שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש
יו"ד ח"א · סימן מח
ב"ה פרעמיסלא. כי עת לחננה לפ"ק. להה"ג החריף ובקי מו"ה צבי העללער נ"י אבד"ק פמארין:
ע"ד השאלה באחד שמסר ממון חבירו לנכרי. והוא זובח אם יש לו נאמנות, לקנות אצלו בשר כשר אחר שמוחזק לעבור עבירה כזאת:
א תשובה כבר ראה כת"ה בש"ע סי' קי"ט מביא המחבר מסור שחיטתו כשירה ונאמן על האיסורים:
והרמ"א מביא דיש פוסלים שחיטת מסור. ומשמע דלענין אם נאמן על האיסורים. לא פליגי רק על דין אם שחיטתו כשרה. אולם המעיין בב"י מביא תשו' הרשב"א דמסור שחיטתו כשרה דנאמן על האיסורים א"כ הוא דין אחד דמש"ה השחיט' כשרה דנאמן על האסורים ולפי"ז הרמ"א שהביא י"א דשחיטתו אסורה ה"ה דס"ל דאינו נאמן על איסורים. ובאמת לפי המבואר בסי' ב' בש"ך בשם הגהות אלפסי דהוה כמומר לכל התור' דלא כט"ז, ודאי אין לו נאמנו' על איסורי' כדאיתא בסי' קי"ט, דבחילול שבת בפרהסיא דהוה כמומר לכה"ת, אינו נאמן באיסורין וה"ה בשאר מומר לכל איסורין שבתור' ולדינא כיון שיש ב' דעות כ' זקיני הת"ש סי' ב' סכ"ו דלענין שחיט' הו"ל ספיקא דאורייתא. ואם באקראי עביד פעם אחת ואינו מוחזק לכך כשר בדיעבד, אבל אם הוא מוחזק לכך אסור שחיטתו אף בדיעבד. ולפ"ז לענין נאמנות באיסורין נמי הו"ל ספיקא דאורייתא:
דלהש"ג דהו"ל כמומר לכה"ת אין לו נאמנות דהרי הש"ג ס"ל דמומר לכה"ת בעומד ע"ג כשר שחיטתו דקרינן וזבחת הואיל והוא מצוה על הזביחה. ורק משום שאין לו נאמנות אוסר שחיטת מומר ומוסר וע"כ דס"ל שאין לו נאמנות. אך להרשב"א יש לו נאמנות וקצת צ"ע לפי"ז ע"ד זקיני הת"ש סי' ב' ס"ק מ"ז שכ' דלדידן דס"ל כתוספות והרא"ש דמומר לכה"ת לאו בר זביחה ה"ה במסור פסול מדאורייתא דכמו דתפילין שכ' פסולין מדאו' ה"ה שחיטתו אסור מדאורייתא והרשב"א יסבור דמסור לכתיבת תפילין רק מדרבנן פסול ומ"ה ס"ל שחיטתו כשירה. ובאמת י"ל להרא"ש ותוס' דתפילין שאני משחיטה דבתפילין בעינן כתיבה לשמה וכיון דמסור פקר במצות חיישינן שאינו כותב לשמה משא"כ שחיטת חולין ל"ב כונה והש"ג ס"ל דמומר לכה"ת פסול לשחיטה מטעם נאמנות ה"ה מסור דפקר אין לו נאמנות ולהתוס' והרא"ש אף דמומר לכה"ת ס"ל דל"ה בר זביחה מ"מ מסור ל"ה כמומר לכה"ת ומהני בעומד ע"ג דלא ס"ל להתוס' והרא"ש כשי' הש"ג דהוה מומר לכה"ת ומתפילין אין ראיה דשם חיישינן שאינו כותב לשמה ואפשר דמשמע לי' דתפילין פסולים אף דידעינן שכתב לשמה משום דל"ה בר קשירה כדמשמע כן בר"ן בגיטין ועכ"פ כיון שלהלכה הדבר בספק אם יש למסור נאמנות באיסורין יש לאסור מספק שימכור בשר כשר אף שראיתי בפלתי כ' דעכשיו בעוה"ר נעשה כהיתר עד שבתשו' רש"ל מכשירו לעדות וכ"ש שאין לפוסלו לשחיטה. הנה עיין תשו' רמ"א סי' י"ד בתשו' ה"ר נפתלי מק' בריסק שכ' על פסול עד השני שפסלוהו במסירה יש צד להכשירו שקלקול ראשי העם הם תקנתם כיון שקצת ראשי העיר מסורים מפורסמים העד ראה ויתר למסור באומד דעתו שאין נקרא מסירה רק המוסר גוף חבירו ולא ממון כי מורגלים בכך וע' בתשו' הגאון רע"א סי' צ"ו שהביא מזה ראי' לענין עדי קידושין בגלוחי זקן עיי"ש ומ"מ מה שדן הגאון רע"א וכן ה"ר נפתלי מבריסק חשש לסברא זאת כ"ז להחמיר בקדושין אבל להקל בשחיטה מפאת סברא זאת אין לנו כיון דרוב הפוסקים כתבו דמוסר פסול לעדות כמבואר בח"מ סי' ל"ד ובמהרי"ק ובריב"ש ע"כ אין לסמוך ע"ז לענין שחיטה:
ב' והנה בפתחי תשובה ח"מ סי' ל"ד מייתי תשו' פמ"א דלא פסול לעדות רק מדרבנן דדיני דגרמי ל"ה רק מדרבנן ובית מאיר אה"ע סי' י"ז סק"ג כ' דעבר אדאורייתא משום לא תלך רכיל. ועיין שער משפט סי' ל"ד שכ' דלא תלך רכיל הו"ל לאו שאין בו מלקות. ול"פ לעדות מה"ת ולפענ"ד מדכתב הר"ן בגיטין דתפילין שכ' מסור פסולים דאורייתא לשי' הרמב"ם דל"ה בר קשירה ע"כ דפסול לעדות מדאורייתא מדדינו כמומר לכה"ת ולאו בר קשירה הוא ואף אם נדחק לומר דסוגיא דגיטין מ"ה אתיא כר"י דס"ל כתובות מ"ה ב' דלוקין בלאו דלא תלך רכיל לשי' רש"י ומ"ה משמע שם דפסולין התפילין מדאורייתא אבל הרמב"ם הא ס"ל לאו שאב"מ אין לוקין ומ"מ משמע דמסור פסול לתפילין מדאורייתא (ואולי י"ל מה"ט השמיט הטור מסור בסי' ט"ל בא"ח אבל זה רחוק) ובגוף הדין שכתב הפמ"א דדיני דגרמי ל"ה רק מדרבנן ובבית מאיר כ' דבדיני שמים חייב מדאורייתא. הנה בשטמ"ק ב"ק ר"פ הכונס כ' בשם המאירי דהיכא דחייב בדיני שמים ולא שילם פסול לעדות. ולסברא זאת מוסר פסול מדאורייתא. אולם בתשו' אחת (ע' לעיל סי' ב' אות י"א) הבאתי ראי' דתוס' לא ס"ל כדברי המאירי מדהקשו בב"ק דף נ"ו ד"ה כיסויי כסיא וא"ת גלוי וידוע למקום ומה הקשו והרי נ"מ אם נפסל לעדות בלא החזיר וע"כ התוס' לא ס"ל כמאירי ובודאי הלכה כתוס' ומ"מ במסור כיון דאמרינן בגמ' דב"ק קי"ז דאף במסור לממון כתוא מכמור ובטוש"ע דאין לו חלק לעוה"ב ומיקרי רודף ע"כ חמור מעבר בלאו דלא תלך רכיל ופסול מדאוריי' וצדקו דברי הת"ש שכ' דהוה ספק דאורייתא דלא כהפמ"א ומ"מ לענין נאמנות אם לא הוחזק לעבור כיון דבתשו' מהרי"ק סי' קכ"ו משמע דלא פסול לעדות מדאורייתא י"ל דלענין איסורין יש לו נאמנות. אך במוחזק לעבור משמע במהרי"ק דפסול מדאורייתא לעדות וי"ל דאין לו נאמנות ועיקר הדבר תלוי בזה בעיר פרוצה אין חומה אשר ראשי' לא טובים ויש לו התנצלות המבואר בתשו' רמ"א הנ"ל אם הב"ד מבינים שבכל דרכיו הולך בדרך כשר. וגם נתחרט אשר נכשל בדבר זה יש להב"ד לקנסו ולהכשירו. אמנם בעיר אשר לא שייך התנצלות זה או שהטבח עומד במרדו ופקר טובא כמ"ש הר"ן או שאינו רוצה לציית לד"ת הדבר ברור שאבד נאמנותו באיסורין כנלע"ד. והנני ידידו: