שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש
יו"ד ח"א · סימן צא
בסוגיא דח"ש וגם לבאר דברי ירושלמי ב"ק פ' המניח:
א והנה מתוס' שבת י"א ועירובין כ' מוכח דביו"כ חייב בהנאת גרון דלא כמנחת חנוך וח"ס שכ' דר"מ חשיב הוצאה בהדי' אכילה משום דכמו דבאכילה חייב בהנאת גרון כן בהוצאה חייב בהנאת גרון דחשיב הנחה וע"כ צ"ל דרבנן אמרו לא מן השם משום דבאכיל' חייב בהנאת גרון ובהוצא' חייב בהנח' למעיו הרי דלכ"ע חיוב אכיל' מיו"כ חייב בהנאת גרון אך י"ל דלא כתי' רק דר"מ ורבנן פליגי בזה גופי' דר"מ ס"ל גם אאכילת יו"כ אינו חייב רק בשעת הנחה למעיו דאז יש מילוי מעיו ואז הוה הנחה לענין הוצאה ובאים כאחד ורבנן אמרו לא מן השם דבאכילה חייב בהנאת גרון קודם שיניח ואהוצאה חייב בעת הנחה למעיים ואין באין כאחד וזה דלא כתוס' ועכ"פ שיטת התוס' דביו"כ חייב בהנאת גרון. ולפמ"ש מיושב מה שהקשה בפליתי ובצל"ח פסחים כ"ט בשם הגאון מ' וואלף. דר"מ קאמר אף אם הי' שבת והוציאו בפיו חייב משום הוצאה. והרי שבת איכא חיוב מיתה ור"מ מת ומשלם ל"ל ואינו חייב לשלם מה שאכל משל הקדש ותו' כ' פסחים כ"ט דבמקום שאין קרן פטור מקרבן אשם בקלב"מ א"כ מה מרויח ר"מ והרי לא יתחייב אשם מעילות להנ"ל ניחא דבאמת בכל איסורין חייב בהנאת גרון ורק דר"מ ס"ל באכילת יו"כ אינו חייב רק בהנאת מילוי מעיים ובהוצאה גם כן אינו חייב רק בבליעה דאז הוה הנחה ובאו שבת ויו"כ איסור הוצאה ואכילת יו"כ כאחת אבל חיוב אשם בא בהנאת גרון ואז עדיין לא בא חיוב מיתה דשבת ומ"ה אינו פוטר מתשלומין ואף דאמרינן בזרק וקרע שיראין פטור דא"א לעקירה בלא הנחה וה"נ א"א למילוי מעיים רק מתחלה בהנאת גרון ומתחיל חיוב מיתה תיכף כדאמרינן בכתובו' ל"א מ"מ למה דאמרינן שם דזה דוקא בזריקה דא"א להדורי ולא במעביר דאפשר להדורי ה"ה באכילה דאפשר להקיא אחר הנאת גרון ולא יהי' חייב משום שבת אינו פטור מתשלומין ומ"ה ל"א קלב"מ. אמנם ללישנא דאמרינן בכתובות דגם במעביר פטור הואיל דא"א לעקירה בלא הנחה ל"ש תירץ זה דגם בשבת מתחיל החיוב משעת הנאת גרון דאין לומר דאפשר לבליעת בלי הנאת גרון כגון שיכרך בסיב דכ' המ"ל פי"ד ממאכלות אסורות דל"ה הנאת גרון דא"כ לא יתחייב משום הוצאה דהתו' כ' ביבמות ל"ד דדוקא בדרך אכילה חייב בהוצאות פה משא"כ שלא כדרך אכילה ודו"ק:
וזה דוקא לר' יוחנן אבל לר"ל דס"ל אכילה במעיו בעינן ובהנאת גרון אינו חייב אף משום מעילה א"כ כשחיוב מעילה הוא ג"כ בשעת בליעה אז פטור משום שבת. גם לשיטת תוס' עירובין כ' וגם לירושלמי שהבאתי לעיל דלעוס כבלוע אף לענין הוצאות שבת ומקרי הלעיסה הנחה שיתחייב משום שבת הדרא קו' ר' וואלף לדוכתי' ודו"ק:
ב ובישועת יעקב סי' ש"א לא"ח הק' אמאי אמרו רבנן לא מן השם הוא והיינו דענין הוצאה ל"ש לאכילה דכמו כן היה יכול להשיב אם עשה שאר מלאכה ודלמא מיירי שהוציא רק כזית ובהוצאת שבת בעי גרוגרות ורק דאמרינן בשבת צ"א בזרק כזית לבית טמא מדחשוב לענין טומאה לענין שבת נמי חייב א"כ גם כאן הואיל דחייב ד' חטאות חייב נמי משום שבת. א"כ טעם דחיוב הוצאה משום אכילה והוה מן השם ומאי הקשו רבנן. והנה דברי הרב ז"ל תמוהין דבאמת ביו"כ בעי ככותבת והיא גדולה מכגרוגרות וע"כ מיירי באכל כותבת מדחייב משום יו"כ. וכן מבואר בכריתות י"ד דמשנה דיש אוכל מיירי בכותבת. אך אולי כוונתו דגם ביו"כ בכה"ג חייב אכזית הואיל דחייב משום נותר וטמא. ואסוגי' דכריתו' גופי' קשי' ובזה יש לעיין הרבה דכיון דביתובא דעתי' תליא מילת' ל"א אחשבי' כמ"ש שעה"מ פי"ז מאיסורי ביאה ה"ח דלר"ש אף דחייב בכל שהו מ"מ ביו"כ פטור. ונדבר לפי שיטת ישועי"ק. והנה יש לישב קו' זו דהרי בש"ס דשבת צ"א מקשה שם מהא דשתי הלחם ולחם הפנים שיעורן כגרוגרת ונימא מדלענין יוצא בכזית לענין שבת נמי בכזית ומשני הכי השתא התם מדנפקא ח חוץ לחומת העזרה איפסל ביוצא לענין שבת אינו חייב עד שיניח מ"ה ל"א מיגו עיי"ש. א"כ ה"ה הכא כיון דלר' יוחנן בנותר וטמא וחלב חייב משעת לעיסה דהי' הנאת גרון ואשבת אינו חייב רק בשעת הנחה במעים לרבנן כמ"ש לעיל ל"א מיגו. ואינו חייב רק בכגרוגרות ול"ה מן השם ור"מ כשיטתי' דחייב אהוצאה ג"כ משעת לעיסה לשיטת תוס' ואמרינן מיגו אך זה ניחא לר' יוחנן אבל לר"ל דכל אכילה הוה הנאת מעי' וגם בחלב ונותר חייב בהנאת מעי' כמו בהוצאה. שוב אמרינן מיגו ואמאי אמרי רבנן לא מן השם:
ג וזה ביאור דברי ירושלמי ב"ק פ' המניח ה' ד' וז"ל הא מתניתא זימנין דמותבן לה ומסייעין לר' יוחנן זימנין דמותבן לה ומסייעין לר"ל יש אוכל אכילה אחת וחייב עלי' ארבע חטאות ואשם אחד טמא שאכל חלב והי' נותר מן המוקדשים ביו"כ. ר"מ אומר אם היתה שבת והוציאו בפיו (ט"ס בשבת) אמרו:
לו אינו מן השם אימת דמתיבין ומסייעין לרבי יוחנן הוציאו בשבת אין כאן הנחה ולמה אמרו אינו מן השם אימת דמתיבין ומסייעין לר"ל הוציאו ביו"כ יהא פטור אמר ר"י בי ר' בון אתיא דר"מ כר"ע דתני' מנין ליו"כ שחל להיות בשבת ושגג ועשה מלאכה ענין שחייב על זה בעצמו ועל זה בעצמו ת"ל שבת הוא יו"כ הוא דברי ר"ע ר' ישמעאל אומר אינו חייב אלא אחת. ע"כ ודברי ירושלמי תמוהים וע' פני משה שאין פירושו מחוור וע' ברוך טעם שער הכולל. ונראה לפרש הנה ראשית דברי ירושלמי יש לפרש לפמ"ש לעיל הא מתניתא מסייע לר' יוחנן דהנאת גרון אסרה תורה דאמרו אינו מן השם הוציאו בשבת אין כאן הנחה. הכונה דאין כאן הנחה עד הנחת מעיו ולמה אמרו אינו מן השם והיינו דמסייע לר' יוחנן דלר' יוחנן דחייב אחלב ונותר מהנאת גרון ובהוצאות שבת אין כאן הנחה עד המעיים ולא באו ב' איסורין כאחת ול"א מגו ומ"ה בעי כגרוגרות ולא מן השם הוא דמה ענין לאכילה אבל לר"ל דגם חיוב חלב ונותר בבליעה ואמאי לא מן השם הוא כקו' ישוי"ע:
ד ועתה נבאר סוף דברי ירושלמי. הנה אהא דאמר ר' מאיר אם הי' שבת והוציאו בפיו חייב משום שבת יש להקשות דהרי הרמב"ם פוסק פ"א מה' תשובה דשעיר המשתלח מכפר אקלות בלא תשובה ואחמורות בעי תשובה. והנה קשה איך משכחת בשבת ויו"כ שיחייב משום הוצאה כיון דבעי עקירה והנחה ויו"כ כל רגע ורגע מכפר כדאמרינן בכריתות י"ז ע"ב ובירושלמי א"כ הרי כיפר יו"כ על עקירה תיכף דהו"ל קלות וכיפר בלא תשובה ואיך העקירה מצטרף להנחה שיתחייב קרבן. וכבר הקשיתי כעין זה בספרי סי' צ"ו אות א' על כזית בכא"פ והארכתי שם ומ' סימן הקודם. אך דאמרינן בכריתות י"ז ע"ב דאין יו"כ מכפר על ח"ש א"כ מה"ט לא כיפר יו"כ אך כבר כתבתי לעיל סי' פ"ז ושם בספרי דזה דוקא לר"ל דח"ש מותר מן התורה אבל לר' יוחנן דאסור מן התורה יו"כ מכפר ומה"ט לא פסק הרמב"ם דיו"כ אינו מכפר אח"ש עיין מ"ל. אמנם בגוף הקו' הנ"ל יש לומר כמו דאמרינן לרבי דס"ל יו"כ מכפר בלא תשובה ומ"מ מודה רבי בכרת דיומא כדאמרינן בשבועות י"ג ובכריתות ה"ה י"ל לדידן דקלות יו"כ מכפר בלא תשובה זה אינו באיסור יו"כ דאיסור דיומא בעי תשובה. ומ"ה חייב אהוצאה דשבת אף שחל ביו"כ. אך זה דוקא למ"ד דחל איסור יו"כ ואיסו' שבת בב"א כשיטת ר"ע. אבל למ"ד דבשבת ויו"כ אינו חייב משום יו"כ דל"ה איסו' בב"א דשבת קבוע וקיימא כדאמרינין בחולין ק"א ל"ה בשבת ליו"כ הוצאה כרת דיומא. דל"ח איסו' יו"כ ויו"כ מכפ' אאיסו' שבת ואיך חייב משום שבת דאיך יצטרף עקירה והנחה. ומעתה כ"ז דברי ירושלמי. דכבר כתבתי דר"ל דס"ל הנאת מעיו ומ"ה ס"ל ח"ש מות' מה"ת ומ"ה אמר בירושלמי אימת דמתיבין ומסייעין לר"ל. הוציא ביו"כ יהא פטו'. והיינו דהקשה לר"י דח"ש אסו' מה"ת ויו"כ מכפ' אח"ש וגם אקלות בלא תשובה. איך אמר ר"מ דחייב משום הוצאות שבת ביו"כ והרי כיפר יו"כ אקלות דהיינו עקירה. וא"ל דבאיסו' דיומא יו"כ אינו מכפ' דהרי יו"כ לא חל אשבת ול"ה איסו' דיומא וע"כ כר"ל דח"ש מות' מה"ת דהנאת מעיו אסרה תורה ויו"כ אינו מכפ' אח"ש ומשני אתיא דר"מ כר"ע דחייב משום יו"כ ג"כ והו"ל איסו' דיומא ויו"כ אינו מכפ' גם אקלות בלא תשובה ודו"ק היטב בכ"ז כי הוא כפתור ופרח:
ה' ודרך אגב אמינא בהא דתנן פ"ק דחלה ופ"ב דבכורים התרומה והבכורים חייבין עלי' מיתה וחומש ואסורין לזרים. ומה קמ"ל דאסור לזרים וכ' תוס' יבמות ע"ג ד"ה ואסורים לזרים דקמ"ל אפי' ח"ש. וכבר פי' כן בירושלמי פ"ב דבכורים והפני משה הקשה מאי קמ"ל בתרומה הרי בכל איסורין ח"ש אסור מה"ת. והנ"ל דה"א דבתרומה ח"ש אינו אסו' מהתורה דיש לפרש טעמא דר"י דחזי לאצטרופי. הוא משום דכשיטתי' דס"ל בחולין ק"ג דבהקיאו וחזר ואכלו חייב ומ"ה ח"ש אסו' מהתורה דמשכחת לה דחייב אח"ש באפי נפשי' בהקיאו וחזר ואכלו. ולפ"ז בתרומה ח"ש אינו אסו' מה"ת לשיטת רבינו חיים הובא בתוס' ישנים יומא פ"א ד"ה זר שהקשה אהא דאר"י דזר שבלע שזפין של תרומה והקיאו ואכלו השני אינו משלם אלא דמי עצים. והקשה מהא דס"ל לר"י בחולין ק"ג באכל ח"ז והקיאו וחזר ואכלו חייב ותירץ ר"ח דיש חילוק בין תרומה לחלב דבתרומה נתחללה באכילת ראשון ונפקא לי' מתורת תרומה עיי"ש. ולפ"ז דבתרומה בח"ז והקיאו וחזר ואכלו אינו חייב לר"י וס"ד דח"ש אינו אסו' מה"ת קמ"ל דמ"מ אסו'. דהפי' חזי לאצטרופי שחזי לצרף עם אחר. וזה תירוץ נכון. ולפענד"נ דאף לר"ח דוקא מחומש פטו' השני אבל מ"מ חייב מלקות משום זרות. וע' תוס' ישנים חולקים על שיטת ר"ח:
ו' ויש עוד לפרש בדרך זה הנה י"ל בטעם ר"י דח"ש אסור מה"ת דחזי לאצטרופי. אין הפי' שיצטרף עם עוד חצי זית איסור אך שיצרף עם היתר והיינו שיבשל האיסו' עם זית היתר או יותר ויתן טעם בו. ולר"ח טעם כעיקר אסור ולוקין עליו וע' בספרי לא"ח סי' ל' אות ג' שנסתפקתי אם ח"ז הטעים לזית אם לוקין עליו ומצאתי אח"כ לחו"ד סי' ק"ט שכ' דאין לוקין עליו דלא ילפינן ממשרת ואני תמהתי עליו ומצאתי בפליתי סי' צ"ב ס"ק ט' דלא ס"ל כחו"ד ויבואר אי"ה במקומו. א"כ י"ל דה"ט דר' יוחנן דח"ש אסור מה"ת דחזי להתחייב עלי' אם יטעם כשיעו' ולפ"ז לפמ"ש בחו"ד סי' ק"ה ס"ק ג' דבתרומה לכ"ע ט"כ לאו דאורייתא הואיל דהיוצא מותר א"ב בתרומה. גם ר' יוחנן מודה דח"ש לאו דאורייתא דל"ש טעם הנ"ל קמ"ל דאף בתרומה ח"ש דאורייתא דאין הפי' חזי לאצטרופי רק עם עוד ח"ש איסור. וזה פי' נחמד ודוק. וע' בספרי לא"ח סוף סי' מ"ד מ"ש על דברי הטו"ד ויבואר אי"ה במקומו: