שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש
יו"ד ח"א · סימן קכח
בדין דשיל"מ:
א' בש"ס דב"מ דף נ"ג הקשו תוס' ד"ה הו"ל דשיל"מ. וא"ת תרומה נמי יש לו מתירין ע"י שאל' כדאמר פ' הנודר מן הירק ותי' כדאמר התם מי הוה מצוה לאתשולי עלה א"נ שנתנ' לכהן שאינו יכול לשאול עלי' שאינה ברשותו. ודברי תוס' תמוהין חדא שהרי זה קושית הגמ' דנדרי' ומה חידשו בזה ועוד דלפי התי' השני משמע דתרומ' שהיא ביד בעלי' הו"ל דשיל"מ. והרי בש"ס דנדרי' דחה תירץ זה וע"כ כתירץ הראשון ומה לתוס' להביא תירץ שנדח'. ונ"ל לפרש דברי התו' הנה בדין דשיל"מ יש להסתפק היכי שקודם הביטול הי' דשיל"מ ועתה כשהיא בתערובות אין לו מתירין אם אמרינין דלא נתבטל או בטל. וקצת י"ל דתליא במחלוקת רש"י ור"ן בטעם דדשיל"מ לא בטל דלרש"י דהטעם דשיל"מ לא בטל משום עד שתאכלנו באיסור ע"י ביטול תאכלנו בהיתר א"כ כיון שעתה בתערובות אין לו היתר שפיר בטל משא"כ לטעם הר"ן דהוה מב"מ וכיון שזה יש לו היתר דיינינן על שם סופו והוה מב"מ א"כ כיון שקודם שנפל הי' לו היתר הוה מב"מ ולא בטל. והנה מש"ס דב"מ מבואר דאם השתא אין לו מתירין שפיר בטל. דמקשה אמעשר שאין בו ש"פ הא הו"ל דשיל"מ דניתי מעשר דאית לי' ונצרף ומשני דאו' ודרבנן לא מיצרף. וקשי' דהרי קודם שנתערב הי' חזי לצירוף שהי' ג"כ דאורייתא והי' קודם התערובות דשיל"מ וע"כ כיון דהשתא ל"ה דשיל"מ שפיר בטל. אמנם מש"ס דנדרים נ"ט משמע דאם קודם התערובות הי' דשיל"מ לא בטל מדמקש' שם אהא דתנן סאה תרומ' טמא' שנפל' לפחות ממאה חולין תרקב הא למאה תעלה והרי הוה דשיל"מ ע"י שאל'. והקשיתי בספרי לא"ח סי' ק"ד אות ז'. מה הקש' בגמ' דילמא מיירי שאין לו טבל טמא א"כ ל"ה דשיל"מ דהרי אם ישאל על התרומ' יהי' טבל. וטבל לא בטל (משום דכהיתרו כך איסורו אף דל"ה דשיל"מ כדאמרינין בע"ז ע"ג ובזה מיושב קו' תוס' שם למ"ל כהיתרו כך איסורו ת"ל דהו"ל דשיל"מ להנ"ל מיושב דנ"מ בטבל טמא דל"ה דשיל"מ כמו שאבאר) וע"כ יצרוך להפריש ומינה ובה ל"מ הפרש' להלכ' דאין בילה רק ביין ושמן וע' מנחות ל"א. ור"ה י"ב. ועל כרחך צריך להפריש ממקום אחר ומטהור על הטמא אסור להפריש כדאיתא במשנ' וטבל טמא אין לו ולטמא בידי' אסור כדאיתא בנדה דף ז' ותוס' שם א"כ אין לו תקנ' לכתחל' ול"ה דשיל"מ. ודא קו' רבתי. אך י"ל דהגמ' ס"ל בנדרי' דאם הו"ל דשיל"מ קודם התערובות לא בטל ושפיר הקש' דקודם שנתערב הי' דשיל"מ שישאל על התרומ' ויפריש מינה ובה. דאז הי' מועיל הפרש' מינה ובה. וס"ל לסוגיא דנדרים דלא כסוגיא דב"מ. והנה אהא דמשני בש"ס דנדרים דל"ה דשיל"מ דל"ה מצוה לאתשולי הקשה הטו"ז ס' שכ"ג על תשו' מיימוני ורמ"א דס"ל היכא שנתערב חלה מהני שאל' וחרט' מפאת התערובות א"כ אמאי ל"ה תרומ' שנתערב דשיל"מ הואיל ול"ה מצוה לאתשולי והרי בודאי ישאל עלי' בשלמא אי ל"מ שאלה מכח התערובות רק שצריך לבקש פתח י"ל היכי דל"ה מצוה לא יבקש פתח ולא שכיח אבל אם א"צ פתח רק מחמת התערובות ישאל בודאי ישאל והו"ל דשיל"מ עיי"ש. אמנם לפ"מ שפירשתי דבאמת לאחר התערובות בלא"ה ל"ה דשיל"מ דמיירי דאין לו טבל טמא רק עיקר קו' הגמ' משום קודם התערובות הי' דשיל"מ שפיר משני דקודם התערובות ל"ה דשיל"מ דל"ה מצוה לאתשולי ובודאי לא ישאל עלי'. ומיושב קו' טו"ז. ומעתה דברי התוס' בב"מ מזוקקים דאמאי דמקש' בנדרים על סאה תרומ' טמא' דל"ה השתא דשיל"מ רק דמעיקרא הי' דשיל"מ שפיר משני דל"ה מצוה לאתשולי. אבל בב"מ הקש' תוס' אתרומ' טהור' אמאי בטל והרי הו"ל השתא דשיל"מ שיכול לישאל ולהפריש ממקום אחר. ועל זה שיכול עתה לישאל ל"ש תירץ הגמ' כקו' הטו"ז וע"ז תירצו דגם על מה שיכול עתה לישאל שייך תירץ הגמ' דל"ה מצוה לאתשולי כסברת הטו"ז דל"מ שאלה מטעם התערובות. ושוב כתבו א"נ היינו דל"מ בזה תירץ הגמרא דגם עתה מהני שאלה מכח התערובות ול"ש תירץ הגמ' דנהי דל"ה מצוה מ"מ בודאי ישאל י"ל דכאן בתרומ' טהור' מיירי בבא ליד כהן. אבל המשנה דסא' תרומ' טמא' לעולם מיירי ביד ישראל ומ"מ ל"ה דשיל"מ כדמשני בנדרים. וזה ביאור נכון לדברי תוס' על דרך פלפול (ובעיקר הקושיא שהקשיתי אסוגיא דנדרים וכתבתי דתרומ' טמא' ל"ה דשיל"מ דהדרי לטיבלא ואין תורמין מן הטהור על הטמא עיין לעיל סי' פ"ב אות ה' שהוכחתי דאם אי אפשר לתקוני מותר להפריש מן הטהור על הטמא ומיושב קושיתי ודוק):
ב ודע דמה שכתבתי בשיטת הש"ס דנדרים דס"ל אם הי' קודם התערובת דשיל"מ אף שעתה אין לו מתירין לא בטל דלא כסוגיא דב"מ הנה כסברתי כ' בשבות יעקב ח"ב סי' ל"ב בישוב דברי התה"ד שכ' לענין נרות חנוכה דלא בטילין משום דבר שבמנין אף שלאחר הביטול ל"ה דבר שבמנין מ"מ כיון שקודם הביטול הי' דבר שבמנין ל"ב. והביא ראי' מתוס' פ' ג"ה דף ק' והטו"ז סי' תרע"ג תמה עליו והשבות יעקב כ' דזה הי' פשוט לתה"ד דל"ב דבודאי בתר מעיקרא אזלינן לחומרא ורק הראי' מתוס' הוא דל"א כיון שכנגדו בחולין ל"ה דבר שבמנין ל"ה חשיבות לזה מייתי ראי' כיון דאפילו לקולא לא אזלינן בתר חשיבות דעלמא רק בתר חשיבות דבר הנתבטל כש"כ לחומרא. וע' בשערי תשובה סי' תרע"ג שחולק עליו ועכ"פ לשיטת שבות יעקב ה"ה בדבר שיל"מ יש מקום לומר כן. אך הש"ס דב"מ לא ס"ל כן וע' בישי"ע ה' יו"כ סי' תרי"ט שכ' דלא מיקרי דשיל"מ מה שמתחלה הי' דשיל"מ ובאמת כן הוא להסוגיא דב"מ מ"מ לישב סוגיא דנדרים י"ל כדברי השבות יעקב. ומה שכ' בישי"ע לישב קו' הטו"ז סי' שכ"ג דנהי דהשתא הו"ל דשיל"מ מ"מ כיון שבתחלה לא הי' דשיל"מ כבר נתבטל. הנה זה תליא במחלוקת עיין בר"ן פסחים פ' כ"ש שכ' בשם הר"ז דחמץ מקרי דשיל"מ אף דקנסא קניס ולא מקרי דשיל"מ לאחה"פ מ"מ כיון דע"י תערובת לא קניס הו"ל דשיל"מ. והר"ן חולק בסברא זו וכ' דכיון דמעיקרא ל"ה דשיל"מ בטיל שפיר הרי דתליא במחלוקת והישי"ע מייתי סוף דברי הר"ן ולא תחילת דבריו שכ' בשיטת הרז"ה:
ג והנה בדברי הר"ן שכ' שם וז"ל ואעפ"י שבעלי סברה זו אמרו דכיון דמדאורייתא לר"ש דבר שיל"מ הוא כשאסרו חכמים משום קנסא לא להקל עליו אמרו אלא להחמיר עליו וכ' שאלו דשיל"מ מדאורייתא ל"ב יפה הם אומרים אבל כיון שדשיל"מ מדרבנן כל שאין לו היתר מדרבנן ל"ה דשיל"מ וצ"ע איך אפשר ליחס סברא זו להרז"ה הלא מב"מ נ"ג מוכח להדיא דל"ה דשיל"מ דאמרינן שם ושנכנס לירושלים ויצא ל"ה דשיל"מ אף דמחיצה לקלוט דרבנן ומדאו' יש היתר וע"כ כיון דמדרבנן אין לה היתר ל"ה דשיל"מ כדברי הר"ן וא"א ליחס סברא להרז"ה שהוא נגד הגמ' וצ"ע על הר"ן שלא הקשה ע"ז מש"ס והתיבחן דסברת הרז"ה כמו שכ' הר"ן מתחילה דכיון דלאחר הביטול הו"ל דשיל"מ אף שבתחילה לא הי' לו מתירין לא בטל וס"ל לרז"ה כדעת רש"י דהטעם מד שיל"מ עד שתאכלנה באיסור ע"י ביטול תאכלנה בהיתר ובחמץ לאחה"פ ע"י תערובות לא קניס ר"ש אין הטעם משום ביטול איסור רק דלא קניס בתערובות ומ"ה הו"ל דשיל"מ (וע' לעיל סי' קכ"ג מ"ש בסברת הרז"ה):
ד ובעיקר דברי התה"ד הובא בטו"ז סי' תרע"ג דס"ל דאם הוא קודם התערובות דבר שבמנין אף דכשיבטל ל"ה דבר שבמנין ל"ב דבתר מעיקרא אזלינן וקשה עליו מסוגיא דב"מ הנ"ל דמבואר דאם מעיקרא הי' דשיל"מ ועתה ל"ה דשיל"מ בטל יש לחלק בפשיטות דבהך דתה"ד עתה היא שבמנין. ואף לאחר התערובות אם לא יתבטל הוא עדיין נר חנוכה והוא דבר שבמנין. משא"כ במעשר ב' שאין בו ש"פ אף אם לא בטל מדרבנן מ"מ ל"ה דשיל"מ כיון דמדאורייתא בטל ודאורייתא ודרבנן לא מצטרף וכיון דאף אם לא יתבטל מדרבנן ל"ה דשיל"מ שוב בטל שפיר ול"ק עליו מגמ' הנ"ל ודו"ק: ה ובחידושי פי' דברי התוס' ב"מ הנ"ל בדרך אחר. הנה בקו' הטו"ז סי' שכ"ג לדברי הרמ"א דמהני שאלה מכח התערובות אמאי ל"ה תרומה שנפלה לחולין דשיל"מ ע"י שאלה הואיל דל"ה מצוה לאתשולי והרי בודאי ישאל, דא"צ לבקש פתח. יפה כ' בישי"ע הנ"ל דכיון דקודם שנפל ל"ה דשיל"מ תיכף כשנתערב נתבטל ואינו חוזר וניער אך י"ל דבתרומ' דמבואר בפוסקי' ובמשנה דתרומות פ"ח מ"ח דאם נפל וחזר ונפל חוזר וניער הואיל דבתרומ' צריך להרים לא נתבטל עדיין. אך ר"ש ס"ל במשנה שם דכמאן דהרים דמי ואינו חוזר וניער. ולפ"ז הק"ל על סוגיא דנדרי' כקו' הטו"ז דאין לומר דתיכף נתבטל הואיל ובתחיל' לא הי' דשיל"מ דלא הי' בתערובות ותיכף נתבטל. דהרי צריך עדיין להרים ואמרי' חוזר וניער. וכיון דעתה היא דשיל"מ יחזור וינער. אך י"ל הנה בנדרים נ"ט מקש' מתחל' מתרומ' טמא' שנפל' דהו"ל דשיל"מ ע"ז שפיר משני דבתרומ' טמא' בתחל' קודם שנתערב ל"ה דשיל"מ דל"ה מצוה לאתשולי. ואף דעתה היא דשיל"מ כבר נתבטל ואינו חוזר וניער דבתרומ' טמא' א"צ להרים. כמ"ש תוס' בכורות כ"ב ע"ב ד"ה תעלה ואף שיש לפרש שהקש' בגמ' אח"כ מתרומ' טהור' י"ל דבגמ' משני אליבא דר"ש דהרי הוא דס"ל בדף נ"ח דשיל"מ ל"ב. ולדידי' גם בתרומ' טהור' אינו חוזר וניער ומ"ה תיכף נתבטל. אבל תוס' בב"מ הקש' בתרומ' טהור' לדידן דס"ל דל"א כמאן דהרים דמי. וא"כ קשה כקו' הטו"ז דהרי עתה הוא דשיל"מ דא"צ לפתח מכח התערובות ובתרומ' טהור' אמרי' חוזר וניער. על כן תירצו בתירץ א' דל"ה מצוה לאתשולי כסברת הטו"ז דל"מ שאלה בשביל התערובות. וגם עתה ל"ה דשיל"מ א"נ את"ל דעתה הו"ל דשיל"מ כסברת הרמ"א ול"ש תירץ זה בתרומ' טהור' לדידן י"ל בתרומ' ביד כהן ודוק. ולפי חומר הנושא תירץ זה עולה יפה לפענ"ד:
שוב ראיתי בתוס' בכורות כ"ב ע"ב הנ"ל שכתבו בסוף דבריה' דגם תרומה טמאה שנפלה צריך להרים משום לא פליג אף דל"ש גזל השבט:
ו והנה שמעתי מקשים בסוגיא דב"מ נ"ג דאמרינן מעשר ב' שאין בו ש"פ בטל ברוב וכו' ומקשה וניתי מעשר דאית לי' ונפרקינהו ומשני דאורייתא ודרבנן לא מצטרפי ומקשה וניתי שתי פרוטות ונחלל עלייהו מעשר בפרוטה ומחצה ונחלל האי על האיך יתירא ומשני מי סברת פרוטה ומחצה תפסי ב' פרוטות לא פרוטה תפסה פרוטה חצי פרוטה לא תפסי הדר הו"ל דאור' ודרבנן ולא מצטרפי ואמאי הו"ל דאורייתא ודרבנן והרי כשפדה מעשר שוה פרוטה ומחצה בב' פרוטות לא תפיס אלא חדא ולא נתחלל רק שוה פרוטה והשוה חצי פרוטה שנשאר מעשר נתבטל ברוב מדאור' וא"כ בפרוטה הב' יצטרפו הב' שוה חצאי פרוטה דתרווייהו דרבנן נינהו ע"כ. ונ"ל לישב דאסור לעשות כן דאין מבטלין איסור לכתחלה דהרי עיקר הפדיון הוא על סמך הביטול ודוק. ולפמ"ש בתחילת סימן הקודם בשם חו"ד ונוב"י וב"ט דהיכי דמתחלה הי' כולו איסור ונולד ההיתר בתערובת ג"כ לא מבטל מדאורייתא האיסור א"כ בזה שמתחלה הי' הכל איסור ואח"כ חילל בפרוטה וחצי פרוטה נשאר שאינו מחולל לא בטל מדאורייתא ושפיר:
משני וכבר כתבתי מה שיש לעיין על סברה זו מתוס' מנחות ס"ט ע"ב. ובירושלמי פ"ד דתרומת פליגי חזקי' ור' יוחנן חזקי' ס"ל בשנתקן רובו של כרי בטל ברוב ור' יוחנן אמר אין הטבל בטל ברוב והערני חתני הרב הגדול מ' נתן נ"י דפליגי אי מדאורייתא בטל דמדרבנן ודאי לא בטל דהוה דשיל"מ ועוד כהיתרו כך איסורו אך ר' יוחנן ס"ל דמדאורייתא לא בטל כשנתקן רובו של כרי כסברא הנ"ל דכיון דמתחלה הי' הכל אסור ונולד היתר בתערובות לא ניכר ההיתר בתחלה ולא בטל ויפה העיר. אך בירושלמי במעשרות ובחלה לא משמע דפליגי דוקא בנולד היתר בתערובות ולשון הירושלמי שכ' ור' יוחנן אין הטבל בטל ברוב מכיון שנתן דעתו להפריש נסתיימה כל חטה וחטה במקומו. נראה הכונה דביטול תליא בדעת הבעלי' כמ"ש הש"ך סי' ק"ט דבלא נודע ל"ש ביטול וכיון דתליא בבעלים א"כ כשדעת הבעלים להפריש גם על השאר הרי אינו חפץ בביטולו ולא בטל כנ"ל ועדיין צריך עיון בכונת הירושלמי: