שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש
יו"ד ח"ב · סימן לג
ב"ה פשעמישל תרנ"א לפ"ק:
כבוד הרב החריף המופלג בתורה החכם השלם מוה' זאב וואלף דוננער נ"י בעיר קאלן על נהר רהיין:
א אשר הקשה כ"ת על הרמב"ם פ"ו דמקוואות שפוסק דטובל בים במקום שנפל לתוכו חבית מים לא עלתה לו טבילה שא"א לג' לוגים שלא יהי' במקום אחד וכתב הכ"מ הטעם דלא בא דרך שפיכה ואינם מתערבים משא"כ הדין שכתב הר"מ פ"ד מקוה שיש בו מ' סאה אפי' שפך בו כל היום כלו מים שאובים כשר, דבדרך שפיכה הם מתערבים והדבר תמוה דהרי השקה מועלת ונפשרו המים ע"י השקה לטבילה, וכבר הקשו התוס' כן לרש"י במכות ג' וכ' דמה"ט גרסינין יין דל"מ השקה רק במים עיי"ש. אמנם לרמב"ם דמיירי במים קשה קושי' התוס' (וע' בב"י שפי' דברי הרמב"ם דקאי לענין פיסול תרומה משום הבא ראשו ורובו במים שאובים עיי"ש) אמנם הריטב"א מכות שם מביא בשם הראב"ד שכ' בשם ר' משה הדרשן דהואיל דים הגדול ממי' מלוחים וכבדים אין המים המתוקנים מתערבים בהם דהוה כאיסור שנפל להיתר והוא ניכר, שאין מתבטלים, ולא אמרו שהשאובים או הטמאים נכשרים במקוה אלא במקוה דוקא או בנהרות שמימיהם אינם מלוחים ומתערבים מיד ואינם נכרים כלל א"כ י"ל דגם הרמב"ם מיירי בטובל בים הגדול שמימיו מלוחים ואינם מתערבים וס"ל כהריטב"א דל"מ השקה וצ"ל להריטב"א אף דקיי"ל כב"ה דס"ל במשנה דמקוואות פ"ז מ"ו דאף מים הרעים ביפים מהני השקה דלא כב"ש מ"מ מים מלוחים כ"כ לא מתערבי וס"ל טעם השקה מטעם בטול כעין שכתב הרא"ש במשנה דמקוואות פ"י בטעמא דב"ש או דס"ל כרש"י פסחים ל"ד ע"ב וז"ל מים סלקי להו השקה דזו היא זריעתן ושעברו עליהם מי המקוה ונעשו חבור ובטלו הרי דכתב ג"כ מטעם בטול ע"כ ס"ל בניכר לא בטל ול"מ השקה ומה"ט נ"ל דס"ל להראב"ד ורמב"ם דגם בשאובי' רק עד רובו כשר כמ"ש הב"י והש"ך ס"ק ס"ג דס"ל השקה מטעם בטול ואם נתרבה מים שאובים אמרינן חוזר וניעור כמו ביטול כל האיסורים ואף דהראב"ד ס"ל בכל איסורים אינו חוזר וניעור מ"מ לפמ"ש הפ"ח סי' צ"ט דאם נעשה רוב איסור גם הראב"ד מודה עיי"ש, והארכתי בזה בספרי בית יצחק או"ח סי' ב' ולעיל סי' כ"ז אות ט', והוכחתי דבלח בלח חוזר וניעור ברוב איסור, ועיין בדגול מרבבה בש"ך ס"ק ס"ג שכתב דטעם הרמב"ם משום מראית עין ול"ש מראית עין במעין הנובע, ולפמ"ש טעם הראב"ד משום חוזר וניעור ע"כ צ"ע לדינא דהש"ך כתב שיש לחוש לכתחלה מ"מ י"ל כיון דמלשון הפוסקים משמע דהראב"ד לא ס"ל כלל חוזר וניעור אף ברוב איסור ובגמ' פסחים משמע דהשקה מטעם זריעה ע"כ ל"ה חוזר וניעור ומה"ט מקילין בזה"ז כמ"ש המחבר סוף סעיף כ"ד דאפי' עשה כן עד עולם כשר ולית דחייש להא דהראב"ד ואכ"מ להאריך:
ב עוד הביא הריטב"א במכות בשם הרא"ה שלא אמרו שהמים השאובים נטהרים בשפופרת הנוד אלא כשהמים בתוך מקוה או מים שמטהר דוקא כמותן והו"ל כמעין אחד, אבל לגבי מעין שמטהר בזוחלין משא"כ במים שבכלי אין יוצאין מידי שאובין כשפופרת הנוד ואין מטבילין בו אדם וכלים, עד שיהא נקוב כמוציא רמון שיוצא מתורת כלי והיינו ההוא דים שעשה שלמה וכ"כ הרמ"ה מובאין דבריו בשיטה מקובצת ביצה י"ח אך שם מבואר בזה"ל אבל בשאינו מינו כגון שנתערב במעין שאינו מטהר אלא בזוחלין וזה לית' דמעין מטהר בזוחלין ובאשבורן כמ"ש תו' שבת ס"ה ע"ב ד"ה שמא, והרי בריטב"א מכות ליתא לשון זה רק במעין שמטהר בזוחלין ע"כ גם בשיטה מקובצת ביצה ט"ס שוב מצאתי בתשו' שואל ומשיב מהדורא ג' ח"ב סי' כ"ז שהרגיש בט"ס זה והנה קשה לדברי הרמ"ה ממשנה דפ"ו מ"ה השידה והתיבה שבים אין מטבילין בהם אלא א"כ הי' כשפופרת הנוד והרי הים הוא כמעין לדברי ר' יוסי במשנה פ"א וכן פסקינין ומ"מ מהני כשפופרת הנוד וצ"ל דמשנה זו כר"מ דהים כמקוה או דלא גרס שבים כמ"ש התוי"ט והנה לפע"ד נראה דהרמ"ה ס"ל דאין השקה מועלת רק במב"מ כמ"ש הרמ"ה להדיא וגם ס"ל דהיכי דהבטל אינו יכול להיות כמבטל ל"ה מב"מ דעיקר תלי' בהבטל כמו דס"ל לר' חנניא בש"ס דמנחות כ"ג ע"כ ס"ל דל"מ השקה במעין דמטהר בזוחלין והשאובין שיתבטלו מעולם לא יטהרו בזוחלין וא"א לבטל להיות כמבטל ע"כ ל"מ השקה דל"ה מב"מ אבל למ"ד דתליא במבטל והוא ר"ח דס"ל שחוטה אינה בטלה בנבלה דאפשר לנבלה שתעשה שחוטה גם במעין מהני השקה דהרי מין המים אפשר שיהי' שאובים ואפשר למבטל להיות כבטל והו"ל מב"מ ומה"ט מיושב מה דקשה על הרמ"ה מתוספתא הובא בר"ש פ"י דמקוואו' מ"ה דקתני עריבה שהיא מלאה כלים וכו' עיי"ש וכבר הקשה כן בס' לחם ושמלה ולהנ"ל ניחא דהרי זה פלוגתא וס"ל לרמ"ה דהתוספ' ס"ל כר"ח דתליא במבטל וכאן המבטל אפשר להיות כבטל וכן מה"ט לא מצאתי מבואר דאין טובלין כלי בתוך כלי במעין דל"מ השקה כיון דדבר זה תלי' במחלוקת (וכבר כתבתי קצת מזה לעיל סי' כ"ז אות ט') ובזה מיושב הא דאנן מכשרינין במקוה שאוב בצד מקוה כשרה שהוא מעין מטעם השקה ולא חיישינן לשיטת הרמ"ה הנ"ל המובא ג"כ בבדק הבית בב"י סי' ר"א, ובודאי לרמ"ה ל"מ השקה, ואף שהרמ"ה כ' דוקא כשפופרת הנוד ל"מ אין לטעות בדבר ולומר דכמוציא רמון מהני כמבואר בים שעשה שלמה דז"א דכוונת דבריו דבים שעשה שלמה כיון שהי' נקוב כמוציא רמון ובטל מתורת כלי לא נעשה שאובין כלל אבל השקה ל"מ וכ"כ בספר הנ"ל דלא כמו שהבין הגאון מלבוב בשואל ומשיב מהד"ג ח"ב סי' כ"ז הנ"ל וע' תשו' ח"ס סי' רי"ב שחושש באמת לדעת הרמ"ה. אבל להנ"ל ניחא דהרי הר"מ פוסק פ"א מטומאת מת דנבלה בטלה בשחוטה שאין המבטל יכול להיות כבטל כר"ח. ולפ"ז ה"ה במעין המבטל יכול להיות כבטל והו"ל מב"מ ובמקוה ס"ל דדוקא במ"ב מהני השקה. ומ"ה במעין ג"כ מהני השקה. ומ"מ עדיין יש לעיין אמאי לענין השקה דוקא במ"ב מהני ביטול והיינו אם אפשר למבטל להיות כבטל ובטומאה וטהרה כה"ג לא בטל כמבואר בר"מ סוף פ"א מטומאת מת עיי"ש בכסף משנה בשם מהר"י קורקוס ובאמת בדברי הרמ"ה י"ל דכיון דעיקר השקה מטעם זריעה כמבואר בפסחים ל"ד וזריעה ל"ש אך במחובר לקרקע ע"כ ס"ל דמעין שמטהר בזוחלין וזוחלין ל"ה מחובר לקרקע ע"כ ל"מ השקה למעין אבל הא דוקא במעין שהוא זוחל אבל במעין העומד ואינו זוחל גם הרמ"ה מודה ומה"ט לא חיישינן לסברת הרמ"ה דאנן מכשרינן השקה למעין העומד כמקוואות דידן ונ"ל דה"ט דהרמב"ם דפוסק דחבית שנפלה לים הגדול לא עלתה לה טבילה דים הגדול הוא זוחל ול"ה חיבור לקרקע. ול"מ השקה מטעם זריעה דס"ל כהרמ"ה ואין להאריך בפרט זה יותר אבל לומר דהרמב"ם לא ס"ל כלל דמהני השקה בטבילה כמו שרוצה כת"ה להוכיח לא נהירא לי שהרמב"ם יחלוק על כל הפוסקים ועל פשטות לישנא דכמה משניות ותוספתות: והנני ידידו דו"ש באהבה: