אור ברסלב
שות בית יצחק יו"ד ח"ב › סימן כה

שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש

יו"ד ח"ב · סימן כה

סימן כד

ב"ה דרוש שני לשבת שובה תרל"ח בסוגיא דאף אשה אחרת מתקינן לו יומא י"ג. ולהשלים הענין אעתיק גם אלה הדברים פה:

א בגמ' פיסקא ר"י אומר אף אשה וכו' ורבנן נמי הא חיישי לשמא. הנה בתוס' ישנים הקשו למה לא מתקינן אשה אחרת לשני. ותירצו דהכא לא מעכבא ורק בראשון מצוה מן המובחר בעינן. ואפי' מעכבא לכולי האי לא חיישינן שמא תמות אשת השני כי היכא דלא חיישינן למיתת השני'. הנה יראה שהתוס' מסתפקו בזה אי וכפר בעד ביתו מעכבא או ל"ה רק לכתחלה. וקשיא א"כ מה מקשה בגמ' ורבנן נמי הא חיישי לשמא. שמא בשביל כה"ג שלא יטמא דאף בדיעבד אסור לעבוד עבודה חיישינן ומזמינין כהן אחר. אבל להזמין אשה דל"ה עיכובא רק למצוה מן המובחר ל"ח רבנן לשמא. ודא קו' רבתי. ולכאורה יש לישב דקשיא בלא"ה למ"ל לר"י להתקין לכה"ג אשה אחרת הרי כיון דבלא"ה מזמינין כהן אחר נזמין כהן שיש לו אשה ואם תמות אשתו של כה"ג יעבוד הכהן האחר. וע"כ צ"ל דעדיף להזמין אשה לכה"ג זה משיעבוד אחר. דהרי הפר משל כה"ג הראשון הי' קרב לפירוש התוס' מגילה ט' ע"ב בירושלמי ונמצא דעדיף שיעבוד הראשון. ולפירוש התוס' ישנים דף י"ג בירושלמי דהפר משל שני בא דלא כפירוש התוס'. ולפ"ז הא דאיבעיא לן בדף מ"ט ע"ב שחט ומת מה שיכנס אחר בדמו. הנה לפי' התוס' במגילה בירושלמי דהפר משל הראשון בא בנטמא. מ"ה לא מיבעי' לן רק במת מה שיכנס בדמו וצ"ל אף דבמת ודאי פר בא משל שני מ"מ זה דוקא קודם שחיטה אבל במת לאחר שחיטה כיון דכתיב בפר ודרשינן אפי' בדמו של פר גילתה תורה דא"צ פר אחר. ומ"ה לא מיבעי לן רק במת דבנטמא ודאי נכנס בדמו. ולפירוש תוס' ישנים דהפר בא משל שני אף בנטמא ה"ה דהאיבעיא בדף מ"ט קאי בנטמא ולאו דוקא במת. וכ"כ תוס' ישנים במקומו ומה שכ' תוס' ישנים שם ועוד כיון שהראשון חי והפר משלו פשיטא לי' דאחר נכנס בדמו נ"ל זה לשיטה השני' שכ' תוס' ישנים דף י"ב דהפר משל הראשון ודוק. ועכ"פ הנה לשיטה דהפר משל הראשון ודאי עדיף שיעבוד הראשון ומ"ה מזמינין לו אשה אחרת. ולשיטה דהפר משל השני א"כ מ"ה מזמינין אשה אחרת דשמא תמות אשתו לאחר שחיטת הפר. ולמ"ד בפר ולא בדמו של פר יצטרך לשחוט פר אחר והראשון חילל יוה"כ שלא לצורך ולמ"ד בפר אפי' בדמו של פר יעבוד השני ויכפר בדמו של ראשון אף דל"ה הפר שלו. וכ"ז ל"ה מצוה מן המובחר ולכן מזמינין אשה אחרת תחתי' שיוכל לעבוד הראשון (וע' מ"ש בח"ר סי' י"ד אות גדה"ו קו' על תוס' ישנים ממנחות ט"ז וישוב ע"ז ע"ש):

ב והנה קשה לי לשיטת התוס' דהפר בא משל הראשון ומ"ה בשחט פרו ונטמא השני נכנס בדמו של פר לכ"ע כיון שהוא שלוחו של הראשון והראשון קיים, כמ"ש תוס' ישנים א"כ בדף מ"ט בהא דבעי ר' יהושע בן לוי חפן ומת מה שנכנס אחר בחפנותו וא"ר חנינא שאילתו כשאילה של ראשונים. ומקשה והא אמר ר"ח בפר ולא בדמו של פר ואר"ח קטורת שחפנה קודם שחיטת הפר לא עשה ולא כלום ומה מקשה ודילמא ריב"ל מיבעי' לי' בנטמא כ"ג לאחר שחיטת הפר ומינו אחר תחתיו וחפן ומת אי נכנס אחר בחפינתו דפר ודאי א"צ לשחוט דהפר בא משל ראשון וכהן המשמש שלוחו של ראשון ובודאי נכנס בדמו ומ"מ משום החפינה מיבעי לן דאף לפמ"ש התוס' ישנים דחפן ונטמא נכנס אחר לחפינתו היינו כמ"ש תוס' דהראשון קיים והוא שלוחו משא"כ אם חפן הכהן השני ומת והחפן אינו קיים מיבעי לי' אי נכנס אחר בחפינתו ומה מקשה בגמ'. ונ"ל לישב דבכה"ג שהראשון נטמא והשני חפן ומת ודאי פשוט דנכנס אחר לחפינתו דכיון שכתבו תוס' דמה"ט לא מיבעי לן בנטמא אי נכנס בדמו משום דהשני שלוחו של ראשון א"כ ה"ה בנטמא וחפן השני שלוחו של ראשון לחפינה וכשמת ונכנס אחר תחתיו השלישי שלוחו של ראשון וכיון שהראשון קיים והשני חפן בשליחתו מה לי אם מת הרי הראשון קיים דכיוצא בזה אמרינן בגיטין כ"ט ע"ב כל היכא דאיתא לבעל אף אם מתו השלוחים איתא לבעל איתא לכולהו וה"ה הכא הב' והג' שניהם שלוחים של הראשון ומ"ה מקשה שפיר. דע"כ האיבעיא קאי במת כ"ג לא במת כהן שמינהו ומה מיבעי לן:

ואמנם י"ל נהי דבשחיטת פר והקרבתו הוי הכהן שלוחו של כ"ג ממש מ"מ בחפינת קטורת ל"ה שלוחו רק שליח של כל ישראל. וכן מוכח בריטב"א דף מ"ט דבחפינה כתב דמ"ה לא מיבעי לן בחפן ונטמא משום דהוא קיים והוה כשלוחו, ב"כ הדמיון משא"כ גבי שחט ומת מהו שיכנס בדמו כתב דבנטמא לא מיבעי משום דהוה שלוחו והנכון אתו א"כ שפיר יש לומר דהאיבעיא קאי בנטמא כ"ג ומינו אחר תחתיו וחפן ומת דלענין פר כיון דהכ"ג קיים הוה ג' שלוחו של כ"ג וא"צ פר אחר. משא"כ לענין חפינה הוה הכהן ש שמינו שלוחו של ישראל לא של כה"ג וכיון שמת אין נכנס אחר בחפינתו ועדיין צ"ע, וע' קצה"ח סי' קפ"ח:

ג והנה לשיטת התוס' ישנים דהפר בא משל השני כבר הקשיתי לעיל מה מיבעי לן אי שני נכנס בדמו של פר. והרי הוא צריך להביא פר משלו ואיך יכנוס בדמו של פר הבא מכ"ג וזה צ"ע טובא. ואמנם נ"ל כיון דכתיב ושחט את פר החטאת אשר לו בעינן שיהי' בשעת שחיטה של הכ"ג. ורק לשיטת הריב"א דפר בא משל ראשון כתבו בתוס' ישנים ותוס' מגילה דזכי לי' רחמנא אבל לשיטה זו מתוס' ישנים, דפר בא משל שני לא זכי לי' רחמנא ולכן צריך להביא פר משלו לקיים ושחט את פר החטאת אשר לו משא"כ כשכבר נשחט בבעלים ומת כ"ג שפיר מיבעי לן אי נכנס בדמו של פר:

ד והנני חוזר לנידון דידן. הנה כיון דכל עיקר מה שמזמינין לו אשה אחרת הוא שלא יצטרך שיעבוד כהן אחר דטפי עדיף שיעבוד הכהן הגדול כדפרישית. ומעתה אף אם נימא דוכפר בעדו ובעד ביתו אינו מעכב. מ"מ אם תמות אשתו של כה"ג יעבוד אחר משום שיקיים וכפר בעדו ובעד ביתו. וע"כ הוה לי' לרבנן לתקוני דהרי כל עיקר מה שמתקינין הוא שלא יעבוד אחר. וזה שייך גם אם אינו מעכב. דהרי ע"כ עיקר מה שמזמינין אשה אחרת הוא בשביל כך ושפיר מקשה אך בכ"ז אין דעתי נוחה בישוב הקושיא דדילמא רבנן ל"ח לשמא בכה"ג שיש תקנה שיעבוד אחר. לכן נ"ל לישב הנה עיקר מה דצריך לתקן אשה אחרת הוא אף אם נאמר דוכפר בעדו ובעד ביתו אינו מעכב ואם אין לו בית מ"מ מכפר בעדו ובעד אחיו הכהנים דכולם קרוין ביתו. מ"מ הוידוי שיאמר מה שחטאתי לפניך אני וביתי ובני אהרן עם קדושך כדכתיב במשנה דיומא מ"א וכתב התוי"ט דילפינן לה מדכתיב ב' פעמים וכפר בעדו ובעד ביתו ילפינן לכפרת ביתו ולכפרת הכהנים. ומ"ה בעי לומר תרווייהו. ואם אין לו אשה איך יאמר הוידוי. ומעתה י"ל לפי המבואר בדף מ' ע"ב יעמד חי לפני ד' לכפר עד מתי יהי' זקוק לעמוד חי עד שעת מתן דמים של חבירו וס"ל לר"י וידוי לא מעכבא. ור"ש ס"ל שם וידוי מעכבא. ומעתה י"ל מה שכתבו תוס' דלר' יהודה לא מעכבא כפרת ביתו ומ"ה לא הזמינו לכהן השני אשה. היינו דלר"י דס"ל וידוי לא מעכבא. וכל הנעשה בבגדי לבן בחוץ לא מעכבא ומ"ה גם כפרת ביתו לא מעכבא משא"כ למאן דס"ל וידוי מעכב ובוידוי ע"כ צ"ל אני וביתי ובני אהרן. ואם אין לו אשה לא יאמר הוידוי כדכתיב וכמ"ש לעיל דילפינן זאת מקרא. ומ"ה שפיר מקשה בגמ' ורבנן מ"ש טומאה דחיישינן ומ"ש מיתה דל"ח והיינו דבר פלוגתא דר"י ר"ש דס"ל וידוי מעכבא ואם אין לו אשה לא יוכל להתודות כראוי וזה לר"ש מעכבא ושפיר מקשה ורבנן מ"ט. דוק היטב כי זה ישוב נכון:

ה ובעיקר הקו' שהקשיתי לעיל כיון דאמרינן בשבועות י"ד דכל הכהנים קרוין ביתו מנ"ל דבעי דוקא שיהי' לכ"ג אשה י"ל כיון דכתיב ב' פעמים וכפר בעדו ובעד ביתו ילפינן מקרא אחד לאשה. וכבר כתבתי כן לעיל בשם התויו"ט ולפ"ז י"ל דלמ"ד בעינן קרא כדכתיב כפרת אשתו מעכבת בדיעבד ולמ"ד לא בעינן קרא כדכתיב ל"ה רק למצוה מן המובחר. ע' סנהדרין מ"ה ע"ב. ועדיין צ"ע והנה קצת יש לומר בהא דבש"ס דידן אמרינן דמזמינין לו מערב יוה"כ. ובירושלמי מבואר דמקדש אשה ביו"כ כשתמות אשתו. י"ל דש"ס דידן ס"ל וכפר בעדו ובעד ביתו ביתו שהי' לו מקודם יו"כ כדאמרינן בסנהדרין מ"ה ע"ב יד העדים שהי' כבר ובפסחים נ"ט שהעלה כבר. ולכן צריך להזמין מעיו"כ. ומה"ט לא ס"ל לש"ס דילן דמקדשין על תנאי שכשתמות אשתו תהי' מקודשת משום דבעינן ביתו שהי' לו כבר קודם עבודה או קודם יו"כ. ועדיין צ"ע בזה:

ו שם בגמרא. הנה בהא דמקשה א"כ הו"ל ב' בתים והוצרך לתקנה דגירושין וכמה קשין גירושין כמו שהקשה בשאג"א. יש להקשות דליקדש אשה בחפץ של אשתו ראשונה דל"ה קדושין כמו במקדש בגזלה ומ"מ כתב הב"ש סי' ל"א וסי' כ"ח ס"ק ג' בשם הריטב"א דלאחר ששילם דמים לנגזל או שמחל הנגזל חלין אז הקדושין. א"כ נהי דהשתא ל"ה קידושין מ"מ כשתמות אשתו והוא יורש אותה שוב הוי קדושין. ויעשה החופה ואם תמות אשתו תהי' אז מקודשת ולהסוברים דחופה קודם קידושין מהני. תהי' נשואה משעה שתמות אשתו והוא כעין קושית שאג"א דליקדש על תנאי דכשתמות אשתו תהי' מקודשת, אך גם לפמ"ש בדרוש זה כמה שנים (הוא הדרוש מסימן הקודם) לישב קו' שאג"א דל"מ לקדש על תנאי דבאמת אסור כה"ג לישא ב' נשים כמו שפסק הר"מ בה' איסורי ביאה אך בכאן שמקדש על תנאי כשתמות אשתו חלין קדושין מותר לקדש א"כ לפמ"ש בשב יעקב וברית אברהם דהיכא דהמעשה בלי תנאי א"א לעשות ע"י שליח אף אם המעשה עם התנאי אפשר ע"י שליח ל"מ התנאי. א"כ בכה"ג דאם מקדש בלי תנאי עביד איסורא. ואשלד"ע ע"כ המעשה בלי תנאי א"א ע"י שליח ול"מ התנאי. ומיושב קו' השאג"א ע' סי' הקודם ובספרי חא"ח סי' ק"ו מ"מ הקושיא דליקדש בחפץ של האשה ולע"ע ל"ה קדושין אך כשתמות אשתו חלין קדושין לא מתרצא בתירוץ הנ"ל. הן אמת שיש לתרץ בפשיטות דאין זה עצה שיעשה איסור ויקדש בדבר שאינו שלו דהוי גזלן מיהו לפענ"ד נראה דצריך להבין דברי הריטב"א הרי בשעת קדושין הוי דבר שאינו שלו ובמה קנתה הכסף קדושין וגם הו' דבר שלב"ל ודבר שאינו ברשותו ואח"כ אמאי א"צ לקדש מחדש ונראה סברת הריטב"א לפ"מ דאמרינן בב"מ ט"ז במוכר שדה גזולה וקנאה הגזלן גם הלוקח קנאה. משום דלגזלן ניחא דליקוי בהימנותא והוי כשלוחו ול"ה דשלב"ל משום דסמכה דעתא וא"צ קנין מחדש עיי"ש. ה"ה בקידש בגזלה ומחל לו הנגזל או ששילם קנתה האשה בשליחותו ול"ה דשלב"ל דסמכה דעתה ומ"ה מקודשת משעה שקנאה הגזלן. א"כ לפ"מ דאמרינן בב"מ דהיכא דירש הנגזל הואיל ולא טרח לא קנה הנגזל עיי"ש ה"ה הכא אם מתה האשה לא קנתה האשה ול"ה קדושין עד שיקדש מחדש. ולפמ"ש בסברת הריטב"א מיושב קו' הב"ש סי' ל"א ס"ק א' אמאי אם קידש בדבר המחוסר שומא צריכה קדושין אחרים ע"ש שהקש' על הריטב"א ולפמ"ש מגמ' ב"מ ל"ק דבגזלה סמכה דעת האשה משום דניחא לי' דליקוי בהימנותא משא"כ בדבר הצריך שומא ודוק:

ז ובגוף הדבר שכתבתי זה כבר בדרוש לתרץ קו' השאג"א דלקדש אשה ע"מ שתמות חברתה היום. וכתבתי דכיון דאסור לישא ב' נשים רק בתנאי מותר א"כ המעשה בלי תנאי א"א ע"י שליח דאשלד"ע והשליחות בטל כמ"ש תוס' ב"מ דף י' וכיון דהמעשה בלי תנאי א"א ע"י שליח לא מצי להתנות תנאי. הנה לפמ"ש בספרי ב"י חא"ח סי' ק"ו דהיכא דהתנאי בא לחזק המעשה וזולת התנאי לא הי' המעשה קיימת ל"ב משפטי התנאים והתנאי קיים אף בדבר שא"א לעשות ע"י שליח. א"כ בכ"ג יש לומר למ"ד קדושין שאין מסורין לביאה ל"ה קדושין. וכתבו תוס' קדושין נ"א דהא דחייבי לאוין תפסי קדושין ול"ה קדושין שאמס"ל משום שאינו אסור מחמת הקדושין א"כ בכ"ג שרק אסור לישא ב' נשים דכתיב אשה אחת ולא שתים אבל בלא קדושין אין אסור לבעול פנוי' לשיטת הפוסקים דפנוי' ל"ה רק איסור דרבנן וגם בכ"ג תחילת ביאה מותר מדאורייתא. א"כ כשיקדש אשה אחרת הו"ל קשאמס"ל ולרבא ל"ה קדושין משא"כ כשיקדש על תנאי שתמות חברתה על תנאי זה שפיר הו"ל קדושין. א"כ התנאי בא לחזק המעשה דזולת התנאי ל"ה המעשה קיימת ומהני התנאי אף דליכא משפטי התנאי' והק"ל שיקדש הכ"ג על תנאי ול"ש התירוץ שכתבתי. אך הגמ' לא רצה לאוקמא דלא כהלכתא דאנן קיי"ל קדושין שאמס"ל הו' קדושין ומהני קדושין אף בלי תנאי והתנאי אינו בא לחזק המעשה ושפיר הו"ל תנאי בדבר שא"א לקיים ע"י שליח:

ח ובגוף האיסור לכ"ג שיקח ב' נשים דס"ל לרמב"ם ויליף מקרא דאשה אחת ולא שתים הנראה דבכניסה לחופה נמי אסור מדאורייתא ובקדושין אינו עושה איסור רק מ"מ אסור מדרבנן שמא יבעול כמ"ש התוס' ביבמות דף ו' לענין קדושי חייבי לאוין. ומ"מ שפיר כתבנו לעיל דאשלד"ע כמו שכתבו תוס' ב"מ דף י'. דאף אם קידש אינו לוקה מ"מ השליחות מקדושין בטל. גם נ"ל דאם עבר וכנס אסור לבעול השני' דראשונה כנסה בהיתר לא נאסרה רק השני' אסור לבעול מדאורייתא ובתשו' מקום שמואל סי' י"ג כתב דס"ל להרמב"ם דבדיעבד אם כנס ב' נשים א"צ לגרש רק ביוה"כ. ומשמע דמותר לדור עם ב' נשים. וזה ודאי ליתא דדוקא בבוגרת ומוכת עץ אמרינן יבמות ס' אם נשא נשוי משום דסופה להיות בוגרת תחתיו. משא"כ בב' נשים כיון דילפינן מקרא דאשה אחת ולא ב' ודאי צריך לגרש. ומה שכ' הרמב"ם פ"ה מכלי המקדש דביוה"כ צריך לגרש היינו דבכל הנושא נשים בעבירה נודר ועובד יורד ומגרש ומותר לעבוד עבודה קודם שיגרש. אבל ביוה"כ אסור לעבוד עבודה משום ב' בתים. אבל גם בכל השנה החיוב עליו לגרש כנלענ"ד:

ט שם בתוס' ד"ה כל ימי חיי'. הנה התוס' כתבו הכי דבהתנה ע"מ שתמות חברתיך הוי גיטא. ובהתנה ע"מ שתמות אחת מכם כיון דחלה התנאי במיתתה ג"כ מיגרע גרע. אע"ג דהגט יכול להתקיים אם תמות חברתה ובגיטין הניחו זאת התוס' בצ"ע דבאמת קשה להבין דהרי לא אגידא בי' אם תמות חברתה ועיין באבני מילואים סי' קמ"ג ובהג"ה שם ס"ק כ"ב. והנה מה דקשיא בלא"ה במגרש ע"מ שתמות חברתך דע"כ מגרש דאם תמות חברתה תהי' היא למפרע מגורשת. א"כ אתה צריך לומר הוברר הדבר למפרע. וקשיא למ"ד אין ברירה. וע' בשאג"א שהרגיש בסוגיא זו בזה בסי' צ"ג. אך לפמ"ש בנתיבות סי' ס"א דהיכא דיש לדבר החלות מכאן ולהבא וא"צ לבא לברירה גם למפרע מהני. ובזה נדחה כל הפלפול מהשאג"א לענין קדושין בתנאי. א"כ במגרש ע"מ שתמות חברתך כיון שיכול הגט לחול כשתמות חברתה וא"צ לברירה מהני אף למפרע. א"כ כ"ז במגרש ע"מ שתמות חברתך אבל במגרש ע"מ שתמותי כיון דאז ל"מ הגט לחול דאין גט לאחר מיתה. וע"כ צריך להתנות שיחול הגט במחיים ושוב אתה צריך לבא לברירה. ולפ"ז י"ל דבהתנה ע"מ שתמות אחת מכם. נהי דמצד מה שהיא אגידא גבי' הוי גט דכיון דהגט הי' מועיל אם חברתה תמות לא מיקרי זאת אגידא גבי' כמ"ש תוס' בגיטין. מ"מ אם תמות היא צריך אתה לומר הוברר הדבר למפרע ול"מ הגט מטעם ברירה. ונ"ל דזה באמת פי' הגמרא דהג"פ סי' קכ"ח ס"ק ט"ז כתב לישב קו' הרשב"א שהקשה במגרש ואמר מעת שאני בעולם איך מהני הרי באותו שעה אי אפשר לבדקו אם הוא שפוי בדעתו. וכ' הג"פ דהכוונה מעת שאני בעולם היינו בעת שהיא ראוי' לגרש. ולפ"ז י"ל דה"ה במתנה ע"מ שתמות כיון דאין גט לאחר מיתה ע"כ הכונה שיחול הגט קודם מיתה בעת שהוא ראוי לגרש. א"כ כיון שיכול הגט לחול אז וא"צ לברירה. שוב מהני למפרע. אך לפ"ז במגרש ע"מ שלא תשתה יין כל ימי חייכי א"כ רגע סמוך למיתה כשאינה יכולה לשתות עוד הרי אז מתגרשת ונמצא דלא אגידא בי' שעה אחת סמוך למיתתה ואמאי ל"מ הגט וע"כ צ"ל כיון שאמר כל ימי חייכי עד שעת המיתה אכתי מיקרי אגידא בי'. ולפ"ז זה כונת הגמ' דבאמת באומר ע"מ שתמות אחת מכם לא מיקרי אגידא בי' כמ"ש התוס' בגיטין. אך הגמ' מקשה דל"מ הגט בכה"ג אם היא תמות מטעם ברירה. ושלא תאמר דהגט חל שעה אחת סמוך למיתתה בעוד שיכולה להתגרש מייתי ראי' דהרי באומר כל ימי חייכי ל"ה כריתות משום דאגידא בי' ול"א דשעה אחת סמוך למיתתה ל"ה אגידא ורק דהתנאי מתקיים במיתתה ממש. וה"ה הכא התנאי מתקיים במיתתה ולא סמוך למיתתה וזה ל"מ מטעם ברירה כיון דאתה צריך לומר הוברר הדבר למפרע ודוק:

י' אמנם לפמ"ש הלח"מ פ"ט מגירושין ה' ב' דהיכא דהתנאי במיתה עצמה לא מיקרי גט לאחר מיתה דבעת המיתה נגמר הגט וע' מה שהארכתי בתשובה להלכות גיטין ובארתי דזה תליא בפלוגתא דאביי ורבא בב"ב קל"ז דמשם מוכח ממה דמקשה לאביי דס"ל עם גמר קונה ממשנה דזה גיטך לאחר מיתה לא אמר כלום. ואס"ד עם גמר מיתה קונה ל"ה גט לאחר מיתה וכתבתי עפ"י דברי הת"ח דאביי מחלק בין ממון לגט. וס"ל דבגט ל"מ עם גמר מיתה ולא כסברת הלח"מ. ובאמת הגמ' דחה דברי אביי. וכתבתי דסוגיא דפ' כל הגט אתיא כסברת אביי. ובאמת דזה גיטך ע"מ שימות א"צ לברירה ומה"ט מהני לדידן כל גט שכ"מ שהקשה בג"פ. ומעתה ה"ה באומר זה גיטך כשתמות. גט ותנאי באין כאחד. וכיון שהי' מועיל אם אמר שיהי' גט כשתמות. מהני בתנאי אף למפרע. ומ"ה לא הקשה בגמ' מברירה דגם בע"מ שתמותי א"צ לבא לברירה. וקצרתי בזה לפי שבתשו' הארכתי בנידון זה ומשם תבין לכאן. (וע' מ"ש בענין גט ומיתה באין כאחד בספרי ליו"ד ח"ר סי' כ"ה אות ד' ותרווה צמאונך):

יא שם בגמ' כל ימי חיי פלוני ה"ז כריתות כ' רש"י ותנשא לאחר מיתת פ' וגם מהיום הוא גט שאם קלקלה אין כאן חיוב א"א שאינו אלא כחשש שמא תשתה יין בחיי פלוני משמע מזה דאף בתנאי דשב וא"ת לא תנשא וכן הוכיחו הפוסקים מדברי רש"י, אמנם לפע"ד י"ל דבכל תנאי דשב וא"ת מותרת להנשא ורק בתנאי דלא תשתה יין חיישינן שתשתה דנשים חייבות בקידוש היום וע' בנזיר ד' רק דמ"מ חל הנזירות משום דלא מושבע ועומד דעל היין ל"ה רק מדרבנן ולרש"י בנזיר באמת נזיר מותר בקדושא ואבדלתא וכ"כ רש"י נזיר מ"ג ולכאורה קשיא לאביי דס"ל ע"מ שתאכלי בשר חזיר מיקרי תנאי בדבר שא"א לקיימו בגיטין פ"ד ופליג ארבא דס"ל אפשר דאכלה ולקו' א"כ ע"מ שלא תשתה יין נמי א"א לקיימו משום קידוש היום על היין. וצ"ל דכיון דהוא בשוא"ת לא מיקרי זאת תנאי שא"א לקיים. או שי"ל בהתנה ע"מ שלא תשתה יין כונתו שלא תשתה יין רביעית דפחות מרביעית לא מיקרי שתי'. דכונתו בתנאי ג"כ כמו כפל האיסורין שאיסורן בשיעור וע' ר"ן פ"ב דשבועות לענין שבועה אם אוסר עצמו בח"ש ולענין תנאי נראה דבח"ש לא עברה על התנאי וכיון דקידוש היום היא כמלא לוגמיו שהיא פחות מרביעית אפשר לקיים התנאי שלא תשתה ברביעית וע' בשאג"אסי' ס' מ"ש ע"ד המפרש בנזיר דמה"ט נזיר מותר לשתות קידוש משום דא"צ רק מלא לוגמיו. וה"ה לענין תנאי לכאורה י"ל כן אבל לפענ"ד אף אם תשתה ח"ש מיקרי עוברת על תנאי לפמ"ש הר"ן דבנשבע אוסר בח"ש משום דרצה לעשות זאת כאיסורי תורה ה"ה בתנאי רצה לעשות כאיסורי תורה שתאסר אף בח"ש דבודאי כוונתו לצערה וכיון דח"ש אסור מה"ת כוונתו ג"כ על ח"ש וצ"ע בזה. מ"מ יהי' איך שיהי' י"ל דמה"ט ס"ל לרש"י דאסורה להנשא שמא תעבור על התנאי דכיון דיש מצוה לשתות יין קידושא ואבדלתא חיישינן שמא תעבור על תנאה אבל בשאר תנאי דליכא מצוה ל"ח שתעבור על התנאי:

ובשעה"מ פ"ח מגירושין הקשה על שיטת המהרי"ט בתשו' סי' נ' דבתנאי דשוא"ת ובידה לקיים התנאי אף אם עברה עלי' התנאי אסורה לכהן מסוגי' זו דמשני דלחדא אמר לה ע"מ שלא תמות חברתה ולחדא א"ל ע"מ שלא תכנס לביהכ"נ ומקשה ודילמא לא מיית חברתה ולא תעייל היאלביהכ"נ. ואמאי לא הקשה בפשיטות יותר דאף אם תעייל לביהכ"נ אסורה לו ונמצא דאין לו בית כיון שאסורה לו. ולדעתי נראה דאף לשיטת מהרי"ט מותרת הכא לכ"ג דטעמא דמהרי"ט כיון דמותרת לישא דל"ח שתעבור על תנאה בקום ועשה הרי היא גרושה מאשה. ואמנם הכא בכה"ג ודאי אסורה להנשא דהרי כפרת כל ישראל תלוי בה. ויכולין הב"ד לכופה שתכנס לביהכ"נ ובשלמא בכל תנאי בידה לקיים התנאי דאין כאן כפי' ומ"ה מותרת להנשא משא"כ בזה ומ"ה מותרת לכה"ג כיון דאסורה להנשא ולשון הריטב"א צ"ע בזה שהקשה בהא דמקשה ודילמא לא תעייל לביהכ"נ וז"ל מה קו' דהא אי לא עיילא מעיילינין לה בע"כ דהא אשה מתגרשת בע"כ. ומ"מ כיון דאמר לה ע"מ שתכנסי מדעתה משמע הנה מ"ש דהא אשה מתגרשת בע"כ דבריו צ"ע דהרי אדרבה אם לא תכנס תהי' מגורשת ואם תכנס לא תהי' מגורשת וצ"ל דט"ס הוא וצ"ל דהא אין אשה מתגרשת בעל כרחו. והיינו דכיון שאינה יכולה לכופו לגרשה יכול לכוף אותה שתכנס וגם מ"ש ע"מ שתכנסי האי לישנא מדעתה משמע הוא ט"ס. וצ"ל דכיון דאמר ע"מ שלא תכנסי מדעתה משמע ואם תכנס בע"כ לא עברה על תנאה, אך מ"מ אין סברא לכוף אותה לעבור על תנאה דבודאי אם גירש אשה אין יכול לכוף האשה לעבור על התנאי. אך בנ"ד דכפרת כל ישראל תלוי בה שפיר יכולין לכופה אך למ"ש הריטב"א דמדעתה משמע ל"מ כפי'. ומ"מ ודאי אם תשאל לב"ד אם מותרת להנשא הב"ד יאמרו לה שאסורה להנשא ושמחוייבת לכנס לביהכ"נ מדעתה בשביל כפרת כל ישראל ושפיר מיושבת קו' השעה"מ ובעיקר קו' השעה"מ י"ל דאסורה לכהן מדרבנן ומ"מ מיקרי ביתו כיון דמדאורייתא מותרת ויש להאריך בפרט זה ואקצר:

יב ובאמת בגוף קו' השעה"מ י"ל דבאמת קו' הגמ' הכי היא ודילמא לא עייל לבית הכנסת והו"ל גיטא וקם לי' בלא בית אין הכוונה דבאמת לא עיילא רק דהכי מקשה דכיון דהדבר ספק שמא לא עיילא לביהכ"נ. והתנאי בשוא"ת א"כ קם לי' בלא בית והכונה אף אם עיילא מ"מ בשעת הגט ספק היא והגט מתקיים מאליו דמסתמא לא תעשה מעשה ע"כ קם לי' בלא בית. ויתיישב קו' תוס' ד"ה אלא לחדא שהקשו ניחוש גבי כ"ג שמא לא יכנוס כמו דמשני גבי דידה. דבאמת גבי דידה נמי ל"ח ועוד דיתרו אותה רק דגבי דידה מקשינין כיון דהתנאי מתקיים מאליו ושמא לא תכנוס ע"כ אסורה לו אף שתכנוס וקם לי' בלא בית משא"כ גבי דידי' ל"ש להקשות כן ודו"ק: יג והנה השאג"א תי' בעיקר קו' שלו דליקדש לאשה על תנאי שיחולו הקידושין בעת שתמות חברתה דשמא תמות לאחר שחיטת הפר וקודם שחיטת השעיר ולא יהי' לאשת כ"ג השני' שום כפרה דבעת שחיטת וזריקת הפר לא הי' לה כפרה בפר דדינה מישראל דאין לה כפרה ובעת זריקת השעיר היא אשת כ"ג ואין לה כפרה בשעיר העם ותהי' קרח מכאן וקרח מכאן והוסיף לאמור דאפי' יקח בת כהן גם בנות כהנים אין מתכפרים רק בשעיר העם ולא בפר דדוקא כהנים מתכפרים ולא בנות כהנים עיי"ש והקשה על השאג"א בהגהות שבסוף הספר דא"כ איך ס"ל לירושלמי שכונס ביו"כ לאחר שתמות אשתו ושמא תמות לאחר זריקת הפר קודם השעיר. ואשת כהן השני' תהי' קרח מכאן:

ונ"ל לישב הנה מה דפשיטא לשאג"א דבנות כהנים אין להם כפרה בפר זה תליא בפלוגתא דבי ר' ישמעאל בחולין קל"ב לענין מתנות דס"ל כהן ולא כהנת וכן לדברי ראב"י דס"ל ג"כ שם בעלמא כהן ולא כהנת ה"ה בפר דכתיב וכפר על הכהנים דוקא כהנים מתכפרים בפרו ולא בנות כהנים. ואמנם למ"ד שם דדוקא לענין מנחת כהנים בנות כהנים ל"ה בכלל משום דאהרן ובניו כתובים בפרשה אבל כל היכי דכתיב כהן בנות בכלל ה"ה לענין כפרה בנות בכלל והנה בירושלמי סוטה הובא בתוס' סוטה כ"ג ע"ב ד"ה כהן ולא כהנת הקשה בכהן כי יקנה נפש קנין כספו נימא נמי כהן ולא כהנת ומשני דבמנחה כתיב והכהן המשיח תחתיו מבניו שבנו עומד תחתיו. א"כ ס"ל לירושלמי דבעלמא כהן ואפי' כהנת (ובאמת למ"ד חולין קל"ב כהן ולא כהנת צריך לישב קו' ירושלמי ואולי האי תנא יחלוק באחת וס"ל בת כהן אינה מאכיל קנין כספה דלא כדמשמע ממשנה יבמות כדמייתי המפרש בירושלמי) א"כ הירושלמי לשיטתי' שפיר קאמר ליכנס ביו"כ בת כהן שיש לה בלא"ה כפרה בפר. וש"ס דילן ס"ל כמ"ד חולין קל"ב כהן ולא כהנת וה"ה לענין כפרה שפיר תי' בשאג"א שיטת ש"ס דילן. ולפמ"ש תוס' חולין קל"ב ד"ה דבי ר"י דאפי' לתנא דבי ר' ישמעאל בת כהן שלא נשאת נוטלת מתנות כמו שאוכלת בתרומה מ"מ לענין כפרה ל"ה בת כהנת בכלל כנלע"ד והוא ישוב נכון לדברי שאג"א:

יד וראיתי בס' נחלת יעקב להגאון מליסא ז"ל שתמה אשאג"א בתי' שלו וז"ל דלר"י דס"ל דכהנים בשעיר מתכפרין במאי תתכפר כשנעשה כ"ג אחר הפר וקודם שעיר המשתלח אע"כ דאין בכך כלום כיון דבשעת החטא הי' ישראל יכול שפיר להתכפר בקרבן של הדיוט וכן היא משנה מפורשת ד"י חטאו עד שלא נתמנו ונתמנו מכפרים בקרבן הדיוט דאזלינן בתר החטא וא"כ מה לי אם כ"ג עצמו נתמנה בין פר לשעיר ומה לי אם אשתו נתמנית בין פר לשעיר להיות אשת כ"ג. הנה מלשון הנחלת יעקב משמע שהקשה אכ"ג גופי' שנתמנה בין פר לשעיר. וזה ליתא דכהנים וכ"ג שוין בכל הכפרות ואין שום חילוק בין כהנים לכ"ג וצ"ל דט"ס הוא מ"ש דלר"י דס"ל דכהנים בשעיר מתכפרין דלדידי' גם כ"ג בשעיר המשתלח מתכפר בשאר עבירות ותיבות אלו צריך למחוק. ועיקר קושיתו היא בכ"ג שנתמנה בין פר לשעיר במה מתכפר אשתו לשאג"א דאשת כהנים ובנות כהנים אין מתכפרין בפר של כ"ג רק בשעיר הפנימי העם א"כ במה תתכפר אשתו של כ"ג שנתמנית בין פר לשעיר. דבפר לא הי' לה כפרה. ובעת שמקריבין השעיר היא אשת כ"ג ואין לה כפרה משעיר. ובזה יפה הקשה. והנה מה שתי' ע"ז דכיון דאשת כ"ג חטאה בעת שהי' דינה כישראל מתכפרת בשעיר הפנימי כישראל. אבל לפ"ז צ"ע דא"כ אם כ"ג נתמנה קודם שחיטת הפר וקודם וידוי איך מתודה על הפר מה שחטאתי לפניך אני וביתי דהרי ביתו אינה מתכפרת בפר זה ושמא משכחת לה טומאה ברגע שנתמנה לכ"ג וצ"ע: והנה בקו' התוס' ישנים אמאי אין מזמינים לכהן שמזמינים אשה ג"כ נלפע"ד לשיטת הריב"א דפר בא משל ראשון וצ"ל אף דכתיב ושחט את פר החטאת אשר לו. וכ' תוס' ישנים דמיקרי אשר לו כיון דזכי לי' רחמנא. אמנם לפמ"ש תוס' ישנים בדף מ"ט דמה"ט לא מיבעי' לן בשחט ונטמא מה שיכנס אחר בדמו דכיון שהפר בא משל ראשון אין השני אלא כשלוחו א"כ י"ל אף שאין לשני בית כיון שהוא שלוחו של ראשון יכול לומר אני וביתי אך זה אינו דגם בקידושין צריך השליח לו' הרי את מקודשת לפלוני וכן כשהוא שליח האב צ"ל בתו של פלוני מקודשת לך או הקדש צריך שיאמר בתו של פלוני מקודשת לי כמבואר סי' ל"ה דאם אמר השליח הרי את מקודשת לי מקודשת לשליח וה"ה הכא אינו יכול לומר ביתי וז"פ:

והנה בהא דכתבו התוס' בשם ירושלמי דמקדש ביו"כ משום דאין שבות במקדש קצת יש להעיר למ"ד בעירובין ק"ב דדוקא במקדש הותרה שבות ולא במדינה א"כ ע"כ הקידושין הי' בעזרה ואשה בעזרה מנין כדמקשה בקידושין נ"ג וצ"ל דמקדש ע"י שלוחה כדמשני שם בקידושין אך יש להעיר דהרי החופה צ"ל ג"כ במקדש מה"ט דגם חופה הוה קנין כדמסיק בירושלמי וזה א"א ע"י שליח ואשה בעזרה מנין ושמא י"ל דס"ל ירושלמי חופה קודם קידושין מהני והי' החופה מעיו"כ וחופה אינה קונה, ואח"כ היו קידושין ביו"כ ע"י שלותה. אולם י"ל דכיון דהוצרך הקידושין להיות בעזרה ל"ש אשה בעזרה מנין אך קשה דהא דמקשה בקידושין במקדש בחלקו אשה בעזרה מנין דילמא מיירי ביו"כ. דהוצרך להיות בעזרה כנ"ל אך הגונ' הקשה לשיטת ש"ס דילן דס"ל דבכה"ג מקדש בעיו"כ ודו"ק:

טו והנה בנחלת יעקב להגאון מליסא ובמרכבת המשנה ח"ג פ"ט מתרומות כונו לדבר אחד בישוב קו' תוס' בהא דלא נקט דכ"ג מגרש לאחת ע"מ שלא תמות חברתה ולשני' ע"מ שלא יכנוס לביהכ"נ, וכתבו דהדין אם נתקיים התנאי מחמת אונס אין אונס בגיטין אך אם עובר על תנאי מחמת אונס ל"ה גט כמ"ש המ"ל פי"א מה' מכירה (וזה למ"ד אונסא כמאן דלא עביד) א"כ הכ"ג ל"מ לגרש ע"מ שלא יכנס לביהכ"נ דשמא ימות הכה"ג ולא יהי' למפרע שום אשה דקיום תנאי מחמת אונס מהני. והוא לא נכנס לביהכ"נ ושום אשה לא תמות ויהיו שניהם מגורשין למפרע משא"כ כשהתנה ע"מ שאכנס לביהכ"נ כשימות הכה"ג לא נתקיים התנאי ולא תהי' השני' מגורשת ע"כ דבריהם ויפה העירו אולם יש תשובה דכיון דטעם דאין אונס בגיטין משום אפקעינהו רבנן לקידושין מיני'. וענין אפקעינהו רבנן לקידושין הוא כמקדש בתנאי ע"מ שירצו רבנן או שלא ימחאו בקידושין א"כ אימת מבטלי רבנן הקידושין כשימות הכ"ג ואז ל"מ ביטול התנאי כמו דס"ל לגאונים במגרש ע"מ שלא תשתה יין כל ימי חיי פלוני ועברה על תנאי לאחר מיתת המגרש לא מיקרי עברה על תנאי כמ"ש הר"ן בגיטין וע' במ"ל ובאבני מילואים סי' קמ"ג ובספרי סי' י"ט אות ה' כן במקדש ע"מ שלא ימחו רבנן ומחו אחר מיתת הבעל ל"מ. א"כ איך שייך לומר בכה"ג אפקעינהו רבנן לקידושין מיני' והארכתי בפרט זה בדרוש ראשון בסי' הקודם אולם האבני מילואים הקשה באמת על שיטת הגאונים מהא דאמרינן במקדש ע"מ שלא ימחה האב מת הבן מלמדין האב לומר אינו רוצה ותי' דשם מיירי בהיתה זקוקה ליבם ועדיין מקצת האישות קיים ומ"ה התנאי בקיומו אף לאחר מיתתו ולפ"ז בכ"ג שיש לו בנים, אף כשלא תכנסי מהני דכשימות כ"ג ויהי' קיום התנאי מחמת אונס מיתה ל"ש אפקעינהו דאשתו אינו זקוקה ליבם ול"מ קיום התנאי באונס אך משום כ"ג שאין לו בנים הוצרך לומר ע"מ שאכנוס: טו והנה בהא דקאמר בגמ', ע"מ שאכנס יש ג"כ להקשות למ"ד בירושלמי אונסא כמאן דעביד ניחוש שמא ימות הכ"ג ולא יכנוס מחמת אונס ויהי' ב' נשים מגורשת דהוי דהוי כמו שקיים התנאי וכבר הקשה כן המרכבת המשנה. אך לפמ"ש נכון דלפמ"ש אם מת הכה"ג ל"ש אפקעינהו דל"מ קיום התנאי ועבירת התנאי לאחר מיתתו ול"ה גט כשימות כיון דל"ש אפקעינהו ובהכי מיושב מה דאמרינן בגמ' כדחזי כהן דבעי למימת קדם עייל לביהכ"נ והקשה תוס' ישנים אמאי לא אמרינן לאחר שתמות יכנס לביהכ"נ ומה שתי' תוס' ישנים ע' תשו' רע"א סי' קכ"ו ח"ס סי' נ"ז אה"ע בכ"ז והפוסקים הוכיחו מזה דל"מ קיום התנאי לאחר מיתתה ולפמ"ש נכון דהגמ' הוכיחו סברא זאת מדמשני ע"מ שיכנוס וקשי' שמא ימות כ"ג ואונסא כמאן דעביד וע"כ הטעם דל"ש אפקעינהו לאחר מיתה משום דל"מ קיום תנאי ועבירת תנאי לאחר מיתתו וה"ה לאחר מיתתה וע"כ קדם עייל והרבה יש לדבר בפרט זה ואקצר: ובאמת לפמ"ש יש להקשות בהא דמשני דאמר לאחת ע"מ שלא תמות חברתה ולשני' ע"מ שלא תכנסי לביהכ"נ ואם תמות השני' הרי לא תכנס ומגורשת והרי הוה קיום התנאי מחמת אונס ורק דאין אונס בגיטין מטעם אפקעינהו ולאחר מיתתה שנפסק האישות ל"ש אפקעינהו כמ"ש דכל אפקעינהו הוא משום תנאי בגיטין ול"מ קיום ועבירת התנאי לאחר מיתתה. ובשלמא בדידי' י"ל דעוד זקוקה ליבום והאישות קיים משא"כ כשמתה היא ודא קושי' רבתי אולם במרכבת המשנה כ' דבתנאי שלא תכנס ומתה איכא אומדנא דבודאי הי' מגרשה לגמרי וא"צ לבוא לכאן לפלוגתא דאונס בגיטין דלכ"ע מהני קיום התנאי וה"ה דא"צ לבוא לאפקעינהו:

ולפענד"נ כיון דכל עיקר מה שמגרש הנשים הוא משום שחושש למיתה הו"ל מיתה הכא אונס דשכיח כיון דכל עיקר הגט משום הכי. ומ"ה כשמקיים תנאי באונס מיתה לא מקרי זאת אונס בגיטין שנצריך לבוא לאפקעינהו כמו כל אונס דשכיח דהו"ל גט לכ"ע ודו"ק:

ז עוד בסוגי' נשאלתי לפמ"ש הרשב"א ביבמות דף י"ח דרבנן דהכא דל"ח למיתה הם ר"מ סתם בר פלוגתא דר"י ואמאי ל"ח למיתה משום דלא שכיח הרי ר"מ חייש למיעוטי והו"ל לר"מ לחוש למיתה (וע"ל סי' ט"ז בש"ה דה"ט דר"מ דחייש למיתה למסקנא בסוכה) אולם לפמ"ש בתשו' בשם הברית אברהם חלק או"ח סי' כ"ט אות י' דר"מ ל"ח למעוטי רק באיסור לאו שיש בו מלקות לא בעשה (ע' ח"ר סי' מ"א באריכות) א"כ בזה דל"ה רק עשה וכפר בעדו ובעד ביתו ל"ח ר"מ למעוטי. והנה בסוכה דף כ"ג חייש ר"מ למיתה בעשאו לבהמה דופן לסוכה וס"ל לאביי שם דר"מ ל"ח לבקיעת הנוד אבל למיתה חייש הר' דבעשה חייש ג"כ כשיטתיה א"כ הקו' אמאי ל"ח למעוטי ביומא ומצאתי בשעה"מ ה' סוכה פ"ד שכ' כעין סברתינו לעיל מדברי ר' זירא בגיטין כ"ח דל"ח למיתה רק באיסור מיתה ולא באיסור עשה עיי"ש. גם קשה בהא דכתבו תוס' דהא דר"מ חייש למיתה ביבמות ח"י משום ביטול מצות יבמין כשיטתי' דחייש למיתה ולפמ"ש דטעמא דר"מ דחייש למיתה משום דחושש למעוטי כשיטתי' א"כ בביטול מ"ע ל"ה לי' לחוש למעוטי. עוד קשיא לי בהא דהקשו רבנן לר"י א"כ אין לדבר סוף והרי למיתה דתרי הו"ל מיעוטי דמעוטי ור"מ ג"כ ל"ח כמ"ש בתשו' בית יעקב סי' ט' לענין תרי רובא בעגונה ומייתי הא דאמרינן בשבועות ל"ג ונשותיהם גוססין ולמה לי ששניהם גוססין כמו שהקשו התוס' וכ' דקאי לר"מ דחייש למעוטי וששניהם יחיו הו"ל מיעוטי דמיעוטי וכ"כ הפנ"י בהקדמה לסדר נשים בשם חתנו דליחוש דב' עדים אינם בקיאין לשמה הו"ל מיעוטי דמיעוטי ומה הקשה ר"מ לר"י א"כ אין לדבר סוף:

ונ"ל לישב דר"מ ר לר' יהודה כשיטתי' דל"ח למעוטי ואם תחוש אין לדבר סוף אבל לר"מ בלא"ה אין מתקינין לו אשה אחרת דהרי קודם ז' ימים אין לעשות שום תקנה רק בתוך הז' ימים כמ"ש רש"י סוכה כ"ד מזמינין לו בעיו"כ והרי אז מפרישין מאשתו והו"ל חופה שאינה ראוי לביאה. ורק המגיה על שאג"א בסוף הספ' כתב דבתולה מותר לבעול דל"ח שמא תמצא ספק נדה דתלינן בדם בתולים ור"מ ס"ל נדה ס"ה ע"ב דאם מראה דם משונה אין תולין בדם בתולים ומ"ה חיישינן שמא תראה דם משונה ואסור לבעול ומ"ה אין לעשות תקנה כיון דחושש למיעוטא חיישינן שמא תראה דם משונה ומ"ה לא הקשה רק לר"י כשיטתי' וזה ישוב נכון ויש לפלפל הרבה ואקצר (וע' סוף סימן הקודם מ"ש בזה):

ה' מקוואות:

תוכן העניינים

שות בית יצחק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה