אור ברסלב
שות בית יצחק יו"ד ח"ב › סימן י

שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש

יו"ד ח"ב · סימן י

סימן ט

ב"ה ברעזאן ברכת ה' לפ"ק:

להרב הגאון החריף המפורסים מוה' צבי הורוויטץ:

בעה"מ ספר לקוטי צבי (זצלה"ה):

ע"ד השאלה באשה שאחר לידתה ראתה ב' פעמים מ"ת אח"כ עסקה ברפואות ואמרו לה הרופאים שהי' לה מכה ונתרפאה ושמשה וראתה ג"פ מ"ת. ועי"ז החזיקו הרופאים אח"כ שבטח אין לה מכה. והאשה מרגשת קצת כאב בשעת תשמיש ואינה יודעת אם הרגשת כאב או הרגשת שימוש ויש לה וסת קבוע: א:

תשובה הנה בש"ע מבואר דאם הרגישה צער וכאב בשעת תשמיש לכ"ע יש לסמוך אבדיקה בבעל הראשון להקל. וכת"ה חשש בנ"ד להחמיר לפי המבואר בש"ך הטעם דנראה קצת דחולי ומכה יש לה באותו מקום ובנ"ד הרופאים אומרים דאין לה מכה. ואמנם כבר כתבתי בתשו' הראשונה לכת"ה לענין נשתטית דלהחמיר אין מאמינים לרופאים וכמו שמבואר בסי' ט"ז ובסי' מ"ט ובכמה מקומות דמסל"ת אינו נאמן להחמיר. כן אומן דאיכא חזקה דלא מרעה אומנתי' אינו נאמן להחמיר הגם די"ל דאומן עדיף יותר דהרי דעת הש"ך בסי' צ"ח דאף דמסל"ת אינו נאמן רק בדרבנן אבל אומן נאמן בדאורייתא מ"מ זה דוקא במקום שיכולין לברר. משא"כ לענין נ"ד דהוא רק אומדנא וגם אין יכולין לברר ולא מרתת ל"ח לדברי הרופאים להחמיר ולא עדיף ממסל"ת:

ב:

ועוד נראה דהרי רוב הפוסקים פסקו דגם בבעל הראשון יש להקל בבדיקה. והנוב"י סי' מ"ג חשש להחמיר בבעל הראשון בבדיקה כשלא נמצא דם כלל מטעם אין כל האצבעות שוות ודוקא בבעל ג' דכבר הוחזק' לכל האצבעו' אז מהני כשלא נמצא כלל. אבל לא בבעל ראשון ודוקא כשנמצא בצדדי שפופרת מהני בבעל ראשון. ולפע"ד מהני גם בבעל ראשון בלא נמצא כלל. ואבאר גוף בדיקת שפופרת דמהני והקשה בחו"ד דכיון דדם מ"ת חיישינן לקביעת וסת ואמרינן דחימוד התשמיש גורם לה א"כ מאי מהני בדיקת השפופרת הרי בזה אין לה חימוד כלל. עוד הקשה הרי וסת קבוע אינו נעקר בפעם אחת. והנראה לענ"ד בזה דהנה בכל אשה שרואה מ"ת יש להסתפק אם הוא מהמקור ונקבע לה וסת מתשמיש או מהצדדים שיש מכה שבצדדים. ולכאורה למ"ש הב"י שהקשה אבדיקת שפופרת למה מהני הלא אין כל אצבעות שוות ותירץ דלא כל אצבעות שוות מהני אך להקל מטעם דרוב נשים אין רואות מ"ת וא"כ כיון דאיכא רוב למאי צריך בדיקת שפופרת ונימא דהוא מחמת חולי שבצדדים מטעם רוב. אך הדבר נכון לפמ"ש זקיני הת"ש בסי' כ"ט גבי מים בראש דל"מ רוב בהמות כשירות דרוב בהמות אין להם מים בראש וע"כ יצאה בהמה זו מרוב ועיין בחו"ד ובראש אפרים בסוף הספר סי' י"ט מזה באריכות א"כ באשה רואה מ"ת מאי תאמר רוב נשים אין רואין מ"ת וע"כ מהצדדים. הרי רוב נשים גם מהצדדים אין רואין מ"ת וע"כ אשה זו יצאה מרובה ומ"ה אסורה בלא בדיקה. אמנם הדבר ברור דכמו דאמרינן מוקמינן ארובא היכא דלא יצא מעולם מרוב. כן אף ביצא מרוב אם אתה יכול לומר. חזר לרוב נמי מוקמינן ארובא ואמרינן שחזר לרוב וכמו דבבהמה שנמצאת טריפה ממשיכין הרוב לזמן מאוחר ואמרינן עד השתא הי' מהרוב. כמ"ש תוס' ופוסקים בחולין י"א גבי גבינות כן להיפך אמרינן דחזר להרוב והנה הך דלא כל אצבעות שוות ל"מ רק אם חימוד התשמיש גרם והוי קביעות וסת אמרינן לא כל האצבעות שוות אבל אם הוא מהצדדים שיש לה מכה וכל אימת שתשמש ותיגע באותו מקום רואית אין חילוק בין אצבעות וגם בשפופרת תראה ומעתה כשבודקת בשפופרת ולא תיצא כלל אם אתה אומר שמה שראתה הוי מקביעות ווסת לתשמיש אין ראי' ממה שלא ראתה השתא דאין בשפופרת חימוד ועוד ווסת קבוע לא נעקר בפעם אחת משא"כ כשאתה אומר מה שראתה היה מהצדדים ועתה לא ראתה דבזה אין חילוק בין אצבע לאצבע וע"כ נתרפאית ומעתה לאחר הבדיקה מוקמינן אותה ארובא שאינן רואין מחמת תשמיש ואי דרוב נשים אין רואין גם מצדדים גם היא לא תראה דנתרפאת דהרי לא מצאה בשפופרת ואמרינן השתא חזרה לרוב:

ג ונכונים בזה דברי הרמב"ם סוף פ"ד מאיסורי ביאה שכ' כיצד בודקת עצמה אם נתרפאת אם לא נתרפאת כו' אם לא נמצא דם בודאי שהדם שהיא רואה מדוחק הצדדים ותמה בס"ט דהתחיל בנתרפאת וסיים שהוא מהצדדים עוד תמה בס"ט לפ"מ דמוכח מהרמב"ם דאם לא מצא כלל מוכח דהוא מהצדדים ולפ"ז אף אם תשמש אח"כ ותמצא ג"פ נמי מותר א"כ עברה ושמשה דעדיף מבדיקת שפופרת נמי מתני ולפ"ז בנמצא ג"פ דם מ"ת ועברה פ"א ושמשה ולא ראתה אח"כ לא תאסר אף שתראה כמה פעמים מ"ת וזה תמוה ולהנ"ל הכל נכון וזאת כוונת הרמב"ם דבודקת לידע אם נתרפאה ואם לא תמצא כלל לאות שהיא מהצדדים ונתרפאה ממכה זאת ושוב הוא מהרוב משא"כ אם הוא מהמקור אין ראי' משפופרת וכל זמן שאנו יכולין להמשיכה לרוב מוקמינן אותה מרוב משא"כ בלא בדיקת שפופרת ע"כ אשה זאת יצאה מרוב ועדיין אינה מהרוב ולפ"ז אם תחזור ותראה אם תראה פ"א אמרינן מקרה היא ויצאה זאת מהרוב משא"כ אם תראה ג"פ ע"כ שוב יצאה מהרוב ושוב הו' ספק אי מהמקור או מהצדדים. ומעתה מיושב כל הקו' שהקשה בחו"ד ומה שהקשה עוד לבעל, השני למה מותרת בלא בדיקה ואי דאיכא ס"ס שמא מהצדדים ושמא לא כל האצבעות שוות הרי איכא לברר, ע"י בדיקה לק"מ דאם היא מחמת ווסת ל"מ בדיקת שפופרת דליכא חימוד וליכא לברר שני הספיקות. ומה שהקשה אם נמצא בראש המוך אם תחזור ותבדוק בשפופרת תהי' מותרת כשלא תמצא כלל והר"ן כתב דל"מ לק"מ דכבר כתבתי מה דשפופרת מהני הוא מטעם דאמרינן השתא איגלאי מלתא דהי' מהצדדים ונתרפאה משא"כ כשנמצא בראש המוך ובודאי ממקור הי' והיה לה ווסת אין ראי' משפופרת לעקירת הוסת ועוד דבאצבע יש חימוד אף שראתה פ"א גם בשפופרת אולי אז הוי לה חימוד ומה שהקשה דאם תבדוק ותמצא בצדדי השפופרת גם אם תשמש אח"כ אף נקיים אין צריך גם אם אח"כ תמצא בבדיקת מוך תתיר הדם דאמרינן נתלככלך מהצדדים ואין השכל גוזר כן ל"ק כלל דבדם מ"ת י"ל רוב נשים אין רואין מ"ת משא"כ בדיקת מוך לא נימא דהוא מהצדדים דל"ש רוב זה אדרבא רוב נשים בבדיקת מוך רואין ממקור ועוד למ"ש אם אח"כ תראה פ"א אמרינן מקרה היא ולא יצאה מרובא וצריכה ז' נקיים. וכשתראה ג"פ אם לא ראתה כלל בבדיקת שפופרת יהי' לאות שנתרפאה כשתראה אח"כ ג"פ אסורה דע"כ שוב יצאה מרוב וכשבדקה ומצאה בצדדי השפופרת מותרת ואולי ז' נקיים ל"צ משא"כ בבדיקת המוך כשתראה הוי מרוב ראיות ובודאי ממקור הוא ועכ"פ לפמ"ש גם בבעל הראשון מותרת בבדיקה אף כשלא תמצא כלל ול"ש חששת הנב"י מלא כל אצבעות שוות דאמרינן הדם היא מהצדדים ול"ש לא כל אצבעות שוות וע"כ נתרפאה וחזרה לרוב נשים דאין רואין מ"ת:

(הג"ה בגוף הסברא שכתבתי אף שיצאה מהרוב אמרינן שבודאי חזרה להרוב יש להתוכח וצ"ע):

ד:

והנה יש להקשות לתי' הב"י דמ"ה מהני בדיקה ול"א לא כ"א שוות להחמיר משום דרוב נשים אינן רואין מ"ת והרי כל הברייתא דף ס"ו קאי ארשב"ג כמ"ש רש"י ותוס' רצו לומר בבכורות דף כ' דרשב"ג חייש למיעוטא כדמוכח מהך דנפל דחייש למיעוטא ובע"ז ר"פ כ"ה כ' תוס' דרשב"ג ל"ח למעוטא ואמנם בחולין י"א ובבכורות צדדו התוס' לומר דרשב"ג חייש למעוטא ולשיטה זו ק' קושיות הב"י מאי מהני בדיקת שפופרת וא ואמנם י"ל דיש חזקה בהדי רוב חזקת טהרה וזה נ"ל בהבנת דברי רש"י שכ' לבעל הראשון לא תבדוק מוטב שתתגרש ותנשא לאחר שמא תבוא לידי ספק כרת ולכאורה כרת מאי בעי הכא וכי לא סגי לי' לרש"י לאמר שתבא לידי איסור לבד אך רש"י כ' חולין קל"ד ספק חלה שיש בה עון מיתה הלכך לא סמכינן אחזקה. א"כ כיון דרשב"ג חייש למיעוטא. ול"מ הבדיקה רק בצירוף החזקה שפיר כ' דבבעל הראשון ל"מ בדיקה דחיישינן לאיסור כרת ול"מ חזקה. ומ"ה ל"מ בדיקה רק לבעל הג' דהוחזקה לכל אצבעות כמו שתי' בנוב"י קו' הב"י ולפ"ז יצא לנו צד היתר דלדידן דל"ח למעוטי ול"ב לצרף החזקה גם רש"י מודה דמהני בדיקה ודוקא לרשב"ג מחמיר רש"י כשיטתי' בחולין אבל לא לדידן:

וקצת יש מקום לומר דגם רבי חייש למעוטי לפמ"ש הר"ן בתשובה בטעם דר"מ דמחמיר למשתנת ונמצא דם דחייש להדר מי רגלים למקור משום דחייש למעוטי וס"ל דר"י ל"ח למעוטי ועיין תוס' יבמות ס"ז א"כ מה זה שאמרו בנדה ט"ו כשטמא רבי בעד שאינו בדוק והניחה בקופסה משום נדה כר"מ טימא דס"ל כר"מ במי רגלים. הרי טעמא דר"מ דחייש למעוטי ורבי ל"ח למעוטי וצ"ל גם רבי חייש למעוטי כר"מ ועיין בחולין ס"ג גלוי וידוע לפני מי שאמר והי' העולם דעופות טהורים מרובים מהטמאים וכו' למאי נ"מ ללמוד בלשון קצרה. ותמהו רבים דנ"מ לענין ספק בעופות דאזלינן בתר רובא. וכבר הרגיש בזה בכנסת יחזקאל ולהנ"ל יתכן דשם קאי לרבי ורבי חייש למעוטי. וכבר כתבתי כן ח' יו"ד סי' ס"ט אות ו'. אמנם מחולין צ"ה משמע דרבי ל"ח למעוטי ע"ש. ושוב ראיתי כי למ"ד טמאה משום נדה ל"ל טעמא דר"מ משום חייש למעוטי דל"ה רק ספק ואיך טמא ודאי וכבר הקשה כן על הר"ן בסדרי טהרה ס"ס ק"צ וע"כ טעמא אחרינא הוי דר"מ מטמא ודאי ורבי נמי א"ל הכי והר"ן קאי לסברא דר"מ מטמא רק מספק ואקצר הפעם:

ה:

והנה בנוב"י סי' מ"ג פי' כונת הראב"ד דבזה"ז לא סמכי' אבדיקה דבנות ישראל החמירו על עצמן אפילו טיפת דם כחרדל ופירש דחיישינן אפילו נמצא דם בצדדי השפופרת שמא כבר בא ממקור לצדדים וכמו שהחמירו בטיפת דם למנות ז' נקיים שמא בא בג' ימים זא"ז ועיין שם שכתב בסי' מ"ו להחזיק בסברא זו דאף דלחולין לכ"ע דיה שעתה מ"מ חיישינן שמא מקודם זה רגע אחת בא הדם ממקור לצדדים עיי"ש שהחמיר מה"ט בבדיקת שפופרת לענין אשה שאינה יכולה לטהר עצמה לבעלה. ולפענ"ד אין להחמיר לפמ"ש הרמב"ן בב"ב כ"ג דאפילו אם רוב וקרוב הולכין אחר הרוב היכא דהוא מקומו ממש אמרינן כ"נ וכ"ה ועדיף מרובא וכן כתב הטו"ז בסי' רצ"ד ביו"ד., א"כ בנמצא דם בצדדי השפופרת דע"כ מהצדדים הוא אין לספק שמא בא ממקור לצדדים דאמרינן מקומו ממש הוא כ"כ וכ"ה ועדיף מרובא. ודוקא בריש נדה דהדם בא ממקור ולא מפרוזדור ונמצא בפרוזדור חיישינן דמעיקרא אתי אבל בנמצא בצדדים ויש לומר מקומו ממש כ"נ וכ"ה. ובזה נסתלקו חששות של הנוב"י ואפילו בספירת ז' נקיים שהחמיר בנוב"י דל"מ בדיקת שפופרת מטעם כיון דאינה עומדת בחזקת טהרה חיישינן דהדם בא ממקור לצדדים עיי"ש להנ"ל ל"ח לזה דמקומו ממש אמרו כ"נ וכ"ה ועדיף מרובא. והן אמת שיש מקום לומר עד כאן ל"ק הרמב"ן דמקומו ממש עדיף מרובא אך מרוב לבד. משא"כ לענין ספק אם הוא מהמקור או מצדדין דהוי רוב ומצוי כדאמרינן בב"ב רוב ומצוי מ' איכא למ"ד מאן יימר לן דסברת כ"נ וכ"ה ומקומו ממש עדיף מרוב ומצוי אמנם נ"ל דבר חדש בענין זה עפ"י דברי השמ"ק בב"ב שכתב רוב ומצוי קאמרת כלומר שהדם שבמקור אינו בלוע בבשר כמו הדם שבעלי' אלא צריד ממש ומצוי ליציאה יותר מן הדם שבעלי' א"כ זה דוקא ביצא דם ונמצא בפרוזדור אמרינן הדם שבמקור אינו בלוע בבשר ומצוי לצאת משא"כ הדם שבעלי' משא"כ בבדיקת שפופרת ונתלכלך השפופרת בפגע באותו מקום דאף אם הדם נבלע בבשר מ"מ מלכלך המוך וצדדי השפופרת ל"ה דם מקור מצוי נגדו רק רוב לבד ולענין רוב מהני סברת מקומו ממש:

ו:

והנה דעת המרדכי להקל באשה רואה מ"ת שלא בשעת וסתה דאמרינן דם צדדים הוא כמ"ש הש"ך בשיטתי' דאפילו בלא מכה מתיר המרדכי. ותמהו רבים עליו ממשנה דהיה משמש עם הטהורה דמוקמינן בשבועות לעולם בשאינו סמוך לוסתה ואפרישה ולמרדכי הרי תלינן דהוא דם צדדים והנ"ל בישוב הדבר דבאמת דם עלי' הוי קבוע ודם מקור הוי רוב ומ"ה דם הנמצא בפרוזדור ספיקו טמא שרוב דמים מן המקור. ואמנם כיון דע"כ מיירי בהרגשה דאל"כ אינה טמאה מדאורייתא וכיון דנולד הספק בעת ההרגשה מאין הדם בא הרי נולד הספק במקום קביעות וכל קבוע כמע"מ דמי. וכבר הרגיש בזה בש"ש ש"ד פ"א ע"ש. אך עיין בש"ך סי' ק"י ס"ק כ"ב חילק בין פירש לפנינו ובין לקחו ישראל ממקום קבוע פירש לפנינו ל"ה רק מדרבנן אף נולד הספק במקום קביעות והפרישו הוא הוי דאורייתא. והכי משמע מתוס' חולין צ"ה ע"ש א"כ כל אשה שרואה דם דרך מקרה מ"ת ל"א דהתשמיש גרם לה רק הדם פירש ממילא ול"א בזה כל קבוע כמחצה וכו' ומ"ה חייב קרבן דרוב דמים מן המקור והדם פירש ממילא משא"כ המרדכי דמיירי דראתה ג"פ מ"ת דאמרינן התשמיש גרם לדם לצאת והוי כהפרישו הוא ומיירי בדארגשה ולא נודע אי הרגשת שמש כדאמרינן בגמ'. ועכ"פ נולד הספק בקביעות ופירש הדם ע"י ישראל הוי קבוע דאורייתא אף להקל והוי ספק השקול וכיון דדם מקור שלא בשעת וסת לא שכיח תלינן לענין שלא לאסור על בעלה מספק להקל דכל איסור לבעלה מ"ת ל"ה רק מדרבנן אבל לא לענין ספירת ז' נקיים דהוי דאורייתא. משא"כ בראתה פ"א דל"א התשמיש גרם לה הוי רק פירש ממילא ואזלינן בתר רובא שפיר חייבת בקרבן ודוק היטב:

ולפ"ז יצא לנו דבבדיקת שפופרת שהיא בודקת בידים והספק במקום הקביעות ל"ה רוב דכל קבוע כמע"מ דמי. וגם מצוי ל"ה כמו שפרשתי לעיל דדוקא ביצא דם הוי מצוי וכשנמצא בצדדים מ"ה ל"ח שבא ממקור מיהו לזה י"ל כיון דחיישינן שלא נמצא דם מצדדין רק הכל ממקור ל"ה קבוע כלל ודוקא לענין דם עלי' דהוה ע"כ קבוע שייך סברא הנ"ל. אך בלא"ה למ"ש לעיל דמקומו ממש עדיף מרוב בבדיקת שפופרת ל"ש כלל סברת הנוב"י:

ז:

ובתשו' אחרת (היא בחיו"ד ח"ר סי' קל"ג אות א') כתבתי לישב קו' התוס' בהא דמייתי ראי' בב"ב כ"ג דרוב ומצוי ליכא למ"ד מהא דתני ר' חייא דם הנמצא בפרוזדור ספיקו טמא וחייבין על ביאת מקדש ותמהו בתוס' דלמא משום רובא לבד. וכתבתי דדעת רמב"ם פ"ד מביאת מקדש דאין חייבין על ביאת מקדש אך על דבר המפורש בתורה. ולפ"ז ברובא דליתא קמן דהוא מהלכה כמ"ש רש"י בחולין י"א אין חייבין על ביאת מקדש ותוס' כתבו בב"ב שם דזה חשוב רובא דליתא קמן ואיך חייבין על ביאת מקדש ש"מ דרוב ומצוי היא. ובזה י"ל הא דקאמר בגמ' שם רובא דאורייתא דקשה אטו לא ידענא עד השתא ולהנ"ל הוי הוכחה דעדיף מהלכה למשה מסיני דלא מקרי דאורייתא לדעת רמב"ם ואפי' קדושי כסף קרא רמב"ם מדברי סופרים. ומ"ה אמרינן ש"מ דאורייתא דילפינן מאחרי רבים להטות ולא מהלכה. וכעת ראיתי דבזה אולי יש לישב קו' התוס' בנדה י"ח לאביי דמשוה לי' ספק אפי' בקרקע פרוזדור ואיך יפרש המשנה דהי' משמש עם הטהורה עיי"ש. להנ"ל אביי ג"כ יסבור רוב דמים בא מן המקור אך דלא חשיב לי' מצוי, וקאמר ספק היינו דאין חייבין על ביאת מקדש אין חייבין על רוב מהלכה למ"מ ובזה פליגא שם משא"כ לענין קרבן של ביאת נדה גם אביי מודה. כן י"ל לאביי אך קצת משמע בסוגיא דגם אין שורפין תרומה ומשמע דהוי ספק השקול, ואולי אביי לס"ל בנמצא בקרקע פרוזדור הוה ספק רק לענין ביאת מקדש ולשרוף תרומה מודה:

ח עכ"פ לדינא רבו פוסקים המתירים גם לבעל הראשון בבדיקה ובנ"ד שיש לה כאב שהרמ"א מתיר להדי' אין להחמיר בכגון דא והן אמת שגם האור זרוע פסק להדיא דבזה"ז אין אנו בקיאין בבדיקה והפוסקים אין מביאין דבריו וגם כת"ה חושש קצת לדברי הרופאים שאמרו שאשה זו אין לה מכה וקצת משמע מריש תשובת עבודת הגרשוני סי' כ"ב דגם להחמיר משגחינן ברופאים. אמנם בשאלה דידי' מבואר שראתה אחר לידתה. ולפענד"נ מלשון הרמ"א בסי' י' הגם דבראתה ג"פ אחר לידה ל"ת שהוכו הצדדים מחמת הלידה להתירה בלא בדיקה אבל מ"מ ע"י בדיקת שפופרת מותרת לכ"ע מדלא כתב הרמ"א דהא דמהני בדיקת שפופרת היינו לדיעה קמייתא בס"ג וע"כ לענין זה תלינן דהוי מחמת לידה שהיא כמו כאב ומכה. ומעתה בנ"ד שיש ב' צדדים להתיר שהיא אחר לידה ועוד שמרגשת כאב בשעת תשמיש ודאי מותרת בבדיקה דאף לדברי הרופאים שאין לה מכה אבל יכול להיות שהוכו הצדדים מחמת לידה ועיין בח"ס סי' קנ"ח הגם ששם קיל יותר בנ"ד אין כאן פקפוק להתיר:

ט:

ולדעתי נסמך על הבדיקה שכתבו בס"ט ותשובת אמונת שמואל להכניס כיס כעין אצבע לסמוך ע"ז אם תמצא בצדדים וכשתמצא באמצע אח"כ שתבדוק בשפופרת כמו שהאריך בח"ס סי' קנ"ח והנוב"ק סי' מ"ג הקשה דתבדוק עצמה בבעל הראשון במכחול בלי שפופרת ואם תמצא בצדדים מותרת לבעל הראשון ולא תפסיד בעל השני ואף אם תמצא בראש המכחול עדיין יש היתר לבעל השני מס"ס שמא נגעה בצדדים ושמא לא כל אצבעות שוות והנראה לפענ"ד בישוב קושיתו הנה מבואר דאשה שיש לה וסת דיה שעתה ונחזה אנן אשה שראתה מ"ת ג"פ נקבע לה וסת לתשמיש ואם תבדוק במכחול ותמצא בראשה נימא ג"כ דיה שעתה דהוה כשעת וסתה ולא נימא להחמיר שמא לא כל אצבעות ולא כל הכחות שוות ומה שראתה עכשיו הוא מקרה ול"ה שעת וסת ותטמא למפרע דכיון דטומאה למפרע דרבנן אתה תדין להקל ותאמר שמא כל אצבעות שוות ודיה שעתה דהוה שעת וסתה א"כ אתה בא לתרי קולא דסתרי אהדדי דאתה דן להקל שמא כל אצבעות שוות ודיה שעתה ואתה דן להקל שתנשא לשני שמא לא כל אצבעות שוות אך לכאורה זה ליתא דגם לענין דיה שעתה אתה תקל מספק שמא דם צדדים אך ז"א דבאמת ספק צדדים ל"ה ספק דרוב דמים מן המקור אך בצירוף הס"ס דלא כל אצבעות שוות דהוי ספק השקול מצרפין המיעוט מצדדין שמא לא כל אצבעות ושמא צדדים א"כ הו"ל תרי קולא דסתרי אהדדי. אמנם לפ"ז קשה איך תנשא לשני בלא בדיקה אם תמצא דם יהי' תרי קולי דסתרי אהדדי דאתה אומר דיה שעתה ושמא כל אצבעות וכל הכוחות שוות ואתה מתירו שיבעל עוד שמא לא כל הכחות שוות וע"כ צ"ל דהאמת דל"ה ס"ס דסתרי אהדדי דאתה אומר דיה שעתה ג"כ מטעם לא כל הכחות שוות ותאמר דהביאה ראשונה שראתה היה בכח חזק כמ"ש רש"י ומ"ה ראתה ודי' שעתה דבכח זה הוחזק' לראות ובביאה שניה לא תראה דלא כל הכחות שוות. ומעתה גם לענין קו' של הנוב"י נימא נמי הכי דהא דבבדיקה ראתה דהמכחול זה שוה לאצבע שהוחזקה בו ודי' שעתה ומ"מ מותרת לשני מס"ס שמא אצבע של שני אינו שוה לראשון ושמא נגעה בצדדין ול"ה סתרי אהדדי ועדיין קושיות הנוב"י אינו מיושב:

י ובמקום אחר (הוא התשובה הקודמת) הארכתי לפלפל אי גם בוסת הקפיצות די' שעתה והארכתי בזה. ולפ"ז גם בענין דם ע"ת לא די' שעתה עוד נלפע"ד דלענין מע"ל שבנדה ל"מ ספק להקל דכיון דעיקר תקנתן הי' על הספק כמש"כ הרמב"ם לענין בדיקת חמץ והוכחה לזה מרואה כתם דמטמא למפרע ול"א דהוי ספק דרבנן או ס"ס שמא מעלמא ושמא עכשיו ראתה וע"כ כיון שהחמירו חכמים אין חילוק בין ספק לודאי. וע' במראה הפנים בירוש' ריש נדה שתמה על המ"ל בפ"ד ממשכב ומושב שהביא בשם ירושלמי בספק להקל במע"ל ותמה על הרמב"ם שלא הביא זאת והוא כ' דהרמב"ם יסבור כיון דבכתם מטמא למפרע גם בספק מטמא למפרע ומ"מ מדה טובה אינה חוזרת דבמ"ש יש ליישב קושית התוס' בנדה ס"ו ע"א ד"ה ותבדק בביאה ראשונה של בעל ג'. דהקשו דאמאי לא מקשה הש"ס ותבדוק עצמה בביאה שני' של בעל שני כיון דאכתי לא ידע דאין כל הכחות שוות. ע"כ ונ"ל ליישב דלכאורה קשה על התוס' דאמאי תצטרך לבדוק בביאה שניה של בעל הב' הלא לא הוחזקה ג' פעמים לאצבע שלו וכן על הש"ס גופא יש לתמוה כן. דמאי פריך הגמ' ותבדוק עצמה בביאה ראשונה של בעל הג' הלא לא הוחזקה עדיין ג' פעמים לאצבע שלו ונאמר מקרה הוא ול"ל לתרץ דאין כל הכחות שוות וכמו שהקשה באמת בעל חו"ד ומה שתי' שם דזה הוה כמו שור חמור גמל נעשה מועד לכל צ"ע דזה דומה לשור שור שור חמור גמל דהוי בעיא דלא אפשטא בב"ק וצ"ע על החו"ד. ויש ליישב דבריו ע"פ דברי השמ"ק בשם הרא"ה בב"ק דהאבעי' הוא בראה חמורים ולא נגח עיי"ש, אך מרש"י ותוס' משמע דאיבעי' כפשטו וא"כ קשה בגמ' מאי הקשו ותבדוק עצמה בביאה הראשונה של בעל ג' הרי לא נתחזקה באצבע זה ג"פ והוי כשור שור שור חמור חמור חמור גמל דתלי' ג"כ באבעי' שבב"ק וגרע משור חמור גמל ונראה דהגמ' הכי מקשה ותבדוק כיון דאם תראה בביאה הראשונה של בעל ג' אתה מיקל לומר די' שעתה דהוחזקה בכל אצבעות ואתה מיקל מספק איך אתה מיקל שוב לבעול ביאה שניה שמא לא הוחזקה באצבע כהצד איבעי' שבב"ק להקל דע"כ אתה מוכרח להחמיר בכל שני הצדדים ושפיר משני דלא כל הכחות שוות וניקל לענין די' שעתה מטעם דביאה ראשונה הי' בכח וביאה שניה ניקל דלא יהיה בכח כנ"ל. משא"כ בבעל שני ל"ה מקשה כלל ותבדוק מטעם דאתה מיקל לענין דיה שעתה מטעם דהתחזקה בג' אצבעות דהרי לא נתחזקה רק בב' אצבעות ובודאי אמרינן לענין אצבע זה מקרה ומטמא למפרע ודוקא בבעל ג' הוי כמו שור שור שור חמור גמל משא"כ בעל שני הוי כמו שור שור שור חמור דבודאי לא נעשה מועד. והרבה יש לדבר ואקצר:

יא דרך אגב ראיתי בס"ט קפ"ז ס"ק ח' שכתב בדעת הרמב"ם דל"מ בדיקה רק לבעל הרביעי דבאמת הקשה הב"י הרי לא כל אצבעות שוות אך הרי אשה זו נתחזקה לכל אצבעות וכיון דחזינן דלא ראתה שוב לא נתחזקה לכל אצבעות ומותרת לרביעי משום ס"ס דלא כל אצבעות שוות משא"כ לבעל ג' כבר נתחזקה לראות וצ"ע עליו דאשה זאת נתחזקה לכל אצבעות ל"מ מה דלא תראה באצבע אחת כמו בשור חמור גמל אם יראה פעם אחת ולא נגח דאינו יוצא מחזקתו כן אשה זאת מוחזקת לכל אצבעות עדיין וע"כ צ"ל סברת נתרפא א"כ גם לבעל ג' י"ל כן. ולדינא הנני מסכים לבדיקת הס"ט והאמונת שמואל דבדיקת שפופרת באמת אין אתנו יודע לבדוק אך בדיקה הנ"ל יש לעשות וכת"ה נתן עצה הוגנת לדרוש ברופאים ישראלים אם יאמרו שיש לה מכה הם נאמנים יותר מרופאים נכרים ומהני לה בדיקת שפופרת וגם זה נכון והנני מסכים לדבריו בהיתרא דהך איתתא שתדרוש ברופאים ישראלים ואח"כ תבדוק בבדיקת אמונת שמואל והרופא חולים יגה מזור להך איתתא ולא נכשל בדבר הלכה ואם גם רופאים ישראלים יאמרו שאין לה מכה וגם אינו מחמת שהוכו הצדדים מחמת לידה באמת קשה להתיר בבדיקה וד' ירחם בעדה:

יב מה שכתב כת"ה איך נאמנת לומר מכה יש לה במקור בדם מ"ת והרי אתחזק איסורא ואין בידה לטבול הן קדם הערתי על קושית הס"ט סי' קפ"ד למ"ד וסתות דאורייתא איך נאמנת שלא ראתה דאתחזק אסורה ואין בידה לטבול כעת ותירצתי דיש לחלק בין חזקה דמעיקרה ובין חזקה דוסתות דהוי חזקה מחמת רוב ואף דבשור המועד מוציאין ממון בחזקה אף א"ה בממון אחה"ר שם אין מוציאין ממון מחזקה רק דחזקה מועלת שהשור צריך שמירה ואח"כ מה שמוציאין ממון הוא משום שלא שמר שורו וה"ט דלא מחייבינן עד נגיחה רביעית דהשור הוחזק בג' זמנין והוא כעין שכתב הרמב"ם לענין ע"א שאמר חלב הוא ועיין בתוס' חולין צ"ו במה שפירש מהרי"ט שם דהסי' אינו מועיל רק דזה השטר שלו ואח"כ השטר דידי' עביד ובהכי מיושב למ"ד וסתות דרבנן ומ"ש משור המועד להנ"ל נכון (וע' סי' הקודם) דהוא צריך לשמור שורו מספק וחייבה תורה מה שלא שמר משא"כ באשה שיש לה חזקת טהרה מוקמינן אחזקתה מספק ועכ"פ חזינן דחזקה אף למ"ד וסתות דאורייתא ל"ה רק כמו רובא וכבר כתב בש"ש דאף דע"א אינו נאמן נגד חזקה דמעיקרא אבל נגד חזקה דאתי מכח רובא נאמן ע"א דעד אחד נאמן נגד רוב כמו שהוכיח הפ"י בקדושין ועיין בש"ש מה שהמתיק הסברא בזה וע' נוב"י קמא אה"ע סי' ס"ט דגם נגד רובא דליתא קמן נאמן ע"א ע"כ ל"ק קו' ס"ט וגם קושיתו יש לישב כנ"ל דדם מ"ת לא עדיף מוסת והיא נאמנת כמו שנאמנת בכל וסת. ואמנם אם כבר נתחזקה בדם מ"ת. ושוב אומרת שנתרפא זה הוי לכאורה נגד חזקה מעיקרא. אך כיון דרוב נשים אינן רואות מ"ת נאמנת דחזרה לרובא וזה סיוע לדברינו בראשית המכתב שכתבנו בטעם דמהני בדיקת שפופרת ומ"מ בעיקר הסברא עדיין הרבה יש לפלפל ואקצר הפעם. והנני ידידו:

בשולי המכתב ראיתי באור זרוע סי' שנ"ו דבר חדש שפסק דרואה מ"ת אין לה כתובה אפילו אם נשאת ולא ראתה בתחילת נשואין שכן משמע להדי' מסוף דבריו שם דבשביל שתהי' קלה בעיניו להוציאה א"ל כתובה ולא מצאתי בשום ראשון ואחרון שיאמר כן, דברמב"ם ובטור ש"ע מפורש להיפך. והנה מה שמבואר באור זרוע חלוק בין שיטת רש"י לתוס' בענין הכתובה דלרש"י שאין לה בדיקה בבעל ראשון אין לה כתובה ולתוס' יש לה כתובה היא סברא ברורה ומצאתי בישי"ע סי' קפ"ז שכ' דלשיטת רש"י אין לה כתובה וכיון לדברי האו"ז. אמנם מה שפסק אף לאחר שנשאת ונמצא דם מ"ת אין לה כתובה היא כנגד דעת הרמב"ם וכל הפוסקים. ואמנם נ"ל כדבריו דקשי' כל אשה תפקיע עצמה מבעלה ע"י שתאמר שראתה דם מ"ת ומצוה לגרשה ואף ע"י שליש ל"מ אם לא קיים פו"ר וע"כ אין לה כתובה. ותוס' כ' בכתובות ס"ג דהיכא דאין לה כתובה ל"ח שתאמר כן. אבל לפ"מ דפסקינן יש לה כתובה קשי' כנ"ל כל אשה תפקיע עצמה מבעלה. וגם במשנה דנדרים באומרת טמאה אני תהא נאמנת במיגו דאומרת ראתה מ"ת. ומוכח מכ"ז דאין לה כתובה. ובנמצא דם מ"ת בתחילת נשואין עיין במרדכי בשבועות מבוארים קצת דברי האו"ז בתחילת דבריו. והנה מ"ש המרדכי שם דאסורה לבעל הראשון ומותרת לשני דמזליה דהאי גברא גרים שתמהתי דהרי בגמ' אמרו אין כל אצבעות שוות. (וע' בסימן הקודם שהארכתי בדבריו) וכעת נ"ל דהמרדכי קאי לענין כתובה כמ"ש בראשית דבריו לעיל ויש לה כתובה מספק ושטר העומד לגבות כגבוי דמי ומ"ה כתב מזל דהאי גברא גרים ויש לה כתובה דנסתפחה שדהו משא"כ לענין שמותרת לבעל שני הוצרך בגמ' לומר לא כל אצבעות שוות ומה שצ"ע על האו"ז דס"ל דדם מ"ת אף לאחר שנשאת אין לה כתובה שתהא קלה בעיניו להוציאה אף דאנוסה היא ונסתפחה שדהו א"כ גם באשת כהן שנאנסה לא יהי' לה כתובה שתהא קלה בעיניו להוציאה וי"ל כיון דמדאוריי' היא חמורה לו משא"כ דם מ"ת דרבנן קילא לי' כדאיתא ביבמות כ"ה לענין שני' ולכן תקנו רבנן שלא יהי' לה כתובה ודוק:

תוכן העניינים

שות בית יצחק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה