שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש
יו"ד ח"ב · סימן לא
ב"ה פשעמישל ג' ויגש ז' דחנוכה תרנ"ג:
יען כי בימי חנוכה עמדנו בענינים אלו וגם יש בזה מענינים:
הקודמים ע"כ אציגה בזה את התשובה:
שלום וברכה לנ"א האחים המופלגים המשכילים והיראים אים כמ' אלכסנדר וכ' יואל וויינרעב נ"י מלבוב:
ששאלתם אם יוצאין בנרות של חנוכה אם מדליקין בכלי שהשמן דולק בו בלא פתילה רק מונח טס קטנה וזכוכית קנה חלל דק בתוכו אם בעינן דומיא דמנורה שיהי' בו שמן ופתילה או לא:
א תשובה לדעתי יוצאין בו דלא בעינן דומיא דמנורה דהרי אנן פסקינן כבתה אין זקוק לה ובמנורה קיי"ל כבתה זקוק לה כדאיתא במנחות פ"ח נר שכבתה נדשן שמן נדשן הפתילה כיצד הוא עושה מטיב ונותן שמן ומדליק. ועי' תשו' הרשב"א סי' ע"ט. הרי דלא בעינן דומיא דמנורה. אך דיש לדחות קצת דבמנורה כיון שצריך לדלוק כל הלילה ונר מערבי כל היום מ"ה אם כבתה זקוק לה משא"כ נר דחנוכה דלא תקנו המצוה רק משום פרסומא ניסא וסגי בשמן חצי שעה עד שתכלה רגל מן השוק ולא שכיח שתכבה על כן מעיקרא לא תקנו אי תכבה שיחזור ויתקן וידליק אך לפ"ז אמאי למ"ד כבתה אין זקוק לה מותר להדליק בפתילות ושמנים שאסור בשבת הרי זה שכיח שתכבה וע"כ דלא בעינן דומיא דמנורה. וגם אתם יפה הבאתם דהרי הדין מבואר בסי' תרע"ג דא"צ להחליף הפתילות כל ז' ובמנורה מבואר במנחות פ"ח הנ"ל בכבתה נדשן השמן נדשן הפתילה ובעי פתילה חדשה. וע"כ לא בעינן דומיא דמנורה. אך נ"ל דשם גלי קרא דכתיב והטיב את הנרות. הרי דפסלה תורה פתילות ישנות משא"כ בחנוכה לא ילפינן רק הדלקה ולא שאר דינים. וגם מה שהבאתם ראי' מדלא בעינן דווקא שמן זית דומיא דמנורה והרי כל השמנים כשרים וע"כ לא בעי דומיא דמנורה נכון. ולכאורה יש ראי' נמי מזה דבגמ' אמרינן הדלקה עושה מצוה או הנחה ופירש"י הדלקה עושה מצוה כדאשכחן במנורה. ובגמ' שם אמרינן דאם הדלקה עושה מצוה הדלקה במקומה בעינן ולמ"ד הנחה עושה מצוה מקשה בגמ' אמאי הדליקה בפנים לא יצא ומשני הרואה אומר לצרכו הוא דאדלקה. ובטור וש"ע מבואר דהדלקה עושה מצוה ואם הדליקה בפנים לא יצא דהרואה אומר לצרכו הוא דאדליק והקשה טו"ז ר"ס תרע"ה דהרי למ"ד הדלקה עושה מצוה א"צ לטעם זה רק משום הדלקה במקומה בעינן וכ' דלמסקנא באמת גם למ"ד הדלקה עושה מצוה לא בעינן הדלקה במקומה רק הטעם משום דהרואה יאמר לצרכו אדליק וקשיא אמאי לא בעינן הדלקה במקומה דומיא דמנורה. וע"כ לא בעינן דומיא דמנורה. ולאחר העיון אין ראי' דאדרבה במנורה לא בעינן הדלקה במקומה דהרמב"ם פוסק פ"ט מביאת מקדש ה' י"ב וכן הדלקת נרות כשירה בזרים לפיכך אם הטיב הכהן את הנרות והוציאן לחוץ מותר לזר להדליקן. והנה בספר מנחת חינוך מצוה צ"ח הקשה בשם מעשה רוקח הספרדי דהרי רש"י פי' הדלקה עושה מצוה כדאשכחן במנורה ומבואר דבמנורה הדלקה עושה מצוה ובגמ' אמרינן דלמ"ד הדלקה עושה מצוה הדלקה במקומה בעינן ואמאי במנורה הי' מותר להדליק בחוץ. והנה בפשיטות י"ל דה"ט דטוש"ע שכתבו דהדלקה עושה מצוה ומ"מ טעמא דהדליקה בפנים לא יצא משום דהרואה אומר דלמסקנא לא בעינן הדלקה במקומה שהוכיחו זאת ממנורה דהרמב"ם פסק דלא בעינן הדלקה במקומו. אך באמת בלא"ה יש לחלק דרש"י פי' דאם הדלקה עושה מצוה הדלקה במקומה בעינן כיון שזה היא המצוה בעינן שיעשנה במקום חיובא ונ"ל הכוונה דמבואר בסי' תרע"ג הדלקה עושה מצוה לפיכך אם כבתה אין זקוק לה ונראה מזה דאם הדלקה עושה מצוה עיקר המצוה היא ההדלקה ולכן אם כבתה כבר קיים המצוה וע' טו"ז ס"ק ח' שכ' דמיד שהדליק קיים המצוה ומ"ה אמרינן דאם הדלקה עושה מצוה הדלקה במקומה בעינן דזה עיקר המצוה והראי' דאם אח"כ כבתה אין זקוק לה דאח"כ הוה טפל למצוה ואיך ידליק בפנים ולא יקיים המצוה וזה דוקא בנר חנוכה דכבתה אין זקוק לה אבל במנורה דכבתה זקוק לה דאח"כ ג"כ עיקר המצוה מ"ה הי' מותר להדליק בחוץ ולהכניס להיכל:
יא וקצת בדרך פלפול הי' נ"ל דהיינו טעמא דגמ' דאמרו הדלקה במקומו בעינן שזה גופה הי' לומדין מנס דחנוכה דהסמ"ג הקשה כיון שהיו כולם טמאי מתים איך הדליקו המנורה שנטמא השמן מהמנורה ותירץ שהי' של עץ והקשה מהרש"א בח"א שבת כ"א הא הי' למנורה בית קיבול (וכוונתו אף דמבואר בתוס' סוכה ה' בשם ת"כ דמנורה אין מקבל טומאה שם מיירי שאין לה בית קיבול או שלא נעשה לקבלה וכיוצא בזה מבואר במ"ג פ"ב דכלים והמנורה של חרס הרי אלו טהורים ושם מיירי שאין נעשה לקבלה ובמ"ד שם פנס שיש בו בית קיבול טמא. ושאין בו טהור אעפ"י שיש לו בית קיבול נר, טהור שבית קיבול נר אין לו תוך אלא הנר מונח עליו כמו שעושין היום פיות אשר בראשן מחט חד לתחוב לתוך הנר וכ"כ בס' משנה אחרונה שם וכן כונת הרמב"ם פ"ד מכלים ה"א במנורה של עץ דטהורה ודוק) וכ' זקיני התב"ש בחידושיו לשבת וז"ל ועוד נ"ל דאפי' של עץ עם בית קיבול לא נטמא שכלי עץ העשוי לנחת הוא אף שאפשר לטלטלו כיון שלא נעשה לטלטלו עי"ש. ואס"ד דמותר להוציא הנרות ולהדליקם בחוץ א"כ הרי נעשה לטלטל ושוב המנורה טמאה ואיך הדליקו וע"כ המנורה לא הי' עשוי' לטלטל דהדלקה במקומה בעינן. ולמסקנא חזר בגמ' וצריך לישב קו' הסמ"ג בתירוץ הראשון של הת"ש שעשו עתה מנורה של עץ בלא הנרות והנרות כבר מצאו טהורים שהרי מותר לעשות והעמידום על מנורה של עץ ע"י פשוטי כלי עץ: ג עוד נ"ל בישוב קו' המנ"ח בשם מעשה רוקח לפמ"ש בספרי חא"ח בסוף קונטרס מנחת אהרן סוף סי' קי"ז דהגמ' בשבת דאמרו אם הדלקה עושה מצוה הדלקה במקומו בעינן סמכו על דברי הגמ' זבחים ק"ה דמחוסר יציאה כמחוסר מעשה דמי וזה דוקא אם פרה ופרים מטמאין אוכלין ומשקין בחוץ ולא בפנים ע"כ מחוסר יציא' כמחוסר מעשה דאלת"ה קשי' קו' התוס' שם ד"ה מחוסר יציאה דיטמאו את האמורים עיי"ש. ע"כ אם הדליק בפנים לא יצא אבל הרמב"ם פ"ג משאר אבות הטומאת פוסק דפרה ופרים אין מטמאין אוכלין ומשקין אף בחוץ דלא כש"ס דידן ולכן יסבור ג"כ דמחוסר יציאה לאו כמחוסר מעשה עי"ש ולפ"ז הרמב"ם כשיטתי' פוסק דמדליק זר בחוץ ומכניס דמחוסר יציאה לאו כמחוסר מעשה וה"ה מחוסר כניסה:
ואולי יש לישב בזה מה שהקשה עוד במנ"ח שם על הרמב"ם מת"כ פ' אמור יערוך את הנרות לפני ד' שלא יתקן מבחוץ ויכניס ואיך פוסק הרמב"ם דמותר להדליק מבחוץ. ולהנ"ל י"ל דת"כ ס"ל מחוסר יציאה כמחוסר מעשה ומ"ה דרשו שלא יתקן מבחוץ דלא מיקרי לפני ד' והרמב"ם פוסק דלאו כמחוסר מעשה ומ"ה פוסק דמותר לתקן מבחוץ ולהדליק ומ"מ עדיין צ"ע על פסק הרמב"ם. וע' בספרי שם. אמנם י"ל דהרמב"ם יפרש דברי הת"כ שלא יתקן מבחוץ ויכניס היינו שלא יטיב הכהן את הנרות מבחוץ דהטבת הנרות בעי כהן ובעי בפנים דהא דכתיב יערוך אותה אהרן ובניו היינו הטבה והדלקה לאו עבודה היא כדאמרינן ביומא כ"ז וכשרה בזר ובחוץ. ולק"מ על הרמב"ם:
ד והנה קשה לי על הרמב"ם דהדלקה כשרה בזר והדלקה דוחה שבת ובודאי מה דכשר בזרים ה"ה בגשים וע' תוס' קדושין נ"ב ע"ב ד"ה וכי אשה בעזרה מנין דנשים מותרות לכנוס לעזרה וא"כ מה זה דאמרינן בסנהד' נ"א לענין בת כהן סד"א איהו דאישתרי שבת לגבי' בסקילה בתו דלא אישתרי שבת לגבה בשריפה והרי גם בת כהן אישתרי שבת לגבה במקדש בהדלקת נרות. ולהראב"ד ניחא דלכתחלה אין זרים רשאים להדליק וזה מדאורייתא אבל להרמב"ם קשיא וכבר הקשיתי כעין זה בספרי חא"ח סי' י"ב בשה"מ לענין שחיטה בזרים בשבת. ומה שתירצתי שם אינו מעלה ארוכה לקו' זו וע' מ"ש בסוגיא דסנהדרין בדף האחרון מספרי ב"י חיו"ד ח"ר ואכ"מ להאריך:
ועיין מהרש"א חדושי אגדות הקשה על הסמ"ג שהקשה מה מועיל שהי' השמן טהור הרי כולם היו טמאי מתים ונטמא המנורה ונטמא גם השמן ותירץ שעשו מנורה של עץ והדליקו ע"י פשוטי כלי עץ והקשה מהרש"א הר' עדיין תיקשי איך נכנסו הכהנים להדליק שהיו טמאי מתים והנה צ"ע דהרי כ' הסמ"ג להדיא שהיו טמאי מתים ממת נכרים ואף שאינן מטמאין באוהל מ"מ במגע ומשא מטמאין ומבואר במ"ל ה' אבל פ' ה' בשיטת ספר יראים דמת עכו"ם אעפ"י שמטמא במגע ומשא אין כהן מוזהר עליו ומבואר במשנה דנזיר נ"ז דכל טומאה מן המת שאין כהן מוזהר עליו אין חייבין כל ביאת מקדש. א"כ צ"ע מה הקשה מהרש"א נהי שהיו טמאין היו רשאין לכנוס למקדש ועכ"פ אין חייבין וצ"ל דהרי המ"ל כ' שם שלא מצא לו חבר ע"כ רחוק לומר שהסמ"ג ס"ל כשיטת ספר יראים. אמנם לאחר העיון יפה הקשה מהרש"א דהרי טעמא דרשב"י דמת עכו"ם אין מטמא באהל דלא איקרי אדם ומ"מ מטמא במגע ומשא כמו טומאת נבלות ומה"ט ס"ל לספר יראים דאין כהן מוזהר דהוה כשאר טומאות כדאמרינן בבכורות כ"ט ע"ב א"נ בשאר טומאות עיי"ש א"כ כיון דהכלל שאמרו במשנה דנזיר נ"ז דוקא בטומאת מת כל שאין הנזיר מגלח א"ח משום ביאת מקדש אבל בטומאת שרץ ונבלה אף שאין הנזיר מגלח חייב על ביאת מקדש א"כ בטומאת מת עכו"ם הוה כשאר טומאות אף שאין הנזיר מגלח חייב על ביאת מקדש ושפיר הקשה מהרש"א:
ו אמנם יש לישב קו' מהרש"א בדרך זה דאדרב' דלא כספר יראים רק דכהן ונזיר מוזהרים וכדמוכח מנזיר דף ה' דמייתי דנזיר שמשון מותר לטמא למתים מקרא דויך מהם אלף איש. רק דס"ל להסמ"ג דהכהנים נטמאו בחרב הרי הוא כחלל דבמגע לכ"ע נטמאו ומבואר בראב"ד פ"ג מביאת המקדש דלטומאת חרב הרי הוא כחלל אינו חייב משום ביאת מקדש ע"כ משום מצוה היו רשאין לכנוס לכתחלה ע"כ לא הקש' הסמ"ג רק הרי המנורה נטמאה ולא הקשה איך הכהנים נכנסו. ואף שכתבתי בסי' הקודם דאף בטומאה שאין חייב משום ביאת מקדש חייב משום טמא ששימש וראי' מדמשני ביבמות ל"ג בע"מ ששימש בטומאה כגון שחתך אצבעו בסכין טמא' אף שא"ח להראב"ד משום ביאת מקדש בחרב הרי הוא כחלל מ"מ בהדלקת נרות כיון דהדלקה לאו עבוד' היא כדאמרינן ביומא כ"ז אין כאן משום טמא ששימש ודו"ק:
ז' נמשכתי קצת מענין לענין והנני חוזר לגוף הדין כיון דלא בעי דומיא דמנורה ממש דהרי כל השמנים כשרים על כן גם בלא פתילה יוצאין אם דולק יפה אך כיון דאמרינן דשמן זית מצוה מן המובחר, ה"ה דמצוה מן המובחר שיהי' בשמן ופתיל' וכן לענין נר שבת וביחוד לפמ"ש המדרשי' דהאדם נמשל לנר כמ"ש לבי לבי התור' והאדם חיבור' נר אלקים נשמת אדם, התור' להב מתפרד משביב יושב שמים והאדם בשני חלקיו אבוקה נמשכת אורה גוו פתילה נפתלת ונשמתו שמן זית זך בהצמדם והסכמתם ימלא הבית אורה בודאי מצוה מן המובחר להדליק שמן ופתיל':
פ' והנה כעין ס' שלכם כ"כ בספרי חיו"ד ח"א סי' ק"כ אות ד' ה' אם יכול לברך על גאס ליכט או על עלעקטרישעס ליכט להדליק נר של שבת וכתבתי דיכול לברך להדליק נר דכל מאור הדבוק בכלי בפלאטינען דראטה בגליהליכט או בפחמים בבאגטנליכט מיקרי נר (ואף דזה פשוט דאינו יכול לברך על אור היוצא מעצים ומאבנים דלא מיקרי נר ודוקא במוצאי שבת מברך בורא מאורי האש דמיקרי אור. אבל נר לא מיקרי רק מאור הדבוק בשמן בפתילה או בכלי מ"מ בגאס ליכט או עלעקטרישעס ליכט או כשאלה שלכם מיקרי נר כנ"ל). אמנם ראיתי להזכיר בזה ענין גדול הנה יש ספק בשאלתכם אם חייב משום מכבה בשבת כשנכבה נר כזה או לא. וזה כי הנה כ' בספרי סי' הנ"ל אות ד' דאם מכבה אור כזה המתהוה ע"י כח
האעלעקטעריצעטעט חייב משום מכבה ולא מיבעי בבאגענליכט שמחבר השטראם העלעקטרי עם פחמים בודאי חייב אך אפי' בכיבוי גליהליכט שמחבר השטראם העלעקטרי עם דראטה פלאמינע ג"כ חייב ואף דמכבה גחלת של מתכת בשבת פטור כמבואר בשבת מ"ב זה דווקא גחלת של מתכת שאינו שורף אבל שלהבת עלעקטערע שהוא שורף חייב משום כיבוי בשבת כ"ז כתבתי בספרי ולפ"ז שכש"כ במה ששאלתם חייב משום מכבה אף דליכא פתילה. אמנם אחר שהוצאתי ספרי לאור עלה בדעתי די"ל שאינו חייב משום מכבה. לפמ"ש רש"י בשבת קל"ד דה"ט דמכבה גחלת של מתכת פטור לפי שאינו עוש' פחם וכונת דברי רש"י אף דמוכח מדף מ"ב דאפי' למ"ד משאצל"ג חייב עלי' ולא בעי כיבוי לעשות פחמין ומ"מ פטור במכבה גחלת של מתכת ע"כ צ"ל דכיון דמשכחת כיבוי לעשות פחמין ע"כ חייב אף בכיבוי שלא לעשות פחמין משא"כ גחלת של נתכת דלא משכחת כיבוי לעשות פחמין ע"כ לד"ה פטור. וכן ראיתי בעלי עכה"ע ספר יגדיל תורה שיוצא כעת לאור ח"ב קונטרס ט' סי' ש"ה. שרב אחד דן מזה דבגאסליכט הכיבוי ל"ה רק איסור דרבנן ולפ"ז ה"ה בגליהליכט עלעקטערי ל"ה רק דרבנן ורק בבאגענליכט יש איסור דאורייתא שיש בו פחמים ולפ"ז בשאלתם אין הכיבוי איסור תורה כיון דליכא פתילה. אמנם אני במקומי עומד דיש בו איסור תור'. וטעמא דידי דהרי בירושלמי פ"ג דיומא אהא דעששית של ברזל היו מרתיחין ומטילין לתוך צונן מקשה לא נמצא כמכבה ביום הכפורים ומשני תולדות האש לאו כאש ורבנן ס"ל תולדות האש כאש ויש בו משום מכבה וס"ל לירושלמי גחלת של מתכת חייב ונהי דש"ס דידן לא ס"ל כן מ"מ לא ניחא לעשות פלוגתא רחוק' דלירושלמי אפי' גחלת חייב ולש"ס דידן אפי' שלהבת פטור. על כן נ"ל דבשלהבת ואור גמור כמו נידון דידן גם לש"ס דידן חייב וכוונת רש"י שבת כיון דלית לי' פחם אינו שורף יפה דלא נתעכל שום דבר. משא"כ בנרות מלאכותי כנ"ד באופן דאין להקל באיסור חשש דאורייתא אף ע"י נכרי. וע' במג"א סוף סי' של"ד שכ' דמתכת אין איסור כיבוי מדאורייתא משום שאינו שורף ונרא' שר"ל שאינו נשרף ומדלא כ' טעם רש"י דלא נעש' פחם נרא' שהבין דברי רש"י כמ"ש מדלא נעש' פחם שאינו נשרף ע"כ ל"ה אש ממש ואין בו כיבוי משא"כ בג"ד דשורף ממש וכן מצאתי בלבוש סי' של"ד שכ' בגחלת של מתכת דל"ש בי' כיבוי דאורייתא דאין כיבוי אלא בדבר הנשרף עי"ש א"כ בגאסליכטע דנשרף הגאס או בנ"ד שאין בו פתילה רק שמן ודאי יש בו איסור כיבוי דאורייתא אך גם בעלעקטרישען שטראם בגליהליכט שאינו נשרף יש בו משום כיבוי דאורייתא. אמנם בכ"ז הדבר צריך תלמוד דכיון דכל מלאכות שבת ממשכן ילפינן ובמשכן הי' כיבוי לעשות פחמין ומתקנין ע"י כיבוי זה שיהי' ראוין למלאכת הצורפין וכיבוי שלא יקדחו הסממנין בבישולם לא הי' במשכן כי היו זהירין כמ"ש כל זה תוס' שבת צ"ד ד"ה ר"ש ומה"ט פוטר ר"ש בכיבוי שאין כונתו לעשות פחמין רק שחס על השמן או על הפתילה ור"י מחייב משום דס"ל משאצל"ג חייב והרי נעש' מלאכתו שעש' פחמים ורק שא"צ לפחמין א"כ בכיבוי שמן הדולק בלא פתילה או גאס כיון דל"ה כיבוי לעשות פחמים ול"ה דומיא דמלאכת המשכן מה לי אם שורף או לא ע"כ לשטת התוס' נ"ל דפטור משום כיבוי אך לרש"י דפי' דה"ט דפטור במכבה משום שחס על השמן דהוה משאצל"ג דכיון דחס על השמן טפי הי' ניחא לי' אם לא הי' דולק מעולם כמו שהביא תוס' בשבת צ"ד שם ולא דבעי שיהי' דוקא דומיא דמלאכת המשכן עיי"ש, י"ל ה"ה בלא פתילה רק מכבה שמן לבד או גאס לבד הוה מלאכה רק דהוה משאצל"ג ולר"י חייב ע"כ עדיין צ"ע לדינא וע' בישי"ע סי' של"ד ונדפס שם תשו' נכדו הגאון מהר"צ זלה"ה בענין כיבוי הגאזאמעטער מגאס ופלפל שם בענין גרם כיבוי אמנם מענין אם חייב משום כיבוי בהדלקת נר בלא פתילה לא הרגיש ולא דיבר מזה מאומה ואולי אבאר במק"א והנני מברך אתכם בכ"ט וד' ירום קרנכם וישגה חילכם:
כנפש דודכם אוהבכם:
בשולי המכתב הנני להזכיר פה מה שהקשה בבנין אריאל בחידושי יומא אהא דאמרינין ביומא כ"ו ע"ב וכי יש לך עבודה שכשרה בלילה ופסולה בזר עיי"ש והרי שם בד' כ"ד אמרינן דעל ניסוך המים זר חייב מיתה והיא כשרה בלילה כדאמרינן בתענית ד' ב' והיא באמת קו' גדולה ומצאתי בס' גבורות ארי להגאון שאג"א בריש תענית שתמה ג"כ ע"ז ולפענ"ד לישב לפי חומר הנושא דבירושלמי פ' לולב וערבה יליף דניסוך המים כשרה בלילה מדכתיב ונסכי' אחד ניסוך המים ואחד ניסוך היין ומ"ה איתקש לניסוך היין והנה זה פלוגתא ועיין זבחים ק"ו דא"ר יוחנן משום ר' מנחם יוזפאה ר' אלעזר בשיטת ר"ע רבו אמרה דאמר ניסוך המים דאו' ויליף מנסכי' ואישתמיטתי' הא דאמר ר' יוחנן דניסוך המים מהלכה ולא מקרא עיי"ש א"כ הא דמיבעי לן בתענית אי ר"א יליף מניסוך המים דכשרה בלילה קאי לר' מנחם יוזפאה דר"א כר"ע ס"ל דניסוך המים יליף מנסכי' אבל ר' יוחנן גופא דס"ל ניסוך המים מהלכה אינה כשרה בלילה ואף דבירושלמי ר' יוחנן גופי' קאמר דכשרה בלילה כיון דקאמר הטעם מקרא דנסכי' ובש"ס דילן ס"ל הלכה ולא ידעינן ניסוך מקרא ע"כ אינה כשרה בלילה ואין תימא דר' יוחנן סותר מבבלי לירושלמי דכה"ג אשכחן לענין כנוים לשון שבדו חכמים ועוד בהרבה מקומות ובזה מיושב קו' תוס' בתענית שם מהא דאמר ר' יוחנן אין ניסוך המים אלא בתמיד של שחר ולפי הנ"ל ניחא דר"י כשטתי' דהיא מהלכה ליכא למילף מניסוך היין ולפ"ז שפיר מקשה ביומא כ"ו לר' יוחנן דאמר זר שסידר המערכה חייב וכי יש לך עבודה שכשרה בלילה דלדידי' ניסוך המים פסול בלילה ומניסוך היין ל"ק דהיא סוף עבודה דיממא כיון שמנסכין על הקרבן של יום והוא ישוב נכון אך שצ"ע ברמב"ם דפוסק ניסוך המים הלכה ופוסק בפ"י מתמידין שכשרה בלילה ושמא כיון דלכתחילה ביום ורק בדיעבד כשר בלילה מ"ה לא הקשה ביומא כ"ו מזה: