שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש
יו"ד ח"א · סימן נ
להרב החריף ובקי בכל חדרי תורה מוה' ישראל פרנס נ"י דומ"ץ דק"ק טארנאפאל:
בדבר שאלתו בשו"ב מכפר שהי' לאנשי הכפר מחלוקת עמו והזמינהו לדין לפני רב סמוך ולא רצה לבוא ונתן עליו סירוב וקבלו עליהם בחרמות שלא לאכול משחיטתו. ורב אחד מפורסם נתן להם רשות למנות שו"ב אחר ומינו אחר. ואח"כ עשו מקצת בני קהלה שלום את השו"ב שהי' מכבר. והוא שוחט להם ומקפח פרנסת השו"ב החדש והשו"ב שהי' מכבר טוען שהשו"ב השני מקפח פרנסתו מה דינם:
א' תשובה אם אמת הדבר שהזמינו השו"ב לד"ת ולא רצה לבוא ונתן רב עליו כתב סירוב היו רשאין לקבל להם שו"ב אחר. הנה בדין אם מסרב פסול לעדות יש לעיין דהגם דלא הוה גזלן כיון דלא נודע אם חייב כלום טרם יקוב הדין והוא אומר שאינו חייב. מ"מ על מצות עשה ודאי עובר דאם נאמר דאלה המשפטים קאי על הדיינים ועל הבע"ד כדממעטינן לפניהם ולא לפני ערכאות א"כ הוא עובר בעשה. אך אף אם נאמר דזה ל"ה עשה מ"מ כיון דכתיב ועשית עפ"י הדבר אשר יגידו לך ועפ"י התורה אשר יורוך וכ' החינוך מצוה תצ"ה דבכלל המצוה לשמוע ולעשות בכל זמן וזמן כמצות השופט ורק שהחינוך כתב כלומר החכם הגדול אשר יהי' בינינו בזמנינו אמנם לפי מה שכ' הפוסקים דכל רב שבעיר הוא כב"ד הגדול ע"כ אם הזמינו הרב לדין ולא בא. הוא עובר בעשה. אמנם אם עובר בעשה בשוא"ת לא נפסל לעדות כמבואר בנתיבות סימן ל"ד, אך נ"ל דגם הוא עובר בלאו דלא תסור דהוי לאו שנתן לאזהרת מיתת ב"ד. דעיקר הלאו הוא על זקן ממרא כמ"ש הלח"מ פ"א מהלכות ממרים בשם קרית ספר מ"מ הדבר ספק אם יש בזה לאו דלא תסור ועוד דרוב הפוסקים ס"ל דאף אם עובר בל"ת בשוא"ת לא נפסל לעדות אף מדרבנן כהכרעת הריב"ש בנשבע שיאכל ולא אכל דלא נפסל. והנה בדברי קבלה ודאי עובר כדמוכח מש"ס דמ"ק דקבעינן זמנא ומנדינן אם לא בא אך דעת מהרי"ט חאה"ע סי' מ"ה דרשע דדברי קבלה לא נפסל לעדות וקצת פוסקים חולקים עליו. ולדינא נראה דקודם הכרזה ודאי לא פסול לעדות אך הב"ד יכולים להכריז עליו כמו שיכולין לעשות לו כפי' ועיין בתשב"ץ ח"ב סי' ר"ץ דהולך בערכאות פסול לעדות. ומשם אין ראי' דשם עובר בקו"ע ומתשו' בית יעקב סי' ל"ג משמע דמסרב לא פסול לעדות מדכתב שם דפסול להיות דיין משום התקוששו וקושו דכיון שאינו דנין אותו אינו דן ותיפוק לי' דכל הפסול להעיד פסול לדון כמ"ש הטור ומוכח מש"ס דנדה ומוכח מזה דכשר להעיד. אך לפמ"ש אין משם ראיה דפסול לעדות ודאי ל"ה קודם שהכריזו עליו ומ"מ לדון פסול אך הב"ד יכולים להכריז עליו לפסלו לעדות כיון דהוי כפורק עול ובפורק עול כבר כ' הנתיבות דאף במ"ע פסול לעדות בשוא"ת. וזה דלא כמ"ש בתשו' חסד לאברהם ח"מ סי' ו' דלא נפסל לעדות. אך בזמה"ז כיון שבעו"ה רבים מתפרצים אין לפוסלו לעדות אם יסרב לבוא לדין כעין שכתב בתשו' רש"ל ובתשו' רמ"א ופליתי סי' ב' לענין מוסר [הובאו לעיל סי' מ"ח]:
ב' מ"מ לענין שו"ב ודאי יכולים להעבירו ולמנות אחר דכיון דהב"ד יכולים לנדותו וכש"כ שיכולים להעבירו ובודאי אדעתא דהכי לא מנהו אנשי קהלתו שיעשה אפקרותא ע"כ אם ירד אחר לאומנתו ל"ה השגת גבול מ"מ י"ל דאם השוחט רוצה לקבל עליו הדין ויש לו התנצלות למה לא בא לדין וכשיקיים כד"ת חוזר לאומנותו ואף דמבואר במג"א בסי' קנ"ג בשם המרדכי דאם מחמת אונס עבר חוזר לשררתו ואם מחמת עבירה עבר אינו חוזר לשררתו:
אפי' עבר בשוגג כמבואר בר"מ פ"ז מרוצח מ"מ דברי המג"א צ"ע דהרמב"ם פ"ז מרוצח כ' דרוצח שגלה אינו חוזר לשררתו הואיל ובא תקלה גדולה ע"י משמע דבשאר עבירות חוזר לשררתו ומצאתי בפרמ"ג שם שכבר תמה בזה האלי' רבה ועיי"ש שמביא בשם חמד משה שאם העברתו מחמת אונס הראשון חוזר לעבודתו והשני נדחה לגמרי ואם העבירו מחמת מחלוקת הראשון יש לו ב' חלקים והשני חלק שלישי כדאשכחן בברכות כ"ח בר"ג שדרש ב' שבתות לגי' הרמב"ם בהקדמה לפי' המשנה יבמות וראב"ע שבת אחת והנה אין לדמות דין זה למ"ש באשל אברהם סי' נ"ג ס"ק ו' בשוחט שהניח בנים קטנים והחזיק אחר והגדילו הבנים דאמרינן כיון שנדחו נדחו דשם לא היה להבנים רק מכח ירושה וכיון דאפסקי אחר ל"ש ירושה דירושה אין לה הפסק וכיון שלא ירשו בשעת מיתה אמרינן כיון שנדחו נדחו משא"כ כשהשו"ב נדחה מחמת עבירה בשוגג או מחמת מחלוקת כשהוא חוזר לאומנתו השני נדחה ויש בו השגת גבול. אך כבר כתבתי דאם מחמת מחלוקת הפמ"ג מביא ראיה מש"ס דר"ג דיש להשני חלק שליש. אולם יש לחלק דשם בר"ג כיון דצערי' לר' יהושע לא דנו לר"ג כירד מנשיאותו מחמת אונס וגם שם הי' מחלוקת לשם שמים ומי יודע אם בנידון דידי' מינו אחר מסבת מחלוקת לשם שמים ומה שלא בא לד"ת ההכרח לשמוע דברי השו"ב שמתנצל א"ע ולבחון אם יש בדבריו ממש. ואם השו"ב השני נמנה עפ"י רב מפורסם אולי נעשה זאת עפ"י השתדלות האנשים העומדים על הפקודים. וגם בדבר החרם והנדר שחתמו אנשי קהלתו ההכרח לחקור אם חתמו כדין ואם נשאלו על נדרם לחכם על כן ההכרח שיבואו שני השוחטים לד"ת אצל ב"ד הסמוך. והנני ידידו: