שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש
יו"ד ח"א · סימן מב
א' והנה לעיל בסי' הקודם אות ב' הבאתי דברי התוס' חולין ל"ב ד"ה ורמינהו ומ"ש בספרי לאו"ח סי' ל"ז אות ה' וכעת אבאר דברי שם. הנה הקשיתי על דברי התוס' שכתבו דהא דאמרי' יצא עוף טמא שאין במינו טריפה הכונה טרפה לבד דכי נשחט לקי אף משום נבילה וקשה דא"כ איך הוכיח בגמ' דחולין ק' דר"י ס"ל אאחע"א מדס"ל דאין איסור נבילה חל על טומאה מקרא דנבילה וטריפה לא יאכל מי שאסורו משום נבילה וטריפה יצא עוף טמא דלמא הכונה מי שאסורו משום נבילה לחודה וכתבתי ליישב דלר"י דס"ל גם בעוף טהור טריפה ששחטה מטמא משום נבילה בזבחים ס"ט ובמשנה דטהרות וה"ה דלדידי' לקי משום נבלה ליכא לפרושי בקרא דנבילה וטריפה מי שאסורו משום טריפה לחוד יצא עוף טמא דגם עוף טהור אין אסורו משום טריפה לחוד דכל עוף טריפה לדידיה. נבילה וכיון דבטרפה אין הכונה טרפה לחוד ה"ה קרא דנבלה אין לפרש נבילה לבד ע"כ ליכא לפרש בקרא לדידיה רק שאסורו משום טריפה ונבילה יצא עוף טמא שאין איסורו משום טריפה ונבילה דאאחע"א אבל דברי התוס' קאי לר"מ דס"ל טריפה ששחטה אינו טמא שפיר יש לפרש מי שאסורו משום טריפה לחודה. ובזה ישבתי דברי הר"ש פרק א' דטהרות משנה ג' שכתב דמשום הכי נבילת עוף טמא אין מטמא משום נבילה למ"ד איסור חל ע"א משום שאין איסורו משום בל תאכל נבילה לחוד והקשה בברית אברהם חיו"ד סי' ע"ג דא"כ איך הוכיח בחולין דר"י ס"ל אאחע"א ולהנ"ל נכון דלר' יהודה ליכא לפרש הכי דגם עוף טהור אין איסורו משום טריפה לחוד וה"ה בנבילה ליכא לפרש הכי:
וכעת ראיתי דמ"ש שם דלר"י דס"ל עוף טרפ' ששחט' מטמא חייב משום נביל' אם לדין יש תשוב' דנהי דמטמא דלא הי' טמא מקודם ול"ש אאחע"א מ"מ לחיוב מלקות משום נביל' אין חל על איסור טריפ' כיון דס"ל לר"י אאחע"א (וטומא' ל"ה איסור מוסיף כמ"ש בסי' הקודם אות ב' בשם נוב"י קמא או"ח סי' ל"ה) ומה ענין איסור לטומא'. והתוס' בזבחים ס"ט ע"ב ד"ה ר"י אומר אהא שהקשו דאפי' נביל' גמור' לא תטמא לר"י דלא חל אאיסור קדשים כדדריש ר"י בנבילת עוף טמא דאין מטמא משום דלא חל איסור נביל' אטמא' ותירצו דדוקא עוף טמא ממעט משום שאין במינו משום בל תאכל נביל' משא"כ בקדשים והקש' בצ"ק הרי מ"מ ר"י ס"ל אאחע"א ואיך חל איסור נביל' על איסור קדשים ויפה פי' דברי תוס' בשעה"מ ה' איסורי ביא' דבאמת אין ענין איסור לטומא' ונהי דאיסור לא חל שכבר אסור אבל טומא' חל רק דתו' הקשו דהרי חזינן דר"י דריש מקרא דאם האיסור לא חל אף אינו מטמא הרי דתולה טומא' בהאיסור וע"ז תירצו תוס' דהטומא' תול' דוקא באם על המין לא חל האיסור משא"כ בקדשים דמשכחת במינו האיסור. אין תולה הטומא' בהאיסור ומ"ה נבלת קדשים מטמא. וז"ב בפירוש דבריהם ולפ"ז י"ל דלר"י עוף טרפ' שנשחט' כיון דמשכחת במין זה נביל' טמא משום נביל' ומ"מ אינו חייב משום נביל'. א"כ לדידי' ג"כ משכחת טריפ' לחודא בעוף טהור וה"ה דדרשינין נביל' לחודא. ונסתר דברינו ומ"מ לאחר העיון דברי קיימין דשפיר הוכיח בגמ' דר"י ס"ל אאחע"א דאס"ד דר"י ס"ל אחע"א ודאי כמו שטמא עוף טהור ששחט משום נבל' ודאי חייב ג"כ משום נביל' ולא משכחת טריפ' לחודי' דבשלמא לר"מ דס"ל טריפ' ששחט אינו נביל' דמהני שחיט' משכחת טריפ' לחודא אף אם ס"ל איסור חע"א כיון דל"ה כלל נביל' אבל לר"י דהוה באמת נביל' ואיסור חל על איסור חייב משום נביל' ולא משכחת טריפ' לחודא וה"ה דלא דריש נביל' לחודא דבחד קרא כתיב נביל' וטריפ'. ואיך ממעט עוף טמא וע"כ דס"ל אאחע"א. וממעט עוף טמא דלא חל נביל' אעוף טמא ונכונים דברינו:
ב' ולפ"ז למסקנא דס"ל אין אחע"א י"ל דס"ל בעוף. טהור ששחטו לא לקי משום נבילה אף שטמא מ"מ בגוף הדין שכתבתי דלר"י עוף טהור ששחט חייב משום נבלה נ"ל נכון אף למה דס"ל לר"י אאחע"א. ואבאר זאת דהנה הקשיתי על התו' חולין נ"ו ד"ה נבילות והא שחוטות היא שהקשו והרי ר"י ס"ל טרפ' ששחט' מטמא ושפיר הקש' ר' נחמי' לר"י שהי' בודק בידא בעוף עד מתי אתה מאכיל נבילות לשיטתי' ומה מקש' בגמ' והא שחוטות היא. והקשיתי על התוס' דהרי שפיר הקש' בגמ' לפ"מ דר"י ס"ל אאחע"א ולא חל נבל' אטריפ' ורק שמ"מ מטמא כמו שביארתי לעיל א"כ שפיר הקשו בגמ' והא שחוטות הוא דל"ה רק טרפ' לענין איסור נבל'. וכתבתי לתרץ דמ"מ יפה הקשו כיון דלענין טומא' הוה נביל' וגם לקוברו בין רשעים גמורים חל האיסור שפיר:
הקש' ר"נ עד מתי אתה מאכיל נבילות. ושפיר הקש' תוס' אבל לפ"מ שנרא' לי כעת דברי התוס' מיושבין בפשיטות והוא לפמ"ש לעיל סימן הקודם אות ב' דמה"ט חל איסור נבל' אאיסור טרפ' משום דטריפ' ונביל' מיקרי חד איסור דטרפ' תחילת נבל' כמו דס"ל לרמב"ם פ"ד ממא"ס דאוכל חצי זית כביל'. וחצי זית טרפ' מצטרפין מה"ט ע' לעיל וכן נ' מרמב"ן חולין ל"ז לפ"ז אף דר"י ס"ל אאחע"א מ"מ איסור נביל' חל על טריפ'. וראי' ברור' מתוס' זבחים ס"ט ע"ב הנ"ל שהקשו דנבילת קדשים לא תטמא משום דלא חל איסור נביל' אאיסור קדשים ואמאי לא הקשו לר"י איך ס"ל טריפ' ששחט' מטמא והרי לא חל איסור נביל' אאיסור טריפ' וכל שלא אסור משום נביל' אינו מטמא ואם ס"ל דגזה"כ א"כ מה הקשו אנבילת קדשים הרי ריבתה התור' אף שא"ח משום נביל' מטמא. וע"כ ס"ל לתוס' דלר"י חל נביל' על טריפ' ומ"ה ניחא דעוף טהור ששחט טמא ולא הקשו רק אנבילת קדשים. ולפ"ז ניחא דברי תוס' חולין נ"ו וגם דברינו בספרי נכונים דלר"י חייב משום נביל' ודוק:
ג והנה מה שכ' בספרי דט"ס בתוס' דף ס"ט וצ"ל דף ע' דשם קאי לר"מ כעת נתעוררתי דאצ"ל שהוא ט"ס דהנה למסקנא דר"י ס"ל טריפ' ששחט' מטמא משום נביל' ליכא למימר דר"י דריש נביל' וטריפ' מי שאיסורו משום נביל' לחוד דא"כ גם טריפ' יתפרש משום טריפ' לחוד וזה א"א דשום עוף אף טהור אינו אסור משום טריפ' לחוד אם ס"ל לר"י אחע"א וע"כ צריך לפרש מי שאיסורו משום נביל' דאיסור נביל' ל"ח על טמא' וס"ל לר"י אאחע"א אך לר"מ דס"ל טריפ' ששחט' אינה מטמא' שפיר ס"ל אחע"א ומשכחת טריפ' שאסור' משום טריפ' לחוד ויפרש לדידי' מי שאיסורו משום נביל' לחודה כמ"ש הר"ש בפרק א' דטהרות מ"ג אבל בדף ס"ט מקש' שם בגמ' מנ"ל לר"י דטריפ' ששחט' מטמא דלמא קרא אתי למעט עוף טמא שאינה מטמא בבית הבליע' משום שאין במינו טריפ' שפיר הי' הו"א דגמ' דהכונ' בקרא טריפ' לחודי' דהרי ליכא קרא דטריפ' ששחט' מטמא ושפיר פי' תוס' טריפ' לחודי' וכ"ז להו"א דגמ' אבל למאי דמסיק דר"י יליף עוף טמא שאין מטמא בבית הבליע' מקרא דנביל' וקרא דטרפ' אתי דטריפ' ששחט' מטמא ליכא לפרש נביל' לחודי' דא"כ נצטרך לפרש טריפ' לחודי' וזה א"א דהרי בעוף טהור ג"כ ליכא טריפ' לחודי' וע"כ הפי' לר"י דממעט עוף טמא משום שאינו חייב משום נביל' דאאחע"א ונמצא דקאי התוס' לר"י לפי הו"א ולר"מ למסקנא:
ד' ולפי דברינו יובנו דברי התוס' בזבחים דף ע' ע"א ד"ה וחד למעוטי עוף טמא שכ' והא דלא נ"ל לר"מ מהיכא דנ"ל לר"י משום דקסבר אחע"א וקשיא דא"כ היכי ממעט ר"מ עוף טמא מטריפ' הלא אחע"א ואינו נמעט מטרפ' ג"כ וע"כ הא דממעט ר"מ מטריפ' הכונ' טריפ' לחודי' כמ"ש תוס' בחולין א"כ ליליף מנביל' ונאמר נביל' לחודא כמ"ש הר"ש באמת ולהנ"ל ניחא דאליבא דאמת דר"מ ממעט מטריפ' עוף טמא ואין לו קרא לטריפ' ששחט' דמטמא א"כ ס"ל טריפ' ששחט' אין מטמא ומשכחת לה טריפ' לחודה שאסור היא בששחט' שפיר יליף ר"מ מטרפ' למיעוטי עוף טמא והיינו דבעוף טהור משכחת טריפ' לחודה שאסור משא"כ בעוף טמא אבל אי הי' יליף ר"מ מנביל' למעט עוף טמא כדיליף ר' יהודה קרא דטריפ' ע"כ אתי למעט טריפ' ששחט' ושוב לא משכחת לה טריפ' בלא נביל' א"כ דלא משכחת טריפ' לחודי' ה"ה דנביל' לא מדריש נביל' לחודי' ואיך ממעט עוף טמא ור"מ לא מצי לפרש יצא עוף טמא דאיסור נביל' לא חל דאיהו סובר אחע"א וזה ישוב נכון לדברי התוס':
ולדעתי נרא' דגם הר"ש פ"א דטהרות מ"ג שכ' דמ"ד איסור חע"א ודריש מי שאיסורו משום נביל' לחוד לא דקדק בלשונו וכונתו מי שאיסורו משום טריפ' לחודא כמו שכ' תוס' בחולין ל"ב והרי ר"מ ס"ל אחע"א וממעט עוף טמא מטרפה כדאיתא זבחים ע' וע"כ כונת הר"ש ג"כ הכי ודוק:
ה' ודע דדברי התוס' זבחים ס"ט ע"ב ד"ה ר"י אומר מטמא שהקשו בזה"ל תימא אפי' נביל' גמור' לא תטמא לר"י דלא חייל אאיסור קדשים כדדרש ר"י וכו' צע"ג דהרי קדשים שמתו יצאו מידי מעיל' כדאמרינן במעיל' דף ט"ז וא"כ נפקע איסור קדשים לגמרי וא"ל דהא דקדשים שמתו יצאו מידי מעיל' היינו לבתר דידעינן שהיא מטמא אבל להו"א בתוס' דאין מטמא ואין איסור נביל' חל לא יצאו מידי מעילה כלל ושפיר הקשו התוס' דעד דנימא דיצאו מידי מעיל' וחל איסור נביל' נימא דלא חל איסור נביל' וטומא' ולא יצאו מידי מעילה ואין חל על איסור קדשים דזה ודאי אינו דנהי דלא חל איסור נביל' אבל להקרבה ודאי פסול כיון דלא הי' שחיט' וגם לא הוי ממשקה ישראל וכמו דממעטינן טרפה ממן הבקר כ"ש מתה וכיון דל"ח להקרבה ולפדיון נמי לא חזי' דאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים ואי נימא דכיון דלא חל איסור נביל' מותר לישראל זה אינו דאם יפדו שוב חל איסור נביל' וכיון דל"ח לא להקרבה ולא לפדיון יצא מידי מעיל' ול"ה קדשים ומה הקשו התוס' והתוס' יבמות ל"ג ד"ה אלא שפיר כתבו דאיסור נבלה ל"ח על איסור קדשים דשם איירי במליקה ורק לזר הוי נביל' אבל באמת היא קדשים כיון דנעש' מצותו דכשר להקרב' ע"כ שפיר כתבו משא"כ במה שכ' התוס' בנביל' במלק ונמצא טריפ' הרי פקע שם קודש דיצא מידי מעיל' דמאי הקשו התוס'. ומעולם נתיגעתי להבין דבריהם ז"ל:
ו' וכעת האיר ד' עיני לישב דבריהם דמשמע להתוס' דנמצאת טריפ' הכונ' שהי' טריפ' קודם שהקדישו כעין דאמרי' בקדושין נ"ז ור"א ס"ל תמורה י"ז דמקדיש טריפ' אינו אלא כמקדיש עצים ואבנים דלא חל קדושת הגוף דלא כשמואל וכן פוסק הרמב"ם (וע' לעיל סי' מ' אות א' וב') ותוס' כתבו במעילה ט"ז דלמ"ד קדשי בדה"ב לא הי' בכלל העמדה והערכה מדאורייתא פודין לשאר הנאות אף למ"ד אין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים (וע' שעה"מ ה' איסורי מזבח שמבאר שיטות התוס' ב"ק נ"ג דאפי' מדרבנן פודין אבל לא הביא דברי תוס' דמעילה וע' בספרי חא"ח סי' ט"ו אות ג' מ"ש על דברי תוס' ב"ק) ושפיר הקשו התוס' דבכיה"ג שהי' טריפ' קודם הקדישו אפי' נביל' גמורה לא תטמא דלא חל אאיסור קדשים דלא יצא מידי מעילה כמבואר במעילה ט"ז ודברי הכ"מ רפ"ג דמעילה שכ' דכש"כ קדשי בדק הבית יצאו מידי מעילה תמוהין מגמ' הנ"ל וכבר תמה בזה בבה"ז. ואין כונת התו' עוף שמתה רק כונת תוס' אם מלק ונמצאת טרפה אפי' אם נאמר שהיא נבילה גמורה דל"מ שחיט' לעוף שנטרף והוה נביל' גמורה מ"מ לא תטמא הואיל ואיסור נביל' לא חל על איסור קדשים וזה פי' נכון בדברי תוס':
ז' וחתני הרב הגדול מ' נתן נ"י הערני דא"צ לפרש דברי התוס' שפירשו המשנה דנמצאת טרפה היינו קודם שהקדיש אך כונת התוס' דמשנה מיירי שהוקדש ואח"כ נטרפה ומבואר בזבחים ק"ד ע"א דר"ע ס"ל נמצאת טרפ' בבני מעיים מרצה ופרש"י מרצה על העור והבשר ישרוף כשאר פסולי קדשים הרי דאין דין נמצאת טרפה כדין בהמה שמתה ולא פקע שם קדשים מיני' ושפיר הקשו תוס' אך ז"א דזה דוקא לר"ע וחכמים פליגי שם. ועוד אף אם דינו כקדשים פסולים. אבל ודאי אין מועלין בקדשים פסולין כדאמרינין במעילה דף י' דהכל מודים בנהנה מבשר קדשי קדשים שנטמא דאין מועלין ואף דאימורי נותר מועלין כדאיתא בכריתות כ"ג כבר פירש"י שם משום שאם עלה לא ירד משא"כ בטריפ' דמבואר במשנה דאם עלה ירד. ואף לתוס' ישנים בכריתות י"ג שכ' טעם אחר אהא דמועלין בנותר מ"מ בטריפ' ודאי אין מועלין (וע' מ"ש לעיל סי' י"ג אות ז' ובספרי חא"ח סי' ס' אות י"ב על דברי מהרש"א קדושין נ"ו שכ' דפיגול ונותר פקע שם קדשים). אמנם י"ל דנהי דאין מועלין מ"מ איסור תור' יש ותוס' כ' ביבמות ל"ג ד"ה אלא מליקה דאף דלר"ש היתר זריקה שנינו ומשנראה לזריק' נפיק מידי מעיל' מ"מ כיון דאיסור תור' יש אין איסור נביל' חל (וזה דלא כמ"ש תוס' שבועות כ"ג ד"ה דמוקי דעל איסור תור' חל איסור אחר כיון שאין בו מלקות) ומה שכתבתי דזה דוקא לר"ע עיין בתויו"ט פי"ב דזבחים מ"ג דקדשים שנעשו טריפ' בשריפ' דהוה קדשים פסולים וכן פסק הרמב"ם פ"ב מאיסורי מזבח ה' י"א וכ' הכ"מ דילפינן בפסחים כל שבקדש פסול בשריפ' ומה שהקש' תויו"ט שהרמב"ם עצמו פסק פ"ג מבכורות בכור שנטרף בקבורה כ' במרכבת לישב דקדשים שנטרפו כיון דבע"מ בעי פדיון וה"ה נטרפו דבעי פדיון ולא יוכל לפדות דאין פודין להאכילן לכלבים הוה כקדשים פסולים משא"כ בכור בע"מ דא"צ פדיון מ"ה בכור שנטרף אין דינו כקדשים פסולין עיי"ש. והיוצא לנו מזה כיון דדינו כקדשים פסולים ומבואר בפסחים כ"ד דכל שבקדש פסול בא הכתוב ליתן ל"ת על אכילתו נמצא כשהקדיש העוף ואח"כ נטרף תיכף כשנטרף הוה קדשים פסולים וחלה ל"ת דקדשים פסולים ע"כ לא חל איסור נביל' על איסור דקדשים פסולים ולפ"ז א"צ לפרש כונת תוס' דנהי דאין מועלין מ"מ איסור מעיל' יש אך כונת תוס' דלא חל ל"ת דנביל' על ל"ת דקדשים פסולים ונהי דע"כ ס"ל לתוס' דאיסור נביל' חל על איסור טריפ' אף לר"י כמו שהוכחתי לעיל מדהקשו רק בקדשים ולא הקשו על ר"י דס"ל בכל עוף טריפ' ששחטו מטמא מ"מ הקשו דאיסור נביל' אינו חל על ל"ת דקדשים פסולים. (ולא ס"ל לתוס' הסברא שכ' בחולין ק"ג דמיגו דחל על איסור חד חל על איסור הב') כן יש לפרש כונת התוס'. ולפ"ז יש לישב מ"ש תוס' דאפי' נביל' גמורה לא תטמא כונתם בעוף קדשים שנטרף ואח"כ נתנבלה דלא חל איסור נביל' על איסור קדשים פסולים: ח' ובשעה"מ ה' איסורי ביאה הקש' על תוס' שהקשו בנביל' גמורה לא יחול איסור נביל' על איסור קדשים והרי הו"ל איסור מוסיף שניתוסף איסור לגבוה הנראה שהבין דברי תוס' כפשטן ולא אדע איך אפשר לפרש כן דהרי בהמ' שמתה יצאה מידי מעיל' אבל לפ"מ שפירשתי דכונתם בנטרף ואח"כ מתה ל"ק קו' שעה"מ דאיסור טריפ' חל על קדשים דכיון שנטרף יצא מידי מעיל' ועוד דהו"ל איסור מוסיף לגבוה וכיון דנאסר לגבוה והוה קדשים פסולים וחל ל"ת ע"ז שוב קשה דלא חל אח"כ לאו דנביל' על ל"ת דקדשים פסולים וגם לפי פי' הראשון שכתבתי בתוס' ל"ק קו' השעה"מ דכבר משעה שנטרפה נאסר לגבוה. ומה"ט ל"ק לפי' הראשון שכתבתי דלא חל איסור נביל' אאיסור מעיל' אמאי חל איסור טריפ' אאיסור מעיל' להנ"ל נכון דאז נאסר לגבוה והו"ל איסור מוסיף ודוק היטב בכ"ז. ולפ"ז יש לפרש דתוס' הקשו ממנ"פ אי מיירי בנטרף קודם הקדש לא חל איסור נביל' אאיסור: מעילה כמו שכ' פי' הראשון ואי מיירי בנטרף אחר הקדש דאז דינו כקדשי פסולים לא חל איסור נבלה. אלאו דקדשים פסולים. וע' מהר"ם מלובלין בתוס' קדושין נ"ז ד"ה מה שלי בשלך. וכפי מה שאבינה דבריו מה שכ' דאעפ"י שיצא מידי מעילה מ"מ איסור קדשים לא פקע כונתו מן התורה דאס"ד, מדרבנן הרי זה מבואר בגמ' דמעיל' דף ב' דקדשים שמתו מועלין מדרבנן אך כונתו דמועלין היינו חיוב לשלם קרן הוא מדרבנן אבל איסור ליהנות מן התור'. ובזה מישב קו' תוס' על רש"י דילפינין מש"ח שאסור מן התור' לחשנ"ב שג"כ אסור מן התור' הגם שקיצר. ולפ"ז י"ל כונת תוס' בזבחים בפשיטות דנבלה לא חל אאיסור קדשים דאף דאין מועלין מ"מ איסור קדשים לא פקע וכדברי התוס' יבמות ל"ג שהבאתי דעל איסור אף שאין לוקין לא חל איסור אחר. אבל לדעתי אף אם נאמר דבשחוטי חוץ לא פקע שם קדשים אבל בקדשים שמתו פקע שם קדשים. גם דברי תוס' יבמות ל"ג סותרים לדברי תוס' שבועות כמו שהבאתי לעיל. ע"כ המובחר כדכתיבנא לעיל ודוק היטב בכ"ז: