שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש
יו"ד ח"א · סימן עז
א' בסימנים הקודמים דברתי מדין מחזיקין מאיסור לאיסור. אביא הפעם מה שקשה לי בתוס' יבמות ל' ע"ב ד"ה אשה זו בחזקת היתר שהקשו בגירש ואח"כ כנס הא לא הוי בחזקת היתר לשוק. ועוד לר"י דוקא בגירש ואח"כ כנס מיירי. ותירצו דמוקמינן הערוה בחזקת שלא נתגרשה (וע"י חזקה זו מחזיקין צרתה בחזקת היתר לשוק) וקשה לי דהרי בדף ל"א מקשה אהא דמשני בגמ' דבספק גירושין לא בעי חליצה דמוקמינן בחזקת היתר לשוק והרי גם בספק גירושין תנן מגורשת ואינה מגורשת ואם ערוה היא צרתה בעי חליצה ומשני בשתי כיתי עדים עסקינן אחת אומרת קרוב לה ואחת אומרת קרוב לו, ומקשה ותו בשתי כיתי עדים נמי ספיקא דרבנן היא ומדאוריי' אוקמא אחזקה ואמאי צריכה חליצה. והנה תוס' כתובות כ"ו ע"ב ד"ה אנן אחתינן הקשו אהא דאמרינן בעירובין בתרומה ונטמאת הרי זה חמר גמל ומוקמינן לה בב' כיתי עדים אמאי לא מוקמינן התרומה אחזקתה דטהורה הוא הואיל ותרומ' דרבנן הוא ובדרבנן הקילו כמ"ש תוס' לעיל ותירצו בתירץ הב' הואיל והשתא התרומה ודאי טמא רק שהספק מתי נטמא לא מוקמינן אחזקה בתרי ותרי. א"כ ביבמות בספק גירושין בהערוה שכ' תוס' דכל עיקר החזקה דמוקמינין הערוה בחזקת שלא נתגרש' א"כ השתא במות בעלה הערוה ודאי יצאה מחזקת א"א ורק הספק הוא אם יצאה מחזקת א"א בגירושין מקודם או אח"כ במיתה. לא מוקמינן אחזק' בתרי ותרי. כמ"ש תוס' כתובת הנ"ל ומה מקשה בגמ' ותו תרי ותרי ספיקא דרבנן ומדאוריי' אוקמא אחזקה והרי היכי שהשת' ודאי יצא' מחזקה וספק מתי יצאה לא מוקמינן אחזקה בתרי ותרי ודא קו' רבתי לשיטת תוס' בשלמא אי מוקמינן הצרה בחזקת היתר לשוק גם השתא בחזקה זו עומדת אבל אי מוקמינן הערוה בחזקתה הרי השתא ודאי יצאה מחזקתה:
ב ונ"ל לישב דעד כאן לא כ' תוס' כתובות דבתרי ותרי לא מוקמינן אחזקה היכי שהיא ודאי טמאה דוקא אם לא נולד טומאה חדשה. רק שהתרומה נטמאת ולא נודע. מתי אמרינן כיון דאיתרע חזקת טהרה דהשתא ודאי טמאה לא מוקמינן אחזקה בתרי ותרי. אבל אם הי' ספק בפרוטה אם נטמאה או לא. ועתה ודאי נטמאה בטומאה אחרת שפיר מוקמינן אחזקה ואמרינן בטומאה ראשונה לא נטמאה. ועתה נטמאה דהרי אין ספק כלל על טומאה השני' רק על הראשונה ומוקמינן אחזקת טהרה אף בתרי ותרי וה"ה בנ"ד זה שהערוה יצאה מחזקת א"א השתא הוא מעשה חדש שמת בעל'. ע"כ בספק הראשון אי יצאה מחזקת א"א מוקמינן הערוה בחזקת א"א אף בספיקא דתרי ותרי. ושפיר מקשה בגמ' וכיוצא בזה כ' בש"ס ש' ג' פ"ד דאף דבמקוה שנמדד ונמצא חסר מחזקינן החסרון למפרע משום ב' לריעותא זה דוקא בספק מתי נחסר משא"כ בשוחט שעשה השתא עבירות לא מחזקינן למפרע שעשה עבירות אחרות. ומייתי ראי' מתוס' נדה דף ג' ד"ה לאביי איכא מוך עיי"ש. וראי' לסברא זו מתוס' כתובות כ"ג ד"ה מ"ש שהקשו אהא דאמרינן ב' אומרים נתקדשה ב' אומרים לא נתקדשה הרי זו לא תנשא ואם נשאת לא תצא ב' אומרים נתגרשה וכו' אם נשאת תצא והקשה בגמ' מ"ש רישא מ"ש סיפא והקשה תוס' שני ושני דברישא מוקמינן האשה בחזקת פנוי' ומ"ה לא תצא. ומה קו' הרי תוס' כתבו דף כ"ו ע"ב דבתרי ותרי היכא דהשתא ודאי טמאה וספק אם נטמא מקודם לא מוקמינן אחזקה בתרי ותרי וה"ה הכא השתא ודאי א"א הוא שהרי נשאת וספק אם נתקדשה מקודם לא מוקמינן אחזקה וע"כ מטעמא דכתיבנא דכיון דזה קדושין אחרים וספק הוא על קידושין אחרים מוקמינן אחזקה: ג והנה שמעתי בשם הגאון מ' יוסף זצ"ל אבד"ק זבאריב במדינת הגר. בישוב קו' תוס' ב"ב ל"א וב"ק ע"ב ע"ב אהא דאמרינן שם דרבא ס"ל כר"ח בהדי סהדי שקרא למ"ל בב' כיתי עדים המכחישים והקשו דא"כ מה אמר רבא עד זומם חידוש הוא. והלא ל"ה חידוש מה דפסולין קמאי דבכל ב' כיתי עדים שניהם פסולים. ותירץ הוא לפמ"ש תוס' כתובות כ"ו ע"ב הנ"ל דבב' כיתי עדים לא מוקמינן אחזקה היכא שעתה ודאי יצא מחזקה כגון בנטמא העירוב. א"כ ה"ה בב' כיתי עדים המכחישים ועתה נודע שכת אחת פסולים השתא אמרינן דפסולים למפרע דל"ש לאוקמא כת אחת הפסולים אחזקתן כיון דעתה ודאי פסולים. א"כ מה"ט ס"ל לרבא דבב' כיתי עדים המכחישין שניהם פסולים לכל עדות שבעולם דהו"ל עשאאי"ל דאם יזומו העדים נודע שהם פסולים השתא ושוב פסולים למפרע דל"ש לאוקמא בחזקתן. וכיון שפסולים למפרע אין חייבין מכאשר זמם כדאמרינן בב"ק ע"ג דהיכי דהיו פסולים בשעת העדות אין חייבין מכאשר זמם. ומ"ה הו"ל עשאאי"ל. א"כ זה דוקא לבתר דגלתה התורה דעדים זוממין ודאי פסולים. אבל לולא דגילתה התורה דעדים זוממין ודאי פסולים ורק מספק היו פסולין א"כ שוב ב' כיתי עדים המכחישים כשירין דמוקמינן אחזקתן כל אחת והעדות הי' עשאי"ל דגם אחר הזמה השני' לא נודע שבודאי פסולים הם. נמצא שפיר ס"ל לרבא דהוה חידוש מה שפסולים ולבתר שחידשה התורה שוב י"ל ב' כיתי עדי' המכחישים פסולים דהו"ל עשאאי"ל וזה דבר חריף אמנם לפמ"ש לעיל דדברי התוס' לא נאמרו רק בספק אם נטמא כבר או נטמא השתא באותה טומאה. משא"כ בספק אם נטמא ואח"כ נטמא בטומאה אחרת שוב אוקמא אחזקה כדמוכח מיבמות ל"א הנ"ל דברי הרב אינם צודקים דגם אם יזומו על עדות השני' מ"מ בשעת העדות כשירין הי' דמוקמינן להו אחזקתן ואינו דומה לדברי התוס'. ומצאתי בב"ח ח"מ סי' ל"א שכ' להדיא כדברי דאפי' נפסלה כת אחת מב' כיתות המכחישים ל"א אגלי מלתא למפרע דאלו הם הפסולים רק אמרינן דלמא השתא נפסלה. וע' בשער משפט שם ובראשית ההשקפה הי' נ"ל דדברי תוס' כתובות הנ"ל סותרים להב"ח אבל לפמ"ש לעיל גם תוס' כתובות יודה להב"ח כמ"ש ראי' מיבמות וזה מה שרציתי לבאר בעזה"י: