שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש
יו"ד ח"א · סימן קמ
להרב החריף ובקי מוה' דוד געללער נ"י אבד"ק ניאזנקיוויטץ:
א ע"ד שמלחו ב' ימי' קודם פסח חלחולת וביום א' דפסח בבוקר חתכו חתיכה אחת מהחלחולת ובישלו וביום ב' דפסח מצאו על שאר החלחולת חטה שנתרככה ולא נתבקע' והי' חשש על הכלי' שבישלו ביום א' שמא הי' החטה כבושה מקוד' פסח בלח והתיר הכלי'. הנה מה שסמך על הבאר היטב סי' תס"ז ס"ק ל"ד שכ' על הטו"ז שהתיר חיטה הנמצא בדבש. והקש' שמא הי' כבוש ותירץ דמיירי שנמצא בליל פסח ומשמע דכל שלא הי' כבוש מע"ל בפסח אף שקודם הי' כבוש מותר דבריו תמוהי' דנהי דקודם פסח בטל בס' מ"מ כיון שבליל פסח נגמר הכ"ד שעות ופולט ואז הוא במשהו ומצאתי בפרמ"ג במשבצות סי' תס"ז ס"ק ח"י שהרגיש בזה ופירש דברי באר היטב שהי' המעשה שבישלו המי דבש בע"פ באופן שלא הי' כבוש מע"ל עיי"ש ועיין בתשובות מקום שמואל סי' ס"א הובא בשערי תשובה סי' תס"ז ס"ק ל"ד שכ' בחטה ספק כבוש מותר מטעם ס"ס שמא עתה נפלה ואת"ל קודם שמא אעפ"י שמרוככת לפנינו שמא לא שהתה מע"ל בריכוכה דדוקא אם עמדה מע"ל בחימוצה בהבשר אז מקרי כבוש דהוי כמבושל יע"ש ודבריו ג"כ תמוהין דכיון דכבוש מע"ל ובסוף מע"ל נחמצה ופולט אז מה לי אם לא הי' בחימוצה כל מע"ל. ואמנם ראיתי במקום שמואל דכ' דאפילו אם נתרככה החטה אם חזינן דאין החטה נתלכלכ' מן המלח כגון שהיא נגובה אינה אוסרת דהוי טהור מלוח וטמא תפל עיי"ש בשם תשובות הב"ח סי' נ"ד ונרא' דס"ל להמקו' שמואל דכמו דאינו אוסר משום מלוח ה"ה משום כבוש אינו אוסר ודבריו צ"ע דהב"ח לא כ' רק דלא נאסר מטעם מלוח אבל מטעם כבוש הרי כל דבר יבש שנכבש בלח פולט במע"ל. והנרא' דהמקו' שמואל מיירי שהחטה נמצאת בלא ציר רק בבשר אך אם החטה נתרככה מע"ל הוי כבוש וכשלא נתרככה מע"ל ל"ה כבוש. אך מלשון המקום שמואל לא משמע כן:
ב ושמא ס"ל להמקום שמואל וגם לבאר היטב הנ"ל כיון שכ' המג"א סי' תמ"ז ס"ק ט"ז דבהיתירא ל"א כבוש כמבושל וכן פסק בחו"ד סי' ק"ה וכן פסק בתשובות מקום שמואל סי' נ"ב. א"כ ה"ה בהי' בתחילה כבושה בהיתר. רק בסוף מעל"ע באיסור ל"א כבוש כמבושל אך מ"מ אינו דומה להיכא שהי' כל הכבישה בהיתר דשם הטעם דס"ל לפוסקים דכבוש ל"ה רק טעם קלוש ואטעם קלוש אינו חל שם איסור ע' מ"ש בספרי חא"ח סי' ס"ו אות ב' משא"כ בשהה בסוף הכבישה באיסור דאז מקבל טעם קלוש של איסור ודאי אסור ועוד ראי' דהרי הטו"ז ביו"ד כ' דמה"ט לא נאסר כבוש בכלי איסור משום דאימת בלע לאחר מעל"ע ואז הכל נטל"פ הרי דס"ל דעיקר הבליעה הוא בסוף מעל"ע וסמך ע"ז לקולא מכ"ש היכא דבסוף מעל"ע הוא איסור ודאי נאסר ושמא י"ל דהנה במקום שמואל סי' נ"ב חולק על הטו"ז דס"ל דכבוש בכלי איסור לא נאסר דהוי נטל"פ והוא חולק. והנה בכו"פ ריש סי' ק"ה חולק ג"כ אטו"ז וכ' בסברת האו"ה דזה רחוק לומר דהבליעה והפליטה לא בא רק בסוף הכ"ד שעות אך גם קודם הכ"ד שעות פולט מעט מעט. ובסוף הכ"ד שעות נגמר הפליטה וכיון דקודם הכ"ד שעות ל"ה לפגם אף שמשהו האחרון הוה לפגם מ"מ נאסר עיי"ש. וכ"כ בחות יאיר הובא בפליתי. א"כ י"ל ה"ה להיפך דהיכי דברוב מהכ"ד שעות הי' בהיתר דל"א כבוש כמבושל שוב לא נאסר מה שהי' בסוף הכ"ד שעות באיסור דאנן בעינן שיהי' רוב מהכ"ד שעות באיסור דאז פולט מעט מעט וחל על כל משהו האיסור. משא"כ בכה"ג ומ"מ להלכה ודאי לא כן הוא והכל מודים דאסור משום כבוש:
ג וגם בגוף הדין דס"ל למקום שמואל להלכה דבהיתר ל"א כבוש כמבושל ובחו"ד סי' ק"ה בחידושים פוסק דכשנכבש חלב בכלי ואח"כ בישל בו בשר יש להתיר כדעת הטו"ז כיון דהוא היתרא בלע אין הלכה כחו"ד בזה דבטו"ז סי' צ"ג מבואר דאסור בכה"ג וכ"כ בשו"ת טוטו"ד וע' בשערי תשובה סי' תמ"ז ס"ק ט"ז. הקשה על הד"מ דבהיתר ל"א כבוש כמבושל א"כ מה הוי חידוש בב"ח דאי תרי לי' כולה יומא בחלבא שרי הרי הו"ל היתר ול"א כבוש כמבושל. וע' בספרי לא"ח סי' ס"ז אות ב' כתבתי לתרץ דהחידוש הוא בב"ח מה דבשל אח"כ בשר שכבש בחלב אסור כמ"ש הפמ"ג (והוא מבואר בתוס' מנחות ק"א ע"ב ד"ה פיגל במנחה) אף דבהיתר ל"א כבוש כמבושל דהוה טעם קלוש מ"מ ע"י בישול שאח"כ נאסר וזה חידוש לחומרא עיי"ש. עוד כתבתי שם דמדאורייתא ל"א בהיתר כבוש כמבושל דזה גופה ילפינן מבב"ח עיי"ש שהבאתי דברי מהרש"א בתוס' מ"ק ח' ע"א ומ"מ מדרבנן אסור בכבוש דגם בהיתר אמרינן מדרבנן כבוש כמבושל (דרוש נא משם ותמצא נועם) ועכ"פ אין להורות בזה כדברי החו"ד וחלילה להקל כיון שהטו"ז בסי' צ"ג פוסק להדיא לאיסור ודוק:
ד מ"מ בנדון שאלה דידי' שלא הי' רק ספק כבוש דשמא אח"כ נפלה לשם ואף אם נאמר דכיון דהי' בהחלחולת ודאי מעיקרא הי' שם מ"מ מאן יימר דהי' כבוש בציר שמא הי' בלא לחלוחית דל"ה כבוש ואף בלחלוחית קצת י"ל דל"ה כבוש. וכיון דספק משהו הוא ספק דרבנן ע"כ אין להחמיר בהכלים וכמו שכ' המג"א סי' תס"ז ס"ק י"ב. ואף דבתשו' מקום שמואל נראה שמחמיר בספק כבוש בפסח אף דמשהו דרבנן וכ"כ בתשו' הב"ח ס"ס נ"ד. וז"ל אבל בחד ספיקא אסור אפי' להשהות דכיון דעיקר איסור חמץ דאורייתא אע"ג דאיסור משהו דרבנן לא מקלינן בי' כל עיקר מ"מ כיון שלא נודע אם הי' ציר בשולי הכלי ויש ס"ס שמא לא הי' ציר כלל בשולי הכלי ואת"ל שהי' ציר שמא החטה לא הי' כבושה מע"ל ע"כ יפה הורה להתיר הכלים וכן משמע מתשו' הב"ח דלא חש בתשו' לשמא הי' החטה כבושה מע"ל דהרי שם מלחום בע"פ לאחר הדחה אחרונה במליחה קצת ובפסח מצאו חטה ולא חש לכבוש מע"ל על כרחך בלחלוחית קצת ל"ה כבוש אם לא שנכבש בציר ובזה אוסר באמת בב"ח. והנני ידידו: