אור ברסלב
שות בית יצחק יו"ד ח"א › סימן פב

שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש

יו"ד ח"א · סימן פב

סימן פא

בדין טבל טמא בסוגיא דפסחים ל"ג שדברתי קצת בסימן פ':

א' והנה בפני משה בסוגיא דחנוכה הרחיב בפלפול על דברי הגמ' פסחים ל"ג דמפריש תרומת חמץ אינה קדושה באחמיץ במחובר וכ' דלפ"ז ה"ה בטמאה מעיקרא (כגון בנטמא תיכף לאחר שחתכה ממחובר כגון שתלשה אדם טמא ועוד משקה טופח לפמ"ש הר"ש בפ"ב דתרומות ולדברי הר"ע מברטנורא אף שנטמא קודם שנדגן מיקרי לא הי' שעת הכושר אך בתוספת ר"ע חולק על הברטנורא וכ' דכיון דמהני התרומה אם תרם קודם שנדגן לא מיקרי לא הי' שעת הכושר רק כמ"ש הר"ש ויבואר לפנינו). א"צ להפריש תרומה ממנו דהא כתיב תתן לו ולא לאורו. והאריך בפרט זה בפ"ב דתרומות עיי"ש:

ואני תמה איך ס"ל לשום מ"ד דבנטמא התבואה תיכף בשחתך אין חייב להפריש תרומה ממנו. וא"כ יאכל טבל בלי הפרשה ואנה מצאנו כזאת שיאכל טבל בלי הפרשה ואם נימא כונתו שאסור עולמית ול"מ הפרשה היא ג"כ חידוש גדול. ובשלמא באחמיץ מעיקרא והוא חמץ בפסח שאסור באכילה ומותר בהנאה לריה"ג אין תימא כל כך דל"מ הפרשה דהרי בלא"ה אסור באכילה. ולענין הנאה של כילוי י"ל כיון דל"ה רק מדרבנן לשיטת הרבה פוסקים. ע"כ בטבל חמץ דאחמיץ במחובר מותר להדליק. והתוס' כ' בפסחים ל"ג ע"ב דטבל של חמץ מותר בהנאה של כילוי ומהרש"א הקשה מ"ש משאר טבל וכן תמה במ"ל פ"ב דתרומות. ולכאורה מה קו' כיון דטבל חמץ א"א להפריש ממנו ע"כ אינו דומה לשאר טבל אך מהרש"א הקש' אמאי אין להפריש משום שאין שירי' ניכרין והרי ניכרין הם משום הנאה של כילוי ומה שתירצו תוס' דטבל חמץ מותר בהנאה של כילוי. ע"ז הקשה מהרש"א שפיר דיהי' אסור בהנאה של כילוי ויהי' שירי' ניכרין ויהי' מותר להפריש (ולשיטת המ"ל דהנאה של כילוי אינו אסור רק מדרבנן. כ' המ"ל דצ"ע בקו' זו דהרי מדאורייתא ל"ה שירי' נכרין ושמא כיון דמדרבנן שירי' נכרין מועיל התרומה מדאורייתא) משא"כ לתירץ תתן לו ולא לאורו ואחמיץ במחובר דל"מ הפרשה כלל אולי מותר בהנאה של כילוי. אמנם בטבל טמא דאין אסור רק משום טבל. ואם נימא דאין כאן חיוב הפרשה יהי' מותר אף באכילה זה דבר תימא. ואם נימא דאסור עולמית זה ג"כ תמוה:

ב' ועוד דא"כ ביומא דף פ"ב דפליגי מר סבר טבל חמור דתרומה מותר לכהן ומר סבר תרומה חמורה דטבל:

אפשר לתקוני. הרי אשכחן טבל דא"א לתקוני כגון שנטמא תיכף בשעת חתיכ' ממחובר וכן אמרי' בע"ז ע"ג טבל במשהו משום דכהיתרו כך איסורו ולפ"ז אשכחן טבל דבטל כגון שנטמא קודם דאין לו היתר ואנן סתמא תנינן. ואם נאמר דמותר לגמרי. אמאי אמרינין ביומא פ"ג גוזזין לו את הכרישין וא"צ לעשר משום דאסור להפריש בשבת ויחתך אדם טמא או שיטמאנו וא"צ לעשר כלל. עוד קשי' מהא דאמרינין בע"ז נ"ו אין בוצרין עם ישראל העושה פירותיו בטומאה ופירש"י משום דאסור לגרום טומאה לתרומה ותוס' בנדה ו' ע"ב הקשו דהרי לע"ע לא נתחייב והוה כמו חלה קודם גלגול. ותירצו דבחלה בעודה קמח ל"מ הפרשה כלל. משא"כ קודם שיקפה או שישלה מהני הפרשה עיי"ש ולמ"ל לרש"י טעם זה ותיפוק לי' שיטמא הטבל תיכף בשחתכה ול"מ הפרשה דתתן לו ולא לאורו. והעושה פירותיו בטומאה יפריש מזה והוא מסייע ידי עוברי עבירה:

עוד קשי' מהא דתנן במס' חלה ומייתי לה בנדה ו' נולד לה ספק טומאה עד שלא גלגלה תעשה בטומאה. והרי לברטנורא אם נטמא קודם שנדגן ל"מ הפרשה ואף לשיטת הגאון רע"א הנ"ל דמהני הפרשה הטעם דכיון דאם קרא שם תרומה מהני לא מיקרי לא הי' שעת הכושר אבל בחלה קודם גלגול דל"מ הפרשה הוה כאחמיץ במחובר וקרינין תתן לו ולא לאורו. ואיך יעשה בטומאה ואח"כ לא יוכל להפריש חלה. ולפמ"ש בפני משה בשבת ובפ"ב דתרומות דאין הלכה כתירוץ רנב"י דמחלק בפסחים דבלא הי' שעת הכושר ל"מ התרומה דתתן לו ולא לאורו. וכן במה שתירץ הוא בשבת כ"ה ע"ב תתן לו ולא לאורו אין הלכ' כן והרמב"ם לא פסק כן בחיבורו עיי"ש שהאריך יש לישב דכל הני סוגיות דלא כרנב"י ודוק:

ב' ולכאורה נראה דדוקא בתורם מטמא על טהור ל"מ הפרשה אבל מטמא על טמא ל"א כלל תתן לו ולא לאורו. כדמוכח מש"ס דפסחים דמקשה אתירץ דתתן לו ולא לאורו מהא דאם תרם מטמא על טהור. ולא הקשה מכל טמא איך מפריש ממנו. ועל כרחך צ"ל דדוקא מטמא על טהור מיעטה תורה תתן לו ולא לאורו. משא"כ מטמא על טמא על כן ל"ק כל הנ"ל. והכי משמע מרש"י שבת כ"ה ע"ב שכ' ד"ה תתן לו ולא לאורו דמה"ט אין תורמין מטמא על טהור משום דבעי שיתן לו ולא לאורו ודברי רש"י צ"ע דהרי בהא דתתן לו ולא לאורו אמרינין דדוקא בלא הי' לו שעת הכושר ובזה אף בדיעבד ל"מ תרומה ובהא דאין תורמין מטמא על טהור מהני בדיעבד. וגם אנה מצא זאת רש"י וצ"ל דרש"י ס"ל גם בהי' לו שעת הכושר אסור לכתחלה מה"ט ורק לענין דיעבד מחלק בגמ' ומדברי רש"י מוכח דדוקא לענין מטמא על טהור אמרינין תתן לו והא לאורו. דמה"ט אין מפריש לכתחילה מטמא על טהור אך לפ"ז צ"ל גם במפריש תרומת חמץ אינה תרומה דוקא בהפריש מחמץ על מצה אבל במפריש מחמץ על חמץ מהני התרומה. ולא משמע כן בגמ' דהרי לתי' ר"ה ברי' דר' יהושע דמפריש תרומת חמץ ל"מ משום דאין שירי' נכרין ע"כ לא איירי רק במפריש מחמץ על חמץ דמפריש מחמץ על מצה הרי שירי' נכרין וע"כ לתירץ משום תתן לו ולא לאורו מיירי ג"כ מחמץ על חמץ וע"כ גם מחמץ על חמץ אמרינין תתן לו ולא לאורו. וה"ה מטמא על טמא. ועדיין צ"ע:

ד' וראיתי בצל"ח פסחים ל"ג שהקשה על התי' דמשני דמ"ה ל"מ מפריש תרומת חמץ משום דאין שירי' נכרין דא"כ אם הפריש מחמץ על מצה להוי תרומה דשירי' נכרין ותירץ דבמפריש מחמץ על מצה ל"מ גם לתירץ ר"ה ברי' דר' יהושע דהו"ל מרעה על היפה ובחמץ כ"ע מודה דל"מ ובמח"כ נעלם ממנו לפי שעה דברי ירושלמי פ"ב דפסחים וז"ל מתניתא כשהפרישה מצה ונתחמצה אבל אם הפרישה חמץ לא בדא. ופי' דל"מ התרומה הפריש מצה על חמץ כל תרומה שאינה מתרת השירים לאכילה אינה תרומה אפי' הפריש חמץ על מצה א"ר זעירא מאחר שאלו מינה עלי' אינה תרומה ואפי' הומנה לדבר אחר אינה תרומה. הרי בירושלמי הקשה קו' הצל"ח ומתרץ תירץ אחר ומבואר לפנינו:

ה' על כן נ"ל דאם נימא דמטמא על טמא נמי אינו מפריש בלא הי' לו שעת הכושר כגון שנטמא בשחתך ממחובר. מ"מ יש לטבל זה תקנה שיפריש מטהור עליו ואף דבמשנה פ"ב דתרומות מבואר דאין תורמין מן הטהור על הטמא רק ר"א ס"ל תורמין ות"ק ס"ל אין תורמין הנה בירושלמי יש כמה טעמים וכ' הר"ש פ"ב דתרומה דכולהו אסמכתא נינהו. ועיקר הטעם דגזרינין שמא יתרום שלא מן המוקף עיי"ש א"כ י"ל זה דוקא אם אפשר לתרום מינה ובה משא"כ בטמא תיכף שחתך ממחובר דא"א לתרום מטמא דתתן לו ולא לאורו ל"ג רבנן ומותר לתרום מטהור על הטמא. ובזה מיושב מה דקשה לי אתוס' נדה ו' ע"ב שכ' דקודם גלגול יעשה בטומאה והפסד כהן ליכא דמפריש עלי' מן הטהור. והקשיתי דהרי אין תורמין מן הטהור על הטמא. וזה צע"ג ולהנ"ל י"ל דכיון דקודם גלגול מיקרי לא הי' שעת הכושר. ולא יוכל להפריש מטמא על טמא מותר להפריש מטהור לכ"ע. ולפ"ז צ"ל הא דאמרינין במשנה פ"ב דחלה ובסוטה ל' במפריש מב' עיסות מטהור על טמא לר"א בנותן פחות מכביצה באמצע וחכמים אוסרים שמא יגע מיירי בלא נטמא קודם גלגול. דבנטמא קודם גלגול מותר להפריש מטהור על טמא ועדיין צע"ק:

ו' וצריך אני לבאר דבר זה דתוס' כתבו בבכורות י"ב ע"ב ד"ה כיון דאלו מיטמא דמה שאינו יכול להפריש מינה ובה אין להפריש ממקום אחר עלי' דהוה מן החיוב על הפטור ול"מ עיי"ש (וע' תוס' נזיר י"ב ד"ה מ"ט שכ' דיכול לומר עיסה זו תהא חלה על קמח כשיהי' נלוש דדוקא מעיסה יכול להפריש על קמח כשיהי' נלוש ולא מקמח על קמח וכ"כ חת"ס אה"ע סי' י"א בכונת תוס'. וצ"ע דכיון דמינה ובה ל"מ הפרשה איך מפריש מעיסה הרי הוה מחיוב על פטור כמ"ש תוס' בכורות ושמא כיון דאחר שיהי' עיסה יוכל להפריש ל"ה מחיוב על פטור ולפ"ז אולי למ"ד חמץ אחה"פ מותר ל"ה מחיוב על פטור ומותר להפריש ממצה על חמץ ודוק). ולפ"ז אם בתבואה שנטמאה תיכף כשנחתך ממחובר ל"מ הפרשה מינה ובה דתתן לו ולא לאורו איך מפריש מטהור עלי' הרי הוה מחיוב על הפטור. איברא דקשה לתוס' בכורות מירושלמי פסחים פ"ב שהבאתי לעיל דבמפריש תרומת חמץ אינה קדושה ואמר שם במפריש מצה על חמץ ל"מ דאין מתיר שירים לאכילה. ובמפריש חמץ על מצה ל"מ דמאחר שאלו מינה עלי' אינה תרומה ואפי' הומנה למקום אחר אינה תרומה. ואמאי לא קאמר נמי במפריש מצה על חמץ דכיון דמחמץ א"א להפריש מינה ובה ל"מ ממקום אחר עלי' דהוה מחיוב על הפטור. ועל כרחך לא ס"ל לירושלמי סברת תוס' דדוקא במפריש ממה שאינו יכול להפריש מינה ובה על מקום אחר ל"מ. אבל ממקום אחר על מה שאינו יכול להפריש מינה ובה מהני ומ"ה קאמר טעמא דשירי' ניכרין. ולפ"ז יכול להפריש מטהור על טמא אף דאין יכול להפריש מטמא על טמא. איברא די"ל דירושלמי ס"ל דטעמא דמפריש תרומת חמץ ל"מ מחמץ על חמץ משום דל"ה שירי' ניכרין ומ"ה קאמר נמי טעמא דמצה על חמץ משום שירי' ניכרין אבל ה"ה שהי' יכול לומר טעמא דכיון דאינו יכול להפריש מינה ובה ל"מ ממקום אחר עלי' עוד צ"ע על תוס' בכורות מהא דאמרינין בב"ק קט"ו בש"ס ובירושלמי פ"ב דתרומות דר' נחמי' ס"ל אין תורמין מן הטמא על הטמא אך מהטהור על הטמא. (ובש"ס דב"ק איתא דת"ק ס"ל תורמין מטהור על טמא צ"ע דבמשנה פ"ב דתרומת איתא אין תורמין מטהור על טמא ושמא ס"ק ר"א הוא וצ"ע) וא"כ קשי' כיון דמינה ובה אין תורמין איך יפריש מטהור עלי' והלא הוה כמפריש מהחיוב על הפטור וצ"ע על תוס' בכורות. ושלא יהי' דברי תוס' תמוהין צ"ל דר' נחמי' אין אוסר רק מדרבנן כיון שיכול להפריש מטהור למה יפריש מטמא ואף דבירושלמי מסיק דר"נ ס"ל אף בשאין לו מאותו המין ימתין והכי משמע מש"ס דב"ק מדמקשה שם ולר' נחמי' מי מפריש מטמא על טמא ולא משני בשאין לו טהור להפריש. וע"כ אף בכה"ג אוסר מ"מ כיון שאפשר להמתין ימתין אבל אם נאמר דמה שאין יכול להפריש מינה ובה ל"מ ממקום אחר שוב א"א להפריש ומותר מטמא על טמא. וכיון דמותר מטמא על טמא שוב מהני מטהור על טמא וצריך להמתין ומהני הפרשה. וזה תירוץ נכון. מ"מ מירושלמי שהבאתי ומפשטות לשון ר' נחמי' משמע דלא כתוס' בכורות. סוף דבר הנה אם בנטמא במחובר מהני הפרשה מטמא על טמא ולשיטת ירושלמי דלא כתוס' בכורות י"ל מטהור על טמא מפריש אף בנטמא במחובר וע' מ"ש בסימן הקודם בהך ענינא דתתן לו ולא לאורו:

ז' עוד הנני מזכיר בזה דבירושלמי פ"ב דתרומות מ"א ופ"ב דחלה אמרינן א"ר יוסי בר בון הדא דתימא בשנטמא משישלה ומשיקפה שכבר נראו לתורמן בטהרה אבל אם נטמא עד שלא שילה ועד שלא קיפה לא בדא ולכאורה מוכח מזה כהברטנורא פ"ב דתרומת דאם נטמא קודם שנתחייב בתרומה מיקרי לא הי' שעת הכושר. ולכן קאמר הדא דתימא וקאי אמשנה דאם תרם מטמא על טהור תרומתו תרומה זה דוקא בנטמא משישלה אבל בנטמא קודם שישלה דלא הי' שעת הכושר לא בדא הכונה דל"מ בתרומה וזה ממש כדברי הברטנורא אמנם כיון דהירושלמי קאי על התוספתא שהובא למעלה דכל בית הבד כתפיסה אחת ותורמין מן הטהור על הטמא כמו שאמר ר' יהודה קורה אחד לשתי בורות שתי בורות לקורה אחד נטמא אחד מהם תורם מן הטהור על הטמא. וע"ז אמר ר' יוסי בר בון דדוקא שנטמא משישלה שכבר נראו לתורמן בטהרה אבל אם נטמא עד שלא שילה ועד שלא קיפה לא בדא הכונה שאין תורמין מן הטהור על הטמא אבל מן הטמא על הטמא לא אמר. א"כ לא מוכח כדברי הברטנורא. והנה צ"ע על הרמב"ם שלא הביא חילוק הירושלמי אך לא מצאנו להרמב"ם שמביא לענין בית הגיתות שתורמין מהטהור על הטמא אך כיון שפוסק פ"ה מתרומת ה"ו מהלכה למשה מסיני דבערימה של, חטים שנטמא מקצתו תורם מטהור על הטמא ה"ה בבית הבד וה' לו להביא חילוק הירושלמי וצע"ק:

ח' והרב החריף מ' משה יעקב פעלדשטיין נ"י מפה"ק הקשה לי בהא דאמרינין בפסחים דמפריש תרומת חמץ אינה קדושה משום דכתיב תתן לו ולא לאורו לר"ל דח"ש מותר מדאורייתא א"כ מדאורייתא הוא תרומה דתתן לו קרינין בי' חטה אחת פוטרת הכרי. ואין לומר דמבורר בירושלמי דמודה ר"ל באיסור הנאה דהרי תוס' כתבו בפסחים דקאי לריה"ג דמותר בהנאה א"כ לר"ל ח"ש מותר באכילה ויכול ליתן לכהן ח"ש. והנה לזה י"ל דבחמץ בפסח מודה ר"ל דמבואר ברמב"ם ה' חומ"צ דמלא יאכל ילפינין לח"ש וע' מ"ש בספרי סי' פ"ה אות ג"ד. ועיין ע"ש מהרלב"ח ח סי' י"ז בטעם הרמב"ם דחמץ שיש לו שעת הכושר לא ילפינן מחלב ואיצטרך קרא מיוחד ועיין שעה"מ סוף פ"א מחמץ ועיין רדב"ז ח"ב לשונות הרמב"ם סי' קמ"ג שכ' דחצי שיעור ע"י תערובת גם ר"י מודה ולכן איצטריך הרמב"ם ללמוד מלא יאכל אפי' לתערובת ועכ"פ לפי' הרמב"ם (ובודאי הי' לרמב"ם מקור טהור אם, כי לא נודע עדן מקומו). גם ר"ל מודה בחמץ בפסח. ומיושב קושיתו. ולפמ"ש דגם ר"ל מודה בחמץ בפסח מיושב מה דקשה לי הנה בקהלת יעקב אות חצי שיעור הקשה לר"ל למה ס"ל לרבנן שבת ק"ד יש ידיעה לחצי שיעור. ולר"ל דח"ש מותר מן התורה אמאי בכתב אות אחת ונודע לו ונעלם ממנו וכ' אות ב' פטור. הרי בתחלה לא עשה איסור מה"ת עיי"ש שהאריך בזה ואני כתבתי בספרי לא"ח סי' י' אות י' דר"ל מודה באיסור שבת דילפינין מיו"כ דדרשינין בת"כ מוכל מלאכה לח"ש עיי"ש שהארכתי בפרט זה באופן דקו' קהלת יעקב לא קשה כלל אך מה דקשה לי מתוספתא פ"ק דפסחים דמבואר באכל חמץ חצי זית ונודע לו ואח"כ אכל פטור מקרבן ומזה קשי' לר"ל וזה אין מתורץ בתירץ הנ"ל אך לפמ"ש דר"ל מודה בחמץ בפסח דכתיב לא יאכל מיושב קו' הנ"ל גם מחמץ הן אמת דלפמ"ש הרדב"ז שם בכונת הרמב"ם דמדכתיב לא יאכל ילפינין איסור הנאה וממילא גם ח"ש ע"י תערובת אסור משום הנאה וה"ה לר"ל נמי כן כדאמרי' בירושלמי מודה ר"ל באיסור הנאה וכ"כ בקהלת יעקב בישוב דברי רמב"ם ולפ"ז לריה"ג דמותר בהנאה לא יודה ר"ל. והק"ל מפסחים ל"ג דתתן לו ולא לאורו דכ' תוס' דאיצטריך לריה"ג אך מפשטות לישנא דרמב"ם משמע דיליף מלא יאכל ולריה"ג ודאי דר"ש לח"ש דלמה כתיב לא יאכל וע' בספרי סי' פ"ה הנ"ל. ולפ"ז בנטמא במחובר מהני לר"ל הפרשה דל"ש תתן לו ולא לאורו דבתרומה טמאה לר"ל מותר מדאורייתא בח"ש. ואינו דומה לחמץ:

ט' אמנם בעיקר קושיתו ממפריש תרומת חמץ וגם מה שהקשה מהא דילפי' שבת כ"ה תתן לו ולא לאורו בתרומה טמאה וע"ז הקשה לר"ל יתן לכהן תרומה טמאה פחות מכשיעור. לאכילה. וכ"ז ל"ק לפי המבואר בפסחים ע"ג דאכילת תרומה מיקרי עבודה. וכיון שמקיים מצות אכילה פחות מכשיעור כמו שכ' תוס' ישנים יומא ל"ט בקדשים הוה אכילה פחות מכשיעור מדאמרינין הגיעני כפול וה"ה אכילת תרומה בכהן ואמרינין אחשבי' ולכן גם ר"ל מודה דח"ש אסור מן התורה ולא תיקשי מירושלמי פ"ב דבכורים דמפרש הא דאסור לזרים לר' יוחנן בח"ש ומבואר משם דלר"ל גם בתרומה אינו אסור מן התורה דזה דוקא לזרים דל"ה עבודה אבל מה שניתן לכהן שיקיים מצות תרומה אם אכל בטומאה או חמץ בפסח גם ר"ל מודה. ואף דתרומה טמאה ל"ה רק בעשה מ"מ ח"ש אסור מן התורה כמ"ש תוס' שבת צ"א ודוק. ולשיטת הפוסקים דמצות נתינה לכהן אינו מקיים רק בשיעור שלם עיין בנוב"י תנינא יו"ד סי' ר"ח ודאי ל"ק קושיתו:

תוכן העניינים

שות בית יצחק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה