שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש
יו"ד ח"א · סימן פג
עוד בסוגיא דחנוכה בדיני תרומה:
א' והנה בסוגיא דשבת אמר ר"ה פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בשבת אין מדליקין בחנוכה ורב ס"ל מדליקין משום דכבתה אין זקוק לה ואסור להשתמש לאורה ובשמן שריפה דמבואר ג"כ במשנה לא נודע במה פליגי דזה נמשך אחר פתילה. עיין פנ"י ומפרשים. ונ"ל דהנה בירושלמי אמרו מה קדשים אין שורפין בלילה אף תרומה לא נשרוף בלילה. ומייתי דגם נותר שעבר זמנו שורפין בלילה. ותרומה כיון שנטמא כמי שעבר זמנה ולפ"ז לדידן דנותר אף עבר זמנו אין שורפין בלילה כדאיתא יבמות ע"ב ע"ב גם תרומה טמאה אין שורפין בלילה ולפ"ז למה אמרו בירושלמי בסוף תרומו' דאם אין לו שמן אחר שורף בתרומ' טמאה והרי אין שורפין תרומה בלילה וע' נוב"י תניינא א"ח סי' צ"ו מה שמפלפל בדין זה עם הגאון מ' ישעי' פיק. ומה שנ"ל בזה הנה מבואר בת"כ פ' צו ביום השלישי באש ישרף זה בנה אב לכל הנשרפין שלא יהיו נשרפין אלא ביום ואמנם ברמב"ם פ' י"ט מפהמ"ק ה"ג מבואר בזה"ל אע"פ ששלמים אינם נאכלים מתחילת ליל ג' אעפ"כ אין שורפין אלא ביום וכן הפיגול. אין נשרף אלא ביום. ואין שריפת טמא ונותר ופיגול דוחה יו"ט וכו' ומדנקט הרמב"ם נותר ופיגול אין שורפין בלילה ולענין יו"ט נקט נותר ופיגול וטמא משמע דמותר לשרוף קדשים טמאים בלילה ולא פסק כת"כ. וכבר הרגיש בזה השעה"מ בפהמ"ק והנוב"י סי' הנ"ל ובמנחת חינוך מ' קמ"ג מייתי לרמב"ם פ"ז ממעה"ק שכ' בהלכה ה' ושריפת כל הנשרפין כשרים בזר ובלילה הרי מבואר להדי' דהרמב"ם לא פסק כת"כ הגם דמ"ש כל הנשרפין לאו דוקא מ"מ מבואר להדי' דלא ס"ל כת"כ וזה באמת תמהון גדול למה לא פסק כת"כ:
ב' ונ"ל לישב הנה בש"ס דידן מבואר בפסחים פ"ב ע"ב דכל שפסולו בקודש בשריפה גמרא גמירי לה. והיינו מהלכה למשה מסיני וקרא דוהבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש תשרף איצטריך דסד"א הואיל ואיתעביד בה עובדא דחול לא תיבעי שריפה קמ"ל. ולפ"ז נ"ל דאין ללמוד כל פסולי המוקדשין שאין נשרפין אלא ביום מבנין אב מנותר דמבואר במשנה פ"ג דידים דחכמים דפליגי אר' יהושע ס"ל אין דנין דברי סופרים מדברי תורה ולא דברי תורה מדברי סופרים וכ' הגאון מ' אלי' מווילנא באליהו רבא על המשנה שם דהלכה למשה מסיני נקרא דברי סופרים והיינו טעמא דס"ל לר"א בנזיר נ"ו דאין דנין ק"ו מהלכה דכשיטתי', ס"ל דאין דנין דברי תורה מדברי סופרים ור' יהושע פליג במס' ידים וה"ה דמה"ט פליג בנזיר וס"ל דנין ק"ו מהלכה עיי"ש וכמו שמבואר במשנה דידים דאין דנין דברי סופרים מדברי תורה ה"ה דאין ללמוד במה מצינו הלכה מקרא ומ"ה שאר נשרפין דל"ה רק מהלכה אין ללמוד במה מצינו מנותר שאינו נשרף אלא ביום. אמנם בת"כ פ' צו פ"ט פסוק ד' מבואר אין לי אלא נותר בשריפה מנין לרבות שנשחטה בלילה וכו' ת"ל לא יאכל כי קודש הוא כל שהוא קודש טעון שריפה. ולא ס"ל כש"ס דידן דקרא דלא יאכל כי קודש ליתן ל"ת על אכילתו כדאיתא בפסחים כ"ד דש"ס דידן ס"ל שריפה בקדשים פסולים מהלכה ואתא קרא כי קודש לל"ת על אכילתו. ות"כ ס"ל לא יאכל כי קודש אתא לשריפת קדשים ולפ"ז לת"כ כשיטתי' יליף מה מצינו דאין נשרפין אלא ביום. דהוה דברי תורה מדברי תורה והרמב"ם פוסק כש"ס דידן דשריפת קדשים מהלכה ואין דנין דברי סופרים מדברי תורה במה מצינו ולכן פוסק דנשרפין בלילה ולענין קדשים שנטמאו כיון דמבואר בהדי' בקרא דבשריפה. י"ל בקדשים טמאים גם הרמב"ם יסבור דאינו אלא ביום ועכ"פ דברי הר"מ פ"ז ממעה"ק מיושבין בטעמן דהר"מ לא ס"ל כת"כ. ומה שכ' דכל הקדשים נשרפין בזר ובלילה הכונה אותן קדשים דלמדין מהלכה למשה מסיני שריפתן: ג' והנה בש"ס דמכות י"א פליגי ר"מ ור"י בס"ת שתפרו בפשתן ולחד תנא כשר דנהי דאיתקש ס"ת לתפילין היינו לגוף הדין המבואר בתור' אבל להלכותי' לא איתקש. והכונה לדעתי דאין למדין היקש מהלכה למשה מסיני. כמו שאין דנין ק"ו מהלכה. וכ"כ במלא הרועים אות היקש דמחלוקת ר"מ ור"י אי דנין היקש מהלכה ואני הקשיתי לפי ההלכה דס"ת שתפרה בפשתן פסולה וע"כ דנין היקש מהלכה ובש"ס דזבחים צ"ג, ע"ב מיבעי שם לענין קיבל פחות מכדי הזי' איבעי להו בדם מהו הילכתא היא ומהלכה לא גמרינין ופירש"י דקיי"ל במס' שבת דאין דנין מהלכה. ומבואר דלאו דוקא ק"ו רק גם מה מצינו לא ילפינין מהלכה כמ"ש רש"י בשבת קל"ב דכל י"ג מדות אין דנין מהלכה והרי ברכות פסקינין דדנין היקשא מהלכה אך י"ל דגמ' דזבחים מיבעי לן למאן דאמר אין דנין היקשא מהלכה כיון דפליגי בזה ר"מ ור"י. ורש"י בשבת קל"ב קאי ג"כ לחד תנא דסובר כן. ובטו"ז סי' רצ"ד ס"ק י"ג הקשה דלמ"ל קרא בארץ ישראל דערלה אסור והרי גם בחוץ לארץ אסור מהלכה למשה מסיני וע' שב שמעתתא להגאון מהר"א מטריטש ש"י אות י"ב שהבין דכונתו דנלמוד מק"ו והק' דאין דנין ק"ו מהלכה. ובאמת י"ל כונת הטו"ז ללמוד במה מצינו ארץ ישראל מחוץ לארץ הן אמת דלדעתי מה מצינו לא עדיף מק"ו ודוקא היקשא עדיף וילפי' מהלכה ונכונים דברי הגמ' זבחים צ"ג. והנה גז"ש ילפינין מהלכה כדמוכח מפסחים פ"א ע"ב והארכתי במ"א:
ד' ולפמש"ל דכמו שאין למדין דברי סופרים מד"ת וכ' הגאון ר' אלי' דדברי סופרים מיקרי הלכה ה"ה להיפך לא ילפינין. ולפ"ז י"ל דכיון דרב ס"ל במכות י"א ס"ת שתפרה בפשתן כשר דאמר חזינא לספרי דבי חביבי דתפרה בפשתן. וס"ל אין דנין הקישא מהלכה ה"ה להיפך לא ילפינין הלכה מד"ת בבנין אב. ולפ"ז ס"ל לרב דשאר קדשים פסולים נשרפין בלילה דלא כת"כ. ומעתה נאמר הנה הא דתרומה טמאה אין שורפין ביו"ט היא משום גזירה תרומה אטו קדשים והא דאמר בירושלמי אי מה קדשים אין שורפין בלילה אף תרומה היא נ"כ משום גזירה אטו קדשים וזה דוקא אי כל קדשים פסולין אין שורפין בלילה משא"כ אם כל קדשים פסולין נשרפין בלילה רק קדשים שנטמאו אין שורפין בלילה דכתיב שריפתה להדיא בקרא ל"ג תרומה אטו קדשים כיון דגם בקדשים גופי' יש שנשרפין בלינה ומה"ט סובר הרמב"ם דתרומה טמאה נשרפת בלילה כמו שהוכיח הנוב"י ומעתה י"ל דה"ט דר"ה דסובר דכל שמנים ופתילות שאין מדליקין בשבת אין מדליקין בחנוכה דיסבור להלכה כדברי ת"כ. דכל קדשים פסולים אין נשרפין בלילה וגזרינין תרומה אטו קדשים וחנוכה מצותו בלילה ורב כשיטתי' דאין דנין היקש מהלכה וה"ה דבר שנלמוד מהלכה אין דנין בבנין אב ממה שנאמר בפירוש. ולפ"ז גם קדשים נשרפין בלילה וה"ה תרומה טמאה ומ"ה ס"ל גם בשמן שריפה מדליקין. והרבה יש לדבר בכ"ז ולא באתי רק לעורר המעיין: ה' הנה יש לי עיון בדברי רמ"א סי' תרע"ד שכ' דהמנהג שלא להדליק נרות חנוכה מנר לנר דעיקר המצוה נר אחד והשאר אינו למצוה כל כך. ומשמע דמפרש מה דאמרו בגמ' מדליקין מנר לנר הכונה מי שלא יצא כלל מדליק מנר חנוכה. וצ"ע דהרי רבינו יונה כ' בברכות ר"פ תפלת השחר דאף דתוס' שבת כל שהוא מ"מ כל מה שמוסיף דינו כתוספות שבת (ומה שכ' רבינו יונה וחייב על זה שמא כונתו מכות מרדות דעל תוס' שבת ליכא חיוב כרת ומלקות) א"כ ה"ה נרות חנוכה כל מה שמוסיף משום הידור מצוה הוה כמצוה עצמה ואף מה שמוסיף מותר להדליק מנ"ח הן אמת דרבינו יונה מייתי ראי' מתרומה דל"ה מצוה רק בכל שהוא ומ"מ מותר לתרום יותר והוה תרומה ובתרומה ל"מ תרומה אחר שהפריש כבר כדאמרי' בקידושין נ"א דמעשר. אינו בזא"ז וה"ה בתרומה. ולפ"ז נרות חנוכה דמדליק בזא"ז י"ל שכבר יצא והשאר אינו מן המצוה אך גם בתרומה מבואר דמפריש תרומה פחות מכשיעור ובדעתו להוסיף עוד מה שמוסיף הוה תרומה כמבואר פ"ד דתרומת דמפריש חצי תרומה מפריש עוד ופי' בירושלמי בדעתו להוסיף אך במפריש תרומה כשיעור ובדעתו להוסיף והוסיף המ"ל פ"א ממתנות ה' ט"ו מסופק אי הוה תרומה ולצד הסברה דהוה תרומה ודאי ה"ה בנרות חנוכה כיון שדעתו להוסיף כולם נרות דמצוה הן ומדליקין מנר לנר. ואפי' לצד הסברה דל"ה תרומה מ"מ בנרות דחנוכה כיון דמצוה להוסיף ודאי כולם נרות חנוכה כמ"ש רבינו יונה לענין תוס' שבת. וזה הוה כהפריש פחות מכשיעור ודעתו להוסיף כיון דחכמים תיקנו למהדרין שידליק עוד ע"כ לדעתי כל הנרות שוות למצוה:
ו' וראיתי במ"ל פ"א מתרומת ה' ט"ו הנ"ל בהפריש תרומה פחות מכשיעור כיון דחכמים נתנו שיעור אותו המקצת אינו תרומה והוה טבל גמור ומחויב להפריש עליו ממקום אחר. עיי"ש שדעת הרמב"ם הוא כן בפ"ג דתרומות דין כ"ז. והראב"ד חולק ע"ז ולפע"ד דברי הרמב"ם תמוהים דכיון דמדאורייתא תרומה אין לה שיעור והוה מדאו' תרומה איך אפשר דהוה טבל כמבואר במ"ל שלא עשה ולא כלום ומשמע דל"ה תרומה כלל ואיך חכמים עקרו דבר מן התורה בקום ועשה כמו שאמרו ביבמות פ"ט אמנם נ"ל לישב בדרך נכון דהנה בפני משה פ"ד דתרומות ה"א מייתי תוספתא דפליגי רבי ורשב"ג דרבי סבר דמפריש מקצת תרומה לא הוה תרומה אף אם יפריש אח"כ ג"כ מקצת ורשב"ג סובר דהוה תרומה והנה מבואר בסידור הגאון מליסא בהלכות חלה דאף דאם מפריש חלה נפטרה כל העיסה אף שלא מן המוקף ואיך לוקח עיסה לעשות ממנה שאור אף שלוקח העיסה קודם הפרשת חלה מ"מ כשמפריש חלה נפטרה גם העיסה והאיך יעשה אח"כ בהעיסה אחרת ויפריש ממנה מנה ובה והרי יש בתוכה עיסה שנפטרה וכתב שיכול להתנות שלא יפטור זאת העיסה וה"ה בתרומה יכול להפריש ולהתנות שלא תפטור כל הטבל. ולפ"ז נ"ל דאף דתרומה אין לה שיעור מדאורייתא מ"מ אם מפריש מקצת תרומה ובדעתו להפריש עוד הוי כמתנה שתרומה הראשונ' לא תפטר כל הטבל רק מקצת ממנה והוי כמפריש מקצת תרומה ואח"כ מקצת ולא מהני לרבי מש"ה הוי מדאור' טבל כדין מפריש מקצת תרומה ומיושבים דברי הרמב"ם בטיב טעם: ז' ועתה נבאר גוף הסברה דס"ל לרבי דהמפריש מקצת תרומה לא מהני מידי ואמאי לא תפטר מקצת הטבל ולא ראיתי לאחד מהמפרשים שביארו סברת רבי ודברי הרמב"ם שכפי הנראה פוסק כן ונ"ל דהנה מבואר בעירובין ל"ז ובפסחים ל"ב דבעינין בתרומה ראשית שיהי' שיריה ניכרין ומעתה נ"ל דה"ה במפריש מקצת תרומה כגון שיש לו מאה סאין טבל ומפריש סאה אחת ודעתו להפריש עוד סאה א"כ הוי כאומר דאותו סאה תפטר חמשים סאה וכיון דאותן החמשים סאין מעורבים בחמשים סאה טבל א"כ אינו ניכרין השירים ואסור לאכול השירים מדאורייתא ע"כ ל"ה תרומה כלל כמבואר בפסחים דהיכא דאינו יכול לאכול השירים לא הוי תרומה אמנם בריטב"א מכות י"ט ע"ב כתב דלא כפי' רש"י שפי' דמ"ד שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה ל"ל ראשית שיהי' שיריה ניכרין רק למאן דאית לי' ברירה חשוב זה שיריה ניכרין כיון שיבורר ויוכרו השירים. ומעתה י"ל דלפי מה שכתבו בתוס' תמורה ל' דהיכא דאיסור נולד בתוך התערובות שייך ברירה ולדעתי אף היכא דהיתר נולד בתוך התערובת דכללא הוא דכל היכא דלא הי' ניכר ההיתר והאיסור כל אחד בפ"ע שייך ברירה א"כ י"ל דזה טעם פלוגתתן דרבי כשיטתי' דלית לי' ברירה עיין גיטין מ"ז ע"ב חולין קל"ה ע"כ ס"ל במפריש תרומה לחצאין והדר מפריש חצי' ל"ה תרומה כלל דתרומה שהפריש ל"ה שיריה ניכרין דלא הפריש כל התרומה ולא הי' בדעתו רק שיהי' מתוקן חצי טבל א"כ ל"ה תרומה כלל דלא הוי שיריה ניכרין וגם אח"כ כשמפריש חצי השני א"כ גם התרומה הלזו שייך לומר דלא הוי שיריה ניכרין כיון דחצי הראשון נאסר מחמת התערובות של חצי' השני א"כ הי' טבל וחצי' השני ג"כ לא ניכרין השירים אולם רשב"ג כשיטתי' דס"ל שם יש ברירה א"כ כשהפריש הרי שיריה ניכרין דהרי יכול ליטול חמשים סאה מן המאה ויאמר הוברר דהן המה החמשים שהפריש עליהם ואיהו ס"ל ברירה ומש"ה הוי שיריה ניכרין ולכך אמר דהוה תרומה ומעתה מה מאוד יצדקו דברי הרמב"ם ז"ל שפסק דמדאורייתא אין ברירה לכן שפיר כתב דלא הוי תרומה והרמב"ם יפרש המשנה דתרומת פ"ד מ"א המפריש מקצת תרומה ומעשרות מוציא ממנו תרומה עלי' אבל לא יפריש עלי' ממקום אחר הכונה דבאמת ל"ה תרומה כלל דל"ה שירי' נכרין כדכתיבנא והא דלא יפריש עלי' ממקום אחר הוא חומרא בעלמא. כמ"ש המ"ל בפ"א ממתנות עניים הנ"ל ור"מ אומר אף מוציא הוא ממקום אחר לא כמ"ש הראב"ד בפ"א ממעשר הט"ו משום דס"ל יש ברירה דהרי תוס' בגיטין כ"ה הוכיחו דר"מ לא ס"ל ברירה רק בהתנה בפירוש ואם לא בירר דבריו ר"מ מסופק עיי"ש. רק טעמא דר"מ ממנ"פ אם אמרינין ברירה מוציא סאה טבל ואומר ברירה דזה היא טבל ומפריש מזה אף למקום אחר. ואם ל"א ברירה א"כ התרומה ל"ה תרומה דאין שירי' נכרין וכל הכרי טבל ומותר להפריש למקום אחר ממנ"פ ודוק היטב:
ושוב מצאתי במהרי"ט ח"א סי' ח"י שכ' דדוקא בתרומת מעשר שיש לו שיעור מן התורה ל"מ בהפריש חצי' ולא בתרומה דלא כמ"ל ולא משמע כן ברמב"ם פ"ג דתרומת ה"ז. ומצאתי בספר אמרי בינה להגאון מהר"מ אויערבאך ה' תו"מ סי' א' פלפול בזה ומה שכתבתי הוא נכון בעזה"י: