שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש
יו"ד ח"א · סימן צז
ב"ה פרעמישלא תרל"ז לפ"ק. שלום וברכה וכ"ט לכבוד המל"ח החתן החריף ובקי הנחמד כ' נתן לעווין נ"י:
א' ע"ד קושיתך בהא דכריתות כ"ג בב' חתיכות א' חלב וא' שומן ואכל אחד הראשון, ואח"כ אכל אחד השני ס"ל לר"ש ב' מביאין חטאת ומתנין. והרי בגיטין כ"ח איתא דדוקא בחטאת העוף יכול לשלוח שליח או בקרבן נשים דל"ב סמיכה משא"כ בקרבן אנשים. ואיך מהני תנאי בדבר שהמעשה אינו יכול להעשות ע"י שליח דבעי סמיכה. יפה השבת דגם כשמביאין בעצמן אין סומכין מספק כמ"ש תוס' גיטין כ"ח א"כ מעשה ההבאה בלא הסמיכה יכול להיות ע"י שליח. ובתשובה הקשיתי על תוס' שבת ע"ב ע"א ד"ה בעל שכ' דאפי' למ"ד אין מביאין קדשים לבית הפסול ולא מצי להתנות על אשם תלוי בתנאי שלמים ונמצא הידיעה מוכרחת להבאת האשם מ"מ לא מיקרי ידיעה גורם כפרה כיון דבדיעבד אם התנה מהני עיי"ש. והקשיתי איך מהני בדיעבד תנאי כיון דלכתחילה היא עבירה להתנות תנאי בשלמים א"כ אם ישחוט ע"י שליח נימא אשל"ע דאין מביאין קדשים לבית הפסול ואיך מהני תנאי בדבר שאי אפשר לקיים ע"י שליח כעין קושיתך. וזה לא מתורץ בתירוצך. ואין לתרץ כיון דהמעשה בלי תנאי אפשר ע"י שליח יכול להתנות תנאי כמ"ש בספרי סי' ק"ו אות ה' בשם ברית אברהם דז"א דא"כ שוב הידיעה גורם כפרה דבלא ידיעה אין יכול להביא בלא תנאי ע"י שליח דגם בעצמו אינו יכול להביא וגם בתנאי אין יכול להביא ע"י שליח ואף בדיעבד ל"מ ע"י שליח ואינו יכול להתנות תנאי אמנם לפמ"ש הרמב"ן בב"ב קכ"ו ע"ב דהא דבעי משפטי התנאים דוקא בתנאי שהותנה בינו לבין חבירו אבל במה שהתנה בינו לבין, עצמו אינו צריך משפטי התנאים ומה"ט ל"ב בנזירות משפטי התנאים גם קושיתי ל"ק וגם קושיתך. דבקרבנות שהתנה בינו לבין עצמו מהני תנאי אף בדבר שא"א לקיים ע"י שליח עיי"ש. אמנם אף לשיטת החולקים על הרמב"ן קושיתי בשבת הנ"ל ל"ק דקשיא בלא"ה בכל הקדשים דהדין אם עלה לא ירד ולכתחלה לא יקריב כגון בשבת בקרבן יחיד כמבואר בתוס' חולין מ' ד"ה חייב. ואיך מהני בדיעבד דבשחיטה כהני שלוחא דידן. והרי כיון דהוי השחיטה עבירה אשל"ע והשליחות בטל ואם לא צוה הבעלים להקריב בשבת א"כ הוה שינוי בשליחות והשליחות בטל וע"כ צ"ל דכהנים הוי פועלי' ונוטלין שכר חלף עבודתן וגם עבור השחיטה כמ"ש רש"י בקדושין נ"ג ודעת השעה"מ דבפועל יש שלד"ע וע' בספרי חא"ח סי' י"ג אות י"ד. או דכהנים כיון דמחויבים לעשות עבודה הו"ל כחצר דבע"כ מותיב בה ויש שלד"ע וכ"כ בטיב גיטין גיטין כ"ח תוס' ד"ה אבל חטאת א"כ אף דלכתחילה אין להתנות בשלמים מ"מ כיון דבדיעבד מהני התנאי ויכול לעשות ע"י שליח דבקדשים מהני שלד"ע כנ"ל מקרי תנאי שאפשר לקיים ע"י שליח ודוק. אך צ"ע אם גם בשחיטה שייך סברה זו דבשחיטה אין מוכרחין לשחוט דכשר בזר. ולפמ"ש בספרי חא"ח סי' ק"ו דהיכי דזולת התנאי א"א שיעשה המעשה התנאי בא לחזק המעשה א"צ למשפטי התנאים ג"כ ל"ק קושיתי בתוס' שבת דכיון דבלי תנאי א"א להביא אשם בלא ידיעה התנאי בא לחזק המעשה ודו"ק:
ב וחזות קשה ראיתי בדברי מהרש"א בתוס' שבת ע"ב הנ"ל שכ' דבספק חטאת ל"מ להתנות בשלמים של נקבה שהתורה הקפידה להביא אשם תלוי על הספק ומאד תמוהין דבריו דאיך יוכל להתנות מחטאת על שלמים והרי דם חטאת למעלה ודם שלמים למטה ועוד דבחטאת נותן ארבע מתנות ובשלמים שתים שהן ארבע. ועוד דחטאת ודאי בעי ידיעה בתחילה כמ"ש המג"א סי' א' והקשה על רש"י מזה עיי"ש. ולחומר הנושא יש לומר דמהרש"א הקשה לר"א דס"ל בזבחים ע"ט ניתנין למעלה שנתערבו בניתנין למטה ינתנו למעלה ורואין הניתנין למטה כאלו הן מים ויחזור ויתנן למטה א"כ לר"א יתן המתנות למעלה ולמטה. ובמתן ד' ומה שא"צ יראה כאלו הן עצים כדאמרינן ביבמות ק' במנחה של בני התערובת לר"א קומץ קרב לעצמו ושיריים קריבין לעצמן ורואין כאלו הן עצים. וכונת מהרש"א אם ר"א ס"ל כר"ש דמביאין קדשים לבית הפסול ולדידי' הקשה למה מייתי אשם תלוי לייתי חטאת וליתני. לחומר הנושא:
ג ודקשיא לך בתוס' גיטין כ"ח שהקשו בהא דכריתות כ"ג דשנים מביאין חטאת אחת והרי לא יוכלו לעשות סמיכה. והרי ר"ש הוא הסובר שנים מביאין חטאת אחת ולדידי' לא איכפת לן בעבודה בקדשים כיון דסובר נשים סומכת רשות ע"כ דבריך יפה הקשית. ואמנם לדעת התוס' חולין פ"ה ד"ה נשים סומכת דלמ"ד רשות אין סומכות רק באקפי ידי' ולא בכל כחן וסמיכה בכל כחו בעינן ל"ק קושיתך דגם לר"ש כיון דבעי בכל כחו איך שנים יסמכו ויסמוך אחד שאין הקרבן שלו ואינו דומה לנשים דלא עבדו בכל כחן ול"ה עבודה בקדשים. אך אפילו לשיטת רש"י חולין שם ושיטת הקרבן אהרן דס"ל למ"ד נשים סומכת רשות אפי' בכל כחן מותרין לסמוך. ועיין בשעה"מ פ"ג ממעשה הקרבנות בביאור שיטה זו עיי"ש כ"ז בנשים דכמו שריבתה תורה סמיכה באנשים לחובה ולא מיקרי עבודה בקדשים כן הרשה תורה לנשים לסמוך ולא מיעטה רק מחוב ולא מרשות אבל שיסמוך אחר שאינו בעל הקרבן הוא איסור גם למ"ד נשים סומכת רשות וכ"כ בשעה"מ בפ' הנ"ל סוף ד"ה והדבר תמוה עיי"ש א"כ שפיר הקשו גם לר"ש. והרי לשיטת רש"י ולקרבן אהרן דלר"ל נשים סומכת רשות מותר בכל כחו מה מקשה בחגיגה ומשום נחת רוח עביד עבוד'. ומשני דאמר להו אקפי ידיכי. ע"כ משום שהקרבן לא הי' של נשים ולאיש אחר לא התיר' תורה רק לנשים שהקרבן שלהם וכמו שכ' השעה"מ לשיטת הקרבן אהרן והיינו דקשיא לתוס' בהא דשנים מביאין חטאת אחת ודוק ועיין בספרי חא"ח סי' י"ב בש"ה תמהתי על שיטת קרבן אהרן דנשים סומכת רשות מותרות לסמוך בכל כחן דאם רוצים לסמוך הם כמו אנשים לדחות איסור עבוד' בקדשים מש"ס דפסחים צ"א דמקש' אי רשות אמאי דוח' שבת עיי"ש שהארכתי:
ד וכעת ראיתי שדברי השעה"מ בדיבור הנ"ל תמוהין שכ' ליישב דברי רש"י ערובין נ' בקרא לאחד עשר ולעשר בב"א דמעשר ושלמים נתערב אין מברך על הסמיכה. והקשה איך סומך כלל כדמקשה גמ' זבחים ע"ד ותי' כמו דרש"י ס"ל מיעוט בנשים קאי אחוב ולא ארשות ומ"מ מותרות לסמוך בכל כחן ה"ה מיעוט מעשר מסמיכה מקרא. קאי אחוב ולא ארשות ומותר לסמוך בכל כחו אף במעשר. הנה מלבד שדבריו נדחין מסברא דדוקא בדרשא דבני ישראל ולא נשים ס"ל לר"י רשות ולא בשאר מיעוטין דהכי יסבור ר"י בכל מיעוטין שהם רשות כראב"ש בזבחים דא"צ להבדיל ע' תוס' שם ד"ה אלא מעתה. וע' במג"א סי' קכ"ח דר"י בשיטתי' ס"ל גם בברכת כהנים אתם ולא זרים דהוא רשות. כעין דברי השעה"מ. אמנם באמת נעלם מהשעה"מ דברי הגמ' מנחות סוף ד' צ"ג דא"צ קרא למעט בכור ומעשר ופסח מסמיכה וקרא אסמכתא בעלמא. ועיקר הטעם דאין סומכין דליכא למילף משלמים דטעון תנופה וחזה ושוק. וכיון שכן ודאי אסור לעבוד בקדשים ול"ש תי' השעה"מ. וגם מ"ש השעה"מ בפסח דמיעט קרא מסמיכה מ"מ הוא רשות עיי"ש ד"ה ומעתה נתבארו ג"כ ליתא דלמסקנא קרא אסמכתא ופסח א"צ סמיכה דלא ילפינן משלמים ודוק:
ה ודרך אגב ראיתי בשעה"מ שם הקשה אתוס' ערובין שם דמייתי לרש"י דביצאו שניהם בב"א ירעה משום דאין מתן דם שוה וזה סותר לגמ' דבכורות ס"א דאמרינן שם ירעה משום דאין מביאין קדשים לבית הפסול ולר"ש דס"ל מביאין באמת יקרבו. ואמנם קצת יש ליישב עפ"י מ"ש בדרוש פסחים כ"ט לתמוה על הכ"מ פ"ו מפסולי המוקדשים הי"א שכ' שבאם אין ממעט באכילת כל הקרבן רק במקצתו לא שייך אין מביאין קדשים לבית הפסול ותמהתי עליו מש"ס דבכורות ס"א הנ"ל דשם בתערובות שלמים ומעשר אמרינן דהוי ממעט באכילתו אף דאין ממעט רק בחזה ושוק. וכתבתי שהרמב"ם סמך על התוספתא שמביא הכ"מ שם שחולק על ש"ס דבכורות. ולפ"ז י"ל דרש"י נקט הטעם דמתן ד' דזה נכון אף לשיטת התוספתא ובגמ' דבכורות קאי לר"ש דס"ל כר"א דמותר ליתן במתן ד' דמביא לשם עצים, כמ"ש תוס' בבכורות ומ"ה לר"ש מקריבין ולרבנן ס"ל לגמ' דזה הוי מביאין לבית הפסול ממה שממעט במקצת דלא כשיטת התוספתא ורש"י רצה לתרץ אף לשיטת התוספתא: ו' ושמא יש לישב דברי רש"י ותוס' הנ"ל בדרך זה. לפמ"ש בספרי חא"ח סי' ח' בש"ה בדברי תוס' פסחים מ"ז בד"ה שה ולא הבכור דהא דמתן ד' שנתנו במתנה אחת כפר מ"מ בעינן ראוי למתן ד' וחלקתי שם בין ספיקא דדינא לספיקא דמעשה עיי"ש. א"כ סוגיא דבכורות ס"א קאי למ"ד אי אפשר לצמצם כמ"ש תוס' שם וע"כ אחד מהם שלמים ואחד מעשר ואנן לא ידעינן ובספיקא דמעשה מהני אם יבוא אליהו. ומיקרי השלמים ראוי למתן ד' ולכן אם נתנן במתנה אחת כיפר והיכא שא"א בענין אחר הוי כדיעבד ומ"ה ס"ל לגמ' דלר"ש מקריבין שניהם ורש"י בעירובין ותוס' קאי למ"ד אפשר לצמצם ושניהם יצאו בב"א ול"ה ספיקא דמעשה רק ספיקא דדינא ול"מ אם יבא אליהו ול"ה ראוי למתן ד' ואף בדיעבד ל"מ מתן אחת ולכן אף לר"ש ירעה והוא הערה נכונה וקצרתי:
ז' והנה התוס' זבחים ע"ד תי' בהא דערל וטמא משלחין קרבנותיהם בלא סמיכה וז"ל בערל שמתו אחיו מחמת מילה וטמא כגון זב ומצורע דאין רפואתו תלוי' בעצמו א"נ בקרבן הקבוע להם זמן כגון עולת ראי' וחגיגה כגון שהי' עובר עליהם בבל תאחר. הנה ט"ס בתוס' וצ"ל או בכגון שעובר בבל תאחר וכן הוא ממש בתוס' בכורות ס"א. אמנם מה דתמוהין דברי התו' שכ' בקרבן הקבוע להם זמן כגון עולת ראי' וחגיגה והרי טמא פטור מן הראי' ומן החגיגה כדאיתא בחגיגה ה'. ומצאתי בטהרת הקודש זבחים שתמה בדבריהם. אמנם כונת התוס' היכא שהי' טהור ביום הראשון של יו"ט וראה פנים וכבר נתחייב בקרבן שלא יעבור בלא יראה פני ריקם ולכן משלח הקרבן כשנעשה זב וזה ברור ומה דנקט מצורע אף דזה לא משכחת ביו"ט שנעשה מצורע דאין רואין נגעים ברגל אגב זב נקט מצורע. וראיתי בטורי אבן חגיגה ה' שהקשה למ"ל ובאת שמה דטמא פטור מקרבן ת"ל דליתא בראיית פנים ותי' בתי' הב' דאפילו נטמא ביו"ט, וכבר נתחייב פטור כשנטמא. ולפענ"ד זה ליתא:
כדמוכח מדברי תוס' זבחים ובכורות הנ"ל דכיון שכבר נתחייב חייב לשלוח:
ח' ודע דמה שהקשו התוס' בבכורות ס"א ביצאו שנים בעשירי דלר"ש יקרבו ואיך יקריב בלא סמיכה י"ל דיסמוך שניהם בב"א דאתי עשה דסמיכה בשלמים ודוחה ל"ת לא תעבוד בקדשים שעובד בבהמות המעשר והרי התוס' הקשו כן בעירובין ק' במתן אחת שנתערב במתן ד' דליתי עשה ולידחי לל"ת ותי' הואיל שבא ע"י פשיעה אינו דוחה א"כ ביצאו שניהם בב"א דלא פשע אתי עשה ודחי לל"ת ואף דל"ה בגוף אחד העשה והל"ת לא איכפת לן וכן כ' הטורי אבן ריש חגיגה בחצי עבד וחצי בן חורין דאתי עשה דסמיכה דצד חירות ודוחה ל"ת דצד עבדות ואף דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש בסמיכה שאני כמ"ש שם ומה שלא אמרו כן בזבחים ע"ד בקדשים שנתערבו בקדשים שם הו"ל תערובות ובא ע"י פשיעה כמ"ש תוס' עירובין הנ"ל משא"כ ביצאו שניהם בב"א. ואף דבודאי אין סומכין ב' קרבנות בב"א כדאמרינין בסוטה ח' אין משקין ב' סוטות ואין עורפין ב' עגלות לפי שאין עושין מצות חבילות עיי"ש בתוס' זה דוקא כששניהם בעו סמיכה. משא"כ כשאין צריך סמיכה אלא אחד ואין סומך רק משום ספק. לא מקרי מצות חבילות וכיוצא בזה כ' הטורי אבן ר"ה כ"ז דאף דאין לגרש בב' גיטין משום שנים ושלשה ספרים דוקא היכא דכל אחד ואחד ראוי להתגרש אבל אם כ"א אין ראוי להתגרש רק שניתן משום ספק. לא מיקרי ב' וג' ספרים עיי"ש. אבל צ"ע אם מהני סמיכה על ב' בהמות בב"א דשוב ל"ה סמיכה בכל כחו על שלמים כיון שנחלק הכח ודו"ק. ועכ"פ הרוחנו לישב קו' תוס' איך יקריב לר"ש והלא אין המתנות שוין י"ל דלאחר שיתן מכל אחד מתן אחת יערב הדמים ויתן מתן ד' דעשה דוחה לל"ת כמ"ש תוס' עירובין ק' וכאן ל"ה עשה דפשיעה כנ"ל ול"ש אין מבטלין איסור לכתחילה דל"ה ביטול כלל. ועוד במצוה ל"ש איסור זה כמ"ש טו"ז סי' תרכ"ו ס"ק ב' ודוק:
ט' והנה מה שהקשו התוס' בזבחים ע"ה מהא דמנחות ק"ז פירשתי בן. בקר ואיני יודע מה מביא פר ועגל וקאמר בגמרא גבי ששה לנדבה דאחד מהן לפר וכו' והיכי עביד הכי והא בעי סמיכה לכאורה מה קוש' בודאי ג"כ סומך וע"כ כונתם כיון דניתן לשופרות והכהנים מקריבים כפרש"י דלכך הי' ו' שופרות והכהנים מקריבין בלא דעת בעלים ומי יסמוך וע"ז תירצו דהתם בקיץ למזבח איירי שהוא נדבת ציבור. וזה צ"ע דאיך ינדור יחיד לקיץ המזבח ובודאי נדר שיהי' לעולת יחיד ולקיץ לא מצינו רק מותרות אבל שינדור יחיד לקיץ המזבח לציבור לע"ע איני זוכר מקום וע' עירוכין י"א ע"ב ושמא כונת התוס' דבאמת בפירשתי ואיני יודע מה פירשתי אינו נותן לשופרות. אך בגמ' קאמר ששה לנדבה כנגד ו' קרבנות הבאין מנדבות ציבור שהם הי' בשופרות וע' מה שכתבתי בספרי חא"ח לענין נדבת ציבור סי' י"ב אות י"ב ומרוב הטרדה אקצר ואומר שלום כנפש הדו"ש ומל"ח: