שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש
יו"ד ח"א · סימן קנא
המשך דרוש הנ"ל בסוגיא דע"ז ע"א ובכורות י"ג:
א והנה התוס' הקשו בסוגיין דמקשה אס"ד משיכה בנכרי קונה כי משך אמאי יחזיר. והקשו אלא מאי מעות קונה כי לא משך נמי כדמקשה בבכורות. ונ"ל לישב דהנה דעת הסמ"ע בסי' ק"ץ דהא דכסף קונה דוקא כשנותן בתורת פרעון דמי שווי החפץ והטו"ז הקשה דהרי האשה נקנית בפרוטה אף דל"ש דמי שווי. וכ' בקצה"ח ובאבני מילואים סי' כ"ט באריכות דאשה נמי יש לה דמי שווי והוכיח מתוס'. אך לפ"ז קשי' דא"כ איך נקנה איסור הנאה בקנין כסף הרי איסור הנאה אין לה שום שיווי. אמנם י"ל דבאמת איסור הנאה לא נקנה בכסף ומעתה נכונה מאוד הסוגיא דמקשה אס"ד דמשיכה קנין משך למ"ל וע"כ משיכה לאו קנין רק כסף ומשיכה ובאמת בכל מקום כסף לבד קונה רק באיסור הנאה דאין לה שווי לא נקנה בכסף ובעי כסף ומשיכה. ואין לומר דא"כ דל"ש קנין כסף שוב משיכה קונה כמ"ש התוס' דהרי התוס' כתבו בסוף הסוגיא דהיכא דעושה איסור ל"מ קנין משיכה אף דליכא כסף וה"ה בקונה איסור הנאה ל"מ קנין משיכה ולכן בעי כסף ומשיכה ואמנם הסוגיא דבכורות ס"ל גם באיסור הנאה כסף קונה כיון דלנכרי יש לה שווי. ושמא ס"ל לגמ' דכסף קונה אף באינו נותן דמי שיווי. דעיקר הדבר תליא בזה דאם יליף ר"י דכסף קונה מדכתיב ונתן הכסף וקם לו. א"כ בעי דוקא דמי שיווי. כמו במעשר כמו שכ' באבני מילואים סי' כ"ט ס"ק ב'. משא"כ אי ילפינין כסף קונה מדכתיב לעמיתך ודרשינן לעמיתך במשיכה הא לנכרי בכסף ל"ב דמי שיווי. א"כ סוגיא דבכורות דקאי לר"ל כדאמר אביי שם להדי' ל"ב דמי שיווי ושפיר מקשה משיכה למ"ל אמנם סוגיא דע"ז שפיר מקשה וכי משך אמאי יחזיר וע"כ בין ישראל בין נכרי קונה בכסף וילפינין קנין כסף מונתן הכסף וקם לו. ובעי דמי שיווי ומ"ה מעות ל"ק באיסור הנאה דל"ה דמי שיווי רק כסף ומשיכה וזה ישוב נכון לפענ"ד: ב' ועל תירץ התוס' שתירצו דב' הסוגיות ס"ל דבעי כסף ומשיכה צ"ע דהרי בבכורות בריש הסוגיא מקשה ואימא מיד עכו"ם עד דאיכא תרתי ומשני גופו באחת ממונו לא כש"כ. ואיך א"כ ס"ד דמקשה דעפי:
ח' ושוב הראה לי הרב הגדול מ' יצחק צבי הפממערלינג נ"י כעת מו"ץ ביערסלאוו דברי הריטב"א בקידושין מ"ז ע"ב שכ' דה"ט דשאלה לא נקנה במשיכה מדאורייתא משום דלא אקני לגופה. והוה כמו אותיות אין נקנית במסירה לענין שעבוד שאין משיכה קונה אלא במושך גוף הדבר הנקנה וכי תימא דהכא קנין הגוף איכא לתשמישו דומיא דנותן דקל לפירותיו איכא למימר דאנן לא אשכחן הקנאת גוף לפירות אלא בקרקע העושה פירות שפירות יוצאין מגופו וכו' אבל בנותן כלי לתשמישו שאין התשמיש יוצא מגופו לא שמענו שיהא נקנה במשיכה עיי"ש שהאריך, הנה דברי הריטב"א כדברי הר' יוסף. אך מ"ש לעיל דכיון דקונה משכון לתשמיש להש"ך נקנה במשיכה היא נגד דברי הריטב"א אמנם מ"ש הריטב"א דל"מ דקל לפירותיו רק בפירות שיוצאין מגופו מבואר בסי' ר"ט דה"ה בנותן מעות לפירות. ובקצה"ח שם ס"ק ד' מייתי לרשב"א גיטין שנתוכחו בזה הרשב"א והרמב"ן ותשו' מהר"ם אלשיך על כן הדבר תליא באשלי רברבי. אמנם אין להאריך דגוף דברי הש"ך דמותר להשתמש במשכון צ"ע וכבר הקשו עליו מש"ס דב"מ קי"ד דמקשה הא עשיר שכיב והארכתי בתשובה:
ט' והנה בהא דהקשה בגמ' ותיקני לי' כליו לכי מטא לאוירא דמנא. והקשה תוס' גיטין ע"ט ד"ה לשיטת רש"י דאויר כלי אינו קונה דכלים אין עשויות לשמור אלא להניח בתוכן ול"ק אוירן. ומה הקשה בגמ' וכ' קצה"ח סי' ר' ס"ק ב' דמטעמא דרש"י דלא עשוין לשמור הוי כחצר שאינה משתמרת. ומ"ה בגט ל"ק דבעי משתמר לדעתה דומי' דידה. משא"כ במכירה דדעת אחרת מקנה ל"ב חצר המשתמר כמו דמשני ר"פ ב"מ י"א ומ"ה מקשה וליקני מכי מטי לאוירא דמנא ועדיין קשה לשיטת הרי"ף דלא פסק כתירץ דר"פ וס"ל דגם בדעת אחרת מקנה בעי חצר המשתמר מה מקשה לרב דילמא לא ס"ל כתירץ ר"פ. ואין לומר דכאן הוה עומד בצדה ומהני אף באינו משתמר. דזה אינו לפמ"ש המגיד פי"ז מגזילה דבעי דוקא עומד בתוכה וכ"כ הקצה"ח סי' קצ"ד (וזה דלא כמקור חיים סי' תמ"ח דקושיות הגמ' הוא משום עומד בצדה עיי"ש) א"כ כאן ל"ה עומד בתוכה:
י' ונ"ל לישב בדרך חריף דהקצה"ח סי' רע"ה כ' לישב שיטת הרי"ף והיא דאם נימא טובת הנאה ממון ליכא למימר דר' יהושע ור"ע קנו באגב קרקע דאף דטובת הנאה ממון ל"מ קנין גרוע וגם מתורת הפקר ל"ק אף דהפקר נקנה באגב מ"מ טובת הנאה ממון ול"ה הפקר. וע"כ קנו מדין חצר ומוכח דדעת אחרת מקנה מהני אף בחצר שאין משתמר ולא עומד בצדו וזה ס"ל לר"פ. וכל הסוגיא דב"מ. אבל הרי"ף פוסק דטובת הנאה אינו ממון והוה הפקר ובהפקר מהני קנין אגב וקנו ר"י ור"ע בקנין אגב כסוגיות הש"ס דקדושין ולעולם בקנין חצר ל"מ רק חצר המשתמר אף בדעת אחרת מקנה עיי"ש:
ומעתה נאמר דהנה רבא אמר קרא ומתניתא מסייע לר"ל מדתניא נתנה לבלן מעל ומשמע ספר לא מעל עד דמשיך והקשה תוס' דקשי' דרב אדרב דלמסקנא ס"ל לרב משיכה קונה בנכרי א"כ בישראל כסף קונה ורב גופי' ס"ל ספר לא מעל עד דמשיך. וכתבתי לעיל בקיצור וכעת אבאר יותר דהנה השיטה מקובצת והתוס' הקשו דילמא ספר לא מעל עד דמשיך משום דחכמים הפקיעו הקנין והפקר ב"ד הפקר. ול"ק מדאורייתא. וכתבתי לעיל דל"ש הפקר ב"ד הפקר מה דבתר הכי לא יהי' הפקר. והסברא דכיון דילפינין הפקר משמיטה ובשמיטה הפירות מופקרין לעולם ולא נשאר לו שום זכות. על כן בנשאר לו זכות ל"מ הפקר. אך למאן דיליף הפקר מפיאה והוא ר' יוחנן בירושלמי פ"ו דפיאה ובקרבן עדה דגם לב"ה, לר' יוחנן ילפינין מפיאה. ובפיאה נשאר לו זכות למ"ד טובת הנאה ממון ומבואר בשעה"מ ה' אישות דאף דבפיאה אסור ליקח שכר מ"מ כיון שהכהן אינו יכול ליטול בע"כ לתוס' חולין קל"ב יש לו טובת הנאה. א"כ מוכח דהפקר מהני אף בנשאר לו זכות. ובזה ישבתי מה דקשה על שיטה מקובצת ב"מ כ"ו דאין יאוש מועיל לחצי חפץ. ובתוס' כריתות כ"ד כ' דלמ"ד שור הנסקל לא נאסר מחיים הוי הפקר מה ששוה יותר וקשי' הרי אין הפקר לחצי חפץ. וכתבתי דבב"מ כ"ו קאי לרבא דס"ל טובת הנאה אינה ממון כמ"ש הש"ך סי' ש"נ וגם בפיאה אין לו זכות ע"כ ל"מ הפקר לחצי חפץ אך בכריתות קאי למ"ד טובת הנאה ממון דר' יוחנן סובר כן. ושפיר מועיל הפקר לחצי חפץ. ומעתה רבא דס"ל טובת הנאה אינו ממון ול"מ הפקר בנשאר זכות שפיר קאמר קרא ומתניתא מסייע. ורב ס"ל טובת הנאה ממון ויליף הפקר מפיאה ומ"ה ספר לא מעל עד דמשיך דהפקר ב"ד הפקר. ומעתה שפיר מקשה בגמ' ותיקני לי' מאוירא דמנא כיון דאתה אומר רב ס"ל משיכה קונה. קשי' דרב אדרב וע"כ ס"ל טובת הנאה ממון. ויליף מפיאה ושפיר ס"ל ספר לא מעל עד דמשיך משום הפקר ב"ד. וכיון דס"ל טובת הנאה ממון מוכח מר' יהושע ור"ע דדעת אחרת מקנה ל"ב חצר משתמר ועומד בצדו ומהני אוירא דמנא לקנין א"כ כי מטא לאוירא תקני ודוק היטב כי חריף הוא: