גם מה ששאל אם תתעסק ברפואות והרופאים יאמרו שנתרפאה אם תוכל לסמוך על הרופאים הדבר פשוט דבנ"ד שיש ספק אם הוה רואה מ"ת ג"פ רק דפסקינן לחומרא מ"מ ודאי יש לסמוך על הרופאים דשייך לאמור אומן לא מרעא אומנותי' ובשגם דבזה שיכול להתברר שייך סברת הש"ך סי' צ"ח ע"כ יש לסמוך. על דברי הח"ס סי' קס"ד שמורה להקל בכה"ג לסמוך ארופא. וראיתי בדברי כת"ה שמביא דברי הגאון מלבוב בשו"מ קמא ח"ג סי' קל"ו דמייתי דברי התוס' שבועות י"ח דבפירש באבר מת לא משכחת נמצא על עד שלה שחייבת בקרבן ומפלפל בזה לענין רואה מ"ת היכא דנוהגין כקיצור של"ה לפרוש באבר מת ובאמת מתוס' אין שום ראי' דתוס' לא כתבו רק דלא משכחת חיוב קרבן דהוא אותיום אבל לענין דם מ"ת דהוא שיעור אחר אותיום דכדי שתושיט ידה תחת הכר ותטול עד ותבדוק מאן יאמר דפורש באבר מת הוא אחר זה השיעור דאין ראי' מתוס'. אך מסברא כתב דאם שהה כמו רבע שעה הוה אחר דאחר ול"ה רואה מ"ת ובכ"ז צ"ע דבשלמא אם לא נמצא הדם רק אחר השיעור תלינן לקולא דלא ראתה רק אח"כ ולא גרם התשמיש משא"כ כשפירש באבר מת וראתה תיכף בהפרישה דהדם לא הי' יכול לצאת קודם דהשמש עיכב מנ"ל להקל. ועיין בנדה ס' דא"ר אושעיא בשלמא התם אימא שמש עכבה ובתוס' שם ד"ה אימא כתבו דרוב פעמים בא מקודם ובתשמיש דאיכא למימר שמש עכבה טמא מן התורה וה"ה בפורש באבר מת וראתה תיכף י"ל דהוה רואה מ"ת וצ"ע לדינא ובנ"ד כבר כתבתי חו"ד ואין להאריך יותר:

ידידו:

בשולי המכתב עיין ברמב"ם בפ"ח ה' ט' שכתב ואם נקבע לה וסת בימי זיבתה ה"ז חוששת לוסתה. וכתב הה"מ ה"י דאף לרמב"ם אם נקבע וסת בימי זיבתה מתחיל ימי נדה באמצע ימי זיבה ואם ראתה טמאה ז' וע"כ צ"ל דזה דוקא לאחר שתקבע וסת ג' פעמים אבל בראתה פעם אחת בימי זיבה אין לחוש שמא תקבע וסת דאל"כ איך משכחת שומרת יום לרמב"ם בכל זבה יש לחוש שמא קובעת וסת. וע"כ דל"ח רק בראתה כבר ג' פעמים. וע' בחו"ד סי' קפ"ג מה שמתרץ על הרמב"ם מסוגיא דעירוכין ושורש דבריו דלאחר י"ז אין לחוש שמא הוא בימי זיבה דגם בימי זיבה קובעת וסת כנ"ל ואף דזה דוקא בג' פעמים כמו שהוכחתי מ"מ י"ל דהאשה תספור מראי' זאת ולכשתראה עוד ראיות ביום זה תקבע וסת למפרע כדמוכח מש"ך סי' קפ"ז ס"ק ט"ז דהוסת נקבע למפרע והוכחה לזה מדברי התוס' יבמות ס"ה סוף ד"ה איהו שתקה ומ"מ צ"ע דהרמב"ם פסק בה' הנ"ל דוסת שנקבע בימי זיבה נעקר בפעם אחת. וא"כ עדיין תהא מקולקלת דלא תדע שמא נקבע בימי זיבה ונעקר בפעם אחת או נקבע בימי נדה ולא נעקר בפעם אחת. ושמא רמב"ם לא מיירי רק בראיות ג' פעמים בימי זיבה:

שבתי וראיתי דהגאון מליסא הבין בדברי רמב"ם דזה דוקא בימי זיבה שאינם סמוכין לימי נדות דהיינו שלא ראתה בימי נדות. ולפ"ז אין ראי' שאינה צריכה לחוש לפעם אחת. דמ"מ משכחת שומרת יום בימי זיבה הסמוכין לימי נדות אבל מפשטות לישנ' דרמב"ם לא משמע דמיירי דוקא בימי זיבה שאינם סמוכין לימי נדות ושוב מצאתי בנוב"י תניינא סי' צ"ג הוכיח כדברינו דמיירי בג' פעמים והבין כדברינו עיי"ש. וע' בחו"ד מה שהקשה גם לתי' שלו דאמאי בראתה ד' פתחה ט"ז ולרמב"ם עדיין צריכה י"ז שמא ג' היו ימי זיבה ויום אחד תחלת נדה והנ"ל דלכאורה קשיא לרמב"ם דלדידי' לעולם ז' ימי נדה ואחריהם י"א ימי זיבה. א"כ ברואה ראי' אחת הו"ל לומר כיון דרוב ימי' ימי זיבה אותו היום הוא מן הרוב. ובשלמא לרש"י ל"ה רוב ימי זיבה כיון דל"ה ימי זיבה רק הסמוכים לימי נדה אבל לרמב"ם קשיא. ולכאורה י"ל דהימים הוי קבוע ולא אזלינין בתר רובא כמ"ש המג"א סי' שמ"ד לענין הולך במדבר. אבל לפמ"ש הפמ"ג שם דהוי קבוע דאורייתא כיון דניכר לכל העולם אימת שבת. א"כ באשה זו דלא ניכר אימת ימי זיבה ל"ה קבוע דלא ניכר ימי'. ואינו דומה לט' חניות וצ"ל כיון די"א ימי זיבה די' שעתה מטעם דאז אינה מוחזקת בדם כמבואר במשנה ד' ל"ט, א"כ כשראתה הוי ספק השקול ולא אזלינין בתר רובא כיון דבימי זיבה אינה מוחזקת בדם והנה אם ראתה בימי זיבה אם אח"כ בימי ספירה מוחזקת בטהרה. עיין בנוב"י קמא סי' נ"ז דתלי לה בפלוגתא שבין רש"י ותוס' זבחים כ"ט ובנוב"י תנינא סי' קכ"ז הרגיש מגמ' ס"ח ע"ב בנדה דלר' אליעזר כשבדקה ביום ראשון מימי ספירה אח"כ בחזקת טהרה עיי"ש. ולר' אליעזר דס"ל בבדקה ביום ראשון ושביעי מהני משום דהוי בחזקת טהרה אבל עכ"פ בעי פסיקת טהרה ובדיקת יום ראשון דלא כדעת הדגול מרבבה דסגי בפסיקת טהרה לבד (וע' מש"ל סי' י"א אות כ"א וסי' י"ב אות ו') אבל אם לא בדקה יום ראשון ל"מ. דיום ראשון מימי הספירה ודאי מוחזקת בדם אבל בשומרת יום אינה מוחזקת ביום הספירה כדמוכח מזבחים שם לה מוחזקת בטהרה. והתוס' שחלקו על רש"י לא חלקו אלא בזבה גדולה אבל לא בשומרת יום. ולפ"ז כשראתה ב' כשאתה מסופק חיישינן ליום ראשון שמא ימי זיבה מטעם רוב או שמא ימי נדה מטעם דבימי זיבה אינה מוחזקת בדם ועל יום הב' חיישינן שמא ימי נדה. דאף שיום ראשון מימי זיבה ל"ה רק שומרת יום והוי' יום הספירה ג"כ בחזקת טהרה. ולכן עדיף יותר לומר שהיא בימי נדה אבל בראתה ד' לא מספקינין בג' ימי זיבה והד' לימי נדה דכיון דראתה ג' ימי זיבה הו' זבה גדולה ויום ראשון מימי ספירה מוחזקת בדם ועל כן אזלינן בתר רוב דהוי ג"כ מרוב ימים ימי זיבה ול"ש דאינה מוחזקת. דאם היא זבה גדולה מוחזקת בדם ביום ראשון לכ"ע ועל כן לא מספקינן רק שמא ב' ימים ימי זיבה ויום ג' ימי נדה דבב' ראיות ל"ה זבה גדולה ובחזקת טהרה עומדת. ושוב הוי ספק השקול וזה ישוב נכון ודוק:

תוכן העניינים

שות בית יצחק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה