שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש
יו"ד ח"ב · סימן כט
ב"ה פרעמישלא קרנו תרו"ם לפ"ק:
שלום וברכה לכבוד ידידי ה"ה הרב המאה"ג החריף ובקי כש"ת מ' מאיר נעבינצאל נ"י האבד"ק מלפקא:
בדבר השאלה על המקוה שעשו בק' מכבר והוא באר ומעיין ומסיבת שהמעיין עמוק והמים קר עשו תיבה מנוקבת כשפופרת הנוד והנקב הזה עשוי לסתום בברזא ובעת הטבילה מסירין הברזא וגם יש נקבים קטנים בהתיבה הרבה שאינם נסתמין בברזא והתיבה אינה משוקעת במי הבאר רק כחצי אמה וקודם שטובלין שופכין מים יותר מאמה שיוכלו הנשים לטבול והמים יוצאין לתוך הבאר תיכף אחר הטבילה עד שבשעה או שתים מי התיבה אינם גבוהין ממי הבאר:
א תשובה מה שחשש כת"ה משום זוחלין דגם בשעת הטבילה המים זוחלין לבאר ואף דמעיין מטהר בזוחלין מ"מ הרי הטו"ז כ' בס"ק ג' דמעיין עומד אין מטהר בזוחלין ואף המים אין זוחלין לחוץ רק לתוך הבאר. והבאר והתיבה נמשכין לאחד מ"מ מדברי הש"ך ס"ק ק"כ מוכח דאף ממקוה למקוה שמצרפין יחד הוה זוחלין וכן מוכח מטו"ז ס"ק ס"ח. הנה סברה דממקוה למקוה שהם כאחד ע"י נקב כשפופרת הנוד אין דינו כזוחלין מוסכם מכמה פוסקים גדולי ההוראה ובראשם הגאון מהרש"ק במי נדה ובשיורי טהרה וכן פסק דודו הגאון מסאנדיץ בד"ח ח"ב סי' צ"ג וכבר נתווכחו בזה גאוני עולם כמבואר בשירי טהרה שזה השאלה הי' בבראד והגאון מ' אלעזר לנדא זצ"ל פסל המקוה שם מה"ט וחלקו עליו גדולי המורים עיי"ש. והנה לעיקר הדין מה שהביא בספר ד"ח הנ"ל ראי' מריב"ש סי' צ"ב שכ' בזה"ל ומ"ש ראי' מהאי דג' מקוואות זו בצד זו וכו' אין משם ראי' דההוא בשלא יצאו המים מגומות המקוואות לחוץ שכותלי המקוואות מחוץ גבוהים אלא שב' הכתלים המפסיקים הם נמוכים וכשנתפחו המים מסיבת הטובלים ובתנועתם נתערבו המקואות כקליפות השום או יותר בשטח שוה ולא אבדו טיפה עכ"ל. וזה מייתי ראי' שביען ששני מקוואות מחוברים והמים נשאר בשניהם אין זה זוחלין כיון ששניהם כמקוה אחד עכ"ל. הנה לדעתי אין משם ראי' דכוונת הריב"ש שהמים היוצאין מהמקוה חוזרין לאותה מקוה ואין יוצאין ממקוה למקוה וכמ"ש הש"ך בס"ק ק"כ הנ"ל. דבשלמא אם לא הי' דופן למקוואות בחוץ היו זוחלין למקום אחר משא"כ כשהמים נתפחין מחמת אדם הטובל ואין להם מקום לצאת חוזרין למקומם והרי בתשובת הריב"ש שם מתיר אם המים יוצאין לחוץ רק שבחוץ מקום מדרון ויחזרו המים למקומן עיי"ש. על כן אין ראי' מריב"ש אמנם גוף הדין א"צ ראי' דכמו דבמקוה אחד לא איכפת לן אם המים מתנדנדים מצד זה לצד זה כן בב' מקוואות המחוברין. וכ"כ בספר מי השלוח סי' ב' אות ט' שהתנה תנאי שמקום החיבור יהי' נח ולא יהי' נזחל. וביאר שם הטעם ס"ק י' בשם הרמב"ם שכ' שאין הנזחלין מערבין אלא א"כ עמדו, וזה מבואר בש"ע סעיף ס' והטעם שאין הזוחלין מערבין דהו"ל קטפרס וקי"ל כחכמים בפלוגתא דג' גומות המבואר בחגיגה דף כ', א"כ כשזוחל ממקוה למקוה מלמעלה ומקוה אחד מימיו גבוה מחבירו הו"ל קטפרס ול"ה חיבור משא"כ כשזוחל ממקוה למקוה למטה במקום שכבר יש מים בשני המקוואות כגון בנ"ד למטה מחצי אמה ל"ה קטפרס ולא מיקרי זוחלין:
ב והנה כת"ה כ' דמש"ך ס"ק ק"כ משמע דממקוה למקוה הוה זוחלין ויפה דקדק דהרי הש"ך כ' שהמים חוזרין למקומן דאל"כ הוה לי' זוחלין גם כ' דמיירי שלא חסר בשעת יציאת המים שכותלי המקוה גבוהין וכיון שהמים אין יוצאין לחוץ רק ממקוה למקוה למ"ל שהמים חוזרין למקומן תיפוק לי' דממקוה למקוה ל"ה זוחלין ובאמת כבר דקדקו כן מש"ך הרב הגאון מהרש"ק והרב הגאון מהר"ז מרגליות כ' שט"ס בש"ך כמבואר כ"ז במי נדה בסוף הספר בה' מקוואות עיי"ש. אמנם לפמ"ש דברי הש"ך יש ליישב דכיון דבעת שהאדם יטבול המים נתפחים ועולים למעלה אם היו אז זוחלין למקוה שני' הי' קטפרס מגבוה לנמוך ול"ה חיבור על כן כ' דהמים נגבהים אבל תיכף חוזרים למקומן ול"ה קטפרס ולא זוחלין משא"כ בזוחלין ממקוה למקוה במקום שוה גם הש"ך מודה. אמנם אם נאמר דהש"ך ס"ל דממקוה למקוה הו"ל זוחלין נ"ל ג"כ ליישב דבגוף הדין יש חילוק בין אם יש בכל מקוה ומקוה מ' סאה ובין כשאין מ' סאה רק בצירוף ב' המקוואות דהנה י"ל כמו דס"ל לרב אחא דב' אונות משמאל וג' בימין ל"מ היכר סדק וטריפה וכ' הפמ"ג סי' ל"ה במשבצות ס"ק י' בטעם הדבר דסדק אינו יכול לפעול ב' פעולות להשלים החסר בימין ולהשוות החילוף בשמאל יותר מימין. וכיוצא בזה כ' הש"ך בח"מ סי' פ"ז ס"ק ל' דהיכא שיש ללוה עד שהוא פרוע דצריך המלוה לשבע והפכה על הלוה אין עד מסייע פוטר דאינו יכול לפעול ב' פעולות וכיוצא בזה כ' הש"ך בח"מ סי' צ' ס"ק י' בשם הטור דהיכא דכבר נצטרף העד לממון לא מחייבינן שבועה על פיו עי"ש. ה"ה עירוב מקוואות כשפופרת הנוד לא מצי לפעול ב' פעולות שיהי' מקוה אחת לענין מ' סאה ושיהי' מקוה אחת לענין זוחלין זה אינו יכול לפעול ע"כ אם יש בכל מקוה ומקוה מ' סאה. אף שמקוה הי' שאוב מ"מ תיכף כשבאו ב' המקוואות ביחד והושקו כבר הוכשר השאוב וא"צ לצירוף כלל ע"כ מועיל העירוב מקוואות שיהי' הכל אחד ולא יחשב זוחלין דהוה אחד. משא"כ כשאין בכל מקוה רק כ' סאה כהך דג' מקוואות דסעיף נ' ומבואר במשנה וצריך הצירוף למ' סאה הוצרך לומר שחזרו למקומן ול"ה זוחל כלל דאם זוחל ממקוה למקוה הוה ב' פעולות:
ג ובזה יש ליישב קושי' התוס' בחגיגה בהך דג' גממיות ס"ל לחכמים דהיכא דבעליונה כ' ובתחתונה כ' ובאמצעית מ' דלא יטבול אלא באמצע ור"מ ס"ל בעליונה דגוד אסיק ור' יהודא בתחתונה דגוד אחית. והקשה תוס' למ"ל ג' גממיות בתרי סגי בזה כ' ובזה כ' עיי"ש ולפמ"ש מיושב שפיר דהנה לכאורה שם הוא זוחלין ובלא"ה פסולין המקואות וא"ל דמיירי במעיין דהרי לכמה פוסקים לא בעינן מ' סאה במעיין אף לאדם וצ"ל שאינו זוחל לחוץ רק שזוחל ממקוה למקוה ובתחתונה נשארו המים. והנה מקוה התחתונה ודאי ל"ה זוחלין דל"ה זוחל רק כשיצא ממנה וזוחל לחוץ ולא מה שזוחל עלי'. וכ"כ במי השלוח. ע"כ דברי ר' יהודא נכונים דתחתונה כשירה דל"ה זוחל ולא קשי' אמצעית אמאי כשירה דזה אינו דהרי אמצעית יש בה מ' סאה וא"צ לצירוף ומהני הצירוף לזוחלין כאמור משא"כ אם לא היו רק ב' מקואות לכ' סאה אף אם היו שוין ולא בקטפרס הי' שניהם פסולים לחכמים כיון דהוה זוחלין וצריכין לצירוף כאמור כנ"ל ומ"מ עדיין אינו מיושב אליבא דר"מ דס"ל שם בעליונה כשירה והרי היא צריכה לצירוף למ' סאה וגם לזוחלין ואין לומר דר"מ פליג וס"ל דצירוף מקואות מהני אף לב' פעולות דא"כ מנ"ל לגמ' דפליגי בסברת גוד אסיק דילמא לא פליגי רק בסברא הנ"ל ודוק כי קצרתי ע"כ צ"ע במשנה שם מ"מ הסברא שכתבתי נכונה בישוב דברי הש"ך:
ד ובת"ה סי' רנ"ד הקשה אמאי ברבו נוטפין על הזוחלין אין מטהרין אלא באשבורן מ"ש ממקוה שיש בה מ' סאה אף אם רבו מי שאובין לא יפסלו ואמאי בזוחלין פוסל רוב נוטפין. ותירץ דמי שאובין כיון שפסולין מלטבול לגמרי לא חשיבי ואין פוסלין מקוה כשירה אף אם רבו. משא"כ נוטפין דכשירין לטבילה רק שאין מטהרין רק באשבורן מ"ה חשיבי כמו זוחלין ורוב מהם פוסלין שלא יטהרו גם הזוחלין המעורב אלא באשבורן. וחזר והקשה דא"כ אמאי אם נתערב רוב שאובין במ' סאה זוחלין כשירין וטהרו בזוחלין. ולהנ"ל ל"ק דהזוחלין המעוטין אין יכולין לפעול ב' פעולות שיהי' המקוה כשירה אף דהרוב שאובין ושיהי' כשר בזוחלין. מ"ה אין כשירין רק באשבורן. והנני מוכרח לקצר עכ"פ היכא דב' מקואות יש בהם בכ"א מ' סאה ושופכין מזה לזה שלא במקום קטפרס היינו שהנקבים במקום ששני המקואות מלאים מים. יש להכשיר דרוב המקוואות נעשין בענין זה. וגם המקוואות דפה"ק היו נעשין שבאם הי' מעט מים במקוה והי' מלאין מים חמין היו הולכין המים למקוה גדולה ולית דחש להחמיר אך דכעת שמחממין המים ע"י צינורת מקיטור (דאמפף) אין שום חשש יותר דאין צורך לשפוך מים חמין וכן יתאמץ בימים שיבואו לעשות במחנתכם ולע"ע יוכל להכשיר המקוה ולא לחוש לזוחלין אם הוא באופן שכתבתי:
ה והחשש הב' שיש לחוש במקוה זו היא שהנוב"י סי' קמ"ב כ' לחוש לדעת הרמב"ם דמלבד הנקבים הוצרך שיהי' נקב וסתום באבנים וסיד שיהי' כמו בנין דבנקבים לבד אסור לטבול בתוך הכלי. ועיין בנוב"י ומ"ש כ"ת דהואיל שיש נקבים קטנים שאין נסתמים בברזא גם הנוב"י מכשיר יעיין בנוב"י ויראה שאינו מכשיר רק באופן שקבעו בארץ אולם אם התיבה אינו קבוע בארץ הוצרך לסתום נקב אחד בסיד וצרורות יחד וזה הוה כבנין ומהני אף לדעת הרמב"ם. ובתשו' הגאון ר"ע איגר כ' ג"כ אם שמצדד להכשיר מ"מ יש לעשות לכתחלה באופן הנ"ל על כן כת"ה יבין הדבר לאשורו:
והנני ידידו: