שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש
יו"ד ח"א
הקדמה
לרבי יצחק יהודה שמלקיש ז"ל:
עמ"י עש"ו:
אמרו חז"ל כל העוסק בתורה בלילה שכינה כנגדו, שנאמר קומי רוני בלילה לראש אשמורות שפכי כמים לבך נכח פני ה' (תמיד לב ע"ב), והורו לנו חין ערך לומד התורה בעוד ליל, בעוד ענני דאגה ועבי יגון ועצב יקדירו שמי ישראל, בעוד חשכת ערר פרושה על פני גוברין יהודאין ויהי לילה. כי הלומד והעוסק בתורה בעת שמש ההצלחה תגה אורה על עם ה', בעת ישראל ברום המונה יעלון, יכול להיות שעסקו בתורה לתקות תגמול כבוד ותפארת, כי אנשי דורו יכבדוהו, והוד והדר עליו ישימו אמנם העוסק בתורה בעת כבודה ירד אחורנית ואוהבי' בגדו בה ויהיו לה לאויבים, הלומד תורה בעוד ליל, אות הוא כי כוונתו לשמים, ואין מטרתו לסרית חצוני. אך אהבת ה' ותורתו הקדושה תניע אותו, והיא תעוררהו לתורה ולתעודה, לאהבה את ה' ולדבקה בו ועל זה כוונו חז"ל בארם שכינה כנגדו, כי הוא הוא רוח החי' באופני תנועתו, ואהבתה הסבה את זאת, כי בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה ואמרו חז"ל ושמחת בכל הטוב אין טוב אלא תורה וכו' לפיכך משה מזהיר את ישראל עשר תעשר (ילקוט פ' ראה), כי חז"ל אמרו עשר בשביל שתתעשר ובהשקפה ראשונה הדברים כמו זר נחשבו, שיאמרו חז"ל עשר בשביל שתתעשר, ואמרו באבות אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב ע"מ לקבל פרס. ורז"ל רמזו הדבר הזה באמרם הנוטל ידיו לפירות אין זה אלא מגסי הרוח (חולין ק"ו) וכוונתם כי מרוחץ ידיו ומטהר אותם מכל חטא ופשע וכמאמר הכתוב וישובו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם, אבל לא יכוון בזה לשם שמים, רק לתקות גמול לקבל שכר טוב מבני אדם, שיתנו כבוד לשמו ויהללו בשערים מעשיו הנוטל ידיו לפירות שיהי' לו פירות ממעשיו ושכר טוב ממפעליו אין זה אלא מגסי הרוח, כי אינו עושה מצות ה' לתכלית הנרצה, אך כל מעינו לטובת עצמו ולאהבת גויתו וזאת פעולת גסי הרוח:
ואם כן איפוא מדוע אמרו חז"ל עשר בשביל שתתעשר, אכן הכוונה בדבריהם הקדושים שלא יקוה לעשר בשביל אהבת הממון כי עשית מצוה לתכלית חמדת הזהב גרועה היא, ומצוה כזאת הוא כלי אין חפץ בו אבל תקותו תהי' כי יחננו ה' בעושר ויוכל לעשות צדקה ומע"ט, לתת מעשר לגר יתום ואלמנה, להחיותם ולסעדם כפי משלח ידו, והיתה הכוונה בדרשו עושר והון למען החיות עניי עם והפק רצון מה':
וכן לומד התורה תקותו שיהגה בתורת ה' ויעסק בדברי מצות, והי' הלימוד עצמו תכלית הנכסף, ישמח בלמודו ויוסיף עצמה וחיל בתורת ה' וע"ז אמרו ושמחת בכל הטוב, אין טוב אלא תורה וכן הו' מזהיר עשר תעשר, שתכלית אחת לשניהם תכלית עשיית המצוה למען המצוה:
ובש"ס ריש ע"ז אמרו לעתיד לבא הקב"ה מביא ס"ת ואומר מי שעסק בה יבוא ויטול שכרו, ובאה מלכות אדום ואמרה, הרבה שוקים עשינו וכו'. ואמר להם הקב"ה, כל מה שעשיתם לצורך עצמכם עשיתם, כלום יש בכם מגיד זאת, אין זאת אלא תורה שנאמר וזאת התורה אשר שם משה. ולהבין מדוע נקראת התורה זאת, ואיך יוכיח הדברים מקרא דזאת התורה נקדים לפרש מקראי קודש בפ' ואתחנן, אז יבדיל משה שלש ערים וגו' לנוס שמה רוצח מכה נפש בשגגה וגו' וסמוך לזה אמר וזאת התורה, דהתורה רמזה בזה שצותה להבדיל ערי מקלט לנוס שמה רוצח מכה נפש בשגגה לבל ירדוף גואל הדם ויכהו נפש, וסמכה להדברים וזאת התורה להורות אותנו כי התורה בית מנוס לכל חי, לבל ירדוף גואל הדם הוא השטן הוא היצה"ר ללכוד אדם בחרמו והי' לו בית מדרש למנוס ולמפלט, למחסה ולמסחר, כמאמר חז"ל בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין, כי התורה תגן על החוסים בצלה לבלי ילכדו ברשת היצר. אמנם עוד לאלוק מלין בהבנת הדברים, כי תוה"ק תצוה להורג נפש בשגגה לנוס אל עיר המקלט, למען תהי' לו כפרה על עון אשר חטא, ושם בעיר מקלט, עיר הלוים ילמוד מדות ישרות והנהגות טובות מבני לוי שומרי משמרת הקודש, ע"כ ינוע וינוד מביתו ויסבול עול גלות לשמוע מוסר מפי הלוי העומד לשרת בשם ה' וכן היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן אשריך וטוב לך, וכוונתם אף אם הון ועושר לאיש למנה וחבל נפל לו בנעימים, עכ"ז לא ימשוך לבו אבתרי' ולא יפנק נפשו בתענוגים ואף אם אשריך וטוב לך, בכל זאת מים במשורה תשתה ולא תלך בגדולות וע"כ קרוב למצות ערי מקלט נאמר וזאת התורה כי אין התור' מתקיימת אלא במי שמכתת רגליו ממקום למקום לשמוע לקח מפי חכמים וסופרים. וע"ז אמרו חז"ל כי הקב"ה ישאל לאדום מי בכם יגיד זאת, כי אף אם נמצאים באדום חכמים ונבונים אבל כל מעבדי' על שדי החכמה הוא לתקות גמול ולא ידרשו החכמה בעבור החכמ' לא כן ישראל עם ה', התורה הוא חיי רוחם, וכל מעינם בה וחפצם בתורה למען התורה, ועל כן אמר הקב"ה מי בכם יגיד זאת אין זאת אלא תורה כי העושה דבר לתכלית חצוני, לא לתכלית המעשה עצמה העסק בזה יקרא על שם התכלית לא על שם המעש' כדברי בעל עקידה ואם דרישת התור' היא לקנות קניני הזמן לא תקרא זאת דרישת התורה, כי אם דרישת קניני הזמן, וישראל אשר ידרשו תורה למען התורה, המה יקראו עוסקים בתורה, ולכן שאל הקב"ה מי בכם יגיד זאת אין זאת אלא תורה. וזאת רק בישראל ימצא, ובסוטה נ"א אמרו דרש ר' מנחם ב"ר יוסי כי נר מצוה ותורה אור תלה הכתוב את המצוה בנר ואת התורה באור לומר לך מה נר אינה מגינה אלא לפי שעה אף מצוה אינה מגינה אלא לפי שעה ואת התורה באור לומר לך מה אור מגין לעולם אף תורה מגינה לעולם. ואומר בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך והקצות היא תשיחך. והכונה דלכל ת"ח יש חלק בתורה כמו שתקנו בנוסח התפלה ותן חלקנו בתורתך. וכשאדם זוכה ולומד תורה ברבים ומעמיד תלמידים הרבה או שכותב ד"ת וזוכה להוציאם לאור למען ילמדו רבים ויהנו מזיו תורתו, התורה הזאת מגינה עליו לעולם בין בעודו בחיים חיותו בין בעת צאתו מעולם הזה לאור באור החיים, ובין בעידנא דעסיק בה ובין בעידנא דלא עסיק בה, כי דבריו לעד עומדים, ויהגו בהם לומדי תורה ודורשי תושי': ובשבת קנ"ב אמרו בני גלילא אמרו עשה דברים לפני מטתך בני יהודא אמרו עשה דברים לאחר מטתך ולא פליגי מר כי אתרי' ומר כי אתרי' והכוונה דבני גלילאי היו עשירים כמ"ש התוס' בחגיגה כ"ה והי' יכולת בידם לפזר מממונם ולעשות צדקה ולגמול חסד ולכן אמרו עשה דברים לפני מטתך, עשה צדקה וחסד בחיים חיותך למען ייטב לך בעולם שכלו טוב ובני יהודא שהיו ת"ח כדאמרינן בעירובין ות"ח יכולים לזכות לבני דורם בין בעודם עמהם בין לאחר יציאתם מן העולם וע"כ אמרו עשה דברים לאחר מטתך, למען יהי' שפתותיך דובבות בקבר אם יאמרו דברי הלכה מפיך:
הדברים האלה הרהיבו בנפשי עוז לכתוב דברי תורה ולהביאם לבית הדפוס אולי אזכה גם אנכי להיות מסייע לדבר מצוה שיהנו המשכילים ויתענגו על דברי תורה וזכות הרבים תשליך קרני אורה על נפשי. אם כי היטב אדעה כי אינני ראוי בעו"ה להיות אסקופה הנדרסת בפני ת"ח ובשגם שאזכה לזכות גדול כזה על כל זה אשען ואתמוך בזכות אבותי הקדושים אשר האירו פני תבל בחכמת תורתם ויראתם וכאן אבא מזכה ברא להגן עלי שלא אומר דבר שלא כרצונו יתברך וה' יסייעני לכוין לדבר אמת שלא אכשל ח"ו בדבר הלכה. ובטרם אכנס הביתה אפרוש כפי לאבינו שבשמים. ואודך ד' על כל הטוב אשר גמלתני. כי הנה אבי הרב המופלג בתורה וביראה הנגיד היחסן המפורסם מ' חיים שמואל יכונה שמעלקא זצלה"ה נכד הגאונים בעל ת"ש וש"ך והגאון מ' אלעזר אבד"ק אמשטרדם נאסף אל עמיו בעת עוד לא נכנסתי לבן מצוה. ואמי הצדקת האשה החשובה הצנועה במעשי' בת גדולים מ' מרים מירל זצלה"ה נכדת הגאון ח"ץ ומהר"ם מלובלין. (לאבלנו עזבה לן חיים ט' אייר שנת תרמ"ה בהיותה בת צ' שנים ועד יום האחרון לא חדלה מעשות בחפץ כפי' בצדקה ובג"ח) גידלה אותי על ברכי התורה והיראה:
ובהיותי לאיש בעזה"י נתמניתי לרב בעיר זוראוונא ומשם נתקבלתי לרב ואב"ד בעיר ברעזאן וכעת בתוך עמי אנכי יושב בעיר פרעמישלא וכל זה לא בזכותי ובמעשי הטובים כי יודע אני שפל ערכי אך בחסדי ד' כי גמל עלי ות"ל בכל מקום שבתי יכבדוני אנשי העיר ויכלכלו צורכי ביתי בכבוד למען אוכל להגות בדברי תורה ד' ישפות שלומם וירם קרנם בכבוד וישפיע להם כל טוב ועל כל זה אודך ד' ואהלל שמך כי כאב את בנו תפרוש כנפיך ותסוככני בצל אברתיך. והנה בשנת תרמ"ז בט"ו אדר עולם חשך בעדי ועלתה השמים זוגתי הרבנית הצדקת החסידה מ' שרה זצללה"ה בת הגביר הנדיב המפורסם מ' אהרן ז"ל מזוראוונא זכר נא אבינו שבשמים רוב צדקתה ושלי ושלכם שלה כי כל מגמתה וחפצה היתה לתורה ולתעודה וליראת ד' ולמע"ט ורבת פעלה וסייעה להוצאת ספרי זה ד' יצרור בצרור החיים נשמתה ויפתח לה שערי רחמים וחסד ושערי גן עדן:
ואתה תשמע מן השמים תפלתי ותצליח ותגן ותושיע לזוגתי הרבנית הצנועה החסידה שנשאתי זה שנה מ' גליקל תי' בת הרב הגאון הצדיק המפורסם מ' שמואל בירנבוים מדובנא זצלה"ה חתנא דבי נשיאה הגאון הקדוש מ' עקיבא איגר זצלה"ה אבד"ק פוזנא ואתה ברחמיך הרבים תברך אותנו שנזכה לראות זש"ק בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצות. הקשיבה אבינו שבשמים לקול תחינתי וברך את בתי יחידתי הצנועה המשכלת מ' הדסה תי' ואת בעלה הרב הגדול החריף ובקי השלם מ' נתן נ"י ויהי נועם ה' עליו להאיר עיני רבים בחכמת תורתו ויראתו. וברך ד' את י"ח נכדי היקרים המסולאים בפז והושע להם בכל צרכיהם והרם קרנם בכבוד בעושר והצלחה. ומברכותיך אדון כל יתברכו אחי ואחיותי היקרים וכל י"ח ד' עליהם יחי' והרם נא קרן תלמיד הרב הגדול החריף ובקי השלם מ' גדלי' שמעלקיס נ"י בן אחי הנגיד המופלג היקר החכם השלם מ' מרדכי נ"י וי"ח ויהי נועם ד' עליו ותשפיע עליו מטובך שיוכל להגות בתורה מתוך עושר והצלחה ורבים ישאבו ממעיין חכמתו ותורתו:
ב"ה השקיפה נא ממעון קדשך מן השמים וברך את אחותי הצנועה הגבירה המשכלת מ' הינדא שארשטיין תי' בפאדנארזשע הסמוך לקראקא אשר פזרה מהונה וסייעה אותי בהדפסת ספרי זה, ויען כי זרע אין לה תהינה שורותים אלה לה מזכרת טובה וברכה זכרה לה אלקי לטובה ותהינה פעולותי' הטובות וצדקותי' לרצון לפני אדון כל, ותתברך באריכות ימים ושנים וכ"ט אמן:
אעתיק מדרוש לשבת שובה שנה זאת דרך פלפול לקשר דברי ר"ע שדרש ריש פ' כשם בסוטה כ"ז ע"ב כשם שאסורה לבעל אסורה לבועל שנאמר נטמאה ונטמאה בו ביום דרש ר"מ וכלי חרס וכו' לימד על ככר שני שמטמא את השלישי בו ביום דרש ר"מ ומדותם מחוץ לעיר וכו' שתחומין דאורייתא בו ביום דרש ר"ע אז ישיר משה וכו' שהיו ישראל עונין שירה אחריו של משה על כל דבר ודבר בו ביום דרש ר' יהושע בן הורקנוס לא עבד איוב את הקב"ה אלא מאהבה וכו'. וכבר האריך בספ' דורש לציון להגאון נוב"י לבאר קישור המאמרים. ואענה אף אני חלקי בקצרה בעזה"י דהנה הפוסקים נתוכחו אם עשה חמיר מל"ת או ל"ת חמירא מעשה לענין מאכילין אותו הקל הקל בחולה דהרא"ש סוף יומא כ' נבלה ושביעית מאכילין שביעית דאיסור עשה קל מל"ת והרמב"ם כ' נבלה וספיחי שביעית מאכילין ספיחי שביעית משמע דשביעית גופי' חמיר מנבלה. וכבר האריך בזה בהקדמת ספר משנת חכמים ואני כתבתי דהרשב"א בחידושיו ס"ל בכתובות מ' דעשה דוחה לאו הבא מכלל עשה וכ"כ הפנ"י שם והקשה בהפלאה מש"ס דפסחים כ"ט דמקשה מאי אולמא דהאי עשה. ואמנם בספרי לא"ח סי' ד' אות ב' כתבתי דסוגיות חלוקות בזה דהה"מ כ' פ"א ממאכלות אסורות דיוצא מאיסור עשה אינו אסור מדאורייתא. והקשיתי מחולין ק"כ דיוצא משביעית אסור. והראיתי לדעת דסוגיא דחולין ס"ל איסור עשה חמיר מלאו וההמ"ג ס"ל איסור עשה קיל מלאו וראי' מחלב אדם. ומה"ט ס"ל לרשב"א דאיסור עשה קיל מל"ת ועשה דוחה לאו הבא מכלל עשה וש"ס דפסחים ס"ל איסור עשה חמיר מל"ת ומ"ה אין עשה דוחה ללאו הבא מכלל עשה וכן דין אם באיסור עשה ע"כ דאורייתא שהארכתי בפנים סי' קכ"ד תליא בזה. ונ"ל דכל המשנה ר"פ כשם סובב הולך על קוטב זה ואבאר: הנה ר"ע דריש נטמאה ונטמאה כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל ויש לפ"ז לר"ע ג' נטמאה וחד ואו. ודריש בגמ' חד לבעל חד לבועל חד לתרומה וחד לכהונה ור' ישמעאל הקשה עליו כהונה אתא בק"ו מתרומה. ותירץ בגמ' דר"ע ס"ל מלתא דאתי בק"ו טרח וכתב לה קרא. והתוס' דף כ"ט ד"ה שכן עשו מביאין ירושל' דר' אבין מוקי אחת לבעל ואחת לבועל ואחת ליבם אמר ר' יוסי מתני' אמרת כן ואם מת חולצת ולא מתיבמת וקשי' לן אמאי לא משני כן בש"ס דידן דר"ע מוקי אחת לבעל ואחת לבועל ואחת לתרומה ואחת ליבם דמלתא דאתי' בק"ו טרח וכ' לה קרא דוקא בליכא למידרש ואין לומר דליבם ל"צ קרא כיון דבלא"ה אסורה ליבם משום הק"ו במותר לה נאסרה באסור לה לא כ"ש כדאמר רבא בסוטה ו' דא"כ צריך להבין דברי ירושלמי דלמ"ל קרא. ונ"ל לישב דהב"ש סי' קע"ד ס"ק ד' מביא בשם הטו"ז דמחזיר גרושתו משנשאת דאסורה ג"כ ליבם משום האי ק"ו מ"מ ביאה ראשונה מותר דעשה דיבום דוחה מדאו' לק"ו דלא אלים מלאו ע"ש וב"ש חולק א"כ ירושלמי ס"ל כטו"ז ואצטריך קרא דונטמאה דאפי' ביאה ראשונה אסורה דמשום ק"ו מותר ביאה ראשונה דסוטה ספק לא כתיב טומאה כמ"ש תוס' ואין אסורה רק מק"ו. ומירושלמי ראי' לטו"ז דלא כב"ש ולפ"ז הק"ל אמאי לא משני לר"ע כן. ואין לומר דר"ע ל"ל עשה דוחה ל"ת ביבום דס"ל בדף ט' ביבמות איסור מצוה ואיסור קדושה א"צ חליצה דז"א דהרי תוס' הקשה שם לר"ע אמאי אין עשה דוחה ל"ת. ואמנם בירושלמי ריש יבמות מבואר טעמא דר"ע דיליף חייבי לאוין מק"ו מאחות אשה דיש לה היתר וא"צ חליצה חייבי לאוין שאין לה היתר לא כ"ש א"כ סוטה ספק שיש לה היתר בשתי' אין ללמוד מק"ו דאחות אשה. ואף דהשתא ביבם אין לה היתר דשומרת יבם לא שותת מ"מ כיון דאין אסורה רק משום במותר לה נאסרה באסור לה לא כ"ש ולבעלה יש לה היתר ע"כ היבם לא חמיר מבעל ואין ללמוד מאחות אשה. ושפיר ס"ד דמותר ביאה ראשונה משום הק"ו ואיצטריך קרא ונטמאה דאסורה ליבם. ולמה לא משני בש"ס כן. וצ"ל דס"ל לש"ס כשיטת הרשב"א דעשה דוחה ללאו הבא מכלל עשה וגם לאחר שנוקי קרא דונטמאה דאסורה ליבם מ"מ ביאה ראשונה מותר ושוב ל"צ קרא ליבם דאיכא ק"ו בביאה שני' ועל כן הוצרך הגמ' לומר דס"ל מלתא דאתיא בק"ו טרח וכתב קרא ושוב מוקי לכהונה מה"ט ומיושבין דברי הגמ':
והנה ר"מ שדרש דבריו נסתם ולא נודע אם מוקי קרא ליבם כדמוקי בירושלמי וס"ל לאו הבא מכלל עשה חמיר מלאו. ולא נדחית ונטמאה מפני עשה או ס"ל קרא לכהונה כדמשני בש"ס דילן הוצרך לדרוש בו ביום דשני עושה ג' בחולין דמזה נדע דס"ל לאו הבא מכלל עשה קיל מלאו דהנה בחולין קי"ג דרשינן כהן טמא שאכל תרומה טמאה אינו במיתה שנאמר ומתו בו כי יחללוהו וטעמא אמרינן שם משום דאין איסור חל על איסור עיי"ש. והנה ר"ע ס"ל בחולין ק"א שבת ויו"כ אינו חייב אלא אחת דאאחע"א אף באיסור בת אחת וכ"ש דכולל ל"ל וקשיא לר"ע למ"ל קרא דמתו בו כי יחללוהו למעט כהן טמא שאכל תרומה טמאה ת"ל דבלא"ה אאחע"א וצ"ל בישוב הקושיא דמיירי קרא שכהן טמא אכל תרומה שנגעה בשני ונעשה שלישי וס"ל בחולין אין שני עושה ג' רק בתרומה וכשישאל על התרומה תיטהר המאכל כמ"ש בספרי לא"ח סי' ק"ד. ובחולין ק"א אמרינן מאן יימר דטומאת הגוף חמירא דלמא טומאת בשר חמיר שאין לו טהרה במקוה עיי"ש. א"כ בתרומה טמאה כזו שיש לה טהרה ע"י שאלה ודאי קיל מטומאת הגוף שבכרת וס"ד דטומאת הגוף חל על איסור תרומה טמאה שאינה בכרת ויש לה ג"כ טהרה מ"ה איצטריך קרא. אמנם כ"ז אם בחולין אין שני עושה שלישי יש לתרץ כנ"ל אבל אם בחולין ג"כ שני עושה שלישי. וע"י שאלה דנעשה חולין אין לה טהרה ול"ה קל מטומאת הגוף שיש לו טהרה הק"ל למה לי קרא. וצריך לומר כיון דאיסור תרומה טמאה ל"ה רק לאו הבא מכלל עשה כדאיתא ביבמות ע"ד. וס"ד דלאו חל על איסור לאו הבא מכלל עשה דקיל מלאו. וכן באמת דעת הפמ"ג בפתיחה לה' שחיטה וקמ"ל קרא דאינו חל. ומעתה שפיר דרש ר"ע דשני עושה ג' בחולין וע"כ צריך לומר דלאו הבא מכלל עשה קיל ונדע טעמו של דרוש א' כנ"ל:
והנה בש"ס דשבת ס"ט וע"ג מקשה אהא דאם עשאן כולן בהעלם אחד חייב ל"ט חטאות דידע לה לשבת במאי וכתבו תוס' דה"מ לשנויי דידע לה לשבת בעשה עי"ש. אך זה דוקא אם עשה חמירא אבל אם לאו הבא מכלל עשה קיל י"ל דעשה לא מקרי ידיעה כלל כמו דלא משני דידע שהוא שבת והמלאכה אסור וקסבר שהוא ח"ש שכתב במהדורא בתרא דלא מקרי ידיעא כלל. וה"ה דעשה שקלה מלאו לא מקרי ידיעה. דאחרי שהקדים ר"ע דשני עושה שלישי בחולין וע"כ איסור עשה קיל כנ"ל וקשי' דידע לה לשבת במאי דל"ל דידע בעשה. ע"כ דרש ר"ע בו ביום ומדותם מחוץ לעיר וכו' דס"ל תחומין דאורייתא. ויש לומר דידע לה לשבת בתחומין דליכא חטאת כמ"ש תוס' בשבת. ושוב הודיע ר"ע דעתו דלעולם מוקי קרא ונטמאה המיותר ליבם כדמשני בירושלמי ושלא תקשי הלא בלא"ה איכא ק"ו במותר לה נאסרה די"ל דלולא קרא הי' עשה דוחה לק"ו ואי דגם השתא עשה דוחה ללאו הבא מכלל עשה ע"ז התחכם ודרש בו ביום אז ישיר משה ובני ישראל ויאמרו לאמר שאין תלמוד לומר לאמר מלמד שהיו ישראל עונין שירה על כל דבר ודבר וקשה לאמר דכל התורה מאי דריש כמו שהרגיש רש"י שם ועל כרחך ס"ל כר' יהודה דלאמר לאו אמור בפסחים מ"ב. ולדידי' גם בפ' סוטה דכתיב לאמר חו"ל ונטמאה לאו ועשה כמו שכ' בפנים סי' קס"ו וס"ס קס"ז ואין עשה דוחה לאו ועשה וכ"כ הפנ"י בכתובת מ'. על כן שפיר דרש קרא ליבם. וא"צ לומר מלתא דאתיא בק"ו טרח וכתב קרא:
וכיון דכל עיקר הדרושים הי' אם עשה חמיר מל"ת על זה סמך ר' יהושע בן הורקנוס ודרש בו ביום לא עבד איוב אלא מאהבה לאשמועינן דעבודה מאהבה גדול מיראה ומה"ט עשה דוחה לל"ת כמו שכ' הרמב"ן פ' יתרו דעשה דוחה ל"ת משום דאהבה גדולה מיראה. והסברא דמי שאוהב המלך הוא מטריח בפועל לעשות רצונו ומי שירא ממנו לא יעבור על דבריו בפועל אבל לא יטריח לעשות מעשהו. ולפ"ז לאו הבא מכלל עשה דהוא שלילה ל"ה רק כנגד יראה ונדחית מפני עשה כנ"ל. ואנחנו נסמוך בעזה"י להענין היקר הנ"ל דברי הילקוט פ' חיי דרשה צמר ופשתים זו שרה שהפרישה בין ישמעאל ליצחק ואמרה גרש את האמה הזאת ואת בנה:
ונ"ל לפרש כי הנה אברהם אבינו ע"ה בחר גליות לבניו כדאמרינן במדרש. והרצון עפ"י מה שאנו מתפללין בהושענא רבה כבושה בגולה לומדת יראתך ופירש בספר היקר בני יששכר דממה שאנו נכבשים תחת האומות אנו לומדים ליראה את השם הנכבד בראותינו אימת חלש על גבור לומדים אנחנו איך לירא מהמלך הגדול הגבור והנורא יתברך שמו. ומסיבת זה בחר גליות שיהי' יד אומה"ע תכופים עלינו למען נלמוד ליראה את השם הנכבד. אמנם שרה אמנו כל מגמתה וחפצה שלא ישלטו זרים בנחלתינו. ואנחנו נעבוד לאדונינו יתברך ביראת הרוממות שהיא אהבת המקום ב"ה דאהבה גדולה מיראה. ומה"ט עשה דוחה לל"ת. ועל כונה זו אמרו בילקוט דרשה צמר ופשתים. דכתיב לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו גדילים תעשה לך ודרשינן דעשה דוחה ל"ת דאהבה גדולה מיראה זו שרה שהפרישה בין ישמעאל ליצחק ואמרה גרש וכו' כי לא ירש עם בני. והענין נאה בעזה"י כן ד' ירים קרן ישראל ויקבץ נדחינו עד מהרה ונזכה אהבה השם הנכבד ולדבקה בו:
פתח הבית והבית בהבנתו אבן שלמה מסע נבנה ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנתו (מלכים א. ו. ז.) בת"כ פ"ט דתזריע טהור הוא יכול יפטור וילך לו ת"ל וטהרו הכהן, אי וטהרו הכהן יכול אם אמר כהן על טמא טהור ת"ל טהור וטהרו הכהן. על הדבר הזה עלה הלל מבבל: א שתים הנה הדרכים המובילות לחצרות תוה"ק, שתים הנה המסלות אשר תובלנה בית ה' להשגת דברי אלקים חיים ומלך עולם. שתיהן קדושות, שתיהן טהורות, שתיהן ברורות, שתיהן עולות במעלות הקודש. במעלות אש דת הנתונה מימין עליון, אכן שונות הן אשה מרעותה באמצעים אשר תבחרנה להן להגיע למטרת חפצן. האחת תפנה קדימה בלמודים הנוסדים על אדני הפלפול וההגיון, תפלס לה נתיב על שדי ההיקש והסברא ותקטוף שושנים מבין גני ההויות הקושיות והתירוצים למען הוציא הדין לאמתו. אולם השנית גם היא תעלה במעלות הקודש גם לה נתכנו עלילות, לחדור אל תוך כוונת תוה"ק ולבא אל עומק המושגים הצפונים בקרבה, אבל לא בסערת הפלפול תעל, לא תעשה לה אבר לעוף בשמים, דרכי' דרכי נועם, ובאמצעות הקבלה מאבותינו חכמינו נ"ע, תבחן דברי', תשוה אדמת לקחה תרוה תלמי' תנחת גדודי'. ורק לעת מצוא אל הפלפול תשים מפלטנה, כאשר סגורה הדרך לפני', והי' כאשר תסול המסלה ועזבה אתו לעצמו. ובארץ ישראל, ארץ אשר עיני ה' עלי' לטובה, שערי ציון מצוינים בהלכה שם נגלה אדון השמים וישפוך רוחו על נביאיו ויאיר להם נתיב לכוין לאמתה של תורה, קרובים הי' שם למקור הדעת וישאבו מים זכים צלולים וברורים מהמעין היוצא בית ה', דלה דלו מבאר הקבלה ותאורנה עיניה, לא בחרו איפוא בפלפול ויתרחקו ממנו. ובב"מ ד' פ"ה אמרו ר"ז כי סליק לא"י יתיב מאה תעניתא דלישתכח מיני' גמרא בבלאה דלא ניטרדי' בפלפולי'. ובבבל, נתרחקו מארץ אבותם וילכו נדוד, לא שקטו על שמריהם, וצרות ומצוקות סבבום, שמה נשתכחו המון הלכות, והקבלה נפסקה, לכן לקחי להם הפלפול לעזר וע"י החזירו העטרה ליושנה. וכמאמר חז"ל בתמורה ט"ז ג' אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה, והחזירן עתניאל בן קנז בפלפולו:
ב' אשר ע"כ דרשו חז"ל. מה דכתיב ואקח לי שתי מקלות לאחד קראתי נועם ולאחד קראתי חובלים. נועם אלו ת"ח שבא"י שמנעימים זל"ז בהלכה, חובלים אלו ת"ח שבבבל שמחבלין זה לזה בהלכה (סנהדרין כ"ד) קראו לת"ח שבא"י נועם בלשון יחיד לאשר מנעימים דבריהם, כי אחדות תשתרר ביניהם יען ממקור אחד ישאבו ממעין הקבלה מעין לא אכזב. אולם ת"ח שבבבל יען כי בתחלה דיעותיהם חלוקות זה בונה וזה סותר זה נוטע וזה עוקר קרא אותם חובלים בלשון רבים, אמנם מלחמת הדעת הזאת תאחדם כי מטרה אחת לכולם מטרה נשגבה ונעלה. מטרת דרישת האמת מעל תוה"ק וכמאמר חז"ל. אמר רחב"א אפי' אב ובנו הרב ותלמידו שעוסקים בתורה בשעה אחת נעשו אויבים זל"ז ואינם זזים משם עד שנעשו אוהבים זל"ז שנאמר את והב בסופה א"ת בסופה, אלא בסופה [קידושין ל' ע"ב] ואמרו חז"ל הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל אלו ת"ח שבבבל שעושים ציצים ופרחים לתורה [שבת קמ"ה ע"ב] ועל דוד המלך ע"ה אמרו בחלק, גבור שיודע להשיב, איש מלחמה שיודע לישא וליתן במלחמתה של תורה, איש תואר שמראה פנים בהלכה, ונבון דבר שמבין דבר מתוך דבר. וד' עמו שהלכה כמותו בכל מקום, ראו לשבח במעלות דוד המלך ע"ה כי הי' יודע לישא וליתן במלחמתה של תורה מלחמת ד' בגבורים:
ג' ואבוא לבאר בזה מה הנה התכונות הנחוצות אשר על ידיהן נוכל לבוא אל שערי ציון המצוינים בהלכה ללחום מלחמת הפלפול מלחמת ד' בגבורים למען נגיע אל המטרה הדרושה והיא בקשת ומציאת האמת. אמרו חז"ל שבת פ"ח בשעה שירד משה מלפני הקב"ה בא שטן ואמר לפניו רבש"ע תורה היכן היא א"ל נתתי' לארץ הלך אצל ארץ א"ל תורה היכן היא א"ל אלקים הבין דרכה הלך אצל ים, א"ל אין עמדי הלך אצל תהום א"ל אין בי שנאמר תהום אמר לא בי היא וים אמר אין עמדי אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו שמעה חזר ואמר לפני הקב"ה רבש"ע חפשתי בכל הארץ ולא מצאתי'. א"ל לך אצל בן עמרם הלך אצל משה. א"ל תורה שנתן הקב"ה היכן היא א"ל וכי מה אני שנתן לי הקב"ה תורה., א"ל הקב"ה למשה בדאי אתה. אמר לפניו רבש"ע חמדה גנוזה יש לך שאתה משתעשע בה בכל יום אני אחזיק טובה לעצמי א"ל הקב"ה למשה, הואיל ומעטת עצמך תקרא על שמך שנאמר זכרו תורת משה עבדי. ובארתי המאמר הלז בספרי שיח יצחק, כי להבין ולהשכיל תורת אל חי, לחדור אל עומק המושגים, ולהגיע אל צפונותיהם, מהנחוץ להעריך תכונות נפשו על ערך וקצב ידוע, להשוות מדותי' ומעלותי' על אופן היותר נאות. ולאיש העולה במעלות השלמות מההכרח שתקדם אליו הכנה טבעית, שיהי' טבעו מוכן לקבלת השלמות ומזגו שלם אל טוב המעלות והמדות, והכנה בחירית או מדותית, שיכין את גופו בטוב המעשים במדות מעולות ופעולות נאות. וערכתי שם בספרי חמש המערכות הנחוצות לאדם השלם בעלותו בהר ה' להגביה שבת במקום קדשו האחד שיהי' גופו בריא ושלם ולא יטרידוהו מכאובים ולא יפריעוהו יסורים ויוכל להגות בתורת ה' יומם ולילה, ב' שיהי' שכלו חד וישר להבין ולהשכיל משפטי התורה ופרטי עניני' הרבים והעצומים. ג'. שיחדור אל תוך כוונת הענין ויעמיק בו, ירד תהומות ויעלה פניני' יקרים עד הגיעו אל עומק המכוון במשפטי התורה וחקיה. ד'. שיהי' לו הכח לבנות ולסתור להקשות ולתרץ למען הוציא הדין לאמתו, להביא ראיות על אמתת המשפט הנחרץ ולישר המבוכות והמעקשים אשר יתיצבו לנגדו. ה'. הוא מדת הענוה, להיות שפל בעיניו וללמוד מכל אדם אף ממי שקטן ממנו וכמאמר בן זומא איזהו חכם הלומד מכל אדם שנאמר מכל מלמדי השכלתי [אבות פ"ד] וחמשת המדות האלה מכונות פה בשמות, ארץ רומזת על מזג וטבע הגוף אשר בעפר יסודו, ים הוא כח הדעת והשכל אשר יעמיק בדברי התורה וישוב על עניני' ומלאה הארץ דעה כמים לים מכסים. תהום הוא הכח הנתון להחכם להעמיק ולחדור אל עומק המושגים עד היסוד בהם לצלול במים אדירים ולבא עד תהום רבה. שאול ואבדון מכונה בהם פה כח הסותר מפרק ומקשה ומסיר השבושים ומישר הדורים, למען הוציא משפט נכון, ומדה החמשית היא מדת הענוה תכונה בשם משה עש"ה והאיש משה עניו מאוד:
ד' והשטן אשר דרכו לערוך מערכה מול דורשי תורה ושומרי מצוותי', חפץ לדעת איזה היא המדה העקרית והתכונה העצמית אשר על ידה תושג שלמות התורה, למען ישים מחי קבלי נגדה ויעשנה מטרה לחציו, ולכן כאשר שאל תורה היכן היא וכוונתו איה איפוא הכח הנעלה והנשגב אשר ותגירר בתוך התורה פנימה, השיבו הקב"ה נתתי' לתרץ, כי בראשונה נחוץ להשגת התורה גוף חזק ושלם על טבע ומזג נכון. והארץ אמנם היא תשיב אמרי' אלקים הבין דרכה, שלמות התורה היא ענין נשגב ונעלה לא ישיגוה משיגי הגוף כי נשגבה היא ואך לאלקים פתרונים. הלך אצל ים בנה השטן סוללה ויבנה דיק אל השכל הישר להתעיתי מני דרך, בחשבו כי רק על ידו הישג מעלת התורה והים אמר אין עמדי כי לא בזה בלבד יעלה האדם במעלות התורה, וכן אצל תהים. ושאול ואבדון הרומזים לכח הסותר אמרו באזנינו שמענו שמעה כי אמנם לקחה אזנם שמץ מנה אולם אך אפס קצה נראה ע"י כח הסותר וכלה לא נראה. עד אשר בא אל משה. ואמר לו הקב"ה משה הואיל ומיעטת עצמך תקרא על שמך. כי על ידך נתנה התורה לישראל נהגת בה טובת עין ונתת אותה להם למורשה:
ועל פי דרכנו פה נוכר לאמר כי משה מרמז על הקבלה האמתית כי משה קבל תורה מסיני והוא יסוד ושורש הקבלה ואחרי אשר הלך אצל ארץ ים תהום ושאול ואבדון אמר לו הקב"ה לך אצל בן עמרם כי אחרי כל הפלפולים וההקשות והמשאות והמתנות הבנויות על ההגיון והשכל ומייסדים על אדני תכונות הנפש המכונות בשמות אלו אין לנו אלא הקבלה האמתית והוא תורנו דרך האמת לא נטה ממנה ימין ושמאל:
ה' ונמשלה תוה"ק למים יין שמן חלב ודבש כמאמר היוד' חזית פסוק כי טובים דודיך מיין. המים מורים על מדת העניית שהיא הכרחית ללמוד התורה, כי המים יורדים ממקום גבוה לנמוך. ואין התורה מתקיימת באיש גבה לב וגאה כי בוש יבוש לשאול את הדברים אשר לא יבין אותם, ועבר עליהם ולא ידע. יין יורה. על השכל החד אשר יחדור אל עומק מושגי תוה"ק לבוא אל תכליתם לחקרם ולהבינם, ובשכלו יוציא האדם דבר מדבר ויגיע אל כוונת תוה"ק. ואמרו במדרש מה יין משמח את הלב אף דברי תורה משמחים את הלב שנאמר פקודי ה' ישרים משמח לב. כי שמחה לאיש בהגיעו אל עומק כוונת הענין המכוון, וכמאמר הכתוב מאור עינים ישמח לב (משלי ט"ו), הארת עינים בהבנת המצות ובחקירת הענינים ישמח לב כל הוגה בם, ואשר ע"כ נמשלה התורה ליין להורות על הענין הנכבד הזה:
לשמן נמשלה התורה כי האור שבה הולך ומאיר מסוף העולם ועד סופו, התוה"ק הפיצה דעת ה' בארץ ותאיר מחשכי התבל באור המצות הכתובות בה, ואמרו במדרש שם מה שמן מעדן הראש והגוף אף דברי תור' מעדני' הראש והגוף כי עץ חיים הוא למחזיקים בה, לחלב נדמו דברי תוה"ק, כמאמר המדרש מה חלב נקי אף דברי תורה נקיים, מלובנים המה דברי התורה הזאת ומצוחצחים, אין בהם שמץ דופי, כמראה הלובן הזה אשר יפיץ אור בהיר וכל מאום לא יעממו, כן דברי' מלובנים ומאירים אין בהם נפתל ועקש ישרים המה למוצאי דעת:
ונדמו דברי התוה"ק לדבש. כמאמר המדרש (דברים רבה) אלה הדברים, מה הדבורה הזאת דובשה מתוק ועוקצה ונר כך הם דברי תורה כל מי שעובר עליהם נוטל אפופסון, שנאמר מות יומת הנואף והנואפת מחללי' מות יומת וכל מי שמקיי' אותה:
זוכה לחיים שנאמר למען יאריכון ימיך. וכמו. שבגוף חי אם ישחת אחד מאבריו יצוו הרופאים לנתחו ולהשליכו הלאה למען לא ישחית האבר הנפסד והנחלה את כל הגוף. כן היתה פקודת תוה"ק עלינו חזקה כ' אם ישחית אחד מבני ישראל את דרכו על הארץ אם יתמכר לתועבות רעות ונמבזות באופן שבמעשיו הרעים יוכל להיות לאבן נגף ולצור מכשול לחיי האומה בכלל. להאבידו מתוך הקהל לבערו מכרם ישראל למען כל העם ישמעו וייראו ולא יזידון עוד זאת היתה מחשבת תוה"ק בכל משפטי מות אשר חרצה על פועלי און. והנה הדבורה הזאת כל מעשיה הם על דרך זה להפריד הרע מהטוב למען יצא הטוב ברור מכל תערובות רע ולכן אם כי עוקצה מר בכל זאת דיבשה מתוק. ומה נעימים עפי"ז דברי המד' האמור מה הדבורה הזאת דובשה מתוק ועוקצה מר שהרע שלה העוקץ, אך לתכלית הזה יפרד מהדבש למען יצא הדבש כלול בהדרו נקי' מכל חלאה כן דברי תורה המר שלה העונשי' אשר בה לתכלית חי' האימה המה למען יאריכון ימי'. ואשר ע"כ נדמו דברי התורה לדבש היוצא מהדבורה:
ו' וגודל יקרת מדת הענוה ללימוד התורה יבואר מתוך דברי הש"ס מגילה כ"ח רשב"ל הוה אזיל באורחא מטא ערקמא דמיא אתא ההוא גברא ארכבי' אכתפי' וקא מעבר לי' א"ל קרית א"ל קרי' א"ל תנית א"ל ארבעה סדרי משנה א"ל פסלית לך ארבעה טמירין וטענת בר לקיש אכתפך שדי בר לקישא א"ל ניחא לי דאשמעי' למר א"ה גמור מיני הא מילתא דאמר ר"ז בנות ישראל הן החמירו על עצמן שאפי' רואה טיפת דם כחרדל יושבת עליו שבעה נקיים דברי רשב"ל אלו עולים בקנה אחד עם דברי הש"ס ברכות ל"א אין עומדין להתפלל אלא מתוך הלכה פסוקה היכי דמי כי הא דא"ר זירא בנות ישראל החמירו על עצמן שאפי' רואות טפת דם כחרדל יושבי' עלי' שבעה נקיים. אם בכל מעשינו ופעולתינו מדת המשפט נשים לנו לקו ושורת הדין למשקלת אז בעמדנו לשפוך שיח לפני אבינו שבשמים אל רם ונשא בהכרח נסוג אחור ולא נהין לגשת בהעלנו על לבנו, כי אם פעולתינו ומעשינו הטובים במאזנים ועלו עם פשעינו וחטאינו. בעו"ה האחרונים כמשא כבד יכבדו והראשונים כאפס והבל יחשבו ובתוהו יעלו ויאבדו. ומאת מדת הדין מדת המשפט אין לנו לקוות כי נצא נקיים בהשפטנו. אשר ע"כ בכל תפילותינו ובקשתינו אך אל מדת הרחמים נשים פנינו כאשר אנחנו מתפללים ותכנס לנו לפנים משורת הדין אל תבא במשפט עמנו וכהנה רבות. ואין לנו להשען כי אם על מדת הרחמים מדת החסד לזה אמנם ההכרח כי גם אנחנו בארח חיינו ותהלוכותינו נתנהג במדה זו מדת הרחמים והחסד, כן בחובותינו נגד אנשים במצות שבין אדם לחבירו, וכמאמרם ז"ל לא חרבה ירושלים אלא על שהעמידו דבריהם על דין תורה, וכן בחובותינו נגד אבינו שבשמים במצות שבין אדם למקום [כמאמרם איך לא אשא להם פנים והם נושאים לי פנים ומברכים עד כזית עד כביצה]. ואם על פי מדה זאת נפלס אראני יש לנו לקוות כי גם האדון ד' צבאות יתנהג עמנו במדה החסד והרחמים ויכנס לנו לפנים משורת הדין. זאת איפוא העצה היעוצה לנו מאת חכז"ל בש"ס הנ"ל כי נעמוד להתפלל מתוך הלכה פסוק' שבנות ישראל החמירו על עצמן להראות אותנו כי לא הסתפק במדת המשפט שורת הדין כפי הגבול שגבלה לנו תוה"ק ומיראתן פן ח"ו תעברנה את הגבול כנסו לתוך שלה, והלכו לפנים משה"ד שאפי' רואית טיפת דם כחרדל יושבות עליו שבעה נקיים, ובכונה שניה יורו איתנו לדעת שמקפידות הנה אף על טיפת דם [אדום] כחרדל ויושבות עליו שבעה נקיים להנקות ולהטהר מכל שמץ מדת הדין המרומזת במראה אודם. ומתוך הלכה פסוקה זו נוכל להרהיב בנפשנו עוז לגשת להתפלל לפני אב הרחמים אלהי החסד ונוכל לקוות כי גם הוא יכנס עמנו לפנים משורת הדין ואם יהיו חטאינו כשנים כשלג ילבינו. כדברים האלה רמז גם רשב"ל לההוא גברא אשר אחרי דפסיל לי' ארבעה טורי טעין בר לקיש אכתפי' והראה גודל מדת ענותנותו להשפיל עצמו ולשמש לת"ח הקטן ממנו [כי ר"ל בענותנותו מצדו חשב עצמו לקטן מההוא גברא] אף כי שורת הדין נותנת אשר הקטן ישמש לגדול. רמז רשב"ל כי כן הוא מנהג ישראל ואף בנות ישראל החמירו על עצמן כי כן יאתה ובמדה זו גם הקב"ה יהפך לנו הרוגז לרחמים:
ז' ואחת מתולדות מדת הענוה היא מדת ההסתפקות כאשר לעומת זה מדת בקשת המותרות היא תולדה ממדת הגאוה, כי האדם אם גאות ילבש וגדול יהי' בעיניו ויחשוב כי כל יש לו וכל קניניו אך מעטי' הם לעומת ערכו יבקש חשבונות רבי' ויכסוף למותרות. לא כן האיש העניו יביט במיעוט ערכו ויבין כי כל אשר חננו ד' רב היא ממנו וכי קטן הוא מכל החסדים אשר עשה ד' עמדו. יסתפק איפוא במסת ידו אשר ברכו ד' ולא יבקש גדולות ונפלאות ואמר המלך החכם לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו כי החכם המכיר את מקומו וערכו פונה לימין הלב, והימין מאותיות ל"ב, אותיות שלפניהם הם אותיות, אך, אכין ורקין מיעוטין וימעט איפוא את עצמו ואת תאוותיו ובקשותיו. והכסיל יפנה לשמאל הל"ב לעומת אותיות ג"ם שהם אחרי אותיות ישים מבטו אשר אתין וגמין רבויין וכל מאויו וכליון נפשו אך הון וכבוד ולא תשבע נפשו מקנינים המדומים ומהצלחות עוברות וסופו להרבות גם אף ולהעלות חמה. ובדרך מליצה יש להעמיס דברים אלו בדברי הש"ס ב"ק ס"ה גם לבית הלל קשיא כי ב"ה מלובשים במדת ענוה כפי הנהגת רבם הלל אשר הי' מצוין במדה זאת כמבואר במס' שבת וכאשר גם עליהם אמרו במס' עירובין מפני מה זכו ב"ה לקבוע הלכה כמותם מפני שנוחין ועלובים היו. וגם לב"ה קשיא, כי קשה הי' להם להתנהג במדת הגאוה ולכסוף מותרות ולבקש כי ירבה כבודם ואשרם המדומה. ואמרו הרוצה להחכים ידרים כי דרום הוא לימין והרוצה איפוא להחכים יפנה לימין הלב שהוא לאותיות אך. והמלך החכם אמר אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד כי רק אז ארך ימים בימינה אם עשר וכבוד בשמאלה והאדם לא יחשוב העשר וכבוד לעיקר רק לטפל וכן אמרו בירושלמי פסחים פ' א' ה' א' נח בכניסתו לתיבה הכניס עמו אבנים טובות ומרגליות בשעה שהיו כהות הי' יודע שהוא יום ובשעה שהיו מבהיקות הי' יודע שהוא לילה. כי רק אז ידע נח שהוא יום ושמש ההצלחה האמיתית יאיר לו לאור יומם אם אבנים טובות ומרגליות שהם רמז לקנינים מדומים ולהצלחות עוברות היו כהות בעיניו ולאפס ותוהו נחשבו לו, לא כן אם אבנים טובות ומרגליות היו מבהיקות ולאורם יסע וילך אז ידע שהוא לילה וכי בא לו שמש האשר ונוגה אור האמת חשך בעדו. וע"ז אמרו פסחים ס"ו חכם אחד עלה מבבל והלל שמו המפורסם במדת טובו וענותנותו וע"כ כתר התורה הולמו וראוי הי' כי ישימו את משרת הנשיאות על שכמו ולזאת קבלוהו לנשיא עליהם:
ח' ואחז"ל במשנה אבות מאוד מאוד הוי שפל רוח וכתב הרמב"ם ז"ל דאף אם אמנם בכל המדות יבור לו האדם דרך האמצעי אשר בו ילך למען לא יכשל, כמו מעלת הנדיבות שהיא ממוצעת בין כילות ופזרנות. ומהראוי שגם במדה זו יאחז בדרך האמצעי והיא הענוה. דהנטי' בנפש האדם לקחת לעצמו השררה והגדולה היא הקצה האחד והיא הגאות, ודרך הממוצע היא הענוה והקצה השני ההפכי הוא שפלות רוח. אולם אחרי שמדת הגאוה היא מדה מגונה מאוד חששו חז"ל שאם ילך בדרך הממוצע בנקל יטה אורח וילך עקלקלות ע"כ יעצו שיאחז בקצה האחרון והוא השפלות ואמרו מאוד מאוד הוי שפל רוח. והרב בעל טל אורות שער חמישי התעורר בזה מדוע נאמר באדונינו משה רבינו ע"ה והאיש משה עניו מאוד הלא משה בחיר מין האנושי הוא ומושלם בכל מעלות ומדות, ומדוע בחר דרך הממוצע ולא הי' שפל רוח שהוא הקצה האחרון כיאות וראוי במדה זו לדעת הרמב"ם ז"ל. אמנם תשובתו בצדו, לפי שמשה רבע"ה היותו מושל עמו מנהל ומנהיג, התירה לו התור' ללכת גם במדה זו בדרך הממוצע וכמו שאמרו חז"ל ת"ח צריך שיהי' בו שמינית שבשמינית, והטעם כי מושל עם אם ישכין כבודו לעפר וישפיל א"ע יותר מהראוי אין דבריו נשמעין ולא יוכל להכניע זדים ועושי רשעה ולעצור בעד פועלי און לבל יהינו לעשות רע. ואשר ע"כ די אם יאחז במדת הענוה. ומה נכבד בזה מאמר (ש"ב ו') ותצא מיכל בת שאול לקראת דוד ותאמר מה נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו כהגלות נגלות אחד הרקים. ויאמר דוד אל מיכל לפני ד' אשר בחר בי מאביך וכו' ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני ועם האמהות אשר אמרת עמם אכבדה. המבינים במקרא נפשם יודעת מאוד כי עוד לא נגה אור הביאור על מאמר סתום זה. כי מה תשובת המלך אל מיכל. אמנם לדרכינו יתכן כי באמת ראוי ונכון לכל אדם להיות שפל רוח ולפלס דרכו בקצה האחרון מהמדה הזאת. אמנם למלך התירה התורה ללכת בדרך הממוצע וע"כ כאשר הוכיחה אוחו מדוע לא יחזיק במדת הגאוה אשר לפי הבנתה יאות כן למלך ישראל דוד המלך ע"ה השיב לפני ד' אשר בחר בי מאביך וכו'.. כי אם היתה המלוכה הזאת מתבונתי ופועל כפי הי' מקום להתגאה אולם הלא ידעתי כי אין זה בחכמתי כי אביך היה חכם יותר ולו יאתה המלוכה ובכל זאת בחר בי מאביך. ואיך אתגאה איפוא לפני ד' אשר מאחר עלות הביאני לרעות צאן עמו ולהיות מלך בישראל. ונקלותי עוד מזאת, כי לולי מלך הנני, והייתי כאחד האדם, הייתי שפל בעיני או אז החזקתי בקצה האחרון להיות גם שפל רוח, אשר במצבי עתה לא אוכל לעשות כן. דוגמא לזה אמר אלכסנדר המקדוני להחכם דיאגענעס, העניו היותר גדול מכל בני גילו. "לולי אלכסנדר אנכי כי עתה הייתי דיאגענעס" והבן:
ואמרו חז"ל (עירובין כ"ד.) מה דכתיב לחייו כערוגת הבושם אם משים אדם עצמו כערוגה שהכל דשין בה וכבושם הזה שהכל מתבשמים בה תלמודו מתקיים, ואם לאו אין תלמודו מתקיים והורו לנו בזה שת"ח צריך לקשט נפשו במדת הענוה, אכן ישים אל לבו שיהי' כבושם שהכל מתבשמים ממנו, שיהנו בני דורו ממנו ומתורתו, ויתיקרו בחכמתו ורק בזאת יאותו לו, אם תהי' ענותו במדה הדרושה, שלא יהי' שפל ביותר, שאז לא ישמעו בקולו ולא יתבשמו בחכמתו, אכן לא יתגאה כי תועבת ה' כל גבה לב, רק יהי' כערוגה שהכל דשין בה, וזה הדרך הנכון לפניו:
ט' ואמרו במדרש ומשה עלה אל האלקים הה"ד עלית למרום שבית שבי ואמרנו בכוונת המאמר עפי"מ שאמרו חז"ל (ב"מ פ"ו) קא מפלגי במתיבתא דרקיעא אם בהרת קודמת:
לשער לבן טמא ואם שער לבן קודם לבהרת טהור ספק הקב"ה אומר טהור וכלהו מתיבתא דרקיע אומרים טמא אמרו מאן נוכח, נוכח רבה בר נחמני שדרו שליחא אבתרי' וכו' כי הוה קא ניחא נפשי' אמר טהור טהור יצאה ב"ק ואמרה אשריך רבב"נ שגופך טהור ויצאה נשמתך בטהרה ע"כ והנה המחלוקת שבין הקב"ה ומתיבתא דרקיע היא אי מוקמינן אחזקה בספק אי בהרת קדים או שער לבן קדים דחזקת טהרה יש לו לאדם כמו שהי' טהור עד שלא נולד הספק כן גם הפעם אחרי הולדו בטהרתו עומד. והנה הרמב"ם בפי' המשניות סוף נזיר כ' דחזקה לא תברר הדבר ע"ד הבירור, כי יוכל היות שעד עכשיו הי' טהור ונולד בו דבר חדש וטמאו, אכן הוא אחד מחוקי התורה לפי שהדבר יגיע לאין תכלית כי הספק לפתח רובץ וכל היום יסיתנו בספק פן ואולי נשתנה הדבר מכמות שהי' ונשתנה עי"ז הדין לכן שמה התורה מדת החזקה לקו, למען נוכל הישיר אחרי' וכ"ז בעולם התחתון יען האדם קצר עינים מראות ודעתו מעטה ודלה לו התקינה התורה משפטי החזקה, וגם ישנה מציאות לחזקה בעולם השפל כי הזמן ישים משטרו בארץ וחזקה הוא ענין התלוי בזמן לא כן בעולם העליון, אור בהיר הוא בשחקים, הולך ואור מסוף העולם ועד סופו, ומסתרתא גליין שמה, משפטי החזקה וחוקותי' אך למותר המה, וגם אין יד לזמן שמה כי גבוהים הם ממנו ואין מקום לחזקה התלוי' בזמן להיות שמה. וע"כ אמרו נוכח רבב"נ ידון בדין חזקה ויוכח הדין לאמתו עפ"י משפט החזקה אשר מקומה עם בני אנשא. (וכתבו התוס' בכתובות נ"ה ע"ב דאם דנו ב"ד בתר חזקה והעמידו המורשה בחזקת חי, אף אם מת המורשה אין צריך הלוה לשלם עוד הפעם וכן הוא ברמ"א סי' רצ"ז בשם רי"ו והטעם כיון שדנו מכח חזקה אשר הוא דין מדיני התורה ושלם הלוה את המוטל עליו נפטר מחיובו) וע"ז נא' עלית למרום שבית שבי הלבישו הרעיון הלז באדרת המליצה לאמר שהתורה הקדושה אשר יסודתה בהררי קודש בשמי מרומים, הורדה לארץ ונשבית שבי לבשה בגדים אשר ילבשון בני חלוף וחקים ומשפטים ניתנו לה להחיות עם רב. שמו לה חזקה לקו וספקות יסירו על ידה כדת של תורה והקב"ה מסכים על ידן. ובהך דשער לבן קדמה לבהרת או בהרת קדמה לשער לבן יש לרמז כי יש אשר ישחית האדם דרכו בנעוריו וככה יטבע בבאר התאוות עד גם כי יזקין לא יסור ממנה, טמון עונו בחבו לא יוכל הכבס כי נעשה לו טבע שני ואז טמא הוא לא יוכל עוד הטהר אבל אם שער לבן קדמה לבהרת שבנעוריו הלך משרים ושמר את נפשו מלכד ורק לעת זקנתו נלכד בפח יוקשים, עוד תקוה יש כי ישוב ומריח מי התורה יפריח יתחרט על עוונותיו ושב אל ה' וחטאתו תכפר:
י' ועפ"י דברינו נוכל לבאר מאמר התנחומא פ' חוקת ר"א בשם ריב"ח אמר בשעה שעלה משה למרום שמע קולו של הקב"ה יושב ועוסק בפ' פרה אדומה הלכה בשם אומרה ר"א בני אומר עגלה בת שנתה ופרה בת שתים אמר משה לפניו רבש"ע העליונים ותחתונים שלך הן ואתה אומר הלכה משמו של בשר ודם א"ל צדיק אחד עתיד לעמוד בעולמי ועתיד לפתוח בפרשת פרה תחלה ר"א אומר עגלה בת שנתה ופרה בת שתים, אמר לפניו רבון העולמים יהי רצון שיהא מחלצי א"ל חייך שיצא מחלציך הה"ד ושם האחד אליעזר. דבש"ס חולין י"א ילפינן דאזלינן בתר רובא מפרה אדומה, מדלא חיישינן דלמא טרפה היא והקשו התוס' דלמא הטעם בפרה משום דמוקמינן לה על חזקתה מדחיתה י"ב חדשים, דפרה בת שתים ותירצו דהוי חזקה שאינה מבוררת וכ' הרא"ש דלמסקנא דאזלי' בתר רובא הוי בפרה חזקה מבוררת מחמת הרוב ולפי"ז איכא בפרה חזקה ורובא ונ"מ אף לפי המבואר בפרה פ"ד מ"ג דהפשיטה ונתחה כשירה ופי' הר"ש דרצה בנתוח רצה במחובר ע' מ"ש בפנים סי' ל"ט סוף אות ט'] א"כ אפשר לבדוק וכ"ש לר"מ דחייש למיעוטא היכא דאפשר צריך לבדוק מ"מ כיון שיש בפרה רוב וחזקה א"צ לבדוק. עוד י"ל דלכאורה בפרה כיון שיש להאדם חזקת טומאה כמ"ש תוס' שם ע"כ ל"מ רוב להכשיר הפרה כי י"ל סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע לי' רובא אמנם כשיש להפרה חזקת כשרות אוקי חזקה נגד חזקה ומהני הרוב להכשיר ולפי"ז י"ל דה"ט דר"א דאמר פרה בת שתים דכיון דיש לאדם חזקת טומאה לכן צריך שיהי' להפרה חזקת כשרות וע"כ תהי' הפרה יותר מי"ב חודש למען נדע בבירור שאינה טריפה מטעם רוב וחזקה. וכאשר עלה משה למרום ומצאו להקב"ה שאומר פרה בת שתים תמה ואמר עליונים ותחתונים ברשותך ואתה אומר הלכה משמו של בשר ודם כי ענין חזקה אינו בירור גמור וכמו שאמרנו,, ורק אנחנו קצרי ראות מוכרחים לעזר חק החזקה אבל הקב"ה אשר העבר והעתיד נדמו בעיניו וסוקר הכל בסקירה אחת מה לו ולחזקה ולמה איפוא תוכרח להיות פרה בת שתים למען תהי' לה חזקת בריאות והשיב לו הקב"ה צדיק אחד עתיד לעמוד בעולמי. הצדיק אשר אני אומר דבר שמועה מפיו יהי' בעולם התחתון הזה במקום אשר מסכים ומונעים יעמדו לו לאדם ולא יוכל לדעת הדברים ולחדור אל עומק אמתתם ומוכרחים יהי' איפוא לקחת את חוקי החזקה למען דעת משפטי ה' ועתיד לדרוש בפ' פרה תחלה פרה בת שתים להורות על ענין החזקה הנצרכת לדין פרה אדומה ויאמר משה יהי רצון שיצא מחלצי, והכוונה שכח משפטי התורה וחקי' יצמח על ידי ואנכי אהי' המסבב הדבר בהורידי תורה לארץ ובלקחי מהמה בת השמים, ואמר הקב"ה חייך שיצא מחלציך כי לפני שמש ינון שמו ועד ירח דור דורים. כי כל הוגי תורת ה' וכל לומדי דברי' אך מידי משה רבינו היתה להם מורשה, אך הוא הוריד גאון מבטחם וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל הוא הכינה והקרה ויערוך אותה כשלחן לפניהם וכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש הראה לו למשה בסיני:
י"א ועוד לאלקי מלין בהבנת המאמר הנפלא הזה עפ"י דברי עקדת יצחק בפ' תשא בענין השקלים בחלקו את הנמצאים בבחינת האחדות והרבוי הנמצא במהותם לארבע מפלגות לשכלים הנבדלים, לגרמי השמים, ולנבראים אשר מן היסודות הארבעה הרכבי כדומם צומח וחי, עד המפלגה הרביעית היא האדם אשר הורכב מעצמים שונים ונפרדים למיניהם, מגשם ורוח מחומר ונפש הגוי' בעפר יסודה ונפשו אצולה ממרומי שמים חלק אלוק ממעל, ואם בשלשה חלקים הראשונים נמצאת הרבוי במפלגה הרביעית באדם תמצא התנגדות ויהי האדם כשני עצמים מתנגדים, עומדים במערכה איש נגד רעהו, בנפל הא' יקום השני ובמות השני יחי' הראשון. ומה נחמדו דברי אוהל יעקב בביאורו לדברי המדרש, א"ר סימון בשעה שבא הקב"ה לברא את האדם נעשו מלאכי השרת כתים כתים, חבורות חבורות מהם אומרים אל יברא ומהם אומרים יברא הה"ד חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו חסד אומר יברא שהו' גומל חסדים, ואמת אומר אל יברא שהוא כלו שקרים וכו' רב הונא רבה של צפורין אמר עד שאתם מדיינין זה עם זה כבר נעשה אדם (בר"ר פ"ח) ופי' בעל אוהל יעקב כי כל הנבראים. נמצא לעצמותם עוד טרם הבראם הכח להבראות בעולם העליון, וכאשר המציא הבורא יתעלה הכח ברוחני שוב הוציאו אל הפועל וברא אותם. ולברא את האדם אשר בו נמצא ראש וראשית ההתנגדות הי' צריך לברא תחלה כח ההתנגדות בעולם העליון אשר לא הי' עדנה, כי עושה שלום ה' במרומיו ופרוד והתנגדות לא נמצא בהם וכאשר נועץ ה' במלאכי מעלה, ונחלקו לכתות שונות זה אומר יברא זה אומר יברא וזה אומר אל יברא, ונולד פרוד הדיעות בעולם העליון ונוצר כח ההתנגדות אמר הקב"ה עד שאתם מדיינים זע"ז ונולדו מדנים בין אחים האהובים כבר נמצא כח הפרוד והתנגדות וכבר נעשה אדם כי בהמצא כח ההתנגדות בעולם הרוחני יש מקור לבריאת אדם אשר תצא בו ההתנגדות מכח אל הפועל:
י"ב ועל כוונה זאת אמר משה להקב"ה עליונים ותחתונים ברשותך כלם בך יתאחדו והיו לאחדים, כי אתה יחיד ומיוחד נשגב ונעלה ואתה אומר הלכה משמו של בשר ודם מקור הפרוד וההתנגדות, והקב"ה השיבו עתיד צדיק אחד לעמוד בעולמי וכמאמר חז"ל בסנהדרין כל הלומד תורה לשמה עושה שלום בין פמליא של מעלה ובין פמליא של מטה, כי לאשר האדם הרכב מן גו ונפש, נשמתו הלוקחת מן פמליא של מעלה תתקדש ותיטהר. וגויתו אשר בעפר פמליא של מטה יסודה תצחק לה ובכבודות תתקלס יגדל הריב ביניהם וינצו במחנה, אבל הלומד תורה לשמה, ויתן משפט הקדימה לנפשו העדינה לעשות רצון אבי' שבשמים עושה שלום בין שתי המפלגות בין פמליא של מעלה ובין פמליא של מטה. בין גופו ונפשו וישקוט הריב ואיש על מקומו יבא בשלום. ואמר לו הקב"ה צדיק אחד עתיד לעמוד בעולמי,, אחד הוא ואין בו התנגדות גופו ונשמתו בצדקתו תתאחדנה וכמאמר חז"ל יודע הי' בצלאל לצרף אותיות שבהם נבראו שמי' וארץ, יודע הי' לצרף עניני שמים עם עניני הארץ לתת לכל אחד קצב ושיעור ידוע אשר לא יעבור גבולו והתאחדו בו השמים והארץ, הגוף והנפש. א' הוא וא' יהי' לא ימצא בו מקום למריבת גוף ונפש בשלום ישבו החלקים השוני' והיו לאחדים בידו. והיתה זאת לו כי דרש ידרוש בפרשת פרה תחלה, כי זאת ענין הפרה וזאת הכוונה הצפונה בקרבה, וכמאמר הכתוב והשורף אותה יכבס בגדיו במים ורחץ בשרו במים, כי שרפת הפרה תורה לדעת, עד היכן מחויב האדם לשרש אחרי מדות הרעות לבלי תמצאנה קן להן בלבו. כי הפרה אם העגל הוא אות וסימן לתכונות הנפש הרעות שהן מקור החטאות והעונות באדם. ורמזה התורה בשרפת הפרה על החיוב להקר מלבו כל מחשבת פגול. לטהר ולנקות נפשו מכל חלאה ולזכות מדותיו המוסרים והרוחנים. כי אדם ביקר בל יבין נמשל כבהמות נדמו. אמר דוד המלך ע"ה אם האדם בכל יקרת נפשו בל יבין. ובל ישיג התכלית הנעל'. אשר למענו שולח פה עלי אדמות כבהמה נדמה. והיטב אשר ביאר בזה בעל עקדת יצחק בפ' חקת לאמר כי סוד הפרה הית' להעמיד האדם על טהרת נפשו. ולהשיב' אל הטוב כשתסיר חליל' ממנו וע"ז נאמר לו למשה צדיק אחד עתיד לעמוד בעולמי ועתיד לדרוש בפ' פרה תחלה, יזכך ויטהר נפשו בתחלה, ירוממנה אל על יקדישנה בקדושת התורה הקדושה, ועתיד לפתוח בפ' פרה לאמור עגלה בת שנתה ופרה בת שתים. כי שתים הנה הפעולות שתים הנה התורות והמוסרים אשר יורו אותנו מעשה הפרה לדעת, לזכך נפשו ולשמרה בטהרה שלא יפול בה מום ועון, ולנקותה מכל כתם וחלאת עון אחרי נפלם עלי' והצדיק הזה עתיד לדרוש ולעיין בפ' פרה תחלה לזכך נפשו ולקדשה בקדושה עליונה ולהעלותה:
למעלה למעלה. ויאמר משה יהי רצון שיצא מחלצי, שעל ידי כח התורה שקבלתי מסיני יהי' זאת לבני ישראל, וע"י יתקדשו ויטהרו, יתאחדו הנפרדים והי' שלום במעונותם:
י"ג הכח הנעלה הזה אשר נטע משה רבינו בתורה הקדושה עוד ישגיב בתוכה, ומי כמוהו מורה לבני ישראל הדרך ילכו בה והמעשה אשר יעשון כי בכל ימי ענינו ומרודינו, תאיר לנו את חשכת גלותינו וכמאמר הת"כ אשר הבאנו בתחלת מאמרינו, טהור הוא יכול יפטר, וילך לו ת"ל וטהרו הכהן יכול הועיל הכהן הזה העומד ומשרת במקדש ה' יכול הועיל רק לדורו ונפטר והלך לו. ת"ל וטהרו הכהן כל ימי עולם טהר יטהרנו הכהן הקדוש הזה. וכמאמר המדרש ויקחו אליך רמז רמז לו שכל הפרות כלות ושלך קיימת האור היקר הזה אשר יופיע נהרה במצותי' הטהורות אשר נתאחדו ונצטיינו במצות פרה הזאת. לעד עומדים חיים הם וקיימים לעולמים. כי שלך לעד עומדת התור' הקדושה אשר הורדת משמים ארץ לעד עומדת:
יג ואשר ע"כ חובה קדושה הוא על כל כהן ורב בעדתו להוכיח לעם ה' במישור ולהורותם את הדרך אשר בה ילכו. וטהרו הכהן. חוב ומצוה על כל כהן לטהר נפשות בני עמו ולזככם מכל שמץ חלאה ודופי. אכן חלילה לו לאמר על טמא טהור ולכסות על חטאי עדתו כי ראשית חטאת הוא כסות פשע. עון כי יראה בעדתו ישית לב יוכיח דרכם על פניהם ויעוררם לשוב בתשובה. כי זאת תורת אל חי ואלה המצות אשר צונו ה' כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו. שפתיו צדק בשער ידברו להגיד לעם ה' המעשה אשר יעשון. לא יאמר איפוא על טמא שהוא טהור חטא וקסם מרי אם יהי' בעדה על המצפה יעמוד וקול ברמה ישמיע להזהיר את עם ה' לבלי יסורו ימין ושמאל מדרך התורה אשר צוה ה':
יד ובמנחות כ"ט בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות א"ל רבש"ע מי מעכב על ידך א"ו אדם אחד יעמוד בסוף כמה דורות שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תלים תלים של הלכות א"ל רבש"ע הראהו לי א"ל הקב"ה חזור לאחוריך וכו' תשש כחו כיון שאמר הלמ"מ נתישבה דעתו הכונה שאחרי כמה דורות כאשר ע"י רובי הגליות והמון המצוקות חוט הקבלה יחלש מעט, וחלילה סכנה תרחף על פני התורה הקדושה שתשתכח מישראל. אז יעמוד אדם אחד. אשר יחזיר העטרה עטרת תוה"ק ליושנה ע"י הפלפולים אשר יוציא מבין האותיות והרמזים האלה. אכן משה רבינו רועה נאמן לישראל תשש כחו. אולי יסבבו ע"י הפלפול דברי תורה אל כוונה אחרת ויטו מדרך האמת. אולם כאשר שמע תשובת ר"ע לתלמידיו הלל"מ נתישבה דעתו כי ראה והבין אשר תורת אמת בפי הפלפול יאשר דרכו לעומת תוה"ק כי כל החדושים האלה מרועה אחד נתנו. וכל מה שהעלו וחדשו החכמים הבאים אחריו מידו היתה זאת להם:
ובזה יובנו דברי התו"כ שהבאנו יכול אם אמר על טמא טהור ת"ל טהור וטהרו הכהן ועד"ז עלה הלל מבבל. כי אם אמנם כח הפלפול יגדל וה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר חדאי קוב"ה בפלפולא דאורייתא כ"ז אם רק יכוין לאמתה של תורה ויועיל להגדיל תורה. אם האמת עשיה לו לקו והדרישה אחרי' למטרה אכן אם יאמר על טמא טהור. אם יטה מן דרך האמת ויעבט אורחית, לא זה הדרך אשר יעלה בו ולא זו המסילה העולה בית ה'. והלל עי"ז עלה מבבל מקום הפלפול אל הר ציון לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו לאחד הפלפול עם האמת לקשרם בקשר אמיץ לא ינתק. כי פלפולי התורה הקדושה אם למקום קדוש ישיבו למקום האמת יעלו בקודש ירימו וינשאו למעלה ראש. ולזה רמזו חז"ל בכתובות ע"ה ע"א באמרם חד מינן כי סליק להתם עדיף כתרי מיניהו כי בבואו אל ארץ ישראל ויאחד הפלפול עם דרישת האמת מעלת הפלפול תגדל ותנשא מאוד:
טו ואמרו במס' שבת י' על מקרא דויעמוד העם על משה מן הבקר עד הערב. וכי תעלה על דעתך שמשה יושב ודן כל היום כלו. תורתו מתי נעשית. אלא לומר לך כל דין שדן דין אמת לאמתו. מעלה עליו הכ' כאלו נעשה שותף להקב"ה במע"ב דכתיב ויהי ערב ויהי בקר. וצריכים אנו להבין דאם כוונת הש"ס כפשוטו. שלא הי' דן כל היום. א"כ איפוא שאל יתרו. מדוע אתה יושב לבדך וכל העם נצב עליך מבקר עד ערב. והלא לא דן מבקר עד ערב. ומה זו שאלה. וע' מהרש"א בחד"א. ואמרנו בכוונת המאמר. כי תוה"ק כל מטרתה הוא דרישת האמת. וכמאמר רשב"ג סוף פ"א דאבות על ג' דברים העולם קים. על הדין ועל האמת ועל השלום. שנאמר אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם. עינינו הרואות כי חכז"ל שמו האמת לאחד מג' העמודים אשר אשיות התבל עליהם נוסדו וחובה קדושה הוא על הדיין היושב כסאות למשפט לחקור ולדרוש את בעה"ד העומדים לפניו למען יצא כאור משפט. וביארנו בהקדמה לספר ב"י חאו"ח כוונת מאמר דין אמת לאמיתו כי האמת אם כי אחד הוא יפרדו מושגיו והיו לשני ראשים. לאמת הגיוני ולאמת גופני. ויש שיהי' אמת גופני ולא יהי' הגיוני כי תוה"ק אשר אמת ומשפט שלום שמה לה לקו. נתנה צו כי אם יבואו שנים למשפט האחד יתבע משפטו והב' יכפור הכל כופר הכל פטור משבועה כי אין אדם מעיז פניו בפני בע"ח. (לשיט' רש"י) ואם ידון הדיין כן דן דין אמת על פי חקי התורה. ואם יחייב אותו שבועה הוא שקר גופני. כי אותיות החק והמצוה נגדו אמנם אם יראה הדיין שהנתבע כחשו בפניו יענה ומצח אשה זונה לו מאן הכלם ומעיז ומעיז אז אם ידון לפטרו משבועה דן דין אמת גופני כי] לפי משפט הכתוב פטור הוא משבועה. אולם הוא שקר הגיוני. כי תוה"ק אשר אמת משפטה ואמת מגמתה. לא תאבה לעות משפט ואם המעיז הזה יפטור וילך לו ויצא צדיק בהשפטו. אף כי ידיו דמים מלאו. אין לך עיות דין גדול מזה. והגיון המחוקק ותכלית כוונתו לא כן הי'. ואם הדיין יחייבהו ויועיל בזה להשיב הגזלה לבעליו אז דן דין אמת הגיוני לכוונתו של נותן התורה וכללא הוא דבאמת גופני אנו מדמין הציור אשר בנפש להמקרה הבא לפנינו ונתפס בחוט. ואם ידמו שניהם הוא אמת גופני. כמו בכפר הכל ציור הנפש כפי דין התורה והמצוה הוא לפטרו ומקרה בא לפנינו ואנו רואים כי בעה"ד כופר הכל והוא דומה לציור אשר בנפש אם נפטר אותו משבועה הוא אמת גופני. אכן באמת הגיני אנו מדמין המקרה הבא לפנינו אם דומה הוא לציור הנמצא בנפש המחוקק וציור הנמצא בנפש המחוקק הוא להוציא הדין לאמתו ויש אשר הדיין יראה לעינים וידמה בנפשו אשר האיש העומד לפניו צדיק בריבו ובא וחקרו כי הוא ממת בני אדם אשר לא יוכלו להעיז ויפטרנו משבועה והוא לא כן עמדו גנב וכחש ושם בכליו ואז יצא משפט מעוקל. ואשר ע"כ הי' משה רבינו דן בעצמו. יען יכול הי' להבחין ברוח קדשו מדת ותכונת איש ואיש ועפ"י תכונתו הוציא דין אמת לאמתו. אכן יתרו ראה כי כבד הדבר הזה. והשופטים אשר יבואו אחריו. אם לא ינתן לחם חוקים ומשפטים צדיקים אשר על פיהם ישפטו וידונו אז ייעפו ויגעו לכן נתן לו עצה הגונה ואתה תחזה מכל העם אנשי אמת. והזהרת אתהם את החקים ואת התורות והמה ידונו עפ"י משפטי התורה עפ"י רוב או חזקה. והב"ד של מעלה יסכימו לדין ב"ד של מטה. כאמור למעלה בשם תוס' כתובות נ"ה לענין חזקה. וזה שאני הי' אתה לעם מול האלקים והבאת אתה את הדברים אל האלקים שע"י המצות והחקים הנתונים לעם ה' ע"י משה נביאו, תכונתם ותכונת המצות יחד נשתוו, עד שע"י ההרגל במצות התורה נעשו המצות להם טבע שני. והדברים אשר ידונו עד האלקים יובאו כי יכוונו אל האמת ויהי' אמת לאמתו של תורה:
טז ויתבארו בזה מקראי קודש ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. ואמרו חז"ל לפניהם ולא לפני עכו"ם (גיטין פ"ח ע"ב) כי משפטי התורה ועונשי' אם עם החטאים במאזנים ינתנו בהשקפה ראשונה לא ישאו יחד. כי העונשים קלים הם. ולא יפחידו את החוטאים מחטא כי הגנב שנים ישלם אם ימצא. ורק אם גנב לפני עדים. והבא במחתרת פטור. כי בדמים קנינהו ויוכלו להוציא דבה על משפטי התורה חלילה. כי תקות הגנב על נקיון משפטו או קלות עונשו יסיתנו לשום בגנבה ידיו. ויש אשר יאמרו עליהם כי כבדים הם מנשא. וזאת היתה טענת בני עשו וישמעאל ומאנו לקבל התורה לא כן חלק יעקב במעמד הנבחר והנורא. הם נתעלו במעלות השלמות נתקדשו ונטהרו. כמאמר הש"ס שבת קמ"ו ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן. נתעלו בקודש לשמוע עשרת הדברים הקדושים. הטהרו מזוהמת הגוי' והועלו בקודש. לפני אנשי קודש משפטי ה' צדקו יחדיו. וחקי התורה נאמנו אנשי המעלה דים. אם יאמר להם לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא. ואין מהצורך להפחידה אם ישבעו לשוא יושם בסד רגלם ועד בור יבואו. כי העונש הזה קל בעיניהם נגד העונש. אשר אז יחרה אף ה' וקנאתו בהם ולא ינקו. כי המצב הנורא הזה שנה תכונת נפשם לטוב. כי היתה יראת ה' על פניהם לבלתי יחטאו. וזאת הוא היראה הרוממת אשר ה' מבקש מאתנו. והעונשים שכתבה התורה. המה לתקן את אשר עיות בזה החוטא והעובר על דברי התור'. ובזה יתבארו דברי ר' ישמעאל שאמר מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני כי ע"י מעמד הר סיני נתעלו ונזדככו ותכונת נפשותיהם הטהרו בקודש לקיים את דברי התורה ולשמור מצותי' ותוה"ק תלמדנו דעת הדרך אשר נלך בעבודת ה'. בימי הנוער ובימי הזקנה תאלפנו בינה בחנוך הבנים. וצותה אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל (שמות י"ט ו') אל הילדים הרכים צעירי הצאן. ותפקד אותנו לשום עין על בנינו לגדלם על ברכי התורה והמצוה. וכמו שאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט בראשית י"ח י"ט) ואמרו במדרש כל מי שיש לו בן יגע בתורה כאלו לא מת וקיום האומה בכללות תלוי בגדול הבנים. אם יגדלום על דרך התורה והאמונה והי' אז לצבי ולגאון לעדת ישראל, כי אז עץ הדעת יתן פריו ותוה"ק תעש קציר כמו נטע, והמלאך בהאבקו עם יעקב וירא כי לא יכול לו כי כצור מעוז בלב ימים. אשר ישחק להמון משברים וגלים. ככה נתחזק יעקב אבינו בה' וישם מבטחו באדון שמים וארץ. עד כי שר של עשו הוא היצה"ר לא יכול לו ויגע בכף ירכו. כי שפך סוללה ללחום נגד בניו יוצאי ירכו כי יבואו ימים ללא תורה וללא תעודה לבית יעקב. בתי מדרשות נשמו עוברי: ארחות התורה יחדלון. ותקע כף ירך יעקב. נקטו מעט מן הדרך ולא שמעו אחרי עצת אבינו הזקן אשר צוה את בניו ואת ביתו ושמרו דרך ה'. על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה כי בעון ביטול תורה אשר בטלו תורה מפי תינוקות של בית רבן וחנכו את בניהם על ברכי זרים ילדי נכרים ילדי היונים והרומים חרבה עירנו ושמם בית מקדשנו וע"כ לא יאכלו בנ"י ויענו נפשם בימי התעניות המרומזים בתיבות את גיד כאשר רמז ע"ז בעל העקידה כי הא"ת ר"ת תשעה אב. ג' הוא ג' תשרי י' הוא י' טבת וגי"ד גימטריא י"ז תמוז. אמנם אחרי החורבן באו אנשי כנה"ג עזרא וסיעתו והחזירו התורה ליושנה והרבו ישיבות ומאז כבר אנו מובטחים כי לא תשכח התורה מפי זרענו מעתה ועד עולם:
ואמרו במדרש רבה פ' ויחי ויעשו בניו לו כן כאשר צום ג' דברים צוה יעקב לבניו הראשון על ע"ז היך מה דאת אמר כי הואיל הלך אחר צו השני על ברכת ה'. השלישי על נשיאת המטה אמר להם תנו דעתכם שלא יגע ערל במטתי שלא לסלק את השכינה מעלי. יעקב אבינו צפה ברוח קדשו. כל המקרים וכל הזמני' אשר יעברו על בניו. ראה כי יגיעו ימים אשר ימירו כבודם בעבודה זרה וילכו אחרי אלהים אחרים כמו שהי' בימים הראשונים. צפה אשר יבואו ימים. אשר ישליכו תורת ה' אחרי גום מבלי אשר יתמכרו לעקר. לא יעבדו אלילים. אכן גם בה' לא ידבקו. ומזה ומזה יניחו ידיהם. ועל כל אלה ציום ברוח קדשו. קרא לבניו ויזהירם ויאמר להם תנו דעתכם שלא יגע ערל במטתי. כי בזמן שהקול קול יעקב. אין הידים ידי עשו אם ישמרו דרך ה' אין כל אומה ולשון יכולה לשלוט בהם. אכן אם יטו מן הדרך. ישכחו ברית ה' אשר כרת עמהם. אז ידי הערלים תגענה בהם לרעה וידי עשו תשלטנה בהם. ואחת מהקללות שבמשנה תורה. בניך ובנתיך נתונים לעם אחר. כי אם האבות לא יגדלו בניהם לתורה ולתעודה. רק בילדי נכרים יספיקו ובחכמות אחרות יחנכום. אף אם יגדלו והי' לשם בארץ. לא לנו הם. הכבוד הזה מוזר הוא לנו. כי יבושו בצור מחצבתם. ותחת עשות ענבים יעשו באושים. נתונים נתונים המה אז לעם אחר. כי יתערבו בגוים ויעשו כמעשיהם. והבנים אשר הם תקות לאום ותוחלת ישראל. לא לו יהי', לעם אחר נתונים ועיני אבותיהם ראות וכלות ואין לאל ידם להושיע. וע"ז ציום הזהרו שלא יגע ערל במטתי. בבניכם הבאים אחריכם:
יט ואמרו במדרש ריש איכה וצבא תנתן על התמיד בפשע. אין צבא אלא מלכות. שנאמר יפקוד ה' על צבא מרום. תמיד אלו ישראל שנאמר והגית בו יומם ולילה. בפשע בפשעה של תורה. כל זמן שישראל משליכים דברי תורה לארץ. המלכות גוזרת גזרה ומצלחת שנאמר ותשלך אמת ארצה. אין אמת אלא תורה. שנאמר אמת קנה ואל תמכר. והכוונה בזמן שישראל מאמינים בה' ושומרים מצותיו אין כל אומה ולשון יכולה לשלוט בהם. אכן כל זה אם יאמינו שהתורה הוא בת השמים וילמדוה לשם אדונינו יתברך. לא לעשותה כחכמה חצונית. או כקרדום לחפור בה כי אז רום קרנה ותפארתה לארץ ישליכו וישתמשו בכלי קודש לתכלית ענינים שפלים אשר בארץ יסודם, וע"ז אמר בזמן שישראל משליכים דברי תורה וישפילום לארץ לצורך עניני הארץ צבא תנתן על התמיד בפשע השפלת קרן התורה וחז"ל הורו על הענין היקר הזה והזהירו על עסק התורה כאומרם פ"ק דחגיגה רבי הוה נקיט ספר קנות וקרי בי' כי מטא להאי קרא השליך משמים ארץ תפארת ישראל נפל ספרא מידו אמר נפל מאגרא רמא לבירא עמקתא. ורעיון יקר יתנוצץ בהדרו מתוך דברי רבינו הקדוש. כל עוד שלא נפל ספרא מידי' לא אמר נפל מאיגרא רמה לבירא עמקתא. אכן כאשר ראה כי נפל ספרא מידי' כי התורה נשכחה מישראל ואין דורש ואין מבקש. הספר נגלל ונפל. כבוד התורה נשפל ולחכמי' יאמר רדו אז בקול מר צורח אמר נפל מאיגרא רמה לבירא עמקתא:
כ' ואמרו חז"ל בגיטין ז' הסר המצנפת והרם העטרה בזמן שמצנפת בראש כה"ג העטרה בראש כל אדם. אין המצנפת בראש כה"ג אין העטרה בראש כל אדם. כי אושר איש הישראלי לא בחיל הוא ולא בכח. לא בזהב ולא בכסף כי אם בדת ה'. ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש אמר הקב"ה לישראל בעת נתינת התורה. ומשה רבינו השיב הנני לכהונה הנני למלכות כי המלכות והכהונ' יראת ה' והאושר יחד תתלכדנה ולא כשארי לאומים אשר הכהונה והמלכות תתפרדנה ולא תתאחדנה כי אצלנו אלה ואלה לתכלית אחד הנמו ליראה את ה' ולדבקה בו. אכן אם אין מצנפת בראש כה"ג אם כבוד הדת והאמונה השפלה. אז אין עטרה בראש כל אדם כי אז יחרה אף ה' וקנאתו בעוזבי התורה אכן אם המצנפת בראש כה"ג העטרה בראש כל אדם. אך אז יאיר נר ההצלחה על ראש ישראל. אם חקות התור' ישמרו ומצותי' ינצורו:
ואמרו חז"ל בגיטין דנ"ו בעת צר אספסיאנוס קיסר על ירושלים. וריב"ז נשא חן בעיניו ואמר לי' בעי מנאי מידי ואתן לך השיבו תן לי יבנה וחכמי'. כי ריב"ז בראותו אשר ממשלת ישראל בתבל תרד מטה. ועוד מעט ויכלה ישראל מגוי. ירא לנפשו פן ואולי ברבות הימים. מרובי הגליות והמצוקות. יחדל ישראל מעם ובין עמים יתבוללו, כאשר ראינו ברבים עמים. אשר גדלו והעשירו בימים קדמונים ויעשו להם שם בארץ. ובעת נפלה ממשלתם. חדלו מהיות עוד גוי בארץ ויתערבו בגוים ונשכח שמם על פני תבל. ולב ריב' פחד וחרד פן יהי' חלילה גורל ישראל כאחד מהם. לכן בקש ויתחנן לו תן לי יבנה וחכמי'. בקש שיתן לו החכמים בעם. מורי התורה. ובזה הציל התורה הקדושה ועמה קיום עם ישראל כי התור' הקדוש' תאחד לבות נפזרים ותקשרם בקשר אמיץ לא ינתק הוא המרכז והוא התל אשר מקצוי ארץ אלי' יפנו. ובזה תעמד האומה לעד ועד בלי ירח ינון שמה: כ"א ומה נעימים דברי הגמרא סנהדרין ק"ב רב אשי אוקי על ג' מלכים אמר למחר נפתח בחברין אתא מנשה חזיה בחלמא אמר חברך וחברא דאביך קרית לן מהיכי בעית למשרי המוציא אמר לי' לא ידענא אמר לי' מהיכי דבעית למשרי מוציא לא גמירת וחברך קרית לן אמר לי' אגמרא לי למחר דרישנא לי' משמך בפרקא אמר לי' מהיכא דקדים בשולא. המאמר הזה יורה לנו לדעת כי האיש אשר בילדותו למד תורה ונתחנך במישרים גם אם יחטא וילך דרך עקלקלות לא אבדה תקותו ממנו כמאמר חז"ל המאור שבה מחזירו למוטב הנה גם מנשה מלך ישראל אם כי הרבה לחטוא ועזב את דרך ד' בכל זאת התורה אשר למד בילדותו הגינה עליו ותסמכהו לשוב בתשוב' על חטאיו למען לא יכרת מארץ החיים ואמרו חז"ל בירבעם וימצא אותו אחי' השלוני בדרך והוא מתכסה בשלמה חדשה מאי בשלמה חדשה אר"נ מה שלמ' חדש' אין בה שום דופי אף תורתו של ירבעם. לא הי' בה שום דופי ועל זה אמרו שם תפסו הקב"ה בבגדו לרמז שבכח התור' שלמד תועיל לו תשובתו אף לאחר גז"ד כדאמרינן בזבח ומנחה אין מתכפר אבל מתכפר בתור' עוד אמרו שם בדף ק"א שמנש' למד תור' אצל חזקיהו אביו ועל כן כשאמר רב אשי למחר נפתח בחברין ורצ' לדבר תוהו על מעשי מנשה חטאיו והבליו אתחזי לי' מנשה בחלמא ושאל אותו מהיכי מברכין המוציא רצה בזה להודיע לו כי לא כאשר יחשוב כן הוא והרא' לו כי מברכין מהיכא דקדים בישולא כי העיקר הוא תחלת הבישול כן הוא תורת האדם כי בתחילת בישולו בטרם יגדל הנער ויהי' לאיש אם אז יתחנך על ברכי התור' והירא' ואבותיו יטעו על תלמי לבו נטעי נעמנים וראשית בכוריו יביאו אל בית ד' אז גם כאשר יגדל החינוך הטוב ישאיר אחריו ברכה וזרע צדקה הנזרע על שדמת רוחו יוציא פרי ויציץ ציץ ואף אם אחרי כן יסלף דרכו ויסור מארח הסלולה יש תקוה לאחריתו כי הדעות האמתיות והמדות הישרות עוד חיות הנה בקרבו ואך סבות חיצוניות ורגשות פתאומיות הפילו עליהן תרדמה ויישנו וכבוא עליהן הרוח רוח אלקים חיים פתאום תתעוררנ' מתרדמתן ותשובנה להיות חיים כבראשונ' וכן מנשה אשר חזקי' אביו נטע אותו שורק על מבועי התור' והירא' אף אם אחרי כן חדל לעשות פרי עזב ארחות יושר וילך עקלקלות בערב ימי חייו לריח מי התור' הפריח והטה אוזן לקול הקורא לקול היסורין אשר עוררו אותו מתרדמת התאוות ושנת האולת כאשר אמרו כי חזר בתשוב' ויעתר לו ד'. ומזה חכמי לב יקחו מוסר השכל כי אין די באשר יפלסו ארחות דרכם ואת רגליהם ישמורו לבלי יטו מדרך התור' כי גם את בניהם ילמדו וזאת היא תורת האדם הישראלי לחנך את בניו בדרך הסלולה לנו מאת אבותינו הקדושים כאשר זאת הית' מגמת פני אברהם אבינו ע"ה אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ד' לעשות צדקה ומשפט ולא לחנם אנו משכימים ומעריבים בקריאת שמע וכופלים מצות ושננתם לבניך כי זאת היא אחת מיסודות הבנין אשר בית ישראל נשען עליו כי ננהוג את בנינו בארח מישור ונתיבות חיים. ובהזכירנו את יציאת מצרים בליל התקדש חג פסח מצוה עלינו לספר באזני בנינו את נפלאות ד' והמצוה היא והגדת לבנך כי אך אז נצליח את דרכינו אם גם בנינו ילכו בדרך זו נלך ועל תלמי לבם נזרע זרע אמת למען ישמרו גם הם דרך ד' לעשות צדקה ומשפט:
כ"ב ובקידושין בימי ר' פנחס בקשו לעשות בבל עיסה לארץ ישראל אמר להם כשאני אומר שני דברים בבית המדרש טלוני בעריסה ורוצו כי עייל אמר להם אין שחיטה לעוף מן התור' אדיתבי וקא מעייני בה אמר להם כל הארצות עיסה לארץ ישראל וארץ ישראל עיסה לבבל נטלוהו בעריסה ורצו רצו אחריו ולא הגיעוהו. מרפא לשון עץ חיים וחיבה יתירה נודעת לנו ע"י תורתנו הקדוש' שמצלת אותנו מן החטא בין בעידנא דעסיק בה בין בעידנא דלא עסיק בה ותשמור אותנו מן החטא היותר גדול שהוא עון לה"ר, כי כשיעסוק האדם בתורה לשמה ובה ישים כל מעינו וכל חפצים לא יערכו לו למולה, לא יפנה לבו לבטל' לבלות זמנו היקר בשיחות בטלות ולפצות להבל פיו ללכת רכיל לדבר באחיו ולתת דופי בבן אמו, וכשעוסק בתורה ורואה עד היכן רחוק הוא עדן משלימותו ומתכלית הנרצ' מאת הבורא ית"ש ביצירתו, וכי לא נסה עוד הצג כף רגלו על מפתן בית אלקים כי אז יתלבש במדת ענוה ויראה כי נופל הוא מאוד מאוד מרעהו אשר יסיתהו יצרו לדבר בו ויתרחק איפוא ממדה מגונה זאת מדת לה"ר בכל מאמצי כחו אשר ע"כ אמרו מה תקנתו שלא יבוא לידי לה"ר אם ת"ח יעסוק בתור' שנאמר מרפא לשון עץ חיים ואין לשון אלא לה"ר שנאמר חץ שחוט לשונם ואין עץ חיים אלא תורה שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה כי התור' הקדוש' מגנא ומצלא ומסגולתה לשמור דלתי שפתינו לבל תוציאנה דבר שלא כרצונו יתברך ובהרגילנו את פינו:
להשתמש במוצאיו לתכלית נעלה ונשגבה ולצורך גבוה נבוש ונכלם להשתמש בכלים יקרים אלו לצורך הדיוט למען ספות הרוה את הצמאה להשביע רגשי נפש שפלה המשתוקקת להתכבד בקלון חבירו ובדרך המליצה נוכל להעמיס דברים אלו בדברי ר' פנחס אין שחיט' לעוף מן התור' ירמז בזה אל שחיטת הצפור בטהרת המצורע המבואר בפ' זאת תורת המצורע ושחט את הצפור האחת אל כלי חרש על מים חיים וביארו ששחיטת הצפור הוא תיקון אל חטא לה"ר שנגעים באין בשבילו כי הצפור רומז אל צפצוף הפה בדברי נרגן כמתלהלה היורה חצים. וע"כ המצורע ביום טהרתו כאשר נרפא הנגע ובא לטהר מנגעיו חובה עליו לטהר עצמו גם מנגעי' הפנימים נגעי לבבו ועליו לשחוט את הצפור הזה המצפצף אל מים חיים מי התור' חיי נפשנו ורוחנו. אל שחיטת הצפור הזה ירמז ר' פנחס כי אין שחיטה לעוף מן התורה. כי האיש אשר משאו ומתנו בדברי תורה אין צורך לו לשחיטת העוף כי מעצמו ישמור מוצא פיו ולשונו מלפול בפח זה טמנו לו יצרו הרע ורגשותיו הנבלות ותחת אשר הבל יפצה פיהו וקולו כנחש ילך ויבחר לשון ערומים לבוא בסוד חכמים ולקדש פיו בדברים העומדים ברומו של עולם. אדיתבי וקא מעיינו אמר כל הארצות עיסה לארץ ישראל וארץ ישראל עיסה לבבל כי נעלה היא ארץ בבל במדה זאת כי תורתינו הקדושה שם מצאה קן לה ביתר שאת ויתר עז וחכמי בבל הרבו להרביץ תורה ברבים וקבעו ישיבות בכל עיר ועיר להניק את בני ישראל חלב התורה הקדוש' מבין שדי בתי המדרשות אשר ע"כ גם ארץ ישראל המפורסמת בחכמיה עיסה היא לבבל כי ארץ בבל גדלה ממנה גדלה והצליח' וגם עשתה פרי פרי קדש הלולים לד':
כ"ג אשר ע"כ היתה המצוה ועתה כתבו לכם את השיר' הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם למען תהי' לי השירה הזאת לעד בבני ישראל עיקר המצוה היתה ללמד תורה ומצות לצעירי בני ישראל. חנוך לנער עפ"י דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה אמר המלך החכם (משלי) לחנכו ע"ד התורה והיראה לטעת בלבו נטעי נעמנים נטעי אהבת ה' ויראתו אז יעשו פרי קודש הלולים וגם כי יזקין לא יסור ממנה ומצאנו חנוך הבנים שהיא יפרד לארבעה ראשים מקצתם ילמדו את בניהם יראת ה' ודעת תוה"ק מביאים בניהם לבית הספר בעודם באביב ילדותם למען חנך אותם על דרך אמת צדק ומשרים. וכבר פירשנו בזה מאמר ראב"ע אנשים באים ללמוד נשים באים לשמוע טף למה באים לתת שכר טוב למביאהם את זה דרש ראב"ע ואר"ע אשריך אברהם אבינו שראב"ע יצא מחלציך. כ' להביא הטף לבית הספר ללמוד תורת ה' למדנו מאברהם אבינו. אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה'. ואר"ע אשריך אאע"ה שראב"ע יצא מחלציך שמכח אברהם אבינו מצא ראב"ע און לדרוש כדרוש הזה. וכשהגיע הבן לי"ג שנים יכהנהו אביו פאר בתפלין של ראש ותפלין של יד. והוא הזריזות בחלק העיוני ובחלק המעשה ואור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר ישמר את בנו מכל שמץ פסול שלא ידובק בו וינצרנו כבבת עינו כי העיקר הוא אם ישמר את בנו בתחלת ימי גדלותו. כי אז לבו נכון בטוח בדרכי ה' וארחות חיים ינצור. ורמז במקרא קודש. בראשון בארבעה עשר יום לחודש בערב תאכלו מצות שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם (שמות י"ב) אשר בזה יורה אותנו שנגדל בנינו בנערותם על דרך הטוב והישר ואז נכון נהי' כי כל שבעת הימים. והמה ימי שנותינו בהם שבעים שנה שאור לא ימצא בבתינו ולא ימצא המשחית מקום לבא אל בתינו. וכל ימינו עלי חלד שמורים נהי' לד'. וזה רק אם נשמור רגלי הבנים מלכד וינצרם לבלי יתרועעו עם אנשים רעים ויתרחקו מהם ומהמונם:
כ"ד אמנם אם כבר שבעה לה נפש הבן בלמוד הש"ס וספרי היראים. כי אז יכול ללמוד ספרי המחקר. לדעת טעמי המצות ולהתחקות על שרשיהם, להתבונן מפלאות תמים דעים מעל ספר התולדה. זה ספר תולדות אדם. ועל זה אמר דוד המלך ע"ה אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה' אף לא פעלו עולה בדרכיו הלכו. אחלי יכונו דרכי לשמור חקיך אז לא אבוש בהביטי אל כל מצותיך. והכוונה שבתחלה ירגיל עצמו לשמור החקים אף שלא ידע עדין טעמי המצות. ואח"כ כאשר הורגל בהם יוכל להביט בעין חודרת אל כל טעמי המצות ולדרוש אחרי תוכן פנימיותם. ועד"ז תחזק האמונה בלבות הצעירים ויאמינו בה' ביכלתו ובהשגחתו. מהאמונה ביכולת תתעורר בלב האדם יראת ה'. ומהאמונה בהשגח' תתעורר האהבה לאהוב את ה'. ולשמוע בקולו: אכן מקצתם לא יגדלו את בניהם על דרך התורה והיראה. בילדי נכרים ישפיקו ותורת אל חי ישליכו אחרי גום. יש רעים להתרועע. ומדרך ה' ירחקו. ורמזו ע"ז במדרש איכה פסקא ומרוב עבודה. ר' יוחנן אמר מ"ה כלו מלא עינים ר"ל אמר עין אחת נתונה על לבו וכל מי שרואה אותה נופל ומת. ר"י אמר כי היצר הרע הזה מלא עינים ללכת אחרי עיניו לרעה. כי העינים המה סרסורי דעברה ור"ל אמר עין אחת נתונה על לבו. כי הקב"ה ברא עינים בראש שהמוח ישלוט על הלב כמו שאמרו חז"ל הצדיקים לבם מסור בידם כי לא ילכו אחר עצת לבם רק שכלם יישיר ארחותם והלב ישמע לעצת השכל והרשעים מסורים ביד לבם ונגד זה אמר ר"ל עין אחת נתונה על לבו שלבו ישלטנו והולך אחרי עצתו מבלי אשר ישאל לעצת שכלו. וכל מי שרואה אותו. מי שיטה אחריו נופל ומת, כי נטה אל שאול דרכו. וישנם אנשים אשר לא יחנכו את בניהם על דרך ההשכלה והמחקר וגם אין לבניהם יד ושם בלמוד וישמרו המצות ויעשום ותהי להם דרך ה' מצות אנשים מלומדה. והרביעי לא יורה לבניו אופן עשית המצות, לא יבינו אל דרך ה' ולא יחכמו. ונגד ארבעה בנים דברה תורה אחד חכם ואחד רשע ואחד תם ואחד שאינו יודע לשאול. והיתה המצוה לכל איש ואיש אשר יראת ה' נוגעת בלבבו לחנך את בנו על דרך התורה והמצוה ושננתם לבנך צותה תוה"ק כי אב לבנים יודיע דרכי ה' ומפלאות תמים דעים ואמרו במדרש ויחי וידגו לרב בקרב הארץ מה דגים הללו גדלים במים. כיון שירדה טפה אחת מלמעלה מקבלים אותה בצמאון כמי שלא טעמו טעם מים מימיהם. כך הן ישראל גדלים במים בתורה כיון שהם שומעים דבר חדש מן התורה הם מקבלים אותו כמי שלא טעמו דבר תורה מימיהם. כי חדושי תורה יקרים המה בעיני ישראל יהגו בם וילמדום לבניהם ובכל יום ויום בעיניהם כחדשים. והורו חכז"ל בזה כי חיות האומה ועיקר קיומה הוא התורה וכמו דגים הגדלים במים והמים הם מקור חייהם ככה התורה הוא מקור חיי איש הישראלי וכמאמר ר"ע אשריכם ישראל אם אתם עושים רצונו של מקום אין כל אומה ולשון יכולה לשלוט בכם: