אור ברסלב
שות בית יצחק יו"ד ח"ב › סימן לה

שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש

יו"ד ח"ב · סימן לה

סימן לד

ב"ה תרמ"ו לפ"ק:

לכבוד ה"ה הרב המאה"ג מ' יחיאל מיכל שפירא נ"י האבד"ק ראדימישל: ע"ד המקוה שעשו בק' והמים אין מגיעים רק כשני טפחים למעלה מהארכובה, וחתם כת"ה המקוה ולא יניח לנשים לילך לבית הטבילה עד שיתקינו שיהיו המים זרת למעלה מהטבור כדת:

א תשובה יפה כ' כת"ה שאין לסמוך על ההיתר שכ' הטו"ז סי' קצ"ח ס"ק ל"ח שתכניס תחלה עד צוארה במים דהנקודת הכסף חולק עליו דחייש שתעשה קמטין, ולא יהי' חיבור להמים שבקמטין עם המקוה, וגם כיון שהמים נמוכין כ"כ לא תוכל לישב עד צוארה, ותיכף נעשין קמטין, וגם אינו רוצה לסמוך שהנשים ישתטחו על פניהם בקרקע כמבואר ברמ"א סי' ר"א סעיף ס"ו דמחמת הקרירות לא ישתטחו על פניהם על הקרקע ובאמת הרמ"א כ' דזה דוקא אם אין מקוה אחרת וא"א לתקן, אבל בק' שיוכלו לתקן שיהי' מקוה כשירה שיחפרו יותר בעומק ע"כ אין לסמוך ע"ז והנה בתשו' אמרי אש סי' ע"ח סמך להתיר שתכניס רק עד צווארה במים כדברי הטו"ז, ומייתי ראי' מתוס' יומא ל"א ע"א ד"ה עין עיטם, שהקשו מנ"ל דבית הטבילה היתה גבוה ג' אמות דלמא לא היתה גבוה רק אמה אחת ואורך ג', והכהן הי' משכיב עצמו, א"נ לא היתה גבוה רק ב' אמות והכ"ג יושב וטובל, וקשי' הרי עינינו הרואות שעי"ז יעשה קמטין ואיך יטבול בה כ"ג בשלמא להטו"ז ניחא משום שהמים קודמין אבל לנקה"כ קשי', ולפע"ד אין ראי' מהתוס' לפמ"ש המרדכי סוף מקוואות דאסור לטבול בחמין כפשטא דגמ' תענית י"ג, והא דהיו מטילין חמין לתוך צונן לכ"ג ביוה"כ משום דכמה דברים התירו במקדש ואסרו בגבולין עיי"ש א"כ זה וודאי דחשש הנקה"כ שמא תעשה קמטין ולא יהי' להמים שבקמטין חיבור עם המקוה ל"ה רק חשש דרבנן, מ"ה הקשו התוס' שפיר דלמא בכ"ג לא חששו כמו שהתירו במקדש לטבול במים חמין אבל בנשים שפיר כ' הנקה"כ אך יש לדחות דברי לפמ"ש בתוס' ר"ע איגר זצלה"ה במשנה דיומא פ"ג מ"ד בשם הפר"ח דדוקא בד' טבילות שהיו בקודש הותר שבות. אבל לא בטבילה הראשונה שהיתה בחול כדמוכח במשנה דלא תני הך דאם הי' זקן או חולה מטילין בו מים רק הכא עיי"ש. והתוס' ביומא הנ"ל מיירי ג"כ לענין טבילת כ"ג בחול ושם ע"כ לא הותר שבות לפ"ד תוס' הר"ע הנ"ל וא"כ ראי' התשו' אמרי אש מהתוס' יומא נכונה. ורק לפמ"ש בהגהות רש"ש דגם בטבילה הראשונה של הכ"ג היו מטילין חמין לתוך המקוה דלא כהגהות ר"ע הנ"ל וחילו מתוס' סנהדרין י"ח ע"ב ד"ה משום צינה, שהקשו והרי משמע ביומא שהיו מחממין לו המקוה, ולפי דברי תוס' הר"ע הנ"ל בטבילה הראשונה לא הי' מחממין ומה הקשה תוס' והרי בטבילה הראשונה שייך לומר משום צינה אמנם יש לישב דברי התוס' ר"ע שלא יהיו מוקשים כ"כ, דהחשש שהכ"ג לא ירצה לעבר השנה מפני הצינה הי' דוקא אם הי' מוכרח לטבול כל הטבילות של יוה"כ בצינה משא"כ אם לא הי' מוכרח לטבול רק טבילה הראשונה בצינה לא הי' מקפיד כלל, וכן משמע מרש"י שם שכ' דטובל חמש טבילות בצינה עיי"ש, עוד י"ל דכהנים זריזים הם משא"כ בנשים שיש לחוש שמא לא תטבול יפה ושמא לא תשכוב ע"ג קרקע. ומצאתי בריטב"א יומא שם שהביא בשם התוס' על קושיתם דלמא היה כ"ג טובל בישיבה וז"ל, דא"כ כ"ג מיגנדר כבינתא ועיקר טבילה היא לעשותה יפה בלא קמטין היינו מעומד וזה קצת כנה"כ דבישבה חיישינין לקמטים וצ"ל הא דאמרינן ביומא ע"ח מכאן רמז לנדה שתשב עד צוארה במים, הוא לאו דווקא שהרי עיקר הטבילה היא מעומד כמ"ש:

ב ודע דדברי המרדכי שהבאתי לעיל המה נגד המהרש"א שבת מ"ב בתוד"ה אפי' שכ' דהא דאמרינן אין שבות במקדש היינו דוקא באיסור שבת, אבל לא בשאר איסורין וא"כ ל"ש לומר משו"ה כ"ג טובל במים חמים אף דדומה לשאובים משום דאין שבות במקדש דשבות זה ל"ה איסור שבת, אך י"ל דכיון דביוה"כ הותר שבות זה דמדינא אסור לרחוץ כל גופו במים חמים בשבת ואפילו במים שהוחמו מע"ש כמבואר בש"ס ובה' שבת סי' שכ"ו ואף על פי כן הותר שבות זה במקדש משו"ה הותר גם שבות דשאובין עמו כמו דאמרינין בזבחים ל"ב הואיל והותר לצרעתו וכו'. ולפ"ז רק ביוה"כ הותר שבות דשאובים משא"כ לענין הקשי' על התוס' יומא איך הקשו שמא הכ"ג טבל בישיבה שמא יעשה קמטין, ל"ש מה שכתבתי, דזה הי' בכל השנה אך בירושלמי ובש"ס משמע דהחמי' שהטילו במקוה של הכ"ג לא הוחמו המקוה כ"כ עד שיהי' בה איסור רחיצה בשבת מדאיצטריך לומר משום חשש שאובים ולמה לא אמר משום איסור רחיצה אלא ודאי כמ"ש:

שוב ראיתי בתשו' רדב"ז ח"ד סי' צ"ה שכ' דהך דיומא הי' השבות שאסור לרחוץ בחמין בשבת וכמ"ש וקצ"ע עליו מהירושלמי הנ"ל אולם דבריו נכונים דבירושלמי אמר ר' סימון טעם דהדין תניא שלא יהי' אומרין ראינו כה"ג טובל במים שאובין ביו"כ והיינו דק"ל למה אמר ר"י עששיות של ברזל היו מרתיחין ולמה לא הותר לחמם לו חמין מעיו"כ ולהטיל לתוך הצונן. ועל זה לא הי' יכול לתרץ דאיכא איסור משום רחיצת כל גופו בחמין כמ"ש הרדב"ז (והטעם דשמא יחממו המים ויש איסור רחיצה) דהרי לר"י יש ג"כ שבות דמצרף ואין שבות במקדש כגי' הש"ס ביומא א"כ אמאי לא הותר להחם חמין דג"כ מותר משום דאין שבות במקדש. ומ"ה משני דר"י לא התיר בחמין משום שלא יאמרו ראינו כה"ג טובל במים שאובין וזה ל"ה איסור שבת רק שאר איסורי' ול"ש אין שבות במקדש כדברי מהרש"א. ולפ"ז לרבנן ג"כ יש איסור בהטלת חמין כמ"ש הרדב"ז וז"ל דאי אפי' במדינה מותר לערב אמאי הוצרכו להתיר בכ"ג אלא ודאי דלא משום גזירת מרחצאות הוצרכו להתיר אלא משום איסור שבת שמחמם המים ואיכא אולודי חום ואיכא נמי דאסור לרחוץ כל גופו במי' חמין אפי' שהוחמו מע"ש וכו' אע"פ שאין הכונה אלא להפיג צנתן מ"מ לאו כ"ע ידעו לצמצם ולפיכך אסרו במדינה ובמקדש התירו דאין שבות במקדש וכו'. והנה לדינא יש איסור לטבול במקוה מים חמין בשבת דיש איסור רחיצת כל גופו בחמין. ורע עלי המעשה שבכמה מקומות נוהגין היראים לטבול במקוה חמה בשבת וזה איסור ברור כמבואר ברדב"ז והגם דבמקוה שאינה קר ולא חם מותר לטבול מ"מ במקוה חמה אסור. וראיתי בס"ט סי' קצ"ז ס"ק ט' שמצדד לומר דאיסור רחיצה בחמין שהוחמו בע"ש בין בכלי בין בקרקע דוקא בקרקע דדמי' לכלי שנשפך לתוך עוקה משא"כ מקואות דעיקרן ממעין נובע צונן אלא ששופכין מים חמי' להפיג צינתן אעפ"י שלפעמי' המים צוננים נעשו חמין מ"מ אין שם חמין עליהם ול"ד לגזירת מרחצאות עיי"ש ובאמת כבר קדמו בזה בקרבן נתנאל שבת פ"ב אות ל"ח בקצרה הובא בנובי"ת א"ח סי' כ"ד כ"ה מ"מ המעיין יראה דס"ט לא סמך ע"ז להתיר רק בה"ש ולא בשבת ועוד שהרי ברדב"ז מבואר דאף בטבילה יש איסור רחיצה דלא כס"ט על כן הדבר ברור שאין לטבול במקוה חמה בשבת ותקנתן קלקלתם:

ג והנה כבר הקשו רבים וכן שלמים על המהרש"א הנ"ל שכ' דאין שבות במקדש ל"א רק באיסור שבת מהא דמעילה י"א שכ' יצא לנחל קדרון מועלין בו, אבל במקדש אין מועלין בו אפי' מדרבנן ופרש"י משום שאין גוזרין גזרות במקדש הרי דאפי' בשאר איסורין ל"ג במקדש, ובאמת הוא מחלוקת דבזבחים ע"ט מפרש רב זביד דר"א ורבנן פליגי אי גוזרין גזירות במקדש. ור"פ מסיק דכ"ע גוזרין גזירות במקדש ע"כ דברי רש"י צ"ע. ועוד, אף למ"ד אין גוזרין גזרות במקדש היינו טעמא משום הפסד קדשים משא"כ לענין דם לאחר זריקה ואחר שדברי רש"י צ"ע צדקו דברי המהרש"א ועל המרדכי שכ' דהותר לכ"ג בחמין משום שהותר שבות במקדש ל"ק מש"ס דזבחים ע"ט למסקנא דכ"ע גוזרין גזירה במקדש דכבר כ' תוס' שבת קכ"ג ד"ה לא סדר קנים דהרבה שבותין גזרו במקדש ובזה מיושב גם דברי רש"י במעילה: ד ובעמדי בתוס' יומא ל"א נלענ"ד לפרש בדרך אפשר במה שכ' תוס' שם ד"ה אמה על אמה שהקשו וא"ת הי' עין עיטם גבוה יותר מכ"ג שאם לא הי' אלא כ"ג א"כ היו המים יוצאין לחוץ ותירצו בתי' הב' וז"ל א"נ אפי' אם היו יוצאין הי' מיד באין אחרין תחתיהן מעין עיטם שדבריהם תמוהין מאוד דע"כ כונת קו' שהמים היו יוצאין לחוץ כשכ"ג הכניס ראשו ולא נשאר מ' סאה וא"כ מה תי' שמיד הי' מתמלא ומה הועיל זה הלא בשעת טבילה לא הי' מ' סאה וכבר תמה בדבריהן בתשו' מעיל צדקה סי' ט"ל ומה שפי' דקו' תוס' הי' משום זוחלין אין משמעות תוס' כן וגם התי' אינו עולה יפה ובתשו' מעיל צדקה האריך ולפענ"ד שמא י"ל דתוס' יסברו כמו שעלה בדעת השואל שבריב"ש סי' שנ"ד דמדאורייתא סגי אם כל גופו מתכסה ומה שצריך מ' סאה היא מדרבנן (וע"ל סי' ל"ב אות ב') ובאמת בדברי אמת דין מקואות דף נ"ה דפוס הלברשטאדט תמה על שי' זו מחגיגה ומכמה מקומות ואמנם בשמ"ק כתובות ק"ד גבי כל מדת חכמים כן היא מבואר ג"כ שהיא מדברי חכמים ולפ"ז י"ל דטעם חכמים אמרו מ' סאה לפי שבאם נאמר מים שכל גופו עולה פעמים לא יהי' כל גופו עולה ע"כ השוו מדותיהם ולפ"ז שפיר תי' תוס' יומא שהקשו הרי היו המים יוצאין ולא נשאר מ' סאה ונהי שכל גופו עולה מ"מ מדרבנן פסול וע"ז תי' דבמעין שהוא מתמלא תמיד מעין עיטם ל"ש גזירתן דתיכף הי' מתמלא מעין עיטם ולא משכחת שלא יהי' תמיד כל גופו עולה כן יש לפרש לפי חומר הנושא ומ"מ להלכה ודאי מ' סאה מה"ת כמ"ש בדברי אמת ורוב הפוסקים ולדינא כבר כתבתי דלכתחילה ודאי אין לעשות מקוה אך שיהי' מים בהמקוה זרת למעל' מטבור ואמנם תקנה לשפוך מים שאובין להמקוה אם יש כבר שיעור מקוה היא עצה טובה ובאם המקוה תחסור המים וירבו השאובים ועדיין לא יגיע לזרת למעלה מהטבור הדבר לאות שהמקוה אינה מתוקנת ויש חשש זוחלי' עלי' וצריכה תיקון שלא יחסרו המים ומובטחני שאנשי עדתו ישתדלו לעשות מקוה כשרה בלי פקפוק:

ידידו:

תוכן העניינים

שות בית יצחק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה