אור ברסלב
שות בית יצחק יו"ד ח"ב › סימן יב

שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש

יו"ד ח"ב · סימן יב

סימן יא

ב"ה פרעמישלא תר"ן לפ"ק:

להרב המאה"ג החריף ובקי כש"ת ע':

ישכר דוב ליברמאן נ"י אבד"ק:

טאפעראב יע"א:

ע"ד השאלה באשה שאינה יכולה לטהר עצמה לבעלה בשביל שתמצא על העד הבדיקה קרטין דקין מאוד וצורתם כמו שערות אדומות ובדוחק שעין שולטת בהם וכשנלקטים ע"י מחט לא נשאר שום רושם על העד וכמה פעמים בדקו אם נמוחו ע"י רוק ולא נמוחו וא"א לבדוק כולם ביען שהם דקים מאוד, והאשה הזאת יש לה וסת קבוע ובשעת וסתה רואית דם כדרכה וא"א למנות ז' נקיים שלא תראה שערות ויודעת בבירור שביען כי הקרטין הללו מוצאת תיכף כשמקנחת קצת בתוך אותו מקום למטה מן הצדדים שאינם מהמקור, וסיננה את מי רגלה כמה פעמי' ולא מצאה על המטפחת רק ב' פעמים פעם אחת כמין חול פעם שנית כמין שערות הנ"ל וזה כמו ה' שנים ראתה דם בתוך השתנה כמה פעמים וקודם שנתגלה ראיית הדם הי' לה כאב בעת יציאות השתנה גם אחר שנתגלה ראיית הדם הי' לה ג"כ כאב ואמר לה רופא מלבוב שהיא מחלת הכליות והאם נפוח ועשה לה רפואה ע"י שתיית מים ופסק הכאב וראיית הדם ועתה אינה מרגשת סום כאב וזה בערך שבועות שתים סיננה השתנה ומצאה כמו חול, ואפשר הי' החול מכליות:

א:

תשובה בדבר הקרטין האריכו הפוסקים והנה בבינת אדם שער בית הנשים אות ו' מצדד להתיר מס"ס שמא מן הצדדין ואת"ל מן המקור שמא ברי' ולא נימוח, ואני כתבתי בספרי חיו"ד ח"ר סי' ע"ד אות י"ג דהוה ס"ס משם אחד דהרי הש"ך סי' קפ"ט כ' דמכה במקור נמי הוה משם אחד ותי' בס"ט ובנוב"י דנ"מ בין הספיקות דאם היא מן הצדדין ל"ה האשה טמאה אפי' טומאת ערב ואם מחמת מכה של מקור טמאה משום מקור מקומו טמא וזה דוקא בדם לח משא"כ בדם יבש או קרטין ל"ה טמא משום מקור מקומו טמא ע"כ הוה ס"ס משם אחד ומצאתי שכ"כ בנוב"י קמא סי' נ"ז. ע"כ אין להתיר מס"ס אמנם בבינת אדם מחדש שם דהיכי שיש ספק אחד שמא אין כאן ריעותא כלל, אף שאין נ"מ בין הספיקות הוה ס"ס כדמשמע בש"ס דנדה ר"פ האשה דהוה ס"ס שמא מן האיש ואת"ל מן האשה שמא הדם לא מן המקור, אף שאין נ"מ בין הספיקות וכן הוכיח בכו"פ דיני ס"ס מכמה מקומות והפלתי פי' כונת תוס' בכתובות ט' מה שתירצו שם אונס חד הוא הכונה דהנה אם תתחיל הספק שמא תחתיו באונס לא מצית למימר ואת"ל ברצונו שמא בקטנותה ופיתוי קטנה אונס הוא דהרי אמרת ואת"ל ברצון ופיתוי קטנה לא רצון, רק דיש להתחיל להיפך שמא זינתה בקטנותה ואת"ל בגדלות שמא באונס, ע"כ ס"ל לתוס' דבעי ס"ס המתהפך, ע"כ לא הוה ס"ס, אבל היכא שיכול להתהפך כגון בנ"ד שתוכל להתחיל ולומר שמא מן הצדדין ואת"ל מן המקור שמא הי' ברי' וכן תוכל להתחיל להיפך שמא לא נימוח והוא ברי' ואת"ל נימוח ולא ברי' שמא מן הצדדין שפיר הוה ס"ס אף שאין ספק מתיר מחבירו:

ב:

ובאמת לפירוש הפלתי מיושב קו' מהרי"ק סי' קס"ז שהק' על תי' תוס' שם אונס חד הוא דעדיין איכא ס"ס שמא בקטנותה ופיתוי קטנה אונס הוא ואת"ל בגדלותה שמא שוגגת היתה שלא ידעה שהוא אסור:

ומ"ש מהרי"ק שם שמא אינו תחתיו ט"ס דהרי קאי בקיבל בה אביה קדושין פחותה מבת ג' (וע' מ"ש בספרי בית יצחק או"ח בהגהות ומפתחות בסוף הספר ס' נ"ב בהגה לישב קו' מהרי"ק) ול"ש שם אונס חד הוא דנ"מ לקרבן דבאונס אינה חייבת קרבן ושוגגת חייבת קרבן. אבל לפמ"ש הפליתי מיושב קושיתו דשם ג"כ א"א לומר שמא בשוגג זינתה ואת"ל במזיד שמא קטנה דבקטנה דאין לה דעת ותמיד שוגגת ול"ה מזידה רק אנוסה רק שיש לומר בהפך שמא בקטנותה ואת"ל בגדלותה שמא שוגגת. ושוב ל"ה ס"ס המתהפך. ומ"ש המהרי"ק בישוב הקושיא דאף אם היא שוגגת שסברה שאין איסור בזנות אסורה לבעלה כיון שמעלה מעל בבעלה עדיין אין מיושב קושיתו דהרי מהרי"ק מודה דאם שגגה שסבורה שהוא בעלה מותרת לבעלה כמ"ש מקודם לזה בשם הרמב"ם א"כ עדיין הוה ס"ס שמא בקטנותה זינתה ופתוי קטנה אונס הוא ואת"ל בגדלותה שמא שוגגת היתה שסבורה שהיא ארוסה וזה צ"ע על מהרי"ק ושמא שיעור דבריו הנה שוגגת זה שסבורה שזה ארוסה לא שכיח כלל ול"ה ס"ס רק שוגגת שסבורה שמותר לזנות היא שכיח על כן מקשה מזה ותירץ שפיר ואין להאריך בפרט זה שהאריך בבינת אדם שער הקבוע סי' נ"ג הרבה בדין זה ומ"מ צ"ע אם לסמוך בזה אס"ס נגד דעת הש"ך דבעי שיהי' נ"מ בין הספקות או עפ"ד תוספת במציאות. וגם הפמ"ג דיני ס"ס אות י"א הניח בצ"ע אם לפסוק כמנ"י ופליתי נגד הש"ך מ"מ דבר זה שכתבתי לעיל דבקרטין או בשערות ל"ה מקור מקומו טמא דזה רק בדבר לח שהיא משקה אף שכ' כן בנוב"י קמא סי' נ"ז מ"מ בנוב"י תניינא סי' צ"ט כ' בעצמו דבקרטין יש ס"ס שמא מן הכליות ואת"ל מן המקור שמא שומא יש במקור ול"ה משם אחד דאם הוא מן המקור טמא טומאת ערב משום מקור מקומו טמא. הרי שכ' להדיא דאף בשערות מקור מקומו טמא:

ו:

ובגוף הראי' שהבאתי בספרי חיו"ד ח"ר סי' ע"ד אות י"ג דבחתיכה אין טמא משום מקור מקומו טמא מתוס' נדה כ"א ד"ה ורבנן בתשובה אחת דחיתי הראי' (ע' בסוף תשובה שלפני זה) וכתבתי דאם בתחילה נפל ספק אם טמא יום אחד או ז' ימים ל"ש לומר מוקמינין אחזקת טומאה אדרבה מוקמינין אחזקת טהרה דלא נטמא רק ליום אחד וראי' מנזיר ס"ו דדוקא בנזקק לזיבה ספק ש"ז ספק זיבה טמא אבל בלא נזקק לזיבה טהור בכה"ג אף דבודאי טמא טמ"ע. וכבר כתבתי כן בספרי ח"ר ליו"ד סי' מ"א אות ה'. אמנם כעת מצאתי בנוב"י קמא יו"ד סי' צ"ז ובתניינא חיו"ד סי' קפ"ח דמה"ט תשב ימי טומאת לידה בנפל בשביל שאין אנו בקיאים בריקום וחזקת נפל שלא נתרקם משום שהאשה בל"ה טמאה שא"א לפתיחת הקבר בלא דם והאשה בחזקת טומאה. ומה"ט ל"מ ס"ס עי"ש והוא נגד סברתי ואמנם גם בתוס' ב"ק י"א ונדה כ"ז לא משמע שהוא בחזקת טומאה מדהקשו דתמנה מראשון מס"ס והרי ל"מ ס"ס נגד חזקה לע"ד כבר הבאתי מנזיר ראי' לסברתו. ומ"מ המובחר לדעתי דאין בכעין זה לא חזקת טהרה דאיתרע החזקה ולא חזקת טומאה ואכ"מ להאריך מ"מ בגוף הס"ס כיון שיש לומר דל"ב בזה שיהי' נ"מ בין הספיקות וגם יש לומר דגם בשערות טמא משום מקור מקומו טמא ושוב יש נ"מ על כן הס"ס שריר וקיים:

ד והנה הב"ח בחדשות סי' ל"ו התיר ג"כ בקרטין מטעם ס"ס שמא מעלמא ואת"ל מגופה שמא לאו ממקור רק מחצץ אף דג"כ אין נ"מ בין הספקות אמנם הס"ס של הב"ח צ"ע אחר מחילה מכת"ה של ז' הב"ח גם ל"ש בנ"ד שודאי ל"ה מעלמא והנה בס"ס המבואר לעיל שמא מן הצדדים ושמא ברי' הוא יש לפקפק דהרי רוב דמים מן המקור וכמ"ש הטו"ז ר"ס ק"ץ בס"ס של כתמים שכ' הכסף משנה רפ"ט מאיסורי ביאה דהוה ס"ס שמא מעלמא ושמא מהצדדים וכ' הטו"ז דרוב דמים מן המקור אמנם דברי הטו"ז צ"ע מ"ש וא"ל ממ"ש רמ"א ס"ס בס' קפ"ז סעיף ב' דהתם יש מכה ואפשר שהוא מן הצדדים ושמעתי לפרש דכונת הטו"ז דכיון שיש מכה ואיכא ספק השקול שמא מכה על כן מצטרף לס"ס אף מיעוט אבל זה רחוק דהתוס' כתובות ט' לא ס"ל דמצטרף מיעוט לס"ס אמנם לנ"ד נראה הנה בענין הקרטין כתבתי כמה פעמים כמו דאמרינן בבכורות מ"ב אף למ"ד דל"ח למיעוט שמא סריס מ"מ בטומטם שנקרע אמרינן הואיל ואישתני ה"ה לקולא אף דרוב דמים באים מן הטקור כיון דהני קרטין אישתני משאר דמים תלינן לקולא שהוא מן המיעוט שבצדדים. וע' בראש אפרים בשו"ת שבסוף הספר סי' י"ט שהאריך הרבה בפלוגתא דהואיל ואישתני בסוגיא דבכורות מ"ב ע"ב ועיי"ש שהוכיח דהרמב"ם לא ס"ל הואיל ואשתני והרא"ש פוסק הואיל ואישתני חיישינן למיעוט וע' בספרי חיו"ד סי' ח' אות ט"ז (ולעיל בתשובה הקודמת) שהארכתי בזה. ואולי זה כונת הטו"ז ר"ס ק"ל שכתב דהתם יש מכה א"כ נשתנה האשה הזאת על כן אפשר שהיא מן הצדדים. דהואיל ואישתני אישתני ובזה אולי יש לישב מה שהקשה הרא"ש בתשובה ומהר"ם מרוטנבערג וח"צ ס' מ"ו בעובדא דנדה כ"ב באשה שהיתה מפלת כמין קליפות אדומות ושאלו לרופאים ואמרו אשה זו מכה יש לה בתוך מעי' וכו' תטיל למים. ולשיטת הסוברים דאף שאינה יודעת שמכתה מוציאה דם תולה במכתה למ"ל תטיל למים (וע' מ"ש בספרי חיו"ד סי' ע"ד אות י"ג) להנ"ל יש לומר הנה מה שמקילין במכה היא מטעם ס"ס שמא מהצדדים ושמא ממכה אף דרוב דמים מן העקור מ"מ הואיל ואישתני שראתה כמין קליפות אשתני ולפ"ז המעיין בבכורות מ"ב יראה דהיא פלוגתא דתנאי אי אמרינן הואיל ואישתני ואף למסקנא מ"מ פלוגתא דאמוראי היא על כן על כרחך ס"ל לראב"ל דל"א הואיל ואישתני ול"ה ס"ס ולכן הוצרך להטיל במים ואנן ס"ל הואיל ואישתני כמ"ש הרא"ש בבכורות ע"ב מקילין בעכה מטעם ס"ס ועל כן על שיטת הרשב"א ודאי ל"ק רק על רמ"א עדיין קשה דנראה דפוסק סי' קפ"ז להתיר מס"ס אף במכה שאינה ידוע שמוציאה דם ובס' קפ"ח אינו חולק על המחבר דס"ל תטיל למים אך לפמ"ש בחוו"ד סי' קפ"ז ס"ק ח' דרמ"א לא סמך על ס"ס רק בראתה שלא בהרגשה ל"ק מסי' קפ"ח ודוק ולדינא עדיין יש להתישב אם נימא סברת הגמ' דבכורות הואיל ואישתני אישתני לקולא דשם אמרינן לחומרא, ולא להקל:

ה שוב ראיתי בתשו' בית יעקב סי' קס"ז שהובא בסדרי טהרה ס"ס קפ"ח שהתיר ג"כ בקרטין ומתחלה דן להתיר מס"ס שמא מהצדדים ואח"כ דן להתיר מס"ס שמא הקרטין ל"ה מראה דם טמא דאין אנו בקיאין במראות דאף דנראה להאשה שהוא אדום מ"מ אין אנו בקיאין ואת"ל שהי' אדום שמא לא הי' נימוח והי' ברי' (וע' סימן הקודם שהארכתי בדברי ב"י) וסדרי טהרה כ' עליו דהראב"ד ס"ל רוב דמים טמאין באשה ול"ה ס"ס וכ' ואין לומר אע"ג דרוב דמים טמאין באשה הוא בראי' כדרך שרגילין לראות מה שאין כן בקרטין שאין רגילין לראות ז"א דהא בהמפלת חתיכה סבר ר"י לאוקמא פלוגתא דר"י ורבין דר"י ס"ל זיל בתר רוב חתיכות ורוב חתיכות של ארבעת מיני דמים. ולבסוף איתותב ר' יוחנן הרי דר' יוחנן ס"ל דרוב של חתיכה של ארבעת מיני דמים אף במפלת חתיכה שאין דרך לראות בחתיכה וכבר כתבתי בתשובה לישב קושיתו (ע' סימן הקודם) באופן די"ל אף בחתיכות אמרינן רוב דמים טמאין להלכה מ"מ להלכה דוקא ברואית דם רוב דמים טמאין אבל קרטין דאישתני הואיל ואישתני אישתני וי"ל שהוא מן המיעוט מראות טהורות מ"מ קשה לסמוך על זה. אך בצירוף סברת הבינת אדם שהביא דברי הרשב"א בת"ה דרוב מיני קליפות בריות המה וכן שערות והא דאמרינן בגמ' תטיל למים הוא רק לחומרא אבל באם א"א לבדוק אזלינן בתר רוב ובצירוף הספקות שמא מן הצדדים ושמא לא מראות טמאות הם על כן יש להקל בקרטין:

ו ואך כל זה אם תמצאם בימי טהרה אך מה נעשה בימים שצריכה לספור ז' נקיים וגם בעת פסיקת טהרה דצריכה לידע ודאי שפסק דמה ואי לא בחזקת טומאה עומדת ול"מ אף ס"ס ואבאר הנה בנוב"י קמא יו"ד סי' נ"ז כ' דאם הפסיקה בטהרה ובאמצע ימי ספירתה מצאה אם האשה אז נקרא בחזקת טהרה או בחזקת טומאה הוא מחלוקת בין רש"י ותוס' זבחים כ"ט ע"א דאמר ר"ע מה מצינו בזב וזבה ושומרת יום שהם בחזקת טהרה ופירש"י בזב וזבה שהתחילו למנות ומנו ג' או ד' ימים. וס"ל לרש"י דכיון דהפסיקה לראות קאי בחזקת טהרה ולאו דוקא שמנו ג' או ד' ימים ותוס' הקשו דזה לא מקרי חזקת טהרה על כן פירשו דמיירי בשביעי לאחר שטבלו עיי"ש בנב"י שהאריך. וראיתי בתשו' ארי' דבי עילאי חיו"ד סי' ז' הנדפס מחדש שתמה על הנב"י וכ' דהרי הדבר תליא בפלוגתא דתנאי בזבה שבדקה עצמה ביום א' וביום ז' ס"ל לר"א דהן בחזקת טהרה ור"ע ס"ל אין להן אלא יום ז' דס"ל שאינן בחזקת טהרה והקשה מזה על רש"י דהרי בזבחים לר"ע קאי והוא ס"ל דהוא בחזקת טומאה (וע' לעיל ס"ס הקודם שהרגשתי בעצמי בקו' זו) עוד הקשה למה מייתי נוב"י דברי תוס' כיון דקימ"ל כר"ע א"כ הוא גמ' מפורשת דהוא בחזקת טומאה עיי"ש והנה מש"כ דקיי"ל כר"ע דבריו תמוהין דלהדי' פסקינן שם ובדף ז' כר"א וכן היא בטוש"ע וכל הפוסקים אמנם גם גוף קושיתו ארש"י לא קשה דטעמא דר"ע דס"ל אין לה אלא שביעי משום דבעי ספורין ובדוקין לפנינו מגזה"כ כדאיתא בדף ס"ח ובאמת י"ל חזקת טהרה ול"ח שראתה ומ"מ התורה גזרה שתבדוק ותספור בכל יום ואם לא בדקה טמאה. והא דנקט ר"א הרי הן בחזקת טהרה רבותא קמ"ל דאע"ג שלא בדקה טהורה ור"ע ס"ל אין לה אלא יום ז' ומה"ט לא נקט ר"ע הרי הן בחזקת טמאין אך מ"מ בזה צדקו דברי דמבואר בפי' המשניות להרמב"ם דטעמא דר"ע משום דהו"ל בחזקת טומאה. והרמב"ם פירש ע"כ דברי הגמרא דר"ע ס"ל בעי' ספורים ובדוקים לפנינו משום דבלא בדיקה ל"ה ספירה דשמא ראתה מ"מ אין מזה תפיסה על רש"י זבחים ושוב מצאתי בנוב"י תנינא סי' קכ"ז שכ' כן בישוב דברי רש"י אבל לא הביא דברי פי' המשניות דרש"י לא מפרש כמ"ש הרמב"ם ולדינא נראה כיון דקיי"ל כר"א גם בימי ספירה עומדת בחזקת טהרה וע' בבית מאיר סי' קפ"ז ס"ד שהאריך בפרט זה וכ' נראה דאף תוס' בזבחים לא חלקו על רש"י רק דלא נראה פירושו דר"ע מדמה בשר שהוכשר בהזי' שהותר באכילה לזב שמנה ג' ימים דזה לא הותר כלל ע"כ פי' תוס' דמיירי בזב בשביעי שטבל אבל לענין ס"ס גם בימי ספירה ל"ה בחזקת טמאה דיש להאשה זאת חזקה שביום השביעי מטהר ול"ח שמא ראתה בנתים: ז אמנם כל זה אם פסקה בטהרה משא"כ אם גם בפסיקת טהרה תמצא שערות ודאי אז היא בחזקת טמאה על כן לדינא תתנהג האשה כן ביום שתרצה לפסוק בטהרה תרחוץ היטב באותו מקום בעומק ותנקה באופן שתדע שלא נשאר שם דם ולא שערות. ואח"כ תכניס מוך נקי למעלה בעומק עד מקום שהשמש דש ויהי' המוך דחוק ואח"כ תרחוץ היטב ותקנח ויהי' המוך שם איזה זמן ואם לא תמצא על המוך קרטין או שערות ולא דם אף אם תמצא על הסמרטוט שער הוא בודאי מן הצדדים. והוה פסיקת טהרה ואמנם אם תמצא על המוך שער או דם ל"ה פסיקת טהרה וכן תקנח עצמה ביום ראשון בבוקר ולא תבדק הסמרטוט רק אח"כ תשים מוך דחוק כנ"ל ויהי' מונח קצת שם ואח"כ תבדוק המוך ואם יהי' נקי יהי' זה לבדיקה ולספירת יום ראשון וכן תבדוק ביום ז' והבדיקה זו היא כדברי הנוב"י קמא סי' מ"ח וכן נראה מנוב"י תנינא סי' צ"ט והגאון מהרש"ק בקנאת סופרים סימן ס"ח ושיורי טהרה סי' ק"ץ והוא בדף מ"ח כ' ג"כ דא"ל לבדוק בשאר הימים רק ביום ראשון וז' חוץ מפסיקת טהרה רק שצוה לעשות הבדיקה באופן אחר ולפענ"ד בדיקת הנוב"י ע"י מוך יותר עדיף ואין להתיר רק בבדיקת מהרי"ו הנ"ל באופן שישאר המוך באותו מקום ערך שעה או שתים כי אז נתברר שהשערות באים מהצדדים אמנם אם תמצא ביום השביעי על המוך אותן שערות אז תבחין אם יתמעכו באצבע אין להתיר האשה ואם לא נימוחו טהורה כנלפע"ד ובחו"ד סי' ק"צ חולק על היתר הנוב"י בבדיקת מהרי"ו וכ' דאף במוך חיישינן שמא ירד הדם ממקור לצדדין ולא נגע במוך. י"ל דגם הוא אינו חולק רק במראה דם משא"כ במציאת שערות או קרטין דהוא דבר גוש ל"ש חשש החו"ד ובודאי אם בא ממקור הי' נמצא על המוך. על כן בודאי מהני בדיקה הנ"ל שיהי' הפסק טהרה והמוך יהי' דחוק ובימי טהרה טוב שלא תבדוק אחר הקרטין אך אם תרגיש שנפתח מקורה או זיבת דבר לח תבדוק עצמה ואם תמצא קרטין או שערות תבדק אם נימוחו בצפורן ואם נימוחו טמאה ואם לא נימוחו טהורה ואם המה קטנים שא"א כלל לבדוק טהורה מס"ס ותתלה ההרגשה בהברי' ויש לעין בזה בס"ט סי' ק"ץ ס"ק ס"ז אי שייך הרגשה בשערות ודוק: ח ודע דעל גוף הס"ס שמא מהצדדים ושמא לא נימוח והיא ברי' יש לדון דיש ס"ס לחומרא שמא נימוח ואת"ל לא נימוח שמא דם יבש הוא ואף בלא נימוח טמאה כדיעה ראשונה ס"ס קפ"ח והש"ך מייתי ראי' מירושלמי כדיעה זו ולחומרא אמרינן ס"ס אף משם אחד כיון שמוסיף במצאות כמ"ש פ"ח סי' ק"י אך י"ל כמ"ש תוס' כתובות ט' ע"ב ד"ה או למיתב דל"ה ס"ס שמא אינו בקי ואת"ל בקי שמא באונס דבספק זה שמא באונס י"ל שמא קודם שנתארסה נאנסה וה"ה הכא כיון שבאותו ספק שמא דם יבש הוא עדיין יש ספק שמא דם יבש טהור כדיעה האחרונה שבסי' קפ"ח וכדרבי יוסי בן חנינא בירושלמי ע"כ שפיר יש להקל מס"ס ודע דאין להקשות לשיטת הרז"ה דדם יבש נ"כ בלא נימוח טהור א"כ למה צריך בדיקה אם נימוח והלא הו"ל ס"ס שמא דם יבש היא ושמא ברי' היא ובס"ס א"צ לברר אך כיון דטעמא דהרז"ה דאם דם יבש לא נימוח אמרינן דהיא ברי' הו"ל רק ספק אחד שמא ברי' או לא. וע' מה שכתבתי בספרי חיו"ד סי' ע"ד להוכיח מסוגיא זו דס"ס מותר אף באיכא לברורי וא"צ לברר. ולפמ"ש בהיתר הקרטין בא"א בבדיקה מטעם ס"ס שמא מן הצדדין ושמא לא נימוח והוה ברי' צ"ל דבאיכא לברורי צריך לברר על כן אם אפשר לבדוק בדקינין ואם א"א בבדיקה מתירין ובנ"ד שהתחלת מציאת השערות באו ע"י השתנה והכאב וממחלת הכליות אף שפסק הכאב בודאי יש לסמוך על היתר הנ"ל והנה הפלתי ס"ס קפ"ח פי' קו' ירושלמי על ר"י בר חנינא דס"ל דם יבש טהור למ"ל נאמנות הרופאים שיש מכה ממנ"פ אם לא נמוח טהור אף אם היא דם ולא מכה ואם נמוח היא טמאה. וזה ל"ק לשיטת הרז"ה דדם יבש אמרינן שהיא ברי' זה דוקא אחר הגדת הרופאים דהיכי דמפלת ברי' אמרינן שיש מכה ור"י בר חנינא סובר דדם יבש בעצמו טהור ע"כ שפיר הקשה בירושלמי עליו אבל הרז"ה אינו סובר כריב"ח רק דס"ל דדם יבש מוכח דהיא ברי' ול"ק ק' ירושלמי על כן ל"ק קו' הש"ך על הרז"ה וד' יצילני משגיאות:

והנני ידידו:

תוכן העניינים

שות בית יצחק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה