אור ברסלב
שות בית יצחק יו"ד ח"א › סימן צב

שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש

יו"ד ח"א · סימן צב

סימן צא

בסוגיא הנ"ל ובשבועות כ"ד:

א' והנה נחלקו הראשוני' בנשבע לעבור באיסו' דרבנן בקום ועשה ודעת מהרלב"ח הובא בש"ך יו"ד סי' רל"ח דאינו חל אף דבנשבע לאכול ח"ש למאן דאמר ח"ש אסו' מה"ת חל השבועה דל"ה רק מדרשא מ"מ למ"ד ח"ש דרבנן לא חל השבועה והא דאמרינין בשבועות כ"ד דלר"ל דמוקי למשנה דשבועות במפרש ח"ש איתא בלאו והן ומשמע דחל השבועה שיאכל ח"ש מנבילות כונת הגמ' כיון דאיתא בהן מדאורייתא אף דמדרבנן ליתא בהן מיקרי איתא בהן שיחייב קרבן. ע"כ:

ודעת מבי"ט סי' נ"ג דגם לעבור בקום ועשה חל באיסו' דרבנן ומ"מ אינו רשאי לעבור ולאכול הח"ש דחכמי' עוקרין ד"ת בשוא"ת ומ"מ אם שכח השבועה ועבר ולא אכל חייב קרבן וכן אם עבר במזיד והתרו בו לוקה. אף דהוה אונס שאנו אין מניחין לו מ"מ כיון שתחילתו בפשיעה היתה. והנה מה שפוסק מבי"ט בשם הרמב"ם דחייב בקרבן שבועה בשכח השבועה ועבר צ"ע דהרי אמרינין בשבועות כ"ו ע"ב דבעי שב מידיעתו. ולדעת תוס' שם במצטע' כיון שברצונו הי' שישכח השבועה לא מיקרי שב מידיעתו וכ"ש בזה דאף אם הי' זוכר השבועה לא הי' אוכל איך חייב בשכח הרי לא הי' שב מידיעתו. ולכאורה י"ל דנהי דמדרבנן אסו' לאכול אף לאחר השבועה מ"מ אמרינין דאם הי' זוכר השבועה הי' עובר אדרבנן והי' אוכל לקיים שבועתו. כמו שנשבע. על כן בשוגג חייב קרבן דהי' שב מידיעתו. אמנם נראה דא"צ לזה דהרי מבוא' ביומא פ"א בגמ' דאוכל חלב צריך שיכתוב השיעו' דלמא יבא ב"ד אחר וירבה בשיעורין ומקשה אי נימא שיחייבו חטאת אזית קטן מי יתחייב חטאת והלא הוה לא שב מידיעתו. וצ"ע דהרי הוה שב מידיעתו אם ידע שחלב הוא לא הי' אוכל משום ח"ש וצ"ל דגמ' קאי למ"ד ח"ש מותר מה"ת וכ"כ בקהלת יעקב תחילת אות ח"ש וע' בספרי חא"ח סי' נ"ד. ועכ"פ מוכח דאם ח"ש אסו' מדרבנן לא מיקרי שב מידיעתו כיון דמדאורייתא לא שב וה"ה בנשבע שיאכל ח"ש כיון דמדאורייתא חייב לאכול אם הי' יודע מהשבועה מיקרי שב מידיעתו ומה שכ' מבי"ט דבמזיד לוקה הואיל ותחילתו ע"י פשיעה צ"ע מתוס' שבת ד' שכ' הואיל שהוא מניח מלרדות בשביל שאנו אוסרין אינו חייב סקילה אף דמיירי שם שהדביק במזיד דבשוגג בלא"ה אינו חייב סקילה ואמנם לפמ"ש בספרי חא"ח סי' מ"ז אות ב' דיש חילוק בין מניח מלרדות בשביל שאנו אוסרין היינו כשבא לשאול לנו משא"כ כשעשה מעצמו ולא בא לשאול. א"כ ניחא דברי התוס' ודברי מבי"ט דמבי"ט מיירי שלא אכל ולא בא לשאול אם יאכל או לא: ב' ושוב אחר כתבי זאת מצאתי באבני מילואים בתשו' שבסוף הספר סי' י"ד שכ' באמת דבח"ש בנשבע שיאכל אינו חייב קרבן דל"ה שב מידיעתו. וזה ליתא לפמ"ש שהבאתי ראי' ברורה מש"ס דיומא דף פ' דכיון דמדאורייתא לא שב מידיעתו פטור מקרבן וה"ה להיפך היכי דמדאור' הי' שב חייב קרבן. מיהו יש לחלק כמ"ש תוס' שבועות ל"ב דאזלינין תמיד היכי שיש תועלת בעדותו עיי"ש. וה"ה הכא היכי דמדאורייתא לא שב פטור מקרבן. וה"ה היכי דמדרבנן לא שב כגון בנשבע שיאכל ח"ש פטור מקרבן כדעת אבני מילואים אך במבי"ט מפורש להדי' דחייב קרבן דלא כאבני מילואים. וכן לפמ"ש מהרלב"ח דהיכי דמדאורייתא חל בהן מיקרי איתא בהן ה"ה לענין שב מידיעתו י"ל כן:

ג' והנה התוס' הקשו בשבועות כ"ד ע"ב אהא דמקשה בגמ' לרבא ממשנה דיש אוכל אכילה אחת ליתני שבועה שלא אוכל תמרים וחלב ת תימא אמאי לא פריך לר' יוחנן מהכא ונ"ל לישב דמה שתי' תוס' שם אהא שהקשו הרי לא משכחת בהן ותירצו דמשכחת בהן בחלב שעל הקיבה צ"ע למ"ד חלב שעל הקיבה נמי אסור דהיא פלוגתא בחולין מ"ט. אך יש לישב קו' תוס' בדרך זה דהנה במה דמקשה בגמ' לעיל ע"א לר' יוחנן דלא משכחת בהן בשבועה שלא אוכל נבילות וכשירות. הקשה התוס' אמאי לא חל בכולל. לירושלמי דגם בנשבע לבטל המצוה חל בכולל. ותירץ באבני מילואים סי' י"ד הנ"ל דאף אם חל בכולל השבועה מ"מ אנן לא שבקינין לי' לעבור בקום ועשה כמבואר בר"מ דאפי' בנשבע לעבור על איסו' דרבנן לא שבקינין לי' ע"כ אם יעבור בשוגג ולא יאכל אינו חייב קרבן דל"ה שב מידיעתו ונמצא דל"ה בהן לחיוב קרבן מ"מ מלקות חייב במזיד ובשוגג פטור מקרבן אבל השבועה חל בכולל. ע"כ וזה עפ"י סברתו הובא לעיל לענין ח"ש:

אמנם נחזי אנן אם מדאורייתא לא שבקינן או מדרבנן הנה לכאורה בנשבע שיאכל נבלה בכולל העשה ול"ת דשבועה דוחה ל"ת דנבילה לפוסקים דנבילה ל"ה רק ל"ת. ואין לומר דכמו דעשה שאינו בשאלה דוחה לתו"ע שישנו בשאלה כדאמרינן ביבמות ה' ה"ה להיפך עול"ת שישנו בשאלה אינו דוחה לל"ת דהרי הרמב"ם לא פסק כסוגיא דיבמות ה' וס"ל עשה אינו דוחה ללתו"ע שישנו בשאלה ע' ספ"ז מנזירות וה"ה שי"ל דעשה ול"ת שישנו בשאל' דוחה לל"ת דזה לא מיקרי אפשר לקיים שניהם דאם ישאל על השבועה ליכא עשה כלל. ואינו דומה למה דאמרינן בכתובות מ' אי אמרה לא בעינא מי איתא לעשה דשם כיון שהיא עוברת בל"ת ואין עלי' העשה כופין לומר לא בעינא. משא"כ שנכוף לשאול על השבועה. אין לנו וראי' דהרי בנזיר מצורע העשה דוחה ללתו"ע ואין כופין שישאל על הנזירות וע' בנוב"י תנינא א"ח סי' קי"ז דפשיטא לי' דאיסור נבלה ואיסור שבועה מאכילין איסור שבועה דקיל שישנו בשאלה. וזה דלא כדברינו מ"מ אם לדין יש תשובה. אך י"ל דנהי דמדאורייתא העשה דוחה לל"ת אך מדרבנן אסור כמו דאמרי' ביבמות כ' גזירה ביאה ראשונה ותוס' קדושין ל"ח גבי מצה גזירה כזית ראשון אטו כזית שני. ומ"מ אמרינן דלר' יוחנן לא משכחת הן דכיון דמדרבנן אסור לאכול אף בנשבע בכולל ל"ה שב מידיעתו בשכח השבועה ואינו חייב קרבן כמ"ש האבני מילואים ולא משכחת בהן. אמנם י"ל דלהפוסקי':

דנבילה הו"ל עשה ול"ת משום אינה זבוח. וגם טריפה הו"ל עול"ת והוא עשה דלכלב תשליכון כדעת בעל דברי אמת דף פ"ו דפוס האלברשטאט והובא בספרי לא"ח סי' צ"ה אות ג' א"כ אף בכולל מדאורייתא אסור לאכול נבילות בנשבע שיאכל בכולל. דאין עשה ול"ת דוחה עול"ת ונהי דהשבועה חל מ"מ אסור לאכול מדאורייתא ול"ה שב מידיעתו ואינו חייב קרבן: ד' אך זה דוקא בנבילה אבל חלב ל"ה רק ל"ת גרידא ועשה דוחה לל"ת רק דאין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת ולפ"ז לפמ"ש המגיה במ"ל ה' שגגות פי"ג (וע' מ"ש לעיל סי' ס"ב) דאחלב שעל הקיבה או שעל הדקין אין בו כרת שוב עשה דוחה ל"ת מדאורייתא שפיר כ' תוס' דמשכחת בהן בחלב שעל הקיבה דאף למאן דאוסר אין בו כרת. ומשכחת חיוב קרבן בכולל והגם דתוס' לא ס"ל דחל בכולל אבל בפי' הגמ' יש לומר כן דכיון דמשכחת בכולל שיהיה מדאורייתא שב מידיעתו דמדאורייתא אוכל בחלב זה בשבועה שאוכל רק שנעלם ממנו שבועה הוה שב מידיעתו וחייב קרבן. והנה זה דוקא אם אינו ראוי מדרבנן לא מיקרי אינו ראוי מדאורייתא מיקרי זה שב מידיעתו אבל אם אינו ראוי מדרבנן מיקרי אינו ראוי מדאורייתא כיון דמדרבנן אסור לאכול משום גזירה. כזית ראשון כמש"ל ל"ה שב מידיעתו והנה רבא דאמר בב"מ מ"ח קרא ומתניתא מסייע לר"ל דמעות אינם קונו' מדתניא נתנה לבלן מעל דלא מחסרא משיכה אבל היכא דמחסרא משיכה לא מעל ומוכח דמעות אינם קונות דאס"ד מעות קונות מדאורייתא הי' לו למעול אף דחכמים הפקיעו הקנין כיון דמדאורייתא קונו' מעל דאינו ראוי מדרבנן מיקרי ראוי מדאורייתא ור' יוחנן יסבור לעולם מעות קונה רק כיון דחכמים הפקיעו הקנין אינו מעל דאינו ראוי מדרבנן מיקרי אינו ראוי מדאורייתא. א"כ מיושב קו' תוס' הא דלא פריך לר' יוחנן דדוקא לרבא פריך דמשכחת לאו והן בחלב שעל הקיבה אף דגם זה אסור מן התורה כדאיתא בחולין מ"מ כיון דאין בו כרת ולא ל"ת עול"ת דשבועה דוחה ובנשבע שאוכל מותר לאכול מדאורייתא ויתחייב קרבן אם לא יאכל אף דמדרבנן לא יאכל משום גזירה מ"מ מדאורייתא חייב לאכול והו"ל שב מידיעתו דרבא ס"ל דאינו ראוי מדרבנן מיקרי ראוי מדאוריי' כדס"ל בב"מ ושפיר מקשה. אבל לר' יוחנן לא מצי להקשות דנהי דחלב הקיבה אין בו כרת אבל מ"מ מדרבנן אסור לאכול בנשבע לאכול דמדרבנן אין עשה דוחה לל"ת משום גזירה. ואינו ראוי מדרבנן לדידי' מיקרי אינו ראוי מדאורייתא ול"ה שב מידיעתו ואינו חייב קרבן בהן ומ"ה בלאו נמי לא משכחת קרבן בכולל ודוק היטב כי הוא דבר חריף:

תוכן העניינים

שות בית יצחק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה