שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש
יו"ד ח"א · סימן קכ
א בדבר השאלה אם מותר לסחור במארגארין ובחמאה מלאכותית (קונסטבוטער) הנה רוב החמאה הוא מחלב (תרבא) אשר נקה ונעשה למארגארין. ואח"כ מערבין אותו בחלב. ועושין ממנם חמאה והכל נעשה בצונן הנה מצד איסור בב"ח אין איסור ליהנות ממנו כיון שנעשה בלא בישול ואין הלכה כב"ח (וע' לעיל סי' ע"א סוף אות ב' הבאתי ראי' מש"ס דמנחות ק"א דבב"ח שאינו אסור בבישול מותר בהנאה דלא כב"ח) ומצד חלב מותר לסחור דילפינן מקרא. ומצד בב"ח דרבנן מבואר בסי' קי"ז דדבר שאינו אסור רק מדבריהם מותר לעשות סחורה ועיין מ"ש לעיל בסוף ה' שחיטה בהשמטה השייך לסי' מ"ג בסוף שכתבתי דבחלב הואיל והתירה תורה לסחורה אף אם פתיך בי' איסור אחר מותר לסחורה עיי"ש. ואמנם שמעתי שבמקצת פאבריקען מהמארגארין מערבין חמשה פראצענט שומן חזיר לתוך החלב ובחלב חזיר אסור לסחור. והנה לערב להמארגארין שומן חזיר אסור דאסור לעשות סחורה בשומן חזיר. ואף דהצ"ץ סי' ס"ו ואחריו בשואל ומשיב קמא ח"ב סי' קנ"ט מצדדי' להקל לערב שומן ד"א בחלב לעשות נרות שם עיקר ההיתר משום שעושים מחלב שנתאכל והבאיש ואינו ראוי לאכילה משא"כ למלאכת המארגארין לוקחין שומן וחלב שראוי לאכילה ועושין לצורך אכילה ע"כ ודאי אסורין לערב. אמנם לאסור לעשות סחורה בהחמאה המלאכותי' אין לנו דכיון שיש פאבריקען מאחב"י שאין מערבין שומן חזיר מותר לעשות סחורה דתלינן לקולא כעין שמבואר ברמ"א סי' קי"ד סעיף יו"ד ויש לצדד ולומר דאף אותן המערבין שומן חזיר כיון שיש רוב חלב ובטל השומן ד"א ברוב ואף דט"כ דאורייתא ושומן ד"א עם חלב הוה מבשא"מ מ"מ לענין איסור סחורה לא קיי"ל ט"כ דאור' דהר"ן סוף ע"ז מצדד לומר דט"כ אין אוסר בהנאה דל"ש ט"כ רק באכילה דחיך אוכל יטעם ולא בהנאה והפמ"ג בפתיחה לסי' תמ"ב כ' דלפ"ז אין עובר בב"י בטעם כעיקר וה"ה באיסור סחורה ואף דטעם האיסור סחורה דלמא אתי למיכל מ"מ גם בבל יראה כ' הר"ן הטעם דלמא אתי למיכל. וע"כ כיון שהרבה פוסקים ס"ל דאיסור סחורה רק מדרבנן וגם יש ספק אם ט"כ דאורייתא דיש סוברים ט"כ ל"ד ואנן אסרינן מספיקא. אך המ"ל כ' פ"ח ממאכ"א דגם בספק איסור תורה אסור לסחור אמנם יש עוד ספק שמא יש ס' נהי דבהמארגארין לבד אין ס' מ"מ אח"כ שמערבין בחלב אולי יש ס' ואיסורין מבטלין זא"ז על כן אולי יש להקל. הן אמת דמתשו' חות יאיר סי' קמ"ב משמע דבחלב העומד לאכילה גופי' אסור לעשות סחורה. אך מהרמב"ם ומהפוסקי' לא משמע כדבריו ואולי גם החו"י לא נקט חלבים רק אגב גררא דנבלות וטרפות שנשאל ע"ז. אולם לאשר כל הפוסקי' לא כתבו רק בחלב חי שאינו ראוי לאכילה. אמנם החמאה המלאכותית אשר היא ראוי' לאכילה אולי יש חשש דלמא אתי למיכל מיני' על כן במארגארין מותר לעשות סחורה כיון שאינו ראוי לאכילה. אך בקונסטבאטער איני אומר לא איסור ולא היתר. ועכ"פ צריך להזהיר לאחב"י במקומות שנהגו היתר עד היום בחמאה של עכו"ם שלא יאכלו מהקאנסטבוטער כיון שהוא חלב גמור ובאיסור כרת והמבשל בחמאה זו עובר משום מבשל בשר בחלב ולדעתי נכון שעתה שנתרבה מלאכת הקונסטבוטער יקבלו עליהם גם המקומות הנ"ל החומרא שאנחנו נוהגי' בה להזהר מחמאה של עכו"ם וכמה גדולי' דברי חכמי':
ב והנה ראיתי בתשו' ח"ס סי' צ"ב שכ' בנר הנעשה מחלב וחמאה. שאף להדגול מרבבה שמתיר בהנאה במקום הפסד מ"מ אסור להדליק משום בישול בב"ח כמ"ש באלי' רבה ה' חנוכה ואף דבודאי המדליק נר בשבת אינו חייב משום בישול דענין בישול בשבת הוא שצריך להדבר המתבשל ועכ"פ נשאר בעולם משא"כ כשכלה והולך ואחר הבישול לא נשאר בידו מאומה אעפ"י שמכל מקום בישל הדבר ההיא ולענין בב"ח עשה תועבה דרחמנא קפיד אמעשה הבישול ההוא ובשבת פטור דל"ה כעין בישול סממנים וכו' ולענין בב"ח אפשר דהוה בישול ע"כ. הנה מה דפשיטא לי' דבשבת אינו חייב משום מבשל רק כשישנו בעולם משא"כ כשכלה והולך דבריו נגד ירושלמי פ"ב דשבת סוף ה"ה דאמרינן בהקטיר זר אברים ופדרים על דעתי' דר' יוסי זר אסור משום מבשל מה בישול יש כאן כיון שהוא רוצה באכולן כמבשל הוא. וכדברי ירושלמי כ' בתוספי הראש יבמות ו' דהא דר' ישמעאל ב"א כשקרא והטה אמר שיביא חטאת אף דהוא ס"ל הבערה ללאו יצאת משום דכשהטה קירב השמן לאור וחייב משום מבשל עיי"ש. איברא דבש"ס יבמות ל"ג ע"ב דמקשה אי בהקטרה הא אמר ר' יוסי הבערה ללאו יצאת משמע דלא כירושלמי. וכבר הרגיש הגאון רע"א בהגהות. אמנם בספרי לא"ח סי' י"ב אות ח' כתבתי דהא דמקשה ביבמות הכונה לפמ"ש תוס' יבמות ו' ע"ב דמ"ד הבערה ללאו יצאת ס"ל מקלקל בהבערה ובבישול פטור דאין לו קרא מיותר. עיי"ש כונת הקושיא והא אמר ר"י הבערה ללאו יצאת ומקלקל פטור וזר שהקטיר הו"ל מקלקל ע"ש שהארכתי ולעולם ש"ס דידן ג"כ מצי סובר כירושלמי. ולפ"ז ליתא לדברי הח"ס:
ושם הארכתי בביאור דברי ירושלמי בב' אנפין. אמנם הפי' המובחר שכתבתי שם אות ט' דהנה הבערה הוא בעצם קלקול ורק המלאכה נעשית לצורך דבר אחר שמבעיר למען יבשל אצל העצים. כמ"ש רש"י שבת ק"ו ובישול הוא לצורך אותו הדבר בעצמו. ולפ"ז קאמר שפיר בירושלמי דהבערה. אם אין לו תכלית לצורך דבר אחר רק תכליתו לכלות הדבר כגון הקטרת אימורין כמבשל דמי ולפ"ז יש חילוק במדליק נר להאיר התכלית דבר אחר ל"ה מבשל רק מבעיר. משא"כ במדליק נר חנוכה. או במקטיר איברים ופדרים הוה מבשל. אך גם בפסחים ה' משמע דלא כירושלמי דהרי הבערת חמץ כונתו להשבית ומ"מ אמרינן ש"מ הבערה לחלק יצאת ע"כ דלא כירושלמי. וגם על תוספי הרא"ש ק צ"ע. ולפמ"ש שם פי' א' בירושלמי ל"ק מפסחים ומיבמות עיי"ש ומ"מ לדינא אולי צדקו דברי הח"ס:
ג ולענין בב"ח במה שנסתפק שערי אפרים בחמאה שנתבשלה בקדירת בשר בת יומא אם מותר להדליק נר חנוכה אי אמרינן כתותי מכתת שיעורי' ובא"ר סי' תרע"ג תמה עליו דבלא"ה אסור להדליק משום בישול דבב"ח יש בישול אחר בישול. וכ' השואל בשבות יעקב ח"א סי' ל"ח דמה שנתחמם בראש הפתילה לא מקרי בישול דמיקלי קלי ולא מיקרי דרך בישול ובשבות יעקב השיב דאפי' לענין שבת מיקרי בישול דמיד שנתחמם קודם דמיקלי קלי עושה איסור בישול, ולענין בב"ח ודאי הוה בישול עיי"ש. ובראשית ההשקפה הראיתי ראי' לדברי השבות יעקב מירושלמי שהובא לעיל ומתוספי הרא"ש. ואמנם למה שכתבתי לעיל דש"ס דידן לא ס"ל כירושלמי דברי השבות יעקב דמשמע מדבריו דגם לענין שבת מיקרי בישול ליתא. ולפ"ז י"ל דגם לענין בב"ח לא מקרי בישול אך י"ל דבב"ח אינו דומה לשבת כמ"ש הח"ס וכ"כ הפרי מגדים סי' פ"ז ס"ק א' דאף מה דפטור לענין שבת חייב משום בב"ח. אמנם לפ"ז י"ל דאם מדליק בשבת חמאה שאסור משום בב"ח נימא מיגו דהוה בישול לבב"ח יהי' בישול לענין שבת כדאמרינן בסוכה ז' ובשבת צ"א ודוק:
ד ודע דדבר זה פשוט דמבשל בשבת ע"י חמימות ושלהבת המתהוה ע"י כח העלעקטריציטאט או מבשל בשר בחלב ע"י כח זה חייב ואף שלא נאכל בהבערה כזו שום עץ או שומן כמו בהבערת דברים העומדי' לשריפה שהשריפה תתהוה ע"י התקשרות יסוד החמוצי שבאויר הנשימה עם יסוד הפחמי שבהמן או עם היסוד המימי [וואססערשטאף גאז] שבהשומן רק השלהבת באה בחיבור השטראם שבמכונה העלעקטרית וע"י יתחמם ויבער הפלאטינאדראטה המחובר להמכונה הנזכרת מ"מ כיון שנראה לעינינו שלהבת הוה מבשל באש וחייב משום שבת או משום מבשל בב"ח. וגם זה פשוט דאם יכבה אור כזה המתהוה ע"י כח עלעקטריציטאט חייב משום מכבה ולא מבעי בכבוי באגען ליכט שהוא מתהוה ע"י חיבור השטראם העלעקטרי עם פחמים שבוודאי חייב, אך אפילו בכבוי גליהליכט שהוא מתהוה ע"י התקשרות השטראם העלעקטרי וחיבור לו דראטה מפלאטינא ג"כ חייב ואף דמכבה גחלת של מתכת פטור כמבואר בשבת מ"ב וברמב"ם פ"א משבת ה"ב ובסי' של"ד זה דוקא גחלת של מתכת שאינו שורף אבל שלהבת עלקטריס שהוא שורף חייב משום כבוי בשבת:
ה ובדבר אם יכול לברך על גאס ליכט או על עלעקטערישמס ליכט להדליק נר של שבת נלפע"ד דיכול לברך ויוצא ידי חובת המצוה. ולדעתי יכול לומר להדליק נר דכל מאור הדבוק בשמן או בפתילה מיקרי נר וכאן ג"כ המאור דבוק בהכלי ובהפלאטינען דראטה בגליהליכט או בפחמים בבאגענליכט ואין לומר דהוה דבר שאין בו ממש בעין שכ' הברכ"י סי' רט"ז בשם תלמיד הרשב"א במשמש באתרוג ונשאר הריח בבגד או ביד אין מברך על אותו הריח שאין בו עיקר דכאן העלעקטריציטעט וכ"ש הגאז יש לו עיקר. אך לענין הדלקת נר חנוכה אינו יוצא לא בעלעקטרישעס ליכט ולא בגאסליכט חדא ששמן זית מצוה מן המובחר ועוד כיון שנעשים להדליק בכל ימות השנה לא הוי פרסומא ניסא והרמ"א כ' בסי' תרע"א שיזהר שלא להדליק במקום שמדליקין הנרות כל השנה כי אז לא יהיה היכר כלל ואף כי אין היכר רק לבני הבית מ"מ היכר קצת מיהא בעיא עיי"ש על כן אין לברך להדליק נר חנוכה על נרות האלה כנלע"ד: