אור ברסלב
שות בית יצחק יו"ד ח"א › סימן פ

שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש

יו"ד ח"א · סימן פ

סימן עט

הערות בדיני מתנות כהונה:

א בדין שחט ונמצא טרפה דפטור ממתנות כמבואר בסי' ס"א והוא מהספרי ראיתי בהגהות יד שאול שכ' דהספרי לשיטתי' דהוא ר"ש ור"ש ס"ל דטרפה פטור מראשית הגז וה"ה ממתנות כדאמרי' בנדה נ"א הא מני ר"ש הוא אבל לדידן דקיי"ל חייב בראשית הגז כמ"ש הרמב"ם מהראוי שיתחייב במתנות וזה טעם הרמב"ם שהשמיט טרפה שפטור ממתנות דהוא דחה להספרי. וע' תוס' חולין ק"ל מבואר דס"ל דטרפה חייב במתנות הנה דבריו תמוהין מאוד דהרי בגמ' דנדה דמייתי הוא גופי' מבואר לחלק בין ראשית הגז למתנות דהרי הוכיח שם דמשנה מין קתני מדתנן כל שחייב בראשית הגז חייב במתנות ואם אית' האיכ' טריפה שחייב בראשית הגז ופטור ממתנות ודחי הא מני ר"ש הוא דס"ל גם מראשית הגז פטור הרי מבואר דלרבנן חייב בראשית הגז ופטור ממתנות. ומזה מבואר דממתנות לכ"ע פטור כהספרי וכן הוא בש"ס דחולין קל"ו ע"ב דמקשה וליתני חומר בראשית הגז שנוהג בטריפות תאמר במתנות ומשני הא מני ר' שמעון הוא דתני' ר"ש פוטר את הטריפות מראשית הגז הרי מבואר דממתנות פטור טרפה לכולי עלמ'. והנה תוס' חולין ק"ל דמייתי בהגהות הנ"ל באמת תמוהים מאוד שכ' אהא דאמרינן בגמ' ס"ד קדשים חייבים במתנות ותיתי מלקוח ויתום שאין נכנסין לדיר להתעשר וחייבין במתנות וה"ה קדשים וכ' תוס' הוי מצי למימר נמי תיתי מכלאים ומטרפה ודבריהם תמוהין שהרי טרפה:

פטור ממתנות לכ"ע וכבר תמה בדבריהם בלב ארי':

ב ושמא כונת תוס' לפמ"ש לקמן דף קל"ו ע"ב תד"ה פרט ך לטרפה והקשו מן הארכובה ולמטה נמי אינה עוברת ושמא אין ה"נ דאין נכנסות לדיר להתעשר. ולפ"ז דמן הארכובה ולמטה נמי אין חייב במעשר ובמתנות ודאי חייב דכשר לאכילה כונת תוס' תיתי מכלאים ומטרפה הכונה בנחסר רגל מן הארכובה ולמטה דמיקרי טרפה לענין מעשר. ובמתנות חייב אך זה דוחק ותוס' בכורות כתבו דמן הארכובה ולמטה חייב במעשר. על כן יש לפרש לפמ"ש רש"ל הובא בש"ך סי' מ"ד דמשכחת טרפה שחוזר להכשירו וכן דעת הרבה פוסקים. וע' מ"ש לעיל סי' ע"ד אות ט"ז דאין סתירה למהרש"ל מדברי תוס' חולין י"א. א"כ הנה לענין מעשר כיון שהי' טרפה כבר נפטר ממעשר ואף שאח"כ נתכשרה מ"מ כבר נפטרה ממעשר וקצת ראי' מגמ' דבכורות דאמרינין שם דף נ"ו איזהו אתנן שנכנס לדיר להתעשר כל שנתנו לה וחזר ולקח הימנו ומקשה והא איפסל לי' בלקוח. אף דעתה אינו לקוח כדמוכח מש"ס שם דמשני אישתמיטתי' הא דאמר ר' אסי אר"י לקח עשר' עוברין במעי אמן כולן נכנסין לדיר. ופירש"י ה"נ כגון שנתנו לה במעי אמו ומשמע אף דחזר ולקח לאחר לידה שהרי מקשה ולעשרי' איהו ע"כ הכונה אחר לידה. כיון שהנתינה הי' במעי אמו. חייב במעשר כיון שחזר לבעלים הראשונים ל"ה לקוח וכיוצא בזה כ' המ"ל פ"ז מה' מלכים דאם מכר בית וחזר ולקח אינו חוזר מעורכי מלחמה. דל"ה לקוח. ורק משום דבתחלה הי' לקוח ונפטר ממעשר אינו מתחייב מחדש ומשמע אפי' למ"ד בעלי חיים אין נדחין מ"מ כיון שכבר נפטר ולפ"ז ה"ה דאם הי' טרפה נפטר ממעשר אף דעתה כשר הוא (וכיוצא בזה כ' הרשב"א יבמות מ"א דאף למ"ד יבמה שהותרה ונאסרה אח"כ תחזור להיתרא מ"מ זיקת יבם נפקע ממנה ואין עוד מצות יבום וה"ה חיוב מעשר נפקע) ומ"מ במתנות חייב ולזה אולי כונו התוס' דה"מ למימר תיתי מכלאים ומטרפה הכונה דעכשיו כשר הוא. ואף שרחוק שתוס' כונו לזה מ"מ הדין נכון:

ג' שוב ראיתי דגברא רבה אמר מילתא וכו'. אולי יש לישב דברי תוס' ודברי הרמב"ם שלא הביא הדין דטרפה פטור ממתנות. הנה בספרי דריש מאת זובחי הזבח פרט לטרפה וקשי' על רש"י חולין קל"ו ע"ב דפי' טרפה פטור מן המתנות דתתן לו ולא לכלבו. ואמאי לא מייתי דרשה דספרי והנ"ל דסתם ספרי ר"ש ור"ש ס"ל שחיטה שא"ר לא שמי' שחיטה ומ"ה שפיר יליף מאת זובחי הזבח פרט לטריפה דלדידי' טרפה ל"ה זביחה אבל לדידן אין מוכח מקרא זה ולכן פירש"י טרפה פטור מלו ולא לכלבו. (וכבר רמזתי ע"ז לעיל סי' ל"ז אות ב') ואמנם גם מדרוש זה לא מוכח. דלמ"ד אין מבטלין איסור לכתחילה הוא רק מדרבנן אבל מדאורייתא מבטלין קשי' איך נמעט טריפה מלו ולא לכלבו הרי יכול הכהן לבטל ברוב ולאכול. אך דרש"י לא מדעתא דנפשי' כ' כן דהרי בגמ' דחולין דף ק"מ מעעטינין אפרוחים טריפות פטור משילוח דכתיב תקח לך ולא לכלביך ואם מדאורייתא מבטלין לכתחילה אמאי נמעט אפרוחים טרפים:

ד' והנה בנוב"י תנינא יו"ד סי' מ"ה הקשה השואל על הא דדרשינין חולין קי"ד להקדים נתינה דגר למכירה דנכרי וכ' תוס' דוקא. בא"י דצריך למכרה בדבר מועט. ויקשה לפוסקים דמדאורייתא מותר לבטל איסור אמאי צותה תורה ליתן לגר הרי יכול לבטל וכ' הנוב"י דדוקא בלח או ביבש בנ"ט מבטלין לכתחילה אבל יבש ביבש מדאורייתא אין מבטלין. וע' מלא הרועים אות אין מבטלין מה שהקשה עליו. ולפענד"נ הנה כתבתי בספרי לא"ח סי' ס' אות ה' דסברא אין מבטלין איסור לכתחילה דכמו דבספק טומאה בר"ה אין סומכין לכתחלה היכי דאפשר בטבילה ה"ה ארוב לא סמכינן היכי דאפשר ועיי"ש שכתבתי דפלוגתא דתנאי והארכתי בפרט זה. וכעת יש לבאר יותר, כמו דטומאה דחוי' בציבור. כן רוב לא הותרה לכתחלה ומ"ה אין מבטלין איסור לכתחילה. וכמו דאסור ליהנות משרצים רק בנזדמנו. כן אסור לבטל לכתחילה רק בנזדמנו. ומ"ה צותה תורה לתת לגר נבילה דמיירי דאין לו היתר לבטל ברוב כמ"ש הנוב"י ואי דימכור לישראל לבטל ברוב זה אסור דישראל אסור לקנות לבטל ברוב אף דהו"ל גבי דידי' נזדמנו כדעת החולקים על הטו"ז יו"ד סי' קי"ז דס"ל דישראל השני הוא כשלוחו. ומעתה י"ל דבשלמא באפרוחים שהם הפקר. מיעטה תורה מלך ולא לכלביך ואי דיקח אותם לבטל ברוב. אסור לזכות מהפקר לבטל ברוב. משא"כ שיתן לכהן הזרוע והלחיים חייב ליתן דהרי מתנות כהונה הוה כפרעון חוב כדכתיב, כי שכר הוא לכם כמ"ש בקצה"ח סי' רמ"ג וע' יד אפרים סי' ס"א ובתשו' מהר"ם בר ברוך החדשות סי' קי"ב משמע קצת כקצה"ח ובחובו מותר לקבל ע"מ לבטל ברוב מדאורייתא:

ה' והנה לדעתי נראה דרבינא יסבור אין מבטלין איסור לכתחילה מדאור' דבעיקר הדבר י"ל אם רוב ל"ה רק ספק כדעת הר"ש מפליזי הובא בשיטה מקובצת ב"מ ו' ע"ב רק דהתורה התירה ספק זה י"ל אין מבטלין מדאורייתא דאסור ליכנס לכתחלה לבית הספק אבל אם רוב הוה ודאי. מותר לבטל מדאורייתא. וכבר כתבתי כן בספרי לא"ח סי' הנ"ל. והנה נ"ל דרבינא סובר דרוב ל"ה רק ספק דהרי רבינא ס"ל בריש חולין הכל שוחטין הכל מומחין שוחטין דלא ס"ל רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם. ובסברת רבינא כ' המפורשים משום דס"ל סמוך מיעוטא דאין מומחין לחזקת איסור שאינו זבוח וסברתו נ"ל משום דס"ל דרוב ל"ה רק ספק שהתירה התורה ובחזקת איסור לא התירה התורה ואנן קיי"ל רוב הוה ודאי ומ"ה לא ס"ל סמוך מיעוטא לחזקה ומעתה יסבור רבינא דאסור לבטל איסור לכתחילה מדאורייתא. והנה בחולין מקשה וליתני חומר בראשית הגז וכו' ומשני רבינא הא מני ר"ש ובנדה ג"כ הקשה בסתם ורבינא משני ה"מ ר"ש. ותוס' כ' בב"מ כ"א ד"ה וכמה ובכמה דוכתא דמקשן בסתם המתרץ הי' המקשה. א"כ בחולין ובנדה הקשה רבינא והוא ס"ל אין מבטלין איסור לכתחלה מדאורייתא וטרפה פטור ממתנות לכ"ע מלו ולא לכלבו ולכן הקשה וליתני חומר ומשני ה"מ ר"ש אבל להלכה ס"ל לתוס' דאין מבטלין איסור לכתחלה ל"ה רק מדרבנן ומ"ה כ' דף ק"ל דטריפה חייב במתנות והרמב"ם לדעתי ס"ל ג"כ אין מבטלין איסור לכתחלה ל"ה רק דרבנן ומ"ה ס"ל דאיסור דרבנן מבטלין לכתחלה דנחית חד דרגא דלא כמ"ש פ"ח סי' צ"ט בדעת הר"מ ומ"ה לא מביא הדין דטרפה פטור ממתנות. הנה כ"ז כתבתי לישב שיטת התוס' שלא יהיו תמוהין מ"מ להלכה ודאי טרפה פטור ממתנות ולהפ"ח אף טרפה דרבנן פטור ממתנות וע' מש"ל סי' כ"א אות ז':

ו' ודרך אגב אמינא בהא דאמרינין פסחים ל"ג ע"א הפריש חמץ תרומה דברי הכל אינה קדושה באחמיץ במחובר ולא הי' לה שעת הכושר דכתיב תתן לו ולא לאורו עיי"ש. וכ' ברטנורא פ"ב דתרומות מ"ב דה"ה בנטמא במחובר ל"מ הפרשה אח"כ. ואני תמהתי ע"ז בתשובה דמה יעשה בהטבל בשלמא תרומת חמץ אף דאתיא כריה"ג מ"מ כיון שבלא"ה אסור באכילה אין תימא אם לא יפריש ויאסר בהנאה של כילוי. משא"כ טבל טמא דמותר אף באכילה אם יפריש ממנה שהחולין מותרין באכילה איך יתכן שישאר באיסורו. ועיין פני משה בירושלמי שבת בסוגיא דחנוכה שהאריך בדין טבל טמא שנטמא במחובר ומדבריו משמע כיון דא"א להפריש מותר בלא הפרשה וזה יותר תמוה ובתשובה הארכתי הרבה בפרט זה וכעת נ"ל הנה קשי' לי אף באחמיץ במחובר לריה"ג דמותר בהנאה אמאי ל"מ הפרשת תרומה מתתן לו ולא לאורו. הרי יכול הכהן לבטל ברוב מדאורייתא אך י"ל כיון דמיתיי משקה מדגן ל"ה תרומה מדאורייתא ע' חולין ק"כ ע"ב ותוס' מנחות ט"ו ע"א ד"ה לחם וע' חו"ד סק"ה ס"ק ב' ומ"ש במקום אחר לבאר דבריו. א"כ ע"כ בתרומת חמץ מיירי ביבש ולא בלח. והנוב"י תנינא חיו"ד סי' מ"ה כ' דיבש אסור לבטל מדאורייתא לכ"ע, ע"כ שפיר אמרינין בפסחים ל"ג דלד"ה אינה קדושה. אבל טבל טמא שנטמא במחובר שכ' הברטנורא. הרי משכחת לה בשמן ויין דהוה לח. ובלח גם הנוב"י מודה דמותר לבטל מדאורייתא לפוסקים דלא אסור רק מדרבנן. ע"כ מדאורייתא מהני הפרשה דל"ה תתן לו ולא לאורו כיון דיכול לבטל. ולא באתי רק כמעורר. ועיקר הדין יבואר אי"ה לקמן:

ז' ובעמדי בהך ענינא דמתנות נ"ל הא דמבואר בסי' ס"א סעיף כ' בכור שניתן לכהן במומו ומכרו לישראל ונתערב בבהמות אחרות אם רבים שוחטים אותם כולם פטורין. והיא מהש"ס. והרמב"ם פ"ט מבכורים הלכה ד' מביא בהמת קדשים שנפסלה במומה. ואינה חייבת במתנות שנתערב' וכו' וצ"ע אמאי לא נקט בכור בעל מום שנתערב. כמבואר במשנה וע' בב"י ובטו"ז ס"ק כ"ב ונ"ל לישב לפמ"ש בספרי בית יצחק א"ח סי' ס"ב אות ג' בנתערב איסור אכילה בהיתר של חבירו ונתבטל לדעת הפמ"ג סי' ק"ט צריך הישראל שההיתר שלו לשלם דמי שווי היתר. ולדעת בעל ברוך טעם א"צ לשלם רק דמי שווי האיסור ולדעת הירושלמי שהבאתי שם צריך לשלם דמי שווי האיסור ובההפרש חולקים בין שניהם. ולפ"ז בנתערב בכור בעל מום דדינו דאין נמכר באיטלז. ולאחר שנתערב ונתבטל ברוב לאחר שחיטה מותר למכור הכל באיטלז דנהי דבע"ח ל"ב מ"מ אחר שחיטה בטל ול"ה ראוי להתכבד בעודו בעור. א"כ הבעלים של שאר הבהמות א"צ לתת לכהן בהמה אחת דהרי ירויח. דבהמה שלו לא הי' שוה כל כך. כיון דמעיקרא לא הי' נמכר באיטלז וא"צ לשלם רק כפי שהי' בהמה שלו שוה מעיקרא ובהיתרון חולקין ול"ש סברת הטו"ז דכיון דהבעלים נתנו לו בהמה אחת. דהרי מדינא אין נותנין לו בהמה רק דמי שווי שהי' שוה בתחילה וחצי מהמותר. ולכן נקט הרמב"ם בהמת קדשים שנפסלה במומה. דזה נמכר באיטלז כיון שהריוח של הקדש ונותנים להקדש בהמה אחת וזה לכאורה נכון אך הרי במשנה מבואר הדין בבכור ובשלמא לפמ"ש הב"י דבכור דנקט במתניתין ה"ה שאר קדשים ניחא אבל לפמ"ש א"כ בבכור א"צ ליתן בהמה ואמאי נקט במשנה בכור ע"כ נ"ל דאף בבכור צריך ליתן לכהן בהמה אף ששוה יותר לשיטת הרא"ש בר"פ כל פסולי המוקדשים דבכור אינו נמכר באיטלז ולא נשקל בליטרא רק מדרבנן דלא כתוס' זבחים ע"ה ד"ה התפיס. ע"כ אם נתערב צריך ליתן לו בהמה אחרת אף ששוה יותר. דדוקא באיסור דאורייתא י"ל שצריכין לחלוק בהמותר ולא באיסור דרבנן דכיוצא בזה מחלקינין בין איסור דרבנן לדאורייתא לענין מוכר דבר איסור בסי' רל"ד ודוק:

ח' כ' הטו"ז סי' ס"א ס"ק כ"ז הא דבמקום שנוהגים לשחוט אצל עכו"ם אם נמצא טרפה נשאר לעכו"ם ואם נמצא כשרה לוקחו הישראל פטור מן המתנות דעקר החיוב היא בשעת זביחה ובההיא שעתא ל"ל ברירה אע"ג דרוב כשרים הם הא קיי"ל כשמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב. והוא מהמרדכי. וצ"ע ממ"ש הרב המגיד הובא בב"ש סי' ד' ס"ק נ"ה דבנמצא ברוב נכרים משלם נזק שלם אע"ג דאין הולכין בממון אחר הרוב משום דנכרי אין לו חזקת ממון. א"כ בנ"ד אם היא של ישראל חייב במתנות וניזל בתר רובא ואי דלמא מהמיעוט היא והיא של נכרי הרי להוציא מנכרי הולכין אחר הרוב. ושמא יש לחלק. ואולי המרדכי לא סמך על טעם זה רק עיקר הטעם כיון דבשעת זביחה לא הוברר הדבר הוה כישראל קונה לאחר שחיטה ופטור ממתנות. ומה"ט כ' פר"ח בשם הריק"ש דאם שחט אצל ישראל והתנה. אם טרפה יקח הגוי חייב במתנות ודוק:

ט' ראיתי בפליתי ס"ק ו' שכ' בשם אנשי מעשה שנותנים מעות להנהו דאזלי לא"י שיקנו בהמות עבורם ויפרישו מתנות בשליחותם. והוא מסופק אם מהני השליחות דכל מלתא דאיהו ל"מ עביד ל"מ לעשות שליח ואמנם מש"ס דפסחים ץ' דשוחטין על טמא שרץ, אף דשחיטה בעי שליחות ואינו יכול לכנוס למקדש מ"מ שוחטין הואיל ויכול לשחוט בסכין ארוכה וכש"כ זה שיכול לכנוס לא"י. ודאי יכול לעשות שליח. ול"מ למ"ד פסחים צ"ב ע"ב במי שהי' בדרך רחוקה ושחטו וזרקו עליו הורצה וכ' תו' משום דיכול לבא בסוסים ובפרדים אך אפי' למ"ד אם זרק לא הורצה אמרי' הטעם משום דרחמנא דחי' כטמא. וזה ל"ש במתנות אולי ס"ל לפליתי דכיון דבחוץ לארץ פטור ממתנות תליא בפלוגתא הנ"ל בפסחים צ"ב. אבל לענ"ד לכ"ע עושה שליח:

י' הנה ראיתי בפמ"ג בסי' ס"א ס"ק שנסתפק בכהן חלל אם חייב במתנות והספק הוא אם הוי בכלל עם. והמ"ל בפר"ד בדרך מצותך מייתי הר"מ פ"ט מבכורים שכ' דחללה אינה אוכלת (הכונה שאינה נוטלת מתנות) והקשה אמאי נקט מילתי' בנקבה לימא שהחלל אינו אוכל ומיישב דילפינן מחללה דפשיטא דחללים אינם בכלל כהנים עיי"ש. יראה דפשיטא למ"ל דחלל אינו נוטל והפ"מ מסופק אם הוא חייב במתנות ולפענ"ד דחלל כיון דאם עבד אינו מחלל עבודה והר"מ פוסק פ"ו מביאת מקדש דאפי' עבד אחר שנודע שהוא חלל כשר. א"כ הרי דלאו כזר הוא ע"כ נהי דלאו כהן גמור הוא מדמותר בגרושה ולטמא מדכתיב הכהנים ולא חללים מ"מ מבני אהרן הוא דהרי כתיב והיתה לו ולזרעו אחריו אפי' חללים שבו. וכן דרשינין אל הכהן אשר יהי' בימים ההם אפי' חלל כדאיתא בקדושין ס"ו ע"ב. ע"כ ל"ה בכלל עם ופטור ממתנות. ואינו דומה לחללה. דל"ה מזרע של אהרן כדאמרי' ביבמות ע"ד ע"ב חללה ולאו מזרעו של אהרן משא"כ חלל מיקרי מזרעו של אהרן כדאמרינין בקדושין. וחתני הרה"ג מהר"נ נ"י הערני דלפמ"ש תוס' קדושין ס"ו ע"ב דהיכי דמצי לכתוב בן וכתיב זרע מרבינין זרע פסול. משא"כ היכי דל"מ לכתוב בן עיי"ש. א"כ אין חילוק בין חלל וחללה דבקרא: דכתיב והיתה לו ולזרעו דמצי לכתוב בן מ"ה אפי' חלל בכלל משא"כ ביבמות ע"ד דדרשינין איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב. דבקרא זה אף נשים בכלל. ל"מ לכתוב בן ע"כ בקרא זה דזרע אהרן אין חללה בכלל. ומ"ה אמרינין חללה לאו מזרע אהרן הכונה. דלעולם בתרומה מיירי ואי דלא שוה בכל זרע דחללה אינה אוכלת בקרא זה חללה לאו בכלל זרע. אבל לעולם אין חילוק בין חלל לחללה. מ"מ לדעתי חלל ל"ה בכלל עם. דאם נימא דהוה בכלל עם א"כ כהנים חללים לא יתכפרו בפרו של אהרן. וא"כ אם הי' כ"ג ביו"כ ונודע שהוא בן גרושה. העבודה כשרה דאפי' כ"ג חלל העבודה כשרה כדמשמע ממכות י"ב והוא גופו לא הי' לו כפרה בפרו רק בשעיר הנעשה בפנים. כמו לוים וזה לא יתכן. מיהו י"ל דלענין כפרה ביו"כ ודאי חללים בכלל בית אהרן הוה. ומתכפרים בפרו של אהרן ורק לענין מתנות מסופק הטע"ג. סוף דבר אין לי ראי' ברורה אך מדאמרינין בבכורות דחלל שמת אביו תוך ל' מחויב לפדות א"ע ע"כ דגרע מלוי. ע"כ י"ל דחייב במתנות ומ"מ לענין יו"כ יש לו כפרה בפרו של אהרן. אך לפמ"ש שאג"א סוף סי' צ"ג דבנות כהנים אין מתכפרין בפרו של אהרן ואין מתכפרין אלא זכרי כהונה י"ל דחללים לא מיקרי זכרי כהונה דממעטינין חללים מכהונה ע"כ עדיין צ"ע ודוק:

תוכן העניינים

שות בית יצחק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה