אור ברסלב
שות בית יצחק יו"ד ח"א › סימן פו

שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש

יו"ד ח"א · סימן פו

סימן פד

ב"ה פרעמישלא במשפט וצדקה לפ"ק. להרב החריף ובקי בכל חדרי תורה מוה' ברוך פאם נ"י בק' רישא:

א' ע"ד קושיתו בהא דמקשה בפסחים כ"ב והרי אמ"ה לפמ"ש מהרי"ב ומהרש"ל דלמ"ד כ"ש למכות ה"ה שלא כדא"כ חייב ולפ"ז בנכרי דל"נ שיעורין ה"ה בשלא כדרך אכילת מוזהר והמ"ל בה' אבל פי"ד כ' דהיכא דנפסד אוכל ממאכל אדם שכד"א אף איסור הנאה מותר למכור כיון דאיסור הנאה מאכילה נפקא וכיון דליכא איסור אכילה אף איסור הנאה ליכא א"כ לוקמא הך דלא יושיט לנכרי אמ"ה היכא דנפסד מאכל אדם ומותר למכור ורק משום לפ"ע אסור ולהרמב"ם לא ס"ל מי איכא מידי דלישראל שרי ולנכרי אסור: הנה לדעתי אמ"ה אסור אף שלכד"א כיון דלוקה במשהו בשר גידין ועצמות ואין בגידין ועצמות בנ"ט ומ"מ חייבה רחמנא ה"ה בשלא כדרך אכילתן ולפ"ז לא קשה קושיתו אולם הפמ"ג סי' ס"ב כ' דגם באמ"ה וגיד הנשה אף דאין בגידין בנ"ט א"ח שכד"א כגון שעירב דבר מר (והסברה יהי' גם בגיד יש טעם קלוש כמ"ש הרשב"א) עיי"ש שמביא ראי' מהר"מ שכ' כל האסורין אין לוקין שלכד"א חוץ מבב"ח וכה"כ אך באור חדש פסחים כ"ד ד"ה פרט לאוכל חלב חי כתב דאמ"ה חייב בשכד"א מטעם סברתינו. וכ"כ בדרוש וחידוש להגאון רע"א שם ודברי הפמ"ג לכאורה נגד דברי תוס' פסחים כ"ב ד"ה ור"ש שכתבו דה"ט דר"ש אוסר בהנאה גיד הנשה לחזקי' משום דאין בגידין בנ"ט כי אסור בהנאה נמי אסור משום דלא שייך בי' אכילה וה"ה דל"ב דרך אכילה אך באמת צדקו דבריו דאם גיד הנשה ואמ"ה אסור בהנאה ה"ה די"ל כסברת חוץ דהואיל דאין בגידין בנ"ט או באמ"ה דחייב במשהו בשר גידין ועצמות ה"ה שלכד"א חייב אך לדידן דאין בגידין בנ"ט ומ"מ מותר בהנאה וכן באמ"ה דלא אסור בהנאה דלא כסברה שכ' תו' לר"ש ה"ה דבעי דרך אכילה ומ"ה לא קאמר אביי הכל מודים בג"ה ובאמ"ה ומעתה מיושב קושיתו דמברייתא דלא יושיט מוכח דאמ"ה מותר בהנאה דאם נימא אמ"ה אסור בהנאה שוב מסברת חוץ חייב בשלכד"א ולמ"ל הך דלא יושיט כיון דאף שלכד"א חייב באכילה ובהנאה כאמור וע' מ"ש בספרי לאו"ח סי' ס"ד אות י"ז קושי' גדולה אדברי תוס' הנ"ל דמה"ט ס"ל לר"ש גה"נ אסור בהנאה משום דלא שייך אכילה עיי"ש:

ב' ומה שהקשה כת"ה אקושית הגמ' והרי אמ"ה דילמא מיירי בח"ש כמו שהקשה בצל"ח וח"ש באמ"ה אינו אסור מה"ת דל"ח לאצטרופי כמו שכתב הפמ"ג דחלקו מבחוץ פטור ורק משום משהו בשר אסור משום בשר מה"ח ובשר מן החי אינו אסור בהנא' למאן דיליף מבשר בשדה טריפה דיליף מלכלב תשליכון ומ"ה קמ"ל דלא יושיט לב"נ י"ל ג"כ דהא דאמ"ה חידוש הוא לבתר דמותר בהנאה אבל אי אמ"ה אסור בהנאה אין כאן חידוש דחייב אמשהו בשר גידין ועצמות דעכ"פ הנאה איכא וחייב משום הנאה לפי הפוסקים דלוקין על הנאה א"כ אף חלקו מבחוץ חייב ושוב ח"ש אסור משום אמ"ה ואסור בהנאה ג"כ:

ג' ובגוף הדין אי אמ"ה וגה"נ חייב בשכד"א כמ"ש הגאון רע"א בדרוש וחידוש והאור חדש הנ"ל נראה בגיד מסברה חייב שכד"א כיון דעץ הוא ובלא"ה א"ר לאכילת אדם ואין להקשות דא"כ מה מקשה בפסחים לר"ש דאסר בהנאה אמאי לא יליף גה"נ דמותר בהנאה מק"ו דחלב דענוש כרת ומותר בהנאה נימא מה לחלב שכן אין לוקה שלכד"א משא"כ גיד י"ל דמקשה לר"ש לשיטתי' דס"ל כ"ש למכות ואף חלב לוקה שלא כדרך אכילתן לדברי רש"ל בשבועות הנ"ל והא דריה"ג יליף מק"ו דחלב משום דריה"ג ס"ל יש בגידין בנ"ט ואף גיד הנשה אין לוקה שלכד"א ולפ"ז שפיר הקשו חכמי לוניל על הרמב"ם דס"ל אבגבנ"ט וס"ל דמותר בהנאה דל"ל דהוא יליף ק"ו מחלב דאיכא למפרך כנ"ל ועיין פליתי ס"ה. והנה לפמ"ש הצל"ח פסחים כ"ד דהיכא דעירב באיסור הנאה דבר מר דהוה לאכילה שלא כד"א חייב מלקות על הנאה וזה ממש היפך ממ"ש המ"ל בה' אבל ל"ק קו' כת"ה ועיקר הדין תליא בזה דלדעת החו"ד סי' ק"ג דאם ימתק אח"כ נבילה מסרחת מ"מ מותר דכבר פקע שם נבילה צדקו דברי המ"ל בה' אבל ולפמ"ש בספרי סי' פ' אות ב' לחלוק על דבריו צדקו דברי הצל"ח דלא פקע שם נבילה אך לע"ע הוא שלא כד"א ומ"מ אסור בהנאה ודו"ק וע' בתוס' ב"ק ק"א ד"ה ולא בסופו שהקשו כיון דאיתרבי שומר לפרי בערלה אף דלא חזי לאכילה למאי איצטרך קרא בערלה שלא יהנה. וקצת צ"ע בקושיתם דשומר לפרי דנ"ח לאכילה ע"ה אסור בהנאה כמ"ש תוס' פסחים כ"ב לענין גיד לר"ש משא"כ בערלה דחזי לאכילה ס"ד דלא אסרה תורה רק באכילה ול"ש שלא יהי' טפל חמיר מן העיקר כמ"ש לעיל תוס' גופי' ואקצר:

והנני ידידו סי' פ"ז בעזה"י דרוש לשבת שובה תרכ"ד ברעזאן סוגיא דחצי שיעור יומא ד' ע"ג וגם בסוגיא דכולל בשבועות כ"ד:

א' הנה רש"י פירש באוקמתא דר"ל אי אתה מוצא אלא במפרש חצי שיעור וכו' דמיירי שלא אכל אלא חצי שיעור. וכן פירש בד"ה או בסתם ומיהו כשאכל לא אכל אלא חצי שיעור וצ"ע אמאי אינו חייב אלא באוכל חצי שיעור. הרי אפי' באכל שיעור שלם שלא בבת אחת רק תחלה אכל חצי זית ואח"כ חצי ואכלו בתוך כדי אכילת פרס דחייב על נבילה חייב ג"כ על שבועה דכשאכל חצי זית כבר עבר על השבוע'. שנאסר בחצי זית. וכשאכל אח"כ וחייב משום נבילה לא מצינו איסור דוחה איסור על מה שכבר נתחייב. ואמאי פירש"י שלא אכל רק חצי זית. וא"ל דבמפרש ח"ש לא אסר על עצמו רק חצי שיעור ולא שיעור שלם. זה אינו דהרי יש בכלל מאתים מנה וכ"ש שאסר על עצמו שיעור שלם ועוד לר"ע דמיירי בסתם בודאי אסר על עצמו שיעור שלם:

וכן צ"ע ברמב"ם פ"ה ה' שבועות ה' ו' שכתב בשבועה שלא אכל כל שהו מנבילות וטריפות ואכל פחות מכזית חייב בשבועה. והו"ל לאשמועינן רבותא יותר דאפילו באכל כזית בתוך אכילת פרס חייב משום שבועה. ויותר מזה יש לומר דאפילו באכל בב"א חייב משום שבועה דכיון דאסור לאכול אפילו כ"ש מחתיכה זו. א"כ כשאכל כזית כ"ש שעובר על השבועה. דהרי השבועה חלה עכ"פ על כ"ש. אך אפילו אם נאמר באכל בב"א פטור מ"מ עכ"פ בזה אחר זה ולאשמועינן רבותא ומדברי רמב"ם ורש"י משמע דדוקא בכה"ג חייב (הנה בעת סדרי ספרי להדפסה בא לפני ס' למודי ד' ראיתי בלימוד קי"ד שנסתפק בזה בנשבע שלא אוכל ח"ש ואכל שיעור שלם אי עובר על השבועה ושם תמה על רש"י שפי' שלא אכל רק ח"ש גם מייתי שם דברי תוספי הרא"ש שהק' בדף כ"ד בגמ' מה שהקשה בגמ' לרבא וז"ל, וא"ת בלא כולל נמי משכחת לה דאמר שבועה שלא אוכל חצי זית חלב דאינו מושבע עליו וכשאכל זית עבר על שבועתו דיש בכלל זית חצי זית עיי"ש. וכ"ז יבואר לקמן אי"ה) ולכן נראה בזה דבירושלמי בתרומות פ"ו איתא דמודה ר"ל בעתיד להשלים. ופירש מהר"א פולדא דהיכא שאכל חצי זית ודעתו להשלים לכזית בהא מודה דחצי שיעור אסור מן התורה. ומעתה על כרחך הוכרח רש"י לפרש דמיירי שלא אכל אלא חצי זית דאז לר"ל לא אסור רק מדרבנן וחייל שבועה. אבל אם אכל כזית בזה אחר זה. באופן דחייב משום נבלה א"כ הרי הי' דעתו להשלים ואף על חצי זית לא חלה השבועה לשיטת התוס' דשבועה אינו חל על חצי שיעור לר"י דאסור מן התורה ורק דעיקר קושיתו לר"ל. דלא אסור רק מדרבנן. אבל באכל כזית הרי דעתו להשלים וחצי שיעור אסור מן התורה ולא עבר כלל על השבועה באכילת חצי זית כשהי' דעתו להשלים הי' אסור מחמת נבילה מדאורייתא ולא חלה השבועה אף על חצי זית ולכן פירש"י באכל חצ"ז. אבל דברי רמב"ם עדיין אינו מיושב דהוא ס"ל כר"י ומ"מ חל שבועה על ח"ש ועדיין תיקשי ועיין לקמן:

ב' ועפ"י דברי הירושלמי נ"ל לישב הרבה קושיות. חדא דלר"ל איך חייב מלקות וכרת באכילת כזית בכדי אכילת פרס והרי אנן בעינין שיעבור תכ"ד של התראה. ואם באכילת ח"ש אינו עושה איסור תורה כלל. א"כ הרי לא עבר רק על אכילת חצי זית השני א"כ הרי לא עבר תכ"ד של התראה. ועיין בתוס' מכות ד' כ' וזבחים דף ע"ח שכתבו דבהתחיל לעבור תכ"ד של התראה סגי. ולא מצי למימר אישתלן. א"כ מיושב דעכ"פ הרי התחיל לעבור. אך אם ח"ש מותר מן התורה לא התחיל לעבור כלל ומצי למימר אישתלן. וע"כ כדברי הירושלמי וכמו שיבואר. עוד קשיא לר"ל דח"ש מותר מן התורה א"כ באכל חלבו של חבירו בכדי אכילת פרס כזית יהי' חייב לשלם עבור חצי זית הראשון דאז לא עבר אדאורייתא. ואמאי אשמועינן לסברת ר"נ בגונב חלבו של חבירו ואכלו שחייב שכבר נתחייב בגניבה ולא אשמועינן רבותא יותר. אפילו בגחין ואכיל בלא הגבהה חייב עבור מה שאכל פחות מכזית. ובשלמא להך לישנא דאמרינן בזרק חץ מתחילת ד' הטעם דא"א להנחה בלי עקירה ה"ה הכא פטור הואיל דאי אפשר לאכילת חצי זית השני בלי הראשון. אבל להך לישנא דאי בעי למיהדר לא מצי הדר ומ"ה פטור בזרק חץ מתחילת ד'. א"כ באכל כזית שלא בב"א אי בעי למיהדר מצי הדר וחייב על חצי זית ראשון. והו"ל לאשמועינן וכן קשיא ממשנה דפסחים ל"ב באכל תרומת חמץ בפסח פטור מן תשלומין ומדמי עצים ולישלם עבור חצי זית הראשון דעדיין אין שום חיוב ובפרט אם חצי זית ראשון שוה פרוטה. וצ"ל דמיירי ג"כ שאכל בב"א. וסתם אכילה משמע בכדי אכילת פרס:

ג' ולכן נ"ל בעיקר מחלוקת ר"י ור"ל אי ח"ש אסור מן התור' צ"ע בסברת ר"י דחזי לאצטרופי ומאי סברא היא זו. לע"ע לא יאכל רק ח"ש ואמאי אסור השתא הואיל וחזי לאצטרופי ובפרט אם אין דעתו רק על הך חצי שיעור. ואין זה מתורת מיגו או הואיל דאמרינין בפסחים. ומאי סברא היא זו לע"ע אינו אוכל רק ח"ש. אבל הנ"ל בזה דר"י ס"ל אס"ד באכל חצי שיעור אינו עושה איסור כלל לא הי' לחייב באכילת כזית בכדי א"פ. דאיך יצרף אכילת היתר דאם אמרינן אין אכילה פחות מכזית. ל"ח אכילה רק: באכל בב"א או בגמר אכילת כזית. אבל באכילת חצי שיעור ל"ה אכילה ולא עביד איסור ואיך יצרף לאכילה למה שאכל אח"כ. וא"ל דחייב על משהו האחרון. דא"כ באכל היתר מעיקרא ג"כ נימא באכל אח"כ חצי זית לחייב דהוי אכילה. ור"י קאמר בכל איסורין שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור. והרי באכילת חצי זית ראשון לא עביד איסור כלל. ול"ה אכילה ורק אח"כ באכילת חצי זית אחרון. ואיך חייב על זה. ומדחייבה תורה ש"מ דחצי זית אסור מן התורה דהוי אכילה כשיטת המזרחי ורק דהתורה גזרה דלא חייב ע"ז רק אח"כ נגמר השיעור דמ"מ אכל כל הכזית באיסור ושפיר חייב. וזה הוכחה דח"ש אסור מדחזי לאצטרופי. וכן כתב ברמב"ן בשבועות כ"ב ובמ"ל בה' שבועות פ"ד סוף ה"א שכ' דהנשבע שלא יאכל אס"ד מותר לו לאכול פחות מכשיעור וכו' כיון שהיא היתר גמור אינו מצטרף בב' שבועות כל אחד חצי זית ור"ל ס"ל חצי שיעור מותר מן התורה דל"ה אכילה ומ"מ חזי לאצטרופי דס"ל נהי דלע"ע ל"ה אכילה אבל כשגומר הכזית הוי למפרע אכילה. דכשאוכל כזית אף בזא"ז בא"פ הוי אכילה מתחלה ועד סוף. ובלא אוכל רק חצי זית ל"ה אכילה. וכעין זה פליגי רב הונא ורבה בחולין דף ס"ט ע"ב ביצא שליש ומכרו לנכרי בבכור דלמר למפרע קדוש ולמר ל"ק עד שיצא רובא. ובודאי גם שם לע"ע חולין. וכשיצא רוב למפרע קדוש. ומה דס"ל לר"ל ביבמות דל"א הבלא מילתא למפרע אין ענין לזה כעין שכתב הנ"י והתוס' בחילוק שבין אם יבא אליהו והמחלוקת מבכור דומה ממש. והפלא שהרי"ט אלגזי לא הבין כן בבכורות פ"ב. ועכ"פ יש לומר לר"ל ה"ה באכילה ס"ל ל"ה אכילה רק בכזית וכשאכל כזית הוי אכילה משעה ראשונה ומ"מ כשלא אכל רק חצי זית ל"ה אכילה ור"י לא ס"ל סברא זו. רק אס"ד אכילה ל"ה רק בכזית ל"ה אכילה רק בגמר. וע"כ אכילה הוי בכ"ש. והתורה לא חייבו רק בכזית. ובחצי זית אסור מן התורה ושפיר מצטרף:

ד' ונתישב בזה מה שהקשה במ"ל על שיטת המזרחי דס"ל אכילה הוי בכ"ש ואתי הילכתא ואפקה אכזית לחיובא ואאיסורא לא אתי הילכתא מקרא דכל חלב ונשאר באיסורה א"כ אמאי קאמ' בגמ' בטעמא דר"ל אכילה בעינין הרי אכילה הוי ג"כ בכ"ש. ורק דאתי הילכתא ומפקעי' מאיסורא ג"כ דלא ס"ל קרא דכל חלב. וליכא למימר דר"ל פליג וס"ל אכילה הוי בכזית לגמ' לשויא פלוגתא בהא. דילמא גם ר"ל ס"ל אכילה הוי בכ"ש. וההלכתא אפקה האיסורא ג"כ. ולהנ"ל יתכן דכיון דר"ל ס"ל ח"ש מותר מן התורה. קשיא לבתר דאפקה אף מאיסורה איך מצטרף לחיובה. בשלמא אי ס"ל אכילה ל"ה רק בכזית שפיר י"ל דחצי שיעור מותר ומ"מ מצטרף דכשאוכל כזית הוי אכילה משעה ראשונה. אבל אי ס"ל אכילה הוי בכ"ש. והילכתא אפקעי' אף מאיסור ולא עשה איסור כלל באכילת חצי זית ראשון. איזה צירוף יש בזה שיצרף שחייב אח"כ. בשלמא לר"י כבר התחיל גם בתחילה לעשות איסו' דאורייתא. אח"כ שפיר חייב על הגמר. משא"כ לר"ל אכל דבר וע"כ הטעם ור"ל דחצי שיעור מותר דל"ה אכילה. אבל בכזית הוי אכילה מתחילה ועד סוף. וז"ב לפענ"ד:

ה' והנ"ל עוד דבהא פליגא הני תרי לישנא בכתובות ד' ל"א מה שהקשו על זרק חץ מתחילת ד' וקרע שיראין על גונב חלבו. ותירצו לעקירה בלא הנחה ותי' ב' דאי בעי להדורי לא מצי למיהדר. ונ"מ במעביר. ומנא ידע הגמ' הני ב' חילוקים. ומהכרח הקושיא סגי באחד. אבל הנראה דהני ב' תירוצים תליא ג"כ בפלוגתא שבין ר"י ור"ל עפ"י מה שכתב הפ"י בריש שבת רש"י ד"ה שהן ארבע דזה עוקר וזה מניח אסור מדאורייתא ועיין תוס' עירובין ל"ג לא כתבו כן ועכ"פ לרש"י שבת ע"ד גם בשבת ס"ל לר"י ח"ש אסור מן התורה לדידי' העקירה אסור מדאוריי' בהוצאה אף בלא הנחה. ולר"ל לא עשה בזה איסור דאורייתא ומעתה לר"ל צ"ל דבעשה הנחה הוי מלאכה ומתחיל החיוב למפרע אף במעביר דל"ל במעביר דמצי לאהדורי לא יתחיל החיוב עדן רק החיוב על הגמר דא"כ איך יצרף העקירה שעשה בהיתר וע"כ צ"ל דהחיוב מתחיל למפרע בעת שנגמר. ומ"ה צ"ל דא"א להנחה בלא עקירה. ומתחיל החיוב למפרע משא"כ לר"י י"ל במעביר דאפשר להדורי לא מתחיל החיוב למפרע. ומ"מ העקירה איסור דאוריית' והגומר חייב חטאת. ובזה מיושב מה שהקשה ההפלאה והשעה"מ ה' גניבה פ"ג משבת צ"א דמקש' לר' יוחנן דס"ל אגד כלי שמי' אגד ממתניתין דהי' מגרר ויוצא אס"ד שמי' אגד קדם לי' איסור גניבה לאיסור שבת. והרי עקירה צורך הנחה עכ"פ. ומש"ה פטור דלמא ס"ל למשנה אפי' במעביר ד' אמות מתחיל החיוב משעת עקירה עיי"ש. ולהנ"ל נכון דר' יוחנן ס"ל אי בעי לאהדורי כנ"ל ולדידי' שפיר הק' בגמ' וזה הערה יקרה ועפ"י הנ"ל הי' מקום לומר דבפלוגתא שבין ר"י ור"ל הדבר מתהפך כחומר חותם דלר"ל דחצי שיעור מותר מן התורה דוקא בלא אכל רק חצי זית. אבל באכל זית זא"ז הוי למפרע אכילה כדברי ירושלמי. ואינו חל השבועה. ולר"י ל"ה באכילת חצי זית הראשון רק איסור דאורייתא וחלה השבועה. לשי' הרמב"ם. אבל היותר נראה דגם לר"י באכל זית שלם אף בזא"ז מתחיל החיוב מתחילת אכילה והוי איסור לאו או כרת מתחילת אכילה ול"ח השבועה והוא כ"ש מר"ל דמודה בזה דאסור מדאורייתא. ולר"י מהני אף לחייב באכל זית שלם אף בזא"ז:

ומעתה מיושבין דברי הרמב"ם שהביא בנשבע בחצי זית מטריפות ואכל, חצי זית. דבאכל כזית אף בזא"ז מתחיל החיוב כרת למפרע ומעולם לא חלה השבועה על זה:

ו' ובזה מיושב מה שהקשה בשעה"מ פי"ז מא"ב ה"ח לשיטת הריטב"א דפירש בדברי ר"ש באכל נבילה ביום הכפורים פטור דפטור על נבילה בנתנבלה ביוה"כ דלא חל על איסו' יוה"כ. והרי ר"ש ס"ל כ"ש למכות וביוה"כ מודה דבעי ככותבות, וכיון שאכל כ"ש כבר נתחייב בנבילה קודם שחייב על יוה"כ ואיסו' חל על חצי שיעו' לכ"ע. אפי' להפוסקים דשבועה אינו חל היינו מטעם דליתא בלאו והן עי"ש. ולהנ"ל ל"ק מידי דעד כאן איסורא חל על חצי שיעור בלא אכל רק חצי שיעור. אבל כאן הרי דעתו לאכול ככותבות ומתחיל החיוב כרת תיכף מעת שהתחיל לאכול כמ"ש בשם הירושלמי. ומ"ה לא נתחייב כלל על נבילה אף בתחילת אכילה. וזה ברור:

ובזה מיושב מה שקשה בשבועות כ"ד ע"ב דמקשה לרבא דס"ל איסור כולל וליחשב במשנה דיש אוכל אכילה אחת שבועה שלא אוכל תמרים וחלב וקשה הרי אפילו אי ל"ל כולל עדיין תיקשי דליחשב נמי שבועה כגון שנשבע. שלא יאכל אפילו חצי שיעו' ומעתה כשאכל החצי כזית כבר נתחייב משום שבועה דשבועה חל על חצי שיעור ואח"כ כשאכל יתר הכזית חייב על שאר איסורים. הן אמת למה דמוקי בכריתות י"ד להך מתני' בחדא אכילה מיירי ומ"ה ל"ח לדם. דאין בית הבליעה מחזיק יותר מב' זתים. הרי מוקי למתניתין דמיירי באכל בבת אחת. ל"ק קו' זו. אם נאמר דבב"א נמי אינו חייב משום שבועה בנשבע על ח"ש. אבל זה דוקא למאי דמתני רב אחא ה' חטאות. אבל למאן דלא תני רק ד' א"כ נשאר הטעם דבכזית אחד מיירי וכמו שפירש"י דעיקר האיסו' תני על כזית אחד. אף באכל כוליא בחלבה. עיקר חיוביה תני על כזית. מ"מ קשיא משבועה בפירוש חצי שיעו'. אבל להנ"ל נכון דאם חייב קרבן על אכילה זו ע"כ מיירי דדעתו מתחילה לאכול כל הכזית. ובזה ח"ש אסור ולא חל מעולם השבועה על זה:

ז' הן אמת שיש להסתפק לר"ל לפמש"ל באכל כזית שלם בא"פ מתחיל החיוב מתחילת אכילה באכל חצי כזית ולא הי' דעתו רק לאכול חצי כזית דלר"ל ל"ה אסו' מה"ת ואח"כ השלים לכשיעו' אי חייב קרבן הואיל ואכל בכשיעור או לא הואיל ומתחילה לא נתכוין לכשיעור. והחצי שיעו' אכל בהית' אמנם לדעתי נראה דחייב קרבן לכ"ע אף בנתכוין לאכול תחילה פחות מכשיעו' דסתמא אמרו מתעסק בחלבים ועריות חייב. והנה מה שהקשיתי לעיל סוגיא דשבועות דמקשה לרבא דאית לי' כולל דליחשב שבועה שלא אוכל תמרים וחלב והרי בלא"ה תיקשי ממתניתין דלוקמא בלא אכל רק חצי שיעו' ואז עבר על השבועה ואח"כ גמרו לכזית בכא"פ. אך לרבא יש לישב דרבא ס"ל בשבת דף פ' בהוציא חצי גרוגרות ונשרף או שקלטה כלב וחזר והוציא חצי גרוגרות פטור. וכיון דכאן תני דר"מ אומר אם היתה בשבת והוציאה בפיו חייב. וכתבו התוס' הטעם דבליעתן זהו הנחתן. וע"כ מיירי באכל כזית בב"א דבאכל תחילה חצי זית ואח"כ אכל חצי זית כבר הוי החצי זית כקלטה כלב או שנשרף ואין חייב משום שבת. ומ"ה לא מצי למינקט שבועה בכה"ג דלא מצי למיתני דינא דר"מ ומ"ה לא תיקשי אך למאן דס"ל איסו' כולל. והנה במ"ש לר"מ בהי' שבת ואכל חצי גרוגרות וחזר ואכל. פטור על ההוצאה דהוי כנשרף זה אם אמרינין דהוי עיכול כדאיתא בתוס' מנחות ס"ט ובגמ' דבבשר הוי עיכול בפרט באינו דבר שלם. אמנם לר"י משמע דס"ל דל"ה עיכול מדמחייב בחזר והקיאו בחולין. ובזה מיושב מה דקשה בגמ' שבת דף פ' דאמרינין הוציא חצי גרוגרות וחזר והוציא וכו' נעשה כמי שקלטו וכו' ואקשינין הא מנחת והוצרך לדחוק באם קדם והגביהו. ואמאי לא פי' כפשוטו בהוציא חצי גרוגרות באכילה וחזר והוציא חצי גרוגרות דהכונה באכל דבליעתן זה הנחתן ובכה"ג לא חייב דהוי עיכול והוה כנשרף ולהנ"ל ניחא דבאכילה ג"כ ל"ה עיכול תיכף ומסתמא רבא כר"י ס"ל ומ"ה לא משני בגמ' הכי:

ח' והנה במ"ש לעיל דלר"ל חייב קרבן באכילת כזית בכדי א"פ אף דלא נתכוין בתחילה רק לאכילת חצי זית. דהרי מתעסק באכילה חייב אף דבתחלה לא עשה איסו' רק חצי שיעו' אח"כ כשגמר השיעו' אמרינין תגלא מלתא למפרע דמעיקרא עבר מתחלת האיסור. נ"ל דבר נחמד ונעים דמקשינן בכריתות י"ח אהא דצירוף את המעילה לזמן מרובה אפי' לאחר ג' שנים והרי יוה"כ הוי כידיעת ספק ומשני דיוה"כ אינו מכפר על ח"ש. והרמב"ם לא הביא זאת. ועיין במ"ל פ"ג משגגות שכתב על דברי הגמ' שהוא פלא בעיניו. ובאמת הדבר חידוש דיוה"כ מכפר על כל איסורין דאורייתא ודרבנן ועל ח"ש לא. ולמ"ש הדבר נחמד. דבאמת לע"ע לא עביד איסורא רק מדרבנן למ"ד ח"ש מותר מן התורה. ורק אח"כ כשגומר השיעור עובר למפרע מתחילת האיסור. ונמצא דביוה"כ ל"ה איסו' עדיין שיכופר ורק אח"כ נעשה האיסור למפרע. ובזה נכון דיוה"כ אינו מכפר. דומה לזה כתב הב"ש והפוסקים באה"ע סי' מ' לענין מקדש מעכשיו ולאחר ל' דאינו יכול לגרש הואיל והקידושין לא חלין עדיין. וה"ה העבירה לא נעשית רק אח"כ יהי' למפרע. ובפרט לר"ל דתגלא מלתא למפרע לא ס"ל. ועיין מזה במ"ל פ"ט מגירושין. ולפ"ז לר"י דס"ל ח"ש אסור מה"ת דקעביד כעת איסורא יוה"כ מכפר. ושפיר לא הביא הרמב"ם משום דס"ל כר"י. והגמ' הנ"ל קאי לר"ל או שנאמ' לענין מעילה, אף לר"י ח"ש ל"ד לפמ"ש זקיני הח"ץ דהטעם דח"ש מטעם אחשבי' ובפחות מש"פ שאינו ממון ל"מ אחשבי' לשויא מאינו ממון לממון כמ"ש הר"ן גבי לדידי שויא. והארכתי מזה מאוד במקום אחר ויבואר עוד לקמן (ע' בספרי חא"ח סי' צ"ו אות א' שדברתי מזה) ולפ"ז אין ראי' לדין המ"ל באכל חלב חצי זית ביוה"כ וחצי זית במוצאי יוה"כ. דחייב באשם תלוי. ולהנ"ל לר"י דח"ש אסו' מה"ת וכבר התחיל האיסו' יוה"כ מכבר והשתא א"ש דהרמב"ם לא מביא דעל ח"ש אינו מכפר דמעילה אין נ"מ אף דשם רמב"ם ס"ל דאינו אסו' רק מדרבנן בח"ש דבגמ' קאי לרבי דידיעות ספק מחלק לחטאות וה"ה לאשם ודאי וקשה מצירוף מעילה ומשני יו"כ אינו מכפר אח"ש משא"כ לדידן פסקינין ידיעות ספק אין מחלקין לחטאות. ורק לענין אשם תלוי נ"מ ובעל ספק מעילות אינו חייב אשם תלוי ורק לענין ספק חלב נ"מ ושם ח"ש אסו' מה"ת ובזה כיפרה יוה"כ והבן. מיהו עדיין הנני מסופק אם גם בספק חלב ח"ש אסו' מה"ת הואיל ואין כאן חיוב מלקות דהוי ספק מיהו לפי מה דמבוא' בתוס' שבת צ"א דגם באיסו' עשה ח"ש אסו' מה"ת ה"ה בדבר ספק הואיל וחייב אשם תלוי ח"ש אסו' מה"ת. ויבוא' עוד לקמן. ועיין ברמב"ם בפ"ח מאבות הטומאה לענין אכל פחות מכשיעו' וטבל וחזר ואכל דמצטרף דל"מ טבילה לח"ש ועיין בנדרים דף ע"ו לענין הצלה שלא יטמא אי מהני טבילה. וי"ל הטעם כמ"ש לענין ח"ש ביו"כ מיהו בכריתות י"ג משמע דהטעם משום גזירה ואכ"מ להאריך:

ט' והנני חוזר למה שהתחלנו לעיל דאף דעל ח"ש חל איסו' אחר אבל כשאוכל שיעו' שלם לא חל איסו' אף על חצי. צ"ע מדברי התו' חולין ק"ג שכתבו שם על הא דאמרינין באכל אבר מ"ה מן הטריפה דל"ח איסו' אבר על איסו' טריפה למ"ד לאו לאברים עומדת דהקשו לרש"י דלבשר עומדת ולחייב משום בשר מ"ה. וכתבו וליכא למימ' דליכא כזית ומ"מ לקח חצי זית מטריפה אחרת. א"כ לחול איסו' אבר כיון דליכא מטריפה אלא ח"ש ולהנ"ל הדבר תמוה דנהי דמטריפה זו ליכא אלא ח"ש. אבל הוא אוכל כזית טריפה שלם. ועל כל הכזית איכא חיוב מלקות. ובשלמא באינו אוכל רק ח"ש לר"ל מות' ור"י איסו' בעלמא אבל אוכל כזית שלם על כל חצי איכא חיוב. וכעין דאיתא בירושלמי על כל שבולת ושבולת יש בו התראת מיתה. הגם שיש לחלק אבל הסברא ברורה מאוד. ובפרט שביארנו כן מדברי ירושלמי דמודה ר"ל בדעתו להשלים וכ"ש לר"י כמו שביארנו לעיל באריכות:

אמנם י"ל דדברי התוס' נכונים דלענין אבר מן החי נהי דבחי' לאו לאברים עומדת אבל בחתך האבר מ"ה חל איסו' על כל החתיכה דאפילו קו איסו' חל על איסו' זה דמחויב ל"ה. אבל לקוברו בין רשעים גמורים חל ועכ"פ האיסור איתא. וכשחתך פחות מכזית דאז ליכא איסור טריפה) על ח"ש אז מצא איסור אמ"ה מקום לחול. וחל אז קודם אכילה על החתיכה מחצי זית. ול"מ מה שאוכל אח"כ כזית חצי זית מטריפה אחרת דמ"מ כבר חל איסור אמ"ה בעת שהי' חצי זית בפ"ע. משא"כ כשהי' כזית דהוי חל חתיכה: זו איסור אחר. ולא חלה על החתיכה דלאו לחתיכה ולחלק עומדת. וכעת אכל חצי ושוב אכל חצי בודאי ל"ח איסור אחר. אבל לפ"ז צ"ע גם על תוס' דשמא מיירי בהי' יחד הרבה אברים ול"ח האיסור אמ"ה על טריפה. והוא לא אכל מכל הטריפה אלא אבר אחד חצי זית וחצי זית אכל מטריפה אחרת. דל"ח איסור אבר מקודם שהי' מחובר בטריפה ועל אכילת חצי זית אינו חייב. דבאמת אכל זית ודעתו לאכול כזית וצ"ע בזה. ועיין מעילה ט"ז ואקצר: והנה אף אמנם שהארכנו לעיל דאינו חל איסור על חצי זית הראשון לכ"ע. עדיין יש להקשות בדברי רש"י ביומא שפירש דלא אכל רק חצי שיעור והרי חל על כזית בכולל הואיל וחל על ח"ש היינו שלא לאכול רק ח"ש ומיגו דחל על מ"ש חל על כל הכזית ולוקמא באכל שיעור שלם רק הואיל וחל על ח"ש חל בכולל על שיעור שלם ואין לומר דר"ל ל"ל כולל ומ"ה פירש בלא אכיל רק חצי שיעור. דז"א דהרי בגמ' אמרינן מ"ד דל"ל כולל ומ"ש ממוסיף ואמרינן בשבועות כ"ד ע"ב בטעם הדבר דמוסיף הוי באותה חתיכה משא"כ בכולל הוי בב' חתיכות ומ"ה לא ס"ל כולל ומוסיף אית לי' משא"כ במפרש ח"ש על נבילות א"כ הוי מוסיף באותה חתיכה דמעיקרא הי' אסור לאכול כזית והשתא אסור אף פחות מכזית. ומוסיף בודאי חל אף לר"ל ולאחר העיון י"ל עיקר החילוק שחלקו בגמ' בין כולל למוסיף דזה הוי בב' חתיכות ל"ש בשבועה דהוי איסור גברא ובשלמא באיסור חפצא יש לחלק בין כולל למוסיף אבל לא באיסור גברא. ומעתה לר"ל דסובר באיסור הבא מעצמו ל"א כולל. אף דהוי בחדא גברא מה מהני שמוסיף בשבועה איסור על אותה חתיכה הכי על חתיכה חל האיסור הא רק אגברא חל האיסור ולר"ל לא מהני בשבועה גם מוסיף דאין חילוק בשבועה כלל כיון דלא חל שום איסור על חתיכה. ומ"ה גם בנשבע על ח"ש לא חל בכולל אף כל השיעור וז"ב עוד י"ל בישוב הקו' הנ"ל דלר"י דח"ש אסור מה"ת אף להתוס' דאיסור חל על ח"ש אבל לא שנאמר דלחול על הזית מטעם שכולל או מוסיף ח"ש דכולל ל"ה רק שמוסיף דבר היתר לגמרי אבל דמוסיף מה שכבר אסור נהי דעלי' לבד חל האיסור אבל לא שיגרר עוד דבר אחר אך לר"ל דח"ש מותר מה"ת ל"ש לתרץ כן וע' בשאג"א דיו"כ על נבילה הוי מוסיף הואיל ומוסיף שלא כדרך אכילתן אף דגם זה מעיקרא פי' אסור אי מדרבנן אי מדאורייתא כדאיתא במ"ל ובתוס' ע"ז י"ב ועיין בתשב"ץ סי' ק' מענין ח"ש ואין להאריך בפרט זה:

תוכן העניינים

שות בית יצחק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה