שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש
יו"ד ח"א · סימן קמא
ב"ה ברעזאן אדר תרכ"ט. לרב אחד:
א ע"ד השמן שיצא קול שהשמן שבא ממדינת אמעריקא יש בו תערובות שומן חזיר ולכן חששו על כל השמני' אולי יש בו ג"כ תערובות מחזיר ומשומן דגי' טמאי'. הנה כבר הי' חשש על השמן ובתשו' רמ"א סי' נ"ג נ"ד מבואר שרמ"א התירו. ואמנם אז לא הי' חשש רק על החביתין שמושחין אות' בשומן חזיר שלא יטפטף וע"כ התיר רמ"א שבטל בס' דבוודאי יש ס' נגד השומן שמושחין החביתין ועתה יש חשש שיש בו תערובות ממש ואולי אין בו ס' והוי ספיקא דאורייתא. הנה מה שהתיר רמ"א מטעם נטל"פ המעיין בש"ך יו"ד סי' ק"ג חולק על הרמ"א מה שהביא וי"א דבשר אינו פוגם דבש עצמו רק משקה הנעש' מדבש ומשמע דבשמן לא פליג מהרי"ל. ובאמת מהרי"ל ס"ל דבשמן ודאי משביח ואפילו בשלוק. ולפי דברי הש"ך אין לסמוך על היתר נטל"פ בזה. גם מ"ש הרמ"א דשומן הנביל' מאיס וכנביל' מוסרחת וא"צ ביטול עיין פרמ"ג ס"ק י"ג שהניח בצ"ע כי מסתימת דבריה' משמע דבנפל חזיר או שומן לתבשיל אוסר עד ס' ועוד הראו לי בספרי אשכנז שיש שמן הנקרא אנטא עתל הנעשה במדינת בראזיליען נאייננוהיער טאפיר או טאפירוס הדומה לחזיר ומ' יודע אם גם זה פוגם וכפי הנרא' ממכתבי העתי' חששו שיש בתערובות הרבה חזיר ואולי נתרבה מדתו ע"י כן ושיטת הר"ן דאפילו בדברי' הפוגמי' אם נהנה מגודל המדה אסור וביו"ד סי' ק"ג הביאו המחבר בשם יש מי שחוכך לומר ומשמע דהמחבר לא פסק כשיטת הר"ן ושיטת הר"ן הוא דווקא בפוגם קצת ובשמן אפי' אם נאמר דפוגם אינו פוגם רק קצת כמבואר בפרמ"ג ס"ק א' דהרי ראוי הוא לאכיל' ויש להסתפק לשיטת הר"ן דהיכא דנהנה מגודל מדתו אסור אף בפוגם קצת אם לא נהנה מגודל מדתו רק יש לו הנא' אחרת כגון שנהנ' שהשמן לא יטפטף ויקפה ע"י התערובות אם ג"כ אסור והנ"ל דהר"ן יאסור גם בהנא' הזאת. אמנם אם יש לו הנאת הברחת המכס כמו ששמעתי שבמדינת איטאליע אם מערבין מדה ראזמארין בחבית שמן אין משלמין מכס רק מעט ומפאת כן מערבין הנרא' דל"ה הנא' לאסור לשיטת הר"ן דל"ה רק הברחת ארי. ואינו דומה לנהנ' ממרובה המדה או מה שנותנין להקפות ועוד נ"ל פשוט דאם המוכר נהנ' מגודל מדתו. אף דהלוקח לא נהנה מגודל מדתו שהרי משלם עבורו מ"מ אסור גם ללוקח כיון שגוף הדבר נשבח בגודל המדה כנ"ל ושוב שמעתי ששמן ראזמארין וודאי אין בו חשש:
ב והנה דברי תשובות רמ"א תמוהין מאוד במ"ש ועוד לא ניחוש לשומן חזיר מטעם שכתב המרדכי כי אינו יכול להיות שלא יהא כותי אחר שלא יתקן כך ואמרינן בכתובות אם יש שם מתבואה אחת מצלת על כולן וכתב עוד אעפ"י שיש לדחות ראי' זו לומר דל"א דמציל אלא באיסור סתם יינם דהוא דרבנן אבל לא באיסור דאורייתא אין נ"ל לחלק בהכי דהא מצינו בכמה דברים שהחמירו לענין סתם יינם טפי מבאיסור דאוריי' ומאוד תמוהין דבריו וסותר דברי עצמו שברמ"א סי' קי"ד כתב וכן כל כיוצא בזה באיסור דרבנן משמע דבדאו' אסור ובאמת שמנין לנו סברא להקל מפאת כן באיסור דאור' דהרי ראיות המרדכי הוא מכהנת שאם יש שם מחבואה אחת ושם איסור שבוי' ל"ה רק חשש דרבנן דמדאורייתא מוקמינן כל חדא אחזקת כשרות וכאן בשמן ל"ש חזקת כשרות כיון דאתה מסופק שמא מתחילת עשיית השמן בתערובות וגם בתערובות ל"מ חזקת כשרות כדמשמע מתוס' יבמות פ"א ומדברי הר"ש ומש"ה כתב רמ"א וכל כיוצא בזה באיסו' דרבנן ושוב מצאתי בתשו' באר יעקב שתמה על תשו' רמ"א בזה ושמא ס"ל להרמ"א דגם בחשש תערובות יש חזקת היתר כדמוכח בש"ס דעירובין ל"ו בספק מבעוד יום נדמע מוקמי' בחזקת היתר עיי' בשב שמעתתא ג' פ"ז שהקשה מיני' על הר"ש (וע' מ"ש לעיל סי' מ"ח אות ד') ולפי"ז ס"ל לרמ"א דספק זה דמי לשבוי' דמהני מחבואה אחת. עוד נלפענ"ד בישוב דברי תשו' רמ"א דלפמ"ש זקיני הת"ש בסי' י"ח ס"ק כ"ט בכל דבר שהיו מוחזקין להיתר מקרי חזקת כשרות אף שאתה מסופק אולי מתחלתו הי' אסור ע"ש שהביא ראי' מכתובות כ"ה דאמרי' גדולה חזקה אף שהי' ספק שמא מעולם לא היו כשירים א"כ בשמנים כיון שהחזקנו מעולם הדבר בהיתר שפיר הוי חזקה וס"ל לרמ"א דל"ה רק חשש דרבנן ודמיא למחבואה ומ"ה ס"ל להתיר מה"ט אף באיסור דאורייתא ועוד נ"ל דס"ל לרמ"א דהוה ס"ס שמא לא נתערב שום דבר ושמא נטל"פ דהרי מה"ט מתירין כלי של נכרים מס"ס זה ומ"ה דמיא לכהנות דהוי ג"כ ס"ס כמ"ש הטו"ז סי' קי"ד ומ"ה התיר בתשו' רמ"א ולפי"ז מ"ש ברמ"א וכן, כל כיוצא בזה באיסורי דרבנן מיירי באיסור דרבנן דליכא ס"ס משא"כ בדאיכא כא ס"ס יש לסמוך בזה אף באיסור דאורייתא. מיהו בעיקר דברי זקיני הגאון בעל ת"ש יש לפלפל מה שהביא מהך דכתובות דאמרינן שם גדולה חזקה דזה דווקא למאי דס"ד דאכלו בתרומה דאורייתא אבל להאיבעית אימא דשם לא אכלו רק בתרומה דרבנן אין ראי' משם לחשש דאורייתא ועוד דהרי שם וודאי ריע חזקתייהו ולפירוש התוס' שם וודאי ל"ה חזקה כיון שהיו מייחסי' אותם אחר בני ברזילי וגם לא מצאו כתבם ומ"מ מהני חזקה וזה ודאי ל"ד באיסור דאורייתא ורק באיסור דרבנן משא"כ לחשש דאורי' להביא ראי' משם אין לנו וצ"ע (ועיין מ"ש לעיל סי' ע' אות ו' פלפול עצום על הת"ש): ג ושוב ראיתי במרדכי בשם האגודה פ' אין מעמידין סי' תתכ"ה שהתיר בעיסה שיש חשש שמתקנין בשמרי יין מטעם שאם יש מחבואה אחת וכו', וכתב דכל היכא דאיכא למתלי לקולא תלינן ביי"נ. וזה דלא כתשובות רמ"א שכ' דיי"נ חמור יותר ובאגודה מבואר להיפך. ובגוף הדבר אם בשר פוגם בשמן הפליתי חולק על הש"ך והביא ראי' דבשר פוגם מדרב לא ס"ל בשמן זליפתן של כלים אוסר ומבואר בירושלמי הובא בתוס' ע"ז דרב גופי' אכיל אחרי שאטרח עלי' שמואל והרי רבא מסופק אם רב ס"ל נטל"פ אסו' ואיך אכיל רב. וע"כ בשר פוגם בשמן וכיון דאיכא תרתי שבעין פוגם והבליעה פגם שאינו בת יומא אף רב מודה והוא הוכחה ברורה (ומה דקשה ע"ז ממשנה דפסחים דסכו בשמן של תרומה לפסח יקלוף והרי הוא נטל"פ הנה לעיל סי' קי"ט אות ט"ז הבאתי קו' זו בשם הרב השואל עיי"ש שחילק בין שמן בבשר ל"ה לפגם ובין בשר לשמן דהוה לפגם. וכעת מצאתי בפר"ח שמחלק בשם הב"ח דהיכי דהעיקר הוא הבשר והדבש מתבלו הוא לשבח משא"כ כשעיקר הוא הדבש הבשר פגמו והפ"ת כ' שגם בשמן כך הוא ובגליון הפר"ח שלי מצאתי כ' מגדול א' ראי' ממשנה דסכו בשמן של תרומה לחילוק זה ועיי' ומ"ש עוד בסי' הנ"ל בישוב קו' זו):
ד וף דבר כיון דיש ס"ס שמא אין מערבין כלל ושמא נותן טעם לפגם גם לדעתי שמנים שלנו לא איתרעי כלל דלא נודע רק משמנים שעושין במדינת אמעריקא ע"כ אם לא נודע עדיין שיש גם בשמנים שבמדינת איטאליע חשש תערובות ואדרבא בחנו שיש הרבה שמנים שבמדינת איטאליע אין בו חשש ע"י בחינת המעמיקר לדעתי יש להקל מטעם שהתיר הרמ"א. וכ"כ במנחת יעקב כלל מ"ה ס"ק ל"ד דאף שיש לחוש לדעת הש"ך מ"מ דווקא בידוע בוודאי שנתערב בו אבל מן הסתם אין לחוש לגבי שמן וגוף הדבר דמהני בחינות החעמיקר אף שהם נכרים ובאיסורי דאורייתא ל"מ עי' בש"ך יו"ד סימן צ"ח דמהני אמירת קפילא אף באיסור דאורייתא מטעם דלא מרעא נפשי' עיי"ש בשם תה"ד. אמנם בב"י יו"ד סי' קפ"ז וכן בש"ע שם מבואר דל"מ אמירת רופא נכרי באיסורי דאוריי' וצ"ל דשם ל"ה רק אומדנא שאומר שנתרפאת גם ליכא למיקם עלה דמילתא משא"כ בקפילא בסי' צ"ח דאיכא למיקם עלה דמילתא. ולפי"ז בנ"ד שאומר המעמיקר זה הוי ידיעה ברורה ולא אומדנא ויש לומר דמהני אף בנכרי ואולי זה מקרי ג"כ איכא למיקם עלה דמלתא לשאול גם לאחר ועיי' בב"י יו"ד סי' קצ"ט משמע דלענין אם בשאר משקין מהני חפיפה סמכינן ארופא נכרי ועיין בנוב"י קמא יו"ד סי' מ"ט שלא הביא דברי ב"י אלו, ובלא"ה יש לחלק בין הך דיו"ד סי' קפ"ז דאיתחזיק איסורא משא"כ היכא דאיתחזיק היתירא מיהו לפמ"ש הרמ"א בסי' צ"ח דעכשיו לא סמכינן אטעימת קפילא נכרי אולי גם בזה ל"מ נכרי אמנם לפי שיש בנ"ד כמה ספיקות יש לסמוך אנכרי אך היכא שיש ישראל מומחה ודאי יבחן הדבר ע"י ישראל. וגם מתשובות רמ"א משמע דבעי טעימת ישראל לענין השמן עיי"ש. מיהו מ"ש בתשובות רמ"א דכיון דישראל טעם השמן ואינו מרגיש טעם חזיר ע"כ לא נמצא בו תערובות חזיר דבריו תמוהין דמי יודע איזה טעם יש לחזיר כיון דלא טעמו מעולם וצ"ע:
ה והנה בדברי המרדכי פ' אין מעמידין סי' תתנ"ט והובא ג"כ בתשובות רמ"א יש לעיין שכתב בשכר שלנו שמושחין היורה בשומן חזיר יש להתיר דנטל"פ ובטל בס' וצ"ע דלמה לי' ביטול בס' ונטל"פ תיסגי בחדא והנלפענ"ד דבאמת הרשב"א כ' דכל שעיקרו כך לא בטיל וכמ"ש המג"א בסי' תמ"ב. א"כ בכל מקום דחיישינן שהעכו"ם נותן לתוכה איסור בכונה יהי' כוונתו איך שיהי' כיון שעיקרו כך כגון שנותן חזיר בשמן להקפות לכאורה אסור אך זה דווקא אם נותן בכוונה שיטעים הדבר. משא"כ אם אינו נותן לטעמא רק עבור דבר אחר שפיר בטל. ולכן כתב המרדכי כיון שנטל"פ אין הכוונה שיטעים השכר ומ"ה בטל בס' ועל נטל"פ לא סמך דשמא כיון שיש לו הנאה מהתערובות אסור כמ"ש הר"ן דהיכא דנהנה מגודל מדתו אסור וכן כוונת תשו' רמ"א שהביא המרדכי ולפי"ז הרמ"א לא התיר רק בגוונא דידי' שהי' חשש שמושחין החביות בוודאי הי' ס'. משא"כ היכי דיש חשש שנתערב הרבה שומן דגים או חזיר גם רמ"א אוסר מ"מ כיון שיש ס"ס אין לאסור כמו כלי של ישראל שהוא ביד נכרי דמתירין מטעם ס"ס שלא נשתמש ושמא כבר עבר מע"ל וא"ל דשם הטעם דמתירין שמעמידין הכלי בחזקת כשרות כמ"ש הש"ך סי' קכ"ב ס"ק ח' דזה דוקא לכלי של ישראל אבל בכלי של נכרי אין לו חזקה ומ"מ מותר לקנות מנכרי דבר הנעשה בשביל עכו"ם דזה הוי כמו דיעבד ובפרט השמנים שכבר הובאו וא"ל שם ל"ה ס"ס להחמיר משא"כ בנ"ד הוי ס"ס להחמיר דשמא שומן חזיר אינו פוגם ואת"ל דפוגם שמא נהנה מגודל מדתו וכדברי הר"ן דז"א דכיון דאף אם נהנה מגודל מדתו יש ספק שמא אין הלכה כהר"ן ל"ה ס"ס כעין שכ' התוס' בכתובות דף ט' ע"ב ד"ה אי למיתיב סוף דבר לדעתי שהשמנים מותרים ויש בזה עוד סברא דאומן ותגר לא מרעא נפשי' ועיין מג"א סי' כ' שפקפק על היתר זה דל"ש רק היכא דגם לנכרי יש קפידא עיי"ש ובנב"י תניינא א"ח סי' ע"ב חלק עליו והפלא על הנוב"י שתמה על המג"א מדברי הר"ן פ' אין מעמידין והמג"א גופי' הרגיש בזה ע"ש ועיין ביו"ד סי' ש"ב ובתשובות ז' ח"צ סי' ל"ט ועיין בתשובות מהרי"ט חלק ב' סי' ג' משמע שאין לסמוך בכה"ג על אומן בשלו והענין הוא אריכות גדול וכעת ראיתי תשובה להגאון מלבוב בשואל ומשיב מהדורא תליתאי ח"א סי' שע"ז שהתיר השמן. והנה מ"ש שם דכיון דשמן בעין אינם אוכלים רק ע"י שנותנים בתבשיל או שמושחין אותו א"כ התבשיל השני או האוכל שנמשח בו צריך לבלוע מהשמן הוי נ"ט בר נ"ט. דבריו תמוהין מאוד במח"כ דאין זה נ"ט בר נ"ט ואף נ"ט בר נ"ט דאיסורא אסור ואין לדבריו שום הבנה ובודאי לא סמך ע"ז רק על שאר היתרים והעיקר שסמך על היתרים שבתשובות רמ"א ועל בדיקות החעמיקר ולדינא כבר כתבתי דיש לסמוך על הגאונים המתירים מ"מ שומר נפשו ירחק משמן עד שידע שבהשמן לא נתערב משמן שבא מאמעריקא. וע' תשו' באר יעקב שבקצת מקומות נוהגים שאין קונים שמן מנכרי רק אם מוחתם בחתימת ישראל ובמדינתינו אין נוהגים כן. והנני ידידו:
בשולי המכתב ויען כי ימי הפורים יגיעו אכתוב את אשר צ"ע בדברי הב"י סי' תרפ"ח שהביא שם דברי ה"ר יוסף דבספק מוקף חומה אינו צריך לקרות ב' ימים. אם מקצתם אומרים שהיה מוקף ומקצתן אומרים שלא היה מוקף אבל אם לא היו יודעים כלל לא מקרי ספק, כמו שאינו חייב אשם תלוי והב"י הקשה עליו דא"כ אפילו אם נחלקו בקבלתם לא יקראו כמו שאין חייבין אשם תלוי כמ"ש הרמב"ם ומבואר בדבריו דבע"א אומר חלב ואחד אומר שומן או ב' נגד ב' אינו חייב אשם תלוי. ובאמת מבואר ברמב"ם פ"ח מהלכות שגגות דאם אחד אומר חלב ואחד אומר שומן חייב אשם תלוי ועיין בראב"ד שכתב דהא בעינן חתיכה משני חתיכות ומרן הכ"מ כתב שם דזה הוי ג"כ איקבע איסורא ואיך מרן סותר עצמו דפשיטא לי' דאינו חייב א"ת. והנה דעת התוס' בכתובות כ"ב וביבמות ב' אומרים נתגרשה וכו' חייב באשם תלוי דאפשר לברר ע"י הזמה. ולפ"ז גם בחלב ושומן משכחת לה כשאחד אומר שראה שהוציאו מן הבהמה הוציאו אותה ממקום השומן והשני אומר שראה שהוציאו אותה ממקום החלב ומשכחת הזמה שלא הי' כלל בשעת שחיטת הבהמה וזה אפשר לברר. אבל למ"ד דבעי איקבע איסורא ס"ל לתוס' ג"כ בנתגרשה בשתי כיתות שנחלקו אינו חייב אשם תלוי ורק שהתוס' כתבו דשם איתחזיק איסורא דא"א והו"ל איקבע איסורא. ולפ"ז י"ל טעם הרמב"ם בחלב ושומן דכיון דהבהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת:
ואתה מסופק אם מותר זאת החתיכה הוה ג"כ איקבע איסורא למ"ד מחזיקין מאיסור לאיסור (וע' מ"ש בזה באריכות לעיל סי' צ"ו אות ז' ח') ולפ"ז אולי מיושבין דברי הב"י דזה ל"ש רק בחלב ושומן משא"כ בנחלקו בקבלתן לענין שאר דברים ודוק ומ"מ עדיין צע"ק: