אור ברסלב
שות בית יצחק יו"ד ח"ב › סימן ו

שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש

יו"ד ח"ב · סימן ו

סימן ה

ב"ה תרחם לפ"ק פרעמישלא:

להרב החריף ובקי מוה' מנחם מענדיל ווייגער נ"י:

בהרב אבד"ק קריפטש:

א:

בדבר הד"ת אשר כתב כ"ת (הוא הדין מתשו' הקודמת) ביען כעת בעל השטר עשה פענדונג בגעריבר. הוי מוחזק הנה כבר כ' בס' תקפו כהן סי' קי"ד דתפיסה ע"י עכו"ם ל"מ בספיקא דדינא וכן הביא בפתחי תשובה סי' ד' ס"ק ד' בשם הגאון רע"א וכן נפסק מרוב הפוסקים. אולם עיינתי בתקפו כהן שם שכ' דאף דמבואר במרדכי דהיכא דיש לו מגו אך תפיסה ע"י נכרי מהני יש לחלק בין תפיסה הבא מכח מגו לבין תפיסה הבא מכח פלוגתא דרבוותא משום דהיכא דאית לי' מגו שפיר מגו דאי בעי מצי למימר לא תפסתי כלל. לכך מצי למימר השתא שתפס כדין עשיתי אבל בספיקא דדינא שתפס ע"י עכו"ם כיון דעכ"פ עשה שלא כדין מה שתפס ע"י עכו"ם א"כ בכה"ג לא מצי לתפוס. א"כ לכאורה בנ"ד דיש להתופס מיגו שלא הי' מודה שכלל קרן עם ריווח היינו שיש בטראטע עיסקא מד' חדשים. ע"כ לכאורה מהני תפיסה אך אינו דומה לשם דשם הוא טוען טענה שהמעות מגיע לו בוודאי וכשיש לו מגו נאמן משא"כ בנ"ד כיון דלשער המשפט השטר פסול וכשהשטר פסול אף במודה שנתן לשם ריוח נאמן לומר שלא הרויח. לדיעה השני' שבסי' פ"א סעיף ל'. ובזה אינו יכול התופס לטעון ברי שהרויח או ברי דאין הלכה כהראב"ד או דאין הלכה כהשעה"מ א"כ הוי ספיקא דדינא ול"מ תפיסה ע"י נכרי. ואף דלדעת הגאון מלבוב בשו"ת שואל ומשיב מהדורא קמא ח"ג סי' ק"ח דאינו יכול לטעון קים לי נגד שטר מ"מ כבר הראיתי בספרי בית יצחק א"ח סי' ק"ח סוף אות א' דבית אפרים ח"מ סי' ל' פוסק דבעל הוועקסעל לא מקרי מוחזק בספיקות ע"כ יכול לומר קים לי וקיי"ל דאף קים לי כמ"ד יכול לומר קים לי כמ"ש הברכי יוסף ע"כ י"ל דל"מ תפיסה. אמנם כבר כתבתי די"ל דנאמן המלוה במיגו. ודע דבלא"ה יש לומר דל"מ תפיסה ע"י נכרי כמ"ש בתומים סי' ק"ד ס"ק ב' דאין שליחות לנכרי. אך כבר כתבתי בתשובה אחת די"ל דהשופטים מוכרחים לעשות כל הצורך והוה בחצר דבע"כ עביד וסברא זו מוזכר קצת בנוב"י קמא חח"מ סי' ל"ז וגם בלא"ה לדעתי לא בעינן בטאבעלע ענין שליחות דל"ה רק מעשה קוף לכתוב שפלוני חייב לפלוני ושוב אין רשות לשום אדם לגבות או לקנות:

ב:

והנה מה שנסתפק כ"ת אם מודה בדבר דמהני תפיסה אם הוי מודה במקצת וכ' דמדברי הרשב"א הובא בש"ש פ"ז ה"ג משמע דהוי הודאה משם לא מוכח מידי דהרשב"א לא קאמר רק דמהני תפיסה אבל משם לא מוכח דהוי מודה במקצת וע' בספרי לא"ח סי' צ"ו אות ז' בישוב קו' הש"ש. אמנם הדין מבואר בקצוה"ח סי' פ"ז ס"ק כ"ג שכ' בפשיטות דתובע חמשים דאתנן וחמשים דהלוואה והרי מודה בחמשים דאתנן הוי מודה במקצת דבאמת חייב רק דהב"ד אין כופין אותו עיי"ש. ובגליון שם פקפקתי בדבריו וכתבתי דקצת ראי' נגד דבריו ממשנה דמשביע עדים שיעידו שהדליק גדיש בשבת פטורין והרי משכחת לה דחייבין כגון שתובע חמשים מגדיש וחמשים דהלואה והוי כופר בכל ואם עדים יעידו על הגדיש חייב שבועה מדר' חי' קמייתא לדברי הקצה"ח א"כ למ"ד משביע ע"א חייב גם בהדליק גדיש חייב ומשמע דמשנה אתי לכ"ע ועוד הרי מוקמינן בשבועות דף ל"ג המשנה שם ה"מ ראבר"ש עיי"ש ע"ב. ובמשנה שם איתא ושהדליק גדישו ביו"כ הרי אלו חייבין ומשמע דבשבת פטורין. והרי ראבר"ש ס"ל דף ל"ב משביע עד אחד חייב א"כ בהדליק גדישו בשבת נמי חייב בכה"ג וע"כ דלא כקצוה"ח ונ"ל לישב לפמ"ש הטו"ז סי' ל' דבעדות מיוחדת אינו חייב שבועה מדר"ח קמייתא דע"מ אינו מועיל בקנס ול"ש הק"ו א"כ כיון דכתבו התוס' כתובות סוף דף ל"ג ע"ב דבקנס ל"ש לציי"ש א"כ בחיוב לציי"ש אף אם מודה במקצת חייב שבועה מ"מ מדר' חי' קמייתא אינו חייב שבועה דל"ש הק"ו מה פיו שאין מחייבו קנס וכו' עדים שמחייבו קנס וכו' דבחיוב לציי"ש גם עדים אינם מחייבין קנס ע"כ מיושב הקו':

ג:

עוד ק"ל על הקצוה"ח מש"ס דב"מ דמקשה מהודה בקרקע וכפר בכלים וכו' והא קרקע הילך הוי וקשה דהנה מבואר בע"ז דף מ"ו ע"ב דאתנן שייך בקרקע דמבואר שם לא תביא אתנן זונה ל"ש בתלוש ול"ש במחובר ע"ש ובזה מיושב קו' התוס' בב"ק ע' ע"ב ובתמורה דף ל"ב ע"ב אהא דאמר רבא אתנן אסרה תורה אפילו בא על אמו. ומשני דהואיל ומחייב לצי"ש הוי אתנן. והקשו דהרי באתנן לא משכחת רק דקאי בחצירה והיא מוחזקת ואין צריכה לתבוע וכוונתם דנהי דלמ"ד כסף קונה מדאורייתא משכחת אתנן מדאורייתא דקני לאתנן בביאה דהוי במקום כסף כמו דאמרינן בע"ז ס"ג בזונה נכרית דלא מחסרה משיכה, מ"מ הרי רבא אמר בב"מ מ"ט קרא ומתניתא מסייע לר"ל. ולדידיה משיכה קונה ולא משכחת אתנן רק שהיא בחצירה ואין צריכה לתבוע ואיך אמר רבא להוכיח מאתנן אסרה תורה. ולפמ"ש מיושב בפשיטות דהרי אתנן אסרה תורה ל"ש בתלוש ול"ש במחובר ובמחובר קני בכסף לכ"ע וצריכה לתבוע וכי תבעה בדינא אמרינן קלבד"מ ומ"מ הוי אתנן הואיל וחייב לצי"ש. וזה ישוב נכון בעז"ה. ולפ"ז קשיא מה מקשה בגמ' מהודה בקרקע דלמא מיירי בקרקע שהבטיח באתננה דכי תבע בדינא לא אמרינן שיתן לה ולא מיקרי הילך ומ"מ לולא דקרקע איתמעט משבועה הוי מודה במקצת. ומשכחת לה שעשה תשובה דל"ה חשיד ומזה מוכח דלא כקצה"ח אך שמא לדעתו גם זה מקרי הילך אף דלא מצי לכוף ליתן לה וזה דוחק ע"כ נ"ל דלא כקצה"ח והנני מוכרח לקצר. והעיקר תולה דין זה בדין גורם לממון דאם נימא דמודה בגורם לממון הוי מודה במקצת גם באתנן דמהני תפיסה הוי כמודה בגורם לממון. כמ"ש בספרי לא"ח סי' צ"ו דזה מקרי גורם לממון ואקצר. מה שהקשה כ"ת אהא דב"ב מ"ג דמקשה ולסלקי בי תרי מיני' הרי בגזל ולא נתייאש הבעלים אינו יכול להקדיש וה"ה להפקיר ולהקנות וכ' שכן הקשה הגאון רע"א עיין בקצה"ח ס"ס ל"ז מ"ש בישוב קו' זו: ד והנה לעיל הבאתי גמרא דשבועות ל"ג וכתבתי דמוקי שם המשנה כראב"ש ומזה הקשיתי על הקצה"ח כעת ראיתי שזה טעות דבגמ' שם ע"ב לא מוקמינן כראב"ש רק הברייתא דמוציא ש"ר ולא המשנה. וטעות זה נזדקר בקולמוסי גם בספרי חיו"ד סי' קנ"ח אות י"א שהבאתי שם קו' הנ"ל וכתבתי ג"כ דמוקי המשנה כראב"ש וזה ליתא ולפ"ז אדרבה קצת יש ראי' לדברי הקצה"ח דקשיא בגמ' שם דמקשה ממשנה שם ומשני והדר מקשה מברייתא ומשני הא מני ראב"ש ואמאי לא משני הקושיא ממשנה ה"מ ראב"ש וע"כ דל"מ לאוקמא כראב"ש דלדידי' משביע ע"א חייב ומשכחת גם בהדליק גדיש בשבת חייב כנ"ל ואמאי תני הדליק גדיש ביו"כ ע"כ דלא אתיא משנה כראב"ש ודוק היטב מ"מ גוף דברי קצה"ח יש לעיין מטעמא דכתיבנא לעיל:

והנני ידידו:

תוכן העניינים

שות בית יצחק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה