שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש
יו"ד ח"א · סימן פא
ב"ה חנוכה תרמ"ד לפ"ק בסוגיא דחנוכה שבת כ"א:
א' לבאר דברי ירושלמי רפ"ב דשבת ולא בשמן שריפה אר"ח זאת אומרת שאסור להצית את האור במדורת קדשים והיא דלוקה והולכת בשבת והא תנינן מאחיזין את האור במדורת בית המוקד וכו' א"ר יוסי בשבת כתיב לא תעשה כל מלאכה נעשית היא מאלי' ברם הכא התורה אמרה אין שורפין קדשים ביו"ט ואצ"ל בשבת ופירשו המפרשים דבשבת הקפיד' התורה שלא יעשה האדם המלאכה משא"כ כשהדליק מע"ש אין האדם עושה המלאכה משא"כ בשריפת קדשים התורה הקפידה שלא ישרף הקדשי' ביו"ט אף מאליהן על כן אסור להדליק מע"ש וצריך להבין דמנ"ל לירושלמי דילמא הקפידה התורה שלא ישרוף הישראל קדשים ביו"ט משום מלאכה דיו"ט עול"ת כתירץ ר"א או כשאר תירוצים בגמ' אבל אם נעשית מאלי' באמת שרי. ונ"ל לפרש דירושלמי קאי למ"ד הבערה ללאו יצאת ולדידי' כ' תוס' פסחים ה' דאין איסור הבערה ביו"ט. ולמה אסור שרפת קדשים ביו"ט וילפינין מקרא דעד בקר ליתן בקר שני לשריפתו וע"כ צ"ל דהתורה לא אסרה משום מלאכה ורק שהקפידה שלא יתבערו הקדשים ביו"ט, וע"כ אפי' נעשית מאלי' אסרה התורה. אך שעדיין י"ל דקרא אתי' לשבת ולשיטת הפוסקים דבלאו גרידא נמי יש עשה דשבתון דלא כריטב"א ביבמות דבלאו גרידא כגון במחמר ליכא עשה והו"ל עשה ול"ת וביו"ט באמת מותר ולכן קאמר ירושלמי התורה אמרה אין שורפין קדשים ביו"ט ואצ"ל בשבת דהכונה דבשבת ל"צ קרא דאין עשה דוחה לתו"ע וע"כ קרא איצטריך שהקפידה התורה שלא יתבערו קדשים ביו"ט וע"כ אפי' מאלי' אסור ומשום הכי אף מערב יום טוב אסור (ולפי המבואר בירושלמי פ"ב דשבת סוף ה' ה' בזר ששימש בשבת בהקטרת אברים כיון שרוצה בעכולן כמבשל דמי וחייב משום מבשל ה"ה בשריפת קדשי' י"ל כן דמה"ט אף למ"ד הבערה ללאו יצאת אסור ביו"ט דהוה כמבשל. אך לפמ"ש בספרי חא"ח סי' י"ב אות ח' דדוקא באברים ופדרים של שלמים שיוצא מידי מעילה בהעיכול הוה כמבשל א"כ בבשר נותר כגון בשר פסח דעלי' קאי קרא דלא תותירו עד בקר דאין בו מעילה ל"ה כמבשל בהעיכול דאין מתקן כלום ול"ה רק הבערה ואינו אסור ביו"ט משום מלאכ' רק משום שהתורה הקפידה שלא ישרף ביו"ט):
ב' ובתשו' הרשב"א סי' ע"א חקר אי שורפין חמץ ביו"ט והשואל כ' דאמרינין מתוך שהותרה לצורך כדמוכח מפסחים דף ה' דאמרינין ש"מ מדר"ע דל"א מתוך אך שכ' דכיון שאפשר מעיו"ט יש לאסור והרשב"א השיב להתיר. ומביא ראי' מירושלמי שבת בסוגין. מדאמרינין מהו להצית האור במדורת חמץ מאן דיליף מנותר אסור היינו כמו בקדשים אסור להצית מערב שבת ודולקת בשבת כדלעיל כן בחמץ ומאן דלא יליף מנותר דס"ל חמץ אינו דומה לנותר מותר ואף כשתמצא לומר דלהצית קודם שחשיכה להיות דולקת והולכת ביו"ט קאמר שאסור לעשות כן במדורת קדשים וכו' אפילו כן שמעינין שפיר שאפי' ביו"ט עצמו מותר והיא הנותנת שכל שריפתו ביו"ט בעצמו אסור אסור להצית בו את האור מעיו"ט והיא דולקת והולכת ביו"ט עכ"ל, והדברים תמוהים דלמאן דלא יליף מנותר הן אמת דבעיו"ט שתהא דולקת ביו"ט מותר דלא ילפינין מקדשים אבל מנ"ל לרשב"א דביו"ט עצמו מותר דאמרינין מתוך ואיך מוכח זאת מירושלמי ומאן דיליף מנותר אסור אף מעיו"ט וע' פני משה בירושלמי בסוגין שתמה בדברי הרשב"א וכן הפ"ח ס' תמ"ו תמה בדבריו. אולם נ"ל ראיתו נכונה דצריך להבין דברי ירושלמי הנ"ל שחילק בשבת כתיב לא תעשה נעשית היא מאלי' ברם הכא התורה אמרה אין שורפין קדשים ביו"ט. דילמא התורה אסרה לשרוף ביו"ט משום מלאכה משא"כ בנעשית מאלי' והרשב"א לא מפרש כפירוש שפי' לעיל על כן פי' הרשב"א דהכי קאמר דבאמת משום מלאכה אין לאסור שריפת קדשים ביו"ט דאמרינין מתוך דצורך מצוה היא צורך קצת. וע"כ התורה לא אסרה משום מלאכה רק שהתורה אסרה שישרף הקדשים ביו"ט על כן אף בנשרף מאלי' אסרה וע"כ אין מציתין מע"ש. ולזה אמר בירושלמי גם בחמץ אם ילפינין מנותר גם בחמץ אסור דג"כ מותר משום מתוך רק דילפינין מקדשים שלא יתבער החמץ ביו"ט ומאן דלא יליף מנותר מותר. ועכ"פ מוכח דאמרינין מתוך צורך מצוה היא צורך קצת. ולפ"ז לדידן דלא ילפינין מנותר מותר אף ביו"ט כיון דאמרינין מתוך וס"ל להרשב"א כהגאונים שהובאו בטור סי' תמ"ה דהלכה כחכמים:
ג' והנה הרא"ש בביצה י"ב הקשה לשיטת רש"י דאמרינין מתוך אף שלא לצורך כלל אמאי אסור שריפת קדשים. ולכאורה קשה דילמא אסרה תורה שריפת קדשים לא משום מלאכה רק שהקפידה שלא יתבערו ביו"ט כדאמרינין בירושלמי דאפי' מעיו"ט אסור אף שמתבערין מאליהן. ונ"ל דראיות הרא"ש היא מרב אשי דאוסר שריפת קדשים משום דאין עשה דוחה לתו"ע וזה ע"כ משום מלאכה דלא ס"ל לרב אשי סברת ירושלמי. ומזה הקשה הרא"ש אבל הירושלמי קאי למאן דיליף מקרא מוהנותר ביום השלישי ומעד בקר כמבואר שם וי"ל קרא אוסר משום שהקפיד' התורה דלא ישרף ובזה מיושב מה שראיתי בישועת יעקב ה' יו"ט מביא קושיות הרא"ש מלוניל. בהא דיליף ר"ע פסחים דף ה' דהשבתה מעיו"ט דאי ביו"ט מי שרי והלא הבערה אב מלאכה ודייק רבא דר"ע לא ס"ל מתוך. ודילמא ס"ל מתוך ומ"מ אין שורפין חמץ ביו"ט משום דיליף מנותר ונותר אין שורפין ביו"ט כדאמרי' בכמה דוכתא וביחוד לפ"מ דאמרינן בירושלמי הקו' חמורה מאוד:
ולפמ"ש י"ל דרבא דדייק בפסחים כשיטתי' ס"ל דאין שורפין קדשים ביו"ט דיליף ממילה שלא בזמנו. ולדידי' ע"כ התורה אסרה שריפת קדשים משום מלאכה כמו מילה שלא בזמנו ולא משום שהקפידה תורה שלא ישרף ביו"ט. אפי' בנעשית מאלי'. ואס"ד דר"ע ס"ל מתוך אף שריפת קדשים יהי' מותר. דאין רא' ממילה שלא בזמנו דבהבערה שייך מתוך משא"כ בחבורה כדאיתא ברמב"ם דל"א מתוך רק בהוצאה והבערה ולפי"ז איך יליף שריפת קדשים ממילה וע"כ ס"ל דמצוה ל"ה צורך קצת ודברי ירושלמי היא רק לילפותא מעד בקר, כאמור:
ד' והנה לרבא דיליף שריפת קדשים ממילה ס"ל דמצוה ל"ה צורך קצת ומ"ה ל"א מתוך בצורך מצוה כשריפת קדשים והא דיליף רבא דר"ע ס"ל ל"א מתוך ודילמא לעולם ס"ל מתוך רק דמצוה ל"ה צורך קצת ז"א דאם עיקר קרא דתשביתו הוא ביו"ט ודאי מצוה הוה צורך קצת וע"כ ס"ל לר"א ל"א מתוך אבל לדידן דתשביתו מעיו"ט ל"ה אפי' צורך קצת ומה"ט אסור שריפת קדשים אפי' למאן דאית לי' מתוך דכיון דל"ה עיקר מצוה ביו"ט ל"ה צורך קצת ופליג רבא אשיטת ירושלמי שהוכחנו דס"ל מצוה הוה צורך קצת וכ"כ מג"א סי' תמ"ו ס"ק ג' כדברינו דלר"ע דתשביתו ביו"ט הוה צורך קצת משא"כ אם תשביתו מעיו"ט וסיים בסוף דבריו וע' תשו' הרשב"א סי' ע"א. והנראה מלשונו דדברי תשו' הרשב"א סיוע לדבריו. ובאמת לפמ"ש כיון המג"א כדברינו דהרשב"א התיר משום מתוך. ומייתי ראי' מירושלמי כמו שכתבתי לעיל. והמג"א לפ"מ שהקדים דלא מיקרי זאת צורך קצת לרבא עכ"פ ולרב אשי דוחה דברי תשו' הרשב"א כמו שכתבתי לעיל, והיא כונת עמוקה במג"א. ובמחצית השקל לא ראה דברי הרשב"א. ומייתי דחיות הפ"ת וכפמ"ש אין זאת כונת מג"א: