שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש
יו"ד ח"ב · סימן ה
ב"ה פרעמישלא תרמ"ו לפ"ק:
לכבוד הרב המאור הגדול מוה' אייזיק טויביש נ"י אבד"ק אנטיניאי בדבר הדו"ד שראובן תובע לשמעון סך שני מאות וחמישים ר"כ על טראטע ושמעון השיב שהטראטע הוא עיסקא כולו כי הקרן כבר שלם וטוען שלא הרויח וראובן הודה שבסך שני מאות וחמשים יש בו עיסקא בעבור ד' חדשים והמותר הוא קרן כי בכל פעם שלם לו קרן עם העיסקא ומה שמגיע עתה הוא קרן בצירוף ד' חדשים עיסקא:
א:
תשובה מה שכ' כ"ת דכיון דכלל קרן עם הריבית והדין הוא דאסור לכלול קרן עם רבית אף בה"ע ע"כ השטר פסול והוה כמלוה ע"פ דנאמן לומר לא הרוחתי ומה שנתן שילם על הקרן על כן גם בנ"ד נאמן בשבועה דלא הרוחתי לפטור מכל וכל לפענ"ד ליתא דדוקא בכלל קרן עם רבית בלא ה"ע קנסו קרן אטו רבית כדאמרינן בש"ס ב"ק ל' כיון דמשעת כתיבה עביד לי' שימא ועבר על לא תשימון עליו נשך. משא"כ בעשה ה"ע נהי דאסור לכתחילה לכלול קרן עם רבית מ"מ לא קנסו חכמים לפסול השטר נגד הקרן לא מבעי' לשיטת הש"ך סי' נ"ב ס"ק א' בשם גדולי תרומה דבריבית דרבנן כשנכלל עם קרן גובה הקרן ממשעבדי דלא קנסו בדרבנן כש"כ בנ"ד שעשה ה"ע ודאי אף שאסור לכלול קרן עם רבית מ"מ לא קנסי. וכאן כשיש שטר אינו נאמן הלוה לומר פרעתי הקרן והמלוה נאמן שלא נפרע על הקרן רק מה שנפרע הי' בפירוש על העיסקא אך אפי' לשיטת השער משפט סי' נ"ב שחולק על הש"ך וס"ל דאף בריבית דרבנן קנסו קרן אטו רבית מ"מ בעשה ה"ע דלא הוי רבית כלל רק דחכמים גזרו שלא לכלול קרן עם רבית שמא ימות מאן יאמר דבכה"ג קנסו קרן אטו רבית ואין לומר כיון דאסרו חז"ל לכתוב שטר על הקרן אסור ליקח הרבית ושוב הוה אבק רבית דז"א דהרי הב"ח כ' הובא בש"ך יו"ד סי' קע"ז ס"ק מ"ט בכתב שטר על הקרן אסור אם נותן מדעתו מותר ליקח הריוח עי"ש א"כ אף בכלל קרן עמו ל"ה אפילו אבק רבית ולא קנסו הקרן משום זה, הן אמת דהשער המשפט סי' קע"ז ס"ק מ"ו כתב דהוי אבק רבית אפי' בכה"ג אבל בזה נ"ל אין הלכה כדבריו. גם בדגול מרבבה כ' כהש"ך, ובלא"ה גוף הראי' שהביא בשער המשפט סי' נ"ב דאפי' ברבית דרבנן קנסו קרן אטו רבית יש לדחות דהתוס' פרק איזהו נשך הקשו אמאי שטר שכתב בו רבית גובה את הקרן והרי העדים פסולים ואי מיירי בכלל קרן עם רבית והעדים לא ידעו הרי קנסינן קרן אטו רבית ותי' לחד שנויא דמיירי ברבית דרבנן ואין העדים נפסלים דבדרבנן בעי חימוד ממון ואס"ד דבדרבנן לא קנסינן קרן אטו רבית למה להו לתוס' לומר דאין העדים נפסלים דבעי חימוד ממון והרי יכולין לאוקמא שהעדים לא ידעו דכלל קרן עם רבית ובדרבנן לא קנסו קרן אטו רבית וע"כ דתוס' לא ס"ל דבדרבנן לא קנסו. וזה אין הוכחה די"ל דתוס' האמת משני דבדרבנן בעינן חימוד ממון אבל גם תוס' ס"ל דבדרבנן לא קנסו:
ב:
ומה שמביא השער המשפט בסי' מ"ג ראי' נגד הש"ך וגדולי תרומה מדקנסו בנכתב ביום ונחתם בלילה שלא יגבה מזמן שני שמא יגבה מזמן ראשון אף דהלואה הי' ביום ושעבודא דאורייתא ובמלוה ע"פ נמי גובה ממשעבדי דאורייתא ורק מדרבנן אינו גובה מזמן ראשון כמו מלוה ע"פ ומ"מ קנסו וה"ה ברבית דרבנן אין ראי' דמוקדם כזה כיון דמדרבנן אינו גובה דחכמים הפקיעו שעבוד נכסים ממלוה ע"פ והוא חותם שטר מוקדם הוא מעיד שקר ועובר על לא תענה אף שהגיד שקר דרבנן ע"כ השטר פסול מדינא משא"כ בחותם בשטר על רבית דרבנן כיון שמשעבד עצמו מרצונו ול"ה שקר מה שהעיד רק דרבנן אסרו ליקח הרבית ע"ז לא קנסו קרן אטו רבית וכ"כ המל"מ פ"ד ממלוה ה"ו דהוה עבירה בענין העדים עצמו והוה כמו עדים שהעידו שקר והמל"מ דוחה דבריו דל"ה כעדים שהעידו שקר וראי' מדכתבו תוס' דלא הוה רשע דחמס והרי עדים שהעידו שקר הוה כרשע דחמס ע"ש ומצאתי בספר היקר אמרי בינה דיני הלואה סי' כ"ב שהאריך בפרט זה וכ' כדברינו ע"כ נדחה ראיות שער המשפט. ואמנם בס' ישועות ישראל מהגאון מקוטנא סי' נ"ב כ' דבעידי רבית. נמי הוה עידי שקר דשמא לא יתן הלוה הרבית ויצטרך לגבות מלקוחות וכיון דמן הדין אין לגבות הרבית וע"י השטר שיגבה הרבית דלא נזכר בשטר שהוא רבית יגבה שלא כדין והוה כעדות שקר. ולפ"ז שוב ראית שער המשפט נכונה וגם שאר ראיות השער המשפט נכונים וגם מ"ש לעיל דבנ"ד שכלל קרן עם רבית ל"ה אפי' אבק רבית לשיטת הב"ח דאם נותן מדעתו דנפשו מותר לקבל ע"כ בודאי לא קנסו הקרן אטו הרבית זה ליתא דדוקא היכא שכ' שטר על הקרן לבד מתיר הב"ח לקבל וגם בזה חולק עלי השער המשפט. אמנם היכא שכלל קרן עם רבית מודה הב"ח שאסור לקבל ודינו כאבק רבית ע"כ גוף הדין תליא במחלוקת הש"ך וגדולי תרומה ושער המשפט ע"כ המוחזק יכול לומר קים לי כשער המשפט. ואתרע שטרא ול"ה רק כמלוה ע"פ ונאמן לומר שהקרן שילם ואינו חייב רק עיסקא וישבע שלא הרוחתי וגם ישבע שהקרן כבר שילם:
ג:
והנה לא ביאר כ"ת הזמן משנתן הטראטע דאם קודם שהגיע זמ"פ מהרבית וכלל רבית בהסכום קרן נאמן לומר לא הרוחתי אמנם אם חתם הטראטע אחר שכבר עלה העיסקא ונתן הטראטע על העיסקא ואומר שהכל עיסקא אינו נאמן לטעון לא הרוחתי כמבואר בתשובת הב"ח סי' ס"ז דאם נתן שטר על העיסקא שכבר מגיע אינו נאמן לטעון לא הרוחתי. אך אם יש הכחשה בזה דהלוה אומר שנתן טראטע על העיסקא ואין בשטר קרן רק עיסקא שעבר קודם כתיבת הטראטע לדברי הלוה השטר בתוקף והוה הודאה וכשהמלוה טוען שמגיע על הטראטע קרן ונכלל בו עיסקא על להבא לדברי המלוה השטר פסול א"כ גם בדין זה כיון שבשתי הודאות הסותרות אוקי ממונא בחזקת מרי' כמ"ש הרשב"א גיטין מ' ובקצה"ח מביאו בסי' פ"א ה"ה בדין זה אין המלוה יכול להוציא מלוה אך צ"ע דהרי צריך לישבע לא הרוחתי והרי לטענתו השטר בתקפו והוה הודאה שהרויח ואיך ישבע. ואמנם נ"ל הנה על דברי המחבר סי' פ"א סעיף ל' דמבואר דאם נתן לשם ריוח אינו נאמן לטעון שלא הרויח נ"ל בזה דוקא בעיסקא שהי' בימיהם ולא הי' פשר עבור העיסקא רק שעשה מו"מ על חצי ריוח כשנתן ריוח הרי הודה שהרויח ואינו נאמן לומר שלא הרויח משא"כ לפי העיסקא הנהוגין שמפשר עם הלוה עבור סכום קצוב וכל עוד שלא ישבע שלא הרויח מחויב ליתן כפי הפשרה ל"ה הודאה מה שנתן פרצענט שכבר הרויח חדא דרוב ב"א אינם רוצים לישבע ע"כ נתן לע"ע עיסקא ולא הוי נתינתו להודאה שהרויח ועוד דבשלמא בעיסקא שנותן חצי ריוח ממש יש לומר דודאי ידע שהרויח דזולת זה לא הי' נותן ריוח. משא"כ בעיסקא הנהוגים אם אינו יודע אם הרויח צריך לשלם וצריך דוקא לידע בבירור שלא הרויח יכול לומר שלא ידע בבירור ולכן נתן העיסקא ועתה רוצה לישבע דל"ה נתינתו הודאה דרוב ב"א משלחין עיסקא ואינם שואלים כלל ולדעתי טענה גדולה הוא אך מסתימת מת דברי הפוסקים משמע דאין חילוק ע"כ בדין זה שלדברי המלוה השטר פסול י"ל דהלוה יכול לישבע שכל מה שמגיע על הטראטע הכל הוא עיסקא והקרן שילם ולא הרויח מעולם בזה המעות:
ד ושוב נ"ל לפי המבואר בב"ש סי' נ"ג ס"ק י"ג וסי' ע"ז ס"ק ל"ג ובטו"ז שם מיקרי האב המוציא נראה דמי שיש לו ממרני מיקרי מוחזק א"כ נראה דבשטרי דידן קודם שחתם האויסשטעללער ויכתב ארדערע וגיינער אייגענען דינו כממרני ואינו יכול הלוה לומר קים לי כשער המשפט לפסול השטר וגם בהודאה נגד הודאה לא מיקרי הלוה מוחזק דנראה דבממרני לכ"ע אמרינן שטר העומד לגבות כגבוי דמי ע"כ י"ל דהמלוה נשבע שבשטר יש קרן וכינה יש בו קרן וזאת ישלם ועל הרבית ישבע שלא הרוחתי:
ומ"מ כיון דבקצה"ח סי' כ' כ' דגם ממרני ל"ה כגבוי והלוה מוחזק וכ"כ בבית אפרים חלק ח"מ סי' ל' ומהסברא ג"כ י"ל דממרני וכן וועקסל ל"ה כגבוי. דבממרני אין גובין ממשעבדי כמ"ש בתשו' פנ"י אה"ע סי' ד' ובוועקסל ג"כ אין גובין ממשעבדי דל"ה רק כתב יד ורק דאין נאמן לומר פרעתי. כמבואר בנתיבות סי' ס"ט. ובקצה"ח סי' פ"ג הוכיח מש"ס דגיטין ל"ז דהיכי דליכא אחריות נכסים גם לב"ש ל"ה כגבוי ע"כ כש"כ לדידן ל"ה כגבוי. ולפ"ז י"ל דאף דנתיבות המשפט פוסק בסי' כ"ה בדיני תפיסה ס"ק כ"ד דבס"ס ושטר מוציאין ממון דנהי דבעל השטר ל"ה מוחזק גם הלוה ל"ה מוחזק. ובנ"ד יש ס"ס שמא הלכה כש"ך דבדרבנן לא קנסינן והו"ל בעל השטר ושמא האמת עם הלוה דאח"כ חתם שטר אחר שעשה הרבית מ"מ הנתיבות ל"ק רק היכי דאיכא שטר דגובה ממשעבדי. דמהני מיגו להוציא אף דמגו ל"ה רק כרוב ומה"ט ל"מ מגו להוציא מ"מ בשטר מהני רוב להוציא ומ"ה מהני מגו וה"ה ס"ס הוה כרוב. אבל בשטר שאין גובין ממשועבדים דל"מ מגו כמ"ש קצה"ח הנ"ל ה"ה דל"מ ס"ס על כן הדין שהלוה נשבע שהכל רבית ושלא הרויח. מ"מ כיון דל"ה רק פסול דרבנן בשטר ולהש"ך כשר. וגם דהמלוה נאמן במגו שהי' אומר כולו קרן ואי דהו"ל מגו להוציא בשטר אמרינן מגו להוציא וי"ל דוועקסל אע"ג דאינו גובה ממשעבדי מ"מ אלים טובא ואמרי' מגו להוציא ואי דאינו גובה ממשועבדים גם בשטרא מעליא לא שמעתי בזה"ז שיגבה ממשעבדי ואולי כיון שהנהיגו הכי אדעתא דהכי הלוה שלא יגבה ממשועבדים ועכ"פ אין חילוק בין וועקסל לשטר ואמרינן מגו להוציא על כן יש לפשר:
ה:
והנה הבאתי לעיל דברי הב"ח דאם כתב שטר על הקרן לבד רשאי לקבל הריוח והשער משפט חולק וע' דגול מרבבה וצ"ע דא"כ הא דאמרינן בכתובות י"ט האומר שטר אמנה הוא זה אינו נאמן ומקשה אי דקאמר מלוה תע"ב דלמא אמרו שהמלוה טוען שהשטר שטר אמנה ולא הלוה עליו רק שהלוה חייב לו מקודם בע"פ על עיסקא דחייב לשלם הריוח שהרויח והלוה מודה שהרויח רק שטוען שנתן לו שטר על הקרן ובאופן זה אינו חייב ליתן לו הריוח ואינו רשאי לקבל ממנו והמלוה טוען שלא הלוה כלל על שטר זה ומ"ה אמרינן אינו נאמן ואינו חייב לשלם לו העיסקא וצ"ע. ומצאתי שהגאון מהרש"ק בטוטוד"ע קמא סי' ר"ח הקשה קצת כעין זה אבל לא כקושיתי וצ"ע: