שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש
יו"ד ח"א · סימן קסו
ב"ה פרעמישלא תרלח לפ"ק. לחתני הרב הגדול מ' נתן לעווין נ"י: א ע"ד קושיתך בכתובות כ"ד דאמרי' אבל נשיאת כפים דאיסו' עשה ופירש"י כה תברכו ולא זרים ולאו הבא מכלל עשה עשה והרי ר"י הוא דס"ל מעלין מתרומה ליוחסין וס"ל פסחים מ"ב דהיכא דכתיב לאמר הו"ל לאו ממש ובנשיאת כהנים כתיב לאמר ודא קו' נאה ומצאתי שהרגיש בזה בעצי ארזים סי' ג' ובס' התורה והמצוה פ' אמור פ' כ"ב וקו' זו יותר קשה לפמ"ש המג"א סי' קכ"ח דסוגיא זו דוקא אליבא דר"י דס"ל נשים אסורות לסמוך ולכן זרים אסורים לברך עיי"ש. וכיון דאליבא דר' יהודה קאי הו"ל בל"ת ונ"ל לישב דבקרבן אהרן פ' אמור בקרא דשרוע וקלוט כ' דהא דס"ל לר"י דהיכא דכתיב לאמר היא בלאו זה דוקא היכא דכתיב דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם א"כ למה כתבה רחמנא וידבר ד' אל משה לאמר וע"כ היא בל"ת משא"כ בקרא דנ"כ דכתיב דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו א"כ לישראל לא הי' אמירה וכיון דגם לישראל יש בקרא לאו הבא מכלל עשה הוצרך הכתוב לכתוב לאמר לישראל ואין כאן לאמר מיותר ללאו. והנה מה שהקשה בספ' התורה והמצוה כה"ג שנשא בעולה לר"י לילקי דכתיב לאמר ט"ס דשם לא כתיב לאמר (עיין רש"י יומא פ' דלוקה על פגי שביעית מדכתיב לאכלה ולא להפסיד. ותמה הריב"ש דהוה לאו הבא מכלל עשה וכ' בספר דבר אמת בסוף מנין לאוין ד' פ"ה דאתיא כר"י דלאמר לאו) ומה שחשב ג"כ בספ' התורה והמצוה המוציא משא על הבהמה בשבת ס"ס דלא כתיב לאמר ובדבר אמת הנ"ל ד' פ"ז חשב ג"כ נשיאת כפים לזר דלר"י לוקה ולפמש"ל זה ליתא וע' תוס' מנחות נ"א ד"ה אף כאן הקשו וק"ק אמאי לא דרשינן לאו נמי מדכתיב לאמור כדדרשינן פ' כ"ש י"ל לפמ"ש לעיל בשם קרבן אהרן דזה דוקא היכא דכתיב אח"כ דבר ואמרת מיושב קו' התוס' דזה לא כתיב בהאי קרא. ומצאתי בח"ס א"ח סי' קכ"ד שהרגיש בזה:
ובדבר אמת שם חשב עשה דהשלמה דלוקה לר"י דכתיב לאמר. ונ"ל לפמ"ש בטורי אבן ר"ה דת"ק דר"י בנו של ריב"ב דס"ל במחוס' כפורים בשאר ימות השנה אסור לאחר התמיד להקריב אף חטאת העוף שאין למזבח אלא דמו ואין בו הקטרה וכן ל"מ לדידי' מעלה ומלינה בראשו של מזבח וס"ל דשחיטה ומליקה ג"כ אסור לאחר התמיד ור"י בשריב"ב ס"ל דוקא הקטרה א"כ לת"ק דשחיטה אסור גם לישראל נאמר עשה זו דשחיטה בזר כשרה ובקרא כתיב צו את אהרן ואת בניו ולא נכללו ישראל בקרא זה ולכן כתיב בתחילת קרא לאמר וכבר כתבתי דהא דדריש ר"י לאמר לל"ת זה דוקא היכא דכתיב אח"כ אמירה ודיבור לישראל משא"כ בקרא זה דכתיב אח"כ צו את אהרן הוצרך לכתוב לאמר בתחילה לאמר לישראל ג"כ ול"ה ל"ת משא"כ לר"י בנו של ריב"ב דס"ל עלי' השלם אינו עובר רק בהקטרה ול"ה לאו רק בכהנים שוב הוה לאמר ל"ת לר"י דל"ש הסברא הנ"ל. וע' ברוך טעם בדין עשיית שליח לדבר מצוה ויש בה ל"ת פ"ב שהאריך בזה אי עשה דהשלמה קאי על זרים עיי"ש שמפלפל אי ילפינן שאסור לשחוט לאחר התמיד מקרא דעלי' השלם או מקרא דמלבד עולת הבוקר תעשו ולפמ"ש ילפינן האיסור על זר לשחוט ממלת לאמור ודוק:
ג ודע דאם נאמר דלר"י עשה דהשלמה לאו היא משום לאמר כמ"ש בדבר אמת הנ"ל י"ל דלר"י פסול אם הקריב לאחר התמיד או קודם תמיד של שחר דדוקא אם ל"ה רק עשה י"ל דבדיעבד כשר דל"א כטדארל"ת באיסור עשה כמ"ש הפ"י גיטין צ' הגם דדברי הפ"י צ"ע מגמ' מפורשת תמורה ה' והרי תורם מן הרעה על היפה ע"ש ברש"י דמפרש דהוי לאו הבא מכלל עשה הרי גם בלשון עשה אמרינן כמדארל"ת דלא כפ"י כמו שהקשה בנוב"י תניינא אה"ע סי' קכ"ט מ"מ י"ל דגם בתמורה מקשה לר"י דהיכא דכתיב לאמר לאו הוא וגם שם כתיב לאמר ומשמע בגמ' דלא פליג ר"י בזה. ולפ"ז י"ל דהא דמבואר במנחות מ"ט דעלי' השלם וכן שלא יוקדם קודם לתמיד של שחר היא רק למצוה היינו לרבנן דל"ה רק עשה והא דמבואר בתוספתא הובא בתוס' מנחות מ"ט ותוס' יומא כ"ט ד"ה אלא דפסול בדיעבד קאי לר"י דס"ל דהוי לאו ואמרינן כמדארל"ת אעל"מ ודעת הריטב"א יומא נ"ג הובא בשעה"מ פ"א מק"פ דגם בקדשים אמרינן כמדארל"ת אעל"מ וכן דעת תוס' תמורה ד' ד"ה רבא ומיושב קו' תוס' במנחות מ"ט ויומא כ"ט אהא דאמרינן בפסחים ע"ג פסולו משום מאי משום דשחטו לאחר התמיד דשם הכונה דמוקמינן הא דותני עלה שם כר"י דעשה דהשלמה לאו הוא וזה ישוב נכון והרבה יש לפלפל בזה: ד ועיין סוטה ז' ר' יהודא אומר בעלה נאמן עליה וכו' סוטה שהיא בלאו לכש"כ וכ' התוס' סוטה כ"ח דבסוטה ספק ליכא לאו רק לאו הבא מכלל עשה עיי"ש. וקשה דאמאי נקט לאו. אך כיון דבפ' סוטה כתיב לאמר ולר"י לאו הוא וקאי בשיטתי' אכן לדברי הקרבן אהרן הנ"ל דברינו ליתא ועיין ברמב"ם פ"ב ממ"א ה"ג דבשר אדם אסור בלאו הבא מכלל עשה דזאת החי' אשר תאכלו וההמ"ג כ' דמ"ה החלב מותר מדאו' דיוצא מטמא טמא ל"ה רק באיסור ל"ת ולא באיסור עשה. ולפ"ז לר"י בשר אדם אסור בלאו דכתיב לאמר וקשיא דבח"כ הובא בר"ן כתובות כ' ממעט בשר אדם דל"ה בל"ת וסתם ת"כ ר"י גם קשה לר"י אמאי החלב אינו אסור מה"ת כקו' המגיד משנה. ואמנם באמת ל"ק להמעיין בר"ן כתובות דאדרבה י"ל דמ"ה איצטריך המיעוט דממעט בשר אדם דל"ה בל"ת ובא להוציא מקרא דכתיב לאמר. ובספרי לא"ח סי' ד' אות ב' הקשיתי על המגיד הנ"ל דיוצא מעשה אינו אסור מחולין ק"כ דיוצא משביעית אסור אף דל"ה רק עשה. כעת שמא י"ל דברייתא אתיא כר"י דפירות שביעית בל"ת לאחר הביעור דכתיב לאמר:
ה ואשוב לדברי הגמ' כתובות לענין נשיאת כפים. הנה בעצי ארזים אה"ע סי' ג' הקשה למ"ש המג"א סי' קכ"ח דמ"ה כ' תוס' שבת קי"ח דלא ידע ר"י מה איסור יש בנשיאת כפים בזר משום דקאי לר"י דס"ל נשים סומכות רשות וה"ה נשיאת כפים בזר. א"כ מה זה שכ' משום ברכה לבטלה והרי כתבו תוס' ר"ה ל"ב דנשים מברכות בעשה שפטורות וה"ה נשיאת כפים לזר. ולדעתי לא קשיא דצריך להבין סברת תוס'. אמאי ל"ה בנשים ברכה לבטלה כיון שפטורות ונראה לפמ"ש במג"א סי' פ"ב דאף דנשים פטורות ממ"ע שהז"ג מ"מ לא אמרה תורה להחמיר עלי' אלא להקל עלי' ומה"ט אין אשה לוקה בלאו דנותר דלכאורה בנשים ל"ה ניתק לעשה דעשה דבאש תשרופו הו"ל מ"ע שהז"ג ועיין בספר ברוך טעם דין עשה דוחה ל"ת פ"ג שכ' ביתר ביאור דכיון דהוקשה הכתוב אשה לאיש ל"ש לומר שאשה חמורה מאיש וע' מ"ש בספרי לא"ח סי' נ"ה אות ט' דמ"ה נשים מותרות לטלטל בסוכה משום מיגו דהוי דופן לסוכה אף דפטורות מסוכה עיי"ש וה"ה דמה"ט מותרות לברך במ"ע דאם אתה אוסר להם חמורות יותר מאיש וזה לא מצינו וכן מה"ט כ' התוס' דסומא יכול לברך דהתורה ג"כ לא כ' להחמיר על הסומא. רק להקל עליו א"כ כ"ז ל"ש בזר נושא כפיו דהרי כמה חומרות מצינו בזר יותר מכהנים לענין אכילת תרומה וכמה דינים א"כ כיון דזר פטור מלישא כפיו הו"ל שפיר ברכה לבטלה:
ו ודע דקשיא לי לשיטת רש"י ר"ה ל"ב דנשים עוברות בבל תוסיף לר"י דלא ס"ל נשים סומכות רשות, א"כ ה"ה זרים בנשיאת כפים אמאי אמרינן בכתובות דל"ה רק עשה וכ' המג"א דהוא דוקא לר"י והרי לדידי' איכא לאו דבל תוסיף ובשלמא לשיטת התוס' שם ועירובין צ"ו דליכא בל תוסיף רק במי שמחויב ומוסיף ניחא אבל לשיטת רש"י בר"ה צ"ע. עוד קשיא לפמ"ש המג"א דכמו דדריש ר"י בני ישראל סומכים ואין בנות ישראל סומכות ה"ה דדריש כהנים מברכין ולא זרים והו"ל לאו הבא מכלל עשה א"כ נימא דנשים אסורות לסמוך מלאו הבא מכלל עשה כמו נשיאת כפים לזרים ובגמ' דר"ה ל"ג לא משמע כן דהרי משני הא דנשים מעכבות מלתקוע כר"י דנשים אין סומכות ומה ראי' שם הוי לאו הבא מכלל עשה. ונ"ל לפי מה שכ' בשעה"מ פ"ג ממעה"ק לפרש דברי התוס' בפסחים פ"ט דמחלוקת ר"י ור"י הוא באקפויא ידי' דל"ה רק איסור מדרבנן ור"י מתיר אפי' מדרבנן ור' יהודה אוסר מדרבנן ומ"ה הגמ' מדמה היקש בנשים לסמיכה לענין איסור דרבנן. וזה לשיטת תוס' ולרש"י דפי' מחלקותם בסמיכה בכל כוחו כמ"ש בקרבן אהרן המובא בשעה"מ הנ"ל וכ' ג"כ דאיכא בל תוסיף עדיין צ"ע. וע' לעיל סי' צ"ו ודע דתוס' קידושין ל"ו הקשו למ"ל קרא דנשים אין סומכות ת"ל דהו"ל מ"ע שהז"ג הנה לרש"י דנשים עוברות בב"ת ליכא לשנויי דאיצטרך קרא שיעברו בב"ת דבלא"ה עוברות לרש"י בכל מ"ע שהז"ג. אך לפמ"ש לעיל דיש סברא דהוי לאו הבא מכלל עשה כמו ברכת כהנים בזרים א"כ איצטריך קרא לכך. ודע דשיטת מהרי"ט סי' קמ"ט ח"א דכונת הגמ' איסור עשה דנשיאת כפים הוא איסור דברכה לבטלה דהוא עשה דאת ד' אלהיך תירא ולשיטה זו ל"ק קושיתך מהך דלאמר דשם לא כתיב לאמור:
ז וקושיתך על המג"א סי' קכ"ח שכ' דלר"י דנשים סומכת רשות אין איסור בנשיאת כפים לזר והרי ר"ש ס"ל נשים סומכת רשות ומוכח ממנחות י"ח ע"ב דנשיאות כפים אסור לזר כבר הרגיש קצת בזה בנוב"י קמא סי' ו'. אך לא הקשה אליבא דר"ש ויפה הקשית אולם עיין בנוב"י שם דדחי הראי' מגמ' הנ"ל ועיין מה שתמהתי בספרי לא"ח סי' ל"ה בש"ה בהא דחשיב שם עגלה ערופה וקצת צ"ע למ"ש בנוב"י שם לחלק בין נשיאת כפים במקדש לגבולין דבמקדש ודאי בע' כהן א"כ ס"ה לענין כהן שהרג הנפש איך ילפינן מובפרשכם כפיכם שמא דוקא במקדש מיהו י"ל וסברתך דאף שכ' תוס' דנשים מברכות במ"ע מ"מ נשיאת כפים לזר אינו יכול לברך דשם איכא מעשה מצוה משא"כ נ"כ דל"ה כ"א ברכה והוה לבטלה נכון בישוב קו' עצי ארזים סי' ג' וע' בעשרה מאמרות מאמר אם כל חי מ"ש בסברת התוס' דנשים מברכות וזה לא שייך בזרים לענין נשיאת כפים ודוק:
ח והערתך בישוב הש"ס פסחים נ"ט דמקשה מה אולמא האי עשה מהאי עשה וק' דלמא ר"י בנו של ריב"ב כר"י ס"ל דלאמר הוה לאו ועשה דוחה ל"ת ותירצת לפמ"ש בשטה מקובצת תמורה דלא אמרינן לאו אמור בדברים רק היכא דאיכא לאו בפרשה דאז הלאו קאי גם על העשה. ובזה תירצת הקו' דנ"כ שהקשית ועתה לפי ההו"א דעשה דהשלמה קאי גם על שחיטה דלא ידעינן תירוצא דר"פ ודרב חסדא וא"כ ע"כ ילפינן עשה דהשלמה מקרא דעולת:
הבוקר אשר לעולת התמיד כמ"ש התוס' מנחות מ"ט ע"ב וכמ"ש בברוך טעם ובפרשה זאת ליכא לאו ושפיר קאמר מאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה ויישבת בזה קושית המפו' שהקשו כיון דעשה דהשלמה אינה רק בהקטרה ולא קאי רק על הכהנים ולא הוה עשה השוה בכל ועשה דאכילת קדשים דוחה אותה ע' בב"ט שם ולהנ"ל ניחא כאן דלפי ההו"א ילפינן מקרא דעולת הבוקר אשר לעולת התמיד. וקאי גם על שחיטה ושחיטה כשרה בזרים והוה עשה השוה בכל ושפיר מקשה. הנה דבריך נכונים ודפפ"ס אפס לי נראה דלר' יהודא היכא דכתיב לאמר איכא עשה ול"ת כמבואר מלשון הש"ס פסחים ותמורה דקאמר אין לי אלא בעשה בל"ת מנין ומוכח דאיכא עשה ול"ת:
פ:
ט והערתך בישוב הקו' על הרשב"א דס"ל עשה דוחה לאו הבא מכלל עשה מהך דפסחים נ"ט דמקשה מאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה ו' דבה"א דגם בשחיטה יש איסור דעלי' השלם וקודם שיאכלו הכהנים לא יאכלו הבעלים ע"כ ואיך ישחוט הלא ל"ה בעידנא וכונת הגמ' דבשלמא עשה דכרת דוחה ולא בעי בעידנא אבל בשאר ימות השנה מאי אולמא והרי ל"ה בעידנא יפה הערת וקצת נ"ל לפ"מ שכ' האחרונים בסברת השבולי לקט הובא במג"א סי' תע"ו דעשה דרבים דוחה ל"ת ול"ב בעידנא דטעם דבעי בעידנא משום שמא ימות ולמיתה דרבים לא חיישינן וזה דוקא לענין שופר דאם ימות אחד יתקע אחר ומיושב הקו' משבת קל"ב דאינו קוצץ בהרת לעבודה משום בעידנא אף דהוי עשה דרבים ומובא קו' זו בספרי לא"ח סי' י"ח אות י"ז דשם אם ימות עבר בלאו בחנם ודוק:
וקושיתך בפסחים כ"ו ויומא ס' צע"ג דמקשה הניחא למ"ד אין מלמדין אלא למ"ד מלמדין מא"ל והרי מ"ד מלמדין הוא ר' יהודא והוא ס"ל כרבנן דר' דוסא דהרי. ס"ל דף י"ב ולבש לרבות מצנפת ואבנט ופליג אר' דוסא דס"ל קרא לבגדי כה"ג שכשרים לכהן הדיוט וע"כ ס"ל לר' דבגדי כה"ג אסור לכ"ה וקרא דוהניחם שם דטעון גניזה והו"ל תרומת הדשן ובגדי כהונה ועגלה ערופה ג' כתובים וקצת הרגישו תוס' יומא ס' אבל דבריהם תמוהין שכ' דבעי לשנויי אפי' אם תמצא לומר דס"ל כר' דוסא והרי ר' יהודא פליג אר' דוסא גם ברש"י פסחים שכ' דר' יהודא ס"ל מלמדין צ"ע ולחומר הנושא נ"ל הנה כתבתי בספרי לא"ח סי' כ"ז אות ג' לישב דברי הכ"מ דס"ל דכהן השורף הפרה הי' לובש בגדי כהן הדיוט דלא כמשנה דבבגדי לבן הי' נעשה וכ' דמשנה אתיא למ"ד לדורות בכה"ג דילפינן חוקה חוקה ומ"ד בכהן הדיוט נעשה כר' יהודה לא דריש חוקה חוקה ומ"ה הכהן הי' לבוש בגדי כהן הדיוט עיי"ש דבר אמת. והנה ר' דוסא דריש ילבש שמותר כהן הדיוט ללבוש בגדי כה"ג והקשה רבי מעלין בקודש ואין מורידין והקשה זקיני הת"ש לטו"ז דאם אינו חזי לקדושה מותר להוריד מאי הקשה רבי וכתבתי בספרי שם דעדיין חזי לקדושת פרה שהי' נעשה בבגדי לבן ומ"ה הקשה רבי לר"ד אך ר"ד ס"ל כיון דגלי קרא ולבש שמותר לכהן הדיוט אין להקשות אקרא. אמנם לר' יהודא דס"ל במשנה דפרה דנעשה בכהן הדיוט ולדידי' לא נעשה הפרה בבגדי לבן ודרשינן והניחם שם שלא ילבשם הכה"ג ביוה"כ אחר ול"ח לקדושה ומותר ללבוש כהן הדיוט מסברה כיון דל"ח לקדושה ולכן א"צ קרא לזה ודריש ילבש להביא מצנפת ואבנט ולעולם בגדי כה"ג א"צ גניזה דחזי לכהן הדיוט ולכן ל"ה ג' כתובים ודוק:
יא ובפשיטות י"ל דר' יודא לא ידרוש והניחם שם לטעון גניזה אך שלא ילבשם כה"ג ביוה"כ אחר וגם לא כהן הדיוט ומ"מ א"צ גניזה רק שיניח שם וס"ל דכשר לפרה כסתמא דמשנה דלא כמו ששיערנו לעיל בשיטת הר"מ רק כמו שכ' בספרי אות ב' אך לר' דוסא דדריש שטעון גניזה מוכח אף דנעשה מצותו מועלין בו אף דבבגדי כהונה אין מועלין כפירש"י ביומא מ"מ אחרי שצריך גניזה ל"ה בגדי כהונה ומועלין ולכן הו"ל בגדי כהונה ותרומת הדשן ב' כתובים אבל ר' יהודה לא ידרוש שצריך גניזה רק שלא ילבשם כה"ג ביוה"כ אחר אבל לפרה כשר והוי עדיין בגדי כהונה ואין מועלין ול"ה ג' כתובים ודוק:
והנני חותנך אוהבך: