שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש
יו"ד ח"א · סימן קד
לרב אחד:
ע"ד השאלה באשה שחירכה תרנגולת על האש של הכירה קודם מליחה ונטבלה קצת מהתרנגולת בקדירה עם בשר ויש ס' נגד אותו מקצת שנתחב רק שאין ס' נגד כולה מה דינו של התרנגולת והתבשיל:
א' תשובה ראיתי דברי האוסר ודברי המתיר דעת האוסר אף שיש ס' נגד מקצת שתחב מ"מ לפמ"ש בחו"ד סי' ק"ה ס"ק ט' וצ"ב ס"ק כ"א לחלק בין כלי דל"א חם מקצתו חם כולה ומ"ה לא בעינן ס' רק נגד מה שתחב ובאוכל בעי ס' אף נגד מה שלא נתחב בקדירה. א"כ בנ"ד שלא הי' ס' נגד מה שלא נתחב נאסרה כל הקדירה וגם התרנגולת נאסרה שנתבשלה בדמה ואף שכתב הרבינו ירוחם הובא בטו"ז סי' ס"ט ס"ק כ"ג דאפי' הושמה כל החתיכה בקדירה לא נאסרה כבר כתב הטו"ז דזה דוקא בבשרא דתורא ולא בשאר בשר. והאוסר שפיר חזי דברי החו"ד סי' צ"א ס"ק ה' שכ' דחום של תתאה אינו מבשל לעילאי רק מבליע ומפליט ולפ"ז מהני מליחה לתרנגולת והתבשיל אסור. עוד הביא בידו דין דתתאה גבר דכיון דהעליון מה שחוץ לקדירה קר א"א יכול לאסור רק משום תתאה גבר ולפי המבואר בסי' ק"ה ס"ז גם בבלוע שמן אמרינין תתאה גבר וכ' הש"ך ס"ק י"ח דהא דדם ל"ה איסור מפעפע לענין זה דוקא כשנמלח והודח אבל בשר שלא נמלח עדיין ויש בו דם של עצמו פשוט הוא שאסור במליחה וצלי' ומשמע דחשיב איסור מפעפע. ולכן הוא דן דבעי ס' אף נגד מה שחוץ לקדירה. ובסוף דבריו אוסר גם התרנגולת כיון דחירכה מקודם נתחמם במקצת. החמימות מסייע להדם להתבשל ואינו יוצא ע"י מליחה ע"כ דבריו בקיצור:
ודעת המתיר ע"פ דברי החו"ד סי' צ"א ס"ק ה' דכ"ז שאין היד סולדות בעילאי אינו מבשל רק בולע ומפליט וזה באיסור מחמת עצמו אך באיסור בלוע. אין התתאה החם מפליט מעילאי הקר ודם ל"ה רק איסור בלוע כחוש. ואף שכ' הש"ך סי' ק"ה ס"ק י"ח דחתיכה שלא נמלח ל"ה איסור בלוע זה דוקא במליחה וצלי' משום דטבע מליחה וצלי' להפליט דם אבל לא בבישול כעין שכתב במשבצות סי' ק"ה ס"ק ט"ו דבשר שנצלה על האש לאחר שסלקוהו מאש וכן בבישול לא מקרי רק איסור בלוע ע"כ:
ב' הנה כדברי המתיר מבואר ג"כ בס' עצי לבונה בטו"ז סי' ק"ה ס"ק ט"ז דהטו"ז ודאי סובר דבבישול ל"ה דם רק איסור בלוע ואינו יוצא בלא רוטב וגם בש"ך יש לפרש כן כמ"ש בפמ"ג דהטו"ז והש"ך ס"ל דבבישול בלא רוטב דם ל"ה רק איסור בלוע. ע"כ לכאורה צדקו דברי המתיר אך לפי שיש לפרש דברי הש"ך כפשטן ואין הכרע וגם יש לומר כיון דתחבו לתרנגולת בתבשיל שיש בה רוטב ע"י הרוטב הדם נפלט אף ממה שחוץ לקדירה ע"כ מוכרח אני להאריך קצת. הנה זה הרבה שנים אשר תמהתי על הגאון מליסא בסי' ק"ה ס"ק ט' דמשמע מדבריו דבאוכל אמרינן חם מקצתו חם כולו. ומ"ה בעינין ס' נגד מה שחוץ לקדירה משא"כ בכלי דלא בעי' ס' רק נגד מה שנתחב. ולדעתי באוכל לכ"ע ל"א ח"מ חם כולה וראי' דבש"ס פסחים ע"ד אמרינן דלהכי לא צלו הפסח על שפוד מתכת משום דח"מ חם כלה והוה צלי מחמת דבר אחר. ולפ"ז בהא דנטף מרוטבו על החרס דאמרינן שם דף ע"ו בשלמא לרב דאמר עלאי גבר מ"ה בעי נטילה דרוטב מרתח לחרס והדר חרס מרתח לרוטב והדר רוטב מטוי פסח מחמת חמימותא דחרס והוי צלי מחמת דבר אחר וקשה מה מועיל נטילה כיון דהנטילה מטוי מחמת חרס נימא חם מקצתו חם כולה והוה כולה צלי מחמת דבר אחר וע"כ מוכח דל"א באוכל חם מקצתו חם כולה. ולומר כיון דלא נצלה מחמת דבר אחר רק כדי נטילה ל"א חם מקצתו חם כולו כמ"ש בת"ח כלל נ"ו ובמ"י ס"ק נ"ג שכ' בעירוי שנפסק הקלוח ל"א ח"מ חם כולו. מ"מ קשי' לשיטת סמ"ק ומרדכי שהובא בת"ח שם דס"ל אם עירוי נפלה על הסכין נאסר כולו משום דאף בעירוי שנפסק הקילוח אמרינן ח"מ ח"כ אמאי סגי בפסח כדי נטילה ואין לתרץ כמו שכ' החו"ד לענין תתאה גבר דמה שלמעלה בולע ומפליט אבל לא נתבשל ה"ה לענין חם מקצתה נימא הכי דלענין ח"מ מנין לנו לחלק וגם בהך דתתאה גבר יש לעיין אם נחלק בזה כמו שיבואר לקמן וע"כ מוכח דל"א באוכל ח"מ חם כולו (ודע דצ"ע בהך דפסחים דנטף מרוטבו על החרס וחזר אליו יטול את מקומו דמסתמא רוטב של פסח צלי שמן הוא ואוסר בכולו ואין לומר כמ"ש הטו"ז סי' צ"ד ס"ק י"ג ות"ה שהובא שם דמסתמא יש ס' (ומ"ש הטו"ז שם דמסתמא יש ק"א בסכו בשמן תרומה צ"ע דשמן תרומה על בשר פסח הו"ל מבשא"מ ול"ב רק ס') ורק דבעי ס' ונטילה לפ"ז קשה לר"י ורב ושמואל דס"ל מב"מ ל"ב מנטף מרוטבו על החרס דלדידהו מב"מ ל"ב והרשב"א בחולין צ"ח ע"ב ד"ה אמר אביי כ' דרוטב ובשר הוא מב"מ בטעמא והצל"ח בפסחים דף ע"ו כ' דרוטב דפסח דהוא מצלי ודאי הוה מב"מ ואמאי מהני נטילה (וע"ל סי' צ"ט שכתבתי דלמסקנת הרשב"א גם בטעם ס"ל לר"י מב"מ ל"ב) ובגמ' משמע דרב ושמואל לא יפלגו על משנה זו דמקשה ממשנה לשמואל עיי"ש. ומזה מוכח דלא כתה"א סוף שער רביעי אלא אפי' בלוע שמן אין לה פעפוע יותר מנטילה וצ"ע על התה"א וטו"ז ודוק):
ג' ועוד נ"ל רא' דהרי מ"ה לא צלו בשפוד מתכת משום דח"מ חם כולו וה"ל צלי מחמת השפוד ולא מחמת אש. ולפ"ז איך צלו הפסח הרי כיון דח"מ ח"כ וה"ל כל הפסח צלי מחמת מקצת הפסח ולא מחמת אש דמסתמא מה שמונח אצל האש נצלה תחילה ומה שלמעלה הוה צלי מחמת ד"א כמו דאמרי' בשפוד א"ו דבאוכל ל"א חמח"כ רק כל מה שנתחמם הוא מחמת אש ולא מחמת מקצת הפסח. אך י"ל דאין דנין אפשר משאי אפשר דבפסח א"א בענין אחר דלא משכחת פסח כשר. וע"כ ל"ה זאת מחמת דבר אחר מה שנצלה מקצת הפסח ממקצת הפסח גופו (וע' בפסחים ע"ד דאיתא שם ר' יהודא אומר כשם ששפוד של עץ אינו נשרף כך שפוד של מתכת אינו מרתיח אמרו לו זה חם מקצתו חם כולו וזה חם מקצתו אינו חם כולו ומשמע שם דר' יהודא לא הודה לרבנן. ולכאורה י"ל דה"ט דר' יהודה דהוא ס"ל דנין אפשר משאי אפשר כדמשמע ביבמות דף מ"ו ע"ב דס"ל גר שטבל ולא מל הוה גר וע"כ יליף מאימהות אף דשם אי אפשר ומ"ה ס"ל אף בשפוד של מתכת מותר דיליף מפסח גופו דע"כ חם מקצתו חם כולו ומ"מ לא נאסר משום צלי מחמת דבר אחר. אך מפשטא דגמ' לא משמע כן ומדלא יליף ר"י מפסח גופי' דהרי הוא ס"ל דנין אפשר משאי אפשר משמע דל"א באוכל ח"מ ח"נ:
ד' ומצאתי בתוס' רי"ד הנדפס מחדש מהדורא תליתאה ריש כיצד צולין שכ' אהא דנותן כרעיו לתוכו דאין זה צלי מחמת ד"א שהבשר מחמת האש וחוזרין הב"מ ונצלין מחמת הבשר שאין לומר גבי בשר צלי מחמת ד"א שא"כ אין לדבר סוף שצד חיצון ממהר בישולו קודם צד הפנימי ונאמר שצד הפנימי יצלה מחמת ד"א אלא ודאי אין לומר גבי בשר צלי מחמת ד"א אלא כשנגע בשפוד של מתכת או של חרס. אמנם עוד כ' שם והרוטב שנפל על החרס נאסר הרוטב וכשחזר על הפסח נאסר הפסח מפני שנבלע בו הרוטב:
שהוא אסור ולא מפני שחזר ונצלה הפסח מחמת הרוטב ע"כ. ודבריו נכונים לדברי התוס' פסחים ע"ו ד"ה בשלמא שכ' ונראה דהא דקאמר ומטוי פסח ארוטב קאי. אבל לגי' ר"ח ורש"י חזינן דמה שנצלה הפסח מחמת רוטב הוי צלי מחמת ד"א דלא כתוס' רי"ד ודוק. ועכ"פ כיון שבארנו דל"א באוכל ח"מ חם כולו. ולפ"ז כשתחב מקצתו לרוטב וחזינן שהעליון קר א"צ ס' רק נגד מה שתחב דלא כחו"ד. ובימי חורפי כתבתי דלמשמעות החו"ד יהי' הדין דאם נגע נר של חלב בצד שאינו דולק בקדירה נאסר הקדירה דאמרינן ח"מ ח"כ בנר של חלב וזה רחוק מאוד ועיין בנדרי זריזין ח"ב בסוף הספר בקו' יוסיף דעת סי' ל"ג באריכות עי"ש דלא פסיקא לי' ג"כ אי אמרינן באוכל חם מקצתו חם כולו ואני כתבתי להגאון הנ"ל דלדברי החו"ד יהי' בנר הדין כדכתיבנא לעיל אבל מעולם לא עלה בדעתי לפסוק כן:
ה שוב עיינתי באו"ה כלל כ"ח סי' ג' ומבואר מדבריו דאם תחב מאכל איסור לקדירה שיש בה רוטב צריך ס' נגד מה שחוץ לקדירה. והגם דבתחילה כ' וז"ל חתיכ' איסור חם שנפל מקצת לקדירה שצריך ס' אף נגד מה שבחוץ דציר האיסור פולט ממנה וא"א לעמוד על שיעורו מק"ו דטיפת חלב דאמרינן דמפעפע בכולו אעפ"י שבולעו ממקום אחר ולקולא ומתירין אף מה שחוץ לקדירה מכ"ש הכא שהציר מגופו ולחומרא ואפי' אם איסור החתיכ' רק ע"י בלוע מידי דהוה אטיפת חלב שנפל על חתיכת בשר וכו'. ומשמע דדוקא איסור חם מ"מ אח"כ כ' וז"ל ול"ד לכף מתכת ושאר כלים הנאסרים דא"צ לבטלן כולן דיש חילוק בין דבר מאכל לכלי והיינו מטעמא דלעיל דע"י הרוטב פולט שפיר מחתיכה לחתיכ' אפי' איסור הבלוע ותתאי גבר ומרתיחו וה"ה כשהחתיכת האיסור צוננת מק"ו מב' חתיכות יבשות דאמרינן בי' תתאה גבר ואוסרת כולה וכש"כ הכא שמובלעת ומפליט יותר ע"י הרוטב רותחת ודוקא דבר אכילה אבל כלי שנאסר מבליעת איסו' ונפל מקצתה בתוך היורה א"צ לבטל כי אם אותו המקצת לבד עכ"ל הנה מפשטות לישנא דאו"ה במסקנת דבריו משמע דאפי' בחתיכת איסור צונן צריך ס' נגד כולה. ועוד מדמחלק בין כלי לאוכל דדוחק לומר דמיירי בכלי חם. ומ"ש וה"ה כשהחתיכה האיסור צוננת קאי לענין תתאה גבר. ולא כשתחב חתיכה קר מאכל איסור לקדירה דלא משמע כן. על כן מי יהין להורות נגד או"ה. ועוד משמע מאו"ה דאפי' הי' חתיכת המאכל בלוע מאיסור מ"מ צריך ס' נגד כולה. שהרי בתחלה כ' אפי' הי' האיסור בלוע ואח"כ כשכתב וה"ה כשחתיכת האיסור צוננת קאי ג"כ אף אאיסור בלוע. ואף באיסור כחוש כגון דם מ"מ כיון שמקצת החתיכה ברוטב מפעפע בכולה סוף דבר אם כי לדינא נ"ל דל"ב באוכל ס' נגד מה שחוץ לקדירה מ"מ כיון דבאו"ה מבואר דבאוכל צריך ס' נגד כולה ומשמע אפי' באיסור בלוע ע"כ אין בידינו להקל ואסו' התבשיל אם אין ס' נגד כולה. וגם התרנגולת אסורה. דכיון שכ' או"ה דאמרינן תתאה גבר ומחמם לכולה ל"מ מליחה שנית דשמא אין הלכ' כחו"ד דתתאה גבר ל"א רק להפליט ולהבליע לא שיתבשל כאשר יבואר לקמן. ומצאתי להגאון מהרש"ק בתשו' טוטוד"ע קמא סי' ק"ז שהורה להקל בנידן דידן דל"ב ס' נגד כולה. אמנם כיון דעיקר הטעם שכ' להוראתו דהרי בכלי ל"ב ס' רק נגד מה שנתחב בקדירה על כן גם בנ"ד ל"ב רק נגד מה שנתחב. ובמח"כ לא ראה דברי האו"ה. ובבינת אדם שער או"ה סי' ס"ב מייתי דברי או"ה על כן אין בידינו להקל. ואף לפמ"ש לקמן דיש חילוק בין אחזו בידו דלא נסמך על התתאה ול"א תתאה גבר רק כשמונח על התתאה א"כ י"ל דדוקא בנפל לקדירה דמיירי באו"ה צריך ס' נגד כולה ולא באוחז בידו. מ"מ מסתפינא להקל בסברא שלא נמצא בראשונים:
ז' ומ"מ בהפס"מ לכבוד שבת נ"ל להתיר התרנגולת ולהשען על הסברא שכתבתי דבאחזו בידו ל"א תתאה גבר וגם לסמוך על סברת החו"ד דתתאה גבר והעליון צונן אינו מבשל רק מבליע ומפליט ומהני מליחה אח"כ. אך גם התבשיל נלפע"ד להתיר בהפס"מ לכבוד שבת דכיון דדבר זה דחתיכה שנפל לתבשיל והוציאה לחוץ תיכף צריך ס' נגד כולה אף מה שחוץ לקדירה לא נמצא רק באו"ה ויש סברה דבאוחז ביד גם או"ה מודה וגם י"ל דבשעה מועט כזו לא פלטה מה שחוץ לקדירה כעין שכ' רמ"א בסי' ס"ט ס"ח דאין לחוש בשעה מועטת כזו שפוסקים בהדחת בשר עיי"ש וכיון דל"ה רק חשש דרבנן דדם שבישלו ל"ה רק מדרבנן ודעת הבגדי ישע בהגהות מרדכי סוף פ"ג דשבת שלאחר פ' כ"א והוא בבגדי ישע אות ח' דבעוף הכל מודים דדם שבשלו אינו עובר עליו וכן משמע במרדכי שם שכ' דם שבישלו אינו עובר עליו ויותר לכל הפחות בעוף על כן בנ"ד דהוא בעוף אין לגבב חומרא חומרא: ויש להתיר בהפס"מ לכבוד שבת אף התבשיל כנלע"ד:
ז' ודע דדברי הבגדי ישע הנ"ל שהראני הרב החריף ובקי מוה' ליבש מנחם לאנדא נ"י חדית לנא מה שכ' דבעוף כ"ע מודה דדם שבישלו אינו עובר עליו ומשמע דאף רש"י מודה וצ"ע דבחולין ק"ט לא משמע הכי מרש"י שהרי רש"י פי' הא דלב קורעו ומוציא דמו לא קרעו אינו עובר עליו פירש"י דבכריתות מוקי לה בלב. עוף שאין בו כזית אבל בבהמה עובר עליו דס"ל לרש"י דם שבישלו עובר עליו ומשנה מיירי לאחר הבישול. ולפ"ז למה כ' בלב עוף שאין בו כזית ותיפוק לי' דבעוף דם שבישלו אינו עובר עליו. וע"כ רש"י ס"ל גם בעוף עובר ונ"ל דבגדי ישע ס"ל דאף מ"ד דס"ל במנחות כ"א דדם שבישלו עובר מ"מ בעוף מודה וסברתו דהרי במנחות אמרינן רבא דידי' אמר אפי' בחטאות הפנימות ואכלו חייב הואיל וכנגדו ראוי בחטאת החיצונית ע"ש. וס"ל לרש"י דזה קאי אדם שבישלו. וזה דוקא בדם בהמה דבהמה צריך קבלת הדם בכלי ומשכחת לה שהקפה באור או בחמה ועדיין ראוי לזריקה. אבל בעוף דלא טעון קבלה בכלי רק תיכף כשמלקה טעון הזי' בחטאת עוף שאוחז בעוף עצמו ומזה ומיצוי בעולת עוף ג"כ אוחז בעוף עצמו. ולא משכחת דם שהקפה או הוחמה באור שיהי' ראוי לזריקה. ולכן לכ"ע אינו עובר עליו. הגם דמרש"י לא משמע כן מ"מ המרדכי יסבור הכי. ולשיטה זו מיושב מה שמקשה תוס' מנחות כ"א ד"ה כאן בחטאת חיצונית שהקשו לפירש"י דרבא ס"ל דם שבישלו עובר לית לי' דזעירי ולעיל קאמר יתיב רבא וקאמר להא שמעתתא משמע דאית לי' דזעירי לבגדי ישע ומרדכי ניחא דבעוף מודה רבא א"כ שפיר אית לי' דזעירי דדם שבישלו אינו עובר והיינו בעוף וזה דוקא למסקנא ובה"א דגמ' הי' ס"ל דגם בבהמה מיירי זעירא ולמסקנא לא מיירי רק בעוף:
ח וע' פסחים כ"ב דמקשה בגמ' והרי דם דרחמנא אמר כל נפש מכם לא תאכל דם ותנן נמכרין לגננין וכו' הקשה בצל"ח מה קו' נילף דם מק"ו מחלב מה חלב שאין היתר לאיסורו מותר בהנאה דם שיש היתר לאיסורו ע"י בישול לא כש"כ. להנ"ל ניחא דבדם בהמה נאמר כל נפש מכם לא תאכל דם. ואח"כ נאמר בקרא ואיש כי יצוד ציד חי' או עוף ושפך את דמו וגומר וכיון דקרא דכל נפש מיירי בדם בהמה זה אין היתר לאיסורו. ובזה מיושב מה דקשה בפסחים דמשני שאני דם דאיתקש למים דכתיב על הארץ תשפכנו כמים וקשה לפ"מ דאמרי' בחולין פ"ד מה מים לא טעון כיסוי אף דם ל"ב כיסוי ע"ש א"כ ע"כ ההיקש לא קאי בעוף דעוף טעון כיסוי. א"כ דם עוף דלא איתקש למים מנ"ל דמותר בהנאה וכיוצא בזה הקשה תוס' חולין ל"ג ד"ה השוחט לענין הכשר עיי"ש. להנ"ל ניחא דדם עוף ודאי יש לה היתר בבישול וילפינן ק"ו מחלב ובגמ' לא הקשה רק אדם בהמה ומשני שפיר דדם בהמה ודאי איתקש וכן מיושב בזה קו' תוס' פסחים שם אהא דמקשה בגמ' ואימא כמים הניסכים על גבי המזבח שכתבו לא פריך שיהא דם אסור בהנאה דממילא ידעינן מלא תאכל להנ"ל ניחא דהכי פריך ואימא כמים הנסכים לגבי מזבח. ואם נפרש כן גם בעוף קאי דבא לאסור דם בהנאה אף בעוף דלא ידעינן מלא תאכל דיש ק"ו מחלב שיש היתר ע"י בישול וקרא בא לאסור אף דם עוף דאין הפי' תשפך בלא כיסוי. רק תשפכנו שיאסר בהנאה. ודוק סוף דבר דברי הבגדי ישע י"ל מקום בהלכה וראוי לצרפו לסניף:
ט ודרך אגב נ"ל לישב קו' תוס' פסחים דף ע"ד ד"ה כבולעו כך פולטו שהקשו אהא דכבדא עלוי בישרא אסור לכתחילה אמאי בפסח נותן את כרעים לתוכה. הלא הוה כבדא עלוי בישרא, דבש"ס דחולין קי"א אמרינן כחלא עלוי בישרא שרי חלב שחוטה דרבנן כבדא עלוי בישרא אסור מ"ט דם דאורייתא. ולרש"י המובן כפשוטו דדם שבישלו דאורייתא. והריטב"א כ' בחולין ק"ט בשיטת רש"י דבקדשים גם רש"י ס"ל דם שבישלו מותר ודוקא בחולין אסור א"כ מה"ט פסח מותר לצלות כבדא עלוי בישרא דדם קדשים שבישלו מותר והו"ל ככחל. ומיושב קו' תוס' שוב אחר כתבי זאת מצאתי שהרגיש בזה בישי"ע ע"ש. וכן מיושב קו' תוס' פסחים כ"ב ד"ה מה מים שהקשו מנ"ל דדם קדשים מותר בהנאה דזה לא איתקש למים שאינו מכשיר לריטב"א ניחא דדם קדשים שבישלו מותר ויש ללמוד ק"ו מחלב כקו' הצל"ח: י' עוד נ"ל לישב קו' תוס' פסחים הנ"ל אמאי בפסח שרי לכתחילה לצלות כבדא עלוי בישרא דבתשו' בית יעקב סי' קע"א כ' להבין דברי תוס' חולין קי"א ד"ה דם דאורייתא. וכ' דמה"ט כבדא עלוי בישרא אסור משום דדם בתחילת הבישול או הצלי אסור מדאורייתא וכיון דנולד הספק בדאורייתא אסור לעשות מספק דאורייתא ס' דרבנן דהוה כמבטל איסור עיי"ש. ואמנם הנה בשעה"מ ה' מקוואות כלל ו' ד"ה ודע כ' לישב דברי הכ"מ והש"ך דס"ל דהיכי דנולד ספק בדאורייתא ונתגלגל להיות מדרבנן ל"ה ספק דרבנן מהא דבדיקת חמץ אע"ג דנולד ספק בדאורייתא מבטל החמץ ואח"כ הו"ל ספק דרבנן וכ' דשאני גב' ביטול חמץ דהביטול מצד עצמו מ"ע הוא וחיוב אקרקפתא דגברי לבטל חמץ מ"ה אע"ג דחל בדאורייתא הספק הו"ל ספקא דרבנן משא"כ בדרוסה עיי"ש א"כ, החילוק פשוט דבכבדא עלוי בישרא אסור דחל ספק בדאור' בתחילת הבישול ול"ה מצוה בהבישול והוה כביטול איסור לכתחלה או דהוה מצד אחר בא לו שהוא מדרבנן משא"כ בפסח דהוה מצוה בצליתו לצורך הפסח מ"ה הו"ל ספיקא דרבנן ומותר, כמו בכחל וכמו שכ' השעה"מ לענין ביטול וגם ל"ה כמבטל איסור לכתחילה דבמצוה שאני כמ"ש הטו"ז א"ח סי' תרכ"ו ע"ש ודוק וקצרתי כי אין כאן מקומו. וע' מ"ש בספרי לא"ח סי' ס"ט אות ג'. ומ"ש האוסר דכיון שנחרך מקודם ונתחמם קצת יצרף זאת לחם מקצתו שלא יועיל מליחה הנה זה דוקא אם הי' יד סולדת אמנם ודאי בנ"ד לא הי' יד סולדת אחר החריכה בעת שנתחב. וע' ש"ך סי' ס"ט ס"ק ל"ז ומ"מ לדינא כבר כתבתי דנ"ל לאסור הכל רק בהפס"מ לכבוד שבת יש להתיר אם יש ס' נגד מה שנתחב. וד' יצילנו משגיאות: