אור ברסלב
שות בית יצחק יו"ד ח"א › סימן קג

שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש

יו"ד ח"א · סימן קג

סימן קב

א בסי' שלפני הקודם פלפלתי בד' הטו"ז סי' שכ"ד שהחזיק במעוז המהרי"ו וסיים דכן ראוי לנהוג במי ששכח להפריש חלה דדינו שיאכל ואח"כ מפריש שיפריש חלק קטן עד שיהי' באותו עיסה שאפה ק"א והנה עוד יש לתמוה במ"ש הטו"ז ומהרי"ו דשמואל דס"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש הוא מטעם ברירה וצ"ע דשמואל ל"ל ברירה אף בדרבנן בחבית ביצה דף ל"ז ועוד אס"ד דאוכל ואח"כ מפריש הוא מטעם ברירה למ"ל לומר כלל שני לוגין שאני עתיד להפריש למאן דאית לי' ברירה ולמה לא יאכל ואח"כ יפריש מטעם ברירה אע"כ דדוקא בשאני עתיד שייך ברירה אבל בלא אמר כלל לא מהני מטעם ברירה:

ב' והנה בסימן שלפני הקודם הקשיתי לשיטת הטו"ז דאם נעשה חלה למפרע מטעם ברירה ואין שיעור לבטל אוסר בטעמא והקשיתי משני לוגין שאני עתיד להפריש דר"י אוסר והוכיח בגמ' דלא ס"ל ברירה ודילמא אית לי' ברירה רק שאוסר כיון דהוי למפרע תרומה הוי כבוש בחולין ואוסר בטעמא ור"י ס"ל מב"מ לא בטיל והנה יש לישב עפ"י מה שכתב המג"א סימן תנ"א דבהיתר ל"א כבוש כמבושל והחו"ד סי' ק"ה סק"ג כ' דבתרומה מיקרי דהתירא בלע ל"א כבוש כמבושל מש"ה ל"ק לר"י דבתרומה אינו אוסר בטעמא ומה"ט ס"ל לרב בחבית של שני שותפים ברירה בביצה ל"ז ול"א דבולע יין מחבירו כמו דאמרי' בבהמה דינקו מהדדי שם דבהיתר ל"א כבוש כמבושל וכעת נ"ל לכאורה לומר דבר נכון בתי' הקושי' המפורסמת שמקשים על גמ' חולין מ"א דמשני הך דמנסך לעולם א"א אוסר דש"ש רק דאית לי' שותפות בגוה מדברי תוס' תמורה דף ל' דבנולד האיסור בתערובות אמרינן ברירה א"כ אמאי נאסר כל היין לימא ברירה ולא יאסר רק חלק שלו וע"פ הנ"ל יש לישב דשם במנסך י"ל דמיירי שהי' שם היין כבוש מע"ל וכשמנסך יין היתר בלע מיין איסור ולא מהני בזה ברירה דמ"מ יש בו בליעת איסור לשיטת הטו"ז. ועיין במקור חיים ר"ס תמ"ח חילק נמי בין לח ליבש וכ' דבלח בלח ל"א ברירה אבל לא ביאר הענין ועוד בשני לוגין שאני עתיד להפריש נמי לח בלח הוא וע' תוס' סוטה י"ח ומה שכתבתי לכאורה נכון דבמנסך בולע אחד מחבירו משא"כ בשני לוגין. אך מלבד דדברי המג"א והחו"ד דס"ל דבהיתר ל"א כבוש כמבושל צ"ע דא"כ מאי חידוש בב"ח דתרו כולו יומא בחלבה מותר והרי היתר בהיתר הוא כל שלא חל שם איסור כמו שהקשה בשערי תשובה סי' תמ"ז ס"ק ט"ז וע' בספרי לאו"ח סי' ס"ז אות ב' ועוד עיין מה שכתבתי לעיל דבלח בלח ל"א כבוש כמבושל. וכן משמע בפמ"ג ר"ס ק"ה. ולפ"ז גם במנסך אין בולע אחד מחבירו ועוד עיין לעיל מה שכתבתי דבלח בלח ל"ש בלוע ודוק:

ג' עוד יש להקשות על שיטת מהרי"ו וטו"ז לר"מ דס"ל יבמות דפ"ו דמעשר ראשון אסור לזרים ובודאי לדידי' בעי ק"א במב"מ שיבטל כמו תרומה. איך קאמר שני לוגין שאני עתיד להפריש עשרה מעשר ראשון והרי נאסר היין ממעשר ראשון מטעם כבוש וא"כ בעי מאה ואחד והוא מפריש חלק מעשר וי"ל ג"כ כנ"ל דל"א כבוש כמבושל בלח בלח ואין לומר בלא"ה לדידן דמב"מ בטיל ברוב נהי דבתרומה בעי ק"א זה דוקא בנתערב ממש אבל הטעם במינו י"ל בטיל ברוב דבמין במינו ל"ש טעם כעיקר ודוקא לר"י דמב"מ לא בטיל אף בטעם ל"ב משא"כ לר"מ והרי דעת הטו"ז ס"ס ק"ב דא"צ אפי' רוב ונהי שכתבתי לעיל בסי' הקודם דלא כותי' אבל רוב ודאי מהני ולא בעי ק"א דזה אינו דרבנן הצריכו ס' בלח בלח גזירה אטו אינו מינו ואפילו בטעם גזרו אטו אינו מינו ע"כ ודאי צריך ס' ובתרומה ק"א וכן מוכח מרש"י חולין כ"ט ע"א ד"ה אין בהם בנ"ט דאפי' הסירו האיסור צריך ק"א במינו. עוד קשי' לר"מ מהא דס"ל בשבת י"א ובמשנה דמעשר שותין על הגת בין בחמין בין בצונן וחכמים ס"ל על החמין חייב. ואיך מפריש מעשר מחמין והרי לר"מ מעשר אסור לזרים וליכא שיעור לבטל וע"כ דלא כטו"ז ומהרי"ו:

ד' ובעיקר הקו' שהקשיתי לר"י דמב"מ ל"ב משתי לוגין שאני עתיד להפריש והרי החולין עכ"פ בולע הטעם ומב"מ ל"ב נ"ל לישב עפ"י דברי המרדכי דדשיל"מ בטיל כשהאיסור נולד בתערובות וע' בלב ארי' חולין ק"ח שמסופק לר"י אי בטיל מב"מ כשאיסור נולד בתערובות ובאמת יש מקום לומר כן וביותר לפי מה דכתב הפ"י ביצה ל"ט בטעם הדבר לר"י דמב"מ ל"ב דהוי כעין קבוע וזה שייך היכא שהאיסור הי' ניכר מקודם דהוי קבוע אבל לא כשהאיסור לא היה ניכר מקודם אלא דנולד האיסור בתערובות ל"ש קבוע. וע' מ"ש בספרי לאו"ח סי' ע"ג אות ה' ומ"ה מודה ר"י וזה ג"כ טעם המרדכי. ומ"ה לר"י לא קשה משני לוגין דקודם הגורן או הסחיטה לא מתחייב בתרומה ורק אח"כ נולד האיסור בתערובות:

ה' ובעיקר ד' הטו"ז שכתב דבעינן שיעור בק"א י"ל לפי דברי המרדכי דדבר שיל"מ בטיל ברוב בנולד האיסור בתערובות ה"ה י"ל דתרומה בטילה ברוב בנולד האיסור בתוך התערובות ולא בעי ק"א וכמו דדשיל"מ בטיל ברוב כן תרומה שנולד בתערובות בטיל ברוב מיהו זה צריך ראי' דלא מצינו מי שיאמר כן. וע' מג"א סי' תצ"ט לענין אפר דהיכא דלא ניכר האיסור מקודם ועיקר איסור מדבריהם אף לח בלח בטל ברוב ועיין בפרמ"ג בפתיחה לתערובות רפ"ג חולק ע"ז. ומה"ט י"ל במה שנוהגים ליטול חלה לאחר אפי' ואין חוששין לסברת הטו"ז אף אם נאמר דהוי תרומה ונאסרה. אבל מ"מ הואיל והאיסור נולד בתערובות בטיל הטעם ברוב דתרומה לא עדיף מכל דברים שאין מתבטלין ובטיל טעמו ברוב אך זה ליתא דכיון דרבנן הצריכו ס' במב"מ בלח בלח משום גזירה אטו אינו מינו גם בנולד איסור בתערובת בעי ס'. ולפמ"ש בנודע תנינא יו"ד סי' מ"ה שחילק בין רוב לס' ולדעתו ברוב אינו בטל בלא ניכר מקודם רק בס' כאן בודאי צריך ס' לא דברוב סגי. וע' בחו"ד סי' ק"ה:

שכ' בענין ט"כ דל"א בתרומה ולפ"ז י"ל מה שהקשיתי לעיל לר"י משני לוגין י"ל כיון דל"א ט"כ בתרומה רק מדרבנן ובדרבנן ל"א לר"י מב"מ ל"ב וע' מ"ש בספרי לאו"ח סי' מ"ד אות י"ג בדברי החו"ד הנ"ל ויבואר אי"ה במקום אחר:

ו' והנה השעה"מ בה' תרומות פרק ה' מקשה דברי רש"י אהדדי דבקדושין ע"ט ע"א פירש רש"י הי' בודק חבית כשבא לשתות ומשמע דאם שתה ולאחר ג' ימים נמצא חומץ חוזר ומפריש אף על מה ששתה כבר ומהני הפרשה. ובגיטין דף ל"א פירש"י אם לא אכלן צריך להפריש מהן משמע על מה שכבר אכלן ל"מ הפרשה ומקשה על הרמב"ם לפי מה דס"ל דגם אחר שאכל מהני הפרשה כמו שפי' התויו"ט בגיטין פ"ג משמו דא"כ איך משכחת מלקות על טבל הרי הוי ה"ס. שמא יפריש אח"כ והנ"ל לישב בטוב. ע"פ דברי הטו"ז הנ"ל דאם אמרינין ברירה מהני הפרשה על מה שאכל למפרע ואם ל"א ברירה ל"מ הפרשה כנ"ל ונודע דברירה ספיקא הוה ומ"ה דאורייתא לחומרא ומה"ט י"ל דס"ל לרמב"ם דאם אכל טבל היינו שהפריש תרומה ונמצא חומץ צריך להפריש מחדש אף על מה שאכל כמ"ש התוי"ט ספ"ג דגיטין וטעמא דרמב"ם דשמא מהני הפרשה מטעם ברירה דהוה ספק תרומה למפרע ואמנם נ"ל דאף אי ה"ס לש"ה זה כשאין ס"ס לחומרא. אבל כשיש ס"ס לחומרא מהני התראה דס"ס כודאי דמלקין אס"ס כמו ארוב דס"ס מטעם רוב ועדיף מרוב. ומעתה סרה קו' שעה"מ דבאכל טבל הוי התראה מכח ס"ס שמא לא יפריש ואם יפריש עדיין הוי ספק שמא אין ברירה ולא מהני למפרע וכיון דס"ס כודאי הוה התראת ודאי (ובלא"ה צ"ע על קו' שעה"מ דהרי תוס' כתבו שבת דף ד' ובגיטין ל"ג דהיכא שיש ס' אם יעשה מעשה ל"ה התראת ספק) באופן כי לפ"ז יש לישב דברי רש"י במה שהקשה השעה"מ דרש"י בגיטין אזיל לר' אליעזר בן שמוע דהוא ס"ל דהוה ספק שם ומ"ה באוכל כבר א"צ להפריש דהוה ס"ס לפטור שמא לא נחמץ קודם ואם ת"ל דנחמץ כבר שמא ל"מ הפרשה על מה שאכל ובקידושין קאי רש"י אברייתא דחבית ומוקמינן שם דברייתא קאי כר"ש דס"ל תרתי לריעותא הוה ס' ובעירובין ל"ז ע"ב מסקינין דר"ש אית לי' ברירה מ"ה פרש"י דאף על מה ששתה כבר מהני הפרשה ול"ה ס"ס כיון דאית לי' ברירה ל"ה רק ספק אחד:

ז' ובשעה"מ שם הקשה על תוי"ט שכ' דס"ל לרמב"ם דמהני הפרשה על מה שכבר אכל. ממה שפוסק הרמב"ם פ"ו ממעשר ה"ז המוכר פירות לחבירו ונזכר שהם טבל אם ידע שנאבדו או נאכלו א"צ לעשר. ולתוי"ט דמהני הפרשה למה שכבר אכל אמאי א"צ הפרשה. ונראה לישב דדוקא בהפריש הוא תרומה ואכל בעצמו ואח"כ נודע שלא הי' תרומה אמרינין בשעה שאכל הי' בדעתו שאם נמצא שלא יהי' התרומה תרומה שיפריש אח"כ ומהני מטעם ברירה משא"כ כשאחר אכל מטבל ל"מ הפרשה דידי':

ח' והנה לעיל הבאתי דברי הטו"ז במ"ש באוכל והולך ואח"כ מפריש מטעם ברירה ותמהתי עליו ועתה ראיתי כי יש לישב דבריו דס"ל דהא דאוכל והולך ואח"כ מפריש הוא מטעם דבודאי מחשב שיהי' תרומה בתוכו ואח"כ הוי תרומה למפרע דתרומה ניטלה במחשבה ומ"ה אוכל והולך וזה הוא ברירה ושוב מצאתי כן להדיא בטו"ז או"ח סי' תנ"ז במה שכ' לישב הא דאוכל והולך למ"ש הטור דבעינן מן המוקף וכ' דכשמתחיל לאכול אותה עיסה נותן עיניו שיפריש על הכל ודמי למפריש ממנו בעת ההוא אך במה שהביא מהרי"ו ראי' אם מפריש לאחר אפי' תמוה דשם לא שייך זה והרי הטו"ז כתב דבעינין מוקף ול"א דהוה תרומה למפרע. ודוק היטב בכל זה:

ובזה מיושב במה שהקשיתי בראשית דברי דהרי שמואל ל"ל ברירה אפי' מדרבנן להנ"ל ניחא למש"כ תוס' יומא נ"ו דהיכא דמברר דבריו והתנה אית לי' לשמואל ברירה עיי"ש. א"כ בתרומה דאוכל ואח"כ מפריש משום דמחשב בלבו כאומר שני לוגין שאני עתיד להפריש הוה כהתנה ודו"ק. והנה על דברי הטו"ז ומהרי"ו דס"ל דתורם תרומה הוה למפרע תרומה יש לעיין עוד מהא דאיתא במשנה פ"ג דמ"ש ומייתי במכות דף כ' דס"ל לב"ה פירות שנגמרה מלאכתן ועברו בירושלים יפדה ויאכל בכל מקום. והרי ב"ה ס"ל ברירה בביצה דף י' והו"ל מעשר שני למפרע וקלטוה מחיצות למפרע ואמאי יפדה ויאכל בכל מקום ושמא י"ל לפי מה דמסיק במכות שם טעמא דב"ה דמחיצה לקלוט דרבנן. ובדרבנן אמרינין שמא אין ברירה ול"ה מעשר למפרע. ולא קלטוה מחיצות ודוק. ועדיין צ"ע בכ"ז:

תוכן העניינים

שות בית יצחק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה