אור ברסלב
שות בית יצחק יו"ד ח"א › סימן קב

שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש

יו"ד ח"א · סימן קב

סימן ק

התשובה שלמעלה כתבתי בימי חורפי והסכימו עמי גדולי הדור. וכעת ראיתי שיש להתישב בכמה דברים:

א הנה בגוף הדין אם יש להצטרף לס"ס דעת ראבי' דמליחה אינה אוסרת רק כדי קליפה הגם כי נוב"י סי' כ' חולק על השב"י מ"מ הרי הפמ"ג מסכים לשב"י והחו"ד סותר דברי עצמו בדין זה דבסי' ס"ט בחידושים ס"ק ל"ו מייתי דברי הפליתי דבספק אם נמלח חלב ובשר ביחד מותר מטעם ס"ס שמא מליחה אינה אוסרת רק כדי קליפה. ובסי' ק"ה בביאורים ס"ק י"ז פוסק כהנוב"י דאין לצרף לס"ס שמא מליחה בקליפה ובעיקר קו' הנוב"י מה שדחה הס"ס וכ' דא"כ בכל איסור דרבנן ניקל במליחה דסגי בקליפה דהוה ספיקא דרבנן יש לישב בפשיטות כיון דלכל דיעה יש קולא וחומרא דלדעת הפוסקים דבעי ס' במליחה אם איכא ס' הוה קולא דל"ב קליפה. ובדליכא ס' הוה חומרא ולדעת ראבי' הוה קולא בליכא ס' דל"א רק כדי קליפה ובאיכא ס' הוה חומרא דצריך קליפה מ"ה אין לפסוק ספק דרבנן לקולא כמ"ש תוס' בשבת קמ"א ד"ה הני דהיכא דאיכא תרי לישנא. ויש קולא וחומרא לכל אחד צריך לפסוק בתרווייהו לחומרא משא"כ לצרף לס"ס יש לצרף דעת ראבי' דאין לומר דהוה ס"ס דסתרי אהדדי אם יקרה שאלה אחרת בס' טרפה נמלח ויהי' ס' תתיר בלי קליפה מטעם שמא אין הלכה כראבי' דכבר כתבתי במ"א דהיכא דליתא לפנינו הס"ס הסותר ולא שכיח שיבא לא מיקרי ס"ס דסתרי אהדדי דאל"כ בטלו כל דיני ס"ס ע' לעיל סי' ע"ד אות י"ד ובגוף הסברא מצאתי שקדמני הח"ס סי' צ"ג:

ב ומה שכתבתי דהוה ספק ספיקא בב' גופים. כמ"ש הש"ך לענין ביצה שנולדה מתרנגולת ספק טריפה. וספק אם נולדה מכשירה. והתרנוגלת ספק טרפה ניכרת. הנה הפר"ח חולק על הש"ך בזה וס"ל דהיכא דהתרנגולת ספק טרפה ניכרת הוה ס"ס והבית מאיר אה"ע סי' ב' כ' שנראה שהש"ך חזר מזה וס"ל אפי' בלא נתערבו התרנגולים בכה"ג מותר והביא ראי' מדלא כפל הש"ך דבר זה בקיצור דיני ס"ס אות ה'. ואני איני רואה שום ראי' דשם כ' ג"כ הש"ך שנתערבו זה בזה. אך בפשיטות כיון שכ' הש"ך בכללי ס"ס בקצרה ס"ק א' דבהפס"מ וסעודת מצוה אם לא נודע הספק איסור עד אחר שנתערב מהני ס"ס אף ספק אחד בגוף וספק אחד בתערובת ע"כ בהפ"מ וסעודת מצוה מהני ס"ס דשבות יעקב אף דהוה בב' גופים. ובלא"ה הרי כ' הב"ש אה"ע סי' ב' דמה"ט מהני באלמנת עיסה ספק אחד בגוף ואחד בתערובת משום דיש לה חזקת כשרות מהני ס"ס כזה. ה"ה בתרנגולת בנידון דידן שנמלחה עם ספק איסור הרי יש לה חזקת כשרות ואין לומר דכיון דצריך מליחה וספק נולד בשעת מליחה ל"ה חזקת כשרות מחזיקין מאיסור לאיסור. דז"א דהרי הי' לה חזקה כשתמלח תהי' מותרת והרי נמלחה כעין שכ' בש"ש ש"ה פ"ו רק שיש פוסקים ס"ל דבתערובת ל"מ חזקת כשרות אם אין אומרים חנ"נ מ"מ בכה"ג יש לצרף גם חזקת כשרות דיש ראי' מעירובין ל"ו דגם בתערובת מהני חזקת כשרות ע' לעיל סי' מ"ט אות ד' שהארכתי בפרט זה. ובלא"ה דעת המנ"י דבלא נודע האיסור עד אחר שנתערב יש להתיר במקום הפסד מס"ס אף בספק אחד בגוף ואחד בתערובת:

ג' סוף דבר הנה בתרנגולת שנמצא בה מחט בחלל הגוף כיון דהעור שלם ורוב הנבלעים דרך הושט והוה כודאי איסור. כמ"ש לעיל בראשית התשובה אם נמלחה עם. בשר בהמה דהוה אינו מינו אין להקל אף בהפס"מ וסעודת מצוה ואף דיש לדחות הסברא שכתבתי בראשית התשובה דיש ס"ס להחמיר שמא ניקב הושט ושמא ניקב אחד מאברים הפנימים דל"ה משם אחד דניקב הושט נבילה די"ל דל"ח לניקב הושט דמסתמא המחט הולכת בדרך הליכתה ואם נכנסה דרך הושט יצאה דרך בני מעיים וניקבה הבני מעיים ושוב הוה משם אחד מ"מ הוה ס"ס להחמיר שמא נכנס דרך הושט וניקבה הבני מעיים ואת"ל שנכנס מבחוץ דלמא ניקבה אחד מאברים הפנימים ואין לומר דהוה משם אחד דכאן כיון שכל ספק גורם השתנות במעשה הוה ס"ס כמו שנראה מדברי הש"ך סי' ק"י דיני ס"ס אות י"ב בהך דפסקי מהרא"י שכ' אע"ג דליכא נפקותא בנקיבה מ"מ עתה לא יצא שום אחד תחילה וע' פמ"ג שם אות י"א ובלא"ה י"ל להחמיר גם ס"ס משם אחד הוה ס"ס דרק מדרבנן בעי ב' שמות ודוק. ובהכי יתישב מה שמבואר בתשו' הב"ח הובא בתשו' גאוני בתראי סי' נ"ז בנמצא קוץ בקרקבן מצד חוץ ובפנים הי' שלם ומלחו עם בשר ועופות והטריף הכל הואיל ולא הי' ס' ואמאי לא הכשיר מטעם ס"ס כמ"ש בתשו' שבות יעקב. אך לפמ"ש אין תשו' הב"ח סותר להשב"י דשם בעובדא הי' ס"ס להחמיר. משא"כ בהך דשב"י י"ל שהי' ניכר שבא מבחוץ כמ"ש בראשית התשובה ואין לומר דשם בתשו':

הב"ח הי' באוזא שאין לו זפק ומ"ה הטריף כמ"ש הפמ"ג דגם בהך דשב"י הי' בעגל דג"כ אין לו זפק. ושמא י"ל דבעגל שייך לומר דמתחכך בכותל וחולין שנכנס מבחוץ משא"כ באווז ולהלכה נ"ל דאין להקל נגד הב"ח: ד' ואם נמלחה עם ב' תרנגולי' ויש ס' על שניה'. דמב"מ בטל ברוב מדאורייתא יש לצדד להקל כהשב"י בהפס"מ וסעודת מצוה דבלא"ה הוה ס' דרבנן שמא מליחה בקליפה רק שאין להתיר ס' דרבנן בכה"ג וע"כ יש להצטרף לספק שמא מחט שנמצא בחלל הגוף ל"ה רק ספק והוה ס"ס כהך דשב"י ואם נמלח עם ספק טריפות יש לסמוך בהפ"מ וסעודת מצוה על השב"י. להתיר שאר התערובת בקליפה. מטעם ס"ס. ודע דלכאורה י"ל דאף בנמלח עוף אחד עם התרנגולת שנמצא בה מחט בחלל הגוף מותר מטעם דמין במינו ברובא בטל דבודאי נבלע בתרנגולת הכשרה פחות ממה שיש בהכשרה דאמתא באמתא היכי יתיב ואין לומר דא"כ אם יתבשל זית היתר עם זית איסור נמי נימא הכי אין זה דומה דשם אמרינין חנ"נ ויצא הבליעה כולה ונאסרה וחזרה להחתיכה ויש רוב איסור. משא"כ במליחה דל"א חנ"נ כמו שפוסק הש"ך סי' צ"ב ס"ק ט"ז על כן יש סברא דאף בעוף אחד יש רוב נגד הבליעה אך חלילה לומר כן דא"כ למ"ד ל"א חנ"נ בשאר איסורין גם בבישול חד בחד נימא הכי וישתקע הדבר וכן משמע בנוב"י סי' כ'. ואף דהטו"ז כ' ס' ק"ב ס"ק ו' דבמב"מ ואין בו גופו של איסור רק טעם א"צ ביטול כלל. ומשמע דאפי' חד בחד מותר מדאו' רק מדרבנן צריך ביטול זה דוקא בטעם אבל ציר הוה כגופו של איסור ומודה הטו"ז דצריך ביטול מדאורייתא. ועוד דברי הטו"ז בלא"ה צ"ע מתוס' חולין צ"ח ע"ב ד"ה רבא אמר שכתבו וזימנין נמי שיש משמנונית הזרוע הרבה על אותו מקצת עד שאין בו רוב לבטלו. וכונתם דהרי בזרוע בשלה במינו איירי ע"כ כתבו דאפי' רוב אין בו ובעלמא אסור מדאור' והכא שרי הרי דמב"מ צריך רוב שיבטל הטעם. אך אולי הטו"ז יפרש דא"צ להסיר השמנונית בעין. וזה דוחק:

ה' וראיתי בנוב"י שם סי' כ' שכ' דאף למ"ד אפשר לסוחטו אסור מ"מ ודאי לא נשאר רק פחות מרוב. וספק שמא נסחט כולו על כן רצה לומר במב"מ אפשר לסוחטו מותר דכיון דבודאי נשאר פחות מרוב בטל מדאור' וספק אם נסחט כולו הוה ספיקא דרבנן כמו בנשפך. ולדברי' יש לישב סתירת ד' המחבר מה שפסק סי' צ"ב ס"ד אפשר לסחטו יותר די"ל דמיירי בבשר שמן דהוא מב"מ עם חלב משא"כ בסי' ק"ו מיירי באינו מינו אמנם לדעתי ליתא. דספק אם נסחט כולו ל"מ בדרבנן דאיתחזק איסורא. כיון שמתפילה נבלע ובאיתחזק איסורא אף ספק דרבנן אסור. וע' בחו"ד סי' ק"ו שכ' דאם מתחלה נבלע איסור ונקרא על שם האיסור. אף שאח"כ נסחט מיקרי נולד היתר בתערובת ול"ב וזה טעם הפוסקים דאפשר לסוחטו אסור ובהגהות אמרי ברוך כ' דנהי דל"ב ברוב מ"מ בס' בטל. ולפ"ז לענין מב"מ דנימא בטל ברוב י"ל בנולד היתר בתערובת ל"ב מדאורייתא אך יש להתוכח בסברת החו"ד מ"מ מה שכתבתי דאיתחזק איסורא נכון:

ו' ודע דבמ"ש לעיל דעוף עם בשר הוה מבשא"מ הפמ"ג נסתפק בפתיחה לתערובת אם הוה מבא"מ בטעמא או רק בשמא ובטעמא הוה מב"מ אך נראה דהוה מבשא"מ בטעמא וכ"כ ח"ס סי' צ"ג והנה נ"מ לדינא בדין המבואר סי' צ"ח בש"ך ס"ק ז' דאם נשפך חלב תחת בשר עוף וספק אם יש ס' מותר דהוה ספיקא דרבנן והערני הרב הה"ג מ' שמעון אלימלך האבד"ק קירב נ"י דאם הקדירה בת יומא מבשר שוב אסור דהוה ספיקא דאו' דט"כ דאורייתא. ואמאי לא ביארו הפוסקים דצריך לשאול ע"ז. אמנם אם נאמר דבשר עוף ובהמה שוה בטעמא י"ל אף אם הוא בן יומא. מ"מ בודאי יש רוב בקדירה נגד טעם הבשר ונתבטל טעם הבשר ולא נאסר מחמת בשר בחלב. ואין לחוש שמא לא הפליטה כל טעם בשר ועכשיו פולטת דמ"מ טעם הקדירה מקושר עם המאכל ומב"מ בטיל ברוב ע"כ א"צ לשאול אם היא בת יומא. אמנם לפמ"ש דעוף ובשר אין שוה בטעמא טעם הבשר לא בטיל ברוב ונאסר מדאורייתא משום בב"ח. ע"כ צריך המורה לשאול ע"ז לפמ"ש לעיל דל"ה מב"מ. ובתשו' השיב משה סי' ל"ב כ' דבשר עוף ובהמה הוה מב"מ וע"ש מה שהעיר נכדו הגאון זצ"ל ככל הצורך. והנה מ"ש לעיל דאם בשר עוף ובהמה הוה מב"מ בטעמא אם רוב בשר עוף מבטל טעם בשר אינו נאסר משום בב"ח כיוצא בזה מצינו במשנה דכלאים פ"ט דאם רוב צמר גמלים דבטל צמר רחלים בו מותר לערב עם פשתן וכן הוא ברמב"ם וע' מ"ש בספרי לאו"ח סי' א' בדין זה וה"ה לפ"ז אם נתבטל טעם בשר שבקדירה ברוב בשר עוף לא נאסר מדאורייתא משום בב"ח אך לפ"ז אם יבשל בשר בהמה עם בשר עוף ורוב עוף יבטל בשר בהמה ואם רוטב מזה הקדירה ישפך תחת קדירה של חלב נמי לא אסור מדאורייתא. וזה ודאי ליתא. וישתקע הדבר על כן מזה גופא מוכח דעוף ובהמה הוה מבשא"מ. ולא בטל מדאורייתא ונאסר מדאורייתא כנלע"ד דהוא בודאי מבשא"מ ודוק: ז' וכל מה שכתבתי עד הנה הוא אם ניכרת התרנגולת הטרפה ואין הספק רק על שאר העופות ולענין אם נמלח עוף עם עוף אחד או ב' או עם בשר. ונמצא מחט בחלל הגוף ולא נודע באיזה עוף. וכן אם נמצא ספק טריפות הנה אם נמצא מחט בחלל הגוף בתרנגולת לפמ"ש דקרוב לודאי איסור דיש ס"ס להחמיר אם העור שלם. וכש"כ באווזות.. א"כ אם נמלחה עם עוד עוף אחד שניה' אסורות ואם נמלחה עם ב' עופות ונמצא מחט בחלל הגוף ולא נודע באיזה עוף. כיון דמדאורייתא בטיל ברוב ורק מדרבנן חה"ל לא בטל. י"ל כיון דדעת הפמ"ג דהו"ל ס"ס בעוף שיש בו זפק. ולא נאסר במליחה רק כדי קליפה. ודעת הש"ך בכללי ס"ס בקצרה ס"ק א' דבהפס"מ וסעודת מצוה מהני ספק אחד בגוף וס' אחד בתערובת. ע"כ יש למכור עוף אחד לנכרי והב' תרנגולי' יאכלו שני בני אדם. ואם נמלח בשר עם העופות. הבשר אסור דהוה מבא"מ. וע' בכ"ז בלבושי שרד חידושי דינים ליו"ד ס' ל"ב סוף ס"ק ק"א. ואם מלחו אווזות ונמצא באווזא מחט בחלל הגוף כיון שאווזא אין לה זפק אף שהיה שלשה אווזות או יותר כולן אסורות כיון דהוה חה"ל בלא נודע הספק רק אחר שהסירו הנוצות. ול"ה ס"ס. ואם נולד שאר ספק טריפות בעוף אחד והיה שלשה עופות ולא נודע באיזו מהן. יש לסמוך על הלב"ש חידושי דיני' סעיף ל"ב למכור אחת לנכרי והב' עופות יקלפו ויאכלו לשני בני אדם. ואם נמלח גם בשר בזה יש להתיר הבשר דהוה ס"ס שמא ל"ה טרפה ושמא מליחה בקליפה ויש לקלוף הבשר. וכ"ז בהפס"מ וסעודת מצוה דאז יש להתיר הבשר ואף דבל"ש שם אוסר שאר הבשר דהוה מבא"מ יראה דלא סמך עצמו אס"ס דשב"י. אולי לא מיירי בהפס"מ וסעודת מצוה משא"כ בהפס"מ וסעודת מצוה יש לסמוך על השב"י להתיר אף הבשר וכש"כ לכבוד שבת. וד' יצילנו משגיאות:

תוכן העניינים

שות בית יצחק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה