אור ברסלב
שות בית יצחק יו"ד ח"ב › סימן לד

שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש

יו"ד ח"ב · סימן לד

סימן לג

ב"ה אמת ליעקב לפ"ק:

להרבני המופלג מ' מענדל נ"י שו"ב בק' וואמא במדינת באקאווינא: ע"ד שעשו מקוה בור ארבעים צאלל, ובתוך הארבעים צאלל נעשה נקב שיזחיל המים לחוץ מהמקוה, והמים באים ממרחק להמקוה ע"י חפירה שנעשה מנהר קטן שבא מההר, ואף בעת הטבילה המים יזחלו דרך הנקב ויש אוסרים אותה ויש מתירים וחפץ כ"מ לשמוע חוו"ד בזה:

א תשובה הנכון כדברי האוסר, דאין לטבול במקוה זאת כדברי היש מחמירים בסעיף ג' ומה שמבאר ברמ"א דאם היא באה ממעין אין לחוש לזחילתה היינו דוקא היכא שיש במקוה גופה מעין או שבא ממעינו במקום מהלך המעיין, משא"כ כאן שהמים באים ע"י חפירה שנעשה מנהר קטן שבא מההר אף אם נמצא על ההר מעין מ"מ אנן חיישינן לחומרא לדברי הר"ש פ"ה מ"ג דדוקא במקום שהי' מהלך מתחילתו מעין מטהר בזוחלין, אבל לא בעשה בריכה לפני' ונתמלאת מים וה"ה בנ"ד שעשה חפירה מנהר קטן שם אינו מטהר בזוחלין. ועיין בש"ך ס"ק י"א שחשש לדברי המהרי"ק שפסק ג"כ כהר"ש הנ"ל. וכן חששו הרבה פוסקים לשטה זו ובשגם דזוחלין היא איסור תורה כמבואר במהרי"ק סי' קט"ו וע"כ יראה לחוש לכ"ז והנה בגוף הדין במקוה שמימיו יוצאים דרך סדק איתא בטור דיש פוסלין אותה אפי' יש בה כמה סאין בענין שישארו בו מ' סאה אחר שיצאו דרך הסדק דכיון שמים העליוני' ננערין לצאת חשיב כאלו כולו זוחלין ומטעם זה משמע דאפי' אינו טובל כנגד הזוחלין רק שמכניס ראשו בעומק המים למטה מהזוחלין מ"מ פסול דהוה כאלו כולם זוחלין, אמנם מלשון המרדכי שהובא בב"י שם כתב ופי' ר"ש נוטפין שעשאן זוחלין וכו' ואפי' ישאר במקוה מ' סאה אחר שיצאו הזוחלין מ"מ השתא מיהו טובל גם במים העליונים שהם זוחלין, ומשמע דאם מעמיק ראשו למטה, ואינו טובל רק במים שלמטה מהזוחלין כשר לכ"ע וצ"ע על הטור שכ' דהוה כאלו כולם זוחלין דמנ"ל הא ושמא משמע לי' הכי לשון הרא"ש בתשו' ובסוף נדה שהביא ראי' נגד דעת הר"ש מתוספתא פ"ד דמשמע ביש לפנינו עיגול מ' סאה אע"פ שחרדלת של גשמים נכנסת מצד אחד ויוצא מצד אחד מטבילין בו עיי"ש ואס"ד דהיכי דאינו טובל רק למטה מהזחילה לכ"ע מותר מה ראי' מהתוס' דלמא שם טובל למטה מהזחילה, אלא ע"כ דהרא"ש ס"ל דחשובי' זוחלין ואהא מייתי ראי' מהתוספתא:

ב ובאמת יש לומר לפמ"ש הראב"ד הובא בש"ך ס"ק נ"ו דהמים הנכנסים בסוף קרובים לצאת יותר מן הראשונים, דל"ה זוחלין דהמים שבבור נשארים על עמדם, אך מה שנכנס בזחילה יצא, אמנם אין הדין כן כמ"ש הש"ך בעצמו דגם מהמים שנכנס ראשונ' יצא, א"כ מ"ה חשובים זוחלים, וצדקו דברי הטור ועי' בנוב"י סי' קל"ט. והנה מ"ש לעיל דהיכי דהמקוה באה ע"י חפירה מהר יש לחוש לדברי הר"ש דאינה מטהרת בזו בזוחלין כן חש לזה בספר מי השילוח סי' י"ב אות י"ג עיי"ש, אמנם צ"ע ע"ז ממשנה דמעין שהעבירו ע"ג בריכה והפסיקו הר' הוא כמקוה, אבל בלא הפסיקו הוא כמעין, והרי שם לא הי' הולך בתחלתו ואמאי מטהר בזוחלים וע' בש"ך ס"ק ל' בשם המהרי"ק דהיכי דאכתי לא נחו ועדיין זוחלין, אעפ"י שהופסקו מהמעין מטהרים בזוחלים והרי שם המעיין לא הי' הולך בתחלתו. ועי' בטו"ז ס"ק כ' שכתב דמ"ה מטהר בזוחלין כיון שהמעיין הי' משוך תחלה ועכשיו נמשך לבריכה מ"ה מטהר בזוחלין, וכ"ז לא מעלה ארוכה לדברי הר"ש, וצ"ל דהר"ש יפרש משנה זו לענין לטהר בכ"ש ולא לענין זוחלין. ומצאתי שכבר הרגיש בזה ש"ב הגאון מ' חיים מסאנדץ זצלה"ה, ומכל ספרי אחרונים נראה דלא חשו לחומרא זו. וע' בח"ס סי' ר"ח ומשמע אף נעשה ע"י אדם מטהר בזוחלין ולפמ"ש נראה דגם המחבר והרמ"א והש"ך סק"ל והמהרי"ק לא חשו לזה, וע' ש"ך שם שפירש המשנה גם לענין זוחלין, ושמא יש לחלק דבמשנה הבריכה היתה מעיקרא בידי שמים רק שמהלכת המים הבאים לבריכה נעשה ע"י אדם משא"כ בהך מקוה של הר"ש עיקר הבריכה נעשית ע"י אדם אמנם אף אם לא ניחוש לשיטת הר"ש הנ"ל מ"מ יש לחוש במקוואות שלנו אשר שופכים לתוכם מים שאובים, ומכשרינין ע"י נקב כשפופרת הנוד להנהר וזה אין מטהר בזוחלין כמבואר בסעיף י"א וגם בנהר יש לחוש שמא רבו מי גשמים ואינם מטהרים בזוחלים ע"כ הדבר ברור דלכתחלה אין לטבול רק בסתימת הנקב. וראיתי בד"ח ה' מקואות בפתיחה אות י"ב שכ' דמעינות שלנו יש להחמיר בזוחלין משום דל"ה מעינות ממש והביא כן ממהרי"ט משום דפעמים נפסק המעיין ול"ה רק מי תמצית ועיינתי במהרי"ט סי' י"ח ושם נאמר רק באותן מעינות שרובן פוסקים ממעיניהם בימי הקיץ אבל בסתם מעינות לפענ"ד אזלינן בתר רובא ורובא אינם פוסקים וכשר בזחילה מ"מ לדינא יש לחוש:

ג גם מה שחשש כ"מ לאסור הואיל ולא נמצא רק 39186 צאלל ונחסר מהשיעור, והמתיר כתב דצאלל גדול יותר מגודל הנה דבר זה אי צאלל גדול יותר מגודל יש למדוד ולעין ואשר ע"כ לא אוכל להגיד חונ"ד בזה ולכתחלה ודאי אין לצמצם בהשיעור הזה אך שיהי' שיעור גדול בלי ספק, וגם מ"ש דהמקוה אין בה רק 39186 צאלל ואין בו שיעור זרת למעלה מהטבור כדברי הלב"ש ודאי לכתחלה יש לחוש לזה, ע"כ יצוה לתקן שתהי' המקוה לכתחלה כשרה בלי שום ספק. והנה ראיתי בחוט השני סי' צ"ז שהרחיב הדיבור בעניני מדה ושיעורין ושם האריך להוכיח דהאנשים בדורות הראשונים כולם היו יותר גבוהים מאתנו ולא משה רבינו דוקא דאל"כ משה שהי' גבוה י' אמות היה בעל מום וכמ"ש הרמב"ם דזה הוי מום בכהנים וכעין זה הקשה בבכורות מ"ד א"כ עשיתו למשה בע"מ:

ולכאורה קו' חוט השני היא קו' הגמ'. אמנם שם הקו' לענין דגופו גדול מאבריו וקו' החוט השני היא אף אם אבריו גדולים לפי מדת גופו מ"מ הוי ארוך ביותר וזה הוי מום כמ"ש הרמב"ם בפ"ח מה' ביאת מקדש ה""ד עי"ש. ומה שתי' בחוט השני דלהכי לא הוי משה בע"מ משום דהי' עב לפי מדת ארכו וכעין זה ל"ה מום כבר העלה כן בכ"מ על הרמב"ם במקומו. וע' בסידור הגאון יעב"ץ בהנהגת הסעודה שכ' דגודל של הראשונים הי' מן הסתם גדול משלנו (וע' נובי"ק א"ח סי' ל"ח) נראה דס"ל כחוט השני דבדורות הראשונים היו האנשים יותר גבוהים מאתנו מ"מ לדינא אין לחוש כיון דמבואר ברמב"ם פ"ט מס"ת ובש"ך סי' רע"ב דשיעור גודל הוא כשבע שעורות ברחבן יש למדוד כן בשיעור מקוה וגם דברי יעב"ץ צ"ע דכיון דשיעור גודל ידוע כנ"ל א"א שישתנה ודוק: והנני ידידו:

תוכן העניינים

שות בית יצחק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה