שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש
יו"ד ח"ב · סימן כו
ב"ה ברעזאן תרי"ח לפ"ק:
להרב החריף ובקי ע' שלום טייכבערג מפרעמישלאן:
ע"ד אשר שאלני במקוה שעושים שהמים ילכו לשם דרך צינוריות וכ"ת חשש בזה להחמיר מטעם שמא יחטטו המים עד שיהי' בית קבול ואף דהוה קבוע ומחובר לקרקע מ"מ חשש מטעם חשש דכולו שאוב מדאורייתא ול"מ קבעו ולבסוף חקקו לפי היוצא מסוגיא דב"ב וכבר דברו מזה אחרונים: א תשובה כל הקדמונים פסקו דלא כהגהות מרדכי בקדושין שפסק בסילון שאין לו לבזבזין להחמיר משום חשש חטטין ופירש כן במשנה מקוואות פ"ד מ"ג ואם היו המים כמחלחלין פוסלין, ולא כדעת החולקים והוא ר' שמעי' וכ"פ מרן בשלחנו הטהור סי' ר"א סעיף ל"ו ומוסכם מכל הפוסקים ול"ח שמא נעשה בהן גומא הואיל ולא עשאו בכוונה אלא דבתשו' ח"ס סי' ר"א הקשה על ר' שמעי' שכ' אבל אם לא חטט בי' וזהו אפי' ניחא לי' בזה שנעשה ממילא ל"ח כלי דלא עדיף מחש"ו שהעלו לגג דאינן בכי יותן אע"ג דניחא לה לבעלים עד, שהיפך בהם והקשה דמה מייתי מחש"ו שהעלו לגג דזה דוקא שאין הגדול יודע מזה אבל אם ניחא להגדול שהוא בעל החפץ ה"ז בכי יותן כמו בירד הטל ושמח. ויותר תמוהין דבריו שכ' אע"ג דניחא לי' לבעלים והרי יותן דומיא דיתן אע"ג דממילא כיון דניחא לי' להבעלים ואם חש"ו העלו אם ניחא להבעלים אמאי אינו בכ"י והכי גרע מנעשה ממילא ונ"ל לישב דס"ל דאם הניחן הבעלים ואח"כ ירד גשם דהוה בידי שמים הוה בכי יתן היכי דניחא לי' ובהניחן חש"ו כיון שיש להם מעשה ול"ה ממילא גם ל"ה בידי שמים ואין להם מחשבה ל"מ מה דניחא לי' להבעלים והיכי דהיפך החש"ו עכ"פ מהני כיון דמחשבתו נכרת מתוך מעשיו ואף דל"ה משלהם רק משל הבעלים מ"מ מהני מחשבת העושה כמ"ש התוס' ב"מ ל' ובכמה דוכתי משא"כ היכי דאין מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו כגון בהעלם חש"ו די"ל דמפני הכמינה העלם דאין להם מחשבה ומעשה יש להם ל"ה בידי שמים מה שהניח שם לצורך גשמים. לכן ל"מ מה דניחא להו להבעלים וזה ביאור דברי המשנה פ"ו דמכשירין דקתני מפני שיש להן מעשה וזה שפת יתר במשנה זו אך הכונה דכיון דיש להם מעשה ול"ה בידי שמים או ממילא גרע טפי וע' תוס' מעילה דף כ"א ד"ה אר"א כ' כעין סברא זו מעתה ס"ל להמרדכי דגם בכלים בעינן שיעשה הוא הכלי. ואם עשה הכלי אף שעדיין מחוסר קצת תיקון והוא יחדו למלאכה בזה אמרינן בקידושין נ"ט דמהני מחשבה דומיא דכי יתן משא"כ בשנעשה הכלי ע"י המים ל"מ מחשבה לבד דל"ה דומיא דכי יתן דשם הניח הוא ואח"כ ירד גשמים דעשה הוא ההנחה ועכ"פ ז"ב להמרדכי דבעינן שיעשה הוא הכלי ומייתי ראי' מחש"ו דל"מ אע"ג דניחא לי' להבעלים. ואמנם דבר זה לומר דס"ל להמרדכי אם נעשית ממילא ואח"כ ניחא לי' להבעלים ל"מ לשווי' כלי לא משמע כן בכמה מקומות. וע' ר"ש פכ"ב דכלים מ"ט בשם התוספתא מצאן חקוקין וחישב עליהן מקבלין טומאה מכאן ולהבא:
ב לכן י"ל דהנה תחלת לשון המרדכי כך הוא שמן המקוה המשיכה דרך צינור דבשל תורה הלך אחר המחמיר ויש שפוסק דכולו שאוב מה"ת פסולה ואף כי אין לו לבזבזין מ"מ משום חשש חטטין וכו' ואח"כ כ' בשם הר' שמעי' כנ"ל וז"ש דבכולו שאוב הוא שפת יתר לכן י"ל דהמרדכי קאי ג"כ על סילון הקבוע בקרקע דהגמ' ב"ק מקשה על צינור שקבעו ולבסוף חקקו והרי הוה שינוי השם ולישויא כתלוש ומשני שאובין מדרבנן ולכן ס"ל להמרדכי דכיון דכולו שאוב מה"ת ואף אם קבעו בקרקע הוה שינוי השם וכתלוש דמי ויש בו חשש חטטין והר' שמעי' חולק וקאמר דע"כ אמרינן שם דשינוי השם משוי כתלוש רק היכי שהוא עשה שינוי השם אבל אם הוא לא חטט בי' משהו אפי' ניחא לי' לא משוי כלי והיינו דבאמת הוא מחובר והא דאנן משוין כתלוש דבשינוי השם בעינן שיעשה הוא ועוד דמחשבה לא מטמא רק אם כבר ראוי לכלי אבל זה דזולת מחשבתו הו"ל כקרקע ולכן ל"מ מחשבתו וכן הוא בתוספתא הביאו הר"ש פ"ה דפרה מ"ז. לפי פירושו שכ' דאם חקקוה אמת המים וחשב עלי' משנתלשה מהני לשווי' כלי אבל בלא נתלשה לא. ועוד י"ל בלא"ה אף אם נאמר דהוי שינוי השם אפי' אם חקקוה המים מ"מ היינו דוקא בחישב וניחא לי' בעת השינוי אבל אם נעשה החטיטה ולא ידעו הבעלים ולא נעשה כלי כשידעו אח"כ הבעלים הרי אז לא נעשית השינוי וע' עוד לקמן מ"ש לענין חטיטה אי הוה שינוי מדברי התוס' ב"ק. ואם אח"כ ניחא לו ל"מ לשוי' למפרע כתלוש וזה יהי' ביאור הראי' שהביא מקטן עפ"ז י"ל מה שהקשה בתיו"ט דבפ"ו דמכשירין מ"א איתא דאם העלם חש"ו אעפ"י שנתכוונו לכך אינן בכי יותן ובמשנה פ"ח דטהרות בגוזל שנפל לגג דאם העלם חש"ו לאכול אדם טמא שיש לו מחשבה וב' משניות אלו סותרות א"ע. ולהנ"ל י"ל דע"כ ל"מ מחשבתו נכרת מתוך מעשיו אלא בשעת מעשה דאז הוי המחשבה טובה. אבל שיהני המעשה להמחשבה אח"כ ל"מ ומעתה בשלמא שם בטהרות אם העלהו לאכול אדם מחשבתו מהני משא"כ במכשירין אנן בעינן שיהי' ניחא לי' בשעת רדיית הטל. ומה שהעלהו הקטן הוא עדות דניחא לי' כעת. וזה ל"מ לעדות שיהי' ניחא לי' אח"כ, ואף דמהני בגדול היינו דידעינן דניחא לי' אח"כ ודוקא בגדול מהני מחשבתו משא"כ בקטן מה שניחא לי' אח"כ ל"מ מחשבתו לבד ואז ליכא מעשה ולא עוד אלא שאני תמה ע"ד התוס' חולין י"ב שפלפלו בזה אי מהני מחשבתו בהעלי' ופלפלו בדברי רש"י ואם עלי' ל"ה מעשה תקשה משנה דטהרות ולהנ"ל ניחא דבשעת רדיית הטל מהני עלייתו דאז מהני מחשבתו נכרת מתוך מעשיו ועכ"פ גוף הסברא ברורה ולא תקשה מדברי הגמ' דחולין דהי' בדרום ולקחו לצפון ושחטו דשם השחיטה הוי תיכף משא"כ אם הוה אח"כ ודוק היטב בכ"ז באופן דראיות המרדכי יהי' הכי דכיון דבקטן ל"מ מחשבה אח"כ למה שקדם ה"ה בצינור ל"מ מה שניחא לי' אח"כ שיעשה שינוי השם כתלוש וא"ש יהי' איך שיהי' בראית המרדכי דבר זה ברור דאם הוה קבוע ואח"כ נחטט ממילא ודאי ל"מ לשווי' כלי מחובר והכל מודים בזה אף המחמירים בקבעו ובסוף חקקו זה כשנחקקו בעצמן ולא כשחקקו המים:
ג ועוד י"ל דהנה בח"ס הרגיש בעצמו דהרי לבעלים לא ניחא להו שתפסל המקוה מת"י וע' בשיטה ב"מ ל' גבי עלה עלי' זכר שכ' דאף דבפרה אדומה לא ניחא ליה הואיל דבשאר פרות ניחא ליה וכן בתוס' שם שכ' דאם לא תפסול שוב ניחא לי' ה"ה הכא י"ל כן אמנם י"ל דבר חדש דהנה התוי"ט פכ"ה דכלים הרגיש אהא דכל הכלים יורדים לידי טומאתן במחשבה דזה דוקא בדיבור ולא במחשבה לבד כדמשמע לשון הגמ' בקידושין נ"ט וכדמוכח מדברי התוס' גבי החושב לשלוח יד בפקדון ופיגול ובכמה דוכתא רבו מלספר ובתוס' מנחות נ"ה הרגישו בזה אי תרומה ניטלת במחשבה היינו דיבור כמו גבי פיגול או סגי בזה במחשבה לבד ועיי"ש ראי' מתרומה ולדעתי הדבר תמוה מלבד קו' התוס' דתרומה עוד גבי כלים וחיבת הכשר כלים שיהי' בעינן אמירה זו תמי' בעיני לכן הנראה דבאמת הרא"ש בכתובת צ"ג בשם הר"א ממיץ כ' דדברים שבלב ל"ה דברים דוקא היכי שהוא סותר מה שאמר בפה אבל היכי שאינו סותר הוה דברים. ומהרי"ט ח"ב סי' מ"ה הקשה בהא דאלמנה ששהתה כ"ה שנים ולא תבעה כתובתה דהרי הוא דברים שבלב ול"ה מחילה. ותי' דהיכי דדעתו ומחשבתו גלוי לכל העולם העולם הוה כאנן סהדי ול"ה דברים שבלב רק היכי שכוונתו ספק. ומעתה בפיגול דכל אדם יש לו חזקת כשרות והוא עושה איסור במחשבתו ולכן הוה דברים שבלב דסתמא לא כוון לזה ולכן בעינן דיבור. וכן בחושב לשלוח יד בפקדון משא"כ בתרומה בנתן עיניו בצד זה ואוכל בצד זה כוונתו גלוי' לכל שיש לו חזקת כשרות ובוודאי עשה כהוגן ולכן סגי במחשבה ול"ה דברים שבלב,. ומעתה בכלים תליא בזה דאם סתמא עומד לכך הוה כוונתו גלוי' לכל ול"ה דברים שבלב ומהני מחשבתו וא"צ דיבור. ומעתה בעלה עלי' זכר לולא איסור הפרה עכ"פ כוונתו גלוי' ול"ה דברים שבלב דבודאי ניחא לי' בשאר פרות משא"כ בחטיטה במקוה בלאו הכשר מקוה נמי ספק אי ניחא לי' שיחטט העץ וסופו להתקלקל וכיון דספק אם ניחא לי' הוה דברים שבלב ולכן ל"מ ושפיר הביא ראי' מחש"ו דהוה ספק בהעלם שמא מפני הכנימה העלם ול"מ כוונתו וה"ה הכא ודו"ק ואם נאמר שבכ"מ דבעי שמיחד לכלי בעי דוקא דיבור בפשיטות ניחא דברי המרדכי שכ' דניחא לי' דהיינו הואיל ול"ה דיבור כמו דבעינן בכל דוכתי אך כבר כתבתי דא"צ דיבור:
ד והנה כ"ת חשש להחמיר מטעם דכולו שאוב מדאורייתא ול"מ קבעו ולבסוף חקקו ולפעד"נ אי עשה צינור בתחלה ואח"כ קבעו ועשה חטט יש ב' דעות בב"י דלפ"מ שהביא הרמב"ם בפי' המשנה ס"ל דוקא חקק הצינור במחובר זה הוה קבעו ולבסוף חקקו ומותר אבל חקק הצינור בתלוש ל"ה קבעו ולבסוף חקקו אף שחטט הי' במחובר. ואמנם הב"י הביא שיטת רוב הפוסקי' דאף בהי' צינור מתחלה ועשה חקק אחר שקבעו הוה קבעו ולבסוף חקקו וידידי הרב הה"ג בס' מי השילוח פסק דל"ה כקבעו ולבסוף חקקו והפלא שלא הביא שהוא מחלוקת הפוסקים וע"ש סי' ד' סק"ד שכ' כי דייקת בדברי התוס' משמע כי עשה הצינור בתלוש. אף שהחטיטה הי' במחובר ל"ה כקבעו ולבסוף חקקו דאלת"ה מה מקשה בגמ' דב"ק ס"ז מהך ברייתא דצינור דלמא מיירי שעשה הצינור מעיקרא וא"כ לא נשתנה שמו אח"כ כמ"ש התוס' שם דהשינוי השם הוא בחקיקה ולא בחטיטה ומ"ש תוס' בתירוצם כיון שנשתנה שמו ע"י חטיטה ט"ס וצ"ל ע"י חקיקה או דתיבות ע"י חטיטה נמשכים למטה והכוונ' דע"י חטיטה יש לחשבו כתלוש א"ו בהא ל"ה כקבעו ולבסוף חקקו וכן הקש' בח"ס סי' ר"ה ואמנם כבר הבאתי שהוא מחלוקת ורוב הפוסקי' לא ס"ל כן ומה שהביא ראי' מקושית הגמ' שם שמא מיירי שהי' שינוי השם בתלוש הנה באמת בגמ' משני בן התם איכא תורת כלי עלי' בתלוש וכיון דבעינן שיהי' תורת כלי כל שלא עשה חטט בתלוש ול"ה תורת כלי עלי' והי' שינוי השם בתלוש אינו פוסל בכה"ג. ואמנם מה שהקשו בגמ' בתחלה דהוה שינוי השם ול"מ דמיירי שעשה שינוי השם בעודו תלוש י"ל דבה"א הוה ס"ל דיותר יש להחמיר בזה בעשה שינוי בתלוש מעשה במחובר. ומשני שאני שאובין דרבנן והקשה דא"כ חקקו ולבסוף קבעו ומשני דהברייתא דקבעו ולבסוף חקקו מיירי בחקק בעודו תלוש ואח"כ קבעו ועשה החטט דהוה שינוי השם בתלוש ולעולם שאובין דאורייתא וחילק בקבעו ולבסוף חקקו ליכא תורת כלי בתלוש וכאן דליכא תורת כלי בתלוש דהחטיטה לא הי' בתלוש והשינוי נעשה קודם שקבע דהי' השינוי השם בתלוש משא"כ בחקקו ולבסוף קבעו דהי' החטיטה בתלוש והי' שם כלי עליו בתלוש ומצינו בכמה מקומות דלא קאמר אלא אף שחזר מתירוצו וע' ב"ב מ"ד ע"ב ברשב"ם ד"ה לא צריך וע' עוד לקמן ועכ"פ זה ברור דשיטת רוב הפוסקים דאם תיקן הצינור בתחלה ואח"כ עשה החטט הוה כקבעו ולבסוף חקקו ובקבעו ולבסוף חקקו מותר: ה והנה זקני הש"ך פסק כן בפירוש דאף לענין דאורייתא מהני קבעו ולבסוף חקקו דהרי לענין טובלין בכלי פסק כן בס"ק כ"א דהוי דאורייתא לכ"ע כמ"ש התוס' פסחים י"ז והרעישו בזה גאוני עולם דהרי בגמ' ב"ב ס"ו מוקי ברייתא דצינור כרבנן ותי' שאני שאובין דרבנן ומשמע דלענין דאורייתא ל"מ קבעו ולבסוף חקקו ואיך פסק דמהני לענין דאורייתא וע' בנובי"ת סי' קמ"ב וכמה ישובים נאמרו בזה ולפענד"נ לישב בדרך זה דהנה בב"ק הקשה ג"כ אהך דצינור ותי' שאני שאובין דרבנן ולפ"ז קשה על הש"ך בתרתי דלענין דאורייתא מהני השינוי השם לשויא כתלוש הפלא שהגאונים לא הקשו רק מב"ב ולא מב"ק ולכן נראה דהנה מבואר במשנה פי"א דכלים דכל הנעשה לשמש את הקרקע אפי' לא חברם לקרקע טהור כגון דלתות וכו' ומבואר ברמב"ם פ"ט דכלים דאפי' קודם שיקבענו טהור וע' נובי"ת סי' ק"ט ולפ"ז קשה בהך דצינור בחקקו ולבסוף קבעו שהקשה בגמ' מכל המחובר לקרקע ומדף של נחתומין בשלמא בדף של נחתומין לא נעשה לשמש את הקרקע ובצינור נעשה לשמש את הקרקע ע' בפוסקים ולכן י"ל דהנה בב"ק ס"ו בגמ' שם מקשה ואי ס"ד קונה בשינוי השם אפי' קבעו ולבסוף חקקו נמי ולכאורה הדבר תמוה, דאף אם נאמר דשינוי השם ל"ק נמי קשה דהרי שינוי מעשה ודאי קונה וכאן הוה שינוי מעשה כדאיתא בריש הגוזל ועדיין קשה ומצאתי בש"מ שהרגיש בזה. ומה שנ"ל בזה הנה לכאורה הדבר תמוה מה ענין קנין למקוה ודבר זה צריך ביאור גדול ואמנם הגמ' ס"ל דכיון דשינוי השם מחשבתו מועיל לחשב כדבר אחד אף מועיל לחשבינהו כתלוש ע"י כן ולכן ס"ל לחלק דבשלמא שינוי מעשה דהוה שינוי בעצם הדבר י"ל דש"מ אינו מצד חשיבות רק דל"ה כעין שגזל והתורה אמרה כעין שגזל ולא מטעם חשיבות קונה ולכן באמת לענין מקוה לא שייך לומר דיחשב כתלוש משא"כ אם שינוי השם קונה הנה שינוי השם לא נשתנה גוף הדבר דהוי כעין שגזל רק דהוה מ"מ קנין ואתה צ"ל מחמת חשיבות הוה ולכן הקשה אם לטובתו מהני לקנין אף אתה מחשבהו כתלוש וז"ב בפי' הגמ' והנה י"ל דבאמת מצינו כל המחובר בקרקע הרי הוא כקרקע ומצינו דמשמש עם הקרקע טהור וי"ל דמשמש עם הקרקע הוא מטעם דהואיל דל"ה רק תשמיש לקרקע בטל הוא אג"ק ואינו מטעם כל המחובר לקרקע חשוב כקרקע בעצמותו ואף דבגמ' חולין אמר שאני סכין דלא מבטל לי' היינו דבדעתו לקחתו ול"ה מחובר לקרקע אבל אם בדעתו לקבעו בקביעות בטל לקרקע ולכן נ"ל דהגמ' בב"ק הקשה רק מדין משמש עם הקרקע דהוי מטעם דבטל אג"ק והקשה דהרי חשובה הכא מצד שינוי השם ול"ב אגב קרקע ואמנם מטעם מחובר לקרקע י"ל דנהי דשינוי השם מחשבהו הוה מחובר לקרקע וכקרקע דמי. ומעתה מבואר הסוגיא כמין חומר דהנה ק' מה הקשה בב"ב והרי בלא"ה צ"ל דשאובין דרבנן מסוגיא דב"ק וכן קשה להיפך ואמנם שני הקושיות א' הם דבב"ק הקשו כן אס"ד דשינוי השם קונה קבעו ולבסוף חקקו הוה שינוי השם וחשוב ול"ב אג"ק ואי הטעם דכל המחובר לקרקע ז"א דכרבנן אתיא דמחובר לקרקע ל"ה כקרקע וע"כ מטעם משמש עם הקרקע ולכן תי' שאני שאיבה דרבנן ובב"ב הקשה ג"כ בדרך זה להיפך דע"כ מטעם דכל המחובר לקרקע דל"ל מטעם משמש עם הקרקע דקשה דהרי הוה שינוי השם ול"ב אג"ק ובזה יש לישב מה שקשה בב"ב דמשני שאני שאובין דרבנן ולענין דרבנן הוי כקרקע וי"ל מדף של נחתומין לשיטת ר"י בסוכה כ"ג היכי דמדרבנן הוה אינו ראוי' מהני אף לענין דאורייתא ע' בפוסקים פלפול גדול בזה. ובתוס' פסחים ל"ח לענין מושבת וקשה דמדרבנן הו"ל מחובר ולא הו"ל לקבל טומאה וע"ק לענין קנין הו"ל לקנות עכ"פ מדרבנן ואמנם להנ"ל ניחא דבאמת ל"ה מחובר אף מדרבנן ורק הואיל שהוא דרבנן מהני מטעם משמש עם הקרקע דל"מ שינוי השם כיון שמדרבנן ומ"מ חקקו ולבסוף קבעו ל"מ מטעם משמש עה"ק כיון שהי' עלי' תורת כלי בתלוש ובזה נדחו כל דברי הקצה"ח בסי' צ"ה מש"ש לענין מדרבנן במחובר לקרקע ודו"ק. וע' בט"ז או"ח סי' קנ"ט והרבה יש לדבר מזה ואמנם לפמ"ש הח"ס סי' קצ"ח בשם חלופי גרסאות דכל קושית הגמ' דב"ק היינו רק להו"א דשינוי השם החוזר לברייתו קונה אבל למסקנא לק"מ דבצינור הוי שינוי השם החוזר לברייתו וגרסי' בגמ' קו' זאת קודם שינויא דר' זירא דשינוי החוזר לברייתו ולמסקנא י"ל דבאמת מהני מטעם משמש עם הקרקע דאם נקרא עלי' שם כלי בתלוש פסול לענין מקום כמו שביארנו דכל קו' הגמ' בב"ב הוא עפ"י קו' הגמ' דב"ק ולמסקנא דשינוי השם שחוזר לברייתו הוה ולא קנה ל"ק לא קו' הגמ' דב"ב ולא דב"ק. ולכן פסקו כל הפוסקים דמהני אף לענין דאורייתא מטעם משמש עם הקרקע ובטל לגבי קרקע היכי דלא נקרא שמו בתלוש ול"ד לדף של נחתומין דהוי תשמיש בפ"ע ודו"ק היטב בכ"ז: ו וקצת בדרך פלפול בארתי לקו' הגמ' בב"ק מה שהקשה ממקוה לקנין דאינו דומה כלל בארתי דקו' הגמ' קאי על הא דמקשה לעיל והרי מריש דמעיקרא כשורא והשתא טללא ותנן על המריש הגזול שבנאו בבירה כו' ומשני מריש שמו עליו ור"ז אמר שינוי החוזר לברייתו ל"מ ולכאורה הדבר תמוה דמה מקשה ממריש דבאמת הרי קיי"ל קרקע אינה נגזלת ואינו קונה לגזלן בשום יאוש ולא בשום קנין שינוי מעשה ושינוי השם. והנה רש"י פי' והשתא טללא לאחר שנתנן בבנין ונתן עלי' תקרת נסרים ועלי' ומעתה מה יקנה קודם שבנאו ל"ה שינוי השם ולאחר שבנאו בבנין הוי אז מחובר לקרקע וכל המחובר לקרקע אינו קנוי' לגזלן בשום קנין וע' לקמן וע"כ צ"ל כיון דהוי שינוי השם מחשבהו כתלוש ול"מ מחובר לקרקע ולכן הקשה בגמ' כן ושינוי השם שאינו חוזר לברייתו מי הוי שינוי אף לענין יאוש דהרי אתה מחלק כן על קו' דמריש וע"כ צריך אתה לומר דל"ח ח מחובר ע"י שינוי השם דאל"כ קרקע אינה נגזלת וע' במג"א תרל"ז והרי צינור דקבעו ולבסוף חקקו חשוב כקרקע ונחשבהו כתלוש עמוד והתבונן בהערה זו. ואמנם בשורש הדבר הנה לפי המבואר בסוגיא דמעילה ד"כ דאמר רב המשתחוה לבית אסרו ומייתי הגמ' לימא מסייע ליה לרב הדר בבית של הקדש כיון שנהנה מעל ומשני התם בשהקדישו ולבסוף בנאו ובבנאו ואח"כ הקדישו לא מעל וכ"פ הרמב"ם ז"ל ולמדנו מסוגיא זו הא דתלוש ולבסוף חברו הוי כמחובר היינו בשלו דזה תליא בדעת האדם ובשלו יכול לעשות מחובר ובשל חבירו אין לו כח זה ולכן בהקדישו כיון שכבר נעשה הקדש אין לו כח לעשותו מחובר דנהי דהוא מבטל לי' ההקדש לא מבטל לי' וזה דבר חדש [והרבה יש לדבר ולהקשות מה שהקשו מדף על מקוה ולימא דשם מיירי בשל אחר וקצרתי וע' בספרי לא"ח סי' כ"ד אות ב"ג מה שכתבתי בהך דמעילה] ועכ"פ אין מקום לקושית הגמ' ממקוה דבאמת אינה דומה כלל ורק דהגוו' הקשה להמקשן שהקשה ממריש והרי קרקע אינה נגזלת ול"ה כמחובר ובמסקנא דמעילה דבשל אחרים ל"ה כמחובר שפיר הקשה ממריש אף שבנאו בבנין מ"מ כיון שהוא של אחר ל"ה כמחובר ושוב יקנה בשינוי השם ולק"מ ממקוה דאין כאן ראי' דשינוי השם משויא כתלוש ולכן אף בדאורייתא מהני ודוק היטב בכ"ז. וע' בקצה"ח שהקשה על סוגיא דמריש בב"ק והרי בלא"ה הו' שינוי מעשה לדעת רש"י ולפמ"ש ניחא דשינוי מעשה לא משויא כתלוש ולכן לא הקשה די"ל קרקע אינה נגזלת ורק משינוי השם הקשה שפיר:
ז ואמנם בלא"ה קו' שהקשתי ממריש יש לישב דבאמת טעם הדבר דקרקע אינה נגזלת ביאר בפ"י וכן הוא פשוט דהטעם דהרמב"ן בב"מ כתב דיאוש ל"מ רק כשהיא אינה ברשותו ותחת ידו ורשותו ל"מ יאוש עי' בש"ס ב"מ כ"ו וכיון שקרקע כל היכי דאיתא ברשותו דבעלים איתא כמו דאמרינן בב"מ ז' ולכן לא מהני יאוש וה"ה מה"ט דל"מ שינוי מעשה דדוקא היכי דצריך השבה מהני שינוי מעשה אבל בקרקע דא"צ השבה דהוי ברשות בעלים. ומעתה כ"ז בגזל קרקע אבל בגזל מטלטלין ול"ה ברשות הגזלן ונעשה כקרקע שפיר יכול לקנות בש"ה ובש"מ. עוד נ"ל דטעם קרקע אינה נגזלת דנקרא על שם בעלים משא"כ במטלטלין ואם הי' מטלטלין ואח"כ קבעו לא מקרי שם בעלים ולטעם זה אתי שפיר דכשנשתקע שם בעלים מועיל יאוש אף בקרקע ולמ"ד דאינו מועיל אף בנשתקע לא תליא בזה וע' תוס' סוכה וכן לה"א דב"ע דף ז' דלא ידעו לחלק בין קרקע למטלטלין לענין אינו ברשותו גזה"כ בקרקע דאינה נגזלת וגם אם קבעו אח"כ בקרקע ל"מ יאוש וש"מ. ובזה תליא סוגיא דגמ' דב"ק שהקשה ממקוה וממריש דס"ל בקרקע גזה"כ הוא ולהלכה לדידן ל"ק כנ"ל ודו"ק. ולמ"ש הנה מקום אתי בישוב קו' התוס' סוכה ל' ד"ה הא שינוי החוזר לברייתו דל"מ לענין דאורייתא והקשו מהאי סבתא דאין לה אלא דמי עצים מטעם תקנת השבים וקנין מדרבנן מהני לדאורייתא. ולפענ"ד י"ל דבאמת רש"י כ' דקניא בשינוי השם וש"מ ועוד תקנת השבים. וע' בח"ס דל"ה ש"מ רק אם חברו בטינא וע' בגמ' שם ואמנם אם חברו בטינא שוב הי' קרקע ומחובר לקרקע ואינו קונה בשינוי ואמנם אם הטעם דקרקע אינה נגזלת דהוי ברשותו ובממון שאין אתה יכול להוציאו בדיינים אף בקרקע ל"ה ברשותו כדאיתא בב"מ והארכתי בסוגיא דאוונכרי מזה ומעתה ה"ק פטיתא היא דא דקניא מדרבנן מפני תק"ה ועכ"פ הוי ממון שאין אתה יכול להוציאו בדיינים ושוב קניא בש"מ דל"ש קרקע אינה נגזלת ואין קנין לגזלן דהוי ממון שאין אתה יכול להוציאו ודוק ומיושב קו' התוס' וכבר פי' כעין זה מ"ש רש"י באוונכרי סתם עכו"ם גזלי ארעתא מישראל והקשו בזה הלא גם גזל נכרי אסור ולפמ"ש ניחא דבנכרי, א"צ להשיב כמ"ש שארי הגאון מליסא בסי' שמ"ח והוי ממון שאין אתה יכול להוציאו בדיינים ואף קרקע נגזלת ולכן פי' סתם עכו"ם גזלי ארעתא מישראל ודו"ק והוא נעים. אמנם מ"ש בפירוש דברי רש"י בהך דהאי סבתא ליתא לפמ"ש דבמטלטלין שנעשה אח"כ קרקע קרקע נגזלת ודו"ק היטב כי הרבה יש לדבר בכ"ז וקצרתי, [וע' בספרי לא"ח סי' צ"ט]:
ח הנה הארכתי בפלפלת כ"ש יען ראיתי כל אחרונים פלפלו בענין זה ועכ"פ כולם העלו להלכה דכשר אף לענין דאורייתא ובפרט בצינור רובם ככולם פסקו דל"ח לגומא ואף להגהות מרדכי זה בלא נקבעת לארץ אבל בקבעו ולבסוף חקקו מותר כמו שהוכחתי בישוב דברי המרדכי ועכ"פ בנעשה מאליו ואמנם לחוש לדברי ההג"מ יש לעשות הצינור משופע כמ"ש בשם המהרי"ק לבל יתעכבו שם המים ולא יעשה נקב וגם יניחו ג"ט שלא יהיה צינור ועכ"פ יכשר ע"י המשכה וטעם הדבר דהרי למ"ד כולה שאוב ל"ד ודאי מותר בקבעו ולבסוף חקקו ולמ"ד דאורייתא מותר ע"י המשכה ואף דדעת הראב"ד דכולו שאוב לא יכשר ע"י המשכה מ"מ להרמב"ם דכולו שאוב מדאורייתא וכולו שאוב ע"י המשכה ל"ד דהרי התוס' פסחים י"ז הוכיחו שם מהא דאמרינן בקרקע כשר דכולו שאוב ל"ד ותי' ה"ר משה בתוס' ב"ב ס"ו דמיירי ע"י המשכה הרי דרובה ע"י המשכה ל"ד וכן משמע ממהרי"ט ועכ"פ הוי ס"ס שמא כולו שאוב ל"ד ושמא רובה ע"י המשכה כשר מדאורייתא ולכן אין כאן חשש דאורייתא ולענין דרבנן ודאי מהני קבוע כקרקע וכן מסיק בשו"ת חסד לאברהם שנדפס מחדש להקל. כ"ז כתבתי להלכה עפ"י פוסקים הראשונים ואחרונים דבעשה צינור משופע שאין לו לבזבזין והניח ג"ט שנכשר ע"י המשכה וקבע הנסרים תחת הקרקע שיהי' קבוע וגם עשאו מעיקרא אדעתא דלקבוע בקרקע אין כאן חשש עפ"י הדין. ואולם מחמת ששמעתי שהחסידים ואנשי מעשה רצונם שיהי' להם מקוה כשירה לכתחלה בלי שום חשש ושאלה כלל ע"כ באם אפשר לתקן המקוה בלי צינור כלל וודאי מה טוב לחוש לדעת הג"מ ואם א"א בענין אחר אז דעתי להכשיר באופן הנ"ל:
והנני ידידו: