אור ברסלב
שות בית יצחק יו"ד ח"א › סימן קלב

שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש

יו"ד ח"א · סימן קלב

סימן קל

בדין כל דפריש:

א הנה הר"ן פ"ז דחולין כ' וז"ל ולי נראה שכל שלא בא לידו ממקום קביעתו אעפ"י שראה אותו פורש מן הקבוע מדינא שרי דמדאורייתא לא מיקרי קבוע אלא במקום קביעתו אלא שחכמים גזרו בשראוהו פורש מן הקבוע גזירה שמא יקח מן הקבוע ע"כ אמנם בס' התרומה סי' נ"א כ' דאם פירש בפנינו אסור מן התורה וכן דעת הרבה פוסקים. ואני תמה על שיטת הר"ן מתוס' דטהרות פ"ו ט' שרצים וצפרדע אחד ברה"ר ונגע באחד מהן ואין ידוע באיזה מהן נגע ספיקו טהור פירש אחד מהן לרה"י ספיקו טמא לרה"ר ספיקו טהור ובנמצא הלך אחר הרוב וע"כ הפירוש פירש אחד מהן היינו שפירש לפנינו דהו"ל עדיין קבוע א"כ מוכח דפירש לפנינו הו"ל קבוע מן התורה ומ"ה פירש לרה"ר ספיקו טהור כדין ס' טומאה ברה"ר דאס"ד כשיטת הר"ן דפירש לפנינו מדאו' אמרינן כל דפריש מרובא פריש א"כ בט' שרצים מדאור' בנגע טמא דאזלינן בתר רובא אף ברה"ר כמו שיבואר א"כ נהי דחכמים גזרו דהו"ל כקבוע איך תני שהוא טהור ברה"ר. ואיך יעקרו חכמים דבר מן התורה. לטהר ברה"ר וצע"ג. והנה דבר זה דרוב טמא אף בספק טומאה ברה"ר מוכח מתוספתא גופה דתני בנמצא הלך אחר הרוב ומבואר דברוב שרצים טמא אף ברה"ר. והנה להיפך בספק טומאה ברה"י ויש רוב לטהר הוא טהור כמבואר בתשו' הרשב"א סי' פ"ג הובא ברמ"א יו"ד סי' שע"ד דבנמצא מת ואינו יודע אם הוא ישראל או נכרים אזלינין בתר רוב ומבואר ברשב"א להדי' בין ברה"י בין ברה"ר. מטעמא דאזלינין בתר רוב. ומשם אין ראי' רק ברובא דאיתא קמן אמנם כבר כתבתי בספרי לא"ח סי' נ"ג אות יוד דגם ברובא דליתא קמן טהור בספק טומאה ברה"י כדמוכח בסוגיא דצלוחית:

חולין ריש דף י' דאמרינן שם דבהניחה מכוסה ומצאה מגולה תלי' באדם טהור ושרצים דהוי רוב לעומת אדם טמא ופסול ולא טמא. וזה הוה רובא דליתא קמן. וכבר כתבתי שם דזה נעלם במח"כ מהגאון מליסא בשו"ת שבסוף ספר נחלת יעקב סי' ו' שכ' דספק טומאה ברה"י טמא אף ברובא דליתא קמן (ולעיל סי' ס"ז אות ב' כתבתי דבנחלת יעקב שם מסיק לבסוף ג"כ דאזלינין בתר רובא דליתא קמן כעת עיינתי וראיתי דהחזיק בדבריו אך לענין ספק טומאה ברה"ר מייתי נכדו דברי התוס'. ריש חולין דאזלינן, בתר רוב ולענין ספק טומאה ברה"י ס"ל דלא אזלינן בתר רוב) וזה ליתא כדמוכח מסוגיא דצלוחית:

ב וליישב דברי הר"ן אפשר לומר בדרך זה הנה בגוף הדין לענין ספק טומאה ברה"י ויש רוב לטהר יש לומר כיון דאפי' ס"ס ל"מ לטהר ברה"י דכל ספיקות שאתה יכול להרבות טמא ה"ה רוב ל"מ לטהר אך לפמ"ש בקרית ספר הובא בשושנת העמקים כלל י"ג דס"ס דטמא ברה"י ל"ה רק מדרבנן י"ל דרבנן לא החמירו רק בס"ס הואיל דספק אחד אסור מן התורה משא"כ ברוב לא החמירו ומה"ט אזלינן בתר רוב לטהר ברה"י כמו שהוכחתי ובזה מיושב קו' הפנ"י בק"א לכתובת ד"ה ויאמר יהושע שהקשה על, הרשב"א דס"ס עדיף מרוב אמאי ברה"י ברוב טהור ובס"ס טמא ולפמ"ש דהוא מדרבנן ל"ק כנ"ל. ומעתה נחזי אנן לענין ספק טומאה ברה"ר הנה לענין ס"ס להחמיר כתבתי בספרי חא"ח סי' א' בדף הראשון בין ב' חצי' עגולה שם די"ל דהוא טהור לשיטת השעה"מ פ"ו דמקואות דבדרבנן ל"מ ס"ס להחמיר ה"ה בספק טומאה ברה"ר וראי' מדהקשו תוס' בפסחים ט' בעובדא דשפחתו של מציק למ"ל ס"ס אי ברה"ר קאי תיסגי בספק אחד ומה קו' דלמא שם כיון דאיכא ס"ס להחמיר שמא לא גררוהו ואת"ל גררוהו שמא גררהו נגד רגלו ומ"ה אצטריך ס"ס וע"כ אף בס"ס להחמיר טהור בספק טומאה ברה"ר אך יש לדחות הראי' כמ"ש שם על כן עדיין צ"ע. אך לענין רוב י"ל דמדאורייתא כיון דהתורה התירה בספק אף ברוב טהור כמ"ש הפנ"י בקדושין ע"ג לענין ספק דשתוקי מותר בממזרת אף דרוב שהוא כשר מותר בממזרת ע"ש וה"ה רוב ברה"ר טהור מדאו' היכא דאיכא חזקה לטהר דנהי דבכל דוכתא אמרינן רובא וחזקה רובא עדיף מ"מ ברה"ר דהתורה התירה בספק להדי' ה"ה דרוב לטמא וחזקה לטהר נמי מן התורה טהור כעין שכ' הר"ש מפליזי בשיטה מקובצת ב"מ דכיון דהתורה מיעטה ספק ממעשר גם רוב ל"מ עיי"ש רק מדרבנן טמא. ולפ"ז י"ל דמה שכתבו תוס' ריש חולין ד"ה דליתא קמן דלישיילה ואע"ג דעזרה ר"ה הוא והי' לנו לטהר מספק לא דמי לשאר ספק טומאה ברה"ר משום דרוב פעמים לא יכול להזהר מליגע ומבואר דרוב טמא אף ברה"ר כונתם דעכ"פ טמא מדרבנן ויתיישב מה דקשה טובא בסוגיא אמאי אמרינן הכל שוחטין אפי' טמא בחולין שנעשו על טהרות הקודש ובמוקדשין לא ישחוט ופירש"י דבמוקדשין מוזהר מדאוריי' לטמא ומשמע דגם בחולין שנעשו על טהרות הקודש מוזהר מדרבנן רק דלא חשו אדרבנן וכ"כ בראש יוסף ומפורשים ולתוס' דרוב פעמים א"א ליזהר א"כ גם אדרבנן ניחוש כיון דרוב פעמים נוגע ולהנ"ל י"ל כיון דרוב ג"כ טהור ברה"ר רק מדרבנן טמא א"כ בחולין שנעשו על טהרות הקודש דרבנן לא חששו אף לרוב. ולפ"ז אולי מיושבין דברי הרמב"ם פ"א מפהמ"ק שהביא דטמא לא ישחוט במוקדשין ואם עבר ושחט הזבח כשר ולא התנה שיאמר ברי לי שתמה ע"ז בנוב"י קמא יו"ד סי' ד' להנ"ל י"ל דסוגיות הגמ' למ"ד חיבת הקודש דאורייתא כמ"ש בנוב"י ובדאורייתא רוב טמא ברה"ר מדרבנן ע"כ צריך שיאמר ברי לי והרמב"ם פוסק חיבת הקודש לאו דאורייתא ול"ה רק מדרבנן ואף ברוב אינו טמא בספק טומאה ברה"ר ומ"ה א"צ שיאמר ברי לי ע' נוב"י מה שכ' כעין זה בדרך אחר ואין להאריך בפרט זה דשמא תוס' והרמב"ם יסברו דרוב מהני אף ברה"ר מדאורייתא. אמנם הר"ן אולי סובר כן וס"ל הא דאמרינן בתוספתא ובש"ס דידן בט' שרצים וצפרדע אחד בנמצא הלך אחר הרוב ומבואר דרוב טמא אף ברה"ר הוא מדרבנן ולפ"ז ניחא התוספתא דתני ט' שרצים וצפרדע אחד פירש אחד מהם לרה"ר ספיקו טהור אף דפירש לפנינו ל"ה קבוע מדאור' וניזל בתר רוב וטמא אף ברה"ר דכיון דרוב ברה"ר ל"ה רק מדרבנן ופירש לפנינו מדרבנן הו"ל קבוע לכן טהור ברה"ר דהם אמרו והם אמרו ובנמצא היינו שפי' שלא בפנינו דל"ה קבוע כלל הלך אחר הרוב וטמא מדרבנן אף ברה"ר וע' נדה י"ח מייתי גמ' מט' צפרדעים ושרץ אחד דבנמצא הלך אחר הרוב וכ' תוס' ד"ה אחר הרוב וז"ל הכא איכא חזקה כנגד הרוב דבהמה בחזקת איסור עומדת וגבי ט' צפרדעים נמי קאמר הלך אחר הרוב ואם רוב שרצים טמאים אע"ג דאיכא חזקת טהרה עיי"ש ודבריהם צ"ע דא"כ ראיות הגמ' מט' שרצים ולמה מייתי הגמ' מט' צפרדעים ולא מייתי מט' שרצים דהוא רישא דתוספתא. ולהנ"ל י"ל דהגמ' מייתי באמת רק מט' צפרדעים והחידוש הוא דספק טומאה ברה"י מהני רוב אע"ג דהתורה אסרה הספק להדי' והא דלא מייתי מרישא מט' שרצים דשם כיון דחזקה כנגד הרוב ברה"ר אינו טמא רק מדרבנן כדכתיבנא ודוק. הנה כ"ז הנני כותב לחומר הנושא שלא יהיו דברי הר"ן כנגד התוספתא. אמנם יש לפרש דברי הר"ן דדוקא בפירש ע"י נכרי לפנינו ל"ה. רק מדרבנן אבל בפירש ע"י ישראל דנולד הספק במקום הקביעות לענין אותו ישראל לכולי עלמא הוה גם אח"כ קבוע דאורייתא ומודה הר"ן. וכן נראה מש"ך סקכ"ב ומיירי התוספתא בפירש ע"י ישראל דהוה גם אח"כ קבוע דאורייתא ואין כאן תימא על הר"ן ודוק:

תוכן העניינים

שות בית יצחק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה