אור ברסלב
שות בית יצחק יו"ד ח"א › סימן עט

שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש

יו"ד ח"א · סימן עט

סימן עח

ב"ה כי עת לחננה לפ"ק פרעמשלא. להרב הגאון הגדול החריף ובקי הותיק וחסיד וירא ד' מרבים המפורסים מוה' ארי' ליבוש ראזינפעלד האבד"ק מאשטציסק (זצלה"ה):

יקרתו הגיעני ע"ד שרצה לאסור להפשיט לסחורה עורות תרנגולים שעושים ממנה מצנפת או כובע:

א תשובה אני איני רואה שום איסור בזה. הנה מצד ביזוי אוכלין כבר כתבתי לכת"ה שהי' מקום לאסור כדאי' בתענית כ' דמאכל אדם אין מאכילין לבהמה וכ"ש לעשות מזה בגד. אולם מדברי המג"א סי' קע"א מבואר דשרי לזלף הקרקע ביין ולעשות ממנו משרה וכביסה. עוד כ' דכל שהוא לצורך האדם ליכא ביזוי ובעיטה והרי עושין קראכמאל מחיטים ול"ה ביזוי אוכלין והרי רבי התיר לר"ח לטרוף עוף או לנחור להוציא הדם לתקן הצמר בחולין פ"ה וע' בטור יו"ד סי' קי"ז בדבר התישים שנוחרים לצורך העורות וט"ס שם בטו"ז דרב התיר לר"ח לטרוף בהמה ולשחטה לצורך דמה וצ"ל רבי הותר לר"ח לטרוף עוף:

ב והנה צ"ע בדברי מג"א הנ"ל שפוסק דכל שהוא לצורך האדם ליכא ביזוי ובעיטה ומ"ה התיר לזלף הקרקע ביין ולעשות ממנו משרה וכביסה ובסוף הס"ק מביא דברי הגמ' תענית דמאכל אדם אין מאכילין לבהמה וצ"ע וכי אכילת בכמה ל"ה צורך האדם וא"ל דמשרה וכביסה הוא צורך אדם ממש ועדיף הרי שמואל סתמא נקט עושה אדם כל צרכו משמע אפי' שלא לצורך גופו. והנה מגמ' תענית כ' ע"ב גופא ל"ק דשם אמרינן קסבר מאכל אדם אין מאכילין לבהמה. ולכאורה יש לדקדק למה לי' לגמ' לשנויי קסבר והי' לגמ' לשנויי אקושי' ולשדיה לבהמה מאכל אדם אין מאכילין לבהמה. אך הרי שמואל ס"ל עושה אדם כל צרכו בפת. א"כ ה"ה דרשאי להאכיל לבהמה מ"ה הוצרך לשנויי קסבר מאכל אדם אין מאכילין לבהמה והיינו דרב הונא פליג אשמואל ולדידן דפסקינן כשמואל לא ס"ל כרב הונא ומותר ליתן לבהמה. אך אמג"א קשיא דפוסק כשמואל ומייתי מימרא דתענית. והרי מוכח מכל הפוסקים דלא כגמ' דתענית מדלא מייתי הרי"ף והרמב"ם וכל הפוסקים זולת המג"א דברי הגמ' דתענית להלכה. והכי מוכח קצת מתוס' יבמות ד' ס"ו ע"ב ד"ה כרשיני תרומה שכ' דכרשיני תרומה עיקרו קיימא למאכל בהמה דאם הי' עיקרו לאדם הי' אסור ליתן לבהמה משום הפסד תרומה וכ"כ הר"ש ותיפוק לי' דמאכל אדם אין מאכילין לבהמה אלא ודאי דאין הלכה כר"ה, וכן מוכח בש"ס דביצה דף ו' ע"ב דהגמ' מתרץ מוכן לאדם ל"ה מוכן לכלבים דמאי דחזי לי' לאינש לא שדי לי' לכלבים ומשמע דרשאי ליתן לכלבים אך שאין דרך לתת ותיפוק לי' דאסור ליתן מאכל אדם לבהמה אך לפמ"ש בתוס' שם ובחולין י"ד ד"ה אם לא ה' שהקשו והרי אסור להאכיל לכלבים משום מוקצה מחמת איסור שבת ותירצו דמיירי בדבר שראוי להאכילה חי' אין משם ראי' דבעל חי ל"ה אוכל אדם כמ"ש תוס' ב"ק דף ע"ז סוף ד"ה פרה ומג"א סי' תצ"ח ס"ק כ"ד (וצריך לפרש דלא קשה אתוס' הנ"ל איך מאכיל דבר חי לבהמה בשבת והרי הבהמה תהרוג הבעל חי בשבת ויעבור הוא על שביתת בהמתו כמש"כ באבן עוזר סי' שכ"ח דמה"ט אסור להעמיד עלוקות בשבת וצ"ל כיון שמעמיד אדם בהמתו על המחובר שהטעם בשביל שהוא להנאת הבהמה אינו עובר משום שביתות בהמתו וה"ה להאכילה בעל חי משא"כ עלוקה מעמיד לצורך האדם ולא להנאתה כמש"כ אהע"ז) ולכאורה יש לישב דברי המג"א דבהמה ממאסת האוכלין כדאמרינן בשבת קמ"א בהמה שפיה רעה בפרה דאית לה רירי והיכא דנמאסין האוכלין פסקינן דאסור כמש"כ המג"א. אך לפי שכל הפוסקים לא הביאו דברי הגמ' דתענית והרי מאכילין קמח וחיטים לבהמות ולעופות ולית דחש לדברי הגמ' דתענית וע"כ מטעמא דכתיבנא דלהלכה עושין כל צרכו בפת ע"כ נ"ל דהמג"א גופי' לא מייתי דברי הגמ' דתענית להלכה רק להורות שיש לזהר בזה היכי דל"ה צורך בזה:

ומה שחשש כת"ה שחותכין הגף קודם שמפשיטין העור ואין יכול ליראות אם נשבר או נשמט. הנה הובא לפני בשבוע זו עוף שנפשט והי' הגף ג"ב נפשט לא שחותכין הגפים אך שמפשיטין אותן ויכולים ליראות היטב אם יש בהם שבר או נשמט וגם בעוד העוף חי יכולים לראות אם נשמט או נשבר ואז השוחט מצוה לשאול שאלה קודם ההפשט וגם בצומות הגידין יכולין לראות היטב אחר השחיטה וגם בצואר אם יהי' איזה ריעותא יטריף אותו או ישאל למו"ץ וכבר ראה דברי רמ"א סי' ל"א שמותר להשליך הראש ובבאר היטב מביא בשם ב"ה שבחודש תמוז אין פותחין שום ראש וסמכינין ארובה ואין מדקדקין על הריעותא כלל וכש"כ בזה שעל העור אין שום שאלה אך על הגף או על הושט או על צומות הגידין וזה אין משליכין רק העור ומה ענין לאסור הפשיטה מטעם זה:

ד ומה שכתב דבתקנה צריך לחוש גם למעוט אמת שכ"כ הישועות יעקב בסי' ט"ו ותוכן דבריו שכ' לישב מה שאסרו חז"ל עגל פחות מבן ח' וחששו למיעוט ואמאי באשת כהן שמת בעלה והניח ולד שמת תוך ל' אינה חולצת דאזלינן בתר רוב ולדות ול"ח למיעוט והיא קו' הת"ש דמה בין בהמה לאדם ותירץ כיון דהמיעוט בעולם ואם אתה מתיר הולדות פחותים מבן ח' גם המיעוט נפלים יאכלו לכן בתקנה חששו למיעוט משא"כ במת הבעל והניח ולד דהוא אדם פרטי אזלינן בתר רוב עי"ש. הנה בגוף הדבר אם בתקנה גזרו אף במלתא דלא שכיח כבר נתוכחו הרד"ך ומהריט"ץ ודעת מהרד"ך דבתקנה חששו אף במלתא דלא שכיח אבל זה דוקא בתקנה דרצו לזכות ישראל ולא בגדרים וסייגים והובא במשנה למלך פ"ד ממלו' לענין מי שנשתטה אם מותר ליתן נכסיו קרוב לשכר ורחוק להפסד כמו בתקנת יתומים וע' תשו' ח"צ סי' ס"א שהקשה על הרד"ך. אך נראה דהישועות יעקב לא כיון לסברת מהרד"ך דזה שאסרו עגל פחות מבן ח' ל"ה תקנה רק גדר וסייג. אמנם הסברא בפ"ע ישרה מאוד בישוב הקושיא אמנם עדיין קשה מ"ט חששו הכא למיעוט הואיל והמיעוט ישנו בעולם ולא חששו בכל מיעוט ולמה לא הצריכו חכמים לבדוק אחר ח"י טרפות הואיל והמיעוט ישנו בעולם וע"כ המיעוט יתאכל והרי אוכלין חלב מבהמות ול"ח למיעוט טריפות אף שישנו בעולם וקונים ביצים מנכרים ול"ח שמא מטריפות ומטמאים הם אף שהמיעוט ישנו בעולם. וע"כ צריך לבא לתירץ התוס' דמיעוט דנפלים שכיח ולכן חששו למיעוט רק דאף דהוה מיעוט דשכיח לא אסרו רק במקום שישנו להמיעוט בעולם כסברת הישי"ע. א"כ זה דוקא במיעוט דשכיח. והיכא שחכמים עשו תקנה. אבל שאנחנו נעשה תקנה לחוש למיעוט מיעוט טריפות בעופות ודאי הוה מיעוט דלא שכיח ואיך אנחנו עושים תקנה, א"כ נאסור לקנות בצים ויצטרך לבדוק אחר ח"י טריפות הואיל והמיעוט ישנו בעולם אמנם גם בלא"ה אין זה דמיון להך דישי"ע דהכי כל העולם יפשיטו הלא עושין זאת רק במקצת תרנגולים וגם דכבר כתבתי דאין משליכין האבר שיש בו ריעותא ויכולין להכיר אח"כ ולהתיר או לאסור על כן פשוט שאין לאסור אך יאמרו להשוחטים שיזהירו לבעלי התרנגולים שישגיחו אח"כ על הבשר אם יש בו איזה שאלה ומה שחשש שמא ימכור אח"כ בשר מעופות נחורות חלילה לחשדן כן ולא נחשדו על כך וגם לא יקנו מהם אך ממי שיודעין שהוא כשר וידוע כמה שקדו חז"ל על פרנסה ולמה נאסור להרויח בדבר לקפח פרנסת עניים על כן אין לאסור בזה:

והנני ידידו:

תוכן העניינים

שות בית יצחק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה