שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש
יו"ד ח"א · סימן לח
ע"ד אשר מקצת שוחטים מקילין בנמצא בסכין פגימות מורגשות בצפורן לאחר השחיטה מעבירין הסכין על הזרוע ואם יתוקן ע"י כן הפגם מכשירין הבהמה:
א תשובה בתשובת ח"ס סי' ט"ו החמיר בפגימות שמחליקין ע"ג עור או שאר דבר זמן מה. ובספר תורת זבח הוכיח מדבריו דאם אפשר להחליקו בנקל על ידו גם הוא מסכים להקל ואמנם מלשון ח"ס לא משמע רק שמקיל אם נדבק דבר מה דאם אינו עומד בפני קינוח גם כן נדחה מפני הסימנים אבל אם אין רואין שנדבק דבר מה אם יש לתלות שלא הי' פגם רק שנדבק דבר מה אין להוכיח מדברי ח"ס. ובתשו' ברית אברהם סי' י"ב מחמיר בפגימות שמעבירין ע"י שפשוף בהזרוע דמה לי שמשחיזין על עץ או על בשר הזרוע וכ' שאין להאמין להשוחטים בקבלתן על זה. ולכאורה יש לדון בדבר להקל לישב קצת מנהג ישראל. דהנה בעיקר פלוגתא דר"ה ור"ח בשחט ונמצא פגם כ' תוס' בטעמא דר"ח דאיכא ספקי טובא שמא בעור ושמא בעצם המפרקת ושמא לא שחט כנגד הפגימה ובנדה דף ב' כ' תוס' שמא בעצם המפרקת ושמא במיעוט בתרא ובאמת צריך להבין אמאי אין הלכה כר"ח וכ' הש"ך בדיני ס"ס אות כ"ז דהכל ספק אחד והיינו דהוה ס"ס משם אחד. ואמנם לשיטת רש"י דשהי' במיעוט בתרא אסור וה"ה בסכין פגום במיעוט בתרא כמו שכ' הפליתי והקשה ע"ז אתוס' ריש נדה שכ' דשמא במיעוט בתרא אך י"ל כשיטת רש"ל דשהי' במיעוט בתרא ל"ה רק מדרבנן א"כ שפיר הוה ס"ס דלענין איסור תורה הוה ס"ס ולענין איסור דרבנן סגי בספק אחד כמ"ש הש"ך סי' ס"ו וסי' פ"ג וכבר הרגישו המפרשים אלא שכ' דהיכא דאיתחזק איסורו ל"מ ספק דרבנן כמ"ש הש"ך בדיני ס"ס אות כ' ולדעתי נראה דכיון דכשנשחט הרוב כבר הותר וכששחט מיעוט בתרא בסכין פגום או שהה חוזר ונאסר כמ"ש זקיני הת"ש סי' כ"ג ס"ק ט' דאשכחן מה שהותר וחוזר ונאסר לא מיקרי זאת איתחזק איסורא. וכ"כ בשב שמעתתא א' ס"פ כ"ב. ולפענ"ד קצת ראי' מנזיר ח' דאמרינן שם בקיבל עליו נזירות כמלא בית רואין את הקופה כמלא חרדל ונזיר כל ימיו ומקשה לר' יהודה דמספיקא לא נחית לנזירות ליחזי כמלא קישואים ויהי' נזיר ל' וא"כ מספקא לא יחול נזירות הב' אע"ג דנזירות הב' בא תיכף ואיתחזק איסור מ"מ כיון שרגע אחת נפסק האיסור אינו חל נזירות הב' מספק והוצרך לשנויי דלר' יהודה במלא חרדל הוה נזירות ארוכה ומ"ה לא נפסק הנזירות אף רגע אחת ומ"ה אסור מספק. וה"ה הכא מכי שחיט הרוב כבר נפסק האיסור וכ' אתה מסופק שמא שהה או דריס במיעוט בתרא מספיקא אי אתה אוסרו (וכ"כ הר"ש פ"ב דמקואות משנה ב' דאם הי' טמא בטומאה חמורה וספק אם נטמא במים שאובים טהור וז"ל אבל גבי טומאה חמורה ספיקא דטומאה חמורה אזדי לה ומספיקא לא מחתינן לטומאה קלה וסברת הר"ש הוא ג"כ כהך סוגיא דנזיר. ומ"ה ס"ל לר"ש דזה דוקא בהי' עליו טומאה דאורייתא וטבל במים שאובין משא"כ בהי' עליו טומאה דרבנן וטבל במים שאובין עדיין טומאה הראשונה עליו ומספק טמא ודוק). כן נראה לכאורה ולפ"ז י"ל דג"כ ל"ה ס"ס משם אחד כיון דיש נ"מ בין הספיקות דספק שמא במיעוט בתרא אין מתיר רק מדאורייתא וספק שמא במפרקת מתיר אף מדרבנן. והיכי שיש נ"מ אף מדרבנן לא מיקרי משם אחד. דבפמ"ג דיני ס"ס אות י"א מצדד לומר דס"ס משם אחד מדאוריי' הוה ס"ס ורק מדרבנן ל"מ ולפ"ז אם יש נפקותא מדרבנן שפיר הוה ס"ס דבשלמא אם מדאורייתא ל"ה ס"ס י"ל דבעי נפקותא דאורייתא בין הספיקות אבל אם מדרבנן ל"ה ס"ס מהני נפקותא דרבנן. ולפ"ז אמאי אין הלכה כר"ח. ומפאת כן י"ל הנה יש לדקדק בגמ' דמקשה מכלל דר"ח סובר אע"ג דלא שיבר בה עצמות אלא במאי איפגם ומתרץ אימא בעצם המפרקת ואמאי לא אמרו בגמ' אימא במיעוט בתרא איפגם ובפרט לשיטת הפוסקים דבמיעוט בתרא לא איכפת לן בפגם אמאי לא אמרו כן בגמ'. וע"כ צ"ל כיון דרש"י כ' דף ל"ב דדרך לשחוט הקנה תחילה. וליכא למיתלי רק שנפגם במיעוט בתרא מהושט ואין דרך בשר לפגום סכין ומ"ה ל"ה ספק רק או בעור לחומרא או במפרקת לקולא. ומה"ט לא אסרו לחתוך בשר בסכין של שחיטה שמא יפגום הסכין רק שמא יחתוך בו עצם כמ"ש בתה"ד הובא בת"ש סי' י"ח ס"ק ל"א וכ"כ בחידושי הרשב"א חולין ח' דבסכין של שחיטה פעמים שיחתוך בו בשר ואין חושש משום פגימה שאין הבשר מצוי לפגום ומ"ה לית הילכתא כר"ח דאין לתלות במיעוט בתרא. ול"ה רק ספק שמא בעור ושמא במפרקת:
ולפ"ז י"ל דכ"ז בפגם שאין נחלק ע"י בשר אבל בפגם שנחלק ע"י בשר כמו שנחלק ע"י בשר כן י"ל שהבשר הועיל לפגמו ומ"ה בפגם כזה שפיר יש ס"ס שמא בעצם המפרקת ושמא במיעוט בתרא דושט. ולענין דאו' יש ס"ס ולענין איסור דרבנן די בספק אחד ומ"ה מורין להקל בלא שחט רק בהמה אחת או שנחלק הסכין בין שחיטה לשחיטה כ"ז חשבתי בהשקפה ראשונה. אבל באמת אין לסמוך ע"ז חדא די"ל באיתחזק איסורא דאינו זבוח ל"מ ס"ס בדאור' וא"ל דהוה ג' ספיקות שמא לא שחט כנגד הפגימה דאספק זה אין לסמוך כמ"ש הש"ך דיני ס"ס אות כ"ז ועוד דשמא ס"ס משם אחד מדאורייתא ל"מ ול"מ נפקותא דרבנן. ועוד דשמא הלכה כת"ש דשהי' במיעוט בתרא דאורייתא. ועוד שכבר כתבתי במ"א (ע' לעיל סי' ט' אות ד) בסברת הפוסקים דשהי' במיעוט בתרא דאורייתא דכן גזרה התורה אם ישחוט הרוב סגי ואם ישחוט כולה יהי' כל הסימן בדין שחיטה. כעין שכ' הרשב"א לענין חתימה לשמה דאם לא חתמו עדים בעי כתיבה לשמה ואם יחתמו עדים גם זה בכלל כתיבה ובעי לשמה מדאורייתא. וה"ה בשחיטה אם ישחוט כל הסימן הכל יהי' בדין שחיטה ונמצא לפ"ז אם שחט כל הסימן ונפגם במיעוט בתרא לא יצא אף רגע אחת מהאיסור והוה כהך דנזיר ח' אם נאמר דמלא חרדל הוה נזירות ארוכה דאמרינין שם דכיון דכבר הוה נזיר ל' וספק אם נפסק הנזירות מספק אסור ה"ה בזה כיון דקודם לזה הי' אינו זבוח וספק אם הלך האיסור אף רגע אחת איתחזק איסורא. ועוד דאין זה עיקר הטעם דלא סמכינן אס"ס משום שאינו משם אחד רק משום שאינו מתהפך כמ"ש הש"ך דיני ס"ס אות י"ג בשם האגור דאם תתחיל בספק שמא במיעוט בתרא ואת"ל במיעוט קמא שוב אין לומר שמא במפרקת. ואין לומר דצריך להתחיל בספק שמא במפרקת וליכא ריעותא כלל דפגם בסכין בין כך ובין כך הוה ריעותא. וגם בגוף הסברא שכתבתי דל"ה משם אחד כיון דספק אחד מתיר אף מדרבנן וספק השני מתיר רק מדאורייתא יש להתוכח דממנ"פ מדאורייתא אין נ"מ בין הספיקות ומדרבנן אין כאן רק ספק אחד:
ב' ולכאורה יש לפרש לשון הגמ' דאמרינן בסברת רב חסדא סכין איתרע בהמה לא איתרע והתוס' הקשה אמאי בהמה לא איתרע הא הו"ל תרתי לריעותא ותירצו דאיכא ספיקא טובא. וצריך להבין דא"כ עיקר תירץ חסר מן הספר אך להנ"ל י"ל דבאמת איכא ס"ס ורק דמיעוט בתרא ג"כ אסור מדרבנן ול"ה ס"ס אך הרי לענין חשש מיעוט בתרא הרי כבר יצא מחזקת איסור. וזה דברי הגמ' סכין איתרע בהמה לא איתרע דלענין ספק מיעוט בתרא שוב הו"ל חזקת היתר. וזה שיטת ר"ח ור"ה סובר כמ"ש לעיל דעדיין חזקת איסור עלי' והלכה כר"ה בלא שיבר עצמות. וע' לעיל סי' כ"ח בשולי המכתב מ"ש בסברת הפלוגתא:
ג' והנה ראיתי בח"ס שהשואל הביא ראי' מדס"ל לרמב"ם דמותר לשחוז ביו"ט במשחזת של עץ ואבן ומ"מ אין רואין סכין ביו"ט שמא ישחוז ואס"ד דפגם יוצא ע"י עץ אמאי אין רואין סכין אם ימצא פגם ישחוז על עץ בדרך היתר וע"כ דפגם אין יוצא ע"י עץ. ולדעתי בסכין של שחיטה דאסור לשחוט בלי תיקון אף ע"י עץ אסור גם לרמב"ם כיון דהוה תיקון מנא. ודוקא בשאר סכין מתיר רמב"ם ולא בסכין של שחיטה. ועיין תשובת ברית אברהם שכ' ג"כ לדחות הראי' דשמא לא יצא הפגם ע"י עץ. ועיי"ש שמביא קו' בית יעקב סי' כ"א ממכילתא פ' ויקהל דאיתא שם וז"ל שומע אני סכין שנפגם ישחיזנה אפי' בשבת ת"ל ויקהל משה וגו' בחול ולא בשבת והקשה איך ס"ד לומר אפי' בשבת והלא אף בחול אין משחיזין סכין של מקדש כדאמרינן בזבחים פ"ח סכין שנפגמה אין משחיזין אותה וכ' הוא דאפשר דע"י שפשוף ביד לא מיקרי השחזה ומותר בסכין של מקדש בחול ובשבת גם זה אסור. ולפענ"ד נראה לישב קו' בית יעקב דטעמא דסכין שנפגמה אין משחיזין משום דכל כלי שרת שנפגמה אין מתקנין דאין עניות במקום עשירות. והנה תוס' כ' ריש חולין דסכין לשחיטת קדשים ל"ב כלי שרת. אבל הר"מ פ"א ממעשה"ק ה"ג פוסק דלכתחלה בעי כלי שרת ואם שחט אפי' בקרומית של קנה כשרה, ולדעת הר"מ י"ל דמדרבנן בעי. כלי שרת ומ"ה יש חילוק בין לכתחלה לדיעבד והא דילפינן מויקח את המאכלת אסמכתא הוא ולפ"ז מיושב בפשיטות דהא דאמרינן בזבחים דסכין של מקדש אין משחיזין היינו כיון דבעי מדרבנן כלי שרת והמכילתא קאי מדאורייתא דל"ב כלי שרת ובודאי משחיזין בחול מכיון שנפגם לקרבן דל"ב כלי שרת ילפינן מקרא דבשבת אין משחיזין דמכשירי עבודה אין דוחין שבת אמנם אף אם נאמר דאף מדאורייתא בעי כלי שרת מ"מ אם לא נמצא סכין כלי שרת כשר סכין של חול ומשחיזין ושוחטין וקמ"ל קרא דאין משחיזין בשבת. ולשיטת תוס' דל"ב כלי שרת ג"כ יש לישב דנ"ל דאף דל"ב כלי שרת משום דשחיטה בזר כשרה מ"מ בשחיטת פרו ופרה דפסול בזר ודאי בעי כלי שרת ובמקום אחר כתבתי דשחיטת פסח בעי כלי שרת (ע' לעיל סי' ו' אות י"ג שכתבתי לישב סתירת תוס' בזה) ועכ"פ כיון שהי' גם סכין כלי שרת במקדש שפיר אמרו בזבחים סכין שנפגמה אין משחיזין מיירי בסכין כלי שרת דג"כ הי' במקדש. והמכילתא מיירי בסכין שאינו כלי שרת דשוחטין לכתחלה קדשים לשיטת תוס' אמרו בחול משחיזין ולא בשבת. ולפ"ז אין ראי' ממכילתא דהשחזה בעץ אסור בשבת ומ"מ הדבר ברור דבשבת ודאי אסור וגם ביו"ט אסור כדכתיבנא:
ד' ולדינא כבר כתבתי דאין לסמוך על קבלת השוחטים בזה ואם נמצא פגם אף שנחלק הפגם ביד יש לאסור כדברי ברית אברהם וכ"כ בתשו' חסד לאברהם אך אם השוחט מחליקו ביד קודם שבודק הסכין יש לומר דאין מקנח רק מה שנדבק ואם לא נמצא אח"כ פגם אין להחזיק ריעותא. דבודאי אלו הי' פגם לא הי' נחלק בחלוקת הזרוע ואם הי' איזה ריעותא היינו שהי' נראה להשוחט שהסכין אינו חלק והי' ס' בעיניו אם יש איזה פגם קצת אבל ודאי לא הי' כחגירת צפורן והחליק הסכין ביד אחר השחיטה ובדק ונמצא יפה נלע"ד כיון שבתשו' שבות יעקב ח"ב סי' נ"ג מתיר בנמצא לאחר שחיטה פגם. וידע שנגע במפרקת והפגימה אינה גדולה כחגירת צפורן. מטעם ס"ס שמא בעצם המפרקת נפגם ואת"ל בעור שמא הלכה כהפוסקים דפגם כ"ש אינו אסור רק דבעי כחגירת צפורן. ובל"י חולק עליו והפמ"ג סוף סי' ח"י הסכים לשבות יעקב ע"כ אם הי' פגם כ"ש ולא הי' כחגירת צפורן אף אם אין יודע שנגע במפרקת והוחלק הסכין ביד ונמצא שלם יש ג"כ כמה ספיקות שמא במפרקת נפגם. ושמא לא הי' שום פגם רק שנדבק דבר מה וראי' מדהוחלק ביד ושמא הלכה דבעי דוקא חגירת צפורן וגם שמא במיעוט בתרא נפגם דכמו שנחלק בבשר כן נתהוה מהבשר כמש"ל ע"כ יש להקל בהפ"מ. אמנם אם הי' פגם ממש חלילה להקל אף אם נחלק ביד ואם פגם נרגש בצפורן רק שאינו יודע אם יש חגירת צפורן עדיין צ"ע לדינא כיון דהרא"ש ס"ל דהרגשת צפורן זה גופא חגירת צפורן ג"כ יש להחמיר אך כיון שהרב בתניא סי' י"ח ס"ק ב' פי' דברי הרא"ש דדוקא בשהרגיש בצפורן פגם וחסרון שנחסר מהסכין אבל אם הצפורן עוברת מלמעלה ואינה מרגיש פגם וחסרון אעפ"י שהצפורן מרגשת בעברה עלי' לשיטת הרא"ש אין להחמיר ע"כ בכה"ג אולי יש להקל באם נחלק ביד אח"כ מטעם ס"ס: