אור ברסלב
שות בית יצחק יו"ד ח"א › סימן סו

שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש

יו"ד ח"א · סימן סו

סימן סה

ב"ה ברעזאן ברכה וישועה לפ"ק. שלום וברכה וכ"ט לכבוד ידידי ש"ב הרב הה"ג החריף ובקי בכל חדרי תורה מורג חרוץ כש"ת מ' שמואל יצחק שור נ"י כעת האבד"ק קאנהעניטש:

ע"ד שאלתו בעובדא ששחטו עגל ומיעכו הסרכות על סמך המנהג שם למעך הסרכות מעגל גדול אף תוך שנתו אם אינו יונק ועגל זה לא הי' יונק והי' גדול למראית העין. ואינו נקרא עגל בלשון ב"א רק יאליפקע. וכבר בישלו הבשר ויש בזה תערובות גדול והפסד מרובה. ובתחלה אמרו להשוחט שהי' בן ערך עשרה חדשים ואח"כ נודע שהוא בן עשרה שבועות:

א' הנה מה שכתב שהנהיגו שם למעך הסרכות מעגל גדול אף תוך שנתו. לא ידעתי במה סמכו א"ע דלדעת הפר"ח והתורת חיים אין למעך תוך שנתו וזקיני הת"ש ורוב הפוסקים החליטו דתלי' אם נקרא בלשון בני אדם עגל. א"כ כל עוד שנקרא כ עגל אף שהוא נקרא עגל גדול עדיין שמו עליו ואין להקל בפחות מבן שנה דלא נקרא גדול רק לסימן שאינו יונק ונקרא בלשון ב"א פרעס קאלב. ופה בעירינו המנהג יותר נכון שלא לקלוף הסרכות בפחות מבן שנה. ולפרקים מקילים בפחות קצת אם נקרא יאליפקע ולכאורה י"ל דעגל גדול אינו בכלל עגל הרך אבל להמעיין בת"ש ובית אפרים סי' ל"ט ס"ק נ"ח יראה שאין לד לדייק מלשון הרכים ומלשון הד"מ שכתב ודוקא בבהמה גדולה נוהגים למעך וגם בלבוש ובהגהות הר"ץ לא מוזכר תיבת הרכים. א"כ כ"ז שנקרא עגל אין למעך הסרכות ובנ"ד שהעגל לא הי' רק בן עשרה שבועות לדעתי ודאי הוה עוד עגל הרך ואף דהוא עגל גדול מאוד ונשתנה בגדולה לא יועיל זה לענין הסרכות דהטעם הוא משום שהבשר עוד רך והסרכה מתנתקת בנקל ומתפרקת במשמוש הוא דבר התלוי בזמן הלידה ובמשך כזה עוד לא נתקשה הבשר. ובודאי מה שכתבו דתלי' בקריאת שם עגל סמכו בזה דאם קורין שם בהמה ודאי כבר נתגדל ונתקשה האברים אף קודם השנה אם נחסר זמן מה אין בכך כלום דתואר ומראה של זה כבהמה ובודאי גם הטבעיות ברפיון וקישוי כבהמה משא"כ אם מספר ימי העגל הוא עשרה שבועות והעגל נולד גדולה אין זה ראי' על קישוי אבריו ויש להחמיר בכגון דא בענין קליפת הסרכות דהוא קולא גדולה וכמה צוחו קמאי על זה בבהמות והגאון מ' סענדר זצלה"ה למד זכות להתיר והרבה פקפקו בזה: אמנם בנ"ד שכבר נתבשל הבשר ואין השאלה רק לענין הכלים נלע"ד להתיר הכלים בהפ"מ. חדא דאף שהעגל לא הי' רק בן עשרה שבועות מ"מ כיון שהגידול הי' כבן שנה ואנשים העידו שלא הי' קורין עגל א"כ ודאי תארו וצורתו כבהמה יש לדמותו להאי דבעי לן בחולין קכ"ב לענין גמל הרכה דהשיעור כ"ז שלא טענה ומיבעי לן בלא הגיע זמנה לטעון וטענה וסלקו בתיקו ופסקה הרמב"ם בתיקו וה"ה הכא אף שלא הגיע זמנה אם היא כבר גדולה אולי ג"כ נתקשה ומה"ט נמי מהני בפחות מבן שנה ותלי' בקריאת שם בהמה. וכיון דלא הוה רק דרבנן בכלי' שאינן בני יומן יש להקל: ועוד נ"ל דאף דמבואר המנהג דאין למעך בסרכות ועגלים הרכים מטעם דכיון שהבשר היא רך אולי הסרכות יתפרקו מ"מ בזה"ז דנוהגים לקלוף הסרכות ובאמת היא ענין תמוה דהרי זה עושין בחוזק יד וקולפין עד מקום שידם מגעת ועיקר ההיתר הוא כמ"ש הגאון מ' סענדר זצ"ל דמטעם דאין אנו מחזיקין אותן לסרכות רק שעלה כמו לבוש והתחיל להקרים על הריאה. ובזה לכאורה אין חילוק בין עגל לבהמה דהרי גם בבהמה עושין זאת בכח וגם בעגל יש לומר שהיא כמו לבוש וכמעשה דרינוס. וכבר הרגיש בזה בראש אפרים ס"ק קנ"ה וצ"ל דמ"מ חיישינין שמא תחילתו סירכה היא רק דמתוך הסירכה יוצא ונקרם על הריאה כמין לבוש וכשתחילת הסירכה יוצאה במיעוך לא איכפת לן אם אח"כ קולפין הריאה משא"כ בגדיים וטלאים אמרינין דתחילתו סירכה הי' וטריפה ומה שיוצא במיעוך היא לפי שהבשר רך כן צ"ל לישב שני המנהגים המנהג שנוהגים לקלוף הסרכות והמנהג שאין קולפין בגדיים וטלאים אבל מ"מ קצת קולא היא הקליפה דאמרינין כיון שאנו רואין כאן שנקלף מהריאה ועלה לבוש על הריאה מאין לנו לתלות תחילת הסירכה בסירכה גמורה נימא כיון שע"כ קרום עלה גם תחילתו לא הי' סירכה רק קרום ותחילתו בסופו. ולכן קצת יש להקל בקליפה ממיעוך הסירכות בלא קליפה דנהי דלכתחלה יש לומר דאין סירכה בלא נקב וע"י הנקב נעשה הסירכה וע"י הסירכה והליחות היוצא נעשה קרום. מ"מ בדיעבד יש לעשות מזה ספק. ובפרט בעגלים דלא שכיח סירכות יש לומר דל"ה רק קרום ולבוש כמעשה דרינוס:

ב' וקצת הי' מקום לדון להקל בעגלים דבאמת הפמ"ג נסתפק בפתיחה לסי' פ"ט לדעת ל"ת לתוס' דיש סירכה בלא נקב אי הוה טריפה ודאי או רק ספק ומסיק כיון שסופה להתפרק דנין אותה כודאי טריפה עיי"ש. ואמנם בעגלים דאתה מחמיר בהמיעוך מטעם דכיון דהבשר רך יכול להיות דמ"ה הסירכה אזלה ולא נקבה ולעולם סירכה גמורה היא א"כ אם תתפרק כעת כיון שהבשר רך לא תנקוב הריאה כמו דכעת לא נקבה ורק שאתה אומר שמא תתקשה ואח"כ תתפרק ואז ודאי תנקוב הריאה כיון שסירכה גמורה היא ושוב הו' רק ספק שמא תתפרק בעודו רך וא"כ הוי ס"ס שמא ל"ה רק ריר בעלמא ואת"ל סירכה גמורה היא שמא תתפרק בעודו רך והרי אתה רוצה לומר להחמיר דסירכה גמורה ג"כ מתנתקת ואינה מתפרקת בעודה רך ולא תנקוב הריאה ואת"ל דסירכה גמורה אינה הולכת בנקל מריאה אף בעגל א"כ זאת הסירכה שאנו דנין ודאי לאו סירכה היא וממנ"פ מותרת:

מיהו יש להחמיר להיפך מס"ס שמא כדעת רש"י דאין סירכה בלא נקב ואף בעגל טריפה ודאי ואת"ל כדעת ר"ת שמא גם אליבי' הך סירכה תתפרק ותנקוב הריאה:

והנה הלבושי שרד סי' ל"ט ס"ק צ"ז ור"ו הוכיח לשיטת ר"ת סירכה שלא כסדרן רק ספק טריפות אך קשה להקל נגד הש"ך דדעתו סי' פ"א דהוא ודאי טריפות ובאמת מה שפקפק בלב"ש ס"ק צ"ז בעיקר הטריפות לר"ת אמאי מטריפינן על שם סופו מצינו כמה פעמים בש"ס דדנין על שם סופו ומה"ט אמרינין בריש חגיגה ח"ע וחציו בן חורין למשנה אחרונה חייב בראי' כיון דדינא לכופו לאדון הוי כמשוחרר כולו עיי"ש ומקומות רבות בש"ס אין מספר וה"ה בסירכה שעומד להתפרק חשוב כאלו כבר נתפרק ועיין בפמ"ג סי' מ' מה שחילק בין חולי המתחדש בגופו ובין מחט ואנכי הבאתי ראי' מתוס' חולין נ"ח יש טועין לשחוט כשהעוף שוכב ע"ג עוף עיי"ש שכתבו הטעם משום שכבר שלף כמה פעמים ותיפוק לי' דבלא"ה טריפה שסופה לשלוף וע"כ לא מטרפינין משום סופו ויש ראי' להפמ"ג כיון שאין חולי המתחדש בגופו. אך בסירכה י"ל דכבר החלה החולשא וע"כ דנין על שם סופה כמ"ש הלב"ש גופי' שם:

והנה לדעת הלב"ש ודאי דאף בסירכה גמורה שבישל בכלי ונודע הדבר כשהוא אינו בן יומו הכלי מותרת דהוי ספק באיסור דרבנן כלי שאב"י כמ"ש המהריב"ל והפמ"ג כמה פעמים. ואף שהדבר נודע כשהוא בן יומו אם המורה התיר אף הבשר לפי שסבר דכיון שהי' עגל גדול ולא נקרא עגל כלל מותר למעך בסרכות א"כ לא נודע איסור כלל בעוד שהוא ב"י וכעת בהתגלות הדבר להחמיר הכלים ודאי אינן בני יומן והכלים מותרים. אך אפי' אם נחלוט דסירכה שלא כסדרן היא ודאי איסור בנ"ד כיון שיש כמה צדדים להיתר וכבר כתבנו דהוי ס"ס שמא ל"ה רק ריר בעלמא ושמא יתפרק כשהיא רך ולא ינקוב כמו שלא נקוב עתה בהמיעוך. וגם יש צד להקל כיון שאינו יונק והוי גדול במראה ובקומה וגם דמשמע מהגהות רמ"א דהוי רק מנהג להחמיר בעגלים הרכים קצת דמיא למ"ש הלב"ש בחידושי דינים כלל י"ב ס"ק מ"ב להתיר אפי' נודע כשהוא בן יומו אם כעת הכלים אינם בני יומן ע"כ הכלים שאינם בני יומן מותרים ואכ"מ להאריך בזה:

ג' והנה במ"ש לעיל דגם לשיטת ר"ת סירכה שלא כסדרן הוא ודאי טרפה ולרש"י דאין סירכה בלא נקב ג"כ הוה ודאי טריפה מ"מ נלע"ד דאין טרפה רק מטעם רוב דלרש"י רוב סירכות באו מנקבים. ולר"ת הרוב מתפרקין. וכן כל טרפה שהיא על שם סופה הוא טרפה מטעם רוב. ובזה נלע"ד לישב דברי הפמ"ג שנסתפק בטרפה על שם סופה אי לא חי רק י"ב חודש או יכול לחיות כ"ד חודש. ולב"ש בריש סי' ל"ה ובנאות דשא סי' ע"ה הקשה עליו דא"כ מה הקשה תוס' בחולין י"א איך ילפינין מפרה אדומה דאזלינין בתר רובא דילמא מטעם חזקה דפרה יותר מי"ב חדשים ומה קושיא ניחוש שמא הפרה טרפה בטריפות ע"ש סופה דיכולה לחיות יותר. עיי"ש להנ"ל ניחא דאם לא אזלינין בתר רובא ל"ה טריפות ע"ש סופה רק ספק ולספק ל"ח דהוה ס"ס. וס"ס עדיף מרוב לה"א דלא אזלינין בתר רובא. וגם למסקנא לדעת ר' יוחנן נדה נ"ט ע"ב דלר"מ מהני ס"ס באיש ואשה שעשו צרכיהן אף דחייש למעוטי. עיי"ש ועל כרחך לא חיישינן בפרה רק לודאי טריפה שכבר נטרפה. וזו אינה חי' י"ב חידש ודוק (וע"ל סי' ס"א אות ה') ודע דהראי' שהבאתי לעיל מנדה נ"ט דלר"מ מהני' ס"ס אף דחייש למעוטי יש לדחות לפמ"ש חידושי הר"ן דטעמא דר"מ דמטמא באשה שעשתה צרכי' ונמצא דם משום דחייש למעוטי א"כ באיש ואשה שעשו צרכי' דהוה ס"ס ורוב דלא הדר מי רגלים למקור ומ"ה מטהר ר"מ ולעולם ס"ס לדידי' לא עדיף מרוב ודוק ואכ"מ להאריך:

והנני ידידו סי' סז:

א' דעת הלב"ש היכא שהוכשר חסרה אונא ע"י סימן דארוכה ועבה בצד אונא אמצעית הסמוכה לאומה והמקום השני הסמוכה לאונא עליונה שוה בעובי' לצד הסמוכה לאומה טריפה מטעם תרתי לריעותא דמצרפין ריעותא דחליף עם ריעותא דחסר. וברא"פ הכשיר בהפ"מ ולפענ"ד היכא שיש היכר סדק וגם היכר סמפון גם הלב"ש מודה דל"ה תרתי לריעותא דבב' סימנים ל"ה ריעותא דחסר דומה לזה קיי"ל להרבה פוסקים דאף דסימן אחד אמצעי ל"מ להתיר מדאור' מ"מ ב' סימנים אמצעים הוה סימן מובהק ה"ה הכא בב' היכרים הוה סימן מובהק ול"ה ריעותא דחסר:

כלל. וכן נ"ל דהיכא שיש בימין ב' אונות וסדק ובשמאל ג' פרודות דטרפה לרב אחאי וכן פוסק בת"ש ובלב"ש הכשיר בהפ"מ היכא שיש ב' בימין וסדק וג' סמפונות כשר אף באין הפ"מ. ומצאתי ברא"פ סעיף ע"ה דאף דס"ל ביש בימין ג' אונות וסדק ובשמאל ד' נפרדים טרפה מ"מ אם יש באונא של ימין שהסדק שם ב' סמפונות כשר בהפ"מ וצ"ג. ואף דמשמע מרא"פ דבב' בימין וסדק ובשמאל ג' לא הכשיר ע"י שיש סימן סמפון ג"כ זה לשיטתי' דס"ל דטרפה אף במפ"מ ולא מלאו לבו להקל דיש ג"כ סברת רש"ל דסדק אין יכול לעשות ב' פעולות משא"כ להלב"ש שהכשיר בהפ"מ י"ל בסימן דסמפון ג"כ כשר אף בלא הפ"מ. ולדעתי גם סברת רש"ל לא שייך דסמפון יעשה פעולה אחת והסדק פעולה אחת וע' ברא"פ ס"ק צ"ה שרצה לומר דאף דסדק אין מועיל להטריף מ"מ סדק וסמפון יועיל להטריף רק שהכשיר בהפ"מ מ"מ להכשיר י"ל דב' סימנים עדיף מסימן אחד:

ב ואף דהת"ש סי' ל"ז ס"ק ה' כ' דמה לי חדא. חזקה מה לי תרי חזקה דבריו צ"ע מש"ס דעירובין ל"ה ע"ב דמחלקינן בין חדא חזקה לתרי חזקה וע' תשו' ריב"ש סי' שע"ט לענין הרי חזקה ונוב"י אה"ע סי' מ"ג ע"כ נראה דזקיני ת"ש שיגרא דלישנא נקט דאינו דומה חזקה דמעיקרא לסברא והוכחה וכונת הת"ש כיון דתלוי' מחזקינן להפשטת ליחה ומ"מ ע"י הבועה חיישינן שמא סירכה גמורה הוא מחמת המכה ה"ה בהולכת ע"י מיעוך מחמת המכה אמרינן דלעולם נקב הוא ורק דהמכה מחלחלת המקום כמו שמסיק וגם בזה הת"ש פוסק להלכה סי' ל"ט דתלוי' מבועה מהני מיעוך דתרי הוכחות עדיף מחד הוכחה. וה"ה לענין סדק וסמפון. ובתשובה אחת הקשיתי אדברי ריב"ש דב' חזקות עדיפא כרוב ול"א רובא וחזקה רובא עדיף מעירובין ל"ו דאמר רבא דבנגע באחד בלילה ואינו יודע אם חי אם מת איכא תרי חזקה ומ"ה ר"מ מטהר בספק נגע עיי"ש והרי ר"מ אינו מטהר רק בר"ה כדכתבו תוס' שם בשם תוספתא ר"מ מטהר שספק טומאה ברה"ר טהור. ואס"ד דשני חזקות חשיב כרוב. הרי רוב מהני אף ברה"י כדמוכח מחולין ט' ע"ב בצלוחית שהניחה מכוסה ובא ומצאה מגולה פסולה ולא טמאה מפני שדרכן של שרצים לגלות ותלינין ברובא אף ברה"י וכ"כ בתשו' הרשב"א סי' פ"ג הובא ביו"ד סי' שע"ד ברמ"א דברוב נכרים הנמצא אינו מטמא באהל אף ברה"י ודברי הנחלת יעקב בתשו' הגאון מליסא סי' ה' שכ' דבספק טומאה ברה"י ל"מ רובא דליתא קמן תמוהין מהוכחת הנ"ל ושוב ראיתי דגם בנחלת יעקב מסיק כן אך שלא הביא ראיות הנ"ל, א"כ אס"ד דתרי חזקה לטהר הוא כרוב ליטהר ר"מ אף ברה"י ודא קו' רבתי וכעת ראיתי דיש ליישב הקו' עפ"י דברי רש"י בעירובין שם שכ' רבא אמר גבי נגע באחד נמי אפי' יש ב' כיתי עדים חלוקות אחת אומרות קודם שנגע מת ואחת אומרת עכשיו מת הוה נמי ר"מ מטהר ואפ"ה לא תיקשי התם תרי חזקה וכו' וכיון דאיכא עד אחד האומר שהוא טמא מ"ה ל"מ תרי חזקה לטהר ברה"י היכי דאיכא עד שהוא מטמא ומ"ה ר"מ אין מטהר רק ברה"ר. וזה ישוב נכון ואכ"מ להאריך. ושוב מצאתי בדעת קדושים שנסתפק אי ב' סימנים כגון סמפון וסדק עדיף מחד סימן והנלע"ד כתבתי:

תוכן העניינים

שות בית יצחק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה