שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש
יו"ד ח"א · סימן קנ
המשך דרוש הנ"ל בע"ז דף ע"א:
א שם בסוגיא דגרוטאות. הנה הרב המגיד פט"ו מה' מכירה ה"ג הביא בשם יש מי שכ' דאם קנה מקח ונמצא בו:
מום והלוקח הי' יכול לתבחינו ולא הקפיד לעשות כן אינו חוזר והמ"ל כ' דהרי"ף והרמב"ם חולקים ע"ז עוד כ' המ"ל דיש חילוק דאם מכר בהקפה ולא נתן המעות יכול לחזור דאין ראי' מדלא הבחינו וכ' בשער משפט סי' קל"ב דחילוק המ"ל מבואר בגמ' דבכורות י"ג ע"ב דמשני אביי רישא מקח טעות ומקשה סיפא נמי מקח טעות ומשני אביי רישא דלא יהיב זוזי הוה מק"ט דלא ידע סיפא כיון דיהיב זוזי. וזה באמת החילוק של המ"ל. ואע"ג דכתבו תי' דבשאר מקח טעות ל"א הכי רק גבי גרוטאות היינו במקח שיש בו אונאה דל"ה לי' לאסוקי אדעתא אבל מקח שיש בו מום דמי לגרוטאות וכ"כ במשנת חכמים ה' עכו"ם סי' ל"ט דיני ברירה חלק ג' עיי"ש באריכות והקשה שם דהרי זה רק לאביי אבל רבא חולק שם על אביי. א"כ קשי' להמ"ל כיון דרבא לא ס"ל כן איך פוסק כסברת אביי. וכן הקשה בשער משפט: ב' ונ"ל לישב דבנתיבות סי' רל"ב פי' דברי הסמ"ע שם ס"ק י' שכ' ג"כ כדברי היש מי שכ' דזה דוקא בנשתמש בו עוד כ' לחלוק על המ"ל שכ' דבלא נתן מעות ל"א דמחיל והרי באונאה לאחר כדי שיראה לתגר. אמרינן דדוקא כשיש לו מיגו ל"א דמחיל. אבל בלא מיגו אמרינן דמחיל. וה"ה במקח שיכול להבחינו ולפ"ז יצא לנו דבלא נתן מעות הטעם דל"א דמחיל משום דיש לו מיגו וסמך על המיגו. ומ"ה לא הבחינו. ולפ"ז צ"ע איך נאמן במיגו דלא מחל אף שלא הבחינו והרי הוה מיגו דהעזה דזה לא ידע המוכר אם מחל או לא אך זה ידע דלא נתן המעות. ומיגו דהעזה ל"א אך הש"ך כ' בסי' פ"ב דמיגו דהעזה לפטור מממון אמרינין א"כ במקח טעות דאינו רוצה לשלם רק לחזור החפץ אמרינין מיגו דהעזה. והנה בגוף הסברא דמיגו דהעזה לאפטורי משבועה ל"א ולאפטורי מממון אמרינין מיגו דהעזה האריך בתומים. ולפענ"ד נראה פשוט דזה דאמרינין אין אדם מעיז הוא מטעם רוב. דודאי נמצאו מעיזים אך רוב בני אדם אינם יכולין להעיז. ולפ"ז לאפטורי משבועה ל"א מיגו דהעזה דלענין שבועה אזלינין בתר רוב. ואינו יכול להעיז וחייב שבועה אבל להוציא ממנו ממון אמרינן דיש לו מיגו דאין הולכין בממון אחר הרוב להוציא ממון ונאמן לומר שהוא מן המיעוט שיכול להעיז. ואף אם לא יאמר כן אין הולכין בממון אחר הרוב להוציא כמ"ש התו' ב"ק כ"ו דאין הולכין בממון אחר הרוב לשמואל אף שאינו אומר קים לי בנפשאי דהיכא שאומר אף רב מודה עיי"ש ובזה צ"ע על דברי מהרש"א ב"ב דף ל' ד"ה לאו קמודית. שכ' דאם המחזיק ג' שנים טוען שמי שמכרו לו דר בו חד יומא נאמן במיגו דמינך זבינתי'. והקשה התומים הרי הו"ל מיגו דהעזה דאם טוען שדר בו המוכר חד יומא לא ידע המערער אם היא משקר משא"כ שיטעון מינך זבינתי' וזה לא קשה דהרי הש"ך כ' דלאפטורי מממון אמרינן מיגו דהעזה. אך לפמ"ש באמת ל"א בקרקע מיגו דהעזה לפמ"ש בקצה"ח סי' ר"פ דהא דאין הולכין בממון אחר הרוב דוקא להוציא מחזקת ממון אבל בקרקע דליכא רק חזקת מרא קמא הולכין אחר הרוב להוציא מחזקתו עיי"ש, א"כ בקרקע ל"א מיגו דהעזה דהולכין אחר הרוב שאין יכולין להעיז ול"א מיגו דהעזה. ומיושב קו' מהרש"א דדוקא כשאין עדים שלא הי' שלו נאמן לטעון שאינו יודע אם הי' שלו. דזה ל"ה העזה משא"כ שיטעון שלקח ממנו דזה הוה העזה ל"א מיגו. דבקרקע בודאי ל"א מיגו דהעזה. אך לפ"ז הדרא קושיית תוס' ב"ק ק"ז לדוכתא אמאי בשדה זו של אביך ולקחתי' נאמן בכתובות ריש פ"ב ומיירי אפי' ביודע הבן שתי' של אביו במיגו דלא הי' של אביו הרי הוי מיגו דהעזה. וליכא למימר דבממון אמרינן מיגו דהעזה כמ"ש תוס' שם לפי' הש"ך דהרי בקרקע שוב ל"א מיגו דהעזה דהרי בקרקע הולכין אחר הרוב לשיטת הקצה"ח הנ"ל. ואולי מה"ט באמת פירש"י דמיירי שאין הבן יודע שהי' של אביו וגם רש"י יסבור דאמרינן לאפטורי מממון מיגו דהעזה כמו בהני עיזי דאכלי חושלא כמ"ש תוס' ב"ק ור"ש הובא בש"ך סי' ס"ב רק דבקרקע ס"ל לרש"י כמו שכתבתי לעיל דל"א מיגו דהעזה:
ובמ"ש דבקרקע לכ"ע ל"א מיגו דהעזה מיושב קושית תוספות ב"ב ל"א, ד"ה אבל שית שהקשה ריב"ם אפילו לא מייתי סהדי אלא דאכיל ג' שנים יהא נאמן שלקחו קודם במיגו דאיבעי אמר מנך זבינתא. דהנה זה אינו יודע המערער דיכול להיות אמת שהמוחזק לקחו מקודם ואח"כ לקחו הוא. א"כ אין זה מיגו דהוי העזה לומר מנך זבינתא דיודע שמשקר. רק שהתוספות הקשו כיון דהוא מוחזק אמרינן לאפטורי מממונא מיגו דהעזה אבל לפמ"ש דבקרקע הואיל והולכין אחר הרוב ל"א מיגו דהעזה ל"ק קו' תוס' אך בעיקר דברי הקצה"ח סי' ר"פ יש לפלפל ולחלק וע' נתיבות סי' מ"ו ס"ק ח' שכ' דהוצאות קרקע כהוצאת ממון וחולק על קצה"ח ואקצר הואיל ואכ"מ: ג' ועכ"פ כיון דבממון אמרינן מיגו דהעזה שפיר אמרינן דבלא נתן מעות ל"א הו"ל לעיונא ובודאי מחיל דנאמן לומר שלא מחיל במיגו אך זה דוקא לפטור מממון אבל בסוגיא דבכורות דאין אנו דנין לענין ממון רק לענין איסור דאם מחל וקנה באמת אסור ליהנות מהע"ז. ואם לא מחל והוה מקח טעות מותר להחזיר לנכרי. א"כ לענין איסורין ל"ה מיגו דרוב בני אדם אין מעיזין ול"ה מיגו ואם נאמר דבנתן מעות מחיל גם בלא נתן מעות ודאי מחיל דהו"ל לעיונא. ושפיר הקשה רבא על אביי מ"ש רישא מ"ש סיפא. וזה לענין איסור. משא"כ בדין ממון אם נדונין אם להוציא ממנו המעות שפיר ס"ל לי"א כסברת אביי דיש חילוק בין נתן מעות דבלא נתן מעות אמרינן דנאמן במיגו דהעזה דאין הולכין בממון אחר הרוב להוציא ממון. וסברת אביי דס"ל גם לענין איסור לחלק בין נתן מעות ללא נתן מעות י"ל דס"ל לאביי בכל דוכתא אמרינין מיגו דהעזה אף לאפטורי משבועה. ומה"ט גם לענין איסור אמרינין מיגו דהעזה דעיקר הוכחה דל"א מיגו דהעזה ליפטר משבועה היא ממודה במקצת דאינו נאמן במיגו דכופר הכל. ולאביי דס"ל טעם דל"א מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא משום דספק מלוה ישינה יש לו עליו ולפ"ז ליכא מיגו דאיבעי כפר בכל דלמא אין לו ס' מלוה ישינה רק על מה שכופר. כמו שהקשה בפנ"י ע"כ ס"ל לאביי דאמרינין מיגו דהעזה אף לענין איסור ומ"ה מחלק גם לענין איסור בין נתן מעות ללא נתן מעות ודוק:
ד' והנה בספר משנת חכמים סי' הנ"ל הקשה קושיא גדולה בסברת אביי שתירץ דמ"ה בנתן מעות ומשך יוליך הנאה לים המלח משום דל"ה מק"ט דהו"ל לעיונא ומדלא עיין ע"כ מחל. ואמאי אינו נאמן דלא מחל. ונשיילי' דאם אומר דמחל. אף במשיכה לבד לא יחזור דקנה ואם הוא אומר דלא מחל. למה אינו נאמן. ומה שהקשה עוד דכיון דבגמ' הקשה בדף י"ג אמאי יוליך הנאה לים המלח הרי מכרה או משכנה הוה ביטול. ותירץ בגמ' דאדעתא דגרוטאות לא זבין א"כ הוה מקח טעות לגבי הנכרי גופי' ואיך משני אביי דהו"ל לעיוני ומדלא עיין מחיל והרי מ"מ הוי מקח טעות לגבי הנכרי.. לדעתי לק"מ דכיון דבנכרי אין מחזיר אונאה וילפינין מולעמיתך ה"ה אם הוה מקח טעות לגבי נכרי קנה. ע"כ אין לנו לדון רק אם הישראל הטעה עצמו ולא מה שהטעה לנכרי ויבואר אי"ה לפנינו אך קושיתו הראשונה קשה. ונ"ל לישב דהנה בספרי לא"ח ר"ס נ"ב הקשיתי על המג"א סי' תקפ"ו שכ' דהיכי דהישראל חייב באחריות מיקרי ע"ז של ישראל ואין לו ביטול עולמית ומה"ט אמרינין בע"ז מ"ג דילמא מגבה לה והדר מבטל אף דהוה ע"ז של נכרי שיש לה בעלים משום דהוה גזלן וחייב באחריות. א"כ מה מקשה בסוגיין מ"ש רישא ומ"ש סיפא הרי שנא ושנא לפמ"ש הריטב"א הובא בנתיבות סי' רל"ב ס"ק ט' דאף דהוה מקח טעות חייב באחריות בהאי הנאה דתפיס לי' אזוזי. והיכא דנתן מעות ואח"כ משך הו"ל משכון שלא בשעת הלואה. ובודאי חייב באחריות א"כ בשלמא במשך ולא נתן מעות אינו חייב באחריות ומ"ה יחזיר משא"כ בנתן מעות ואח"כ משך דתפיס לי' אזוזי וחייב באחריות ומ"ה יוליך הנאה לים המלח ואין לומר דעדיין תיקשי דנהי דאין לו ביטול עולמית מ"מ אומרים באיסורי הנאה הרי שלך לפניך. דעדיין קשה לפמ"ש העטרת זקנים סי' תמ"א דבנכרי ל"א הרי שלך לפניך דדוקא בישראל דאם לא יאמר הרי שלך לפניך וישלם לישראל המפקיד והנה הוא מאיסור הנאה ומ"ה אומרים הרי שלך לפניך. משא"כ בנכרי. א"כ הק"ל דכיון דאין לו ביטול עולמית איך יחזיר לנכרי. עוד קשי' לפמ"ש המג"א דחיישינן שיחזור וימכר לישראל ומה"ט כ' בסי' ת"מ דאסור להחזיר לנכרי ה"ה הכא דכיון דמכרה או משכנה הוה ביטול חיישינן שישראל יקנה ממנו. ובאמת ע"ז זו אין לה ביטול עולמית. עוד קשי' דהישועות יעקב ריש ה' פסח הקשה בשם בנו. דמה מקשה מ"ש רישא מ"ש סיפא הרי שנא ושנא דבאמת הדבר ספק אי מכר נכרי וידע שיש ע"ז או לא ואם ידע הוה ביטול רק דאנן אוסרין מספק שמא לא ידע ומ"מ לתבוע לנכרי מעותיו אינו יכול דיכול לטעון שידע. ומ"ה יוליך הנאה לים המלח משא"כ כשהישראל מוחזק במשך ולא נתן מעות הנכרי אין יכול לתבוע ממנו ומ"ה יחזור. ומה הקשה ותירץ דמ"מ למה יוליך לים המלח הרי יכול לבטל הע"ז ע"י נכרי ממנ"פ דאם ידע הנכרי הוה ביטול. ואם לא ידע הוה מק"ט. והוה של נכרי. ויכול לבטל בע"כ ושפיר מקשה. ומעתה לשיטת הב"ח והריטב"א דחייב באחריות ולשיטת המג"א דשוב אין לה ביטול עולמית הק"ל דלנכרי אינו יכול לכוף להחזיר לו המעות מספק. ולבטל אינו יכול כיון דחייב באחריות ואין בטל עולמית. ומה הקשה. ומזה דחיתי דברי המג"א:
ה' וכעת נ"ל דאדרבה מסוגיא זו ראי' להמג"א. דבאמת כבר נאסרה הע"ז ואין לה ביטול עולמית כיון דנתן מעות ואח"כ משך א"כ יש לו הנאה דתפיס למשכון וחייב באחריות. (ואין לומר דכיון דאנו אוסרין עולמות שוב אין לו הנאה דז"א דאם נימא דאין לו הנאה וא"ח באחריות ויחזור לנכרי שוב יש לו הנאה. וכעין שכ' תו' ב"מ ל' לענין ניחותא דבעלים ובכל ענינים כאלו אזלינין לחומרא) רק דעיקר קו' הגמ' נהי דאין לה ביטול עולמות מ"מ יחזור לנכרי דכיון דלא קנה אומרים באיסורי הנאה הרי שלך לפניך. ול"ח באיסור ספק שמא ימכרנה לישראל כמ"ש הש"ך סי' נ"ז. וכאן ל"ה רק ספק שמא כבר ביטלה הנכרי וגם מוכח דלא כעטרת זקנים וגם בנכרי אומרים הרי שלך לפניך. ומה דק"ל להגאון מ' מרדכי זאב אורנשטיין איך יכוף לנכרי להחזיר לו המעות הרי הנכרי יכול לטמון דידע מע"ז ומכרה בכונה י"ל דכיון דלא אמר בפי' שמוכר ע"ז מסתמא לא ידע וגם י"ל דגם מספק יכול להוציא אצל נכרי דמהר"י באסן הקשה בכל ספק ממונא דלקולא הרי הוי ספק גזל ותירץ דאם נימא שישלם מספק יהי' אצל השני ספק גזל. וזה ל"ש כשדנין בין ישראל לנכרי למ"ד גזל נכרי מותר מן התורה והנכרי אסור לגזול לישראל מן התורה. א"כ הישראל מוציא מן הנכרי מספק דלגבי' הו"ל ספק גזל ואם ישלם לישראל ל"ה ספק גזל לגבי הישראל. ושפיר מקשה א"ה אפי' נתן מעות ומשך נמי ומשני אביי שפיר דכיון דנתן ומשך הו"ל לעיוני. ואנן סהדי דמחיל. ואין יכול להוציא מן הנכרי ומ"ה יוליך הנאה לים המלח ול"ק דעדיין אמאי יוליך הנאה יבטלנה ע"י נכרי שלענין איסור נאמן על עצמו שלא מחל והו"ל מק"ט והו"ל ע"ז של נכרי. דז"א דהרי באמת אין לו ביטול כיון דנתחייב באחריות. (ולדעתי אף בנכרי שאין לנגדו דין שומרים מ"מ:
בתפיס לי' אזוזי הו"ל כמשכון. ואם נאבד החפץ אין צריך להחזיר מעותיו הו"ל כמשכון שכ' תוס' שבועות מ"ד דגם בנכרי א"צ להחזיר מעותיו ואבד קתא דמגלא אבד אלפי זוזי עיי"ש). ורק דהקושיא שיאמר לנכרי הרי שלך לפניך וע"ז שפיר משני דכיון דמסתמא מחיל לא יוכל לומר לנכרי הש"ל. דלגבי הנכרי אינו נאמן. ושוב ל"מ ביטול מטעם האחריות. א"כ שוב מסוגיא זו ראי' לדברי המג"א:
ו' ומעתה מיושב מה דקשה מאוד אמאי בבכורות דף י"ג כדמקשה רבא לאביי אי הכי סיפא נמי מקח טעות משני אביי סיפא דיהיב זוזי הו"ל לעיוני רישא דלא יהיב זוזי ל"ה לי' לעיוני ובע"ז לא תירץ אביי דבריו להנ"ל נאמר הנה על דברי המג"א סי' תקפ"ו שכ' דאף דלא נעשה של ישראל רק שחייב באחריות מיקרי ע"ז של ישראל. וראי' מדאמרינין בע"ז ישראל אינו יכול לבטל ע"ז של נכרי גזרה דילמא מגבה לה והדר מבטל לה עיי"ש. הנה בגוף דבריו קשה דמייתי ראי' כמו גבי חמץ עובר בבל יראה בקיבל עליו אחריות ה"ה בע"ז לענין ביטול. וצ"ע חדא דשאני גבי חמץ דגלי קרא דלא ימצא. קרא מיותר. ועוד אמרינין שם אף לר"ש דדהגול"מ כמ"ד מ"מ איצטריך לא ימצא דהא דאמרי' דהג"ל כממון דמי דוקא בליתא בעינא עיי"ש. א"כ בע"ז של נכרי. שהיא ביד ישראל וקיבל אחריות דאיתא בעינא ל"א דהגל"מ כמ"ד. איברא דבסנהדרין קי"א ע"ב מבואר דר"ל משני דהא מני ר"ש הוא דס"ל קדשים שחייב באחריות כדידי' דמי ומ"ה נאסר בעיר הנדחת דמיקרי שללה. הרי באף באיתא בעינא ס"ל לר"ש דהג"ל כמ"ד. ועיין בקצה"ח סי' שפ"ו דף ז' דמייתי ראי' זו בשם בנו. והנראה לי דבזה באמת פליגי ר"י ור"ל דר"י לא רצה לתרץ שם ה"מ ר"ש דס"ל כי אמר ר"ש דהגל"מ כמ"ד דוקא בליתא בעינא ואך ר"ל משני ה"מ ר"ש דס"ל ר"ש ס"ל גם באיתא בעינא דהג"ל כמ"ד:
ומעתה י"ל הנה כיון דמצינו גבי חמץ דגלי קרא דעובר בב"י ה"ה ע"ז חמירא ואמרינין בי' דהגלכמ"ד. אך אם נימא דאף לר"ש ל"א דהגלכמ"ד רק בליתא בעינא. ל"ש להחמיר כל כך תרי חומרא. דנהי דילפינין להחמיר דבע"ז דהגלכמ"ד כמו לר"ש בכל דוכתא. אבל אם לר"ש ל"א באיתא בעינא דהגלכמ"ד אין ללמוד מחמץ בפסח להחמיר דאין לך בו אלא חידושו: ומעתה באמת לר"י גם בע"ז אף שחייב באחריות יש לה ביטול. ורק כיון דבע"ז מ"ג מקשה לר"ל דס"ל ע"ז שנשתברה מאלי' מותרת אמאי ישראל אין יכול לבטל ע"ז של נכרי תהוי כע"ז שנשתברה מאלי'. לדידי' רבא משני גזירה דלמא מגבה לה דלר"ל דס"ל לר"ש בכל דוכתא אף באיתא בעינא דהגלכמ"ד לדידי' אם מגבה ישראל דנתחייב באחריות שוב אין לה ביטול כנ"ל:
ז' ומעתה נכונים ב' הסוגיות דבבכורות הקשה לאביי דאמר שם לעמיתך במשיכה הא לנכרי בכסף וזה כשיטת ר"ל דמשיכה מפורשת מהתור' והקשה בגמ' מגרוטאות ואס"ד מעות קונה משוך למ"ל ומשני אביי משום מק"ט. והקשה רבא א"ה משנתן מעות ומשך נמי. והיינו דעיקר הקו' יאמר להנכרי הרי שלך לפניך. דליכא לפרושי דהקו' הוא שיבטלה ע"י נכרי. ויהנה ממנה דהרי לר"ל כיון שחייב באחריות הו"ל ע"ז של ישראל ומשנתן מעות ומשך אף במק"ט חייב באחריות. וכיון דהקו' דיאמר לנכרי הש"ל ויכופו שיחזיר המעות. שפיר משני אביי דכיון דהי' לי' לעיוני אינו נאמן נגד הנכרי לומר הש"ל ולבטלו אינו יכול. וזה בסוגיא דבכורות. אבל בסוגיא דע"ז דמקשה לר"י דס"ל מעות קונה בישראל. ובנכרי משיכה קונה. ולדידי' מקשה כי משך אמאי יחזרה. ומשני משום מק"ט ומקשה א"ה משנתן מעות נמי ולדידי' הקושיא בפשיטות דנהי דהנכרי לא ירצה להחזיר יצוה לנכרי שיבטל דנהי דחייב באחריות מ"מ ל"ה כדידי' כיון דאיתא בעינא. ולר"י ל"ל גזירה דילמא יגבה דבפשיטות ישראל אין מבטל ע"ז של נכרי דע"ז שנשתברה מאלי' אסורה ולדידי' ליכא לשנויי דסיפא כשנתן מעות ומשך הו"ל לעיוני דהרי הוא אומר שלא מחל ונהי שאין נאמן נגד הנכרי אבל לגבי נפשי' נאמן באיסורין. והגם שי"ל דכיון דאיתחזק איסורא קודם הביטול אינו נאמן להוציא מחזקת איסור. מ"מ אביי גופי' ס"ל דאף באיתחזק איסורא הוא נאמן כמ"ש הריטב"א בקידושין דף ס"ה. וע' בספרי לא"ח סי' מ"ג אות ח' על כן אביי ל"מ לתרץ דבריו כמו שמתרץ דבריו בבכורות:
ח' ומעתה מיושבין דברי המ"ל פט"ו מה' מכירה בפשיטות. דהנה אף דרבא ואביי משני דברי ר"ל בהא דס"ל לר"ל משיכה קונה מן התורה. משום דכתבו תוס' דרבא ס"ל כר"ל דקאמר קרא ומתניתא מסייע לר"ל. והא דאמר רבא ביבמות הלכתא כוותי' דר"ל בג' ולא חשיב הא דמשיכה מפורשת משום דר"ל לא אמר משמי' דנפשי' רק משמי' דרב אושעיא. מ"מ בהא דע"ז שנשתבר' מאלי' ע"כ כר' יוחנן ס"ל מדלא חשיב ביבמות. והא דמשני בע"ז מ"ג גזירה דלמא מגבה לה דמבואר דבקבלת אחריות אין לע"ז ביטול זה לתרץ דברי ר"ל אבל לדידי' לא ס"ל דס"ל ל"א גלכמ"ד לענין ע"ז הואיל דאיתא בעינא. ולפ"ז מה"ט לא קיבל רבא תירץ אביי דסיפא הי' לו לעיונא. דנהי דאינו נאמן לענין הנכרי אבל מ"מ הרי יוכל לבטל דלגבי עצמו נאמן. ומ"ה לא קיבל רבא תירץ אביי. אבל לדיני ממונות בקנה ונתן מעות ומשך ויש מק"ט ויכול להבחינו גם רבא מודה דאינו נאמן להוציא ואמרינין דמחל:
ט' עוד נלע"ד לישב דברי המ"ל והיש מי שכ' שהובא בהרב המגיד דס"ל דבנתן מעות אמרינין הו"ל לעיוני וקשה דזה דברי אביי ורבא לא ס"ל כן. גם יתיישבו דברי הטור סי' קמ"ו שכ' בלוקח גרוטאות כשנתן מעות ומשך הרי נקנה לו ויוליך הנאה לים המלח. וקשה הרי גם במשיכה או בכסף קונה כמבואר בטור יו"ד סי' קל"ב ורק דהוה מקח טעות ובמעות ומשיכה נמי מק"ט ורק דמיחזי כדמי ע"ז כדמסיק רבא ואמאי לא ביאר זאת הטור. וכ' הרי נקנה לו:
ונ"ל דהנה כבר כתבתי דסברת אביי נכונה מאוד דכיון דנתן מעות ומשך חו"ל לעיוני ובמקח שיכול להבחינו בודאי מחל אך כבר כתבתי בשם המשנת חכמים דכאן אין הטעות לגבי הישראל אך גם לגבי הנכרי הו"ל טעות דאדעתא דגרוטאות זבין אדעתא דע"ז לא זבין. ואצל המוכר ל"ש הו"ל לעיוני דממ"נ אם ידע שיש בהם ע"ז הרי ביטלה ואם לא ידע הו"ל מק"ט אך שכתבתי דכיון דקרא כתיב לעמיתך אתה מחזיר אונאה ולא לעכו"ם הישראל קנה אף בטעות נכרי. אך יש לומר לפמ"ש בספר יראים הובא במג"א סי' תרל"ז דאף דגזל נכרי מותר מן התורה מ"מ לא מיקרי לכם. דנהי דאינו מחויב להשיב מ"מ שלו לא מיקרי א"כ י"ל נהי דטעות נכרי מותר מדגלי קרא מ"מ שלו לא מיקרי. וראי' מגמ' דמקשה בבכורות הניחא למ"ד גזלו אסור מ"ה איצטריך למישרי אונאה אלא למ"ד גזילו מותר למ"ל למישרי אונאה. וקשי' לספר יראים דילמא גזילו מותר רק דל"ה שלו וקמ"ל לעמיתך אתה מחזיר ולעכו"ם אין אתה מחזיר אונאה. והוה החפץ שלו אף שאינה לנכרי. וע"כ הגמ' דבכורות ס"ל דגם באונאה לא מיקרי שלו. ואמנם התוס' ב"מ ע"ת ד"ה נתנה לסיטון הקשו לרב אשי, דס"ל משיכה בנכרי אינו קונה ומשמע דבישראל משיכה קונה כר"ל וכ' ה"ר חיים דס"ל בין בישראל בין בנכרי מעות קונה ודריש לעמיתך אתה מחזיר אונאה ואי אתה מחזיר אונאה לעכו"ם. והקשו דא"כ ס"ל לרב אשי גזל נכרי אסור מן התורה מדאיצטריך למישרי אונאה והרי רב אשי ס"ל בב"ק גזל נכרי מותר מן התורה עיי"ש. ולהנ"ל מיושב שפיר דרב אשי לא יסבור כסוגיא דבכורות רק סובר דנהי דגזל נכרי מותר מן התורה מ"מ לא מיקרי לכם וקמ"ל קרא לעמיתך אתה מחזיר אונאה ולנכרי אינו מחזיר ומיקרי שלו:
אמנם לדעתי נראה דאף למ"ד גזל עכו"ם אסור מן התורה ורק שאין מחויב להשיב כמ"ש הכפ"ת והנתיבות סי' שט"ח ומ"מ ל"ה שלו כמ"ש ספר יראים מ"מ אם קנה והי' מק"ט באמת מיקרי שלו דאינו דומה לגזילה דבהיתרא אתי לידי'. ומערה מיושבין דברי הטור. דהן אמת דרבא לא ס"ל כסברת אביי דהיכא דיכול להבחינו ל"ה מק"ט וטעמא דידי' דכיון דגם אצל הנכרי הוה מק"ט דאדעתא דע"ז לא זבין ל"ה של ישראל ורשאי להחזיר לו ומ"ה הקשה לאביי. אבל הטור הוכיח מגמ' מדמקשה למ"ד גזל עכו"ם מותר מן התורה למ"ל קרא למישרי אונאה, וקשי' דילמא קמ"ל דהוה שלו וע"כ זה ידעינין מסברא דכיון דבהיתרא אתי לידי' וא"צ להחזיר הוה שלו. א"כ מצד טעות הנכרי הוה שלו ורק מצד טעות הישראל א"כ כשנתן מעות ומשך דהו"ל לעיוני ודאי מחל ושפיר כתב כיון שנתן מעות ומשך נקנה לו ודוק: איברא דלדעתי אין קו' כלל על היש מי שכ' דבודאי בדבר שיש בו מום ומ"מ חזי למלאכה ויש בו איזו שיווי. שייך לומר מדלא הבחין סבר וקיבל. אבל באיסור הנאה דאין כאן שווי כלל ודאי לא מחל ולכן פליג רבא אסברת אביי ודוק:
י' עוד י"ל בישוב דברי הטור דבגמ' הקשה דף י"ג למ"ד בצורף ישראל לכ"ע לא פליגי אמאי יוליך לים המלח והרי מכרה הוי ביטול ומשני אדעתא דגרוטאות לא זבין. אבל למ"ד מכרה או משכנה ל"ה ביטול י"ל דלעולם מיירי בשידע הנכרי שהיא ע"ז רק דל"ה ביטול א"כ י"ל דה"ט דרבא לא קיבל דברי אביי דהו"ל לעיונא דמ"מ אצל הנכרי הו"ל מ"ט. דרבא קאי למ"ד בצורף ישראל לכ"ע לא פליגי ומיירי דלא ידע הנכרי. אבל הטור דפוסק להדיא דמכרה או משכנה ל"ה ביטול כמבואר סי' קמ"ו א"כ י"ל דמיירי דהנכרי ידע ורק מצד ישראל הו"ל מק"ט א"כ בנתן מעות ומשך דה"ל לעיונא ל"ה מק"ט ולכן כ' כשנתן מעות ומשך הרי קנה ישראל וזה ישוב נכון ודוק: