שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש
יו"ד ח"ב · סימן מ
ב"ה תרמ"ח לפ"ק:
לכבוד הרב הגאון החריף ובקי מוה' אלימלך שמעון האבד"ק:
חיראב:
א ע"ד המקוה שמחממין מימיו בצינור הנמשך מיורה שע"ג האש וחשש כת"ה לפסול המקוה מחמת שיש לו דין תנור המבואר בפ"ה דכלים משנה י"א. ואף דמתכת מחובר לקרקע מ"מ בתנור המחובר שעשה טפילה או מוסיף של טיט וא"א שיעמוד התנור בלעדי הטיט יש לו דין תנור, לא אדע כוונתו בזה דמקוה אין לו דין תנור שאין אופין ואין מבשלין ומחממין עליו ורק שהצינור יש לו דין תנור גם זה לא נהירא לי דבצינור לא מחממין המים רק מוליך המים מהתנור לתוך המקוה ויש לו דין עין של תנור המבואר במשנה פ"ח מ"ז דכלים, רק בצינור המוליך קיטור (דאמפף) וחמימות אולי יש לו דין תנור מ"מ אם יש בהמקוה מ' סאה והוא טובל בהמקוה מה איכפת לן מה שיש תנור בצדו כמבואר בפ"ו דמקוואות מ"ו, ואין לומר דהוי הויתו ע"י טומאה דאטו ע"י הצינור יתהוה המקוה הרי יש מ' סאה קודם ששופכין המים החמים לתוכה דאל"כ בלא"ה פסול משום שאובים, ואם יש מ' סאה לא נפסל אח"כ בשום דבר, ואולי כוונתו שמחממין באין בו מ' סאה ושמא נטמא התנור ומטמא המים, ואח"כ יבואו המים ויהי' מ' סאה וחושש שכבר נטמא גם זה אינו דמעין אף פחות ממ' סאה אינו מקבל טומאה וכיון שאח"כ נובע ונשלם להשיעור שפיר יכול לטבול, ואם כוונתו למקוה שאינה נובע רק שמחוברת כשפ"ה למעין ג"כ כשיתחבר אח"כ יתכשר וקודם החיבור בלא"ה אסור לשפוך מים משום שאובין, ע"כ אם התנור או הצינור מן הצד אין בו שום חשש, אך אם עושין טסין של נחושת ברצפת המקוה ומסיקין תחתיהן אש כדי להחם המקוה בדין זה מצאתי בספר גידולי טהרה סי' ט' שכ' דיש חשש תנור של מתכת שמירחו בטיט דאף אם הוא מחובר הוה כתנור של חרס כדברי כת"ה ואסור לעמוד ולטבול ע"ג דבר שמקבל טומאה וזה נכון עיי"ש:
ב שוב הערני הרב החריף מ':
יצחק שטובענהויז מפה"ק שדברי גידולי טהרה מ"ש בטס של נחושת שמירחו בטיט דינו כתנור של חרס ומקבל טומאה דליתא דמבואר בכלים פ"ה מי"א דדינו כתנור חרס דוקא בניקב נפגם נסדק ועשה לו טפילה של טיט דינו כתנור אבל בלא ניקב ל"מ מרחו בטיט וכ"כ התוי"ט וכן מבואר במשנה שם דמירחה בטיט בין בפנים בין בחוץ טהורה וכ' הר"ש דלאו אניקב קאי, וכן מבואר ברמב"ם פט"ו דכלים ה"ז ושמא כוונת הגד"ט מ"ש דבקל יכול לבא לידי קבלת טומאה הכוונה שמא יעשה נקבים בטסים של נחושת כדי שיצא בו האור ואז מירחו בטיט וזה טמא:
ג עוד העירני הרב הנ"ל דהא דתנור כלי חרס מקבל טומאה אף במחובר זה דווקא שמעיקרא התנור נעשה בתלוש שהוא דבר המטלטל ואין לו שולים כמ"ש הברטנורא פ"ה דכלים מ"ז וז"ל, התנור עשוי כקדירה גדולה שאין לו שולים ומטלטל וכ"כ תוס' ישנים שבת ט"ז דכלי חרס מטמא אפי' בלא שולים (ומ"מ כיון שנעשה מטיט אין מקבל טומאה דהוה כלי אדמה עד שיקבענה בארץ ויסיקה דאז נעשה כלי חרס) ובזה גילתה התורה אע"פ שחיברו לקרקע מקבל טומאה, ואעפ"י שעשאו אדעתא לחבר בקרקע טמא וחלוק בזה דינו מכלי מתכת, דבכלי מתכת בנעשה מתחלה לשמש הקרקע טהור כהך דכלים פי"א מ"ב וחלוק דינו מכלי עץ דבעי שולים כמ"ש הרע"ב פ"ב דכלים מ"א אבל בנעשה מתחלה מחובר לקרקע לא גילתה התורה וכ"כ רש"י בחומש על מקרא תנור וכירים יותץ, וז"ל כלים המטלטלים הם ויש להם תוך וסופת על נקב החלל את הקדירה ע"כ, והנה לדבריו מיושבין דברי השפתי חכמים שכ' דאי לאו כלים המטלטלים הם אלא מחוברים לקרקע אז לא מקבלין טומאה דכל המחובר לקרקע כקרקע ודבריו תמוהים מש"ס דשבת דף קכ"ה ומרש"י ד"ה האי לאידך גיסא שכ' דלא תימא כל התנורים המחוברים לארץ הרי הם כשאר בתים ולא לקבל טומאה ה קמ"ל יותץ אעפ"י דמחובר הוא טמא. אבל לפי הנ"ל דבריו נכונים דתנור המטלטל אעפ"י שחיברו בזה גילתה התורה, אבל מחוברים לקרקע מתחילתו אינו מקבל טומאה:
אמנם הרי מבואר במשנה דכלים פ"ח מ"ט בור שיש בו בית שפיתה טהור ופי' הרע"ב החופר בקרקע וטח בטיט והטיח יכול לעמוד מאליו טמא הרי שזה נעשה במחובר לקרקע טמא וצ"ל דכיון שהטיח יכול לעמוד מאליו והוא עשוי שאם רוצה יכול לטלטל ע"כ שפיר הוא טמא משא"כ בנעשה במחובר וא"א לטלטל אותו בפ"ע אינו טמא ודמי לכבשן של סיידין כמבואר במשנה שהוא טהור משום דחפירה בקרקע, עוד מבואר במשנה דכלים רפ"ו העושה ג' פטפוטים בארץ וחיברן בטיט להיות שופת עליהן את הקדירה טמא, וזה לא הי' מטלטל בתלוש ומ"מ טמא, אך לפי' שני שבר"ש שפי' וחיברן בטיט למעלה י"ל שקודם חיברן בטיט ונעשה בתלוש כעין טריפוד ואח"כ חברו לארץ, שוב ראיתי בגור ארי' להגאון מהר"ל מפראג שהקשה ממשנה זו על המזרחי שמשם יוצאין דברי שפתי חכמים, ולפמ"ש אין משם הוכחה, אך מתוספתא דקתני ג' אבנים שחיברן זל"ז ולא חיברן בקרקע, חיברן בקרקע ולא חיברן זל"ז טמאות הרי דמעיקרא לא הי' דבר המטלטל מ"מ טמא ויפה הקשה אך י"ל שם האבנים היו מתוקנים בתלוש ולא הי' מחוסר אלא חיבור ע"כ טמא בחיברן אבל העושה כל התנור במחובר לקרקע י"ל דטהור כדמוכח מפרש"י וממזרחי. והפלא שהמזרחי והג"א לא הזכירו בדבריהם סוגיא דשבת קכ"ה וגוף הסברא נכונה דנהי דהתורה חידשה דאף בחיברה לקרקע טמאה אין לך בו אלא חידושו דדוקא כשנעשה בתלוש במקצת משא"כ כשנעשה הכל במחובר וגם בדברי הרמב"ם יש לפרש כן ואין כאן מחלוקת כמ"ש במזרחי. אך המשנה דבור שיש בו בית שפיתה טמא שהבאתי דוחק לפרש כמו שכתבתי ע"כ עדיין צ"ע:
ד והנה כשעושין רצפה מצימענט ומסיקין תחתיו יש להרצפה דין תנור והיינו אם טחו הדפנות בגובה ארבעה טפחים, והצימענט יכול לעמוד מאיליו והרצפה ג"כ מצימענט ומסיקין תחתיו יש לו דין תנור ואסור לטבול על הרצפה כמבואר בפ"ח דכלים מ"ט בור שיש בו בית שפיתה טמא ופי' הר"ע החופר בקרקע וטח בטיט והטיח יכול לעמוד מאליו טמא מדין תנור והא דתנן פ"ו דמקוואות מ"ו מעיין היוצא מן התנור וירד וטבל בתוכו הוא טהור וידיו טמאות ל"ק הרי הוא עומד ע"ד המקבל טומאה י"ל דמיירי בתנור שאין לו שולים כמ"ש הר"ע פ"ה דכלים התנור עשוי כקדירה גדולה שאין לה שולים ע"כ האדם עומד על הקרקע שאין מקבל טומאה והדפנות טמאים מ"ה ידיו טמאות משום שנגע בדפנות ולא קשיא כיון שהתנור מקבל טומאה והדפנות מהמעין המה התנור א"כ הוה הויתו ע"י טומאה כמו שמבואר בס"ס ר"א סעיף ס"ו מקוה שמימיו מתפשטין נותן לצד אחד אבנים אבל לא בכלים ועי' תוי"ט וש"ך ס"ק ק"מ אבל הטו"ז ס"ק פ' כ' דהטעם הוא משום דהויתן ע"י דבר המקבל טומאה ולדידי' קשיא ממעיין היוצא מן התנור וצ"ל דמעין היוצא מן התנור יש שם חפירה בעומק שאפי' ינטל התנור יש שם שיעור טבילה שהאדם יתכסה בו או מ' סאה להפוסקים דאף במעין בעי מ' סאה ע"כ ל"ה הווייתן מחמת התנור דבר המקבל טומאה. אך אם הצימענט נעשה מאבנים הוה ככלי אבנים שאינו מקבל טומאה אך כבר כתבתי בספרי ליו"ד ח"ר בסוף הגהות ומפתחות לסי' קמ"ו דיש ספק באבנים שנטחנו ונתחברו אם דינם ככלי אבנים או ככלי חרס לענין הגעלה וה"ה לענין טומאה על כן לענין טבילה בכלי וודאי אין חשש כיון דהכל נעשה במחובר אך אם הוי תנור שמסיקין תחתיו ל"מ מה שהוא מחובר ומקבל טומאה ואין איסור בהטבילה רק שאסור לעמוד על דבר המקבל טומאה. וכיון שיש לצדד יותר שדין אבנים שנטחנו כדין אבנים. ומבואר פ"ה דכלים מי"א דתנור של אבן טהור. אין לחוש כיון דליכא חשש דאורייתא בזה ולפמ"ש לעיל די"ל דאם נעשה כל התנור במחובר אין מקבל טומאה בלא"ה אין לחוש בנ"ד כיון שנעשה הכל במחובר אך כבר כתבתי שיש עוד לעיין בזה: ידידו: