שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש
יו"ד ח"א · סימן סד
ב"ה פרעמישלא יתברך לפ"ק:
להרב הגדול החריף ובקי מוה' נפתלי הירץ נ"י אבד"ק בארדזען: ע"ד השאלה בריאה שהי' נגלד פורתא ובדקו ברוק ולא בצבץ ואח"כ ראו שמרחוק יש שיילעכץ. וקלפו עד בואם להנגלד ורוב הנגלד הי' תחתיו שלם ויפה אולם לאשר קלף שם במהירות ובחוזק יד נקרע הריאה ובצבץ ואמר השוחט שיוכל להיות שכל הקליפה הי' נלקחת משם בנחת אך מחמת מהירות נקרע והכשיר כת"ה בה"מ וכבוד שבת ושכנגדו חלק עליו:
א) תשובה הנה בנגלד פורתא ויש שם בשר בלוי הנראה דהוי תרתי לריעותא דהרי שי' א"ז הת"ש דבשר בלוי הו' ריעותא ונגלד פורתא ג"כ הוי ריעותא ואף דהטו"ז פוסק דבשר בלוי ל"ה ריעותא מ"מ גם לדידי' בעי שיהי' הבשר תחתיו שלם ויפה. ולכן הבדיקה בבשר בלוי מעכבת, אף בדיעבד. ואם קלף הבשר בלוי ומצא נקב אף שיש לתלות במשמוש ידא דטבחא טריפה. כמו שפסק בפ"ת סי' ל"ט סעיף קנ"ח. אמנם בזה חולק הגאון מהרש"ק זצ"ל בספרו טטו"ד מהד"ת סי' צ"ד וס"ל דאם העביר ידו בכח ויש לתלות במשמוש ידא דטבחא תלינן ובאמת מה שהביא שם ראיה מבועה דתלינן במשמוש ידא דטבחא ל"ד רק לבשר בלוי בלא נגלד פורתא אבל בנגלד פורתא ויש בשר בלוי כיון דהוי תרתי לריעותא לשי' הת"ש אף אם נאמר דבמקום הפ"מ לא נחשב זאת לתרתי לריעותא כשי' הפר"ח והפלתי והלב"ש סי' ל"ח ס"ק ע"א מ"מ עכ"פ צריך בדיקה והיכי שנקרע אין לתלות במשמוש ידא דטבחא דעכ"פ לא בדקהו כדת באופן דלפ"ז בבשר בלוי ונגלד פורתא ונקרע יש להטריף מ"מ בנד"ד שלא הי' בשר בלוי רק קליפה וזה קל מבשר בלוי ויש מקום לומר דאפי' לא קלפוהו מותר כעין שכ' בראש אפרים סי' ל"ו סעיף י' בנגלד מקצת מקרום העליון ויש שם סירכא למטה מחציין דא"צ להסיר הסירכא רק יבדוק בפושרין ואם נקרעה בריאה שא"א לבדוק עוד כשר. הן אמת שיש לומר דאותו קרום יש לו דין סירכא תלוי' ובסירכא תלוי' על נגלד פורתה כתב בספר מטה יוסף ובראש אפרים סי' ל"ו סעיף י"ב להטריף באינה עוברת ע"י מיעוך ומשמע שם קצת דבנקרע העור טריפה. מ"מ ל"ד העור הפירש והנקלף לסירכא תלוי' דבסרכא תלוי' חיישי' שמא ניקב עור התחתון. עיין בראש אפרים סי' ל"ו ס"ק כ"ב ובעור הזה אין חשש לנקיבת קרום התחתון דהריאה יש לה כמה קרומים ויכול להיות שהיא קרום ג' ע"כ אין לצרף ריעותא דנגלד פורתה לשוי' תרתי לריעותא ודוקא בבועה על נגלד חיישינן לנקיבת קרום התחתון וכיון שעליון נגלד ויש ריעותא בב' הקרומים משא"כ בזה דשכיח דרוב פעמים קולפין אותו ונמצא שלם תחתי' אף אם נאמר דהוי ריעותא אין שני הריעותות רק בעור העליון ולא מיקרי תרתי לריעותא וכן היא מסקנת תשו' בית אפרים סי' ט"ו עיי"ש ע"כ הדין לדעתי בזה דאם לא הי' אפשר לקלוף כלל ורק כשקולפין בחוזק נקרע הריאה יש לצדד להחמיר דשמא מ"ה א"א לקלוף דנדבק העור הזה בקרום התחתון ומה שלא יכול לקולפו עדות שיש ריעותא בקרום התחתון משא"כ בנ"ד שהשוחט אמר שהי' יכול לקלוף בנחת אך מחמת שאץ לדרכו העביר ידו בחוזק ונקרע הריאה ובתחילה בדק הנגלד ברוק ולא בצבץ ויפה הורה להכשיר בהפסמ"ר לכבוד שבת והעיקר לדינא בדינים אלו וביחוד בנגלד ויש שם קליפה דקה ונקרע העיקר הדבר תלוי בראיית השו"ב. אם נמצא על הנגלד כמין שריטות לבינות שנראה הנגלד שלטה בקרום התחתון אז טריפה ואם לא נמצא שריטות לבינות והעור הנקלף לא נסרכה בקרום התחתון ויש לתלות שהי' הולך כולה מעל הריאה בלא בצבץ רק שהטבח העביר ידו בכח יש להקל בהפסמ"ר וכש"כ אם לא ראה הנגלד רק לאחר הסרת הקרום ונמצא נגלד פורתה דהוה ג' ספיקות שמא מחמת הקליפה נעשה הנגלד ושמא נגלד פורתה ל"ה ריעותא ושמא בשר בלוי ל"ה ריעותא א דיש להקל בהפסמ"ר:
ב והנה אין בהמ"ד בלא חידוש הנה מה שהפוסקים מחזיקים נגלד פורתא או ניקב עור העליון לריעותא מטעם דשמואל, מטריף בניקב עור העליון כמבואר בתשו' גבעת שאול סי' מ"א וכ"כ במשבצות סי' ט"ל או"ח י"ח הנה בתשובה אחת הקשיתי קוש' גדולה להך לישנא קמא דף מ"ו דאמרי לה קרמא עילאי. וס"ל תתאה נמי טריפה א"כ איך אמר שמואל בדף נ"ז בנשבר הגף תיבדוק. ומה מהני בדיקה דמשמע בדיקת נפיחה ושמא עילאה אינקב תתאה לא אינקב ומ"מ טריפה ובשלמא לשיטת התוס' דרב:
ושמואל פליגי ולא מכרעה מי ס"ל טריפה ומי ס"ל כשר. יש לומר דרב ס"ל טרפה ושמואל ס"ל כשר (ועיין בקונטרס הראיות בראש אפרים סי' ל"ו אות כ') ומ"ה ס"ל לרב דנשבר הגף ל"מ בדיקה דלמא עילאי אינקב ושמואל ס"ל כשר. ולכן קאמר תיבדוק הגם דמשמע ממפורשים להיפך דשמואל ס"ל קרמי עילאי מ"מ ראי' הנ"ל כראי מוצק דשמואל ס' כש. אבל למהר"ם מלובלין בתוס' דלשנא קמא קאי אליבא דכ"ע ע וס"ל לתרוייהו לרב ושמואל קרמי עילאי קשה איך אמר שמואל תיבדוק ודוחק לומר דכונה תיבדוק לראות הריאה אם יש נקב דלשון בדיקה משמע בדיקת נפיחה כפירש"י ומזה נראה בעליל דלישנא בתרא עיקר וללשנא קמא לא אמר שמואל תיבדוק. וכיון שיש הוכחה מגמ' דלשנא בתרא עיקר ע"כ אין לצרף ריעותא דנגלד לתרתי דריעותא. והגם דאין להקל נגד הרבה פוסקים. מ"מ יש לצרף לסניף בנ"ד להקל ולומר דל"ה תרתי לריעותא. ובאמת הי' מקום לומר לפרש דברי הגמרא דף מ"ו להיפך דמ"ד קרמי עילאי היינו עם תתאה ומ"ד לתתאה היינו תתאה לבד. ולפ"ז ליכא למ"ד בעילאי לבד טרפה. וכבר הקשה כן בטוב טעם תנינא סי' צ"א אך לדעתי ל"ק מידי דהרי גבי מוח פליגא בזה ושם מבואר דמ"ד עילאי עילאי דוקא ומ"ד תתאה היינו עם העליון ומסתמא גם בריאה הוה הכי ושוב מצאתי במעדני יו"ט שתי' כן:
ג ודרך אגב נ"ל להוכיח דבקרום של מוח בעינן דוקא ניקב ב' קרומים ובקרום אחד ל"ה ספיקא דאורייתא וק"ל על שיטת בה"ג דס"ל בקרום של מוח טריפה בעילאי או תתאה לחוד וכתב בפמ"ג ר"ס ל"א דס"ל לבה"ג כיון דאיכא ב' לישנא לחד קרמא עילאה טריפה ולחד קרמא תתאה הו"ל ספיקא דאורייתא דא"כ לדבריו קשי' קו' התוס' חולין דף י"א ע"ב על ר"ע איך קאמר במכות שלא הי' נהרג אדם מעולם שמא טריפה הרג. הרי הוה ל"א כקו' התוס' וגם איך מוקי ר"ע לקרא דאם בכלי אבן או בכלי ברזל הכהו ותירץ התוס' דמשכחת לה שהי' קרום של מוח מגולה ובא זה ונקבו עדיין קשה דנהי שהעליון הי' מגולה שמא הי' התחתון נקב והי' טריפה וזה דבר שא"א לראות אם הי' התחתון שלם דהעליון מפסיק. וע"כ ליכא למ"ד קרמא תתאה. ורק עם עילאי וכשראו עליון שלם ודאי שלא הי' טריפה מחמת אותו מקום וקשה על בה"ג. ואין לדחות די"ל דהעליון ניטל ובדק לתחתון אחר מיתת הנרצח והי' שלם דבשלמא אי הוה ודאי טריפה בניקב עור העליון י"ל מה"ט הורגין הרוצח שעשהו טריפה אבל אם ל"ה רק ספק טריפה אין להרוג הרוצח. וכן אין לומר דמתחילה הי' קרום העליון ניקב ובדקו קרום התחתון והי' שלם והרוצח ניקב לתחתון דכיון דהוה ספק טריפה בניקב העליון אין להרוג הרוצח שמא הנרצח כבר טרפה הוא וע"כ מוכרח דל"ה ספק רק או ודאי טריפה או כשר ובזה מיושב מה שאנן מכשירין בהפסמ"ר ואין חוששין לשיטת בה"ג ושמא ס"ל לבה"ג לחלק בין אדם לבהמה בקרמי תתאה ובאדם אינו טרפה כמו שחלקו התוס' בריש אלו טריפות ד"ה ואמר ר"י עיי"ש לענין קרמי עילאי כן ס"ל לבה"ג בדין קרמי תתאה ובאדם בעי דוקא ב' הקרומים ודוק: ד וע"ד השאלה בסרכא כסדרן בין אונא לאומא עם חלון יוצאת מבועה הנה הראש אפרים דיני תרתי לריעותא אות ו' וס"ק יוד דעתו להתיר בהפס"מ וצורך גדול והגם כי שם כתב בין אונא לאומא או בין אונא לאונא ויש שם חלון ומשמע אבל בין אונא לאומא ויש שם חלון יוצאת מתוך הבועה טריפה מ"מ לפי הטעמים שכ' דחלון אינה ריעותא להתנגד למיעוך מה"ט ט מהני מיעוך אף בין אונא לאומא בחלון לצ"ג וכ"כ בעצי לבונה. אך לפמ"ש בראש אפרים דבמקום שנהגו להחמיר אין לסתור מנהגם בדין זה כבר נהגו להחמיר וחלילה להקל במיעוך אף בהפס"מ וצורך גדול:
והנני ידידו: