שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש
יו"ד ח"א · סימן לט
הערות בסוגיא דאזלינין בתר רובא חולין י"א מכות ז':
א' לישב דברי הרמב"ם דס"ל ספיקא דאורייתא מהתורה לקולא והקשה הר"ן ספ"ק דקדושין דא"כ איך ילפי' מרישא של עולה דאזלינין בתר רובא דילמא משום ספק מביא עולה ול"ח שמא ניקב קרום של מוח. ונלע"ד לישב לפ"מ דס"ל לרבי אושעיא בתמורה י"ז המקדיש את הטרפה אינו אלא כמקדיש עצים ואבנים וא"צ מום קבוע לפדות עלי' דלא כשמואל וכן פוסק הר"מ פ"ב מאיסורי מזבח א"כ יש להבהמה חזקה שאינה קדושה קדושת הגוף וכמו שנולדה לא הי' בה קדושת הגוף כן עתה אף לאחר הקדישה אינה קדוש קדושת הגוף וזה מסייע שהיא טריפה והיכי שחזקה מסייע לספק אף הרמב"ם מודה ולכן מוכח דאזלינין בתר רוב ואף דעכ"פ יצאה מחזקתה לענין קדושת דמים מ"מ יש חזקה שאינה קדושה קדושת הגוף וכיוצא בזה כ' תוס' נדה דף ב' סוף ד"ה והלל:
ב' ועיין בשיטה מקובצת ב"ק מ"ה ד"ה הקדישו מוקדש שכ' דהב"ד מכריחין אותו לפדות בשוה וליתן דמיו לבד"ה שהרי לא ירד' עליו קדושת מזבח שהנוגח פסול להקרבה ודבריו תמוהין מש"ס דתמורה כ"ח דמבואר שם רובע ונרבע מחיר וכלאים וטרפה הרי הם כקדשים שקדם מום עובר להקדישן וצריכין מום קבוע לפדותן וכן גרסת צ"ק וכן הוא בילקוט פ' ויקרא. הרי דעל רובע ונרבע חל קדושת הגוף וה"ה על נוגח וצע"ג. וכבר נשאלתי ע"ז מהרב הגדול מ' זאב האמער נ"י ראבד"ק סטריא והשבתי ע"ז דבטרפה הדבר תליא במחלוקת בש"ס דתמורה י"ז הנ"ל בין שמואל ר' אושעיא, א"כ כיון דהילקוט וש"ס דתמורה ס"ל כשמואל י"ל דלר' אושעיא דס"ל בטרפה אין חל קדושת הגוף ה"ה בנוגח ורובע ומ"ה כ' בשיטה דלא חל קדושת הגוף דפוסק כר' אושעיא. אולם הרי הר"מ פוסק בטרפה כר' אושעיא. וברובע ומוקצה ונעבד ואתנן ומחיר כ' פ"ג מאיסורי מזבח הרי זה כמקדיש בעל מום עובר. א"כ מנ"ל לשיטה דכמו דפליגא בטרפה ה"ה דפליגי בנוגח ורובע. ע"כ הנראה לישב דהא דס"ל לברייתא דרובע וכו' הוא כבעל מום עובר וצריך מום קבוע לפדות זה דוקא ברובע בעד אחד או עפ"י בעלים אבל ברובע בב' עדים דצריך להביאו לב"ד וליסקל אף קודם גמ"ד לא חל עליו קדושת הגוף והרמב"ם שסתם פ"ג מאיסורי מזבח לפי שכל הקרא לפסול רובע ונרבע למזבח קאי בע"א או עפ"י בעלים ואין להקשות לפ"ז אתוס' תמורה כ"ח ד"ה טול שכ' דהק"ו דרובע ונרבע איצטריך היכא דשחטו קודם גמ"ד דפסול לקרבן ולדברי השיטה פשיטא דפסול להקרבה דלא חל קדושת הגוף דלק"מ דזה גופה ילפינן מק"ו מבע"מ דלא חל קדושת הגוף ולולא ק"ו ה"א דחל קדושת הגוף. ולפ"ז מיושבין יותר דברי השיטה בט"ט לפמ"ש בצ"ק תמורה שם דהא דדחי בתמורה הק"ו מבע"מ מה לבע"מ שכן מומו ניכר לא קאי רק אעד אחד דמה"ט מהני ע"א בבע"מ כדאמרינן בש"ס דקדושין ס"ו. משא"כ ברובע בב' עדים הק"ו קאי למסקנא א"כ ברובע בע"א ליכא ק"ו מבע"מ ומ"ה חל קדושת הגוף משא"כ בב' עדים ילפינן מק"ו דבע"מ ובזה ניחא הא דמקשה אקרא דמן הבהמה בבכורות מ"א הני בני קטלא נינהו ומשני עפ"י ע"א ומה קושיא דילמא איצטריך לשחטו קודם גמ"ד ולהנ"ל נכון דהרי מקשה הני בני קטלא נינהו ול"ח קדושת הגוף כלל אף קודם גמ"ד מק"ו דבע"מ כמ"ש השיטה. והנה צ"ע בלשון הר"מ פ"ג מאיסורי מזבח דמייתי רובע ונרבע ואתנן ומחיר חל קדושת הגוף וצריך מום קבוע לפדותן ולא מייתי נוגח. ונראה לישב דבב"ק מ"א אמרינין נוגח חמיר מרובע לענין כופר. ופי' רבא דס"ל להאי תנא אין כופר ברגל ע' תוס' ב"ק כ"ו. ולפ"ז לדידן דאיכא כופר ברגל ליכא חומרא בנוגח מרובע ואדרבא רובע חמיר לענין אונס כרצון כדאמרינן בב"ק שם א"כ כיון דהרמב"ם העתיק רובע אף דחמיר חל קדושת הגוף כש"כ נוגח וא"צ לאשמועינן נוגח ואכ"מ להאריך: ג' והנה עפ"י מה שכתבתי לעיל דבכל בהמה חזקה שאינה קדושת הגוף מסייע שהיא טרפה רק דרוב עדיף מחזקה. יש לישב דברי הגמ' דחולין דיליף מפרה אדומה דשורפין שלם שמא טרפה היא וכי תימא מאי נ"מ חטאת קרי' רחמנא ותו' הקשו דלא הוה כרבנן דפרה קדשי מזבח עיי"ש תוס' ד"ה חטאת להנ"ל יש להוכיח דלכ"ע ל"ה קדשי מזבח. וטרפה לא פסול רק משום דחטאת קרי' רחמנא דהרי בפרה איכא חזקה שהאדם טמא כמ"ש תוס' ואס"ד דפרה קדשי מזבח וקדיש קדושת הגוף לרבנן א"כ איכא חזקה על הבהמה שאינה קדושת הגוף ומסייע שהיא טרפה. והריב"ש כ' דב' חזקות שוה לרוב, א"כ אף דאזלינן בתר רוב קשי' בפרה הרי איכא ב' חזקות חזקת טמא דאדם וחזקת שאינה קדושת הגוף. וכעין זה הקשה בנוב"י קמא אה"ע סי' מ"ג על הריב"ש דהרי בפרה איכא חזקת שאינה זבוח דאם במקום נקב קשחיט ל"ה זבוח וחזקת טומאה דאדם ומה שתירץ בנוב"י דלעומת זה איכא חזקת טהרה דבהמה אינה מעלה ארוכה דבלא"ה איכא ב' חזקות חזקת טומאה דאדם וחזקת שאינה קדושת הגוף דבהמה. וע"כ פרה קדשי בדק הבית גם לרבנן כמסקנת התוס' ואף אם היא כשרה ל"ה קדושת הגוף. ואין החזקה דטרפה מסייע דבלא"ה ל"ה קדושת הגוף ודוק. ודע דקו' נוב"י הנ"ל ל"ק כמו שהוכיח בחו"ד בסי' ק"י בבית הספק מחולין מ"ב דבספק נקיבת ושט ל"ש לאוקמא בחזקת שאינה זבוח ומה"ט ל"ק בכל קרבנות איך אזלינן בתר רובא הרי יש ב' חזקות דשמא ניקב הושט ויש חזקה שאינה זבוח וחזקה דלא קדיש קדושת הגוף דבספק ניקב ושט ליכא חזקה שאינה זבוח. כמ"ש החו"ד ודו"ק:
ד' ובגמ' שם אתיא משעיר המשתלח דילמא טרפה היא וכי תימא מאי נפקא לן מינה הא אין גורל קובע אלא בדבר הראוי לשם והר"מ בה' יו"כ מביא דטרפה פסול לשעיר המשתלח דכתיב יעמד חי. והקשה הלח"מ דלמ"ל לגמ' הטעם דאין הגורל קובע אלא בראוי לשם ת"ל מדכתיב יעמד חי להנ"ל מיושב דלכאורה י"ל דלא אזלינן בתר רובא רק דמספק מביא שעיר המשתלח כקו' הר"ן ובשעיר המשתלח אין לומר דנוקא אחזקה כמו דמשנולדה לא קדיש קדושת הגוף כן גם עתה לא קדיש קדושת הגוף משום שהיא טרפ' דגם כשהיא אינה טרפה וכילנא לומר דאינה קדושת הגוף דלא קרב לגבי מזבח ואין חייבין עלי' משום שחיטת חוץ כדאיתא ביומא ס"ג ובזבחים קי"ג ע"כ אין החזקה מסייע ולא הי' לגמ' להוכיח רק כיון דאין הגורל קובע אלא בראוי לשם א"כ מספק אינו ראוי לשם דלשם יש חזקה דלא קדיש קדושת הגוף. ומה"ט גם בשעיר המשתלח יש בו קדושת הגוף וקודם הגרלה חייבין עלי' בחוץ כדאמרי' בזבחים ע"כ א"א להביא בספק ומוכח דאזלינן בתר רובא ודוק:
ה והנה התוס' הקשו ד"ה אתיא מפרה אדומה כיון דפרה בת שתי שנים דילמא משום חזקה שחי י"ב חודש ותירצו דחזקה שאינה מבוררת בשעתה לא אזלינן בתרה. ויש פוסקים דלא ס"ל כן אך דחזקה שאינה מבוררת מהני עיין בר"ן ונ"ל דזה תליא בפלוגתא חי אמרינן תגלי מילתא למפרע ביבמות ל"ה דלמ"ד אמרינן תגלי מילתא למפרע כיון דנודע השתא למפרע שמשנולדה לא היתה טרפה אף שלא נודע בשעתה מוקמינין אחזקה ולר"ל דס"ל תגלי מילתא למפרע ל"א לא מוקמינין אחזקה דבשעתה לא הי' ידועה וכן הלכה ולפ"ז יש לישב מה שקשה בתוס' ד"ה וכי תימא דבדקינן לה שכ' אך קשה לי מאי קאמר וכי תימא דבדקינן לי' הא מכל מקום הוה התראת ספק וקשה למ"ש תוס' יבמות פ' אהא דנעשה סריס למפרע ולקי אחלב שאכל דל"ה התראת ספק כיון דתגלי מילתא למפרע ה"ה הכא י"ל כיון דבדקינן לי' דאינו טרפה תגלי מילתא למפרע אמנם כבר כתבתי בספרי חא"ח סי' מ"ד אות ז' לישב מה שהקשה תוס' בנדה מ"ו ע"ב במופלא הסמוך לאיש ואכלו הקדישו הלא הו"ל התראת ספק ולתו' יבמות פ' דתגלי מילתא למפרע ל"ק וכבר הקשה על דבריהם המ"ל פי"ז מסנהדרין וכתבתי דתוס' יבמות קאי ע"כ למאן דס"ל תגלי מילתא למפרע אמרינין ובנדה הרי הקשו לר"ל יעיי"ש ור"ל לא ס"ל תגלי מילתא למפרע. א"כ שפיר הקשו בחולין לפי מה שהקדימו התוס' בדבריהם שם דילפינן מרוצח ומעדים זוממין והרוצח והעדים ודאי יותר מי"ב חודש. וקשי' דילמא משום חזקה וע"כ הסוגיא קאי דחזקה שאינה מבוררת ל"מ דל"א תגלי מילתא למפרע לכן הקשו אך קשה דהו"ל התראת ספק דליכא למימר תגלי מילתא למפרע כמ"ש תוס' ביבמות דהרי ע"כ הסוגיא קאי למ"ד ל"א תגלי מילתא למפרע וזה נחמד בקישור דברי תוס' ודוק:
ו' וע' בתוס' נדה ב' ד"ה דאיכא ריעותא מגופא שכ' דבחולין י"א ילפינן ממכה אביו ומפרה אדומה דאזלינן בתר רוב ולא אמרינן דלמא טריפה וכן איתא במרדכי חולין פ"ק סי' תרל"ה והדברים תמוהים דממכה אביו ילפינן דלא חיישינן דלמא לאו אביו הוא ונ"ל ליישב בדרך פלפול הנה תוס' הקשו בד"ה כגון דלמא משום דמוקמינן להאם בחזקת צדקת ואמנם הרמב"ן כ' בגיטין ס"ד גבי האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה ומת השליח דאסור בכל הנשים שבעולם דשמא קדש קרובותיה שהקשה דלמה לא מוקמינן הקרובות בחזקת פנויות ותי' דכיון שעכשיו אין אנו דנין עליהן לא מהני חזקתן לגבי האשה שאנו דנין עליה עתה. ולפ"ז מיושב קו' התוס' דכיון שאין אנו דנין על האם ל"מ חזקת צדקת שלה לגבי בנה. אך י"ל בדרך זה לשי' ר' יאשיהו דס"ל דקרא דמקלל אביו ואמו משמע שניהם כאחד ורק מדכתב אביו ואמו קלל יליף שאף זה בפ"ע וזו בפ"ע ג"כ חייב ע' סנהדרין והקשה בס' תפארת ישראל על משניות פ' השואל מנ"ל לר' יאשיהו בהכאה דלא בעי שניהם כאחד דמקללה ליכא למילף הכאה דמה למקלל שכן חייב לאחר מיתה ובמח"כ נעלם ממנו מכילתא פ' משפטים דר' יאשיה יליף ממכה אדם יומת אפי' אחד מהם. ור' יונתן מוקי קרא מכה אדם יומת בשהרג נפש. וא"כ לא הי' הגמ' יכול להוכיח דאזלינן בתר רובא דדלמא לאו אביו הוא די"ל כר' יאשיהו דמשמע שניהם כאחד וקרא דמכה אדם יומת מיירי בהורג נפש ממש ואינו חייב רק בשהכה שניהם כאחד וכיון דבמכה אביו ואמו בעינן עושה מעשה עמך דלקולא ילפינן הכאה מקללה וממילא אנו צריכין לדון גם על האם אם היא עושה מעשה עמך ומוקמינן לה בחזקת צדקת וכיון שאנו צריכין לדון עליה בחזקת צדקת מהני חזקתה לגבי בנה ואין לחוש דלמא לאו אביו הוא כקו' התוס' וזה הי' קשה לתוס' ומרדכי ע"כ פירשו דההוכחה הוא דלמא טריפה הוא והא דהגמ' הוכיח משום דדלמא לאו אביו הוא הכונה דהנה התוס' שם הקשו מה ראיה מרוצח דלמא חובשין אותו י"ב חודש וידעינן דלא טרפה הוא ותי' דס"ל טרפה חיה והקשה באו"ת סי' ז' דאכתי מנ"ל דאזלינן בתר רובא דלמא מיירי בשהוליד ואף למ"ד טרפה חיה מ"מ אינו מוליד כמ"ש תוס' ע"א ו' א' ותי' דבזכר ל"מ מה שהוליד דדלמא לאו אביו הוא. ומעתה כך הוא פי' הגמ' איך חייב במכה אביו דלמא טריפה הוא והוי עשאאי"ל ואין לומר דמיירי בשהוליד. וידעינן דל"ה טרפה והיינו שהבן המכה הוליד ז"א דאכתי דלמא לאו אביו הוא וכאן ל"ש לומר:
אוקי האם בחזקת כשרות כנ"ל דעל אשתו של המכה ודאי אין אנו דנין ול"מ חזקתה לגבי בנה ובעלה. והגם שהוא בדרך פלפול רחוק לא מנעתי לכתבו לישב קצת דברי התוס' נדה שלא יהיו תמוהין כ"כ. שוב עיינתי במרדכי ונראה מדבריו דאין ראיות הגמ' דשמא הבן המכה טריפה רק דההוכחה הוא שמא האב המוכה הוא טרפה. שהרי כ' דלהאב יש לו חזקה מבוררת שכבר הוליד בן. אך בתוס' נדה י"ל כמ"ש. והנה שאלני הרב החריף ובקי מוה' ליבוש מנחם לאנדא דמה בכך שהאב טרפה הר' מ"מ הוא חי ולא גרע מיוצא ליהרג וחבל בו בנו דחייב כדאיתא בסנהדרין פ"ה ופירש"י שם ע"ב. דה"ט דחי הוא וסופו למות והוה חבורה וחייב וכש"כ טרפה ושמא י"ל דס"ל למרדכי כשי' הריב"ם הובא בתוס' רי"ד שבת קל"ו דחובל בשבת בין בטרפה בין בבן ח' פטור דכמתים דמי עיי"ש ולפי דבריו גם במכה אביו טרפה פטור וע' מ"ש לעיל בספרי סי' ז' אות ח' לתמוה על דבריו וע' בספרי חאו"ח סי' י"ח אות ט"ז מה שהשגתי על ספר מנחת חינוך שכ' בחבל טרפה פטור וע' פ"ת אה"ע סי' ט"ו ס"ק י"א בשם מהר"ח אלפנדרי אם הי' ראובן נשוי אשה ונעשה טרפה בחי' וקידש אחותה א' הוה מקודשת כיון שטרפה אינה בחי' וכ"ז לשי' הריב"ם הנ"ל והמרדכי יסבור כן אבל זה דחוק. אך גם דברי מהר"ח אלפאנדרי תמוהין מש"ס נדה כ"ג כאשר תמה ג"כ בפ"ת ובאמת מהר"ח בעצמו העיר מדברי רש"י זו וע' בתשובת שואל ומשיב מ"ק ח"ג סי' ר' שהאריך בזה. ובעיקר הדין אי טרפה זכר מוליד האריך הפ"ח והכו"פ והשעה"מ. ואולי יש לפרש דברי המרדכי בפשיטות שהי' קשה לו על הגמ' דמייתי ראיה דאזלינן בתר רובא, ממכה אביו דלמא לאו אביו הוא ולמה לנו לחוש לזה כיון דאביו בר אולודי הוא לכן פי' דלמא לאו אביו הוא דאביו לאו בר אולודי שהוא טרפה. אבל גם זה ליתא שהרי כ' שהרי יש לו בן ומשמע דבודאי בנו הוא רק החשש דלמא עתה טרפה ודוק:
ז' בגמ' שם ר"א אומר אתיא מעדים זוממים וכו' וליחוש דלמא הך דאסהידו בי' טרפה הוא וכ"ת דבדקינן ליה והתניא בריבי אומר הרגו אין נהרגין. וקשה לפימ"ש בס' בית שמואל אחרון חו"מ סי' י"ז דדוקא הרגו אינן נהרגין אבל אם מת הנידון נהרגין אם הוזמו, א"כ שפיר משכחת הזמה במת הנידון דבדקינן ליה ונדע בבירור שאינו טרפה ושמא יש לומר דהרי עיקר קו' הגמ' הוא לפי דברי התוס' דא"כ גם את הרוצח לא נהרוג משום דהוה עשאאי"ל ולפי"ז בעינן שיהי' יכול להזימה בעוד שהרוצח ח' ואינו דומה למ"ש תוס' סנהדרין פ"א דאף בהעידו על א' שנגמר דינו למיתה וגברא קטילא בעי למקטל מ"מ כיון דמשכחת הזמה שאם יוכחשו או יוזמו הראשונים ע"כ אף שלא הוכחשו הוה עשאי"ל וה"ה הכא כיון דמשכחת הזמה במת הנידון ע"כ אף שהוא חי הוה עשאי"ל ל"ד דשם עכ"פ משכחת הזמה בעוד הנידון חי משא"כ הכא לא משכחת הזמה בעוד שהנידון חי וצריכין לדון עליו. ובזה יתישב מה שקשה אתוס' מכות ז' שכ' דלר"ע דלא הי' נהרג אדם מעולם אף המחלל שבת לא היה נהרג דשמא הוא טרפה והו"ל עשאאי"ל, וקשה הרי משכחת לה הזמה במת המחלל ובדקינן ליה כנ"ל להנ"ל מיושב. עוד אפשר לומר בישוב קו' זו דהנה בגמ' אמרינן וכ"ת משום איבוד נשמה דהאי ננולי' ופירש"י כי היכי דלא נקטלי' וזה תמוה כמ"ש המפורשים ע' בנוב"י מה"ת חיו"ד סי' ר"י דאדרבה אם לא ננולי' ולא נבדקי' לא נהרוג הרוצח דדלמא טרפה הוא אמנם המובחר בכונת הגמ' וכ"ת משום איבוד נשמה ככולי' היינו כיון שהרגו ואנו רוצים לקחת נקמתו אין זה בזיון אם נבדקי' כיון שהוא לכבודו לנקום דמו. וכ"כ בתשו' השיב משה או"ח סי' י"ג א"כ י"ל דזה דוקא אם נהרג הנידון אבל אם מת מעצמו לא נוכל למבדקי' משום דקא מנול לי' ול"ה לכבודו ושפיר מקשי הגמ' דלמא טרפה הוא וליכא למימר דבודקין אותו:
ח' ובדברי התוס' מכות הנ"ל שהקשו אהא בגמ' דאמר ר"ע אלו היינו בסנהדרין לא הי' נהרג אדם מעולם דשמא במקום סייף נקב הוה ובנואף שמא לא ראו כמכחול בשפופרת הלא עובד ע"א ומחלל שבת היו נהרגין דמה י"ל ותי' בתי' הב' דמחלל שבת ג"כ לא הי' נהרג שמא המחלל הוא טרפה והוה עשאאי"ל וכתב בתומים סי' ז' בשם גדול אחד. הא דהקשו התוס' אעובד ע"א ומחלל שבת ולא תי' רק על מחלל שבת לבד משום דבעובד ע"א לא שייך לא הי' נהרג מעולם דהרי משכחת בעובד ע"א בפני ב"ד ולא בעינן עשאי"ל כמבואר בסנהדרין ע"ח ולא שייך תירוצם אבל במחלל שבת שפיר תי' דל"ל דחילל שבת בפני ב"ד דהרי בשבת אין דנין ול"ש שלא תהא שמיעה גדולה מראי' וצריכין להעיד לפני ב"ד אחר וצריך עשאי"ל ומזה הביא ראיה לשי' הב"ח. ובזה מישב התומים קו' מהרש"א שהקשה דהרי התוס' כ' דבנרצח משכחת לה בדיקה בהי' מוחו מגולה ובא אחד ונקבו אבל במחלל שבת לא אפשר שהרי הוא חי והיכי דלא אפשר גם ר"ע מודה ולהנ"ל ניחא דמדאורייתא משכחת אף במחלל שבת בחילל בפני ב"ד דמדאור' דנין בשבת ורק מדרבנן אין יכול לדון בשבת ושפיר קאמר ר"ע לא הי' נהרג אדם מעולם. אמנם הקשה דהרי ר"ע סובר דעד הרואה ג"כ אין נעשה דיין. ושוב הוה לא אפשר ע' ר"ה כ"ה ובב"ק צ'. ונראה דלא ק"מ לפי מה שכתב הריטב"א מכות י"ב שהקשה אהא דאמר בסנהדרין ע"ח דטרפה שהרג בפני ב"ד חייב הרי לר"ע אף עד הרואה אין נעשה דיין ותי' דכיון שא"א לדונו בפני ב"ד אחר גם ר"ע מודה דנהרג משום ובערת הרע מקרבך. א"כ גם כאן א"א לדון בפני ב"ד אחר דהוה עשאאי"ל דשמא טרפה הוא וכאמור א"כ אף ר"ע מודה דנהרג. ובזה נלפענ"ד לישב מה דקשה טובא על דברי התו' שכ' דמחלל שבת לא הי' נהרג דשמא הוא טרפה וקשיא ממקושש דאיך סקלוהו דניחוש דלמא טרפה הוא וא"ל דזה דוקא אם שאל להעדים ואין יודעין שהוא טרפה אבל בלא שאל נהרג דזה דוקא לחד תי' התוס' אבל לחד תי' דרע"ק חייש למיעוטא צריך הב"ד לשאול אם יודעין שהוא אינו טרפה. וא"ל דהוראת, שעה היתה דדוקא לענין התראה אמרו בסנהדרין פ' לר"י דהוראת שעה הי' אבל לענין גוף המיתה לא הי' הוראת שעה כדמוכח בשבת דילפינן מעביר ד' חייב ממקושש. ולרבנן גם לענין התראה לא הוה הוראת שעה. ולהנ"ל י"ל עפ"י המבואר בילקוט ויקריבו אותו ר"י אומר הביאו וחבילתו עמו (ובח"ס חלק ה' סי' נ"ו מייתי זאת בשם רש"י בחומש וזה ליתא ברש"י) א"כ הרי ראו הב"ד שחילל שבת ובפני ב"ד לא בעינן עשאי"ל ושפיר דנוהו בסקילה ובזה מיושבים דברי הילקוט דלמה אמר ר"י שהביאוהו וחבילתו על כתיפו להנ"ל ניחא דזה אליבא דר"ע דחייש למיעוטא. וזה הערה יקרה. עוד אפשר לישב לפימ"ש התוס' שבת כ"ב ע"ב ד"ה וכי לאורה דאהרן הי' מסתכל בחביות סתומה ורואה מה בתוכה ע"כ כיון שהביאו המקושש לפני אהרן ראה שאינו טרפה. ולזה הערה האחרונה העירני הרב החריף ובקי מוה' ליבש מנחם לאנדא נ"י ושמעתי דבר יקר בזה מהרב הה"ג מוה' יצחק יאיר האבד"ק זוראוונע זצלה"ה שמישב בזה דברי התרגום יונתן פרשת חוקת שכתב בפרה אדומה ויכוס יתי' ויבדקינה בי"ח טריפן. וקשה הרי מבואר בגמ' חולין י"א שא"א לבודקה משום דמה שחיטתה כשהיא שלימה אף שריפתה כשהיא שלימה, ולהנ"ל ניחא דהפרה הראשונה היתה בפני אהרן והוא הי' יכול לבדקה אף כשהיא שלימה כדברי התוס' הנ"ל ודפח"ח. ואמנם דברי התרגום י"ל בפשיטות. דהנה הקשיתי בהא דילפינן דאזלינן ב"ר מפרה ול"ל דבדקינן ליה משום ושחט ושרף מה שחיטתה כשהיא שלמה אף שריפתה שהיא שלימה הרי מבואר במשנה דפרה פרק ד' משנה ג' דהפשיטה ונתחה כשר ופי' הר"ש דרצה בניתוח ורצה במחובר וע' בתשו' טו"ט ודעת קמא להגאון מהרש"ק זצ"ל סי' קס"ב מה שהשיב לי בזה. ובאמת כבר קדמני במ"ל פ"ד מה' פרה הי"ב בקו' זו ואמנם לפימ"ש הר"ש דזה אם רצה מוכיח הגמ' שפיר דאזלינן ב"ר דהרי מדכתיב ושחט ושרף דמוכח דאם רצה אין מנתחה וניחוש דלמא טרפה והתרגום יונתן כ' דאהרן הי' בודקה דרצה בניתוח והבן: ט' והנה המהרש"א הקשה בתוס' מכות הנ"ל לפימ"ש התוס' דשאלינן להעדים ראיתם שמא המחלל הוא טרפה אמאי הוצרך בגמ' לומר בנואף ונואפת שלא ראו כמכחול בשפופרת נימא ג"כ דלמא טרפה הם ונראה לישב באופן נאות דהנה המהרש"א הקשה הרי לא אפשר בענין אחר והיכי דלא אפשר גם ר"ע מודה כנ"ל ותי' האו"ת סי' זיין דמשכחת כגון שהולידה ואם הי' טריפה לא הי' מוליד וכיון דמשכחת בגונא דנדע דלא הי' טרפה ל"ח לא אפשר. א"כ לא הי' הגמ' יכול לומר בנואף ונואפת שמא טריפה הם דהגמ' מקשה בנערה המאורסה ול"ל שמא טרפה היא דא"כ לא אפשר וא"ל דמשכחת בהולידה דע"כ אינו טרפה וחשיב אפשר ז"א דכיון דאין בין נערות לבגרות אלא ו' חדשים בלבד לא משכחת בנערה המאורסה בהולידה וא"ל דאכתי משכחת לה שזנתה בעודה נערה וילדה כשהיא בגרות ואנן קיי"ל בכתובות מ"ה דאשתני דינא לא אשתני קטלא. דז"א דדוקא אם הדין דיכולים להמיתה בנערותה שוב אף שבגרה אח"כ לא אשתני קטלא משא"כ אם אין יכולין להורגה בנערותה דשמא טרפה וא"א להרג אותה רק אחר שהולידה והיינו כשהיא כבר בוגרת שפיר אמרינן אשתני קטלא ולא משכחת נערה המאורסה וע"כ בנערה לא אפשר ובלא אפשר גם ר"ע מודה וע"כ לא הי' הגמ' יכול לומר שמא טרפה היא רק דלא ראו כמכחול בשפופרת וזה נכון בעזה"י:
י' ועפ"י דברי הריטב"א מכות שהבאתי לעיל י"ל מה שהקשיתי בדף האחרון לספרי בית יצחק חא"ח על ר"ע דסובר סנהדרין שראו באחד שהרג את הנפש אין הורגין עד עמדו לפני ב"ד אחר הרי ילפינן בסנהדרין פ"א מקרא דמי שנתחייב ב' מיתות נידון בחמורה מדכתיב שופך דם והוליד בן פרוץ עיי"ש. והקשה התוס' איך יכולין לחייבו מיתה השני' הלא הוי עשאאי"ל דכיון שנגמר דינו למיתה אחרת גברא קטילא בעי למקטל. ותי' דאיירי שהרג בפני ב"ד ובפני ב"ד לא בעי עשאי"ל וקשה לר"ע דאין עד הרואה נעשה דיין האיך משכחת לה שיחייבו המיתה השני' ואיך יפרש הקרא ועי"ש מה שתרצתי ולדברי הריטב"א ניחא דכיון דבר קטלא הוא וא"א לדונו בב"ד אחר דהוי עשאאי"ל הוה כטרפה שהרג בפני ב"ד דמודה ר"ע דנהרג: י"א אברא דדברי הריטב"א מוקשין מש"ס ב"ק צ' ע"ב דשמעון התמני ס"ל דבעי אומדנא דב"ד ול"מ אומדנא דעדים אם האבן יכול להמית והקשה לו ר"ע וכי בפני ב"ד הכהו והקשה בגמ' הא הכהו בפני ב"ד חייב והרי ר"ע סובר דאף עד הרואה אין נעשה דיין ולפי דברי הריטב"א צ"ע דהרי ר"ע שפיר הקשה דאס"ד דבעי אומדנא דב"ד א"כ א"א לדונו בפני ב"ד אחר והיכי דלא אפשר גם ר"ע מודה דעד נעשה דיין כמו טרפה שהרג ודא קו' רבתא. ואולי י"ל דהריטב"א יפרש הגמ' דמשני לדבריו דר"ש התמני קאמר וליה לא ס"ל אין הכונה דר"ש התמני ס"ל ודאי עד הרואה נעשה דיין דמנ"ל לר"ע דפליג עלי'. אמנם בגמ' משמע דגם לר"ע דלא בעי אומדנא דב"ד אם הכהו בפני ב"ד חייב וע"ז הקשה בגמ' ומשני לדבריו דר"ש התימני היינו למה דס"ל דבעי אומדנא דב"ד ול"מ עדים א"כ כשהכה בפני ב"ד חייב ושפיר קאמר וכי בפני ב"ד הכהו ולי' לא ס"ל היינו לר"ע דל"ב אומדנא דב"ד שפיר הורגין בעדים ול"א עד הרואה נעשה דיין:
יב ואולם בעיקר הקו' על דברי התוס' מכות שכ' דאף מחלל שבת לר"ע דחייש למיעוטא שאלינן להעדים שמא טרפה שהקשיתי א"כ למה דנו מקושש בסקילה ולא חשו שמא טרפה. ואף אם נאמר כמ"ש דלכך דנוהו משום דהוי בפני ב"ד ולא בעי עשאי"ל מ"מ עדיין קשה איך יליף ר"ע במכות י"ב דסנהדרין שראו באחד שהרג הנפש אין נהרג עד שיעמוד בב"ד אחר מקרא דעד עמדו לפני העדה למשפט והרי לדידי' בב"ד אחר אין הורגין דחיישינן דלמא טרפה הוא ואין לומר דמיירי דהי' קרום של מוח מגולה ובא זה ונקבו דניחוש דלמא הרוצח הוא טרפה ע"כ הנראה דהא דחייש ר"ע למיעוטא ל"ה רק מדרבנן וסובר דאחרי דרבנן חיישי למיעוטא אין הורגין משום דיכולין לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה אבל מדאור' אזלינן:
בתר רובא ואין קשיא מהמקראות דמקושש ועד עמדו לפני העדה למשפט ואולם אף מדרבנן בעי עכ"פ שיהי' אפשר דבא"א אף החכמים לא יעקרו דבר מן התורה לגמרי וע"כ חלקו התוס' בין אפשר ללא אפשר. ודוק היטב בכל זה: