שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש
יו"ד ח"ב · סימן כח
ב"ה אדברה נא שלום בך לפ"ק:
להרב הגדול החריף ובקי מ' חיים געלערנטער נ"י כעת אבד"ק יאבלאנאב: ע"ד השאלה במקוה אשר אופן עשייתה היא ארגז בתוך חפירה אחת והארגז מנוקב כדינו והמים נמשכים אל תוכה דרך צינור ממעין הסמוך ולפעמים בע"ש כששואבין מהמעין הרבה נפסק החיבור, ובחנו וראו כי גם בעת אשר נפסק חיבור המעין יתאספו מים לתוך המקוה וכפי הנראה המים הנאספים יבואו מתחת הארגז אשר נתקבצו שמה ודרך פרצות ונקבים יבואו המים אל תוך הארגז ע"כ חששו שמא כמו שיבואו המים כן יצאו דרך הנקבים, ואף שלעת עתה אין הזחילה ניכרת זה משום שיש מים תחת הארגז ואולי כשיבשו המים מתחת הארגז תהי' הזחילה נכרת עוד חששו על המקוה שביען שהמקוה נחלקת לגדולה וקטנה, ומחוברים ע"י נקבים בכותל וכשיבואו המים מהמקוה האחת יזחלו המים מהשני לתוכה, אם גם בזה יש חשש זחילה:
א תשובה הנה בדבר החשש שמא אח"כ כשיבשו המים ולא יבא מים מתחת הארגז, ויצאו מים רבים ותהי' זחילה נכרת י"ל כיון שלע"ע המקוה כשרה מותר לטבול בה ואח"כ ג"כ מותר לטבול דכל שעה מוקמינן לה אחזקת כשרות ואף דשמא ימות חיישינן ולא מוקמינן אחזקתו מ"מ כבר כתבו תוס' קידושין מ"ה ע"ב דדוקא במגרש שעה אחת קודם למיתה חיישינן שמא עתה השעה קודם למיתה משא"כ היכא שאינה אסורה רק אחר הקדושין כל שעה איכא למימר עדיין לא קידש ה"ה הכא מותר לטבול כל שעה דאמרינן עדיין לא יזחלו זחילה הנכרת ואין דומה למקוה שהי' מוחזק להיות מימיו מתמעטים ולעמוד על פחות ממ' סאה דמבואר בסי' ר"א סעיף ס"ה דצריכה לחזור ולטבול והוא מדברי תשו' הר"ן דלא מוקמינן אחזקת המקוה כיון דחזקה עשוי' להשתנות מוקמינן הטמא בחזקתו דשם המקוה מוחזק להיות מימיו מתמעטין פחות ממ' סאה אבל כאן אין המקוה מוחזק להיות זוחלת זחילה הניכרת דגם שם אם לא הוחזק להיות מימיו מתמעטין פחות ממ' סאה אעפ"י שפעמים שמימיו עולין ופעמים שמימיו מתמעטין מוקמינין המקוה בחזקתו ואינה צריכה לחזור ולטבול:
אולם כ"ת חושש דגם עתה המקוה פסולה דהוי זוחלין ואף דעתה הזחילה אינה ניכרת זה מחמת שהמים מכוסים מלמעלה והיא זוחלת מתתאי. דדוקא היכא דגוף הזחילה מעט מעט עד שא"א להכיר כשר משא"כ היכא דגוף הזחילה יוכל להכיר רק מחמת שמכוסה מהמים או מחמת שמים אחרים יחזרו ויבואו וע"כ אין ניכר החסרון וזה ליתא לפע"ד דעיקר פסול זחילה היא משום שהמים נעים ונדים. ואף דכשאנו יודעים שהמים זבים מתחתיו גם כשאין אנו רואין שהמים נעים ונדים פסולה זה מטעם דאמרינן דהראי' כוזבת לנו דא"א שלא יהי' המים נעים כשזב לחוץ דבודאי כל המים מתנועעים אבל זה דוקא כשאנו יודעין ידיעה ברורה, משא"כ לחוש שמא זב הרבה אין לנו לחוש מה שאנו רואין ההיפוך דהרי אנו רואין שהמים נחים ואלו הי' זב הרבה מתחת למים אי אפשר שהמים לא יתנועעו. ואף דחשש זחילה הוא פסול דאורייתא וספיקו להחמיר זה דוקא כשודאי זוחל ואנו מסופקי' אם רבו הנוטפים משא"כ אם אין אנו יודעין אי זוחל כיון דלשון זחילה היא כשהוא מתנועע כמו שכ' הראשונים א"כ כשאנו רואי' שהמים אין מתנועעים הדבר לאות שהנקבים אינם גדולים באם היו גדולים הי' מתנועע. ע"כ סגי להחמיר כשאנו יודעים ידיעה ברורה שהמים יורדין לחוץ הרבה משא"כ לחוש מספק אין לנו דהרי עיקר ראיות מהרי"ק שורש קט"ו דספק זוחלין דאורייתא מדחיישי' שמא ירבו נוטפין על הזוחלין ושם הוא בודאי זוחל רק הספק הוא אם הוא מי מעיין או מי גשמים משא"כ לחוש לספק זוחל במקום שלע"ע לא ניכר הזחילה אין לנו. ומ"מ בשביל שאנו מדמין לא נעשה מעשה:
ב עוד יש סברה דיש ס"ס שמא אין זוחל רק מעט דכשר כמ"ש הרשב"א בת"ה ואת"ל שזוחל הרבה וראי' מדיבואו המים לשם שמא הוא זוחל למעלה משיעור מ"ס דדעת המחבר בסי' נ' דכשר כשיטת הרא"ש והרמ"א כ' דיש מחמירין ויש לחוש לד לדבריהם לכתחלה לסתום הסדק א"כ דוקא בודאי זוחל אבל בספק י"ל דגם הרמ"א מודה כיון דאין מחמיר רק לכתחלה, א"כ יש לעשות ס"ס: אך מ"מ כיון דדעת רמ"א סי' ק"י דל"מ ס"ס באיתחזק איסורא ה"ה דל"מ מקוה מס"ס לטהר אשה לבעלה וגם י"ל דיש ס"ס להחמיר שמא זוחל למטה ממ' סאה ואת"ל דאינו זוחל למטה ממ' סאה שמא הלכה כמרדכי ור"ש דאם זוחל אף למעלה ממ"ס כל המקוה פסולה. הן אמת דלדעתי נראה במ"ש הטור במים יוצאים דרך הסדק אפי' יש בו כמה סאין בענין שישארו בו מ"ס אחר שיצאו דרך הסדק לפי שכיון שמי' עליוני' ינערו לצאת חשוב כלו כזוחלין ומשמע דאף לטבול למטה תחת הסדק כולו לא מהני זה מדרבנן דב דבשלמא כשמקצת גופו למעלה מהסדק פסול מדאורייתא אבל כשטובל למטה מהסדק אינו מובן כלל האיסור מה היא דמ"ש כיון שהמים עליונים ינערו לצאת חשוב כלו כזוחלין לא נודע הטעם דבשלמא כששופך מים ומקצתו יצא לחוץ י"ל דכל המים מתערב ומים שהי' מקודם למטה בא למעלה וכולו מתנועע אמנם כשהולך דרך סדק למעלה המים התחתונים נחים ואמאי חשיב כולו כזוחלין, עכ"נ דהטור מדרבנן אוסר לטבול אף למטה שמא יוציא ראשו למעלה נגד מקום שזוחל דאז טבילה ל"מ מדאורייתא ומ"ה ניחא נמי דברי הרא"ש דמייתי ראי' מבור מלא מים שאובין והאמה נכנסת לו ויוצאת דלא פסול זוחלין כשזוחל למעלה ממ' סאה ודילמא מיירי שטובל למטה ממקום הזחילה. והיינו ששוחה למטה ואמנם לפמ"ש ניחא דהרא"ש מייתי ראי' דאס"ד דאם ראשו למעל' במקום הזחילה ל"מ הטבילה ודאי יש לגזור אף כששוחה וטובל למטה מהזחילה שמא לא ישחה, וע"כ אף במקום הזחילה טובל בנשאר מ"ס מה שאינו זוחל. ודעת הטור באמת דגזרינן וכנגד מקום הזחילה אסור מדאורייתא: ועכ"פ כיון דלדעת הטור נגד מקום הזחילה אסור מדאורייתא שוב איכא ס"ס להחמיר שמא זוחל למטה משיעור מקוה ואת"ל שאינו זוחל למטה שמא זוחל למעלה והלכה כהטור. אך י"ל דזה מיקרי חד ספק דשם זחילה חד הוא כמ"ש תוס' כתובות ט' דשם אונס חד הוא. ולהקל יש ס"ס שפיר שמא אין זוחל כלל ואת"ל שזוחל שמא למעלה דכשר להלכה דבזה נ"מ בין הספיקות. אמנם מה שכ' דבחזקת איסור ל"מ ס"ס י"ל ג' ספיקות שמא אינו זוחל, ואת"ל שזוחל שמא יש מעיין תחת הארגז. שכ' כ"ת שיכול להיות ששם תחת הארגז המים נובעים ומעיין מטהר בזוחלין ואת"ל שאין שם מעיין שמא זוחל למעלה ממ"ס ובג' ספיקות מותר. אף בחזקת איסור כמ"ש הש"ך בסי' ק"י ובפרט בנ"ד שבאמת המים באין ממעיין ולא נפסקו ממעיין רק לפרקים ואין החשש רק על עת שנפסק ממעיין וגם על אותו פעם יש ג' ספיקות כמ"ש: ג וראיתי לכת"ה מייתי דברי תשו' ח"ס סי' ר"ב שמונה הרבה פוסקים דאיסור זחילה ל"ה רק מדרבנן ובאמת מה דמייתי שם ראי' מרשב"א שבת אין ראי' למעיין היטב וגם מה שכ' שם דדעת מהר"מ שבהרא"ש פ' תינוקת סי' ו' דעיקר איסור זוחלין ל"ה רק מדרבנן יש לדחות הראי' אך בעיקר הדבר נ"ל דלדעת הראב"ד שכ' בחד שיטה דמחצה על מחצה סגי והא דהעיד רבי צדוק על הזוחלין שרבו על הנוטפין שהם כשרין דוקא לזבין ולמצורעין בעי רוב אבל לענין אשבורן אפי' מחצה על מחצה טובלין ומטבילין (ומה שהביא הב"י והש"ך ס"ק י' אפי' מחצה על מחצה לא בעי ט"ס וצ"ל טובלין כדאיתא בבעל הנפש גם הראי' שהביא בב"י וש"ך מבואר היטב בבעל הנפש בגירסא נכונה דלא כמו שהביא בב"י עיי"ש) לפ"ז ודאי ס"ל זוחלין דרבנן ומה"ט מהני מחצה על מחצה כשיטת הפרי תואר סי' צ"ט דמחצה עמ"ח הוי ספק ומהני בדרבנן. וע' ג"כ בש"ך סי' ק"ט בשם א"ז דאיסור דרבנן בטל חד בחד דזולת זה אין שום הבנה שיועיל מחצה ע"מ. ומה"ט באמת הש"ך חולק בס"ק י' וכ' דכיון דזוחלין דאורייתא ל"מ מע"מ וכ"ת כ' דמן הדין מועיל מע"מ כיון שטובל ג"כ במי המעיין המטהר בזחילה ומהאי טעמא תמה על הח"ס שכ' דהא דשמואל חייש שמא ירבו הנוטפין על הזוחלין ותיפוק לי' דאפי' רבו הזוחלין הרי שמואל ס"ל מב"מ לא בטל וכ' כ"ת לתמוה דמה בכך דמב"מ ל"ב הרי מ"מ טובל הוא במי מעיין ולהיפך קשי' לשמואל אף ברבו נוטפין על הזוחלין כיון דס"ל מב"מ ל"ב הוי כמע"מ ומועיל וזה ליתא דאם מב"מ ל"ב הוי מי הנוטפין חציצ' ומפסיקין בין מי מעיין לבינו ועוד שמא לא טבל רק במי נוטפין שהיו ג' לוגין במקום א' כדאמרינין במכות ג' בחבית מלאה מים שנפל לים הגדול הטובל שם לא עלתה לו טבילה ועד כאן לא התיר הראב"ד במע"מ רק משום דס"ל דאיסור דרבנן בטל חד בחד. כדעת הש"ד הובא בש"ך סי' ק"י. משא"כ למ"ד מב"מ ל"ב שיטבול ברוב נוטפין על הזוחלין מטעם דהוי כמע"מ ודאי לא דרובא דאורייתא והוי כטובל בנוטפין לחודא וע"כ לא ס"ל לר"י דאם אין דם מבטל דם כשר לזריקה אף ברוב דם חולין רק משום דמקצת דם איתא בעולם ול"ב וסגי במקצת הדם ודם חולין ל"ה חציצה דרואין אותו כאלו הוא מים אבל בטבילה דבעי שיטבול במי מעיין אם הוא זוחלין ואם הרוב הוא מי נוטפין ל"ה טבילה במי מעיין וז"ב (אך אם הזוחלין רבו על הנוטפין מותר לטבול אף למ"ד מב"מ ל"ב כמ"ש בסימן הקודם ע"ש):
ד ובאמת בגוף דברי הראב"ד לשיטתו דסגי במע"מ שהדברי' תמוהין מאוד נ"ל דכמו שכ' הר"ן בע"ז דזוז"ג מטעם ביטול ואף דבכל ביטול בעי רוב מ"מ בגורם סגי בחד בחד. וכ' בספרי ב"י סי' ס"ח אות ו' בסברת הר"ן דכשיטתי' ס"ל דגורם ל"ה רק מדרבנן ומ"ה מהני חד בחד דאף להסוברים באיסור דרבנן ל"מ חד בחד זה דוקא באיסורין דמשכחת איסור דאורייתא משא"כ בגורם דכל גורם ל"ה רק מדרבנן מהני זוז"ג מטעם ביטול חד בחד. ה"ה יסבור הראב"ד דכל עיקר איסור זחילה ל"ה, רק מדרבנן ומהני חד בחד. ובהכי נ"ל לישב מה שהקשה הראב"ד אהא דשמואל חייש שמא ירבו הנוטפין על הזוחלין משמע דמע"מ כשר ורבי צדוק העיד על הזוחלין שרבו על הנוטפין שכשירין ומשמע דמע"מ אסור ונ"ל דהנה כתבתי בספרי הנ"ל סי' ס"ח אות ט' לישב דברי הר"ן ע"ז סוף כ"ה שכ' בטעם דילדה שסיבכה בזקנה בטלה וילדה שסיבכה בילדה העשוי' לסיג ולקורות ל"ב כיון דאי מימלך גם היא חייב בערלה דהסברא הוא כיון דזוז"ג מטעם ביטול היכא דאפשר למבטל להיות כבטל הוי כנבלה בשחוטה דאמרינן דהיכא דאפשר למבטל להיות כבטל ל"ב עיי"ש והדברים תמוהין דזה דוקא לר"י אבל לרבנן בטל והרי אנן פסקינן כרבנן וכבר ראיתי בקונטרס פרי עץ הדר שפלפלו הרבה גאונים לישב דבריו ואני כ' שם לישב בפשיטות דהרי ר"י ס"ל מב"מ ל"ב ורבנן ס"ל דבטל מקרא דאחרי רבים להטות אף במב"מ מועיל רוב ומעתה היכא דבטל חד בחד כגון בזוז"ג דהוא ביטול חד בחד גם רבנן מודי' לר"י דהיכא דאפשר למבטל להיות כבטל ל"ב כיון דליכא קרא דאחרי רבים להטות והדברים ברורים ת"ל (וע' מ"ש בח"ר סי' קכ"ו אות א"ב בענין זה דברים יקרים):
ומעתה אנו נאמר דלדעת הראב"ד דסגי במע"מ תלי' בזה אי אזלינין בתר מבטל או בתר בטל דהרי בזוחלין ונוטפין הזוחלין אפשר להיות כנוטפין דיפסיק אותו מתחילתו ויהי' כנוטפין והנוטפין א"א שיטהרו בזחילה ובמע"מ ואנו נאמר דהנוטפין בטלין בזוחלין כדין איסור דרבנן בטל חב"ח אם אזלינין בתר בטל שפיר בטל דא"א לבטל להיות כמבטל משא"כ אם אזלינין בתר מבטל הרי המבטל שהוא הזוחלין יכולין להיות כבטל וע"כ העיד רבי צדוק על הזוחלין שרבו על הנוטפין שכשר דברוב ודאי כשר דאף אם אזיל בתר מבטל ואפשר למבטל להיות כבטל מ"מ ס"ל ברוב בטל משום אחרי רבים להטות אבל מע"מ ל"מ אם אזלינין בתר מבטל כדכתיבנא ושמואל חייש דוקא לשמא ירבו נוטפין על הזוחלין אבל מע"מ מועיל למ"ד בתר בטל אזלינין וכאן א"א לבטל להיות כמבטל ומ"ה מועיל מע"מ, דשמואל קאמר אף למ"ד אזלינן בתר בטל מ"מ שמא יש רוב ואף לספק דרבנן חייש היכא דאיתחזק איסורא ומיושב קו' ח"ס מה מהני לשמואל רבו זוחלין על הנוטפין כיון דשמואל ס"ל מב"מ ל"ב די"ל דשמואל באמת ס"ל בתר בטל אזלינין והבטל א"א להיות כמבטל ומ"ה שפיר בטיל. ובאמת בגוף הדבר הזה יש לסתור ולבנות אך אין להאריך דבאמת מסקנת הראב"ד דל"מ מע"מ וכמ"ש הש"ך. ומסתימת רוב פוסקים משמע דזוחלין דאוריי' ע"כ אין להאריך בפלפולים:
ה' ובגוף קושיות ח"ס לשמואל דס"ל מב"מ ל"ב מה מהני רוב זוחלין עיין ריטב"א ע"ז ע"ג דרב ושמואל לא ס"ל כר"י דמב"מ ל"ב רק לאסור באכילה ולא בהנאה גם כ' שם דל"ס כר"י רק מב"מ ל"ב מדרבנן עיי"ש. ולפ"ז דלא ס"ל כר"י רק באיסור אכילה ל"ש במקוה לומר מב"מ ל"ב רק באיסורי אכילה וז"ב. (ובספרי לא"ח סי' ס"ח אות ג' כתבתי בשם הראב"ד דאף ר"י לא ס"ל מב"מ ל"ב רק לענין איסור אכילה ולא בהנאה וכעת נ"ל דהראב"ד לא אמר כן רק לרב ושמואל הובא בריטב"א ע"ז ע"ד אך לא לר' יהודה. אך י"ל דרבי לא ס"ל כר"י רק באיסור אכילה ובזה נכונים דברי שס. וע' מ"ש בח"ר סי' קל"ז בש"ה בענין אם רבי כר"י ס"ל) אך גם לר"י גופי' דס"ל מב"מ ל"ב מדאורייתא אף שלא באיסורי אכילה אם נאמר דר"י ס"ל זוחלין דאורייתא ע"כ ס"ל במקוה אזלינין בתר בטל ומ"ה בטל מקצת נוטפין בזוחלין דאל"כ הגע על עצמך הכי אם נפל טפה למעיין לא יטבול בו בזוחלין ור' יהודה גופי' ס"ל דוקא ים הגדול כמקוה ושאר ימים כשרין בזוחלין ובודאי יש שם טיפות עי גשמים וע"כ מוכח דבמקוה ס"ל בתר בעל אזלינין. ואולי אף למ"ד דלר"י בכל דוכתא ל"ב במקוה גזה"כ דבתר בטל אזלינן כיון דא"א בלא"ה ודוק:
איברא די"ל דר"א בן יעקב דאמר בתמורה י"ב שהשאיבה ניתרת ברבי' המשכה כשטתי' דס"ל בזבחים ע"ט ע"ב דמב"מ בטל. אבל למ"ד דל"ב שאיבה אינו ניתרת ברבי' למ"ד בתר מבטל אזלינין דאין ראי' מראב"י דכשטתי' ס"ל ודו"ק:
ו' וכת"ה הקשה בחולין פ"ד דאמרינין שם תלתא קראי כתיבי חד למעט דם וחד למעט שאר משקין מזוחלין וחד למעט מכונסין והקשה אס"ד זוחלין אף במים נוטפין דאורייתא פסול למ"ל קרא למעט שאר משקין דבזוחלין אין מטהרין וכי מי עדיף ממים דלאו מעיין דפסול בזוחלין וכ' שאר משקין מעיין נינהו. ולק"מ דקרא איצטריך אף בחיבורו למעיין דמעיין שהמשיכו לבריכת מים דינו כמעיין ומטהר בזוחלין קמ"ל דבשאר משקין אף בהמשיכן למעיין אין לטבול בהם. וה"ט דחבית יין שנפל ליה"ג הטובל בו לא עלתה טבילה כדאמרינן במכות אף דמחובר לים וז"ב ומלאתי שפי' כן בראש יוסף: אמנם רש"י פי' שם זוחלין בהזחילן למקוה ברבי' והמשכה דבמים כשר קמ"ל דבשאר משקין פסול הנראה דלא רצה רש"י לפרש זוחלין ממש דפשיטא דאפי' במים פסול דאורייתא לכן פי' דקרא א' איצטריך למכונסים ואף דגם במים שאובין פסול מ"מ בשאר משקין לא שייך איסור שאוב כמ"ש התויו"ט רפ"ז דמקואות דשאר משקים לא איתקש למעיין ומ"ה השלג והברד וכו' מעלין ולא פוסלין וס"ד דשאר משקין נמי קמ"ל במכונסין לא וקרא שני קמ"ל דאף ברבי' והמשכה ל"מ בשאר משקין ואף דבמשנה מקואות פ"ז בנתן סאה ונטל סאה כשר אף במי פירות דבטל ברוב זה דוקא כשיש כבר מי"ס אבל באין במקוה רק רוב מ"ס ל"מ המשכה ומי פירות להכשיר משא"כ במים ודברי רש"י מדוקדקים וגם קושי' טורי אבן באבני מלואים חגיגה י"א שהביא כ"ת מיושב למ"ד כולו שאוב פסול מדאורייתא למ"ל קרא דשאר משקין מכונסין פסול ותיפוק לי' דכולו שאוב להנ"ל ניחא דס"ד שאר משקין עדיף. וכ"כ בלב ארי' במקומו הן אמת לפמ"ש תויו"ט בטעם דשאר משקין עדיף משום דאין עושין מהם מקוה מ"ה עדיף לענין שאוב א"כ לולי קרא דשאר משקין פסול הוי ידעינן דפסול משום כולו שאוב דהרי לא הי' ממעטינן כלל שאר משקין וע' בתוס' ר"ע רפ"ז דמקואות ע"כ עדיין צ"ע בתירוץ הנ"ל על קושי' טורי אבן:
והנה רש"י פי' בבכורות נ"ה ע"ב לישנא אחרינא על הזוחלין על אותן שנפלו מן העבים דאי לא נוטפים משום זוחלין לא מיפסלו דנטהרו בהמשכה. ואין שום הבנה לדברים אלו דהכי מה שנפלו מן העבים הדין שאובין וגם אמאי לא פירש כפשוטו כפי' רש"י בשבת וצ"ע:
ז ולדינא נ"ל בנידון המקוה כיון דאין מבואר בהשאלה שהמים נתרבים בהמקוה בבירור אף בעת שנפסק החיבור מהמעיין א"כ יש כמה ספיקות שמא לא נתרבו המים מבחוץ רק מהמעיין ואף אם השאלה באופן שבודאי יתרבו המים מתחת הארגז ונכנסו להמקוה ויש חשש שמא כמו שיכנסו כן יצאו המים מ"מ שמא יש תחת הארגז איזה מקום שנובע המעיין ושמא לא יצאו רק מעט מים ושמא יצאו למעלה משיעור בשגם דקצת פוסקים ס"ל דזחילה ל"ה רק מדרבנן ודעת הפנ"י בשבת ס"ה כן הוא הגם בזה שהוכיח הפנ"י מדכתבו התוס' דקמא קמא בטיל והקשו התוס' ע"ז דליבטלו הנוטפין קמא קמא כמו ביי"נ ודלמא יש חילוק בין יין נסך דהוא איסור דרבנן ובין זוחלין דהוא איסור דאורייתא וע"כ הוכיח דזוחלין מדרבנן לדעת התוס'. וזה ליתא דתוס' כתבו בע"ז ע"ג דמיירי בסוגיא שם ביין שנתנסך לע"ז והוא איסור דאורייתא ג"כ כמו שכתבו התוס' בבא קמא ק' ע"ב. ושפיר הקשו התוס'. מ"מ כיון שהב"י כתב בשיטת המרדכי דזוחלין מדרבנן ע"כ יש להקל בכמה ספיקות. והעיקר כיון שרואין שהמים אינם נעים ונדים דהוא עיקר איסור זוחלין. ונהי היכא דידוע שזוחל יש לאסור אף באינם נעים ונדים מ"מ באינו ידוע יש להקל כיון שהרשב"א בת"ה מתיר בזוחל מעט מעט אין לגבב חומרות וגם רוב פעמים המקוה מחוברת למעיין ויש כמה צדדים להקל ומ"מ כ"ז להלכה אבל למעשה כיון דנכון להחמיר אף בספק שאובין לכתחילה, ע"כ יש לתקן המקוה ולהשגיח ולבדוק שלא יהי' שום חשש ויתקנו ע"י אומנים כדת שלא יהי' שוב חשש זחילה:
ח ובדבר מה שיש מקוה גדולה וקטנה והמקוואות זוחלין מזה לזה כבר כתב הגאון מהרש"ק ושאר פוסקים דאין כאן בית מיחוש וגם בעירנו יש שתי מקוואות ובעת ששואבין הקטנה תתמלא מהגדולה ולית מאן דחש לזה וכבר כתב הש"ך בסוף ס"ק ל' דבעירוב מקוואות לא איכפת לן אם זוחלת מזו לזו ובס' שו"ת בית שלמה הנדפס מחדש סי' נ"ב חשש להחמיר היכא שהמקוה הקטנה אין בה כשיעור המגיע לזרת כשהקטנה שוה להגדולה רק כששופכין מים להקטנה טובלין ובמשך הטבילה המים זוחלין לגדולה שנמשכה ממנה דבזה ל"מ עירוב מקוואות דגם בעת הטבילה זוחל והגאון מהרש"ק זצלה"ה כפי הנראה מכשיר גם בכה"ג ודין זה שכיח טובא ולדינא נלע"ד דאם כששופכין נע ונד המים אחר שנח מהשפיכה עדיין נעים ונדים יש להחמיר אך אם נחים ולא ניכר הזחילה, אף שאנו יודעים שבמשך איזה שעות המים מהקטנה הולכים לגדולה, מ"מ אין להחמיר בכה"ג ולסמוך על הפוסקים המקילים אולי אזכה לבאר הדין במקום אחר אי"ה (ע' לקמן סי' הסמוך): והנני ידידו: