שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש
יו"ד ח"א · סימן קסז
א בימי חורפי הקשיתי בש"ס דיבמות דף ק' ע"ב דמקשה אמשנה דמי שלא שהתה אחר בעלה ונשאת הוא אינו מטמא להם דע"כ מיירי בגירושין א"כ אמאי הבן אינו מטמא לראשון ממנ"פ ליטמא אי ברי' הוא שפיר קמטמא לי' ואי בר בתרא הוא הו"ל חלל. ומותר לטמא וקשה דלמא מיירי דלאחר גירושין קדשה כהן חלל ומת ויבמה אחיו שאינו חלל דמדאורייתא עשה דוחה לל"ת ונתעברה בביאה ראשונה ולדעת הר"ן קידושין יו"ד מותר אף גמר ביאה. וכ"ז בתוך ג"ח דל"ה חלל כיון דעשה דוחה לל"ת. ואין לומר דבגרושה איכא עול"ת כמ"ש התוס' יבמות דף פ"ד ד"ה והא כולה פרקין דאיכא עשה דקדושים תהיו דהרי רש"י לא ס"ל כן וקשה לשיטת רש"י והשעה"מ סוף ה' חליצה מצדד לומר דהיכא דעשה דוחה לל"ת ל"ה הולד ממזר וה"ה בכהן דל"ה הולד חלל כיון דביאת היתר הוא ועיין באבני מילואים סוף סי' קע"ד א"כ מה הקשה בגמ' (וע' בשואל ומשיב להגאון מלבוב מהדורא ג' ח"ג סי' קל"ב מה שהשיב על קו' זו באריכות). ומזה נלע"ד להוכיח דאף דמדאורייתא עשה דוחה לל"ת מ"מ הולד חלל דהוה זרע פסול כיון דעשה דוחה ל"ת ל"ה רק דחוי' והכי אמרינן בפסחים דף פ"ד דבפסח הבא בטומאה אין בו משום שבירת עצם כיון דטומאה דחוי' בציבור מיקרי פסח פסול. עיי"ש וה"ה היכא דעשה דוחה לל"ת (וע' מ"ש בספרי לא"ח סי' נ"ה אות ו'):
ב ועיין בתוס' קידושין ד' ד"ה זרע פסול אומר ר"י דזרע זרעה קאמר דכיון שנבעלה לפסול לה פסלה מן הכהונה ומן התרומה ורציתי לישב דמיירי שממזר יבם אותה ונתעברה בביאה ראשונה דהולד פסול כמ"ש לעיל ומ"מ היא תאכל בתרומה כיון דלא עשתה עבירה אך יש לומר דגם היא נאסרה בתרומה אם נאמר דעשה דוחה ל"ת ל"ה רק דחוי' וצ"ע:
וע' במקנה קדושין ס"ו ע"ב ד"ה וכל מקום שיש קדושין שמצדד לומר דכהן שיבם גרושה ונתעברה מביאה ראשונה אין הולד חלל מדאורייתא ובפנים יפות פ' אמור ד"ה לא יטמא בעל בעמיו כ' דאם מיבם כהן הדיוט גרושה לא נעשית חללה רק בביאה שני' עיי"ש. והרב החריף ובקי המפורסים מ' טעביל זעהעאן נ"י הראה לי דברי מהרש"א בחידושי אגדות יבמות ע"ז ד"ה כתנאי שמבואר מדבריו דאף דהותר לו ביאה ראשונה במצות יבום מ"מ כיון דהיא אסורה לבא בקהל בלא יבום בני' הולכין אחרי' להיות פסולים בקהל ע"ש: ב וע' תוס' קידושין י"ג ע"ב ד"ה מדאמר רחמנא שכתבו דא"כ הול"ל אלמנה גרושה בפ' יבמין וכ' מהרש"א איך משכחת גרושה שתתיבם לכהן דאיך נשאה אחיו דדוחק לומר שנשאה באיסור ותירץ שאביו של כ"ג נשא אחת מפסולי כהונה והבן חלל ומותר בגרושה ורבים תמהו דאם דוחק להעמיד שאחיו נשא באיסור א"כ אמאי ניחא לי' שאביו נשא באיסור. וכתבתי בגליון דמיירי שנפלה לאביו ליבום גרושה מן האירוסין דאחיו. לא עבר בקדושין. והכ"ג ייבם דעשה דוחה ל"ת ומ"מ הולד חלל כמ"ש לעיל אבל בדידי' ליכא לאוקמא שנפלה גרושה מן האירוסין ליבום דא"כ באמת עשה דוחה ל"ת מדאו' ואין כאן לאו ע"כ צריך לאוקמא באביו. עוד י"ל דמיירי דאביו נשא יפת תואר כדאיתא בקדושין כ"א דמותר ביאה ראשונה ונתעברה בזה ולרש"י הביאה ראשונה אחר שנתגיירה וגם תוס' חזקו דבריו ואף דהתורה התירה מ"מ בכהן שבא על יפת תואר הולד חלל כמ"ש לעיל כיון דל"ה רק דחוי' כמ"ש לעיל אבל באחיו נשא גרושה לא משכחת ודוק:
ד והרב החריף ובקי מ' משה יעקב נ"י פעלדשטיין הערני לישב קושיתי ביבמות ק' דשם כיון שיש ספק אם הוא בן ט' לראשון או בן ז' לאחרון והקשה בגמ' נימא רוב נשים לט' יולדין ומשני דרוב נשים עוברה ניכר לשליש ימי' וזו הואיל ולא הוכר עוברה איתרע לה רוב. ולפ"ז ליכא למימר דמשני נתעברה מביאה ראשונה דכיון דרוב נשים אין מתעברות בביאה ראשונה א"כ הרי רובא מסייע שהוא של הראשון ורוב אחד כנגד ב' רובא לאו כלום הוא א"כ שוב יטמא לראשון. ויפה העיר לכאו'. ע' חלקת מחוקק ס"ס ג' שכ' כיוצא בו אך באמת דבריו ליתא דבבעילה מתעברת בביאה ראשונה (כמ"ש בתשו' מהר"ם בר ברוך החדשות סי' קנ"א. וכ"כ רמב"ן ותוספי רא"ש וע' בשואל ומשיב מ"ג ח"ג ס"ס קל"ב הנ"ל שכ"כ מדעתא דנפשי') ואין כאן רוב. אך זה לנוב"י ק' סי' כ"ב דאין אשה מתעברת בביאה ראשונה על הרוב נאמר. א"כ בבעילה אף רוב ליכא אבל לפמ"ש בשיבת ציון סי' ע"ג דאף מיעוט ליכא כדמוכח ממדרש (ומ"ש הר"ן בקדושין י' זימנין דמתעברא כוונתו ע"י מיעוך כמ"ש כדאיתא התם דלא כמ"ש בשיבת ציון בשם הר"ן) א"כ אף בבעילה יש רוב עכ"פ ובזה מיושב דלא משני ביבמות ל"ד אמשנה דחייסינן שמא מיעכה ותתעבר. דעדיין יש רוב ותמר היתה ממיעוט ולפ"ז יש מקום לדבריו, אמנם באמת לכ"ע בבעילה ליכא אף רוב דאין מתעברות בביאה ראשונה וליתא לתירץ הנ"ל ואקצר. ודע דבמ"ש לעיל דאף אם עשה דוחה ל"ת הבן חלל דהו"ל ביאה פסולה כמו פסח הבא בטומאה אולי יש לפרש בזה דברי תוס' מנחות מ"ט ע"ב שכתבו וכן משמע פ' תמיד נשחט דעשה דפסח ועשה דאכילת קדשים דוחה לעשה דהשלמה ואי הוה פסול ל"ש בי' דחי' שדבריהם תמוהים מאוד דלמה ל"ש דחי' שיהי' כשר להנ"ל י"ל כונתם כיון דל"ה רק דחוי' עדיין פסול הוא אבל עדיין דבריהם צ"ע:
ה וכעין קו' הנ"ל הקשיתי בש"ס דיבמות נ"ח דמקשה דכותי' גבי שומרת יבם שבא עלי' יבם בבית חמי'. ופי' תוס' דהקו' הוא שומרת יבם בת משתי' הוא דמשום שקדמה שכיבת בועל אין לחוש ביבמה עיי"ש וכונת הקו' דל"ל שאחר הסתירה יבמה דא"כ ל"ה מנוקה מעון. וקשה דלמא בא עלי' אחר הסתירה. ואי דל"ה מנוקה מעון הרי להרשב"א כתובות מ' ולהפנ"י שם עשה דוחה לאו הבא מכלל עשה א"כ עשה דיבום דוחה עשה דונטמאה. והו"ל מנוקה מעון. ואף להפוסקים דאין עשה דוחה עשה כדמשמע מש"ס דפסחים נ"ט מ"מ קשי' לפמ"ש הנוב"י קמא בסוף הספר דהא דאין עשה דוחה עשה דוקא קודם שעשה אבל אם כבר עשה שוב אמרינן להיפך מאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה ול"ה מצוה הבאה בעבירה עיי"ש, א"כ כשכבר בא עלי' אמרינן מאי אולמא דהאי עשה וכו' והו"ל מנוקה מעון ודא קו' רבתי ושמא י"ל דבמשנה דאמן שלא שטיתי בסוטה פליג ר"מ בסיפא ואמר אמן שלא נטמאתי אמן שלא אטמא ומשמע דרישא ר"י הוא בר פלוגתא דר"מ. ור"י ס"ל לאמר לאו אמור וכתבתי בסימן הקודם דלדידי' איכא בסוטה ספק לאו ועשה ואין עשה דוחה לל"ת ועשה דהל"ת אלים דלא כריב"א, וע"כ שפיר מקשה אשומרת יבם ודוק: