אור ברסלב
שות בית יצחק יו"ד ח"ב › סימן לב

שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש

יו"ד ח"ב · סימן לב

סימן לא

ב"ה פרעמישלא תרל"ו לפ"ק:

שלום וברכה וכ"ט לידידי הרב המאה"ג החריף ובקי כש"ת מ' נטע יונה מעללער נ"י האבד"ק פודהייעץ יע"א:

א ע"ד מה שהקשה בנדה ב' במקוה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שנעשו ע"ג טמאות ופירש"י שנשתמשו בכלים שטבלו בו וכן פירש"י בקדושין ע"ט וע"ז הקשה הרי בכלים סגי מדאורייתא לטבילה רביעית כדאיתא בפסחים י"ז ובנזיר ל"ח ול"ה מ' סאה רק מדרבנן והו"ל ספיקא דרבנן והיא קושיא חמורה ומ ומצאתי בספר מי השלוח שהרגיש בזה בסי' ג' עיי"ש. והנה לכאורה י"ל העמד טמא על חזקתו ובתרתי לריעותא אף מדרבנן להחמיר כדמשמע מתוס' עירובין ל"ו ד"ה אדרבה. אך זה תליא בפלוגתא דר"מ ור"י שם. ועוד לפמ"ש הר"ש בפ"ב דמקואות המובא במ"ל פ"י דמקוואות ה' ז' דהיכא דמעיקרא הי' טומאה חמורה ואזדי לה הטומאה חמורה מספיקא לא מעיילינן טומאה קלה. ועדיף יותר כשהי' מעיקרא טומאה חמורה משהי' מעיקרא טומאה קלה. אינו דומה להך פלוגתא דר"מ ור' יוסי בעירובין ל"ו כיון דכאן כבר אזיל הטומאה מדאוריי' הן אמת לפמ"ש המ"ל שם בביאור התוספתא אין ראי' משם אך לשיטת הר"ש יש להקשות כן מיהו י"ל דאין דומה להדין שכ' הר"ש דשם כשטבל בב' מקוואות אחד שאוב וא' אינו שאוב ודאי נטהר מכל טומאה אך שהספק אם בא עליו אח"כ טומאה קלה ומספיקא לא נחית לטומאה קלה משא"כ כשהספק אם נשאר עליו מטומאה הראשונה טומאה קלה או טומאה דרבנן וזה דלא כמ"ש בישי"ע בכ"מ על דברי הר"ש אבל בכ"ז קו' הראשונה קשה וכן אין לתרץ כיון דיש כאן ספק על אדם שנטמא וספק על כלים ולאדם הוי ספק דאורייתא ולכן מטמאין הכל שלא יהי' זלזול לדרבנן כמ"ש הרדב"ז לענין בהמ"ז דמ"מ איך שורפין משום זה תרומה. ועוד עיין בר"מ פי"ד ה' ח' משאר אבות הטומאה בחבית מליאה משקין וספק טמא נגע במשקין המשקין טמאין וחבית טהור ולא מטמאינן הכל משום זלזול. וע' מ"ש בבית יצחק חא"ח ס' ס"ט אות ג' ד' מענין מצד אחר בא שהוא דרבנן:

ב והנה כעין קושיתו קשה אשיטת השואל בתשו' ריב"ש סי' רצ"ד דמ' סאה אף לאדם ל"ה רק דרבנן ומדאוריי' סגי במים שיתכסה כל גופו והוא דעת הלבוש הובא בפמ"ג א"ח סי' קנ"ט ס"ק י"ח ובדבר אמת ה' מקוואות דף נ"ה ד' האלברשטאט הביא כן בשם הטו"ז ולא נמצא בטו"ז אך הלבוש ס"ל כן ועי"ש שהקשה כמה קושיו' וגם מהך דמקוה שנמדד קשה עליו דע"כ כל גופו עלה במקוה דאל"כ גם מ' סאה ל"מ והו"ל ספיקא דרבנן. אמנם כפי הנראה השואל בתשו' ריב"ש כ' מפאת כן בשאלתו דאם ספק בשיעור דרבנן כיון שעיקר הטבילה מדאורייתא ספיקו להחמיר והוא מדברי הר"מ פ"ח דמקוואות ה"ו ספק יש בו כשפופרת וכו' ספיקו להחמיר מפני שעיקרו מדברי תור' ושיעורו מד"ס והבין הדברים כפשטן. ולפ"ז ל"ק עליו ממקוה שנמדד וכן קושיתו על טבילת כלים מיושב דגם בטבילת כלים עיקרו מדברי תורה. ושיעורו מדברי סופרי', אבל באמת אין כונת הר"מ על דברי סופרי' אך על שיעור שהיא הלכה למשה מסיני דקרי לה הר"מ ד"ס וע' בתשו' מהרשד"ם חיו"ד סי' קל"א ופתיח' כוללת לפמ"ג ה' טריפות ולפנינו הגירסא בר"מ כל שעיקרו מד"ת ושיעורו הלכה. ולפ"ז הק"ל:

ג והנראה ליישב עפ"י מ"ש התוס' סוכה. דף ג' דהיכא דרבנן גזרו שלא יוצא בסוכה זו. אף מדאוריי' אינו יוצא. וע' פתיחה כוללת לפמ"ג ה' ק"ש שכ' בטעם הדבר דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת ואולי טעם דברי התוס' דכל מילתא דא"ר ל"ת אף בדרבנן אעל"מ. וה"ה בסוכה שאסרו לישב לשם מצות סוכה לא קיים המצוה ולפ"ז ה"ה כשבטלו לטבילה ברביעית ל"מ הטבילה מדאורייתא. ושוב הו"ל ספיקא דאורייתא ובדברים האלו יבוארו דברי הגמ' קידושין ס"ו והיא מתוספתא אר"ש מעשה במגורה של דוסקים שהיתה עומדת בחזקת שלימה ומדדו ונמצאת חסירה כל טהרות שנעשו ע"ג הי' ר' טרפון מטהר ור' עקיבא מטמא אר"ט מקוה זו בחזקת שלם וכו', א"ר עקיבא אדם זה בחזקת טמא וכו' אל תטהרנו מספק אר"ט משל לעומד ומקריב ע"ג המזבח ונודע שהוא בן גרושה שעבודתו כשירה א"ר עקיבא משל לעומד ומקריב ע"ג המזבח שנודע לו שהוא בעל מום שעבודתו פסולה ותמהו התוס' דהרי במקוה אם נמצא שמדידתו החלה בטעות טהרותיו טמאות למפרע ומה מייתי מבן גרושה שאף אם נודע בודאי עבודתו כשירה להנ"ל נאמר כדעת השואל בריב"ש והלבוש דגם באדם אם אך נתכסה כל גופו דע"כ מיירי בהכי כנ"ל ל"ה רק מדרבנן, ולכן אר"ט מקוה זו בחזקת שלם אל תטמאו מספק והיינו כיון שהוא ס' דרבנן ל"מ תרתי לריעותא לפסלו ושלא תימא כיון דרבנן אסרו אעל"מ אף אם עבד בשוגג. לזה מייתי מבן גרושה דעכ"פ עבודתו מהני וה"ה הכא עכ"פ בדאוריי' מהני טבילתו אף שחסר ממ' סאה. ושוב הו"ל ספיק' דרבנן. ור"ע מייתי מבע"מ דעבודתו פסולה. ה"ה הכא לא מהני טבילה מדאור' בחסר ממ' סאה אף שכל גופו מתכסה ושוב הו"ל ב' לריעותא דמוקמינן האדם בחזקת טמא דהו"ל מדאורייתא כלא טבל: ובזה מיושב מה שמקשים בישי"ע ובראש יוסף חולין י' בטבל ועלה ונמצא עליו דבר חוצץ לא עלתה טבילה דאין ספק מוציא מידי ודאי אף דמיעוט המקפיד ל"ה אלא מדרבנן דהו"ל כלא טבל מדאורייתא ולפ"ז מה שהוכיח בתשו' מהרי"ק דפסול זוחלין מדאורייתא מדחיישינן שמא ירבו הנוטפין על הזוחלין ול"ה ספק דרבנן לפמ"ש יש לדחות. אמנם לפ"ז יהי' קשה על מקוה שהניח ריקן ובא ומצאה מלאה כשירה משום דהוי ספק מים שאובין. אמאי לא נימא ג"כ כסברא הנ"ל מיהו כבר הקשו על הסוברים דכולו שאוב מדאורייתא מתוספתא ועיין בתוס' ב"ב ס"ו ע"ב שישבו התוספתא דהיא מטעם חזקת המקוואות כשרות. ואין סתירה להנ"ל מיהו יש כמה ענינים הסותרים לדברינו בה' מקוואות וגוף דברי תוס' סוכה ד' ג' הנ"ל דבר חידוש וע' יבמות צ' לענין תרומה. והנה כדברי השואל בתשו' הריב"ש הנ"ל ראיתי מובא בשם השיטה מקובצת כתובות ק"ד מדברי תלמידי רבינו יונה שכ' דחכמי' תיקנו מ' סאה והוא חידוש אבל יש לפרש דבריו דקאי על מעיין וקצת צ"ע בתוס' סוכה הנ"ל שכתבו דהגמ' הוכיח מדאינו יוצא מדאורייתא בסוכה ראשו ורובו בלא שלחנו לב"ש אף דל"ה רק מדרבנן ה"ה בק"ש דעביד כב"ש ומאי ראי' ודילמא ב"ש ס"ל כר"א תלמידם דסוכה בעי משלכם ושייך הפקר ב"ד הפקר ומ"ה אינו יוצא מדאורייתא משא"כ בק"ש:

והנה בגוף סברתינו אם טבל במקוה פסולה דרבנן שכתבתי דשייך בזה כמדארל"ת אעל"מ ע' בטו"ז או"ח סי' תקכ"ד שחילק דהך דהאשה שנפלו דעבדו רבנן תקנתא ואם איתא שאם מכר מועיל א"כ מה הועילו חכמים בתקנתן דודאי כל אחד ימכור שהרי אין שום עבירה עליו,. משא"כ במידי דעבירה דל"ח שמא יעבור וימכור דאז יעבור עבירה ל"א אעל"מ עיי"ש וא"כ בנ"ד שאין עבירה לטבול בפחות ממ' סאה ע"כ שייך לומר אעל"מ וכמ"ש וע' תוס' סוטה כ"א ע"ב ד"ה אביי שנסתפקו דאם עבדו רבנן תקנתא אם עובר עבירה, בעבר עלי' עיי"ש. וגם יש לחלק בין טבל לתרומה לטבל לחולין, דבטבל לתרומה דבעי כוונה שייך לומר אעל"מ משא"כ בטבל לחולין דל"ב כונה ל"ש אעל"מ לפמ"ש הבית אפרים חיו"ד סי' י' אמנם אף אם נאמר דבכל פסולא מדרבנן יוצא מדאוריי' לענין טבילת כלים ברביעית דמבואר בש"ס בטלו לטבילותא משמע דל"ה טבילה כלל, ועקרו בזה דבר מה"ת משום סיג וגדר כמ"ש תוס' נזיר מ"ג. (ושוב הראני חכם אחד דברי הפמ"ג בפתיחה כוללת ח"ד אות י"א שנסתפק לדעת התוס' דפסול סוכה דרבנן א"י מדאורייתא איך הדין בספק. והוא כעין מ"ש):

ה ודע דראיתי קו' בפתחי נדה, בריש נדה דמק' מ"ש בחביות ספק ובמקוה ודאי, ומה קושיא והרי התוס' כתבו ד"ה הי' בודק דאתי' אפי' כרבנן דיין וחומץ מין אחד כיון שנתכוין לתרום מן היין עיי"ש והתוס' יבמות פ"ט כ' דלרבנן גם בנתכוין לתרום מן היין הוי תרומה ויחזור ויתרום דל"ה רק מדרבנן ולפ"ז מ"ה בחביות דהוי ודאי תרומה מדאורייתא ומ"ה ל"ה רק ספק, משא"כ במקוה הוה ספק דאורייתא. ואמנם אם נאמר דמקוה בכלים ג"כ ל"ה רק מדרבנן ומ"מ הוה ודאי משום חזקת טמא שפיר מקשה מחביות אמקוה:

והנני ידידו ודו"ש:

תוכן העניינים

שות בית יצחק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה