אור ברסלב
שות בית יצחק יו"ד ח"ב › סימן כא

שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש

יו"ד ח"ב · סימן כא

סימן יט

ע"ד השאלה בנמצא כתם על כתונת בעלה אם האשה טמאה משום כתם: א:

תשובה בס"ט סי' ק"ץ סס"ק פ"א מייתי בשם תשו' פמ"א סי' קכ"ו דכל דיני כתמים הנאמרים בסי' זה היינו בבגדי אשה אבל בבגדי איש לית בהו חששא וכן פוסק בחכמת אדם כלל קי"ג אות ד' בנמצא כתם בבגד האיש ואפי' על חלוקו לאחר תשמיש אין לו דין כתם כלל אם לא שקינח עצמו בו דאז האשה טמאה. אמנם בספר לחם ושמלה ס"ק ד' מייתי תוספתא פ"ו דאיתא שם נמצא על (חמי ט"ס וצ"ל חלוק) בנה יושב בצדה הרי זו טמאה מפני שמתהפך ולא על בנה בלבד אמרו אלא כל אדם אלא שדברו חכמים בהוה. הרי דאפי' נמצא על בגד בנה ועל בגד כל אדם היכא ששייך הטעם שמתהפך טמאה וה"ה על בגד בעלה, על כן פוסק לחומרא דאפי' נמצא על כתונת בעלה טמאה. אמנם באמת תמוה מ"ט לא הביאו הפוסקים הראשונים דברי התוספתא והנה מהסברא נראה דל"ג בכה"ג בכתמים דהרי הכסף משנה רפ"ט מא"ב הקשה בכתמים הרי הוה ס"ס שמא מעלמא ושמא מן עלי' ותירץ דכיון שאין לה דבר לתלות בו הו"ל כאלו ודאי מגופה. והטו"ז ר"ס ק"ץ תירץ דרוב דמים מן המקור ול"ה ס"ס. אמנם מפאת ב' הספיקות עכ"פ הוה ספק השקול. ובפרט להר"ן חולין גבי ביצים שכ' דתרי מיעוטא כפלגי ופלגי דמי ואמאי גזרו על כתמים ונוקי האשה בחזקת טהרה ואף בספק אחד טהורה. ומה שתירץ בנובי"ק סי' נ"ב דכיון דהאשה טמאה טומאת ערב משום מקור מקומה טמא איתרע חזקת טהרה כבר כתבתי לעיל (ע' סי' ט"ו אות ב') דכיון דבתחלה תיכף נולד ספק אם טמאה ז' או טומאת ערב מוקמינן אחזקת טהרה דאינה טמאה רק טומאת ערב ועוד דלבעלה לא איתרע חזקת כשרות. ועוד הקשה בחו"ד סי' ק"ץ סק"ח דאטו מאן דס"ל מקור מקומו טהור ל"ל דין דכתמים והמובחר דכיון דאמרינן ריש נדה והלל כיון דמגופה קחזיא לא אוקמא אחזקה ופירש"י שהיא עלולה לראות א"כ מה"ט גזרו אכתמים ולא מוקמינן אחזקת טהרה. א"כ זה שייך דוקא במצאה כתם בבגדה. אבל בנמצא כתם בבגד של איש טהור אם אתה אומר שהכתם דם נדה שמטמא במשא הרי נטמא האדם שהיה לבוש הבגד. ומוקמינן לאדם אחזקתו וע"כ הי' הדם מעלמא או מהעלי' ע"כ שוב אף על האשה לא גזרו דחזקת טהרה של האיש מועיל אף לאשה דהחזקת טהרה של האיש עד מוכיח דהדם ל"ה דם נדה. אמנם אם נימא דמקור מקומו טמא ונאמר דאף אם הדם מהעלי' הוה אב הטומאה הואיל והי' במקור ואיתרע חזקת טהרה של האיש אף אם הי' דם מהעלי' וליכא רק חד מיעוט שמא מעלמא אתי. ונאמר כסברת הנוב"י דאם נטמא טומאת ערב איתרע חזקתו ובפרט לענין כתם. אף אם הי' דם נדה שמטמא במשא לא טמא רק טומאת ערב ע"כ אין מועיל חזקת טהרה של האיש וגזרו בכה"ג משום כתם שהאשה טמאה לבעלה. דל"מ חזקת טהרה דספק שמא מעלמא ל"ה רק מיעוט וספק שמא מהעלי' ל"מ דגם בזה טמא טומאת ערב. והנה הרמב"ם פוסק פ"א ממשכב ומושב ה"ט דמקור מקומו טמא ובפ"ח מה' א"ב ה' י"ד מבואר דס"ל מקור מקומו טהור. וכ' בנובי"ת סי' צ"ז דס"ל להרמב"ם דמקור מקומו טמא דוקא בעוד הדם מחובר במקור דאז נטמא הדם במקור ונטמאה האשה טומאת ערב. אבל כשיצאו הטיפין לחוץ ונבדלו מן המקור פסקה הטומאה מטיפין הללו ושוב אין מטמאין במה שנוגעים באיזה דבר. והנה בודאי איכא תנא דס"ל מקור מקומו טמא והדם שנגע במקור מטמא טומאת ערב אף לאחר שיצא ממקור רק דהר"מ לא פוסק כן. ומעתה הכל נכון דהתוספתא יסבור מקור מקומו טמא אף לאחר שיצא ממקור מטמא א"כ כשנמצא כתם בבגד כל אדם ל"מ חזקת טהרה שלו להוכיח דהדם מן העלי' דעדיין טמא טומאת ערב ולא נשאר רק ספק שמא מעלמא בא הדם וזה הוה רק מיעוט ע"כ ס"ל לתוספתא דבכלל גזירת כתם הי' גם על שנמצא בבגדו או בבגד תינוק. אמנם הרמב"ם שפוסק דאם הדם מן העלי' לאחר שיצא ממקור אינו מטמא ויש להלבוש בבגד חזקת טהרה להוכיח מחזקה דהדם ל"ה דם טמא מב' צדדים שמא מן העליה ושמא מעלמא:

וכיון שאין דומה לכתם שנמצא על בגדי' דחזקת האשה איתרע שעלולה לראות משא"כ בנמצא על בגדו דמוקמינן אותו אחזקת טהרה על כן ל"ה בכלל הגזרה. ואף דעכשיו אין לנו טומאה וטהרה ולא נ"מ מזה ול"מ חזקת טהרה שלו מ"מ כיון דבשעה שגזרו חכמים על כתמים הי' נוהג טומאה וטהרה ול"ג אז על כתם שנמצא בבגדו אח"כ לא גזרו חז"ל גזירה חדשה:

כ:

וכש"כ אם פירש בעלה מאשתו תיכף אחר התשמיש ונמצא כתם על בגדו ולא קינח בהבגד דאם נימא דהוא דם נדה טמא טומאת ז' משום בועל נדה דיש לסמוך על חזקת טהרה שלו ונתיר מטעם ס"ס דהוה עכ"פ כספק השקול כנ"ל. ולכאורה נימא דבועל נדה הוה כטומאת מגע כמ"ש תוס' יומא דף ו' ע"ב ד"ה סיפא וילפינן מסוטה דל"מ חזקת טהרה וטמא בספק משא"כ נדה גופה הוה טומאת ראי' ולא ילפינן מסוטה כמ"ש תוס' ריש נדה אך די"ל דבועל נדה לא חמיר מנדה גופה שאין הטפל חמיר מן העיקר. וכבר הארכתי בזה בדרוש. ולפמ"ש בדרוש דהא דטומאת ראי' לא ילפינן מסוטה כמ"ש תוס' ריש נדה אף דטומאה היוצאה מגופה חמיר ויליף מק"ו דטומאת מגע משום דמה דילפינן מסוטה הוה הלכה ואין דנין ק"ו מהלכה ולפ"ז כתבתי דלר"ע דס"ל דנין ק"ו מהלכה ס"ל טומאה היוצאה מגופה נמי ילפינן מסוטה. י"ל דלדידי' אף בנמצא כתם בבגדו טמאה דל"מ חזקת טהרה שלו דילפינן מסוטה וע' לעיל סי' י"ח אות ז' שכתבתי דלדידי' אף לענין איסור לבעלה ילפינן מסוטה דל"מ ס"ס וחזקה מק"ו דלבעלה איסור כרת דלא כמ"ש תוס' ב"ק י"א ד"ה דאין עיין שב שמעתתא ש"א פי"ב. ולפ"ז י"ל דתוספתא ס"ל כר"ע ואנן לא פסקינן כן דלדידן מהני חזקת טהרה בספק ומ"ה לא גזרו בנמצא על בגדו אבל בכ"ז יש לפלפל. והנה הס"ט כ' ג"כ סברא דבנמצא על בגדו יש לתלות שהוא מעלמא דאס"ד שהוא ממנה על בגדה ג"כ איבעי' לאשתכוחי. ולדינא מסתפינא להקל כיון שמ"מ מבואר בתוספתא להיפך מ"מ אם יש איזה צד להקל או שהוא צורך גדול מועיל דברינו לסניף להתיר:

תוכן העניינים

שות בית יצחק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה